מֵאַיִן תָּבוֹאִי, חִידָה עָלוּמָה.
שְׁפָתַיִּיךְ צוֹפְנוֹת נְשִיקָה חַלּוּמָה,
עִיטְפַינִי עַטּוֹף בִּלְפִיתָה רְחוּמָה,
אֶנּעָץ שוֹרָשַי בָּךְ, אֶרְוֶוךְ שְׁטוּף צָמָא
לַבוֹא אֶל נוֹפַיִּיךְ – אִשָׁה-אֲדָמָה.

אֵיפֹה הִסְתַּתַּרְתְ יְחִידָה, בַּת שֶׁל אוֹר?
וּמִי אֶת גּוּפֵך סָך בְּשֶָׁמֶן הַמֹּור,
אַגִיעָ אֶלַּיִּךְ, הַשְקִינִי תִּירוֹשׁ,
הַפְלִיאִי דּוֹדָיִךְ מִרֶּגֶּל עַד רֹאש,
אני בִּתְלַמָּיִךְ אבוֹא וְאֶחְרוֹש.

היי לִי תָּמָר, כַּפּוֹתָיִך לִי סְכָך,
היי לי נָהָר, בְּזִירְמוֹ אֶלָּקַח,
אֵרוֹם בָּתָמָר ואוֹחַז אֶשְׁכּוֹלָיו,
אֶהֱיֶּה מְּאַהֵב לך, גם בֶּן וְגַם אָב,
גם הֶלֶךְ נוֹדֵד שֶׁלַבָּיִת הוּא שָׁב.

אָז רוּחַ יָפוּחַ מֵרוֹם הֶהָרִים,
יָנֵץ הַתַּפּוּחַ, יֵיעוֹרוּ שְׁחָרִים,
מִמְעוֹן אֲרַיוֹת, מֵהָרֵי נְמֵריִם,
זִירְמַת הַנְחָלִים ועַלְוָות יְעֲרִים –
סְמָדַר יִתְנוּ רֵיחַ שֶׁל שִׁיר הַשִּׁירִים.