על ספר שיריו של רון גרא

"ימים רעולים"

צבעונים 2021, 90 עמ'

המשורר יצחק למדן השאיר אחריו מורשת פרוסודית מיוחדת – בציור אחד קולע הוא הצליח להעביר אל הקורא אגד של משמעויות, כי הרי גדולתה של השירה הוא בתמצותה. והרי דוגמית לכישרון הגדול של המשורר הזה לרכז משמעויות באמצעות אימאז' קצר:

"רוחו גלגל תמורות על ציר האינמרגוע."

אינני יודע אם במודע הולך רון גרא בדרכו של יצחק למדן, אבל המעיין ב"ימים רעולים" חש שהתלמיד עולה על רבו. אביא כאן טעימה לאימאז'ים הייחודיים שבספרו של רון גרא:

"כאב תשוש עומד / ללא מעקה / ממתין בלי הרף / למרפא" (עמ' 14); "קימורי הלילה פולשים כזמר / של פרידה". (עמ' 24); "... הטיולים בין השמשות / ביער ליבי". (עמ' 27); "כוכב / נפרט מעוגב / הלילה / רגע יפה / הלך לעולמו". (עמ' 44); "עורבים / על חוטי / הזמן. / עלי סתיו / מרפדים בזהב / עת בוא החורף" (עמ' 55); "קליפות / קליפות של מילים נבובות / הושלכו בין הבהובים / אחרונים של תקוות" (עמ' 79);"מנגד חצוצרות הפחד / מרימות ראש / כתרנגול לקרב". (עמ' 85)*.

נהוג לצטט את אהרן אפלפלד שאמר כי יוצר אמת יוצר מתוך פצע. נראה לי שדברים אלה של אפלפלד מגדירים היטב את אופייה של שירת רון גרא – הכאב זועק משורותיהם של שירים רבים בקובץ.

בשיר "אביב", נושא שעל הרוב מעורר אופטימיות ותקווה, אנו קוראים "בבטנת הפחד / חיים מתנהלים... משהו עמוק חובט / בפנים". (עמ' 15). בשיר "העיר בוהקת" מרומז הסוף המחכה לכל באי עולם: "חושיי מתייגעים / רעד ידיים / מבקש לכתוב לכם / מכתבים. / אתם אינכם. / עוד מעט גם אני / אולי איני" (עמ' 19); בשיר "ימים רעולים", על שמו נקרא כל הקובץ, כתוב: "התודעה מגישה דמעה / קימורי הלילה פולשים כזמר / של פרידה. / כעץ בשלכת עמוס הרהורים / נשען על ימים רעולים". (עמ' 24); בשיר "שירים" כתוב: "הכנתי משפטים / מחוטי כישלונות" (עמ' 40); בשיר "אור וצל" כתוב על "בגידת הגוף / בגידת אישה / ורעידת אדמה נמצאים / בתפריט האפשרויות / שלא נצפו" (עמ' 56). על בגידת האהובה, נושא שמופיע גם בספריו הקודמים, הוא כותב בשיר "קליפה מרה" (עמ' 52); בשיר "יתמות מוקדמת חרצה את חייה" הוא כותב: "כי לבדו בכאבו יהיה אדם / בכאב יתמותו המוקדמת. / כי לבדו יהיה אדם / ולבדו יכלה עד מוות". (עמ' 63).; ובשיר "אוזן להשכיר" (עמ' 88) מפורטות המחלות שנטפלות באדם וממררות את חייו.

לתחושות הקשות שעוברות על האדם נוספה בשנה האחרונה מכת הקורונה, עליה כותב המשורר שלנו בחמישה שירים: "במחוז קורונה" (עמ' 13), "עטורי קורונה" (עמ' 25), "לקדש חיים" (עמ' 29), "פערי קורונה" (עמ' 57), "אוזן להשכיר" (עמ' 88).

הסיבות לפסימיות הן רבות: בגידת הגוף עם הגיל המתקדם, בגידת האישה, שהובילה לגירושין, כפי שלמדנו מספרים קודמים, המצב הסיעודי של אחיו הגדול, חולה האפילפסיה (לו מוקדש ספר שלם – "אח", כרמל 2012), שהעיב על מצב רוחה של המשפחה – האם יש סיכוי שהפצע, המניע ליצירה, כפי שסבור אהרן אפלפלד, כלום יש סיכוי שהפצע הזה יגליד? השיר "התחדשות" הוא התשובה לכך:

אולי אעמיד עצמי

כנגד השמש

להאיר עצמי

להתרגש משורות

שכתבתי

לשכוח חומות

שיצרתי

להתענג על ספריי

לברוא עצמי מחדש.

(עמ' 58)

נראה לי שגם בשיר "קורי ערגה" (עמ' 20) יש כדי לרפא פצעים: "בבואתי קולטת שחוק ילדים / חדווה מתחדשת / בצמרת. / רוח ודהרת מכוניות / מתיזה קורי ערגה."

בשיר "סונטה לכינור" (עמ' 22) הקורא מתלבט אם מדובר בקינה על אהובה שאיננה, או על אהבה למוסיקה של מוצרט שפגה. אני רחוק מלהיות מומחה למוצרט, אבל נראה לי שסונטה ק' 96 היא סונטה לפסנתר, ולא לכינור; אבל, אולי אני טועה. ובעניין הזה, במקום אחר הוא כותב: "צריך אני לנזר עצמי תחילה / מן היופי המטמטם / של המוזיקה המתנגנת" ("פעוטות החיים", עמ' 27).

מבחינה פרוסודית נמצא בשירים אלה אנאפורות (על, על, עמ' 12; כמה, כמה, עמ' 36; לא לא, עמ' 50). מצלולים: "שפחה ערופה" במקום "חרופה" (עמ' 28), "אני מבחין בקמליות / הקמלות בתוכך" (עמ' 60). וגם סינאסתיזיות: "שלכת סתיו שורקת" (עמ' 12), "גחלילי סיגריות מדליקים את / השקט" (עמ' 23), "קימורי הלילה פולשים כזמר / של פרידה" (עמ' 24), "גוהר על מסילות הזמן" (עמ' 46). רון גרא באמת מפליא לעשות באריגת המילים, והשירה האלגית שלו נוגעת ללב כי היא מזכירה לכולנו את מעקשי החיים, ואת הייחולים הנצחיים לצאת מהם למרחב. לסיום רשימה זאת אביא שיר שלדעתי, מרומזים בו גם הפצע וגם הגלד:

פלגי גופי

גוהר על מסילות הזמן

כפילות חוצה צלמי

בין בחרותי היפה

לצחיחות בלותי

איך ניתן להיות

אחד?

מתפלש

ואומר

אהבה

לפלגי

ליבי.

(עמ' 46)

* על כישרונו הגדול של רון גרא בחיבור אימאז'ים כתבתי כאשר התייחסתי על ספרו הקודם "הבהוב אחד של חסד" ברשימה "מה מצדיק את המוות", עיתון 77, גיליון 414, אוגוסט-ספטמבר 2020, עמ' 21; הרשימה התפרסמה גם ב"חדשות בן עזר", גיליון 1580, 1.10.2020 בשם "אמן האימאז'ים".

משה גרנות

אהוד: ציטוט ממאמרו משה גרנות: "אהרן אפלפלד אמר כי יוצר אמת יוצר מתוך פצע." – נדמה לי כי אני מעולם לא יצרתי מתוך פצע – אלא אם כן מדובר בפצעי אהבה נכזבת ["נאמנים פצעי אוהב," משלי כ"ז ו'] – שפירנסו במשך שנים רבות את מיטב השירים שלי.