לפני שנים רבות בהיותי ילד נסעתי בחופש הגדול עם הוריי לירושלים. אישה אחת פגשה את אימי ומיד פרצה בבכי מר. נבהלתי. מאוחר יותר שאלתי את אימי: "למה האישה בכתה?"
"היא אמרה לי," הסבירה לי אימי, "שאני מזכירה לה את פניה של בתה שנפלה במלחמת השחרור בניצנים." זה עשה עליי רושם רב כילד.
היא נתנה להוריי את ספר הזיכרון שהוציאו ההורים לזכר הבת שולמית.
בהקדשה כתבו: לברכה וחיים היקרים, ספר זיכרון לבתנו שולמית ז"ל שנפלה במלחמת השחרור על אדמת ניצנים. יצא לאור בשנת ה-13 להיעדרה ולמדינה. מאת ההורים יהודית ויצחק דורטשין." בהתחלה מובאים דבריה: ""לחוש דיכאון על אדמת המולדת – זהו חטא שאין כמוהו..." "אנחנו צריכים להיות מאושרים שבגורלנו נפל להשתתף במלחמה הקדושה מלחמת השחרור" (מתוך מכתב אל האח).
בקריאת ספר הזיכרון נודע לי לראשונה על קרב ניצנים. ורק דרך "חדשות בן עזר", שנים רבות לאחר מכן, נודע לי שהאח הוא יוסף דוריאל ז"ל.
לא יכולתי שלא להיזכר בזה כשראיתי השבוע במסגרת יום הסרטים הישראלים את הסרט "תמונת ניצחון" של אברהם נשר.
בניצנים מתו שתי נשים לוחמות. רק אחת זכתה לתהילה ולסרט. שולמית דורצ'ין לא זכתה. היא נשתכחה כגיבורה בתודעה הלאומית.
שלומית דורצ'ין נולדה ב-25.12.1926 בסטולין, (פולין, כעת בלארוס). בת למשפחה ציונית ותיקה. למדה בבית-הספר העברי "תרבות" בסטולין. מילדותה שמעה עברית מפי הוריה. לאחר סיפוח אזורי בילורוסיה לברית-המועצות, בשנת 1939, פיתחה שולמית בת ה-14 פעולה ציונית חשאית, עסקה בעלייה ב' ובהעברת כספי הקרנות הלאומיות לארץ. בשנת 1940 הוגלתה המשפחה, בשל פעולה ציונית, לסיביר. שם שהתה שולמית עד 1946. היא למדה במכון מתמטי-פדגוגי והוצעה לה מלגה על שם סטלין, בתנאי שתיספח למפלגה הקומוניסטית, אך היא סירבה והכריזה בגלוי, באסיפת סטודנטים, "הנני שייכת לתנועה אחרת." והכל ידעו כי בכך התכוונה לתנועה הציונית.
בקיץ שנת 1947 עברה עם הוריה, לרגל "השיבה למולדת" של פליטי פולין, לאזור האמריקני שבגרמניה, בדרכה לארץ-ישראל. בהתעכבה בעיר שטטין אירגנה וגיבשה קיבוץ מוכן להעפלה. בהיותה בגרמניה פעלה רבות בארגון ההעפלה, כחברה בארגון ה"הגנה" בגולה. משעלתה לארץ בשנת 1947 נתקבלה לפקולטה למתמטיקה באוניברסיטה בירושלים אצל פרופ' משה וייצמן, והחלה את שנת הלימודים השנייה שלה. ב-1947 הצטרפה ל"הגנה" בירושלים. אך לא המשיכה ללמוד באוניברסיטה והצטרפה כחברה לקבוצת ניצנים. שם היתה מחנכת את ילדי המקום, לאחר שהילדים פונו מהקבוצה התמסרה לתפקיד הגנת המקום ולמדה קורס חובשות.
לאחר שניצנים כותרה על-ידי המצרים, ובקבוצה החליטו לפנות את הנשים מהמקום, סירבה לצאת ונשארה בנקודה המכותרת. מתוך הבונקר כתבה: "...ובאמת, ולמרות הכול, הרי לפעמים גל של אושר אין-סופי ממלא את ליבי, ומחשבה – שאני פה ויכולה במו ידי לעשות מה שאני עושה - -"
וכאשר ראתה את קומץ המגינים המעט מול פלדת הטנקים של האוייב, באין כל תוחלת לנצח, כתבה: " - - ואני רואה את עמי, עמי הנחמד, רוצה להיגאל ומוכן להיגאל - - "
על חייה בקבוצה כתבה: "כמו בימי נחמיה, כמו בימי טרומפלדור - - אשרי האדם שמוצא יותר משדרש." "לחוש דכאון על אדמת המולדת – זהו חטא שאין כמוהו."
לאחר שנבלמה התקדמות הטור המצרי ליד אשדוד, נותר קיבוץ ניצנים בעורפם. המצרים הבינו כי נקודה זו יכולה לשמש בסיס לפעילות כוחותינו בעורפם ולפיכך ריכזו כוח ניכר כדי לכובשה. ההתקפה המצרית הונחתה ביום 7.6.1948. מבעוד לילה הופגז המשק קשות ועם בוקר החלה הסתערות הרגלים, אך זו נבלמה באש המגינים. המצרים הגבירו את ההפגזה ואף הפעילו מטוסים שהפציצו את המשק וגרמו נזקים כבדים. בחסות חיפוי זה התקדמו כוחות רגלים ושריון מצריים והצליחו לחדור למשק ולהשתלט עליו. בקרב זה, ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948), בחובשה שני פצועים בניצנים הנצורה, בשעת ההתקפה המצרית המכרעת על הנקודה, נפצעה ומתה. היא הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות בניצנים.
שלומית דורצ'ין ז"ל באתר יזכור:
https://www.izkor.gov.il/שולמית דורצ'ין/en_09c272685b79ddf9a777bb2679c0c46f
לא בספר הזיכרון, ולא באתר יזכור סיפרו את הסיפור המלא.
ד"ר פרלמוטר הרופא, שחזר מהשבי, סיפר: שכאשר המצרים פרצו את השער והחלו לירות לחצר המשק, ישבתי בבונקר. פתאום באה שולמית ודרשה ממני לצאת איתה למקום ששכבו הנפגעים מאיר אנטין ומשה ראבד כדי להגיש להם עזרה ראשונה. הסברתי לה שהמעשה הוא מוות בטוח. אך זה לא השפיע עליה. נתתי לה תחבושות וחומרי עזרה ראשונה והיא יצאה. חייל מצרי שיסף בכידון הרובה את בטנה.
אחד החברים, משה פלג, התנדב ללכת עם קצין מצרי להוציא פצועים מהבונקרים. למעשה חשש מרימונים. ראה נערה שוכבת פצועה והקצין אמר: "דבר איתה." שולמית החובשת שכבה כשבטנה שסועה ומעיה היו שפוכים. שמלתה היתה מופשלת. היא בקשה: "תירה בי." אמרתי לקצין המצרי והוא אמר: "הנה יש לך אקדח תירה בה." אמרתי לו: "לא אני עשיתי את המלאכה ואני לא רוצה לגמור אותה." הוא הבטיח שישלח אליה את הצוות הרפואי.
שלומית שבטנה שוספה בכידונו של חייל מצרי גססה שעות בשטח עד שמתה.
(דליה קרפל, "בת 22 ובת 23 מירה בן ארי ושלומית דורצ'ין בניצנים", "העיר" 1.6.90)
על קרב ניצנים, ההליכה לשבי של מגיניו, והתגובות ביישוב אז, נכתב רבות:
הקרב על ניצנים:
https://he.wikipedia.org/wiki/הקרב_על_ניצנים

הסרט "תמונת ניצחון"
קדימון:
https://www.youtube.com/watch?v=uCJ_JDAoxCU
פרטים:
https://he.wikipedia.org/wiki/תמונת_הניצחון
הסרט מתחיל מחתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים. העיתונאי מוחמד חסנין הייכל (שהיה לימים שופרו של הרודן המצרי גמאל עבד אל-נאצר) מתנגד להסכם השלום בגלל האבידות הרבים של המצרים והוא נזכר בהיותו כתב צעיר שנלווה עם צוות צילום מצרי לפלישה המצרית ב-1948. (משחק טוב של אמיר חורי).
צבא מתנדבים מצרי מגיע לכפר חמאמה החולש בגובה על "קולוניה ניצנים, המבודדת במטרה להחזיר לערבים את האדמות שלקחו מהם היהודים. (רק בדרך אגב מאוחר יותר מסביר הפוליטרוק אבא קובנר שהיהודים לא לקחו אלא קנו את האדמה).
בכפר חממה שמח ויש גם סיפור אהבה בין אחד הלוחמים לנערה יפה מקומית.
המצלמה עוברת לקיבוץ. הקיבוץ נערך למצור ומגיעה תגבורת של אנשי גבעתי. חברת הקיבוץ מירה בן ארי (מרים גלסשייב) יפהפייה נמרצת שכולם מחזרים אחריה משמשת כאלחוטנית, ומטפלת בבנה הקטן דני. חיה עם בעלה אליקים בנפרד, ומקיימת רומן עם מפקד ניצנים אברהם שוורצשטיין. (מגולם מצויין ע"י ידין גלמן).
https://he.wikipedia.org/wiki/מירה_בן-ארי
בינתיים ממשיכים החיים בקיבוץ. זיגי, נער ניצול שואה יליד ברלין, מנגן על פסנתר ג'אז וכולם רוקדים מה שקרוי היה ריקודים סלוניים. (משחק מצוין של ניר כנען. (יש לתקן את ויקיפדיה). מוזר קצת העיצוב של צריף המגורים היפה והמקושט הנראה כ-Shalet שוויצרי.
כן ויש גם את המקלחת הקיבוצית המפורסמת. הגברים שוהים במקלחת זמן רב וגומרים את המים החמים, הבנות מחכות בחוץ וכשהגברים לא יוצאים שולפת מירה בן ארי אקדח ויורה בגג המקלחת והגברים יוצאים בריצה חצי ערומים.
קבוצת חברים וחיילים הולכים לים למרות הקור, הם שומעים יריות מסתבר שמשאית האספקה לקיבוץ עלתה על מארב ונוסעיה נהרגו. מאז נוסעים רק עם ליווי של משוריין.
הסרט "תמונת ניצחון" אמור לשקף את שני הצדדים הישראלים והמצרים והוא עובר מערבית לעברית. משום מה חלק גדול מהסרט מדבר באופן תמוה גם ספרדית בהינתן שהגרעין הארגנטינאי בא לקיבוץ רק לאחר קום המדינה. "הארנטינאיות", הדסה (בגילום משי קליינשטיין) ועדה (בגילום אליענה תדהר) מדברות ספרדית.
הערבים מארגנים התקפה. אנשי הקיבוץ מסכלים את ההתקפה, ואף מבצעים פעולת נגד בתוך הכפר. צוות הצילום המצרי מצלם את ההרוגים הערבים. המלך פארוק שמקבל את התמונות מצווה לשרוף את כל הפילם. פארוק רוצה ניצחון מהיר לצבא הכיבוש המצרי שהוא שולח.
אנשי הקיבוץ מסתכלים בפחד בטור הצבא המצרי הארוך הכולל טנקים ומשוריינים שממשיך ישר לתל אביב ולא מתעכב בניצנים. הטור נכשל במשימתו ומתחיל לחזור למצרים. בדרך פארוק רוצה תמונת ניצחון והצבא המצרי הגדול נערך להתקפת הקיבוץ.
במבצע "תינוק" ממלטים מהקיבוץ את כל הנשים והילדים לכיוון באר טוביה, מירה בן ארי מסרבת להצטרף מתוקף תפקידה כאלחוטנית ומאהבתה לאברהם שווארצשטיין, והיא מחבקת דני בנה ומכניסה לבגדיו פתק לבעלה ולו:
"אני רק אכתוב כמה מילים, ואתה בטח תבין כי איני יכולה לכתוב. פשוט זה קצת קשה. יותר מקצת. כך עוד לא הרגשתי אף פעם, אבל אתגבר. בזמננו צריך להתגבר על הכול. אולי בעבור יכולתו של עמנו לסבול ולא לוותר, בגלל עקשנותו להחזיק מעמד על אף העובדה כי מעטים אנו, הרי בכל זאת נשיג את כל אשר מגיע לנו אחרי אלפיים שנה. אין פרידה קשה מזו של אם מילדה, אך אני נפרדת מילדי למען יגדל במקום בטוח, ולמען שיהיה אדם חופשי בארצו. תמסור לו בבואך אליו את כל אהבתי. תמסור לאבא ולאימא שלי הרבה נשיקות ובקש בשמי סליחה..."
לאחר מתח רב מתקבלת בקיבוץ ההודעה שהשיירה הגיעה לדרכה.
אנשי ניצנים קוראים לעזרה. הם מטילים את האשמה לאי קבלת עזרה מעצם היותם קיבוץ של "העובד הציוני" ולא של השוה"צ. מי שמונע את הגעת העזרה הוא הפוליטרוק של גבעתי אבא קובנר, שאינו מאמין שנתקבלה בכלל בקשת עזרה. (אחרי הנפילה בשבי הוא גינה את השבויים).
(אבא קובנר מוצג בצורה גרוטסקית בסרט בגילום הסטנדאפיסט יונתן ברק שגילם אותו בצורה נלעגת עם מבטא כאילו פולני מזויף).
הצבא המצרי המצויד בטנקים כובש את הקיבוץ. אברהם שווארצשטיין מחליט על כניעה ויוצא עם בד לבן לסמן כניעה. קצין מצרי יורה בו, ומירה בן ארי יורה בו ונהרגת מאש המצרים.
בסיום הסרט מסכם העיתונאי מוחמד חסנין הייכל שגם המצרים וגם היהודים ראו בשבויים בוגדים, אבל הוא לא ישכח את מירה בן ארי שמתה כדי להיות מונצחת בהיסטוריה. (ולא מהנימוקים שכתבה במכתבה). (ג'וי ריגר השחקנית שמגלמת את מירה בן ארי, יפה ונחמדה, אבל דומה שהתפקיד קצת גדול עליה).
לפי הסרט הצבא המצרי מנצח והורס את ניצנים. זו תמונת הניצחון שרצו המצרים.
הצופים בעולם אליהם כיוון אברהם נשר להציג "סרט אנטי מלחמתי" (בכל זאת צריך הרי למכור אותו בעולם ולקבל פרסים) לא יידעו את הסוף האמיתי. צבא הכיבוש המצרי הובס, וניצנים הוקמה מחדש.
נהוג בסרטים להוסיף מה קרה עם הגיבורים לאחר מכן. כאן זה הושמט בכוונת מכוון. תמונת ניצחון של מצרים ותמונת הפסד של ישראל ושל קיבוץ ניצנים.
לסיכום: למרות מגרעותיו הסרט בהחלט שווה בצפייה.

שיעור בהיסטוריה עם טעם מר בפה
ר. חברו של יוסף קליין, עיתונאי אל-ארצ'י, החליט שישראל עומדת להיחרב תחת כיבוש ערבי-מוסלמי, והוא מילט מהר את ילדיו לניו יורק. כדי שיתבוללו שם מהר, ולא יסבלו מאנטישמיות הוא נתן לבנו את השם שון (יוחנן בגאלית) ולבתו את השם נטלי (חג מולד בצרפתית) מילוט מושלם.
מיכל לרנר-סנונית מאד התרשמה מדבריו וכתבה שראוי לפרסמם כמאמר מערכת בעיתון, וכהיסטוריוסופית המאשרת את חורבן ישראל מכיבוש ערבי-מוסלמי היא הוסיפה וקבעה חוק היסטורי: "אין שום כיבוש בתולדות החברה האנושית שהחזיק מעמד לנצח. במוקדם או במאוד מאוחר – זה נגמר."
מיד לאחר מכן היא היללה את הוריה הכובשים: "הוריי (הפולנים) שהגיעו לארץ (מבלגיה), בגופם ונפשם (כבשו) קבעו את גבולות המדינה."
(מיכל סנונית, "מר לי מר לי בפה", אל-ארצ', 2.11.21)
https://www.haaretz.co.il/opinions/letters/.premium-1.10343476
אז ברצוני לחדש לה שתי עובדות היסטוריות:
1. אין חוקיות בהיסטוריה. מאז אריסטו (שקבע בספרו "פואטיקה", שהספרות היא מדעית ויש בה חוקיות, ולכן היא נעלה על ההיסטוריה שאין בה חוקיות), ועד קרל הלוי-מרקס, נעשו מאמצים רבים למצוא חוקיות בהיסטוריה. כולם נכשלו. גם היא.
2. אין ספור עמים נכבשו ונעלמו מההיסטוריה. אצלנו לדוגמה, הפלישתים (בגירסה הראשונה) ושאר עמי כנען, כולם נכבשו ונעלמו. או לדוגמה העם הרומאי - ה- Populus Romanus הגדול ששלט בעולם, נכבש ונעלם מההיסטוריה כלא היה.
ונחזור אלינו, השטחים הכבושים ע"י הערבים היום 13 מיליון קמ"ר מהאוקיינוס ההודי לאוקיינוס האטלנטי היו שייכים ברובם לעמים נוצריים, (עם קהילות יהודיות). כיום לא נותרו בהם כמעט נוצרים ויהודים. רק הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, האיטלקים, היוונים, המלטזים, הגיאורגים, והארמנים – הצליחו לסלק את הכיבוש הערבי ולפרק את ההתנחלויות הערביות. המצרים-האגיפטים נאבקו בגבורה 300 שנה נגד הכיבוש הערבי והובסו. לא בכדי נקראת היום מצרים "הרפובליקה הערבית של מצרים", להדגיש שמצרים שייכת לכובש הערבי ולא לעם המצרי. האם לרנר-סנונית סבורה שבגלל "החוק" ההיסטורי שניסחה יש סיכוי לעם המצרי לסלק את הכיבוש הערבי ממצרים בשעה שהם מונים כיום רק ככתשעה אחוזים מהאוכלוסיה? גם הבֶּרֶבֶּרִים נאבקו שנים נגד הכיבוש הערבי, האם לדעתה יצליחו הבֶּרֶבֶּרִים בצפון אפריקה לסלק מארצם את הכיבוש הערבי?
הוריה הפולנים מבלגיה של מיכל לרנר-סנונית אכן הצליחו "בגופם ובנפשם" לכבוש מהערבים את אדמות ואדי חווארית (ע"ש שבט סודני). מכיוון שלא ידעו ערבית תרגמו זאת בטעות ל"חורש" והקימו על אדמות הערבים את קיבוץ עין החורש, ועל כך הם ראויים לתהילת עולם.
חבר קיבוצה, הפולני מפולניה, המשורר אבא קובנר, שכצעיר בן 23 ראה את המציאות כהוויתה ובוילנה קרא "בל נלך כצאן לטבח," קרא בארץ להילחם נגד צבא הכיבוש המצרי (ולא להילחם בעד כיבוש ערבי) וכתב לחיילי גבעתי: "אל רתיעה, בנים: כלבי רצח – דינם דם! ככל שתיטיבו לדרוס כלבי דמים כן תעמיקו לאהוב את היפה את, הטוב את, החירות. ולא, די שנסו מותניים, בחורים: הנה הג'יפים שלנו יהיו מחר לאמפיבות כי! בנחל נצעד. בנחל של דמם פולשים."
האם קיבוץ עין החורש יתקיים כיישוב יהודי לנצח, או יחזור לכיבוש ערבי?
כאמור אין חוקיות בהיסטוריה.

בין טבח ערב לטבח כפר קאסם
יפה עשו שמעון פרסקי-פרס, ראובן ריבלין, ויצחק הרצוג שכנשיאי המדינה הביעו צער, וביקשו סליחה על הטבח הנורא שביצע צה"ל בכפר קאסם.
ד"ר נסרין חדאד חאג' יחיא עובדת במכון הישראלי לדמוקרטיה, ראשת התוכנית לחברה הערבית, וליחסי יהודים-ערבים, ושותפה בקרן פרוטלנד. (ומן הסתם היא גם דמוקרטית).
https://www.idi.org.il/staff/1444
במאמר בעיתון "ידיעות", 31.10.21, "טבח כפר קאסם מורגש עד היום" היא כותבת כך:
"הטבח משפיע עד עצם היום הזה על יחסי יהודים-ערבים, וילדי כפר-קאסם, וכך גם אלה שהיו עדים לו, מחכים להכרה ולקבלת אחריות מלאה מצד המדינה והנהגתה. וכפי שאמר הנשיא, 'בחלוף 65 שנים מהאסון, נתפלל ונייחל לכך שזכרם של הקורבנות ילווה אותנו כלקח וכמצפן, וכי מעומק הכאב נצמיח יחד עתיד משותף ומלא תקווה.'"
מכיוון שלמרבה הצער עד היום טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען, פניתי אליה במכתב:

ד"ר נסרין חדאד חאג' יחיה
31.10.21
הנדון: בין טבח כפר קאסם לטבח יהודי ערב.
שלום רב.
בהמשך למאמרך ודבריך הצודקים במאמרך היום "טבח כפר קאסם מורגש עד היום, "ידיעות" 31.10.21, ש"טבח כפר קאסם משפיע עד היום הזה על יחסי יהודים ערבים", יש לברך את נשיא המדינה יצחק הרצוג על שביקש סליחה בשם מדינת ישראל על הטבח האיום במטרה להגיע ליחסים טובים בין יהודים לערבים.
כאן בא חלקך שלך בהתאם לתקוותך ליצור יחסי ידידות כזו.
כידוע לך היטב. טבח יהודי ערב בידי מוחמד (רצח הגברים ומכירת הנשים והילדים לעבדות) משפיע לאין ערוך על יחסי יהודים ערבים מאשר טבח כפר קאסם. עד היום שום ערבי לא התנצל על הטבח האיום. נהפוך הוא. בכל הפגנה עדיין צועקים הערבים: "חייבר חייבר יא יהוד צבא מוחמד עוד ישוב.".
(אחמד טיבי מסית והקהל עונה לו חייבר חחייבר יא יהוד צבא מוחמד עוד ישוב":
https://www.youtube.com/watch?v=1I4ktRkOuA4
בניגוד לגרמנים ששמרו בסוד את תוכנית ההשמדה, הערבים אומרים בגלוי כי מטרתם לרצוח ע"פ דברי מוחמד (המובאים במצע החמאס ובדברי המופתי של אש"פ) את כל היהודים הקופים והחזירים:
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
לכן אם באמת את כנה בעמדותיך ואת בעד דמוקרטיה ושלום, עליך לצאת בקריאה כי את רואה בדברי מוחמד אלו הקוראים לרצוח את היהודים הקופים והחזירים גזענות שאת מגנה, ולא מופת מוסרי. זכרי שתיקה כהודאה דמיא. בידיך כוח רב להביא לדמוקרטיה ושלום.
תודה רבה.
נעמן כהן

אם תהיה תשובה אדווח.

מיהו יאיר למפל-לפיד האמיתי?
שטחי ועושה פיגועים, או עמוק והמבוגר האחראי?
שרת המשפטים איילת בן שאול-שקד אמרה בשיחה סגורה כי החליף העתידי, יאיר למפל-לפיד הוא "שטחי, עושה כל שבוע פיגוע, ונפתלי מחלץ."
https://www.haaretz.co.il/news/politi/1.10331596
ומהם הפיגועים המדיניים שעשה למפל-לפיד?
1. סיכם עם בלינקן על מדיניות "אי הפתעות" בניגוד לחופש הפעולה של ישראל.
2. נתן לבלינקן את הרושם שישראל תסכים להקמת קונסוליה אמריקאית לפלסטינים בירושלים.
3. הבטיח לעבדאלה מלך עבר הירדן להכניס קוראן למסגד הקצה בירושלים.
https://www.mako.co.il/news-politics/2021_q4/Article-80ebd3b65f7cc71026.htm
חסידיו של יאיר למפל-לפיד רואים בו דווקא את "המבוגר האחראי".
למי אתם מאמינים יותר?
כתב שאל את למפל-לפיד: "אנחנו נוטים יותר להאמין למה שאנשים אומרים בשיחות סגורות – כשלא יודעים שהם מוקלטים, יותר מאשר להצגות מול המצלמה."
לפיד עונה: "לא לא, אני חושב שאני נוטה להאמין לאנשים דווקא כשהם מול מצלמה אומרים מה שהם חושבים".
https://twitter.com/BigJoe60639917/status/1454043805607469063?t=S0dRmHvEW1qGJ2Fyr9BhnQ&s=03
שפטו בעצמכם.

רם בערק-בן-ברק מסתבך בשקר
יו"ר ועדת החוץ והבטחון, רם בערק-בן-ברק (מינוי של למפל-לפיד ממפלגת ה"פיהרר-פרינציפ"), שטען שהשיח'ים המסיתים, איתם הצטלמה היועצת שלו אבו הזאז, לא היו מדריכים בקורס, לא הרצו בקורס, ולא ליוו את הקורס – נאלץ להודות לאור התמונות כי ההיפך הוא הנכון.
עכרימה סברי התומך בפיגועי התאבדות נאם בכנס הפתיחה של הקורס ובערב נוסף, ראיד פתחי בכיר הפלג הצפוני שהוצא אל מחוץ לחוק הרצה פעם אחת, ונג'אח בכיראת, שיח' המזוהה עם חמאס, הרצה בקורס לפחות 4 פעמים והוא אף מוגדר בידי עמותת אל אקצא כ"מלווה אקדמי" של הקורס. בראיון באל ג'זירה הוא התגאה כי הקורס מושתת על תכנית לימודים שהוא עצמו יצר.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=719573&forum=scoops1
https://twitter.com/kann_news/status/1453391777768083458?t=Q7ra7lc4VBeRCvn1NFu_Kg&s=03
עמותת אל-אקצא (הקשורה ל"יועצת" של רם בערק-בן-ברק) קיבלה כסף מקרן אימן פלסטין הממנת טרור וכספי הקרן שהועברו מהתנועה האיסלמית רע"ם ע"י איברהים סרסור חולטו ע"י שר הבטחון דאז משה סמולינסקי-יעלון.
https://twitter.com/adkanorg/status/1454881501284274177?t=jTXv5CuzS1WQjtpjpOQ4QA&s=19
ולמרות זאת הוא החליט להחזיר את היועצת שלה לעבודה איתו.
על רם בערק-בן-ברק לתת דין וחשבון לציבור. אילו עצות נתנה לו היועצת שלו, ואילו עצות הוא קיבל.

לשבור ליהודים את האף
היסטורית תמיד רצו הערבים-הנוצרים להראות שהם קיצונים יותר מהמוסלמים ביחסם ליהודים, בתקווה להסיט את האש מהם. היסטורית זה הביא דווקא למפלתם כאשר כל השטחים הכבושים ע"י הערבים, 13 מיליון קמ"ר, שהיו כולם נוצרייים ועד תחילת המאה העשרים מנו כ- 20 אחוז נוצרים, נהפכו כיום לנטולי נוצרים.
ראש מפלגת בל"ד, ח"כ סאמי אבו שחאדה, היווני-נוצרי ששהסתערב בכפייה בגין הכיבוש הערבי, נשא נאום במסגד בלוד בו שיבח את הפורעים שפעלו בימי שומר החומות.
"הם (היהודים) הפסידו בלוד מכיוון שבחורי לוד הגיבורים החליטו שהפעם הזאת הם עומדים מאוחדים נגד כל ההתקפות על לוד," אמר. "אלף ברכות להם." החבר'ה של לוד הערבים שברו ליהודים את האף.
אבו שחאדה טען כי במהלך חודש הרמדאן תקפו היהודים את המתפללים במסגד אל אקצה ואת תושביה הערביים של שכונת שיח' ג'ראח. התקפות ש"טלטלו את כל פלסטין," כך לדבריו, "והיו לנטל כבד מאוד על תושבי לוד (הערבים)." אבל החבר'ה של לוד "שברו להם (ליהודים) את האף."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=720010&forum=scoops1
המסכן אבו שחאדה, שכח שלפי "האחים המוסלמים" יש להרוג (לא רק לשבור את האף) גם את כל הנוצרים. כולל החנפנים.
http://www.palwatch.org.il/main.aspx?fi=1062&fld_id=1062&doc_id=4145

חלוקת עבודה בין חמאס לרע"ם
מיום ליום מתגלה עוצמת הפיגוע הנורא שעשה בנימין מיליקובסקי-נתניהו למדינה כאשר הכשיר את "התנועה האיסלמית" "האחים המוסלמים" רע"ם. כאשר יורשיו משתמשים בו כתירוץ להכשרת הממשלה הלא ציונית הראשונה בישראל – ממשלת בנט-לפיד-עבאס.
הן החמאס, והן "התנועה האיסלמית"-רע"ם" הם סניפים של תנועת "האחים המוסלמים" שנוסדה במצרים ב-1928 ע"י חסן אל בנא, הקוראת להקים תיאוקרטיה מוסלמית בכל העולם, והיא מחויבת ע"פ דברי מייסדה חסן אל בנא לחיסול ישראל ולרצח כל היהודים במצוות מוחמד (כפי שמנוסח באמנת החמאס סעיף 7).
מסתבר שבין שני החלקים יש חלוקת עבודה בדרך לפתרון הסופי. החמאס אחראי לצד הצבאי, נשק רקטיות, מנהרות, וכו', ורע"ם אחראית על המימון האזרחי שבמקרה הטוב מפנה את כספי החמאס לטרור, ובמקרה הרע מממן את הטרור בעצמו.
תנועת "האחים המוסלמים" ידועה ב"ארגוני הצדקה" שלה המגייסים כסף בכל העולם לאלמנות ויתומים ככיסוי, והמגיעים לארגוני הטרור.

מנגנון העברת הכספים מרע"ם לחמאס:
איילה חסון חשפה בערוץ 13 כי ראזי עיסא, בכיר במפלגת רע"מ, תושב כפר קאסם, יו"ר האסיפה הכללית של התנועה האיסלאמית וחבר מועצת השורא ומנכ"ל עמותת 48 ומועמד מס' 16 מטעם רע"ם לכנסת, קיבל מחמאות מראזי חאמד, בכיר בחמאס על הפעילות של העמותה, העברת כספים לעזה. כמו כן, עיסא הגיע לעזה בשנת 2019.
ראזי עיסא השתתף בטקס של פתיחת העמותה ליד אותו בכיר חמאס שהודה לעמותה על הפעילות שלה. חסון שאלה את עיסא: "על מה ראזי חאמד מודה לך? זו שאלה פשוטה."
עיסא משיב: "כל עזה מודה על הטיפול באלמנות ויתומים."
חסון אמרה: "אלמנות ויתומים אני מבינה, על מה בכיר בחמאס מודה לך?" ועיסא הכחיש "מאיפה אני יודע?"
הוא הכחיש כי הוא מכיר את הנהגת החמאס.
את הסניף בטול כרם של עמותת 48 מטעם רע"ם, מנהלת אחותו של מבצע הפיגוע הנורא במלון פארק בליל פסח 2002, בעלה הוא איש בג'יהאד האיסלאמי, הבן שלה ישב בכלא על עברות ביטחוניות. העמותה מגלגלת רבע מיליארד שקל בשנים האחרונות.
המו"מ הקוליציוני עם פקידי האוצר על העברת כספים לרע"ם בפגישה בה נחתם ההסכם בין רע"מ ליאיר למפל-לפיד ונפתלי בנט נערך במשרדי העמותה בטייבה בהשתתפות ראזי עיסא.
https://www.ice.co.il/media/news/article/833921
כמובן שבקשר למימון החמאס אין כלל מחלוקת בין רע"ם לרשימה הערבית המאוחדת (בשנאת ישראל) הנה אחמד טיבי מגבה את מנצור עבאס, ואת עמותת 48. לדבריו העמותה מקיימת רק פעילות הומניטרית:
https://rotter.net/forum/scoops1/719908.shtml
(יועז הנדל (הסוחר) כמובן מאמין לו כי אחרת הוא יאבד את משרתו, לכן הצהיר שטיבי אינו תומך טרור... הנה ההוכחה...)
פעיל נוסף בתנועה האיסלמית, עלא אלדין ג'בארין, בכיר רע"מ המוצב במקום השישי ברשימת המפלגה לכנסת, פרסם סרטון המביע תמיכה בירי הטילים של ארגוני הטרור מעזה לעבר ישראל והכריז כי "אין לנו פתרון מלבד ניצחון או מות קדושים."
הפוסט והסרטון פורסמו בדף הפייסבוק של ג'בארין ב-9 ביוני 2018, עשרה ימים בלבד לאחר מתקפת רקטות של ארגוני הטרור ברצועת עזה על ישראל, במהלכה מחבלים ירו כ-200 רקטות על ישראל.
הטקסט שצירף ג'בארין לסרטון מדבר בעד עצמו: "שהיד יקר... נשבור את הצום בירושלים... בירת פלסטין... אין לנו פתרון מלבד ניצחון או מות קדושים."
הקליפ מביע תמיכה בירי טילים על ישראל כאשר במקביל למילות השיר "נשיג מחדש את זכויותינו בנחישות, בנחישות," נראים מחבלים הנושאים טילים ומשגרים אותם לישראל.
בנוסף נראית שריפת דגל ישראל, ידויי אבנים והבערת צמיגים וכן נראה מוטי אלמוז, ראש מתפ"ש לשעבר, כשהוא נפגש עם בכיר ערבי, והמילים שמושרות ברקע הן "לא נקבל בושה או השפלה," וזאת כאקט התנגדות לנורמליזציה עם ישראל.
השיר "אדוני השהיד" מבהיר כי החזרה לירושלים תהיה בעזרת ירי הטילים, ההתנגדות האלימה והשהידים.
https://rotter.net/forum/scoops1/719961.shtml
הנה הסרטון:
https://www.youtube.com/watch?v=cgkiiAgXKvc&t=17s
בזמן הפרעות: חברת הכנסת מרע"מ אימאן ח'טיב-יאסין, פירסמה קריאה לתמיכה בערביי עזה. את התרומות ביקשה להעביר לעמותת "סיוע 48" הקשורה ארגון הטרור חמאס.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=720063&forum=scoops1

מצחיק מאוד. בעצם עצוב מאוד
אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. דווקא אתר השב"כ מסביר בדיוק את דרכי הפעולה של העברת הכספים לחמאס. הנה קראו: "הדעוה" התשתית האזרחית שחמאס ותפקידה במימון הטרור:
אתר השב"כ:
https://www.shabak.gov.il/publications/Pages/study/dawaa-report.aspx
האם יצליח השב"כ לעצור את הזרמת המיליארדים המובטחים ממשלת בנט-לפיד-עבאס לרע"ם ולחמאס? הרי ראש הממשלה בנט הוא האחראי לשב"כ, אבל גם תלוי ברע"ם בתפקידו. אם לא יעביר כסף – יאבד את השלטון.
כל יום שהממשלה הלא ציונית – ממשלת בנט-לפיד-עבאס קיימת, הוא סכנה למדינה.

ועידת האקלים בגלזגו
התרומה הישראלית למשבר האקלים העולמי היא משלחת ענקית של 140 אנשים מפליצי פחמן. המשלחת השנייה בגודלה אחרי ארה"ב
שרת האנרגיה קארין אלהרר המתניידת בכיסא גלגלים לא הצליחה להיכנס למתחם הוועידה. לשם מה היא בכלל נסעה? היתה יכולה לחסוך לעולם אנרגיה ופליטת פחמן.
ראש הממשלה הפלישתי מוחמד אשתיה תקף את ישראל ואמר שמאז 1967 היא עקרה מיליוני עצים ובהם 800 אלף עצי זית, ועכשיו שאלת השאלות. האם הערבים מציתי היערות יתרמו משהו לכדור הארץ ויפסיקו להצית?

ליל כל הקדושים
פסיכולוגית חינוכית לילדים בבניין בו אני גר, אירגנה לילדים ברחוב את "המסורת" לדבריה של חגיגת ליל כל הקדושים.
https://he.wikipedia.org/wiki/ליל_כל_הקדושים
בלובי היא שמה ממתקים, ומיד שלחה הודעה לכל הדיירים בבניין שלא יקחו חלילה משהו מהממתקים כדי שהילדים לא יעשו תעלול למשל יזרקו ביצה לפי "מסורת" החג של "ממתק או תעלול." בנוסף היא תלתה פתקים מוזרים על מכשפות ושאר הבלים. ממש כמו באמריקה. להפתעתי הרבה מסתבר שיש בתל אביב הרבה ילדים פאגאנים-גאלים-נוצרים החוגגים את החג הנוצרי-פגאני הזה.

לסיום בדיחה:
מרב קסטנר-מיכאלי לבנימין גנץ: "אתה לא רבין, אני רבין..."
נעמן כהן