הדמיון בין אברהם גבריאל יהושע
למחמוד דרוויש
ספרות פוליטית מגויסת נחשבת בדרך כלל לספרות נחותה. אבל שני אנשי הספרות שנולדו בזמן המנדט הבריטי, היהודי הספרדי, אברהם גבריאל יהושע (יליד 1936) והערבי-מוסלמי-סוני, מחמוד דרוויש (1941-2008) גם עסקו בפוליטיקה ביצירות הפוליטיות, שלהם, וגם זכו להערכה ספרותית.
שניהם התחילו את הקריירה הספרותית שלהם בשנת 1963 והיצירות הפוליטיות שכתבו באותה שנה הקנו להם את המוניטין, והם עצמם ראו בהם את גולת הכותרת של מפעלם הספרותי.
ב-1963 פרסם מחמוד דרוויש, (אז תושב חיפה) את שירו המפורסם "תעודת זהות" עם המילים המפורסמות: ""תרשמו אני ערבי" (לא "פלישתי")... "אם אהיה רעב בשרו של הכובש (היהודי) יהיה לי למאכל."
ודוק: בשנת 1963 לפני "הכיבוש" היהודי של יו"ש, לא היה קיים המושג "פלסטיני". ערביי יו"ש נקראו "ירדנים" גם ע"י דרוויש. עובדה הוא כותב שהוא ערבי ולא פלישתי. היום היו קוראים לו מכחיש העם הפלסטיני.
לימים עם המצאת המושג הפוליטי "פלסטינים" יוכתר דרוויש כ"משורר הלאומי הפלסטיני" (למרות שקודם הכחיש את קיומם) וכמשורר ערבי-פלסטיני-איסלמו-נאצי הוא פירסם את השיר "הפוסח על המילים": ‏‏‏"(יהודים) לכו לאן שתרצו, אבל לא בינינו. בשום אופן! הגיע הזמן שתסתלקו. שתמותו היכן שתרצו. אבל לא בינינו צאו מכל דבר. צאו מפצעינו, מאדמתנו. צאו מהיבשה, מהים, מהכול... כי יש לנו בארץ מה שאין לכם, מולדת."
דרוויש התנגד כמובן להסכם אוסלו, ולכל אפשרות של שלום והכרה הדדית, ונאבק לחיסול מדינת היהודים.

בדיוק באותה שנה, 1963, פרסם אברהם גבריאל יהושע את סיפורו "מול היערות". בסיפור דוקטורנט יהודי הכותב על הצלבנים (בתפיסה הערבית המוסלמים יביס את היהודים כפי שהביסו את הצלבנים) יושב אצל שומר היער בכרמל, ומסית ערבי כרות לשון לשרוף את היער המסמל את הכיבוש היהודי, כדי שיתגלה הכפר הערבי שנכבש ונהרס ע"י היהודים.
היהודים בגולה שנאו את היער, לא כן הציונים, אבל יהושע אינו רואה את היער על פי התפיסה הציונות, יער של שחזור צמחיית הארץ שהכובשים הערבים השמו וכרתו, אלא כיער פוליטי זר, יער אירופאי מזויף שתפקידו להסתיר את תוצאות הכיבוש היהודי הפושע.
השבוע הוקרן הסרט התיעודי: "העברים" –הפרק האחרון של א"ב יהושע.
https://www.youtube.com/watch?v=WtfpK9Ex_LY
בסרט מעיד יהושע (דקה 28) "הסיפור 'מול היערות' הוא הסיפור הטוב ביותר שכתבתי. והעניין הפוליטי בתוכו הוא מאוד משמעותי. אני רציתי לשרוף את היער כדי לומר אי אפשר לטשטש את המלחמה, אי אפשר לומר לא היה כפר שמה. אי אפשר להגיד לא היו פלסטינים."
כאן מזייף יהושע ומעוות את ההיסטוריה, כי בכל הסיפור שלו "מול היערות" לא מופיעה המילה "פלסטינים" אפילו פעם אחת, כי בדיוק כמו אצל דרוויש, בשנת 1963 המושג "פלסטינים" לא היה קיים.
במסגרת העיסוק הפוליטי שלו (אולי כניסיון אחרון לזכות בנובל המיוחל, מה שלא צלח בידי עמוס קלויזנר-עוז) נוסע יהושע לרמאללה לרקוד "מה יפית" לפלסטינים.
(בדיוק השבוע התפרסם הראיון עם קולט אברמוביץ'-אביטל, בו היא סיפרה ששמעון פרסקי-פרס הטריד אותה מינית, ותבע ממנה להסדיר לו פגישה עם הסופר הפורטוגזי האנטישמי, ג'וג'ה סאראמאגו, כדי להשיג פרס נובל עבור עמוס קלויזנר עוז, ניסיון פוליטי שלא צלח).
(גידי ויץ, "פתאום שמעון פרס הצמיד אותי לדלת", "אל-ארצ'י", 7.10.21)
https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.10272578
ברמאללה נפגש יהושע עם ד"ר זיאד דרוויש (אחיינו של המשורר מחמוד דרוויש) העומד בראש מה שנקרא "הוועדה לאינטראקציה עם ישראל."
יהושע אומר למארחיו שלאור ההתנחלויות הוא אינו מאמין עוד בשתי מדינות, כי אי אפשר לפנות 400 אלף מתנחלים מהשטחים הכבושים.
זיאד דרוויש עונה לו: "אני לא מסכים איתך ניתן לפנות את כל המתנחלים."
יהושע: "תפנה אותם אני אלך אחריך. עשינו עיסקה."
("'העברים' – הפרק האחרון של א"ב יהושע – רמאללה", דקה 33:41)
https://www.youtube.com/watch?v=WtfpK9Ex_LY
הנה כי כן יהושע מזדהה עם שירו המפורסם של דרוויש: "הגיע הזמן שתסתלקו. שתמותו היכן שתרצו. אבל לא בינינו צאו מכל דבר. צאו מפצעינו, מאדמתנו. צאו מהיבשה, מהים, מהכול... כי יש לנו בארץ מה שאין לכם, מולדת."

ועדה בעזה מתכננת את היעלמות ישראל
ועידה בעזה בחסות חמאס דנה בשלב שלאחר "שחרור" פלסטין, "היעלמות" ישראל. והפיכתה למדינה מוסלמית.
ב-30.9.2021 התקיימה בעזה ועידה בשם "הבטחת אחרית הימים – פלסטין לאחר השחרור", בחסות מנהיג חמאס בעזה, יחיא אל-סנואר. המשתתפים דנו בהיערכות לקראת ניהול עתידי של מדינת פלסטין בתחומים השונים, בשלב לאחר "שחרורה" מידי ישראל.
מנהיג חמאס אל-סנואר אמר בנאום בוועידה: "אנו נותנים חסות לוועידה הזו משום שזה תואם את הערכתנו שהניצחון קרוב" וכי "שחרור מלא של פלסטין מן הים ועד הנהר" הוא "לב החזון האסטרטגי של חמאס."
בתום הוועידה פרסמו המשתתפים רשימת "רעיונות של שיטות פעולה במהלך שחרור פלסטין" לאחר שישראל תחדל מלהתקיים. רשימה זו כללה בין היתר:
קריאה לנסח מסמך עצמאות שיהיה "המשך ישיר של חוזה עומר בן אל-ח'טאב" – חוזה הכניעה של ירושלים הביזנטית לכובשים המוסלמים בסביבות שנת 638.
הגדרת הנהגת המדינה עד לקיומן של בחירות והמלצות להתנהלות עם הקהיליה הבינלאומית והמדינות השכנות.
קריאה להכין מבעוד מועד חקיקה מתאימה לתקופת המעבר לשלטון החדש.
קריאה להקמת מנגנונים שיבטיחו את המשך ההתנהלות הכלכלית לאחר הפסקת השימוש בשקל הישראלי ואת שמירתם של המשאבים שהיו שייכים לישראל וכן קריאה להכנת מדריך לאופן השבת הפליטים הפלסטינים לערי המוצא שלהם.
הוועידה גם המליצה לגבש כללים להתנהלות עם "היהודים" שיהיו בארץ ובכלל זה קיום הבחנה בין היהודים אשר יש להורגם או לרודפם בזירה המשפטית לבין אלו שיש להתיר להם לעזוב או להיקלט במדינה החדשה. הוועידה גם קראה למנוע בריחת מוחות ו"לשמור על היהודים המלומדים והמומחים בתחומי הבריאות, ההנדסה, הטכנולוגיה, התעשיה האזרחית והצבאית למשך זמן ולא לתת להם לעזוב."
כן המליצה הוועידה, לבצע רישומים של הסוכנים ומגיסיהם בפלסטין, באזור ובעולם כולו, כדי "לטהר את פלסטין ואת המולדת הערבית והאסלאמית מחלאות האדם הצבועים."
https://rotter.net/forum/scoops1/717536.shtml
(קראו ושמרו את כל סעיפי התוכנית, והציגו אותם לכל ה"פרוגרסיבים" ה"מתקדמים" הרואים בחמאס "לוחמי חופש".
אגב בכל זאת בתוכנית הזו בסעיף 15 יש "התקדמות" מסוימת לעומת אמנת החמאס שם בסעיף 7 יש תביעה לרצח כל היהודים בעולם כתנאי לגאולה ע"פ מוחמד:
15. ביחס שצריך להפגין כלפי היהודים המתנחלים באדמת פלסטין, יש להבחין בין לוחם שצריך להורגו, לבין שבורח שניתן להניח לו או להעמידו לדין על פשעיו, לבין שוחר שלום המסגיר עצמו וניתן לקולטו, או לתת לו שהות לעזוב. זו סוגיה הדורשת התעמקות וגילוי רוח הומאנית שבה התאפיין האסלאם תמיד.
מי אמר שהאיסלם לא "הומאני"...

הטעות הגדולה של איילת בן שאול-שקד
לאחר העלייה לרגל של בנימין גנץ לאבא של מאזן, והבטחתו המופקרת לתת לו אישור כניסה ל-5000 משפחות (חמולות?), ולאחר העלייה לרגל המסורתית-פולחנית, של אנשי מר"צ, אליו, (הפעם ללא תמר זנדברג אולי כי בפעם האחרונה שהשתטחה על קבר ערפאת קרה לה נס והתעברה, ואולי היא רוצה להימנע מזה הפעם), ולאחר שאבא של מאזן הזמין אליו את אילת בן שאול-שקד היא הגיבה: "זה לא יקרה, לא איפגש עם מכחיש שואה שתובע את חיילי צה"ל בהאג ומשלם לרוצחי יהודים."
https://www.mako.co.il/news-politics/2021_q4/Article-77ed58d97484c71026.htm
זו טעות הסברתית מדרגה ראשונה מצידה. אדרבא, היה עליה לבוא ולדרוש ממנו באופן ישיר ולאור המצלמות שיתנער מגזענותו, ויפטר את המופתי שמינה, הדורש את רצח כל היהודים כדברי מוחמד, שיכיר בשתי מדינות לשני עמים, כלומר שיכיר בקיומו של העם היהודי, ובזכותו למדינה, שיתכחש להכחשת השואה שלו, שלא יאשים את חיילי צה"ל בפשעי מלחמה כי אם את הטרוריסטים הערבים, ושלא יממן מחבלים.
אלף מונים עדיפה פגישה כזו על התחמקות מפגישה.

שנאת אשכנזים ממתי?
השבוע הלין העיתונאי ברק-רייכברד-רביד, כי הוא פוטר מחדשות 13 בגלל גזענות אנטי-אשכנזית. לדבריו הוא סבל מגזענות אנטי-אשכנזית כבר כילד בבית הספר.
https://b.walla.co.il/item/3462805
מעניין שרייכברד-ברק, לא הלין אף פעם על הגזענות האיסלמו-נאצית כלפיו. אולי עקב היותו אקטיביסט פרו-איסלמי. נכון, קיימת גזענות עממית של חלק מהיהודים-הערבים כלפי האשכנזים, אבל הסכנה הגדולה אינה מהגזענות העממית, אלא הגזענות האנטי-אשכנזית המחושבת אותה מביעים הוגי דעות יהודים-ערבים בפומבי, גזענות אנטי-אשכנזית, שנהפכת לאנטי-ציונות, ואנטישמיות בגלל זיהוי האשכנזים עם הציונות. רק השבוע פרסם האקטיביסט הפרו-איסלמי, האנטי-אשכנזי-אנטי-ציוני-ואנטישמי, רון מוסא-כחלילי, תביעה לחיסול ישראל כמדינת היהודים, שתוצאתה הפיכתה למדינה ערבית-מוסלמית, הדומה למדינה ממנה הוריו.
(רון כחלילי, "מדינה אחת לשני העמים דווקא עכשיו", "אל-ארצ'י-7.10.21)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.10271153
ושני האקטיביסטים האנטי-אשכנזים והפרו-איסלמים, הני זובידה, ובני נוריאלי קראו לפירוק הקיבוצים האשכנזים הקולוניאליסטים, והפיכתם לשכונות עירוניות. למשל פירוק קיבוץ גבת וסיפוחו לעפולה למרות המרחק של 15 ק"מ ביניהם.
(הני זובידה ובני נוריאלי, "הנה תנסו שכונת גבת בעפולה", "אל-ארצי, 20.10.21)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.10275867

ממתי בכלל החלה הגזענות האנטי-אשכנזית?
מסתבר שהגזענות האנטי-אשכנזית החלה לא בארץ. ולא ע"י היהודים הערבים, ולא ע"י הערבים-המוסלמים. הטקסט הגזעני הראשון, החריף ביותר שנכתב אי פעם נגד האשכנזים, נוסח ב- 1939 ע"י הסופר והמחזאי והדיפלומט הצרפתי, ז'אן ז'ירודו Jean Giraudoux (1882- 1944).
בטור הקודם שלי כתבתי על ההגירה של אדולף גורביץ', מייסד התנועה הכנענית, וולדימיר זאב יבגניץ'-ז'בוטינסקי לצרפת, והנה כתגובה להם ולשכמותם, כתב ז'אן ג'ירודו, (מחזותיו המפורסמים "מלחמת טרויה לא תפרוץ" ו"המשוגעת משאיו" הוצגו בארץ), כך ב-1939 ערב מלחמת העולם השנייה והשמדת יהודי אירופה:
"מאות אלפי אשכנזים הסתננו לביתנו. נמלטו מהגטאות הפולנים או הרומנים. שמתוכם הם דוחים את הכללים הרוחניים, אך לא הייחודיים שלהם. הם הוכשרו במשך מאות שנים לעבוד בתנאים הגרועים ביותר, המבטלים את המקצוענות והמסורות של בני ארצנו הצרפתים, בכל המקצועות ביגוד, הנעלה, פרווה, מוצרי עור. הם נמלטים מכל חקירה של רשויות המס והעבודה. כל המהגרים האלה, הורגלו לחיות בשולי המדינה ולהתחמק מחוקיה, ולהתחמק מכל נטל. הם מביאים לכל מקום שהם עוברים, את הפעולה הגסה, החשאית, הפקעה, שחיתות, והם מהווים איום מתמיד על הדיוק והשלמות של האומנות הצרפתית. הם גם מעמיסים אלפים על בתי החולים שלנו. --- המדינה הצרפתית תינצל רק בגבולות החמושים שלה, רק דרך הגזע הצרפתי. --- אנחנו מסכימים לחלוטין עם היטלר בהכרזה שמדיניות משיגה את מטרתה העליונה רק אם היא גזעית..."
https://fr.wikipedia.org/wiki/Pleins_pouvoirs_(Jean_Giraudoux)
ודוק: ז'אן ז'ירודו, היה לא איש ימין, אלא רפובליקני מתון, ומונה כמה חודשים לאחר מכן על ידי דאלאדייה כנציב מידע, מול גבלס ... ואחר כך כחבר בממשלת וישי.
מה פירוש היציאה הזו נגד "האשכנזים", ולמה השימוש דווקא במושג הזה "אשכנזים" במקום "יהודים", שהרי הצרפתים לא היו בקיאים בעומקי ההלכה היהודית על גווניה?
ראיית האשכנזים כנטע זר ושלילי בצרפת יש לה שורשים היסטוריים, עוד לפני המהפכה הצרפתית והאמנציפציה.
איש "ההשכלה" והנאורות, הוגה הדעות הצרפתי, פרנסואה מארי ארואה וולטר (1694-1778), נלחם כל חייו בדעות החשוכות של הכנסייה הקתולית. את כל מכתביו נהג לסיים באימרה: Écraser l'Infâme – למחוץ את המנוולת! (הכנסייה). מלחמתו בכנסייה הביאה אותו לאנטישמיות שהרי לתפיסתו – ממי קיבלה הנצרות את אמונות ההבל שלה? כמובן מהיהודים.
במילון הפילוסופי שחיבר, בערך "יהודים", הוא הביא ראיה מהתוכחות של נביאי ישראל שכבר היהודים הקדמונים היו אנשים רעים וחטאים, רודפי שלמונים, סרסורים ונושכי נשך, וטוב עשו הרומאים כשהחריבו את מדינת היהודים. לדעתו, משאת נפשם של היהודים בגולה היא להרבות צאצאים ולצבור כסף, רק בכך מתגלים כישרונותיהם, ואין בהם משוררים, ציירים או פילוסופים.
וולטר הגדיל להסיק עוד מהתורה, למשל שהיהודים מקיימים יחסים עם בהמות, שהרי אילולי כן הם לא היו קובעים חוק בתורה שמעשה זה אסור. יהודי פורטוגזי בשם יצחק דה פינטו התפלמס עימו ואמר לו: "מֶסייֶה וולטר, כל מה שכתבת על היהודים נכון. הם באמת בורים ומלוכלכים וחסרי השכלה, אבל אתה התכוונת לאשכנזים בלבד. שהרי היהודים הספרדים הם תרבותיים ומשכילים..."
במכתב תשובה הודה וולטר כי "שגיתי כשייחסתי את פשעי היחידים לעם שלם," והבטיח לתקן במהדורות הבאות, אך בו זמנית המשיך לבקר את אבות אבותיו של פינטו: "כאדם מבני העלייה ודאי לא היית הורג עשרים וארבעה אלף איש רק מפני שנזדווגו עם נשים מדייניות..."
זה כאמור לפני המהפכה הצרפתית והאמנציפציה. המהפכה הצרפתית הביאה לעליית מעמד הבורגנות לשלטון. ולקבלת הצהרת "זכויות האדם והאזרח" 26.8.1789.
"אזרח" בצרפתית Citoyenn באנגלית Citizen הוא מושג שהוא אנטיתזה למונח "נתין". הנתין היה רכושו של המלך וכפוף לו. האזרח איננו נתין אלא מרכיב את האומה (Nation) הצרפתית. אומה היא עם שיש לו ריבונות. ברגע שהמלך חתם על ההצהרה בעצם הפכה צרפת למונרכיה קונסטיטוציונית (חוקתית) המלך איננו הריבון אלא הוא כפוף לחוקה.
ומהו חלקם של היהודים באומה הצרפתית? המהפכנים הצרפתים היו חלוקים בדעותיהם לגבי מעמדם של היהודים שהיו מחולקים לקהילות שונות: היו יהודים ספרדים-פורטוגזים שהתערו בחברה הכללית, והיו יהודים מסורתיים (בעיקר באֵלְזָס) ששמרו על חיי קהילה מסורתית.
בדיון בשאלת היהודים ב-23 בדצמבר 1789, הגדיר הרוזן דה קלרמון-טונר, שתמך בשוויון זכויות, את המשוואה שתאפיין את המדיניות הליברלית כלפיהם: "ליהודים כאומה אין לתת כלום, אולם יש לתת הכול ליהודים כבני אדם. --- אם אין הם רוצים בכך יש לגרשם. --- אין להסכים לקיום אומה בתוך אומה."
היהודים הספרדים-פורטוגזים הסתלקו מתביעות אוטונומיה, בשונה מהאשכנזים יהודי אלזס. לכן יהודי בורדו ואוויניון, הספרדים-פורטוגזים, קיבלו את כל הזכויות ב-1790. ויהודי אלזס האשכנזים רק ב-1791. בצרפת היו אז כ-40-50 אלף יהודים. ודוק: יהודים-ספרדים מערביים-מוגרבים לא היו אז בצרפת, הם הגיעו בהמוניהם רק במאה העשרים.
נפוליון המשיך את מסורת המהפכה וכינס סנהדרין של 71 יהודים, ובהמשך לדיונים בו הוקם ב-1808, הקונסיסטואר, התאגדות היהודים בצרפת, והועמד רב ראשי, אבל באותה שנה קיבל נפוליון את "הפקודה המחפירה" (décret infâme) שהטילה על היהודים הגבלות וצמצמה את זכויות החירות והשוויון שהעניקה להם האסיפה הלאומית בצרפת ב-1791. בפקודה נקבע כי יהודי הרוצה לעסוק במסחר נדרש להוציא רשיון שתוקפו שנה בלבד. כמו כן נקבע בפקודה כי היהודים חייבים לשרת בעצמם בצבא ואינם רשאים לשלוח מחליף במקומם, כפי שהיה נהוג עד אז. גם מקומות המגורים של היהודים הוגבלו. תוקפה של הפקודה נקבע לעשר שנים, והיא יושמה בעיקרה רק על היהודים האשכנזים באלזס. רק מאוחר יותר ב-1848 עם "אביב העמים" קיבלו היהודים בצרפת שוויון זכויות מלא. באותה שנה קיבלו גם יהודי גרמניה שוויון זכויות.
הנה כי כן ליציאה נגד האשכנזים יש מסורת ארוכה. האם תילקחנה גם בארץ הזכויות הפוליטיות מהאשכנזים?

חיי יהודי גלותי בגרמניה
גיל ריכשטט-עופרים, בנו של הזמר אבי ריכשטט-עופרים המנוח, (לא של אסתר זייד-עופרים) הוא זמר פופולארי בגרמניה. כאשר ביקש ללון במלון בעיר לייפציג. נאמר לו ממנהל הקבלה שבגלל תקלה במחשב עליו להמתין בתור. בסרטון שהעלה גיל לאינסטגרם, מספר הזמר כשדמעות בעיניו וגרונו נחנק, שהוא המתין בסבלנות בתור – אך ראה שאחרים מקבלים לפניו חדרים. הוא שב וניגש למנהל הקבלה, כדי לברר מה קורה ומדוע אורחים אחרים מקבלים יחס מועדף. מנהל הקבלה אמר לו: "תעלים את המגן דוד. אם אתה רוצה לקבל חדר, תעלים את המגן דוד שלך." "אני לא יודע מה להגיד," אמר בסרטון שצילם בכניסה לבית המלון מרשת ווסטין.
לעתים קרובות שאלו אותי מה דעתי על האנטישמיות בגרמניה. באמת? זאת גרמניה של שנת 2021? לא לתת למישהו חדר במלון כי הוא יהודי? לא למדנו דבר מההיסטוריה? זו לא פעם ראשונה שזה קורה.
https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/europe/article/4890880/
ואני חשבתי שגרמניה היא גן עדן ליהודים, במיוחד לישראלים יורדים, מה גם שהמילקי יותר זול. מסתבר שקל יותר ליהודים גלותיים כמו בניה של נרי לבנה המהללת את ברלין בירת הרייך, בנים שהתנאו שהם כיום פולקיסטים גרמנים מאושרים על שהשילו את היהדות והישראליות. הם לא הולכים עם מגן דוד, והגרמנים לא רואים עליהם.

אלי אלי, ברך את אמריקה
עודי סנש ירדה לאמריקה
עודי סנש (32) היא בתו של ד"ר דוד סנש, פסיכולוג ילדים קליני, האחיין של הצנחנית שלא שבה, חנה סנש ז"ל. השם עודי, במשמעות של עודני, נלקח מהפסוק "אהללה השם בחיי, אזמרה לאלוהיי בעודי," מספר תהילים.
לפני ארבע שנים, לאחר סיום לימודיה במחלקה לאמנות רב-תחומית ב"שנקר", ירדה עודי סנש, ילידת תל מונד, לניו-יורק, והיום היא שותפה בחברה לשיווק דיגיטלי שם.
"אני לא מזדהה עם הדימוי המיליטריסטי של חנה סנש," אומרת האחיינית, "חבל שהרבה אנשים לא יודעים שהיו בה כל כך הרבה ערכים אחרים. היא היתה אמנית, משוררת ואשת רוח מדהימה והומנית. השיר 'אלי אלי' בכלל לא קשור לשואה, זה שיר על האהבה שלה לטבע שהפך לסוג של המנון לאומי, וזה מזעזע עבורי. חנה סנש היתה מאוד צעירה כשהיא יצאה למשימה שממנה לא שבה, ולדעתי היא לא נסעה לשם כדי להציל את העולם אלא כדי להציל את אמא שלה ואח שלה. היא הייה מאוד טוטאלית, וזה גם משהו שאני מתחברת אליו. לגדול בתל-מונד וללכת לצבא עם השם סנש לא תמיד היה קל, זה שם אותי במקומות שלא הרגשתי בהם בנוח."
בגלל זה בחרת לעזוב את ישראל ולחיות בניו-יורק?
"יש לי יחסים אמביוולנטיים כלפי ישראל, יחסי אהבה-שנאה, כאב ושייכות. היה לי מאוד קשה לגדול בישראל, ואני בטוחה שהרבה מזה נובע מההיסטוריה המשפחתית שנוכחת בחיי בכל יום. קשה לי להיות פה, ואני מרגישה את זה ממש בגוף, קשה לי עם המנטאליות, עם הלחץ והחרדה, עם ההישרדותיות. אני סובלת מהפרעת חרדה שאני מתמודדת איתה הרבה מאוד שנים בטיפול תרופתי ופסיכולוגי, המקום הזה בלתי אפשרי עבורי. השורשים אמורים להקנות ביטחון, אבל השורשים שלי כבדים, הם כמו שלשלאות.
"מאוד התחברתי לבגדים בניו יורק, כי זה הסגנון שלי, קצת אוונגרדי, מאוד לא ישראלי. לרקוד בתוך שמלה גדולה היה בשבילי הגשמת פנטזיה."
https://www.ynet.co.il/laisha/article/hybfyh007t

בונד, נפתלי בונד
בונד, נפתלי בונד, היתה הקריקטורה ב"ידיעות" על נאום נפתלי בנט בכנסת בו סיפר על ניסיון המוסד לאתר את שרידי גופתו של רון ארד.
קשה לומר אם האומרים לנאומו של נפתלי בנט באו"ם, בו התקיף את מערכת הבריאות –"מבחינה רטורית היה זה נאום מצוין" – הם בעלי חוש הומור וסאטירה או אווילים מוחלטים.
חסידיו השוטים של בנט שלא הצביעו, עבורו, וגם לא יצביעו לו, מהללים אותו כרטוריקן. רק משנאתם לנתניהו. האמת היא, נתניהו הוא המדינאי היחידי בישראל שיש לו גם חוש הומור.
הנאום של בנט בו התנאה בנט בניסיון המוסד למצוא את שרידי גופתו של רון ארד היה מביך, אבל יותר מסוכן היה עצם הניסיון שעלול היה חלילה להביא לפריצה של מלחמה בצפון.
חסידיו אומרים שהיה זה נאום שבא להזכיר שבנט דואג לכל הנעדרים והשבויים, אבל זה נראה מגוחך על רקע ההודעה שבנט מאשר לאלפי עזתים להיכנס לישראל.
(אלפי תושבי עזה מבקשים להירשם לעבודה בישראל:)
https://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-MAGAZINE-1.10272669
כבר כתבתי לא אחת. את החזרת הגופות מעזה והשבויים יש להשיג רק ע"י המעשה הבא:
ראשית תיקון טעות – לא ישראל הטילה מצור על עזה אלא עזה הטילה מצור על ישראל. בתקשורת הבינלאומית ובקרב הקולבורטורים-משת"פים, תומכי החמאס בישראל, נשמעת התביעה להסיר את המצור מעזה. יש להזכיר – עזה היא שהטילה מצור על ישראל. האמירות המוסלמית של עזה היא-היא שהכריזה מלחמת שמד על ישראל במטרה לחסלה ולהשמיד את אזרחיה, ואת כל יהודי העולם, והיא שהטילה את המצור על ישראל. ודוק: כל אלו התובעים את הסרת המצור על עזה אינם תובעים שעזה תסיר את המצור על ישראל ותיתן למשל לאזרחי ישראל היהודים לבקר בעזה.
ובכן, בהתחשב בעובדה שאלפי פלסטינים נכנסים מעזה לישראל על מנת לקבל טיפולים רפואיים, יש להכריז את התנאי הבא: הומניזם תורת הומניזם! ישראל לא תקבל עובד בישראל או חולה מעזה לטיפול רפואי בשטחה מבלי שיגיע עם גופות החיילים.
נראה אם לאחר הכרזת התנאי ימשיכו מנהיגי החמאס לסכן את אזרחיהם בפומבי. היום עשר שנים לעיסקת שליט זה ברור. אסור בתכלית האיסור לשחרר מחבלים. במקום לדבר בונד-בנט יש לעשות.
חיפוש שרידי גופתו של רון ארד ית"ד (ישראל תיקום דמו) הוא כמובן סיפור אחר. אסור להפסיק את החיפוש אחרי גופתו של רון ארד. כי יש לנו מחויבות לכך. חלילה ללכת אחרי מכוער הנפש, רוגל אלפר, האומר שהוא היה חייל פשוט ולא חשוב, ואין לעשות דבר עבורו ועבור משפחתו. כל חייל פשוט הוא חשוב, אבל תמיד יש לזכור את אימו בתיה ארד האישה האצילה שאמרה שאסור לשחרר מחבלים תמורת גופה.
בסוריה ולבנון יש להפעיל מנופים אחרים מאלו שבעזה, ודאי לא לצאת למלחמה.

סטודנטית באוניברסיטת חיפה תומכת טרור
ב- 14 יולי 20017 רצחו שלושה ערבים-מוסלמים, אזרחי ישראל, על הר הבית את חיילי מג"ב. רס"ם האיל, ורס"ם כמיל שנאן ית"ד (ישראל תיקום דמם).
https://he.wikipedia.org/wiki/הפיגוע_בהר_הבית_(2017)
על קיר בית באום אל פחם הופיע ציור קיר גדול המפאר את המחבלים הרוצחים.
רים שנאן, אחותו של רס״מ כמיל שנאן שנרצח בפיגוע בהר הבית ב-14/7/17. פנתה לעזרה למחיקת תמונת הרוצחים של אחיה.
https://twitter.com/SivanRahav/status/1444367479074078722
לאחר סערה ציבורית נמחק הציור ע"י המשטרה. כעת מתברר שציור הקיר המהלל את הרוצחים באום אל פחם צויר ע"י סטודנטית לתואר שני באוניברסיטת חיפה. הפעילות הזו היא חלק מסדרת אירועי התרמות למען עצורי הפרעות ביהודים. העמותה מאחורי האירוע מנוהלת בידי אנשי בל"ד. התקציב: ממשלות זרות. עמותה "בלדנא" זוכה למאות אלפי ש"ח שמקורם מממשלות זרות כמו שבדיה והאיחוד האירופי. קרן אמריקאית העבירה לבלדנא דרך הקרן לישראל חדשה 125 אלף דולר בשנת 2020. הסטודנטית לתואר שני מנהלת פרויקט משותף עם המוסד בצלאל. כתבה בספר פנים ומחקה: "תוכלו למחוק את הציורים אך לא את אהבתנו לשאהידים."
https://rotter.net/forum/scoops1/717509.shtml
מן הדין לסלק את הסטודנטית מהאוניברסיטה ולהעמידה לדין בגין תמיכה בטרור. למרבה הצער אין סיכוי שאוניברסיטת חיפה תעשה כן, מחמת הפחד מתגובת מרבית הסטודנטים בה.

הפרטת הדואר
שר התקשורת יועז הנדל (הסוחר) ("טיבי אינו תומך טרור") מוביל מהלך מסוכן של הפרטת דואר ישראל.
https://www.themarker.com/news/.premium-1.10268235
נכון דואר ישראל אינו מתפקד כבעבר, בו מכתב היה מגיע תוך יומיים, אבל הפתרון אינו בהפרטה אלא בתיקון ובשיפור השרות לאזרח. הפרטת הדואר תפגע ברבים במיוחד בפריפריה.
הדואר הוא שירות בסיסי שחייב להינתן לכל אזרח ובאופן שווה. מההיבט הכלכלי, שירותי הדואר במרכז הארץ ובערים הגדולות יהיו יעילים וזולים בשל הקרבה ובשל התחרות. לעומת זאת איזה אינטרס כלכלי קיים בעמדת שירותי דואר יעילים זולים ומהירים בפריפריה? ההשקעה בהקמת סניפים ואחזקתם, הפעלת כוח אדם ובתפעול השירות עצמו, אינם כלכליים בהשוואה להשקעה בגוש דן ובערים הגדולות. לכן יש לעצור את תהליך הפרטת הדואר.
נעמן כהן