הִנְּה תְַּמּוּ יָמִים שֶׁל חַגִּים וּקְד‏וּשָׁה,
כְּבָר הִשְׁלַכְתִי פְָּשָׁעַי אֶל מֵימֵי הַנָּהָר,
וְקוֹלוֹת בַּלֵּבָב דְּקִיקִים כְּאִיוְושָׁה –
מַקְּשִׁים בִּדְאָגָה: מַה מֵבִיא הַמָּחָר?

מַה נִיצָב מּאַחֲרֵי הֶהָרִים הָרָמִים?
וּלְמִי מְצַפָּה יָד גְרוּמָה עִם חֶרְמֵש?
וְהַאִם יִהְיוּ הַיָּמִים מְרַמִים?
וּמִי יִנָּשֵׂא-עַל, בְּרֶכֶב הָאֵש?

אִם אֶפְשָׁר וְאֶחְצֶה הַיְּאוֹר הַקּוֹצֵף
וְאָבוֹא אֶל מֶרְחַב הַשָׁדוֹת הַפּוֹרְחִים,
וְיֵאוֹרוּ יָמַי לִי בְּחוֹם מְלַטֵּף,
חוֹבְקָים אֶת שְׁנוֹתַי בִּבְקָרִים מְחַיְכִים.

כָּך אֶשָׂא תְפִלָּתִי כִּי לְעֵת זוּ חַיָּה,
בַּחֲלוֹף עוֹד שָׁנָה וּבְשוּב הַחַגִּים,
אֶחְזוֹר אֶעֱמוֹד בּאוֹתָהּ תְּהִיָּה,
עֲדַיִּן מִּכָּאן, מְאַרְצוֹת הַחַיִּים,

וְעֲדַיִן חוֹתֵר לְיָמִים סְעוּרִים,
וְעֲדַיִן בּוֹעֵר בִּמְדוּרַת נְעוּרִים,
וְעֲדַיִן שׁוֹאֵף אֶל פִּסְגוֹת הֶהָרִים,
עֲדַיִן פָּתוּחַ אֶל שִׁיר הַשּׁירִים.
עקיבא נוף