העִיר
הַבֵּן אֶל בֵּית אִמּוֹ הוּא שָב,
צָמֵא הוֹלֵך אֶל מַיִם,
וְהַיְּהוּדִי, בְּכָל יָמָיו –
הוֹלֵך לִירוּשָּלַיִם.

וִירוּשָלַיִם בְּלִבּוֹ
מַצְמָחָת לוֹ כָּנָף,
וְהִיא נוֹטַעַת בְּקִרְבּוֹ
גַּם גֶזָע גַם עָנָף,
וְהִיא אַרְצִית וְהִיא חֲלוֹם,
הִיא סֶלָּע גַם רִיחוּף,
וְהִיא שְׂדֵה-קְרָב וְהִיא שָלוֹם,
הִיא עוֹז וְהִיא כִּיסוּף.

זוֹ עִיר דָּוִד עוֹטָה מָגֵן
עַל בְּנָהּ הַמְּיַיחֵל
אֶת אֲבָנֵיהָּ לְחוֹנֵן
עִםִ פַּעֲמֵי גוֹאֵל.
כָּך עיר שָׁלֵם מַגֶשֶׁת יָד
אֶל בְּנָהּ המִתְיַסֵּר
הַמְּצַפֶּה מֵאָז – לָעַד,
לְבוא המְּבַשֵׁר.

זו עִיר נוֹקֶבֶת פֶּצע חַד
בִּבְנָהּ הַמְּסוֹעָר,
הַמְּבַקֵש אֶת הַנּועָד
בֵּין רוּחַ לַבָּשָׂר;
וּמַעֲלָה בְּרֶכֶב אֵשׁ
אָדָם אֶל רוֹם שְׁחָקִים,
הוּא לְעוֹלָם לֹא יִוָואֵשׁ
מַלְכוּת בָּה לְהָקִים.