("חדשות בן עזר" גיליון 1694).
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe01694.php
בנו של אבא קובנר, מיכאל, מגיב על הסרט ועל האמת על אביו. "הרבה שנים התלבטתי אם להגיב לסיפורים ולטענות בהקשר לדף הקרבי שאבי, אבא קובנר, כתב על נפילת קיבוץ ניצנים במלחמת העצמאות," כותב מיכאל, על הטענות שהוטחו באבא ובשמעון אבידן (מפקד חטיבת גבעתי במלחמת השחרור) טענות מכפישות על מעשיהם בהקשר לנפילת ניצנים. חלק ממה שנאמר ממש מרושע ונבזי. וזה מה שגרם לי להחליט להגיב.
"אבי כתב את הדף הקרבי בתמיכת ובאישור הפיקוד. לכולם היתה ברורה רוח המפקד אז: נלחמים עד הכדור האחרון ולא הולכים לשבי.
"אין ספק שאנשי ניצנים כמו כל מתיישבי הדרום נלחמו בגבורה כדי לעצור את הצבא המצרי ולמנוע ממנו לכבוש את הארץ ולהכרית את חלום המדינה היהודית.
"לכולם היתה ברורה רוח המפקד באותו הזמן (מדוד בן גוריון, דרך יגאל אלון ועד לשמעון אבידן): נלחמים עד הכדור האחרון ולא הולכים לשבי. בנפול ניצנים היתה בפיקוד הרגשה שצריך לחזק את הרוח הזאת. גם גבעה 69 וגזר נפלו בסמוך לנפילת ניצנים, והיתה סכנה שהדרך לתל אביב תיפרץ על ידי המצרים. [רק מייצ'סלב בגון-מנחם בגין עשה בדיוק אותה עת של סכנה ניסיון פוטש בפרשת אלטלנה, ופקד על אנשיו לערוק מצה"ל בעיצומה של המלחמה. נ.כ.]
"הדף הקרבי נועד לחזק את רוחם של מגיני הנגב, ולעקור כל מחשבה על תבוסה והליכה לשבי. המעשה של ניצנים הוקע ועמידתה האיתנה של נגבה זכתה לשבחים. לא נראה שלאיש בפיקוד הדרום היתה התנגדות לגישה זו באותה עת. הדברים שכתבה מירה בן ארי, שנפלה בניצנים, מבטאים את רוח הדברים שכתב אבי בדף הקרבי: אם נגזר למות מוטב למות כאדם חופשי בקרב. מכאן עולה, שאם אחד מאנשי ניצנים היה בפיקוד באותו רגע והיה צריך לנסח את הדף הקרבי של החטיבה, כך הוא היה כותב לנוכח הידיעה על יישוב שנפל ואנשיו נכנעו. היתה הבנה מקיר לקיר שנלחמים עד הכדור האחרון ולא הולכים לשבי.
"אבי לא כתב זאת בניגוד לדעת הפיקוד אלא בתמיכתו במהות וברוח הדברים, ובאישור של אבידן ופיקוד דרום, שקראו את הדף ואישרו אותו לפני שהופץ. על כך לא הוא ולא אף אדם אחר צריך להתנצל. השאלה היא, למה אחרי המלחמה ושנים לאחר מכן הוא לא בא לניצנים כדי לברר זאת אתם?
"אבי רצה להיפגש עם אנשי ניצנים אך העמיד בפניהם תנאי, שיפסיקו את ההשתלחות הנבזית במפקד החטיבה הנערץ, אבידן. לאורך השנים אנשי ניצנים, בעידודו של יצחק פונדק (מג"ד 53, שניצנים היתה תחת אחריותו, והודה בעצמו שנפילת ניצנים היתה כישלון אישי שלו), טענו בכל הזדמנות שאבידן הפקיר את ניצנים כי אנשי היישוב לא השתייכו למפלגה שלו, מפ"ם. האם יש משהו יותר מרושע ורחוק מן האמת מהשחרת שמו של מפקד גבעתי בטענות כאלו?
"אני לא מכיר בהיסטוריה של עם ישראל עוד האשמה כה מרושעת. אנשי ניצנים לא היו מוכנים לחדול מהאשמותיהם אלה, ולכן אבי מעולם לא נפגש עמם. הוא לא יכול היה לסלוח על ההאשמה בהפקרת חיי אדם על רקע מפלגתי, ובצדק."
מיכאל קובנר, פרשת ניצנים, הגרסה של אבא קובנר, "אל-ארצ'", 20.1.22)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.10553406
מיכאל קובנר לא ראה את הסרט, ובאמת הסרט אינו משקף את האמת. אבא קובנר היה פוליטרוק בלבד ולא מפקד החזית. גם אם רצה לא היה מסמכותו לעכב תגבורת. האשמתו בכך היא עיוות המציאות ויש בה משום האשמת שווא.
אבא קובנר מעיר במשפט אייכמן. 1961. מתוך ויקיפדיה.
שבירת המצור רק ע"י בניית יישובים עבריים
שבירת המצור על ירושלים ועל הנקודות בנגב הושגה ב-1948 רק ע"י כיבוש הכפרים הערבים בפרוזדור ירושלים, ובדרך לנגב, והקמת יישובים יהודיים במקומם.
בעוד שבפרוזדור ירושלים נבנו ייישובים רבים השומרים על שליטה ישראלית ברורה בכל האיזור, ועל כל נתיבי התחבורה לירושלים.
https://he.wikipedia.org/wiki/פרוזדור_ירושלים
לאורך כל נתיבי הנגב קמו יישובים ערבים רבים ובדואיות בלתי חוקיות שבעצם מנתקים את התחבורה השוטפת ליישובים היהודים. ממש כמו ב-48.
כל נסיעה היום בשעות הלילה דרומה מבאר שבע נעשית מפחד רק ע"י שיירות. לעתים העיר ערד מנותקת כליל משטח המדינה, ומורים מבאר שבע אינם מגיעים מפחד ללמד בה.
היום הדרך היחידה לשבור את המצור היא בפינוי הבדואיות הבלתי חוקיות מנתיבי התחבורה והקמת יישובים יהודים לאורכם. יש היום לרכז את כל המשאבים לצורך זאת. (בגולן אין כלל בעיית שליטה).
השאלה אם ממשלה המבוססת על "האחים המוסלמים" מסוגלת לכך, בשעה שאפילו אביר קארה מימינה מפלגת בנט, הצטרף לתפישת רע"ם, וטוען נגד בנייה חדשה כולל בגליל, ותומך רק בחיזוק יישובים קיימים:
https://rotter.net/forum/scoops1/729125.shtml
הנה קראו על המציאות האמיתית בנגב היום:
(קלמן ליבסקינד, "ישראל, מלחמה: הפוליטיקאים והתקשורת מנסים להרדים אותנו מול המאבק של הבדואים", מעריב, 22.1.22)
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=729263&forum=scoops1
"יש עתיד" טרפדה תוכנית קק"ל ליישוב מיליון יהודים בנגב
דני עטר, יו"ר הקק"ל לשעבר, אומר שקק"ל מימנה תפקידים ציבוריים עבור יאיר למפל-לפיד בסך של 200 מיליון שקל. פיצלו תפקידים קיימים והוספו 3-5 מנהלי מחלקות. מנהל מחלקה זה תפקיד מקביל לשר בממשלה.
והחמור מכל, "יש עתיד" טירפדה תוכנית קק"ל להביא מיליון יהודים לנגב ועוד חצי מיליון יהודים לגליל עד 2040. מבקר הקק"ל שופט המחוזי אילון התפטר מתפקידו על רקע האירועים.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=729073&forum=scoops1
היהודים מממנים מרצון את רציחתם
ב-2021 שילמה הרשות הפלסטינית למחבלים שפגעו בישראלים מעל 800 מליוני ש"ח.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=729068&forum=scoops1
בעוד שע"פ החוק הישראלי יש לקזז את סכום התמיכה בטרור מכספי הרשות, שר הביטחון בנימין גנץ העביר להם הלוואה בסך של 500 מיליון שקל, כלומר היהודים ממנים את רציחתם ע"י מחבלי הרשות. היהודים מימנו גם את רציחתם בשואה, אבל אז זה נכפה עליהם ע"י הגרמנים, עתה היהודים ממנים מרצונם את רציחתם.
ואלה שמות בני ישראל
קראתי בעניין רב את סיפור חייה של חנה סמוכה מושיוב, והנה היא כותבת: "היום יש מבין העולים כאלה שרוצים לשמור על הזרות ועל הזהות שלהם, ולא מוכנים להמיר את שמם בשם עברי. יבגני, ולדימיר, ליאוניד, אנדרי, סרגיי, בוריס, ולנטין, סופי, אירנה, יאנה, טטינה, אלינה, ילנה, אינה, קטרינה, מריה, ג'ניה, אנה, אנסטסיה – שנראים כל כך ישראלים, ורק השם הרוסי מבדיל אותם מהישראלים ילידי הארץ, ואין מנוס מלהדביק להם תווית של ארץ המוצא שלהם, ולקרוא להם 'רוסים', זו עלייה גאה שלא מתביישת בעצמה ולא רוצה להעלים את זהותה, והיא לא עושה שום מאמץ להיראות כישראלית. אין להם בעייה להיות 'רוסים' בישראל. הם לא מתביישים בשפת אימם, כפי שאנו התביישנו... ועוד איך התביישנו!" ("לכל איש יש שם", חדשות בן עזר 1715).
שם זה תמיד זהות תרבותית. זה מובן בהחלט שהעולים החדשים מרוסיה (בניגוד לעולי העליות הראשונות) הם בעלי שמות רוסיים, ושומרים על השמות הרוסיים, חלקם הגדול הרי בכלל לא יהודים. (יהודי למשל מעולם לא היה נותן לבתו את השם נטליה (חג מולד), קתרינה, או איוון).
זה טבעי לחלוטין למשל שהשחקנית העולה מרוסיה אניה בוקשטיין, תיתן לבתה שם רוסי סשה. אבל התופעה המוזרה היא שישראלים צברים רבים, לא עולים מרוסיה נוהגים לאחרונה לתת שמות רוסיים, למשל:
מיכל ינאי לפני שירדה ליוון קראה לבתה סשה (אלכסנדר ינאי).
השחקנית עמית פרקש קראה לבתה אנה (חנה ברוסית).
מיכל ואסף אמדורסקי נתנו את השמות הרוסיים מילה ונינה (אולי ע"ש נינה חרושצ'וב?).
השגריר בוושינגטון אסף זמיר ובת המיליארדר מאיה ורטהיימר קראו לבתם את השם הרוסי אסיה.
טבעי גם שיורדות מהארץ יתנו שמות לא עבריים למשל גל גדות קראה לבתה אלמה, ונינט טייב אמליה.
אבל ישראלים צברים רבים נותנים לבניהם ובנותיהם שמות שאינם עבריים, ואני מעז לומר שרוב הישראלים החילונים בארץ נוהגים כך למשל כמה דוגמאות ממפורסתמים בלבד:
אביב גפן, דילן.
איל ביטון-גולן, ליאם (וילהלם בגאלית), אלין, יאן.
סגן שר החוץ עידן רול, והזמר הראל סקעת קראו לבנם אסילה (אי בספרדית)
הטבח אסף גרניט קרא לבנו ליאו.
הזמר אוהד חיטמן שהביא בנס מנפאל את תאומיו, ברי ואווה (לא חווה).
השחקן אקי אבני קרא לבניו ליאם, אמיליה, וגרייס פיי.
צביקה פיק קרא לבניו הצעירים תים וניל.
הזמר עידן רייכל קרא לבנותיו פיליפה הלנה וסאלומה סזריה.
העיתונאי גיל ריבה קרא לבניו מייפל, מיילו, וג'סי טרטל.
הדוגמנית רותם סלע קראה לבתה אן (ולא חנה)
הזמרת קרן פלס קראה לבתה לונה. (ולא לבנה)
חנה סמוכה מושיוב כותבת שהתביישה בשפה הערבית שפת אימה, ובשמות הערביים, ובאמת לא מצאתי שיהודים ערבים קוראים לבניהם בשמות ערביים. (המשורר רוני (שם ערבי) סומך-סומק, רק רצה לקרוא לבתו בשם הערבי אלג'יר כדי להשפיל את האשכנזים, אבל קרא לה שירלי), אך מצאתי שדווקא אשכנזים ממוצא רומני ופולני נתנו לבניהם שמות ערביים.
השדרן ערד הלבר-ניר קרא לבנו בשם הערבי נור.
הזמר העברי, עברי לידר, קרא לבנו בשם הערבי אלבי.
מה יהיה על העברית? שם עברי זה עניין של זהות.
קוצו של י' (1)
שמה של הפואמה נגזר מהמסופר בעלילה, על רב שפסל גט, אותו השיגה אישה עגונה מבעלה, עקב האות י' שחסרה היתה בשם הבעל.
השיר "קוצו של יו"ד" פותח בהצגת מצבה המקופח והבזוי של אישה יהודייה (בשיר "עברייה"), במקורות היהודיים ובמציאות. ואז עובר המשורר לסיפור העלילה; מעשה בבת-שוע נערה יפהפייה וכלילת מעלות, ששודכה על ידי אביה לבחור ישיבה, לא תואר לו ולא הדר, לא כישרון ולא מקצוע. לאחר שלא הצליח הבעל למצוא פרנסה יצא אל מדינות הים, ותוך זמן קצר נעלמו עקבותיו. בת-שוע נותרה עגונה ופתחה חנות מכולת כדי לפרנס את עצמה ושני ילדיה. ואז הגיע לעיר פאבי המשכיל שהיה גם הוא כליל המעלות, והזוג התאהב. עד מהרה הצליחו לאתר את עקבות הבעל ולהוציא ממנו גט תמורת סכום הגון ששולם על ידי פאבי הנדיב. הזוג המאוהב חיכה בהתרגשות להינשא לאחר אישור הגט על ידי רב העיר, רב ופסי הכוזרי, אלא שזה פסל את הגט בגלל יו"ד אחת קטנה שלא הופיעה בשמו של הבעל, והזוג נאלץ להיפרד.
השיר מסתיים בתיאור מצבה האומלל של בת-שוע שנאלצה להיות רוכלת ענייה בתחנת הרכבת כששני ילדיה היחפים לצידה, וכששאלו אותה מה גרם למצבה, ענתה שקוצו של יו"ד הרג אותה.
הנה השיר המלא: יהודה לייב גורדון, "קוצו של י'":
https://benyehuda.org/read/7532
קוצו של י' (2)
מוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם
תודה רבה ליוסף גסינוביץ'-אחימאיר על שטרח ותיקן אותי בהנאה רבה, (קפץ בשמחה על השגיאה. אופס תפסתי אותו...) על טעות ההקלדה שלי באות ע' במקום א' בביטוי "אבד עליו הכלח". ("חדשות בן עזר", 1715), אני מודה בטעות. אכן עשיתי טעות כתיב. Mea culpa.
Errare humanum est לטעות זה אנושי.
חבל רק שהוא לא הגיב ותיקן גם את הטעות של חברו הטוב עליו כתבתי: "דומה שסלי וירז'בולובסקי-מרידור רק מעלה גרה ולועס את התורה העברית הכנענית הישנה שאבד עליה הכלח, שיוצריה הם יוצאי הרוויזיוניזם כמוהו, אבל בניגוד אליו, הם דווקא ראו במונח 'עברים' מונח השובר את הסולידריות היהודית של העם היהודי הוא עם ישראל."
וחבל גם שבניגוד אליי הוא אינו מודה ומתקן את טעותו שלו, כאשר הוא חוזר שוב ושוב על הבדותה שוולדימיר זאב יבגניביץ' ז'בוטינסקי חזה את השואה, בשעה שההיפך הוא הנכון, כפי שכתבתי בהמשך. מן הסתם גם בגין זה הוא טרח בהנאה רבה כל כך ל"תקן" את שגיאת הכתיב שלי.
ובכלל חבל גם שהוא לא הודה ותיקן את טעותו בעבר כאשר בהשפעת "מצבי הרוח הפשיסטיים" שירש מבית אבא, הוא טפל עלילת דם בזויה על יצחק רבין ז"ל כאשר האשימו ב"רצח" אנשי אלטלנה: "מורשת רבין במלואה היא: רצח אנשי 'אלטלנה'." ["מה לרבין ול'דג נחש'?" – "חדשות בן עזר", 491].
וגם לא את טעותו בהכחשת הרג שלושת חיילי צה"ל ע"י האצ"ל בניסיון הפוטש של אלטלנה. (אגב יש חידוש במאמץ להנצחתם, מקווה לדווח בהקדם).
הודיתי בטעותי, האם יוסף גסינוביץ'-אחימאיר יודה גם הוא בטעויותיו שלו?
פגסוס מול אל-בורק
תנו להם רובים וגם את פגסוס
בשנת 1934 כתב נתן אלתרמן את שירו "אל תתנו להם רובים". השיר הושפע מחוויות מלחמת העולם הראשונה ובפרט מלוחמת הגז במלחמה. השיר הארוך בן 17 הבתים מסתיים:"אַךְ בְּבוֹא הַיּוֹם... לְמַעַן הַשָּׁמַיִם, אַל תִּתְּנוּ לָהֶם רוֹבִים!"
לימים שינה אלתרמן את טעמו והתייחס לשיר כיצירה בוסרית ואף התנגד למסר הפציפיסטי שבו.
במהלך ההתנגדות להסכמי אוסלו שימש שם השיר "אל תתנו להם רובים" ככותרת לסטיקר שביקש להתריע בפני ההיתר שניתן על ידי ממשלת יצחק רבין לאספקת נשק לרשות הפלסטינית כדי שילחמו לפי הקונספציה של רבין בטרור בלי בג"צ ובצלם, בנימוק שכל נשק שיועבר לפלסטינים ישמש לטרור נגד ישראל.
("אל תתנו להם רובים". מילים: נתן אלתרמן, לחן: סטפן וולפה. ביצוע יהורם גאון)
https://www.youtube.com/watch?v=KYHd-w2_Vws
מילות השיר (כמו שאלתרמן הבין מאוחר יותר), הן כמובן מכשלה מוסרית גדולה. הרובה עצמו הוא רק כלי-אמצעי, אי דיפרנטי מבחינה ערכית. המוסר נקבע רק לפי הכוונה או המגמה של השימוש בו. בעזרת רובה ניתן לרצוח, וניתן להגן מפני רציחה. ניתן להשמיד יהודים, ולהגן מפני השמדה, לכבוש, ולהגן מפני כיבוש. בעזרת רובה ניתן להביא למשטר נאצי, פשיסטי, או ג'האדיסטי, ובעזרת רובה ניתן להגן מפני משטרים אלו, ולהקים דמוקרטיה. השאלה למי יש לתת את הרובים?
מסקנה דומה יש להסיק בפולמוס על תוכנת הריגול פגסוס.
פגסוס היא תוכנת ריגול, שפותחה על ידי חברת הסייבר הישראלית טכנולוגיות (NSO Group), שניתן להתקין אותה באופן סמוי על מכשירי טלפונים ניידים. תוכנות הריגול נקראות על שם הסוס המעופף המיתולוגי פגסוס, דבר הרומז לעובדה שהתוכנה מתפקדת כמו סוס טרויאני.
חברת NSO שפיתחה את פגסוס מצהירה כי בעזרת התוכנה היא מספקת ל"ממשלות טכנולוגיה המסייעת להן להילחם בטרור ובפשיעה." מבקריה הרבים (בייחוד אקטיביסטים פרו-איסלמיים ותומכי ה-BDS) מאשימים את החברה שמדינות וגופים רבים מנצלים את התוכנה על מנת לעקוב אחרי עיתונאים, מנהיגי מדינות ופעילים למען זכויות אדם, וכן אחרי יעדי מודיעין משטרתי, חלקם לא חשודים בפשע.
מטעמי תחרות עסקית גם ממשלת ארה"ב פתחה במאבק נגד החברה.
בינואר 2022 הואשמה משטרת ישראל בכך שהשתמשה בתוכנה כדי לפרוץ מרחוק לטלפונים של אזרחים ישראלים, שאינם עבריינים או חשודים, ללא צווי חיפוש או צווי האזנה. בעזרת התוכנה, בוצע מעקב אחרי פעילי מחאה, והשימוש בתוכנה לא נמצא תחת פיקוח בית משפט, למרות שלפי המשטרה, הכול נמצא ״תחת פיקוח ובקרה באופן רציף, על ידי היועץ המשפטי לממשלה וגורמים משפטיים חוץ ארגוניים נוספים״.
https://he.wikipedia.org/wiki/פגסוס_(תוכנה)
כמובן שהאקטיביסטים הפרו-איסלמיים בחזות של זכויות אדם טוענים שגם אישור שופט יהודי לא יכול להכשיר את השימוש בתוכנה: "גם אם יימצא איזה שופט שחתם על איזה צו באישון ליל, בפיג׳מה, מבלי לדעת על מה בדיוק חתם, או איזה יועץ משפטי שידע משהו. אז מה? זה הופך את השימוש בכלי הדרקוני הזה, שמוקע בכל העולם הליברלי עכשיו, ללגיטימי יותר? כי יש צו? חוקים, שופטים וצווים אינם חזות הכול בדמוקרטיה."
(נעה לנדאו, "ואם שופט אישר?" – הכותרת באינטרנט: פרשת NSO מראה כמה הישראלים רגועים כששופטים משמשים חותמת גומי להפרת זכויות. "אל-ארצ'י", 19.1.22)
https://www.haaretz.co.il/news/politics/1.10548261
לסיכום. תוכנת פגסוס חיונית על מנת לעמוד במאבק נגד הטרור הרצחני של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי, ונגד הפשיעה האזרחית לסוגיה רצח, שוד, אונס, וכדומה.
השאלה היא רק (בדומה לרובה) למי נותנים אותה?
יש להתנות את הפעלתה בעולם רק נגד טרור ופשע, ולא נגד אזרחים שלווים או נגד לוחמים לזכויות אדם (אין מדובר בטרוריסטים המתחזים לפעילי זכויות אדם).
כמובן שיש גם לפקח על שימוש המשטרה בתוכנה כך שאסור שהיא תופנה נגד אזרחים שלווים, אבל אסור בשום פנים ואופן לחשוב אפילו על השבתת התוכנה, שתביא לסוף המאבק בטרור של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי, ובפשע על כל סוגיו.
כדי להילחם בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי, ובפשע, בשוד, אונס, רצח, תנו ללוחמים רובים ואת תוכנת פגסוס. אל תתנו אותם לאויביהם.
פגסוס, הסוס המעופף היווני חייב להצליח במאבק נגד אל-בוראק, הבהמה המעופפת של מוחמד (שעל שמה קוראים הערבים את הכותל).
מזל שלא שוכבים איתו
בשולי הסיפור המשעשע של פוצ'ו על אברהם הרצפלד, ("חדשות בן עזר", 1715) הנה סיפור אמיתי.
במסיבה שנערכה בגבת לצאת הספר – סיפור חיי אברהם הרצפלד, עלה ניומקה בן צבי לבמה ובמליציות נשגבה הכריז: "זכינו לרגע הגדול ואנו יושבים עם הרצפלד."
אלישע כהן שישב בפינה הגיב בו במקום: "מזל שלא שוכבים איתו..."
נעמן כהן