1. האובססיה הגרמנית ב"שאלה היהודית" (Judenfrage) שהביאה אותם לפתרון הסופי (Endlosund der Judenfrage) לא הסתיימה וממשיכה בזמננו.
לאחרונה סימן מכון ויזנטל את עשרת הגורמים האנטישמיים ביותר בעולם, וגרמניה מסתבר עומדת במקום השביעי.
https://www.wiesenthal.com/assets/pdf/global_anti-semitism_2021_top_ten.pdf
ממשלת גרמניה מממנת במיליונים ארגונים אנטישמיים בארץ השוללים את זכות היהודים למדינה ועושים ליהודים דה הומוניזציה. במטרה הביא לחיסול מדינת היהודים והחלפתה במדינה ערבית-מוסלמית. ממשלת גרמניה אפילו מממנת מסע נגד חינוך יהודי בבתי הספר בארץ, וכל זה בלי להתייחס כלל לאנטישמיות בחברה הגרמנית. לכן היה לי מוזר מאמרו של עמנואל סבו על יום השואה הבינלאומי. ("חדשות בן עזר", 1718).
עמנואל בן סבו המתנאה בעצמו שהוא מחנך וסופר "ספרי ילדים מעצבי זהות בנושא השואה," מספר שהוא נסע לגרמניה, נעמד ברחוב חבוש כיפה מול אנטישמי גרמני-נאצי שהסתכל עליו בשנאה, והוא לא השפיל מבט, אלא חייך עד שהגרמני הסתלק. איזו גבורה יהודית!
לא מובן לי בכלל למה לנסוע למקום שאתה יודע ששונאים אותך? לשם מה בכלל הוא נסע לגרמניה? להכניס להם בעין? להפגין כשמשון הגיבור, או אולי כשמשון דער נעבעכדיקער קורבן השואה?
אין לי מושג מה זה "ספרי ילדים מעצבי זהות בנושא השואה." האם הוא מספר להם על השואה, והילדים מעצבים לעצמם זהות של שואה? האם זה מה שהוא רוצה לעצב בהם? אני מבין הזדהות עם קורבנות השואה, אבל מה זה זהות של שואה? האם נסיעה לגרמניה ועמידה ברחוב מול אנטישמי תיצור זהות של שואה בילדים? עדיף לא לנסוע כלל. בכלל רוב הסיכויים שיהודי עם כיפה העומד ברחוב בגרמניה כדי להכניס לגרמנים בעין שהוא יחטוף מכות לא מהגרמנים אלא מהמהגרים המוסלמים בגרמניה, אבל לשם כך לא צריך לנסוע לגרמניה אפשר לנסוע לירושלים.
אני אישית לא נסעתי לגרמניה ואין לי כוונה לנסוע לשם. אני לא אוהב לסבול ולהיות שנוא, ואין לי שום כוונה לתת להם לגיטימציה ולתרום לכלכלתם.
כן ועוד משהו. בניגוד לדבריו יש זכות לציין את יום השואה הבינלאומי גם אם יש עדיין אנטישמיות, לא צריך להכריז על ביטולו.
2. רבבות ישראלים ירדו בשנים האחרונות לגרמניה, ולא כדי לעשות בעין מול האנטישמים הגרמנים, אלא כדי לקבל זהות גרמנית. כבר כתבתי לא אחת על עיתונאית "אל-ארצ'י", נרי לבנה, המתנאה בבניה שירדו לברלין בירת הרייך ונעשו לדבריהם פולקיסטים גרמנים תוך שהם מברכים על כך שהשתחררו מהיהדות והישראליות. ההצעה שיעצתי לה להחליף את שמה לקלרה פלצל כדי שהנכדים הפולקיסטים הגרמנים שלה לא יתביישו בשמה העברי-יהודי – כנראה טרם נעשתה.
בינתיים אנחנו אפילו שומעים על יהודים המתגייסים לצבא הגרמני ומוכנים למות עבור גרמניה. דויטשלנד איבר אלס:
https://www.ynet.co.il/judaism/article/hkwy11egct
3. מנחם רהט (לא ידוע לי שמו המקורי כי בערך שכתב על עצמו בוויקיפדיה הוא התבייש כנראה בשמו המקורי והשמיטו), מצטט את ד"ר אליהו גוטליב בן-אלישר שאמר: ""טועה העולם לחשוב, שוועידת ואנזה, החתומה על תוכנית השטנים המצמררת ושמה 'הפתרון הסופי', היא-היא אבי אבות רעיון העיוועים הנאצי לחיסולו הפיזי של העם היהודי."
מוזר, כי אף אחד בעולם לא חושב כך. ידוע לכל שוועידת ואנזה מאוחרת להחלטה על ההשמדה. השאלה שבה מתחבטים ההיסטוריונים היא מתי היטלר החליט לעצמו על השמדת היהודים, ומתי הוא נתן את הפקודה להתחיל בהשמדה.
גוטליב-בן-אלישר שהיה מנכ"ל ראש הממשלה הראשון של מייצ'יסלב-בגון-מנחם בגין, ושגריר בארה"ב, צרפת, ומצרים, פרסם את הדוקטורט שלו בספר "קשר ההשמדה" – מדיניות החוץ של הרייך השלישי והיהודים, 1933-1939, י-ם 1978.
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=74479
(מעניין שבדומה לכמה ספרי היסטוריה רוסיים שתורגמו לעברית וספר ביולוגיה שיש לי המתחילים בדברי סטלין ומסתיימים בדבריו, גם ספרו של גוטליב-בן-אלישר מתחיל בדבריו של בגון-בגון ומסתיים בדבריו: "מה יש ללמוד ממצדה..." לא ברור ההקשר לשואה).
התיזה של גוטליב-בן-אלישר היא שעד תחילת המלחמה היטלר תמיד התחשב בנסיבות הפוליטיות. רדיפת היהודים שלו היתה שיטתית, אבל עם עליות וירידות בהתאם לאפשרויות.
בפרק האחרון הוא עוסק בפרשת האוניה סנט-לואיס והחזרתה לאירופה, אבל ברור שלא עצם החזרתה היא שהביאה אותו להחלטה על השמדת היהודים, רוב יהודי אירופה חיו הרי במזרח לא תחת שלטון הרייך. יש להבין שבניגוד לרדיפות ואפילו לגירוש, השמדה לא היתה יכולה להתבצע ללא מלחמה.
גם גוטליב-בן-אלישר מסיים את ספרו ב-31.7.41 – עת ניתנה פקודת ההשמדה להיידריך ע"י גרינג. (שם עמ' 213). השאלה ההיסטורית היא מתי החליט היטלר להשמיד יהודים לפני המלחמה, והאם זו היתה הסיבה למלחמה.
הנה התיזה של פרופסור יהודה באואר:
מדוע פרצה מלחמת העולם השנייה?
הכלכלה הגרמנית היתה בשיאה ב-1939, והתעשייה שיגשגה; העם הגרמני, שזכר עדיין את אימת המלחמה הגדולה הקודמת, לא תמך בתקיפה, וראשי הצבא הגרמני חששו מתבוסה. ועדיין, גרמניה תקפה את פולין, וסחפה את אירופה למלחמה עקובה מדם.
ההיסטוריון יהודה באואר טוען, שהמלחמה לא פרצה בגלל סיבות כלכליות או חברתיות, אלא בראש וראשונה בגלל אידיאולוגיה אנטישמית.
באואר מאמץ את טיעונה הקודם של החוקרת לוסי דווידוביץ, שבספרה, "המלחמה נגד היהודים" הוכיחה שהמלחמה שהיטלר תיכנן ב-1939 לא היתה נגד הפולנים, אלא רק צעד ראשון למטרה גדולה יותר – המלחמה נגד היהודים, מלחמה אותה הוא תיכנן כבר מ-1918.
הרצאתו של יהודה באואר:
https://www.youtube.com/watch?v=CrFdajHhBMchttps://www.youtube.com/watch?v=CrFdajHhBMc
מאמרו:
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1178629
מדוע פרצה מלחמת העולם השנייה?
מדוע פרצה מלחמת העולם השנייה? לא איך, אלא מדוע, לא מה היו המהלכים הפוליטיים-דיפלומטיים, הכלכליים, הצבאיים, וכיוצא בזה, אלא מי רצה בה ומה היו כוונותיו?
התשובה שניתנת לרוב היא, שגרמניה הנאצית רצתה במלחמה. מדוע? מפני שהיא שאפה להשיג שליטה הגמונית על אירופה ואולי על העולם כולו, וביקשה להבטיח לעם הגרמני מרחב מחייה במזרח היבשת ושליטה על אספקת תבואה, פחם, ברזל ונפט. כמו כן, קברניטי גרמניה רצו להבטיח את עתידו של העם הגרמני על ידי הקמת התיישבות גרמנית רבתי ב"מזרח".
האומנם?
כבר ב-1936 הגיעה גרמניה לרמת הייצור של 1929, השנה האחרונה לפני המשבר הכלכלי העולמי. עד 1938-1939 היא הגיעה לתעסוקה מלאה, פחות או יותר. לא היה כל לחץ של ממש מצד צעירים גרמנים לצאת מגרמניה להתיישבות כלשהי בחסות הממשלה.
המסחר עם ברית המועצות הבטיח את כל התבואה וחומרי הגלם התעשייתיים להם היתה זקוקה גרמניה, תמורת מוצרים תעשייתיים שהיא יצרה. כל עניין מרחב המחייה היה אפוא טיעון אידיאולוגי חף מלחצים כלכליים או פוליטיים של ממש. מדוע, אם כך, רצתה ההנהגה במלחמה?
האם היה ב-1939 רצון עז באוכלוסייה הגרמנית לצאת למלחמה? יש כמות גדולה מאוד של עדויות של עיתונאים ודיפלומטים זרים בגרמניה, הטוענים פה אחד שלא היה כל רצון כזה. אין בכך פלא – מדובר בעם שרק 21 שנים קודם לכן עבר טראומה במלחמת העולם הראשונה, שגבתה ממנו מיליוני הרוגים ופצועים, שהותירו אלמנות, יתומים, ומשפחות הרוסות בהן חיו גברים שלא היו כשירים לעבודה.
האם בעלי התעשייה וראשי הבנקים רצו במלחמה? בשנים האחרונות נפתחו הארכיונים של רבות מן החברות התעשייתיות והמסחריות הגדולות ושל בנקים. לא נמצאה כל הוכחה ללחץ כלשהו של המגזר העסקי לצאת למלחמה. להיפך: הייצוא מגרמניה, בעיקר למזרח ולדרום-מזרח אירופה, שוב עלה, והרווחים גאו. נכון שהתעשייה נהנתה מתוכנית החימוש הנאצית, אולם ייצור הנשק לא לווה ברצון עז להשתמש בו.
ואולי רצתה ההנהגה הצבאית במלחמה? הנה, בספטמבר 1938, כאשר נדמה היה לרגע שאנגליה וצרפת יסייעו לצ'כוסלובקיה במלחמה נגד גרמניה, ולצרפת היה חוזה צבאי עם ברית המועצות, אורגן ניסיון הפיכה (פוטש) של גנרלים גרמניים נגד היטלר ובראשו עמד הרמטכ"ל אז, לודוויג בק (שיעמוד בראש הקשר נגד היטלר ביולי 1944).
קושרי הקשר שלחו אז ללונדון דיפלומט צעיר שהיה שותף לתוכניות, אדם פון טרוט צו סולץ (Adam von Trott zu Solz), כדי להבטיח את תמיכת מעצמות המערב. ואולם, נציגי ממשלה בריטים אמרו לו שהם "סומכים על מר היטלר" ואין להם אמון בקבוצת גנרלים פרוסים. אין לדעת אם פוטש כזה היה יוצא לפועל, ובוודאי לא אם היה מצליח, וגם אין לחשוד בגנרלים הגרמנים, שהם חוו התקף אלים של חיידק האנטי-מלחמתיות, אולם ברור שראשי הצבא הגרמני חששו מתבוסה דומה לזו של מלחמת עולם הראשונה ולכן התנגדו לתוכניותיו של היטלר.
מתברר שמי שרצתה במלחמה היתה ההנהגה הנאצית ושעניין כיבוש "מרחב המחייה", טעון בירור יסודי יותר. האם יש בידינו תיעוד שיכול להבהיר את המטרות האמיתיות של ההנהגה הנאצית? בכוונתי לטעון כי יש, והוא ידוע לנו בחלקו מאז משפטי נירנברג ב-1945 ובחלקו עוד מלפני ספטמבר 1939.
באוקטובר 1936 מונה הרמן גרינג, מספר שתיים בהנהגה הנאצית (רודולף הס היה "סגן הפיהרר", אך הוא היה ממונה על הארגון במפלגה, ולא נחשב על ידי היטלר ושותפיו) לאחראי על תוכנית ארבע השנים הכלכלית, שהכינה את גרמניה למלחמה (פרק זמן זה התקצר אחר כך).
באוגוסט של אותה שנה היטלר שלח לגרינג תזכיר, שככל הנראה נכתב על ידו ממש, כפי שמעידה השפה הגרמנית הפרימיטיווית בה הוא נכתב, ובו רשימת המטלות אשר על גרינג לבצע: להכין אספקה וציוד מתאימים, רזרבות של פחם, עפרות ברזל, מוצרים כימיים, תחבורה, וכיוצא בזה. התזכיר היה פרטי, אישי, ולא מעשה תעמולה. היתה זו הוראה מהמנהיג לסגנו.
העמוד הראשון הוקדש להסבר מדוע גרמניה חייבת להתכונן למלחמה בתוך זמן קצוב. משפט המפתח במסמך הוא זה (תרגום שלי, ניסיתי לשמור על הנוסח העילג של המקור): "מתחילת המהפכה הצרפתית נסחף העולם במהירות הולכת וגוברת אל עבר סכסוך חדש, שפתרונו הקיצוני נקרא בולשביזם, אלא שתוכנו ומטרתו אינם אלא סילוק אותן השכבות החברתיות שהעניקו לעולם את הנהגתו עד עתה, והחלפתם על ידי היהדות הבינלאומית... ניצחון הבולשביזם על גרמניה לא יביא לחוזה ורסאי חדש, אלא לחורבן סופי, אפילו להשמדה פיסית של העם הגרמני."
רעיונות אלה הושלמו, בין השאר, בנאומו הפומבי של היטלר ברייכסטאג (פרלמנט) הגרמני ב-30 בינואר 1939. שם הוא אמר כי "אם אנשי הפיננסים היהודים הבינלאומיים, באירופה ומחוצה לה, שוב יצליחו להטיל את העמים לתוך מלחמת עולם, אזי התוצאה לא תהיה הבולשביזציה של העולם, ובכך ניצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה."
בראייתו של היטלר, ויחד עימו של צמרת המפלגה, היה הכרח לצאת למלחמה משום שהבולשביזם היהודי יביא לאסון נורא, ואפילו להשמדה פיסית של העם הגרמני. לגישתו, הבולשביזם היהודי והיהדות הפיננסית – משמע, הקפיטליזם המערבי הנשלט על ידי היהודים – חד הם. מטרתו של הקפיטליזם היהודי היא השלטת הבולשביזם על העולם ולכן יש לצאת נגדם למלחמה. המלה "שוב" בנאומו של היטלר ב-1939 חשובה. היהדות הפיננסית הביאה למלחמת עולם ראשונה, ותביא למלחמה נוספת.
יש כאן הסבר ברור מאוד וחד משמעי לשאלה מדוע פרצה המלחמה: בגלל אידיאולוגיה אנטישמית. המסמך הראשון היה פנימי, השני פומבי, והם משלימים זה את זה. איפה כאן "מרחב המחייה"? דומה שקשה לטעות. המטרה היתה לסלק את "הבולשביזם היהודי", השולט על אוצרות הטבע של אוקראינה והקווקז, ואז תוכל גרמניה, כמנהיגת העולם הארי, למלא את שליחותה ההיסטורית ולהשליט את ההגמוניה שלה על אירופה כולה, ומעבר לה. כלומר, עניין מרחב המחייה הוא הצד ה"חיובי" כביכול של התוכנית, וגם הוא היה תלוי בניצחון על היהדות העולמית.
אם הניתוח הזה נכון, יש לו השלכות מרחיקות לכת.
ראשית, הוא מצביע על כך שהמלחמה לא פרצה בגלל סיבות כלכליות או חברתיות, אלא בראש וראשונה מסיבות אידיאולוגיות ובמרכזן אנטישמיות רצחנית. נכון שבשורה שנייה היתה השפעה רבה, בעיקר טקטית, לשיקולים כלכליים, מדיניים, צבאיים וחברתיים, אולם אם אלה עמדו בסתירה לקו האידיאולוגי, ניצח זה האחרון – דבר שניתן, לדעתי, להוכחה.
במלחמה נוראה זאת מתו כ-35 מיליון בני אדם באירופה בלבד (ועוד עשרות מיליונים באסיה ובאפריקה) ומהם כ-5.7 מיליון יהודים. אולם כ-29 מיליון לא-יהודים מתו בגלל אידיאולוגיה, שבמרכזה עמדה שנאת היהודים. השואה הונעה, לא על ידי בעיות מבניות של החברה הגרמנית, כפי שסוברים רבים וטובים – מבנים חברתיים אינם רוצחים, בני אדם רוצחים, וצריך להסביר להם למה לרצוח זה טוב.
השואה היתה תוצאה של מוטציה של אנטישמיות היסטורית שהתגלגלה לכדי מעשה פוליטי רצחני. למניע זה היה חלק מרכזי בכוחות שהביאו למלחמה, שבמסגרתה היא אירעה. רצח עם אידיאולוגי במסגרת מלחמת עולם אידיאולוגית.
(המאמר מבוסס על הרצאה שנשא הפרופ' באואר במסגרת יום עיון שערך המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם, לציון 70 שנה לפלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות).
[אהוד: אני מבין שעד כאן הבאת רק את התזה של פרופ' באואר ולא ניתוח היסטורי שלך].
4. בלונדון התכנסה "ועידת ואנזה" חדשה הפעם תחת הכיסוי "אמנסטי" העוסקת בשאלה כיצד לחסל את מדינת היהודים. ע"פ החלטת הוועדה יש לחסל את ישראל כמדינה יהודית ולהפוך אותה למדינת אפרטהייד ערבית-מוסלמית כזו הקיימת בשאר המדינות הפשיסטיות הערביות והמוסלמיות. למותר לציין שכל התושבים בשטחים הכבושים ע"י הערבים 13 מיליון קמ"ר מהאוקיינוס האטלנטי להודי מייחלים לחופש כמו במשטר האפרטהייד היהודי.
נעמן כהן