על "הציור ועוד סיפורים"
מאת סבילה דורותי
קתרזיס 2021, 108 עמ'
בספר שלפנינו חמישה סיפורים, כשהראשון ביניהם הוא סיפור קצר-ארוך, שנהוג לכנות במילייה הספרותי בשם נובלה – ובכולם ארוגה נימה של אופטימיות, למרות שמתוארים בהם תלאותיהם של החיים.
לפני אלף וחמש מאות שנה חי נסיך הודי שהחליט להיות נזיר מתבודד, שמנסה להציע מזור לתלאות האדם בחייו. הוא הגיע למסקנה שהסבל הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, לא ניתן למחוק אותו, אבל ניתן לשכנע את הנפש להתעלם ממנו. הוא הציע סדרת תרגילים ושלבים, שבהם האדם מתכנס בתוך עצמו, מביט אל מחשבותיו, מתבונן פנימה במה שקרוי "מדיטציה". אם האדם מתמיד במחשבות פנימיות כאלו, הוא עשוי להגיע לשלווה גמורה, ואז הוא זוכה להארה – מצב של מודעות מלאה המבטלת לחלוטין את תחושת הסבל. למצב כזה קוראים תלמידיו של בודהה ומאמיניו הרבים – "נירוואנה".
זאת רק דרך אחת להתמודד עם הסבל שהוא מנת חלקו של האדם, זאת הדרך שאימצו מיליארדי בני אדם במזרח הרחוק. הדרך השנייה, שאימץ אותה המערב, ובעיקר העם היהודי שסבל יותר מכל עם אחר – היא דרך ההומור. הכוהן הגדול של ההומור היהודי הוא כמובן, שלום עליכם – גיבוריו עוברים ניסיונות חיים קשים, אבל כשקוראים את ספריו, החיוך איננו מש מהפנים.
ויש גם דרך שלישית, אותה בחרה המחברת שלנו – היא הניסיון להישאר אופטימי, למרות תלאות החיים, ולמרות שהחיים הם מירוץ קצר למדיי, שסופו תמיד טראגי.
בסיפור "הציור" מתוארים ילדות ונעורים לא פשוטים של גיבור בשם עידן: הוא נער חסר כישרונות, חולמני, די נעבעך, שאיתרע מזלו להיוולד לשני הורים בעלי פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה: האם ציירת בעלת שם בינלאומי, והאב מדען. כשהיה רק בן חמש האב (איש האמון על החינוך החמור שנהוג בברית המועצות) מקבל טירוף ושורף את ציוריה של האם שבגלל הקריירה שלה היא מפקירה את הבן ואת הבית. הם נפרדים, ועידן נשאר במשמורת האב בסיוע הוריה של אשתו. האב מביע חוסר נחת מאופיו ומהישגיו של הבן בבית הספר ובצבא. האב עובר ריכוך מסוים לאחר שנשא לאישה את מרים, שמגלה אמפתיה לעידן. מסתבר שעידן הצליח להציל מהאש ציור אחד של אימו, המתאר אישה במעיל כחול וכובע שחור. הזיכרון הזה גורם לו לעקוב אחרי אישה שדומה לציור, ולאחֵר לפגישה עם הסב האהוב. הציור הזה מקרב בין עידן לאימו לאחר נתק של שנים, ורגע אחרי מותו של הסב – עידן הוא הגבר הגבוה התומך באימו ובסבתו. אביו, שהיה תדיר מאוכזב מבנו, יכול היה להתמלא גאווה בראותו את הסצינה הזאת.
בסיפור "ניצן מלבלב בים" מתארת הסופרת לאלו תהומות של רוע יכולות בנות להגיע: במשפחה חד הורית שהגרוש חדל לשלם מזונות, ולכן האם נאלצת לארח בביתה משפחה ירושלמית שבאה לבלות חופשת קיץ ליד חוף הים; ובכן במשפחה הזאת יש שתי בנות: טובה שהיא יפה, ויפה שהיא טובה. טובה מציקה ליפה, אחותה הקטנה, שהיא שמנה וזוללת, ועצם נוכחותה מפריעה לה להרשים את יוני, סטודנט לרפואה, הבן החתיך של משפחת הירושלמים. יפה מוצאת פורקן בשחייה בים. חברותיה לכיתה מזמינות אותה למשחקים שונים, שבהם נקרע בגד הים, ומתגלה השד. כשאחת מהן רואה את יוני היפה בחוף, היא רוצה להשפיל את יפה, ולהסיר מעל כתפיה את המגבת שהסתירה את תוצאות בגד הים הקרוע. יפה בורחת מחברותיה אל גלי הים הסוערים במחשבה אובדנית, ואז יוני משיג אותה, מחזיר אותה לחוף כשהוא מעטיר עליה מחמאות על יפי עיניה.
בסיפור "מחולל הניסים" מתואר כיצד שרה, החולה במחלה חשוכת מרפא, שמבינה כי בעלה כבר מתאמן לקראת אלמנותו הקרובה, ובעקבות כך היא כבר מנסחת צוואה ומפקידה אותה אצל עורך דין. היא מקבלת עצה-דרישה מבנה ורעייתו הגרים באילת, כי עליה להיוועץ ברופא מומחה ש"מחולל ניסים". בחוסר רצון היא מגיעה אליו, וכדי לא לפגום בהנאתו של הקורא אציין רק שיש כאן קטע ארוטי מרתק אבל ללא שימוש בסצינות בוטות כמקובל. הסוף טוב, טוב מאוד! שרה מבריאה, נפרדת מבעלה, ומבטלת את הצוואה. אופטימיות, כבר אמרנו?
הסיפור "ביקור מולדת" מתאר חברות שנוצרה בין קשיש, ישראלי לשעבר, כנראה עשיר מופלג החי באמריקה, ובין נהג מונית. כל פעם שהוא מגיע לישראל, הוא מעדיף להתרועע עם הנהג הזה. הקשיש מתוודה על אהבת נעורים לנערה בשם רומיה שגרה כמוהו בשכונת מחלול בתל-אביב, שכונת צריפים מכוסים בקרטונים משוחים בזפת כדי להגן (ללא הצלחה רבה) מפני גשמי החורף. רומיה אוהבת לקרוא, והיא מסתגרת בבית החרושת לעיבוד עורות המעלה צחנה, מפחד אביה שדורש שתמכור כל היום מיץ בקיוסק שלו. באמצעות חברת חקירות, מגלה הישיש את כתובתה של רומיה, שלמרות השנים הרבות שחלפו נשארה יפה, והם נפגשים בבית החולים, כשיש רמז שהזקן מבקש להוריש לה בצוואה את הונו.
עלילת הסיפור "חלב עיזים" מתרחשת בימינו אלה, כאשר טילים עפים מעזה לאשקלון. סבא נחום, יוצא מבית האבות בגני תקווה שבו הוא גר, ויוצא לאשקלון כדי להקביל את פניה של נכדתו יעל שתחזור מבית הספר. וכל כך משום שאימה נאלצת להסיע את אביה לבית חולים (האב עלה על הגג כדי לראות כיצד כיפת ברזל מיירטת את הטילים, מעד ושבר את הרגל). הסב מספר ליעל כיצד אשתו המנוחה, הסבתא שלה, רוח'לה, ניצלה בינקותה בעקבות שתיית חלב עיזים, שחבר של אחיה, נער ערבי בשם עזיז, היה עורך מסעות ארוכים יום יום כדי להביא את החלב המרפא. כשאבא של יעל מגדף את הערבים המנוולים שיורים טילים על אזרחים, יעל מודיעה לו שיש גם ערבים לא מנוולים כמו עזיז. ובכן, גם כשפוגשים את הרוע בהתגלמותו – יריית טילים על אוכלוסייה אזרחית מתוך כוונה להרוג ולהשמיד – יש מי שמחפשת את כף הזכות, שהמספרת מייחלת לה.
על הלך הרוח של המחברת ניתן ללמוד מהספרים שגיבוריה קוראים. בקובץ שלנו, יפה מהסיפור "ניצן מלבלב בים" קוראת את "באין משפחה" של הסופר הצרפתי הקטור מלו (1878); רומיה קוראת את "הלב" של הסופר האיטלקי אדמונדו דה אמיצ'יס (1886), ומה שמעניין שבשני הסיפורים האלה האוהב/הנאהב מבקש גם כן לקרוא בספרים האלה שעלילותיהם פורטות על נימי הרגש.
אני מבין שסבילה דורותי (שם המורכב מיסוד ספרדי ויסוד אנגלי) הוא שם עט, ואני גם משער במי מדובר, אך כיוון שלא קיבלתי רשות, אינני מגלה. לפי הסגנון המרנין של הספר אני מניח שגם קוראיה של אותה סופרת יגלו במי מדובר.
משה גרנות