על ספרה של אורה עשהאל

"אהבות, חלומות וכשפים"

עמדה 2021, 140 עמ'

אני חסיד גדול של הריאליזם בספרות, ושמחתי כאשר אהרן מגד הרעיף שבחים על דרך כתיבה זאת לעומת הכתיבה האוונגרדית המתנתבת לאבסורד, פנטזיה, סוריאליזם וכד'.* לכן ניגשתי אל ספר הסיפורים של אורה עשהאל "אהבות, חלומות וכשפים" במידה מסוימת של הסתייגות, ואפילו של רתיעה, כי בחלק גדול מתוך 14 הסיפורים המקובצים בספר שולטים – כפי שמבטיח השם – הפנטזיה והמסתורין. אבל אני מודה שבאיזה שהוא שלב נשביתי בקסמם.

אזכיר קודם את העלילות העל-טבעיות שמופיעות בספר: ב"הארון הסודי" לגיבורה יש מוח חלופי וגופים חלופיים; ב"האישה שעשתה אהבה עם פרח", צמח פלאי בגובה בן אדם, שהפרח שלו עוקב אחרי בעלת הבית, מחבק אותה, והיא מתה בזרועותיו; ב"פרי האהבה" מתואר עולם עתידני (נוסח הדיסטופיה "עולם חדש מופלא" מאת אלדוס האקסלי), שבה הלידות מהונדסות על ידי "אם-על", והנשים נאלצות ללדת יצורים "נחוצים" לא אנושיים; ב"סיפורה של רוזלי", לבנונית נוצרית שנרצחה על ידי בעלה, איש צד"ל לשעבר, מלמדת עליו סנגוריה בפני השופט, כשהיא מדברת מהקבר. בסיפור "וידוי" מסתבר שסופר המקנא במו"ל שהתאהב באשתו, כותב רומן שבו הנבגד מפיל את המו"ל מצוק אל מותו, ובמציאות המו"ל שם קץ לחייו. ב"הסכין הגורלית" סכין מקולל מגיר דם, ורודף אחרי בעל שמבקש לנטוש את רעייתו, הסכין המפחיד מבריח את הבעל אל המרפסת, ושם הוא נופל אל מותו. ב"כישוף הזוגות" זוג העומד בפני פירוד מחליט להיוועץ ב"קוסמת" בשם אודליה, ואחרי סדרה ארוכה של פגישות מקבלים בני הזוג כפילים.

אני מודה שהדמיון הפורה שממציא עלילות כאלו השאיר עליי רושם, וממש ריתק אותי.

בסיפורים בעלי הטקסט הריאליסטי יש קטעים שנבנו ביד אמן, למשל תיאור העזובה בה חיה שורדת שואה (מספר כחול על הזרוע), כשהיא עצמה מוזנחת בצורה מבהילה, מסביבה מקקים ועכברים, וגם ערימה של גפרורים (ראו בעיקר עמ' 66). השכנים מבוהלים מצרחותיה, ומכנים אותה "מכשפת הגפרורים", אבל איש אינו מוכן לסייע לה. אחות קופת חולים בשם עדנה נרתמת לאשפז את האישה האומללה, ואז מסתבר שיש לה בן רופא שאיש לא ידע על קיומו.

סיפור ריאליסטי מעניין אחר הוא "ארוחה בשניים", בו מסופר על אישה מבוגרת שהחליטה לשלוח סיפור לתחרות שמקיים עיתון. נושא הסיפור חייב להיות "ארוחה". כדי שיהיה בסיס לסיפור שהיא מתכוונת לכתוב, היא מתכוונת באמת להכין ארוחה, להזמין אורח, ולתאר אחר כך את החוויה. רוב הסיפור מרוכז בהכנה לארוחה ובלבטים את מי להזמין אליה. לבסוף היא מזמינה צעיר, שלקראת הסוף מתלווה אליה לחדר השינה, ושם, למרות שהיא מתביישת ב"גוף הסבתא" שלה – מתקיימת ביניהם התעלסות סוערת.

יש עוד מה לכתוב על קובץ הסיפורים המיוחד הזה, אבל נראה לי כי דבריי הנ"ל מסוגלים לעורר תיאבון.

* ראו ראיון שקיימתי עם אהרן מגד ב-8.7.2001 (בספרי "שיחות עם סופרים", הוצאת קווים, 2007, עמ' 162.