מיכל לרנר-סנונית ממשיכה (כנראה מציפור נפשה האמיתית) "להשפיך" עליי (מילה שלה) את דברי הבלע שלה, והפעם היא אפילו מחזיקה מעצמה פסיכולוגית (MA ?BA?) וכותבת:
"ומכאן, לדברי אחד שהתחרפן לגמרי, ודבריו דברי אי שפיות ובלע. לכתוב על אמנון אברמוביץ 'המשחית והמושחת'? מה קרה לנעמן כהן? אבד לו השכל? אמנון אברמוביץ', שגם בעיתות קשות הגן על נתניהו כשחשב שמן הראוי לעשות זאת, ותוקף כל עניין לגופו ולא לגוף בעליו – נו באמת." ("חדשות בן עזר" 1704).
מכיוון שבדומה לבורבונים שעליהם אמר שארל מוריס דה טאלירן-פריגור שהם לא למדו דבר ולא שכחו דבר, כך גם מיכל לרנר-סנונית, אז הנה פעם שנייה מה שכבר כתבתי לה בעבר בתגובה על דברי הבלע שלה אז בדיוק באותו נושא ("חדשות בן עזר" 1488. משום מה הגיליון הזה אינו מופיע באינטרנט):

אברמוביץ מוּטֶה מושחת ומשחית
קביעתה של מיכל לרנר-סנונית המתנאה בעצמה כ"שמאלנית"* שכל המבקר את אמנון אברמוביץ ("משפיך מילות גנאי" בלשונה הציורית) הוא "אוויל משריש" ("חדשות בן עזר" 1487), מלמדת על התנשאות טיפוסית, מאידך קביעתה שהוא "עיתונאי ופרשן בלתי מוטה" מלמדת על חוש ההומור המוצלח שלה.
אמנון אברמוביץ' אינו עיתונאי כלל, הוא פובליציסט. אצלו יש רק מאמרי דעות, וכולן מוטות.
אברמוביץ הוא חוטא ומחטיא ואחד הגורמים המשפיעים ביותר על השחיתות בחברה הישראלית ע"י "איתרוגו" של כל פוליטיקאי מושחת, ובלבד שיתמוך בכיבוש ערבי-מוסלמי
כך נהג אברמוביץ החל מאריאל שיינרמן-שרון, ועד איש השמאל הקיצוני, העבריין אהוד אולמרט.
"איתרוג", מושג המפתח שהמציא אברמוביץ ממשיך להשחית את המדינה.
לפי אברמוביץ', כמו שבסוכות שומרים על האתרוג, כך על התקשורת להגן על שחיתויות כל פוליטיקאי ובלבד שהוא מגשים את מטרותיו הפוליטיות של אברמוביץ.
מושגים נגזרים: "איתרוג" ("אתרוגיזציה").
https://www.youtube.com/watch?v=HsNUN1YWFLw
מובן שמטעמים פוליטיים בנימין נתניהו אינו זוכה ל"איתרוג" דומה ע"י אברמוביץ, והוא מואשם על ידיו בשחיתות איומה.
ביחס לניסיונות להעמיד לדין את נתניהו אמר אברמוביץ: "אם נתניהו היה הולך על ממשלת אחדות עם הרצוג ״אתרוג היה לימון לעומתו."
http://rotter.net/forum/scoops1/530994.shtml
כלומר ה"אימפרטיב הקטגורי", הכלל המוסרי הגדול שטבע קאנט: "עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי" – מוחלף בעיקרון מוסרי חדש של אברמוביץ: המוסר תלוי אם אתה בעד כיבוש ערבי, או מתנגד לו.
אברמוביץ מכשיר כל שחיתות ובלבד שתביא לכיבוש ערבי-מוסלמי של יהודה ושומרון. אצלו המטרה מקדשת את האמצעים.
עיתונאי חייב לראות את האמת כנר לרגליו. פוליטיקאי (בניגוד לעיתונאי, כפי שהסברתי על העסקן הפוליטי [------]), אינו יכול ע"פ מקיאבלי להיות איש מוסר. הוא חייב להיות שקרן ורמאי. עיתונאי שהוא בעצם פוליטיקאי כאברמוביץ', שהוא מושחת ומשחית מן הדין שיסולק מהזירה הציבורית. (דווקא ה"ביביסטים" מעריכים את אברמוביץ, וטוענים שהוא נכס לליכוד מפני שב"ביביפוביה" שלו, ובשנאתו הפתולוגית לנתניהו, הוא מביא לו מנדטים בגלל האנטגוניזם שהוא יוצר).
הנה, ראו, בניגוד לקביעתה של לרנר-סנונית ש"אברמוביץ אינו מוטה". אברמוביץ בעצמו מסביר שהוא תמיד מוטה בהתאם למטרתו הפוליטית:
https://www.youtube.com/watch?v=rkgIoyVECTw
אין ספק מיכל לרנר-סנונית הינה בעלת חוש הומור מצוין.
(אבוי, היא בלשונה "תשפיך" עליי עכשיו מילות גנאי, ובגלל ביקורתי על אברמוביץ תגדיר אותי "אוויל משריש").

*יעקב חזן הגדיר בזמנו מה ההבדל בין "שמאלי" ל"שמאלני": "שמאלני" – אדם שאומר "שמאל אני". ( 28.10.2019 "חדשות בן עזר" 1488)

מסתבר שניבאתי אז נכון, זה רק לקח קצת זמן. שנתיים. אז אני אשאל אותה בשימוש במילותיה שלה. (מעולם איני כותב בסגנון מכוער כזה של לרנר-סנונית, ובשפה כזו, אבל אינני משורר):
האם אבד לה השכל, ללרנר-סנונית עד שהתחרפנה לגמרי וכתבה דברי אי שפיות ובלע אלו, והיא משפיכה דברי גנאי כאווילה משרישה מפני שאינה מבינה מהי שחיתות?
חבל שלרנר-סנונית שכחה את הדיברה העשירית של "השומר הצעיר", (הגירסא דינקותא שעליה התחנכה): "השומר טהור במחשבותיו ובדבריו".

מדיזנהוף להיטלר ולהרפס
במשפט שכתבתי: "אי אפשר לעבור במרחב הציבורי בעולם, מכיכר דיזנהוף בתל אביב לשער ברנדבורג בברלין בירת הרייך, מבלי להיתקל בחנוכיות המכוערות של חב"ד העשויות כאות V" – (גיליון 1703) שם לי העורך סימן שאלה לאחר המילה "דיזנהוף". אני מודה לו שלא תיקן את המילה כשגיאת כתיב, אבל סימן השאלה שלו מחייב אותי להסביר.
אז ככה. על שמו של מאיר דיזנהוף (1861 מולדובה – 1936 תל אביב) ראש העיר הראשון של תל אביב (העיר היקרה בעולם) קרוי רחוב, וכיכר ע"ש אשתו צינה חיה ברנר-דיזנהוף.
בגלל ההשפעה הרבה של העלייה הרוסית שובש שמו של דיזנהוף. ברוסית כידוע הוגים את האות ה' כאות ג'. לדוגמה תיאטרון גבימה, אדולף גיטלר, מחלת הגרפס, וכד'. כך בדיוק שובש שמו של דיזנהוף לדיזנגוף. במוזיאון הכרזת המדינה שהוכרזה בביתו של דיזנגוף שנתרם למוזיאון היתה לפני השיפוץ האחרון ויטרינה שם הוצגה תעודת הזהות שלו וניתן היה לראות את שמו מאיר דיזנהוף. חבל שהיום היא איננה מוצגת עוד.
הנה ראו סופרים ואנשי רוח מתקופתו הראשונה של מאיר דיזנהוף שעדיין קוראים לו בשמו האמיתי לפני השיבוש הרוסי.
https://benyehuda.org/search/results/?q=דיזנהוף

חבל על דאבדין ולא משתכחין
"צ'יינה קורט ברחוב שלום עליכם 14. מסעדה סינית נהדרת שעד היום לא מצאתי לה תחליף. מנה של דאק פקין מצויין שכמוהו לא טעמתי אפילו בבייג'ין. נסגרה עוד לפני הקורונה". ("חדשות בן עזר" 1703).
גם אני מאד חיבבתי את המסעדה. ושמחתי מאד שהיא הצליחה לשרוד בקורונה בגל הראשון. כשהגעתי אליה לאחר הסגר הראשון אמרה לי בעלת המסעדה באופטימיות שלאכול תמיד צריך, ותמיד אנשים יבואו, אבל הסגר השני ובייחוד היעדר התיירות הביאו לסגירתה של המסעדה. וחבל. במקומה נפתחה מסעדה גיאורגית.

"רבי מאיר – רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק
לפני שנים רבות קראתי בעניין רב את הספר המעניין "התנ"ך כף החובה", אבל איני מסכים לטענת מחברו (שלבקשתו אני לא מזכיר את שמו) הטוען ש"התנ"ך, על כל הזכויות שלו, הביא לעולם הרבה סבל". ("חדשות בן עזר" 1704). בהחלט צודק המחבר ש"היגדים רבים שלו הם פרימיטיביים ואפילו ברבריים," אבל ספר ככל שיהיה לא יכול להביא סבל. רק בני אדם יכולים להביא סבל לבני אדם אחרים. התנ"ך יכול להביא לאושר ולמוסר, ויכול להביא לסבל. השאלה מה בני אדם בוחרים לקחת ממנו. אם לקחת את "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", או את "שְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־הַשַּׁבָּ֔ת כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ הִ֖וא לָכֶ֑ם מְחַֽלְלֶ֙יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת." אם האדם טוב הוא ייקח את הדברים הטובים, ואם רע הוא ייקח את הרעים. "רבי מאיר – רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק." כלומר, למד ממנו רק את הדברים הטובים. כך יש ללכת.
הטענה ש"התנ"ך מביא לעולם סבל" אינה יכולה שלא להזכיר את הטענות על הסבל שמביא "הטרור החקלאי" ו"הטרור הכלכלי" בדרום הארץ (גם בצפון ובמרכז). לא החקלאות ולא הכלכלה יכולים להביא סבל. רק טרוריסטים ערבים המטילים טרור על חקלאים יהודים ע"י שריפה, גניבה ושוד, או בסחיטת דמי חסות יכולים להביא סבל.

"יש מחלה קוראים לה זוּבִּיטִיס"
הסופר והמשורר אהוד בן עזר מכחיש את השפעתו הספרותית של ארתור רמבו, אינני חוקר ספרות, אבל דומני שהשיר היפה "יש לי מחלה קוראים לה זוביטיס" ("חדשות בן עזר" 1704) מראה שבכל זאת קיימת השפעה מסוימת.

[אהוד: בנעוריי הושפעתי, כמו כמעט כל כותבי השירה בני-דורי, משירתו של אלתרמן, שהיה גאון השירה העברית, בייחוד בספרו "כוכבים בחוץ". אבל הצלחתי להשתחרר מהשפעתו, ומרבית השירים שכתבתי אינם מושפעים גם משום משורר אחר. אולי לכן אין מונים אותי ברשימת המשוררים העבריים. כמוני גם חיימקה שפינוזה, שכתב את השיר על הזוביטיס – ואולם את שירו של רמבו על חור התחת – הוא, חיימקה, מעודו לא הכיר].

כבוד לאנטי-ציוני ולגנב
רון אובז'נסקי-חולדאי ממשיך לבזות את תושבי תל אביב
שר האוצר לשעבר, הגנב, והאסיר המשוחרר, אברהם הירשזון, חגג יום הולדת 80 בסינמטק בתל אביב. אבי אנג'ל, שבתו נשואה לאלרואי, הבן הצעיר של הירשזון, הפיק לכבוד האירוע סרט מיוחד. אורח הכבוד היה רון אובז'נסקי-חולדאי, שהוזמן על טיקט החבר שלא נטש את הירשזון בימים הקשים שבהם הורשע וריצה עונש מאסר.
https://tmi.maariv.co.il/celebs-news/Article-881479
גדעון לואי (לוי), ואברהם הירשנזון הם האנשים שאובז'נסקי-חולדאי מכבד, ובכך הוא מבזה את כל תושבי העיר.

פרעות תשפא "נגד הערבים"
האיחוד האירופי בתמיכת רון אובז'נסקי-חולדאי ועיריית תל אביב מממנים הסתה אנטישמית של הצגת עלילת דם לפיה "בעקבות דיכוי חופש הביטוי וסיקור המוטה והמסית של התקשורת העברית אספה קבוצת פעילים ופעילות עדויות של תושבים ערבים מותקפים ביפו ובלוד. בתום ההקרנה (בסינמטק) שיחה בהשתתפות הקהל".
https://twitter.com/AmichaiChikli/status/1469270225250099202?t=7c5lribnW02dtu7GFJchOg&s=03
הצגת הערבים מתוקפים למותקפים. במימון עיריית תל אביב.

הציונות החדשה ע"פ דוד אווט
שחקן העבר בכדורגל, דוד אווט, המתנאה במרוקניותו ובגזענותו האנטי-אשכנזית, שירד עם משפחתו לספרד, נתן הגדרה חדשה לציונות: "הילדים שלי ציונים לכל דבר, הם רק לא גרים בישראל והעתיד שאני רואה להם הוא לא בישראל."
https://twitter.com/dblech/status/1467490629118795776
המעניין הוא שכ"ציונים" הם לא רואים את עתידם במרוקו.

תהילה למנהיגי הציונות
כבלעם יצא אדם רז לקלל ונמצא מהלל
על האקטיביסט הפרו-איסלמי, אדם רז, (מישהו יודע את שמו המקורי?) שהתפרנס מקרן כצנלסון, ומימש את דבריו של ברל מ-1936: "היש עם בעמים אשר בניו הגיעו לסילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו, הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות?... וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו... עד כדי כך שיראה את הגאולה בנאצים הפלשתינאים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח" – והצטרף לארגון "עקבות" "ארכיוני הכיבוש". ארגון אנטי-ציוני ופרו-איסלמי שמטרתו לסרוק את ארכיוני ישראל ולפרסם הפרות של זכויות אדם של ערבים במטרה לעשות דה הומניזציה של הציונות וישראל על מנת לחסל את מדינת היהודים ולהפכה למדינה ערבית-מוסלמית. כבר כתבתי:
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe01651.php
והנה הוא מנסה להכות בישראל בשנית תוך מיחזור האשמות שפורסמו כבר בעבר באצטלה של גילוי חדש.
בעיצומה של מלחמת השחרור העקובה מדם, שלוש שנים לאחר שחרור מחנות ההשמדה הגרמניים, כשידידו ורעו של היטלר, מנהיג ערביי ארץ ישראל – המופתי הירושלמי – מוחמד אמין אל-חוסייני עורר את כל הערבים להשמיד את שארית הפליטה. הגרמנים, חשב המופתי בסיפוק, כמעט והגשימו את חלומי. הוא חישב בדקדקנות: הגרמנים איבדו רק 8-10 אחוז והיהודים 30 אחוז, הגיע הזמן להשלים את המלאכה!
והנה, לפי אדם רז:
על שולחן הממשלה היהודית הלכו והצטברו עדויות על מעשי טבח שביצעו חיילי צה"ל בערבים בגברים לא חמושים, בזקנים, בנשים ובילדים. וחברי הממשלה דנו בכך.
בכפר ריינה נרצחו 14 גברים ביניהם אישה. בכפר אל בורג' (היום מודיעין) נרצחו שלושה זקנים, לפי עדות מיקוניס (ללא סימוכין נוספים) נרצחו במירון 35 ערבים בהם ילדים ששיחקו ברימונים. בכפר חולא נרצחו ביום הראשון 18 ערבים ובשני 15 ערבים. מפקד הפלוגה להיס היה הלוחם היחיד שהועמד לדין על מעשי רצח במבצע חירם. הוא זוכה מחמת הספק מהאירוע הראשון, אך הורשע בגין הטבח השני, שביצע בעצמו. נגזרו עליו שבע שנות מאסר, שהומתקו בערעור לשנת מאסר אחת. את עונשו הוא ריצה בתנאים נוחים למדי במחנה צבאי בצפון.
פרופסור בני מוריס (כותב רז), מנה בעבר 24 מעשי טבח לאורך המלחמה. כיום (אומר רז) ניתן לומר שהמיספר גבוה יותר, ועולה כדי כמה עשרות מקרים.
בין מעשי הטבח הבולטים בימי מבצע יואב ומבצע חירם ניתן למנות את האירועים בכפרים צלחה, צפצאף ודווימה. בכפר צלחה, ששכן בסמוך לגבול לבנון (היום הקיבוץ יראון), הוציאה חטיבה 7 להורג בין 60 ל-80 תושבים.
בכפר צפצאף שליד צפת (היום המושב ספסופה) טבחו חיילי חטיבה 7 בעשרות תושבים. הם "תפסו 52 גברים, קשרו אותם אחד לשני, חפרו בור וירו בהם. 10 עוד פרפרו. באו נשים, ביקשו רחמים. מצאו גוויות 6 זקנים. היו 61 גוויות. 3 מקרי אונס."
בכפר דווימה שבחבל לכיש (היום המושב אמציה) טבחו חיילי חטיבה 8 הרגו כ-80 עד 100 ערבים, נשים וטף. את הטף הרגו תוך כדי ריצוץ גולגולותיהם במקלות. לא היה בית שאין בו הרוגים". לפי קצין מודיעין שהוצב בכפר יומיים לאחר מכן, מספר ההרוגים הגיע ל–120.
בדיון בממשלה, מביעים חברי הממשלה היהודים ציונים את הזדעזעותם ממעשי הטבח הללו.
שר העלייה והבריאות (הפועל המזרחי) משה חיים שפירא: "המצב הוא בבחינת מגפה. היום שמעה הוועדה עד אחד, ואני כבשתי פניי בקרקע, בושתי ונכלמתי. אם כזה המצב, איני יודע מצד מי צפויה סכנה למדינה — מצד הערבים או מצד עצמנו. אם לא יחול המפנה, הרי מערערים אנו בידינו את הבסיס המוסרי של הממשלה."
שר העבודה מרדכי בנטוב (מפ"ם): "האנשים שעשו זאת טענו שקיבלו פקודות ברוח זו. כמדומני, לא היינו חסרי אונים בשום עניין כמו לכאורה בעניין זה. לדעתי אין זו שאלה ערבית, אלא שאלה יהודית. השאלה היא אילו יהודים יישארו במדינה אחרי המלחמה. איני רואה דרך אלא לבער את הרע ביד חזקה. היות ולא ראינו את היד החזקה במטה או במשרד הביטחון, אני תומך בהצעת מר שפירא שתיבחר ועדה, שהממשלה תיתן לה סמכות לחקור כל איש שנראה לה. צריך לחקור מה היתה השתלשלות הפקודות, מי קיבל פקודות ממי, כיצד נעשים הדברים בלי פקודות בכתב. הדברים נעשים על פי שיטה מסוימת. מסתבר שפקודה לחוד ונוהג לחוד."
ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון (מפא"י): "אם הם בורחים — לא צריך לרוץ אחריהם. אולם עניין אחר הוא ביחס לתושבים הנשארים במקומותיהם וצבאותינו מבריחים אותם. אפשר למנוע את הדבר הזה. אין הכרח להבריחם. בלוד וברמלה ניתנו הוראות מפורשות לא להבריח את התושבים ונתברר שהבריחו אותם. רציתי לנסוע ללוד בימים הראשונים לאחר הכיבוש ואמרו לי כמה אמתלות, שאינני צריך לנסוע. פעם ראשונה קיבלתי את הדברים בתמימות. עניין קשה יותר זה עניין השוד. המצב בשטח זה איום."
בסיכומה של הישיבה מ-7 בנובמבר הוחלט למנות ועדה של שלושה שרים לבדיקת העדויות למעשי טבח. בוועדה היו חברים שפירא, בנטוב ושר המשפטים פנחס רוזנבליט (רוזן) מהמפלגה הפרוגרסיבית. ואולם כעבור שבוע הם הודיעו לממשלה שמאחר שאין להם סמכויות לחקור אנשי צבא, הם אינם יכולים להגיע לחקר האמת. שלושה ימים נוספים חלפו, והממשלה התכנסה שוב לדון בחקירת הפשעים.
שר החקלאות אהרון ציזלינג (מפ"ם): "עליי לומר לכם שידעתי את המצב בשטח זה אצלנו, ולא פעם אחת העליתי את הדברים על שולחן זה. לאחר שקראתי את המסופר במכתב שקיבלתי לא יכולתי לישון כל אותו הלילה. הרגשתי שנעשה דבר הפוגע בנשמתי, בנשמת ביתי ובנשמת כולנו כאן. לא יכולתי לתאר לי מאין באנו ולאן אנו הולכים. יודעני שאין זה מקרה, אלא דבר הקובע את רמות החיים של האומה. יודעני שדבר זה עשוי להביא תוצאותיו בכל שטח חיינו. עבירה גוררת עבירה ועניין זה נעשה טבע שני של האדם."
שר המשטרה בכור-שלום שטרית (ספרדים ועדות המזרח): "עוד בימיה הראשונים של מינהלת העם תבעתי להחמיר בעניין ולא שמעתם לי. אתם מתרגשים על מעשיהם חמורים. הצעתי כמה הצעות בעניין, ועד היום לא נתקבלה אחת מהן."
שר התחבורה דוד רמז (מפא"י): "התגלגלנו למדרון איום, אמנם לא כל הצבא, אבל אם יש מעשים כאלה והם חוזרים ונשנים בכמה וכמה מקומות – הריהם בלי ספק איומים עד לייאוש."
בסוף הדיון התקבלה ההחלטה הבאה: "הממשלה מטילה על ראש הממשלה לחקור את כל הטענות על התנהגות הצבא בערבים בגליל ובדרום."
יומיים לאחר הישיבה, ב-19 בנובמבר 1948, מינה בן-גוריון את היועץ המשפטי לממשלה, יעקב שמשון שפירא, לחקור את האירועים. בלשון כתב המינוי כתב ראש הממשלה ליועץ שהוא "מתבקש בזאת לקחת על עצמו לבדוק ולחקור אם היו פגיעות על ידי החיילים והצבא בחיי תושבים ערבים בגליל ובדרום, שלא בהתאם לחוקי המלחמה המקובלים."
דוד רמז (מפא"י): "מעשים אלו מוציאים אותנו מגדר של יהודים ומגדר של בני אדם בכלל. דווקא בעניינים חמורים אלו שתקנו עד היום. עלינו למצוא את הדרך כיצד להפסיק מעשים אלו, אבל אין להשתיק את המצפון בהטלת כל חומרת האשמה על בחורים שנגררו על ידי מעשים שנעשו קודם לכן."
בפברואר 1949 ניתנה חנינה כללית רטרואקטיבית לפשעים שאירעו בזמן המערכה. כאן המקום לציין שמעשי הטבח התרחשו בימים שבהם התהוותה מערכת השיפוט הצה"לית. אולי מסיבה זו נטמעה בצבא תרבות ארגונית שמקלה בהרג פלסטינים בנסיבות מבצעיות.
חצי שנה לאחר החנינה הכללית הופיע יו"ר הכנסת הראשון, יוסף שפרינצק (מפא"י), בפני ועדת החוץ והביטחון. בוועדה הזכירו שתי ידיעות שהופיעו באותו היום בעיתון, שסימלו את היחס למעשי הרצח במלחמה. ידיעה אחת דיווחה על קצין שבעת הקרבות נתן פקודה לרצוח ארבעה פצועים. הידיעה השנייה דיווחה על אדם שמכר ציוד צבאי גנוב. הראשון קיבל שישה חודשי מאסר, בעוד השני קיבל שלוש שנות מאסר. לשפרינצק, בכל אופן, לא היו אשליות. "אנחנו רחוקים מהומניזם," אמר לחברי הוועדה. "הננו ככל הגויים."
(אדם רז, "דיר יאסין ממש לא היה הטבח היחיד. חשיפת הפרוטוקולים החסויים ב-48, "אל- ארצ'י, 9.12.21)
https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.10450478
אז שפרינצק לא צדק, הננו לא ככל הגויים. כבלעם בשעתו רצה אדם רז לקלל ולהכפיש את מאבק השחרור של העם היהודי במלחמת השחרור כדי לעשות דה הומניזציה לציונות וישראל על מנת לחסל את מדינת היהודים ולהפכה למדינה ערבית-מוסלמית. אבל בעצם הוא כתב שיר תהילה למנהיגי הציונות. היש עוד מנהיגים אחרים בין אומות העולם שתוך כדי מלחמת שמד נגד מדינתם ועמם מנהלים דיון כזה על הומניזם ושמירה על טוהר הנשק?
שייתן דוגמה אחת כזו מההיסטוריה של המין האנושי. ובייחוד מממשלות ערב שלחמו לחיסול ישראל. זה בולט בייחוד על רקע העובדה שרק לאחרונה נרצחו חצי מיליון ערבים ע"י ערבים.

גרמניה האחרת
ממשלת הֶר שולץ ממשיכה במדיניות הניאו-נאצית
גרמניה יצאה לדרך חדשה, כשמנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית אולָף שולץ הושבע לתפקיד הקנצלר, והקנצלרית היוצאת אנגלה מרקל פינתה את כיסאה אחרי 16 שנה שבהן הנהיגה את גרמניה ואירופה ביד רמה.
הֶר שולץ בן ה-63, מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) הקים קואליציה יחד עם מפלגת הירוקים, ומפלגת "הדמוקרטים החופשיים" הליברלית, קואליציה המכונה "קואליציית ג'מייקה" על שם צבעי שלוש המפלגות, צהוב, ירוק ושחור, שמהם מורכב דגל המדינה הקריבית.
קצת מוזר שהסכם קואליציוני של ממשלה עוסק בענייני מדינה אחרת אבל הבעייה היהודית Judenfrage –
https://de.wikipedia.org/wiki/Judenfrage
– כנראה לא יכולה שלא להיות בעייה בדויטשלנד, גם אם היא נקראת "האחרת". במסגרת ההסכם הקואליציוני החדש ממשיכה ממשלת דויטשלנד החדשה את המדיניות הניאו נאצית של קודמתה ומכריזה על כך שכל אזורי יהודה ושומרון כולל ירושלים המזרחית והר הבית, ורמת הגולן חייבים להישאר "יודןריין" – נקיים מיהודים. קיום היהודים בהם אינו לגיטימי ויש לטהרם משם.
https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/europe/article/5882626
נכון, ממשלת דויטשלנד מצהירה גם במצעה שהיא בעד בטחון ישראל (במצע הנוכחי היא מחקה את ההערה כמדינת היהודים) אבל ביטחון של גבולות אושוויץ. וד"ל.

אברהם בורג – מאזרח צרפתי לבונד
אברהם בורג, האזרח הצרפתי האנטישמי, איש הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) המייחל לחיסול מדינת היהודים, שתבע למחוק את הגדרתו כיהודי ממשרד הפנים:
https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.9395786
למרות שהוא חי מגימלה נדיבה הכוללת ג'יפ מהסוכנות, מצא לעצמו גורם אנטי ציוני נוסף להזדהות איתו. מפלגת "הבונד" הלא ציונית.
הגיבורה שלו היא איזבל פריי 27 – בת לאב יהודי ואם אוסטרית שהתחנכה בשומר הצעיר בווינה ועלתה לארץ יחד עם חבריה לתנועה, לקיבוץ של השוה"צ, ומשם ירדה מהארץ עם שנאה יוקדת לישראל ועם אידיאולוגיה אנטי-ציונית. היא חברה במפלגה אוסטרית הקוראת לעצמה "שמאל" והוציאה תקליט שירים באידיש. (הבונד כותב יידיש).
פראוליין או קומרד פריי מגדירה עצמה כ"ניאו-בונדיסטית", כלומר: "הרעיון האידיאולוגי שבין הקומוניזם המתבולל והאוניברסלי ובין הציונות הלאומית המתבדלת בפלסטין והדוברת עברית. ניאו בונדיזם היום הוא תחיית הרעיון של זהות יהודית לא לאומית, דיאספורית."
היא גם יוצאת נגד היהודים הגלותיים בווינה הנאבקים נגד האנטישמיות ונגד המוסלמים בשעה שלדעתה יש להזדהות עם המוסלמים האנטישמיים.
(אברהם בורג, "היא פוסט ציונית, מיליניאלית, שרה ביידיש ומחפשת זהות יהודית חדשה", "אל-ארצ'י, 9.12.21)
https://www.haaretz.co.il/gallery/music/.premium-MAGAZINE-1.10447405
התפיסה של פראוליין-קומרד פריי האוסטרית "הניאו-בונדיזם", משותפת לעוד יהודים בעולם הרוצים לשאת חן בעיני שונאי ישראל ע"י הצגת אידיאולוגיה אנטי-ציונית, תוך תמיכה בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי. תופעה המזכירה קצת את "התאחדות הגרמנים היהודים תומכי היטלר" של מקס נאומן שחשבו שאנטי-ציונות תביא להם אהדה מצידו.
https://en.m.wikipedia.org/wiki/Association_of_German_National_Jews
https://en.m.wikipedia.org/wiki/Max_Naumann
תנועת "הבונד" נוסדה באותה שנה של התנועה הציונית 1887 כמפלגה אנטי-ציונית שרואה את עתיד היהודים בגולה תחת שלטון עמים זרים, במשטר סוציאליסטי תוך שמירה על תרבות יהודית חילונית, ושמירה על שפת היידיש. התנועה גרמה נזק היסטורי עצום לעם היהודי בכך שבהתנגדותה לציונות מנעה מהמוני יהודים לעלות לארץ ולהינצל מהשואה ומתלאות סטלין, שחיסל את כל מנהיגיה. גם הנציג הפוליטי האחרון שלה, ניצול השואה ולוחם גטו ורשה, מארק אדלמן, היה אנטי-ציוני ותמך בחיסול מדינת היהודים. בתו היחידה עזבה את פולניה, ועם מותו תמה מפלגת הבונד שם.
התיאורטיקן המרקסיסטי-קומוניסטי, גיאורגי פלכנוב, לעג ל"בונד" ואמר ש"הבונדיסט הוא ציוני המפחד ממחלת ים..." היום אפשר לומר שהבונדיסט הוא אנטישמי פרו-איסלמי הרוצה לחסל את מדינת היהודים, ולמצא חן בעיני הגויים בכך. הנה למה האזרח הצרפתי האנטישמי, אברהם בורג מתחבר אליו.

שועים ושועות בלי מסכות
זו השנה העשרים ואחת שבנק הפועלים (נוסד ע"י ברל כצנלסון ב-1921) עורך תערוכת אמנות שהכנסותיה לידי הקהילה. בין התאריכים 10-14 דצמבר 2021. השנה הכנסות המכירה בתערוכה מוקדשות לעמותות ומיזמים העוסקים בטיפול באלימות נגד נשים על כל סוגיה ובכל המגזרים בחברה הישראלית.
https://www.artpoalim.co.il/
כמדי שנה שולח הבנק הזמנה מיוחדת ללקוחות הבנק הגדולים השועים והשועות, לבוא יום קודם, כדי שיוכלו לקנות את התמונות השוות.
ראובן קרופיק, יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים, דב קוטלר מנכ"ל בנק הפועלים, ניסים סרוסי מנהל קשרי לקוחות בנקאות פלטינום, מזמינים אותם לבוא ביום שישי 10 דצמבר 2021 לבניין הבנק, רחוב יהודה הלוי 63 ת"א, בין השעות 09:00-14:30.
אז הגעתי. (אני לא שוע, אמנם לקוח הבנק, אבל לא קיבלתי את ההזמנה המיוחדת של השועים, אלא בדרך עקיפה).
בכניסה בודקים רק תו ירוק ולא תעודת שוע, או חשבון בנק. חמש קומות של תמונות. למטה בלובי מינגלינג של השועים והשועות. ראשי המשק, חברי כנסת ועוד. אבוי, אין מקפידים על מסיכות. רבים ללא מסכות כלל, ואחרים בשיטה הישראלית המתחכמת של מסיכה רק על הפה.
אני מנסה להעיר לכמה שועות המתעניינות באמנות, "למה בלי מסיכה?" אני לא זוכה אפילו לתגובה. הן אצות רצות לנסות למצוא תמונה. והנה עוד הפתעה פרופסור מכובד שמפאת כבודו לא אזכיר את שמו, המשמש פרזנטור של הקורונה ומטיף מדי יום בטלוויזיה, מדבר עם קבוצת מעריצים ללא מסיכה. הגם אתה?...
אִם בַּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת – מַה יַּעֲשׂוּ אֲזוֹבֵי קִיר?
נ.ב. אם אינכם שועים אלא מעמך, ובכל זאת חפצה נפשכם לקנות אמנות בערב המכירה לציבור הרחב, זה קל מאוד. ברגע שמתפרסמת המודעה על התצוגה במוצאי שבת, בואו ביום שישי בבוקר. אין בודקים בכניסה חשבונות בנק.
נעמן כהן