ערבית-בדואית בנגב היא בדואיסטן
הערבים המוסלמים (הקרויים בדואים למרות שכבר אינם כאלו) הצליחו. דונם ועוד דונם, עז ועוד עז, בית ועוד בית, הברחת סמים ועוד הברחת סמים, מטעי קנאביס ועוד מטעי קנביס, גניבות נשק ועוד נשק, ותחמושת (סרטונים בטיק טוק), סחיטת בעלי עסק יהודים ועוד בעלי עסק יהודים, גניבות מים ועוד מים, חומרי בניין, מכוניות, דלק וחשמל, וכלכלה אוטונומית בה ה"מס" משולם לראשי כנופיות פשע – והנה התגשם חזון הדורות, הממשלה הלא-ציונית של בנט, למפל-יאיר, עבאס הצהירה: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה ערבית-מוסלמית-בדואית בנגב, הלא היא בדואיסטן:
ע"י ביטול מעשי של יישום חוק קמניץ, וקבלת חוק החשמל, המים והטלפון, הכירה מדינת היהודים בחיסול חזונו של בן גוריון כי בנגב עתיד המדינה, ובלי הנגב אין תל אביב.
הנה מפת המדינה הערבית-מוסלמית החדשה בנגב:


בנימין גנץ מסכן את עתיד המדינה
בעוד הממשלה הלא ציונית, ממשלת בנט, למפל-לפיד, עבאס, מרהיבה מלל ריק על יישוב הגולן שאין בו כלל סכנה של התיישבות ערבית, (וממילא שום מעשה לא יצמח מדיבוריה הריקים) – היא לא רק איבדה את הנגב להתיישבות הערבית ולאוטונומיה הבדואית, אלא פועלת גם לסיכון עתידה של המדינה ע"י כרסום אזורי הביטחון של שטחי c ביהודה ושומרון. מעבר לתמיכת בנימין גנץ בכספי המדינה בהלוואה של חמש מאות מיליון שקל למחמוד עבאס הוא פועל בשבילו בהתמדה לכרסום שטחי c, פעולה המסכנת את עתיד המדינה.
כך כותב גרשון הכהן: "בשטח, מתחת לרדאר, מקדם שר הביטחון עם המינהל האזרחי צעדים משמעותיים. המגמה: להפוך את שטחי C מקווי המינימום ההכרחיים לביטחון ישראל, למרחב שיועבר בהדרגה לפלשתינים.
המדיניות הרשמית של ממשלת ישראל חוזרת ומבהירה כי לא יקודמו בממשלה זו צעדים מדיניים משמעותיים – לא לסיפוח ולא להסדר מדיני. אלא שבינתיים גנץ מקדם בשטח צעדים מתחת לרדאר – במגמת חזון שתי המדינות. בתהליך זוחל, דונם פה ודונם שם, בעידוד הממשל האמריקני, הולכת ונבנית המדינה הפלשתינית במרחבים החורגים מעבר למה שכבר נתון בידיה בשטחי A ו־B.
רבות דובר על הבנייה וההשתלטות הפלשתינית בשטחי C. ייתכן כי ביסוד יחסו של שר הביטחון לסוגיה זו, מונחת ההבנה שבסופו של יום – רוב המרחב המוגדר לפי שעה כשטח C, יעבור ממילא לשליטה פלשתינית. בדומה למגמה שהתוו אהוד ברק ואהוד אולמרט. כאן מזדקר גודל ההיסט שהלך והתפתח מחזונו של ראש הממשלה יצחק רבין כפי שהוצג בדיון בכנסת בהחלטה על אוסלו ב' באוקטובר 1995, לבין העמדה שאימצו אולמרט וברק.
עיקר ההבדל בין מפת רבין לבין מפת ברק-אולמרט מתמצה במשמעות המיוחסת לתפקידם של שטחי C. במפת רבין שטחים באזור זה מבטאים תנאים טריטוריאליים הכרחיים בתפיסת הביטחון למדינת ישראל, ואילו בתפיסת ברק-אולמרט הם נתפסים כלא יותר מפיקדון, המופקד עד להסדר הסופי בידי מדינת ישראל, ושעתיד לעבור לשליטה פלשתינית בסיומו של התהליך.
"גבולות בני הגנה," חלוקת המרחב לשטחי ABC נוצרה על שולחנו של רבין בתהליך תכנוני מפורט. מרחבים שנראו בעיניו כמבטאים אינטרסים ביטחוניים של ישראל סומנו במפת ההסכם כשטחי C. מתוך ראייה ביטחונית, קבע רבין את שטחי C כעוגן הכרחי לאחיזה ישראלית במרחבים שמעבר לקו הירוק. תפיסתו הוצבה על ארבעה אדנים עיקריים: הראשון – אחיזה ישראלית בירושלים רבתי הכוללת גם את גבעת זאב ומעלה אדומים; השני – אחיזה בבקעת הירדן במלוא עומקה כמרחב הביטחון להגנת מדינת ישראל ממזרח; השלישי – החזקת שטחים חיוניים במרחב, דוגמת הר בעל חצור וצמתים מרכזיים כצומת תפוח, במאמץ משולב של פריסת התיישבות וכוחות צה"ל; והאחרון – שימור והחזקת מסדרונות בשליטה ישראלית לחיבור בקעת הירדן עם רצועת החוף, ובתוך כך החזקה מאובטחת של רשת הצירים לתנועה חופשית ובטוחה של כוחות צה"ל והמתיישבים.
באופן הזה, שטחי C – שבהם פרוסים כל היישובים הישראליים ומחנות צה"ל במרחבי יו"ש, יחד עם רשת הדרכים – מבטאים את המרחב שתפס רבין כנחוץ לקיומה ולהגנתה של מדינת ישראל, ביטוי לשאיפתו ל"גבולות בני הגנה".
במסגרת זו הוביל מאמץ עיצוב תשתיתי רחב היקף, בסלילת רשת דרכים עוקפות במרחב C, שיעניקו לצה"ל תנאים נדרשים לניידות אופרטיבית במרחב. רשת הכבישים המהירה והמתקדמת שהתווה רבין – כביש המנהרות לגוש עציון, הכביש המהיר לאריאל, כביש עוקף רמאללה וכביש עוקף חלחול – היא זו שאפשרה למעשה את נסיגת צה"ל מריכוזי האוכלוסייה הפלשתינית במרחבי A ו-B האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל.
בניגוד לעזה – במרחבי יהודה ושומרון, כתוצאה ישירה מהתפיסה המרחבית היצירתית שגובשה בידי רבין, בחלוקתו המשולבת של המרחב לשטחי ABC – נותר חופש התנועה של צה"ל בכל המרחב כמעט בלתי מוגבל. זה, בין היתר, מה שאיפשר את הישגי מבצע חומת מגן ביהודה ושומרון, וזה מה שמאפשר לכוחות הביטחון ביו"ש להגיע בתוך זמן קצר אל פעילי טרור ולהביאם למעצר, ללא הפעלת כוחות גדולים, כמו הפעולה בפאתי ג'נין ללכידת המחבלים שברחו מכלא גלבוע, או כמו הפעולה המהירה בסילת א-חרתייה למעצר רוצחי יהודה דימנטמן ז"ל בחומש.
האופן שבו אורגן המרחב השזור בשטחי C במארג שטחי A ו-B, מבטא תפיסת מרחב ביטחונית ייחודית שבחצי היובל שחלף מאז גובשה – הוכיחה את יעילותה הביטחונית. מגמות הבנייה המקודמות באופן חתרני על ידי הרשות הפלשתינית בשטחי C, יחד עם ויתורים ישראליים מוסכמים שאותם מקדם שר הביטחון, הולכים ומכרסמים ביסוד התשתית המרחבית שהתווה יצחק רבין כתנאים ביטחוניים הכרחיים. זו, לדוגמה, סכנת תוכנית המתאר החדשה המקודמת בימים אלה במינהל האזרחי, להרחבת מחצבות פלשתיניות בשטחי C, בסמיכות לצירי תנועה ראשיים.
המגמות המקודמות בידי שר הביטחון גנץ במרחבי יו"ש והבקעה הן עניינה של תפיסת הביטחון הלאומית הכוללת של מדינת ישראל. הן משמעותיות לעתיד מדינת ישראל, ובהן ראוי למקד את הדיון הציבורי.
(גרשון הכהן, "כרסום מרחבי זוחל", "ישראל היום", 7.1.21).
h+ttps://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/6779543
אז גנץ המציג את עצמו כ"רבין החדש" הוא בעצם ברוג-ברק החדש.

"השיבה השקטה" על פי הסכם בנימין גנץ – מחמוד עבאס
בפגישה בביתו בראש העין נתן בנימין גנץ מתנה חשובה למחמוד עבאס.
למעלה משלושת אלפים עזתיים זכו להיכלל ברשימת מקבלי אישורי איחוד המשפחות של הסבב האחרון אותו אישר גנץ (מתוך כעשרת אלפים בסבב זה). מעתה הם הפכו מחסרי מעמד לאזרחים פלסטינים מן המניין, תושבי קבע ביו"ש ("זכות השיבה השקטה").
(ראו בתמונות מאות מן המאושרים המאושרים, ליד לשכת מרשם האוכלוסין בעזה עם המסמכים להם ייחלו למעלה מ 12 שנה):
https://rotter.net/forum/scoops1/726724.shtml

על הפחד
מסתבר שמה שמניע את הממשלה הלא ציונית הוא פשוט פחד.
ניצחון אדיר לג'יהאד האיסלמי, לאחר שהג'יהאד האיסלמי איים על ישראל שיירה רקטות על ישראל אם האסיר הג'יהאדיסט, הישאם אבו הוואש, שובת הרעב – ימות, במקום לתת לו למות ולא להיכנע לטרור, ממשלת ישראל הלא ציונית נבהלה (מחשש ש"האחים המוסלמים" חברי הממשלה יפרקו את הממשלה), ושיחררה את העציר מה שהביא לצהלות ניצחון בכל המרחב הערבי מנסראללה עד מחמוד עבאס.
https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/middle-east/article/6777296

קק"ל נוהגת שנים לעשות נטיעות על אדמות המדינה כדי למנוע השתלטות לא חוקית עליהן, בייחוד בנגב ובגליל. והנה מנצור עבאס ראש מפלגת האחים המוסלמים-רע"ם דרש ומיד הופסקו נטיעות קק"ל בנגב. האדמות קובע עבאס שייכות לערבים לא למדינה.
https://ch10.co.il/news/711925/#.YdmKSslBzX4
הנה כיצד הממשלה הלא ציונית, ממשלת בנט, למפל-לפיד, עבאס, נכנעת לטרור פעם אחר פעם, ומסכנת את עתיד המדינה. הפחד הוא יועץ רע, תלות בערבים גרועה יותר.

איום ללא תגובה
התליין מטהרן, נשיא איראן, אבראהים ראיסי, אמר באירוע לזכרו של סולימאני: "אם הרוצח והאשם העיקרי טראמפ, ומזכיר המדינה לשעבר מייק פומפאו לא יישפטו בבית משפט על מעשיהם, אנו ננקום את מותו של סולימאני. טראמפ אף חייב להישפט לפי חוק הגמול האסלאמי ויש לבצע נגדו את פסיקת האל. הוא נמצא בראש הרשימה."
https://www.maariv.co.il/news/world/Article-888977
ומה עושה מנהיג המעצמה שאת נשיאה הקודם מאיימים להוציא להורג?
מסתבר שג'וסף רובינט ביידן-(צ'מברליין) מצטרף אל התליין מטהרן ומתקיף את טראמפ ביום השנה למתקפה על הקפיטול: טראמפ נכשל – הדמוקרטיה ניצחה"
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=727365&forum=scoops1
אי התגובה על איום התליין מטהרן מסמן שביידן-(צ'מברליין) הולך לקראת הסכם מינכן חדש.

יאיר גולדנר-גולן על-אדם Übermensch
יאיר גולדנר-גולן (נותן הסימנים) רואה עצמו על-אדם Übermensch, הרי רק מי שהוא על-אדם יכול להגדיר אחרים כתת-אדם Untermensch.
ספק אם הוגה הדעות (ונותן הסימנים) גולדנר-גולן מכיר בכלל את כוונתו של המושג הניטשניאני (או לפרשנותו של ליבלה וייספיש), אבל הוא ללא ספק מכיר ומשתמש בניסוחו של שיקלגרובר-היטלר למושג תת אדם. מכל מקום גם הוא וגם אלו ממר"צ שהסתייגו מהגדרתו מצטיירים כגזענים.

הגזענות הבלתי נתפסת של מרצ:
גולדנר-גולן: "אלו תתי אדם צריך להוריד אותם בכוח מהמקום הזה!"
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=727247&forum=scoops1
מיכל רוזין: מתנחלי חומש הם לא תתי-אדם, הם פורעי חוק ויש לפנות אותם!
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=727267&forum=scoops1
כלומר, לפי האידיאולוגיה של מר"צ כל מקום שם מתפרעים ערבים הזורקים אבנים, מחללים קברים, מכים, וכדומה, יש מיד לפנות אותם ולטרנספר אותם. (הרי מרץ בעד שוויון בין בני אדם).
האם נכון יהיה לכנות את מר"צ מפלגת הטרנספר?

טָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס
לחמישים ושש המחלות בעברית: אני מוסיף מחלה חדשה וקשה:
http://www.kizur.co.il/search_group.php?group=20&sub_group=34
המחלה היא: טָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס.
במה דברים אמורים? אנחנו עדים בארץ למחלה קשה כאשר בעלי תפקידים בכירים יוצאים לפנסיה והם בדימוס, הם נתקפים במחלה קשה של טָפֶּשֶׁת.
את הדברים האלה כתבתי כבר מזמן ("חדשות בן עזר", 1175):
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01175.php
והנה מסתבר שהמחלה מתפשטת ואף מתגברת. לאחר גולדנר-גולן, היא מתגלה בחריפות אצל רם בערק-בן-ברק. דומה שאצלו היא כבר טָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס אקוטית. מצמרר לחשוב שהאיש הזה היה פעם המשנה לראש המוסד, אחר כך מנכ"ל המשרד לענייני מודיעין ועכשיו יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. תפקידים המחייבים סודיות וזהירות. בערק-בן-ברק עלה לבימת הכנסת והפר בבוטות את צו איסור הפרסום על תאונת המסוק מול מפרץ חיפה. ונתן מידע מוטעה, ש"האירוע הסתיים ללא נפגעים בנפש," בעוד שסא"ל ארז שחייני ורס"ן חן פוגל נהרגו בתאונה.
בערק-בן-ברק רצה לבנות את עצמו בפני חברי הכנסת והציבור הכללי כ"מומחה לביטחון" יודע כל, היודע לפני כולם מה קורה, ולא היה אכפת לו מה האמת ואם ההורים קיבלו כבר את ההודעות. העיקר יצר הפרסום. אפילו כששר הביטחון בנימין גנץ (שידע כנראה את האמת) ניסה לעצור אותו מלקשקש ושאל אותו "למה?" בדי למנוע ממנו את הביזיון. בערק-בן-ברק השיב לו: "למה לא? זה בחדשות..." וגם זה לא היה אמת.
הטפשת של בערק-בן-ברק התבטאה לא פחות יום קודם כשנורו רקטות מעזה והחמאס תירץ זאת בפגיעת ברק, הוא הכריז כיו''ר ועדת החוץ והביטחון: "אם יש להם בעייה עם המערכות שלהם, שיתקנו את המערכות שלהם..."
https://rotter.net/forum/scoops1/726627.shtml
הרי האוייב צריך להיות עם מערכות מתוקנות ומושלמות במלחמה נגדנו...
בערק-בן-ברק חייב להיות מוחלף מתפקיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון. הוא ההיפך הגמור מביטחון. הבעייה היא שהוא מריונטה של ראש הממשלה החליף יאיר למפל-לפיד שבגין צייתנותו המוחלטת היא לא יגע בו.

קקדילה? מה נשמע?
מגולדה לבֶּבָּה וחנה רובינא
הזמר הקווקזי (אימא אשכנזית פולנייה) עומר אדמוב-אדם, הציג לציבור שיר חדש בשם קקדילה. הנה השיר:
https://youtu.be/fXFLjct5agw
מילים ולחן: משה בן אברהם, אופק יקותיאל, מאור תיתון ואלעד טרבלסי. (כולם לא רוסים).

עומר אדם (מילים) – קאקדילה
בוקר טוב אדון גברת
יש פה מציאות אחרת
כל האנשים זורמים לים

בין הים והשמיים
חם לי חם לי כולי מים מה עכשיו
מה יהיה מאיפה באה
אומרת לי עברית קשה שפה
כל היום רק נייט ודה

והיא אומרת קאקדילה לה לה
מה קרה לה לה
והיא שותה לה לה

והיום היא בכלל לא בטוחה חה חה חה
מה שלי מה שלה
כמה לי כמה לי כמה לה

נו דוואי תיקנה לי תותים
עוד מילה אותך לפוטין
הוא כבר יעשה אותך כוכב
אתה תודה לי
מה תודה לא אל תודי לי
לא זה לא קרה עם נילי
גם לא עם אחות שלה סיוון

מה יהיה מאיפה באה
אומרת לי עברית קשה שפה

כל היום רק נייט ודה
והיא אומרת קאקדילה לה לה
מה קרה לה לה
והיא שותה לה לה
והיום היא בכלל לא בטוחה חה חה חה
מה שלי מה שלה
כמה לי כמה לי כמה לה

חתונה טוב אל תציקי
מיקונוס או סלוניקי
אם כבר את חולמת אז יוון
(נזדרוביה)
יאסו אוזו בכפיים

השיר הביא מיד לגל של ביקורת של עולות מרוסיה הרואה בשיר גזענות שוביניסטית כלפי העולות מרוסיה. השחקנית יוליה פלוטקין למשל מכריזה כי היא בתור רוסייה מחרימה את עומר אדם כי השיר מסית לגזענות:
https://www.ynet.co.il/entertainment/article/h1mrn8xny
ואנחנו תוהים, מה היו חושבות על השיר הנערות הרוסיות הצעירות עם הקוקו והסרפן עם הטוריה והשברייה שייסדו את המדינה? איך היו מגיבות הצעירות הרוסיות גולדה מאבוביץ' מקייב, או בֶּבָּה אידילסון מיקטורינסלאב למילים המלעיגות להן? ובכלל מה היתה אומרת הרוסייה חנה רובין-רובינא שבזמנה אי אפשר היה להתקבל כשחקן בגבימה (הבימה) אם לא היה לך מבטא רוסי. איפה הן הבחורות ההן?

מהי היהדות לפי חברת הכנסת יוליה מלינובסקי?
לחברת הכנסת העולה, יוליה ולדימירובנה מלינובסקי, מושג מעניין על היהדות. היא אומרת לסולימאן מסוודה מערוץ 11 את הדברים הבאים: "אנחנו נמצאים במאה ה-21 היהדות שייכת לכולנו גם לך, גם ליערה וגם לי."
https://twitter.com/YinonMagal/status/1477623370988539907?t=HWlrw4iDB_pPvsCrIty0Cg&s=03)
מסתבר שבמאה ה-21 היהדות אליבא למלינובסקי שייכת גם לערבים-מוסלמים.

אפרת חכימי מאפרו-מרוקנית לאמריקאית
פוליטיקת הזהויות כאנטי-אשכנזיות במוזיאון תל אביב
אפרת חכימי (39) המגדירה עצמה "אמנית רב-תחומית", היא אמריקאית ממוצא יהודי-ישראלי. הירידה שלה לארה"ב, וקשיי ההגירה שחוותה, והפיכתה מאפרו-מרוקאית לאמריקאית (על פי פוליטיקת הזהויות הנהוגה בארה"ב) הביאה אותה לעסוק בזהות המערבית-מוגרבית-מרוקאית (בשפתה זהות מזרחית) שלה ושל משפחתה ולעשות תערוכה בשם "לחפש כפר", המוצגת עתה במוזיאון תל אביב.
התערוכה מביאה צילומי ארכיון של אנשים בכפר אסמיר בהרי האטלס, וצילומים עכשוויים ממושב שוקדה שבו שיחזרו המהגרים (בלשונה) מהרי האטלס ובהם בני משפחתה את כפרם, וצילומים מהאונייה "ירושלים" שבה הגיעו בני המשפחה לארץ. הכפר עצמו נהרס עד היסוד.
חכימי מצאה בארכיון הרווארד קבוצת תמונות משנת 1955 בכותרת "עולים צפון אפריקאים על סיפונה של האונייה 'ירושלים'", שגם משפחתה הגיעה בה לארץ. נרגשת היא חשבה שאולי תראה שם את סבה וסבתה, שכבר הלכו לעולמם. אלא שההתרגשות חלפה מיד, כשהבינה שהתמונות מבוימות ע"י האשכנזים. "ואז מצאתי," היא מספרת, "ביוטיוב את הסרט 'סיפור לכיש' של קרן היסוד, שממנו נלקחו התמונות. צפיתי בו ונחרדתי מהתכנים הגזעניים, מהצורה שבה התודעה של המרוקאים מסופרת. הסרתי את הסאונד, ישבתי מול הדימויים וניסיתי לבנות סיפור אחר של הגירה, לפרק את האידיאולוגיה שנכפתה עליו. לנסות לספר את הסיפור בלי הציונות, בלי האינדוקטרינציה של הגאולה."
הצילומים שצילמו האשכנזים הגזענים בצורה לא מוסרית לדבריה הם "סיפור קולוניאלי אוניברסלי, של מזרח מול מערב. (יהודי מזרח אירופה אצלה המערב ויהודי מרוקו המערב הם בשבילה המזרח).
"אישה אפרו-אמריקאית בשם תמרה לנייר (Lanier)," אומרת חכימי, "תבעה מהרווארד את הבעלות על הצילומים הראשונים של העבדים," משום שאחד המצולמים בהם הוא אחד מאבות אבותיה... גם לי, כי אני עצמי עכשיו מהגרת (אפרו-מרוקנית-אמריקאית) ואני מנסה להבין את הזהות שלי במקום אחר. זה חיבר אותי לדור אחד לפני ההורים שלי.
"אני יודעת שבארץ אוהבים לבוז לשיח הזהויות," מסבירה חכימי, "אבל זו שיחה מאוד מעניינת שמתקיימת בארה"ב, במיוחד בתחום האמנות הוויזואלית. יש המון נשים שחורות, אנשים לטינים, אסיאתים, שהם כמונו, דור שלישי. אז יש עיסוק נרחב של אנשים בזהות שלהם. מתוך הזיהוי שלהם על ידי האדם הלבן, אבל גם מתוך רצון להבין את עצמם, מתוך עצמם, מתוך המשפחות שלהם. אז יכול להיות שמשהו בעיסוק העמוק יותר, בחופש לחשוב על הדברים האלה, להסתכל עליהם, השפיע עלךיי.
"אני שמחה ומתרגשת. שאני מציגה במוזיאון. זו הזדמנות מדהימה לדבר על נוכחות מזרחית (מוגרבית-מערבית) במוזיאון, מתוך ההתעסקות בזהות שלי.
"לא בדקתי לעומק, אבל אני חוששת שנשים, מזרחים, ערבים, אתיופים וקבוצות אחרות עדיין מיוצגות הרבה פחות באוספים ובתערוכות מוזיאליות בישראל. אני מקווה שזה ישתנה לטובה."
(אינס אליאס, "אפרת חכימי הקימה לתחייה כפר מדומיין מהרי האטלס", "אל-ארצ'י", 5.1.22)
https://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-MAGAZINE-1.10514884

אז הנה הסיפור של פוליטיקת הזהויות ע"פ האמנית חכימי:
בכפר הנידח אסמיר בהרי האטלס, ללא מים זורמים או חשמל, שבו כל הנשים היו אנאלפבתיות וגם מרבית הגברים, לא היתה מצלמה, ולא היו צלמים. והנה באו האשכנזים הגזענים בצורה לא מוסרית, קולוניאלית, וצילמו בכפייה את אנשי הכפר, כדי לגייס כספים, ולא רק צילמו, אלא גם הקימו מדינה ליהודים בדמם, ובכספם העלו את אותם אנשים לארץ תוך שהם כופים עליהם אידיאולוגיה ציונית גזענית, והקימו להם כפר בארץ שוקדיה. רופאים אשכנזים טיפלו בבריאותם, ומורים אשכנזים למדו את ילדיהם קרא וכתוב.
הלאה הגזענות האשכנזית! נשארה רק שאלה אחת. מדוע זה לא חזרה גברת חכימי למרוקו?

הדרוזי הסורי המייצג את הפלישתים
אמיר פחר א-דין, במאי דרוזי יליד קייב להורים ממג'דל שמס שלמדו רפואה בבריה"מ, וגר בהמבורג גרמניה. יצר סרט בשם "הזר" המספר על "הכיבוש הישראלי ברמת הגולן". למרות שהוא מגדיר את עצמו סורי, ותומך בבשאר אל-אסד, הסרט שלו נבחר לייצג את "פלסטין".
"הסרט שלי," אומר פחר א-דין, "מבקש להפנות תשומת לב לבעיית הכיבוש בגולן שכמעט לא נידונה בפורומים בינלאומיים, אבל בראש ובראשונה הוא מיועד לבני עמי, הדרוזים שחיים שם כעם סורי תחת כיבוש."
גיבור הסרט, עדנאן (אשראף ברהום), עזב את לימודי הרפואה ברוסיה וחזר לכפר שלו ברמת הגולן. מערכת היחסים עם אביו (מוחמד בכרי) טעונה, והוא ומבלה את רוב זמנו מחוץ לבית, במטע עצי התפוח המשפחתי, שקוע בחוסר תקווה ובחשש שלעולם לא יזכה להרגיש חופש אמיתי. ברקע נשמעים קולות הפיצוצים ועולה העשן מעבר לגבול הסורי, שם מתחוללת מלחמה עקובה מדם. עדנאן חסר אונים מול המציאות ומתלבט: האם לברוח? או להישאר?
"זו מחשבה שגויה להגיד שישראל העניקה הגנה לתושבי רמת הגולן ואנחנו ניצלנו מהמלחמה בסוריה," מסביר פחר א-דין. "זו התייחסות אוריינטליסטית מגעילה לחשוב מה היה עולה בגורלה של רמת הגולן אילו היתה תחת משטר אסד במלחמה."
(שירין סאלח סעב, "אמיר פאחר א דין: המציאות שלנו טרגית יותר ממה שחושבים בישראל", "אל-ארצ'י, 3.1.22)
https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/.premium-MAGAZINE-1.10510323
מעניין שאמיר פחאר א-דין גר בהמבורג ולא גר בדמשק בירתו של העם הסורי שהוא כל כך מתנאה בו, ובלאומיותו הסורית. למרות הכול – נאחל לו שיישאר בהמבורג, ולא יחזור למדינתו סוריה. מן הסתם יש לו כבר בגרמניה הרבה יותר שכנים סורים מאשר בגולן.
נעמן כהן