לא שנה אזרחית, לא שנה סובייטית – שנה נוצרית
ראש השנה הנוצרי – יאנוס, סילבסטר, וחתיכת עורלה
במרכז העיר רומא, על גבעת הקפיטול שכן מקדש לכבודו של האל הרומאי יאנוס. יאנוס היה מתואר כאל דו פרצופי ולכן מכנים מיני אז אדם צבוע, כאדם "בעל פני יאנוס". לכבודו של יאנוס נהגו הרומאים לציין את חג תחילת השנה הרומאית החדשה שהתחילה באחד בינואר, החודש שנקרא על שמו.
משקבעו הנוצרים את תאריך הולדת משיחם-אלוהיהם ישו, בחג הפאגאני של 25 לדצמבר הם עדיין המשיכו מתוך הרגל לחגוג את תחילת השנה החדשה כמנהג הרומאים באחד בינואר למרות שאת מניין השנים ספרו לפי הולדתו של ישו. AD - Anno Domini שנת האדון ישו, שנולד ב-25 לדצמבר. משהבחינו הנוצרים בבעייה הם החליטו לציין את חג יאנוס באחד בינואר כיום ברית המילה של ישו.
האפיפיור סילבסטר הראשון מת בתאריך 31 לדצמבר 335 ולכן נקבע יום זה ע"י הכנסייה הקתולית כיום הקדוש סילבסטר, ומיני אז נחגג יום ה-31 בדצמבר כחג "סילבסטר". (בניגוד לסיפורים הרווחים האפיפיור סילבסטר היה רק אנטישמי רגיל, ולא צורר יהודים).
היות ויש לנו כבר תאריך ליום ראש השנה היהודי (א' תשרי), ויום ה-31 בדצמבר נקרא בפולניה ובגרמניה "יום סילבסטר", הביאו העולים מארצות אלו את השם "סילבסטר" לארץ, וכך השתרש השם "סילבסטר" בארץ, ולא השם "ראש השנה" כפי שנקרא תאריך זה באנגליה, צרפת ואמריקה.
מהפכת אוקטובר שהיתה ב-25 לאוקטובר 1917 במערב לפי הלוח הגרגוריאני, נעשתה ברוסיה ב-7 לנובמבר לפי הלוח היוליאני הנהוג ברוסיה. ראש השנה האורתודוכסי-פרובוסלבי (ביוונית וברוסית "האמונה הנכונה") הוא ב-1 לינואר לפי הלוח הגרגוריאני.
הצאר פיוטר הראשון אלכסייביץ רומנוב (הגדול) שרצה לקרב את רוסיה למערב קבע את ראש השנה ברוסיה ע"פ הלוח הגרגוריאני הנהוג במערב אירופה.
בברית המועצות הקומוניסטית-אתאיסטית לא השתמשו כמובן בשמו של האפיפיור הקתולי לציון חג ראש השנה, אבל המורשת הנוצרית-פרובוסלבית חייבה להמשיך לחגוג את התאריך, ולכן קראו לו סתם "נובי-גוד" (השנה החדשה).
התקנאו עולי רוסיה במרוקאים החוגגים את חג עדתם לזכר האלילה הבֶּרְבֶּרִית מימונה, והחליטו להכריז על ה"נובי גוד" כחג עדתי של עולי רוסיה שבו במקום מופלטות יוגשו פלימני וודקה. בכל מקרה כיום חגו של יאנוס, חגו של סילבסטר, או נובי גוד הוא חג המציין את הסרת העורלה של ישו, כלומר החג הוא תמיד "ראש השנה הנוצרי".
כשלא היה נעים לומר בארץ את המילה "ראש השנה הנוצרי" החליפו אותה בביטוי האומלל "ראש השנה האזרחי". (כאילו שלחיילים, לתושבים שאינם אזרחים, עובדים זרים, מסתננים וכו' לא מגיע "ראש שנה").
ודוק: יש ראש שנה יהודי, ראש שנה נוצרי, ראש שנה מוסלמי, ראש שנה סיני, וכו', אבל אין דבר כזה ראש השנה "אזרחי" בניגוד לראש השנה הצבאי. יש לומר ראש השנה הנוצרי – 2022 שנה להסרת העורלה של ישו.
וחגיגה שמחה לכולם.

בנימין מיליקובסקי-נתניהו מפרכס לעולי רוסיה, אוכל ורניקעס (השם האוקראיני לפלימני הרוסי), שותה וודקה, מברך ברוסית, ומסביר שמעתה זה לא סילבסטר, אלא נובי גוד.
https://he-il.facebook.com/Netanyahu/videos/לא-סילבסטר-נובי-גוד/10155260972072076/

בנימין מיליקובסקי-נתניהו מפרכס לעולי מרוקו, אוכל מופלטה, ומברך בערבית-בֶּרְבֶּרִית "תרבחו ותסעדו" (דקה 6.12).
https://www.youtube.com/watch?v=lij1TZWFsDs

עלילת הדם האנטישמית של צ'וסר וממשיכיה היום
קראתי בעניין רב את תרגומה של זיווה שמיר לתיאור האביר הפרש בסיפורי קנטרברי והשפעתו על הספרות העברית החדשה, מיכ"ל וביאליק. (אי אפשר כמובן שלא להיזכר בגדול הפרשים אליהו הנביא עליו אומר אלישע: "אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (מלכים ב' ב' י"ב).
מכל מקום יותר מההשפעה על דמות הפרש השפיע צ'וסר על האנטישמיות.
בתקופתו של ג'פרי צ'וסר (1343-1400) לא היו כלל יהודים באנגליה. היהודים גורשו מאנגליה ב-1290 – מאה שנה לפניו.
עלילת הדם הראשונה באירופה היתה עלילת הדם בנוריץ' שבמזרח אנגליה. העלילה הופצה והתפרסמה על ידי נזיר בשם תומאס בשנת 1149 שסיפר שבשנת 1144 גופתו של ילד קטן בן 12, ויליאם שמו, התגלתה ביער. הגופה לא הרקיבה ו"נתגלו עליה סימני מות קדושים." תומאס אסף כמה עדויות לכך שנרצח ע"י יהודים: משרתת בבֵית אחד מנכבדי היהודים סיפרה שראתה שם ילד עקוד. נוצרי אחר סיפר כי פגש ביהודים המובילים את הגופה ליער. בנוסף, נודע לו מתיאובלד מקיימברידג', יהודי שהמיר דתו, כי מדי שנה מתכנסים היהודים לקבוע באיזו מעיירות היהודים יוטל להביא קורבן נוצרי עבור פסח של אותה שנה. לדבריו, בשנת 1144 בכינוס יהודים בעיר נרבון בצרפת, נפל הגורל על נוריץ'.
"עלילת הדם שטווה צ'וסר בסיפורה של אם המנזר – The Prioress's Tale, מתוך סיפורי קנטרברי היא אולי האנטישמית ביותר בשירה האנגלית והעולמית. אנטישמית יותר מאשר אצל אנשי ספרות אנגלים אנטישמיים אחרים כוויליאם שקספיר, כריסטופר מרלו, צ'ארלס ג'ון הפם דיקנס, תומס סטרנס אליוט, או אגתה מרי קלאריסה כריסטי.

סיפורה של אם המנזר (The Prioress's Tale):
הפרולוג הכללי מספר על אם המנזר – מָדָם אֶגְלֶנְטַיְן, ומתאר את נימוסי השולחן שלה, ואת ליבה הרך. סיפורה הוא על נער נוצרי קדוש הנרצח בידי יהודים.
הסיפור נפתח בקריאה לבתולה מריה, ואז עובר לאסיה, בה חיה קהילה של יהודים בעיר נוצרית. נער קטן בן שבע בשם יוּ, תלמיד בבית הספר, בנה של אלמנה, מאמין בבתולה מרים ומשנן את הבית הראשון במזמור מימי הביניים, "Alma Redemptoris Mater" (אמו-הורתו של הגואל); למרות שאינו מבין את המילים, חברו לכיתה, המבוגר ממנו, מספר לו שהוא עוסק במריה הקדושה, והוא שר את המזמור בכל יום בדרכו לבית הספר ובחזרה, בעוברו דרך שכונת היהודים.
השטן, "שקן צרעותיו שוכן בליבם של היהודים," מעודד את היהודים לרצוח את הנער ולהשליך את גופתו על ערימת-צואה, בבית השימוש של היהודים. אימו מחפשת אחריו ולבסוף מוצאת את גופתו, המתחילה באורח-נס לזמר את ה-"Alma Redemptoris".
הנוצרים מזמנים את השופט, והוא מענה את היהודים, ומוציאם להורג על ידי קריעת איבריהם בעזרת סוסים ולאחר מכן תולה את גופותיהם בחוצות-העיר למען יראו וייראו.
הנער ממשיך לשיר לאורך כל טקס הקבורה שלו, עד שהנזיר, איש-הכמורה של הקהילה, שואל אותו כיצד הוא עוד יכול לשיר. הוא משיב שעל אף גרונו המשוסף, היה לו חזון ובו מריה הניחה פרח חבצלת על לשונו, והוא יוסיף לשיר עד שהוא יוסר. הנזיר מוציא את החבצלת מפיו, והנער מת.
הסיפור מסתיים באזכור "יו הקט מלינקולן", עלילת דם נוספת על אודות נער קדוש הנרצח בידי היהודים.

My throte is kut unto my nekke boon"
Seyde this child, "and as by wey of kynde.
I sholde have dyed, ye, longe tyme agon
But Jesu Crist, as ye in bookes fynde,
Wil that his glorie laste and be in mynde,
And for the worship of his Mooder deere
Yet may I synge O Alma loude and cleere".

"כן, עד העורף צווארי שסוע,"
השיב הילד, "ועל-פי הטבע
הייתי מת זה כבר. אבל ישוע,
שתפארתו עלֵי ספרים נכתבת,
חפָץ כי מרוממת ומוּשׂגבת
תהֵא. על-כן לִכְבוד אֵם המושיע
בקול גדול 'או אַלְמָה' עוד אריע."
("סיפורי קנטרברי", תרגום שמעון זנדבנק, הוצאת עם עובד, תש"ם).

(תרגום הסיפור המלא מאת מאיר ויזלטיר):
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/99995-files/99995008/99995008-003/99995008-003-141-146.pdf

מסתבר שהשפעת עלילת הדם האנטישמית של צ'וסר קיימת עד היום. ומיהו תלמידו העכשווי? השיח' ראאד סאלח. בפברואר 2007 נשא השייח' ראאד סאלח נאום חריף במהלך עצרת נגד העבודות בגשר המוגרבים ובו ציטט עלילת דם כנגד היהודים: "אנחנו לא אלו שהרשינו לעצמנו לאכול ארוחה שמבוססת על לחם וגבינה בדמם של ילדים... ירושלים עוד תהיה בירה איסלמית."
(איתמר ענברי, "אתם מהמרים על עתיד עמכם", "מקור ראשון", 16.2.2007)
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART1/545/008.html
למרות האנטישמיות הבוטה, (או שמא דווקא בגינה), חבר הקואליציה, חבר הכנסת מסיעת רע"מ, מאזן גנאים, (ממפלגתו של מנצור עבאס מהפלג הדרומי של "התנועה האיסלמית") ביקר ביקור הזדהות את האסיר המשוחרר השיח' ראאד סלאח.
סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, השתחרר ממאסר לפני כשבועיים, ועם שחרורו הוא התקבל בחגיגות שמחה בעיר אום אל-פאחם.
https://www.kipa.co.il/חדשות/פוליטי/1123277-0/
השייח' ראאד סאלח הכריז בעבר: "העושקים, הפושעים מפגיזי המסגדים... שוחטי הנשים ההרות והתינוקות... הוי הגזלנים, אתם חיידקי כל הזמנים... הבורא גזר עליכם להיות קופים מפסידים... הניצחון שייך למוסלמים, מהנילוס עד הפרת." הוא מצטט כמובן את דברי חסן אל-בנא מייסד תנועתו, ודברי מוחמד המובאים באמנת החמאס.
ודוק: רע"ם המפלגה האנטישמית היא מפלגה המרכיבה את ממשלת ישראל.

על השתיקה (1)
שתיקת מנצור עבאס
למרבה הצער, ראש מפלגת "האחים המוסלמים" רע"ם, מנצור עבאס, לא ענה לשאלתנו (מגיליון 1709) האם הוא מכיר בזכות קיומה של מדינת היהודים ואינו רוצה להחליפה בחליפות מוסלמית, והאם הוא רואה בדברי מוחמד מפי מייסד מפלגתו, חסן אל-בנא, לפיהם יש לחסל את ישראל ולהרוג את כל היהודים כתנאי לגאולה – גזענות שהוא מגנה, ולא מופת מוסרי?
אשר על כן אנחנו נוקטים בעיקרון "שתיקה כהודאה דמיה." שתיקתו של עבאס מעידה על עמדתו.

על השתיקה (2)
שתיקת זאב בנימין בגון-בגין
למרבה הצער גם זאב בנימין בגון-בגין, שבעבר גילה רגישות רבה וחשף לעיני כל את דברי מוחמד יאסר ערפאת לפיהם הוא רואה את חוזה אוסלו כ"הודנה" – שביתת הנשק לעשר שנים שעשה מוחמד עם שבט קורייש במכה שאותו הפר, שותק עתה, וממלא פיו מים עקב תלותו בתנועת "האחים המוסלמים" רע"ם. האם גם אצלו שתיקה כהודאה דמיא?
(כמובן יש לגנות את האנשים הגסים שצרחו עליו ברחוב. ביקורת יש להשמיע בדרך אחרת).
שתיקת זאב בנימין בגון-בגין רק מבזה אותו, גם אם הוא חבר במפלגת הוונדטה.
ודוק: שנאת נתניהו לא יכולה להצדיק כל דבר.

סיבות ביקורו של אבא של מאזן בביתו של בנימין גנץ
נחלקו פרשנים מה חיפש אבא של מאזן בביתו של בנימין גנץ, ובייחוד מה נתן לו גנץ?
כל הפרשנים טועים. לביקור היתה מטרה אחת. בהתאם לאיומיו, אבא של מאזן בא לראש העין כדי לחקור את גנץ על פשעי המלחמה שביצע, על מנת להשלים את כתב התביעה שהוא מכין לבית המשפט בהאג.
האם גנץ סיפק לו את כל הפרטים?

מהי אמנות? (1)
דלות החומר האמנותי
ועושר הבְּלַה-בלה
בזמנו כתבתי כך (בכותרת הזו) על תערוכת הציורים של משה גרשוני במוזיאון תל אביב:
"נכנסתי לתערוכה. אין ציורים. יש כתמי צבע עם מלל. 'הבעייה בציור היא הבעייה הפלסטינית'. גרשוני אינו צייר, הוא 'צבעי' מתמלל. היות שגרשוני שייך לחבורת התומכים בכיבוש הערבי של יהודה ושומרון והפיכתם ל'יודנריין', ודברי המלל על כתמי הצבע שלו מביעים זאת, הוא נתפס על-ידי המבקרים כצייר גאון. אכן, אין ספק הנה דוגמא מובהקת ל'דלות החומר', דלות הכתם ודלות המלל.
האם איכות האמנות של כתם הצבע משתנה עם המלל? הנה הציור המקורי רב התשבחות של גרשוני:


והנה אותו ציור מעובד ומשופר עם מלל אחר. שפטו מהי האיכות של כתם הצבע ללא המלל?



האם אותו כתם הצבע בתוספת המלל החדש היה מהולל גם הוא על-ידי המבקרים? מה היתה כותבת ברייטברג-סמל? האם היה המלל החדש מתקבל כטמטום מהולל או טמטום מגונה?
(משה גרשוני: "דלות החומר האמנותי ועושר הבְּלָה בְּלָה", "חדשות בן עזר", 595)
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00595.php
כבר כנער בכיתה ח', לאחר שהמורה לאמנות שלנו, הצייר יואב בראל, לקח אותנו כנערים לתערוכה של רפי לביא, שם היה ציור שלו: "פיטר פריי לשלטון בעפולה" הגעתי לתובנה מהי אמנות? יותר נכון אני מגדיר מאז מהי לא אמנות? וההגדרה פשוטה: "מה שאני יכול לצייר זה לא אמנות." אם אני יכול לכתוב: "פיטר פריי לשלטון בעפולה," זו לא אמנות, כי אני לא אמן, אם אני יכול לכתוב "הבעייה היא הכיבוש הערבי" זו לא אמנות.
אין לי שום כישרון אמנותי. אני נמנה על אלו שכישרון הציור שלהם לא התפתח מגן הילדים.
אמנם אין לי כל כישרון אמנותי, אבל אני "אמן מושגי" גדול. לפחות כמו הצייר משה גרשוני שצייר את ציורו המפורסם: "הבעייה של הציור היא הבעייה הפלסטינית", כאשר אני ציירתי על דפי "חדשות בן עזר" את הציור (הלא מפורסם): "הבעייה של הציור היא הכיבוש הערבי של א"י".
נכון הוא גרשוני זכה לתהילה ולכסף, ולתערוכה מיוחדת במוזיאון תל אביב, ואני רק לחרפה כאשר נקבע בוויקיפדיה שאני "מתנחל מתל אביב",
https://he.wikipedia.org/wiki/שיחה:משה_גרשוני
אבל עדיין אני בטוח שאני אמן לא פחות טוב ממשה גרשוני ומרפי לביא, כי גם אני, שאיני יודע כלל לצייר, אני יכול לכתוב: "פיטר פריי לשלטון בעפולה," או "הבעייה של הציור היא הכיבוש הערבי."

מהי אמנות?
האקטיביסט הפרו-איסלמי, דוד ריב, הנאבק למען כיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי (לא מסתפק ב-13 מיליון קמ"ר של שטחים כבושים ע"י הערבים ובשתי מדינות ערביות-פלישתיות על 92665 קמ"ר) פירסם פלקט פוליטי המשווה את היהודים החרדים בירושלים המתפללים בכותל – לחרא, ומחזיק מעצמו אמן ומהפלקט שלו אמנות.
דומה שמאז הפלקטים שפרסם יוליוס שטרייכר בעיתונו דֶר שטירמֶר Der Stürmer, 'המסתער') לא פורסם בארץ פלקט אנטישמי מזה.
הנה ראו את דמות היהודי בעמוד הראשון של העיתון בכותרת: Der Satan "השטן", ולמטה המוטו הקבוע שטבע היינריך טרייצ'קה – "היהודים הם אסוננו!" – בגרמנית –
Juden sind unser Unglück Die
סיסמה זו התנוססה בתחתיתו של כל שער העיתון. (היהודי השטן – היהודים הם אסוננו).
https://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2010/12/der-sturmer.jpg



בצדק רב הסיר ראש עיריית רמת גן כרמל שאמה את הפלקט מכתלי המוזיאון העירוני. אין במעשהו שום צנזורה על אמנות כי זו לא אמנות. זה פלקט תעמולה מסית. בעקבות הסרת יצירתו של דוד ריב, אמנים ואמניות דורשים להסיר עבודותיהם מהתערוכה, בנימוק של צנזורה על אמנות: (נעמה ריבה, "בעקבות הסרת יצירתו של דוד ריב, אמנים ואמניות דורשים להסיר עבודותיהם מהתערוכה", "אל-ארצ'י", 28.12.21)
https://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-1.10498053
ונניח שדוד ריב "האמן" היה מצייר תמונת "אמנות" של כומר נוצרי על רקע קבר ישו וכותב "ירושלים של חרא" או לו היה מצייר שיח' מוסלמי על רקע מסגד הקצה וכותב "אלקודס של חרא", הרי מיד היתה נכתבת נגדו לא רק פתווה, אלא גם כל האקטיביסטים הפרו-איסלמיים "תומכי האמנות" ו"חופש הדיבור" היו מתקיפים אותו כגזען שבינו ובין אמנות אין דבר.
(אגב במשפטי נירנברג היה שטרייכר היחיד שנידון למוות רק על תפקידו בהסתת הגרמנים להשמדת היהודים, ולא על מעשה בפועל).

מפלגת הוונדטה (1)
הפרטת הדואר סכנה לפריפריה
שר התקשורת יועז הנדל (הסוחר) (טיבי לא תומך טרור) מטעם מפלגת הוונדטה, הכריז: כי דואר ישראל בדרך להפרטה מלאה. "מאז שנכנסתי לתפקיד הזהירו אותי," אמר הנדל (הסוחר) "לא לגעת בדואר. אנחנו יוצאים לדרך חדשה."
על פי הערכות שווי שנעשו כשהוחלט על ההפרטה, דואר ישראל שווה כ-1.2 מיליארד שקל.
מתווה ההפרטה עליו הסכימו הנדל ושר האוצר ליברמן מבקש לקדם הנפקה של עד 40% ממניות חברת הדואר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. במקביל, יקודמו ההליכים שיביאו להפרטה מלאה דרך מכירת שאר מניות המדינה באמצעות מכירה פרטית, הנפקה או כל שילוב ביניהן, או באמצעות הפרטת 100% ממניות הדואר – אם ההנפקה בבורסה לא תבשיל.
https://rotter.net/forum/scoops1/726422.shtml
הפרטת הדואר ומסירתו לטייקונים, בהתאם למצע מפלגת הוונדטה של גדעון משה זריצ'נסקי-סער – מהווה סכנה לחברה הישראלית. בייחוד לפריפריה שלא יהיה כדאי לטייקונים לפתוח בה סניפים. נכון, בדואר הממשלתי הקיים יש בעיות, אך ניתן לשפר את השירות בלי להפריט מוסד לאומי כל כך חשוב.
הדבר המוזר הוא איך מנצור עבאס מתנועת "האחים המוסלמים", שותפו הפוליטי של זריצ'נסקי-סער, (שבו הוא תלוי כי בלעדיו אין ממשלה) מסכים עם המהלך שיפגע בכל ההתנחלויות הערביות הבלתי חוקיות ברחבי הנגב והגליל אותן אישר זריצ'נסקי-סער. האם יש בהסכם ביניהם סעיפים חסויים?

מפלגת הוונדטה (2)
מפלגת הוונדטה – האם שחיתות נוספת לא נחקרת?
ח"כ שרן השכל, ממפלגת הוונדטה של גדעון משה זריצ'נסקי-סער, הגישה הצעת חוק שעלותה מאות מיליונים רבים לפיצול הכפר כסרא-סמיע. "במקרה" הצביעו תושבי הכפר עבור מפלגת "תקווה חדשה". ראש המועצה פנה ליועמ"ש בדרישה לחקור את שרון השכל ואת זריצ'נסקי-סער בחשד למתן שוחד בחירות, אך מנדלבליט ענה כי "אין מה לבדוק" וסגר את החקירה מבלי שחקר אף אחד. מה הביא אותו להחלטה זו? לא ברור.
הנה ראו את הכתבה:
https://13tv.co.il/item/news/politics/politics/kisre-smie-902791794/
האם ישנה כאן עוד פרשה פלילית שאינה נחקרת?

ממשלת דויטשלנד ממשיכה לשמור סוד
אחד מיסודות ההצלחה המסחררת של השמדת היהודים בשואה היו האמצעים המחמירים שעשתה ממשלת דויטשלנד לשמירת סוד עצם קיומה של השמדה. "העבודה משחררת" "מקלחות", וכד'. ממשלת דויטשלנד הנוכחית ממשיכה עם מדיניות שמירת הסוד. בשנים האחרונות מימנה ממשלת דויטשלנד 34 ארגונים פרו-איסלמיים בישראל. במהלך השנים 2021-2012, עמד הסכום על 84,204,316 שקל!
מעל ל-17% מהמימון הגרמני הולך לארגונים שמגינים על מחבלים ועל בני משפחותיהם בבתי משפט ישראליים.
כמובן שעקב כך ממשיכה ממשלת דויטשלנד לשמור את נתוני התרומות שלה לארגונים השוללים את קיומה של מדינת היהודים – בסוד.
לכן כל כך חשובה הפעילות של "אם תרצו" למען השקיפות בנושא.
https://test.imti.org.il/35766/
נעמן כהן