להב שני מנצח
שחקני התיאטרון הלאומי "הבימה"
קונצרט תיאטרון
סרגיי פרוקופייב (1891-1953)
קטעים מתוך "רומיאו ויוליה" (1935)
כשעה וארבעים דקות, ללא הפסקה, כאשר ההיכל מלא עד אפס מקום וכל היושבים בו עוטים מסיכות – נמשך הקסם המוסיקלי התיאטרוני של הפקת "רומיאו ויוליה" מאת פרוקופייב, כאשר בחזית הבמה מבצעים שחקני "הבימה" את המחזה של שייקספיר שאחריתו ידועה (והוא גם עומד בלב העלילה של "סיפור הפרברים" הנהדר למוסיקה של ליאונרד ברנשטיין).
וצריך לציין את השותפים להישג האדיר הזה: בראש ובראשונה המנצח והמנהל המוסיקלי הצנוע להב שני ועימו כל נגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בהרכב מוגדל, שהגישו וגם ליוו את פרקי היצירה-המחזֶה בצורה יוצאת מן הכלל שהשתלבה להפליא בעלילת המחזה השייקספירי הקלאסי.
אלי ביז'אווי, המתרגם, העורך ומדריך השחקנים, הביא תרגום מבריק ומעודכן, מחורז להפליא, ופלא גדול עוד יותר היה שילובו הטכנולוגי של התרגום – בעומק הבמה למעלה היה אפשר לקרוא בהבלטה את השורות בהתאמה בו-זמנית מדהימה לאמירתן בפי השחקנים בקדמת הבמה ולעיתים גם כשהיו באולם. שני מסכי וידאו ענקיים משני צידי הבמה העבירו במשך כל הקונצרט, מכמה וכמה מצלמות, בזמן אמת – צילומי תקריב של השחקנים והתזמורת.
ובאשר להצגה, קודם כל מגיעות התשבחות לבמאי, משה קפטן, ולשחקנים, שכולם היו מצויינים – למרות ההפקה הלא-פשוטה שחייבה אותם להתאמה מלאה עם פרקי המוסיקה, שלרוב נוגנה לעצמה ולעיתים היתה רקע לקולותיהם ולמשחקם.
גילה אלמגור בקולה המוכר הצרוד-קמעה היתה מצויינת בתור האומנת הקשישה של יוליה. רוני דלומי, הזכורה לטוב בתפקידה המצויין בהפקה העברית של "עלובי החיים" ב"הבימה" בתפקיד אפונין – היתה כאן יוליה יפה ומשכנעת, למרות שלא שרה אלא רק שיחקה את הטקסט השייקספירי. ריקי גל היתה ליידי קפולט קשוחה, כיאות לאימה של יוליה העומדת בצל בעלה קפולט. עמית רהב היה רומאו משכנע, טבעי ונוגע ללב. שלום שמואלוב הרעים בקולו בתור קפולט, אביה של יוליה.
גם שאר השחקנים הצטיינו כל אחד בתפקידו – רודיה קוזלובסקי בתפקיד הנזיר לורנצו. מתן שביט בתפקיד בנבוליו, ועמית רייס בתפקיד המשרת. הם היו להקה לא גדולה שהצליחה ליצור את האשלייה של הצגה רבת משתתפים על הרקע הדמיוני של שתי הערים, ורונה ומנטואה, וכמובן ללא שום תפאורה, רק התלבושות המצועצעות היו בסגנון התקופה של המחזה.
אחד משיאי הערב היה הפרק של מות טיבלט בקרב החרבות שבו השתתפו מרקוצ'יו, חברו של רומיאו (ניר זליחובסקי), טיבלט (אליעד סטדאי) ורומיאו עצמו, לבית מונטגיו (עמית רהב) – והוא שהורג בסופו של הקרב את טיבלט, בן-דודה של יוליה ממשפחת קפולט – ובכך גוזר את סופו הטראגי של המחזה.
וכמובן מופלאים ונוגעים ללב היו הפרקים האחרונים, הידועים, הקלאסיים – שמתארים את מותה-לכאורה של יוליה, התאבדותו של רומאו, והתאבדותה שלה בהיווכחה שהוא מת. הליווי המוסיקלי של הסצינה, כלומר היצירה של פרוקפייב – היה אדיר. מרגש.
מעניק הרגשה שאתה נוכח בערב חד-פעמי שכמוהו לא ראית ולא שמעת מעודך, ואתה רק חש גאווה שמִבצע מוסיקלי תיאטרוני מרהיב זה הופק כולו בידי כוחות מקוריים ישראליים שלנו, ללא שום "ייבוא" של אמנים מחו"ל – ועל רקע התקופה הקשה של מגיפת הקורונה, שלא הפריעה כהוא זה לביצוע המושלם של "רומיאו ויוליה". כל הכבוד לכל מי שהיה שותף לביצוע ההפקה הענקית, המורכבת-מאוד והמרהיבה! אל תחמיצו! ממש לא תרגישו כיצד חלפו להן תשעים עד מאה הדקות – ללא הפסקה! – הקונצרט הבא: ת"א, יום שני, 22.11, בסדרה קלאסית קלה.
אהוד בן עזר