(אני אף פעם לא משתמש בשפה כזו. כאן אני משתמש בשפתו רק כדי להגיב לדבריו)
אני מודה ומתוודה כשלתי פעם נוספת על קוצו של י' בטעות כתיב. אייתי לא נכון, והחסרתי י' אחת. השם המדויק של יוסף הוא גייסינוביץ' (ברוסית) או הייסינוביץ' (בפולנית ואוקראינית). Mea culpa. מבטיח לתקן. מעתה אכתוב פעמיים י'.
מלבד זאת כמובן לא סילפתי דבר, ולא העללתי דבר. אמת דיברתי, והא ראיה, לשמחתי יוסף גייסינוביץ'-הייסינוביץ'-אחימאיר מודה בתגובתו במקצת מטעויותיו, ומאשר בכך את האמת שבדבריי. אני רואה גדולת נפש ביכולת להודות בטעויות.
מודה ועוזב ירוחם.
אני מלא הערכה ליוסף גייסינוביץ-אחימאיר שאישר את העובדה שכתבתי שאביו היה פשיסט שאחז באידיאולוגיה פשיסטית. (בלשונו "פשיסטן"). העובדה שהוא, יוסף גייסינוביץ'-אחימאיר, מתרץ את הפשיזם של אביו רק בחוסר דעת ובבורותו באי הבנת עיקרי האידיאולוגיה הפשיסטית, עד שז'בוטינסקי לימדו דעת שהניגוד לקומוניזם אינו פשיזם כפי שסבר, אלא דמוקרטיה, ושכנעו לנטוש את הפשיזם, מעידה רק על הבנתו את עומק הכשל האידיאולוגי והטעות ההיסטורית והמוסרית הגדולה של אביו.
מודה ועוזב ירוחם.
אני מלא הערכה ליוסף גייסינוביץ'-אחימאיר שסוף סוף לאחר פעמים כה רבות שטעה והטעה הוא מודה בטעותו, ומאשר את דבריי שז'בוטינסקי (כפי שניסח בלשונו): "לא חשב – וטעה – שתפרוץ מלחמה," כלומר שלא חזה את השואה.
לא ברור לי אם כן למה הוא כותב שאני "מגדף" את ז'בוטינסקי? שהרי באזכור העובדה שז'בוטינסקי לקה בעיוורון פוליטי מדהים כשסבר שגרמניה לא תעז לתקוף את פולניה בגלל חוזקה, אין משום גידוף, אלא עובדה.
מודה ועוזב ירוחם.
אני מלא הערכה ליוסף גייסינוביץ'-אחימאיר על שאינו מכחיש עוד את הריגת שלושת חיילי צה"ל ע"י אנשי האצ"ל בפרשת אלטלנה, ועל דאגתו להנציחם בנמל חיפה. אני קורא לו להצטרף למאבקי רב השנים למען הנצחתם באנדרטה לזכר חללי אלטלנה בחוף תל אביב.
לא מודה ולא עוזב לא ירוחם.
למרבה הצער ממשיך יוסף גייסינוביץ'-הייסינוביץ'-אחימאיר לדבוק בעלילת הדם השפלה שטפל על יצחק רבין ולפיה "מורשת יצחק רבין היא רצח אנשי אלטלנה." הנאראטיב שלו (אני שונא את המילה נאראטיב אבל כאן הוא הכרחי) מוזר ובעצם מגחיך את בגין, ומציג אותו בצורה נלעגת. "אלטלנה," הוא כותב, "לא היתה ניסיון פוטש, אלא 'אי הבנה'."
כלומר מייצ'סלב בגון-מנחם בגין, פשוט "לא הבין" שקמה מדינת ישראל וקם צה"ל, וכשהוא פקד על חיילי צה"ל אנשי האצ"ל לשעבר לערוק מצה"ל על כליהם, ולעזור לו להשתלט על אלטלנה, הוא פשוט "לא הבין" שצה"ל נמצא במלחמה קשה, וצבא הכיבוש המצרי נמצא 30 ק"מ מתל אביב. "בגין לא הבין." "הכןל אי הבנה."
לא מודה ולא עוזב לא ירוחם.
יוסף גייסינוביץ'-אחימאיר משקר כאשר הוא מעליל עליי שאני "מצדיק את הבריטים שרצחו את יאיר ("הוא נתפס כטרוריסט") ו"לא ירו באשתו ובבנו."
מעולם לא הצדקתי את הריגת יאיר, רק טענתי שכאשר הוא מגדיר "נאצי" את הבריטי שהרג את שטרן יש בכך משום זילות והכחשת שואה, משום ששטרן נהרג ע"י הבריטים כטרוריסט (כך הגדירוהו הבריטים), ולא כיהודי. והא ראיה שלגבי רצח אליהו שאול אלברט גרין גלעדי, במאבק על הנהגת הלח"י, גיסינוביץ'-אחימאיר עושה נכון. הוא אמנם מצדיק מטעמיו את הרצח, אך אינו משווה את הרוצחים לנאצים ובצדק, הגדרה כזו היתה משום זילות השואה והכחשתה.
לסיכום: (אני משתמש במילותיו של יוסף גייסינוביץ'-הייסינוביץ'-אחימאיר עליי) הגיע הזמן שיוסף גייסינוביץ'-הייסינוביץ'-אחימאיר רב היומרות יודה בכל טעויותיו, ולא רק באלו שכבר הודה בהם בתגובתו אליי.

תגובה לסלפן והמעליל אלון שוורץ המציג שקרן כגיבור כדי לעשות דה-הומניזציה ליהודים כהכשר להשמידם.
הסרטן אלון שוורץ יצר סרט בשם "טנטורה" בידיעה ברורה שכדי להצליח בעולם ולקבל כסף וכבוד יש להציג את היהודים כנאצים הטובחים בערבים.
סרטו "טנטורה", הוא מלאכת כזב המציג שקרן כגיבור. (גילוי נאות טרם ראיתי את הסרט) גיבור סרטו של אלון שוורץ, "טנטורה", הוא תדי כ"ץ, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת חיפה. ב-1998 הגיש כ"ץ עבודת גמר בחוג ללימודי המזה"ת ובה טען כי חיילי גדוד 33 של חטיבת "אלכסנדרוני" ביצעו טבח המוני בתושבי הכפר טנטורה והרגו יותר מ-200 גברים בלתי חמושים. באפריל 2000 הגישו לוחמי אלכסנדרוני תביעת לשון הרע נגד כ"ץ.
כאשר תמלילי הראיונות שקיים הושוו לציטוטים בתזה עצמה – שרשרת הכזבים והמניפולציות אשר מהן נבנתה עבודתו של כ"ץ התגלתה במלוא כיעורה. התברר כי כ"ץ סילף באופן שיטתי את הדברים שנאמרו לו.
למשל: אבו פהמי מצוטט בעבודה כך: "אספו את כל תושבי הכפר לכיכר, העמידו את כל מי שנשאר כשפניהם לקירות ורצחו אותם בדם קר. הייתי עד לפשע הזה. נרצחו כ-95 איש. רשמתי את שמותיהם של אלו שמתו.". ובהמשך: "החיילים היהודים לכפר ריכזו את כל הגברים בקבוצות קבוצות אל חוף הים ומדי פעם ירו והרגו ופצעו אנשים." (עמ' 120-119).
מאידך בתמליל הראיון אומר אבו פהמי את ההיפך הגמור: "איש לא נורה לאחר הכניעה."
ב-13 בדצמבר 2000, עם פתיחת חקירתו של כ"ץ במשפט, שהגנתו מומנה ע"י פייסל אל-חוסייני, (אביו היה בן דוד של המופתי מוחמד אל-חוסייני)
https://www.haaretz.co.il/misc/1.821632
הוא חזר בו מהטענה כי נעשה בטנטורה טבח ואמר כי מעולם לא טען כך.
לעובדה זו אין זכר בסרטו של שוורץ.
לאחר חשיפת הפערים המהותיים בין קלטות הראיונות לבין הציטוטים בעבודה ולאחר שהתברר היקף סילוף העדויות, פנו לוחמי אלכסנדרוני לאוניברסיטת חיפה, וזו מינתה ועדת מומחים לבדיקה חוזרת של העבודה. חברי הוועדה היו ברוך מרזן, פרופ' אמציה ברעם, ד"ר אברהם ג'רייס, פרופ' רפי טלמון ופרופ' יוסף נבו, אקדמאים בעלי שם היודעים דבר או שניים על חופש אקדמי ועל זיופי ראיות. הוועדה קיבלה את טענות לוחמי אלכסנדרוני ובעקבות כך נפסלה עבודתו ב-2003 ותוארו במסלול המחקרי נשלל.
שוורץ, יוצר הסרט, מציג את כ"ץ כגיבור. הוא, כמו כ"ץ, אינו מעוניין באמת אלא באישוש תזת הטבח. למשל: אחד מלוחמי אלכסנדרוני, הניו, אדם כבן 95, נשמע אומר, בתצלום תקריב, בקול רועד, "אני מתקשה לדבר על מה שהיה." הצופה התמים מובל להאמין כי הוא מדבר על "הטבח הנורא". רק בהמשך מתברר כי אין כל בסיס ליצירת ההקשר בין הקושי שלו לדבר על הקרב הקשה, לבין טענת הטבח, וכי זו אינה אלא עוד מניפולציה עריכתית גסה.
לוחם אחר, עמיצור כהן, גם הוא בן יותר מ-90, נשמע מתפאר במעשי הרג שביצע והצופה מובל להאמין כי המדובר במעשים שאירעו בטנטורה. אולם, גם כאן מדובר במניפולציה, שכן דבריו של כהן נאמרו בהקשר של קרב אחר, שהתקיים כמה חודשים לאחר מכן ובנסיבות שחורגות מסיפור כיבוש טנטורה.
והנה עובדה מדהימה – בעוד שהערבים טוענים שבטנטורה לא היה טבח, ההיסטוריון יחיא מחמוד, בן למשפחה מטנטורה שחי בדמשק בספרו "אל-טנטורה". מביא רשימה שמית מלאה של הערבים שנפלו בהגנה על הכפר – 52 במספר, מיספר התואם את רשומות צה"ל ואת דיווחי אלכסנדרוני. הוא מוסיף ומספר על מקרה של הרג מיספר לוחמים ערבים לאחר שנכנעו (טענה שנתמכת גם בכמה עדויות של ותיקי אלכסנדרוני לצד עדויות על לוחמים ערבים שהרימו דגל לבן באירועי אותו לילה קשה שבין 22 ל-23 במאי 1948, וירו בהם, דווקא יהודים הם הממציאים את עלילת הדם שנטבחו שם למעלה מ-200 ערבים.
(גיורא ארדינסט, "'טנטורה' הוא מלאכת כזב המציג שקרן כגיבור תרבות","אל-ארצ'י", 4.2.22)
https://www.haaretz.co.il/opinions/1.10577043
(הכותב שימש כפרקליטם ללא שכר של ותיקי חטיבת אלכסנדרוני שרובם כבר אינם בין החיים).
סיום טוב. סרט התעמולה האנטי-ישראלי שהוצג ברעש גדול בפסטיבל סאנדנס לא זכה בשום פרס.

עוד על פרשת ניצנים והסרט "תמונת הניצחון"
הסרט "תמונת הניצחון", עורר עניין מחודש בקרב על קיבוץ ניצנים שהתרחש ב-7.6.48, והסתיים בכניעת חברי הקיבוץ ולוחמי "גבעתי" לצבא המצרי הגדול והחמוש היטב. כאשר אָפסו הסיכויים ללחימה אפקטיבית, והברירה היתה בין טבח לכניעה. מאז קיים פולמוס גדול בהקשר לדמותו של אבא קובנר.
(לפי הסרט בניגוד למציאות, אבא קובנר הוא שפקד על אי משלוח עזרה לניצנים בשעה שהוא היה קצין תרבות בלבד, ולא מפקד, וגם את פקודת היום המפורסמת והמושמצת הוא כתב בפקודת מפקד גבעתי, זיגברט קוך-שמעון אבידן. נ.כ.).
הדף של קובנר נכתב בסגנון הפומפוזי, של הפוליטרוקים, תועמלני "הצבא האדום" הסובייטי שהביס את הנאצים. קובנר האשים את מגיני הקיבוץ ב"כישלון חמור... להיכנע – כל עוד חי הגוף והכדור האחרון נושם במחסנית – חרפה היא! לצאת לשבי הפולש – חרפה ומוות!"
לדפים של קובנר היתה השפעה עצומה בגבעתי וברחבי המדינה. לוחמי ניצנים חשו בגלל הדף הזה המון זעם כבוש וכבד על אבידן וקובנר. רבים מהם טענו שאבידן, חבר קיבוץ עין השופט של "השומר הצעיר", הִפלה לטובה באספקת נשק ובתגבור בלוחמים את קיבוצי תנועתו, בהם נגבה הסמוך, והפלה לרעה את ניצנים, שהשתייך לתנועת "הנוער הציוני".
אחרי הקמת המדינה צורפו לחטיבה יחידות מאצ"ל שנטמעו בצה"ל ומתנדבי גח"ל, גיוס חוץ לארץ. בגבעתי הצליחו ללכד את הערב-רב הזה לחטיבה שלא היתה הכי איכותית, אבל היתה מגובשת ולוחמנית. עשרות שנים אחרי מלחמת העצמאות אבידן היה גיבור הדרום: המפקד שבלם את המצרים בדרכם לתל אביב. ב-1949 דוד בן-גוריון הרחיק מצה"ל את רוב מפקדי הפלמ"ח והשמאל, וביניהם אבידן. גבעתי פורקה ב-1956 והוקמה מחדש ב-1983, בעקבות מלחמת לבנון הראשונה כאשר צה"ל נזקק לחטיבות חי"ר נוספות.
לרגל האירוע כתב הטלוויזיה, יעקב שלמה גייסינוביץ'-אחימאיר ביקש מאבידן להתראיין בקיבוץ נגבה, שעמד בהתקפות המצרים, מה שנחשב לניצחון מפואר של גבעתי. אבידן העדיף את אתר הקרב בניצנים הישנה. יעקב גייסינוביץ'-אחימאיר שאל אותו אם אחרי 35 שנים הוא עדיין מצדיק את תווית החרפה שקובנר הדביק ללוחמי ניצנים. אבידן הופתע, מפני שבכל השנים האלה לא היה בקשר עם ניצנים ועם רוב היישובים בגזרת גבעתי, ואנשי ניצנים מעולם לא פנו אליו כדי שיטהר את שמם.
עד לראיון אבידן חשב לתומו שדו"ח ועדת החקירה הצבאית שקבעה ב-1949 כי אנשי ניצנים לחמו בגבורה, והנאום של הרמטכ"ל יעקב דוסטרובסקי-דורי בעקבות הדו"ח, שבו שיבח את לחימתם העיקשת, טיהרו את שמם ותיקנו את תדמיתם הציבורית. אבידן המצפוני והרגיש חש אמפתיה לאנשי ניצנים לנוכח העוול שנגרם להם, והחליט מיד לנצל את הראיון לעשיית צדק בפומבי. הוא הסביר ליעקב גייסינוביץ'-אחימאיר שהדף של קובנר היה מוצדק וחיוני לזמנו, מפני שהעלה את המוראל הירוד וחיזק את הנחישות של לוחמי הדרום באחת השעות הקשות במלחמה: אחרי נפילת ניצנים, כשרבים חששו שלא ניתן לבלום את המצרים, וכשלוחמים, יחידות ויישובים עמדו לנטוש את החזית.
אם היה כישלון בניצנים, אמר אבידן לגייסינוביץ'-אחימאיר, הוא לא היה של קיבוץ ניצנים, שלחם בגבורה, אלא של גבעתי, וכך היה צריך לכתוב ב"דף הקרבי". אבידן לא ידע שיעקב גייסינוביץ'-אחימאיר טומן לו מלכודת נבזית: כשהראיון שודר ב-16.12.1983, התברר שנמחק ממנו כל הקטע שבו אבידן טיהר את ניצנים. נותרה רק ההצדקה העקרונית של אבידן לדף של קובנר והקיבוץ הוכפש שוב בגדול. המזימה נחשפה כשכמה מחברי ניצנים, שצפו בצילום הראיון, העידו שאבידן אכן אמר את מה שנמחק. שני הצדדים זעמו על יעקב גייסינוביץ'-אחימאיר, וחיפשו דרך לתקן את מה שהוא עיוות.
עלתה הצעה להזמין את אבידן למפגש עם לוחמי ניצנים בקיבוץ, שבו יטהר שוב את שמם. אבידן, ההגון והרגיש, הסכים מיד לבוא למפגש, שנקבע ל-28.12.1983, אף על פי שידע שמצפה לו שם עימות קשה וטעון. הוזמנו למפגש חברי הקיבוץ, לוחמי גבעתי ועוזבי ניצנים, כולל בני הקיבוץ שעזבו אותו וגדלו וחיו בצל הכתם המכפיש של קובנר.
כשאבידן קם לשאת את דבריו, הגיע המתח לשיאו: "ביקשתי לבוא לניצנים כדי לתקן..." אמר אבידן, "אמרתי בשידור שאנשי ניצנים לא בגדו ולא ברחו אלא לחמו כמיטב יכולתם... נשאלתי האם הייתי חוזר ומפרסם דף קרבי כזה ועניתי: כן! אבל בסגנון אחר: כישלון – לחטיבת גבעתי, לא לניצנים! החברים והחיילים שלחמו בניצנים היו חיילי גבעתי ובאחריותה."
אבידן סיפר על כישלון נוסף של גבעתי, ארבעה ימים לפני הקרב בניצנים: "'דרשו שנתקיף את הריכוז המצרי באיסדוד ונשמיד אותו... לא האמנתי בזה כי ידענו שעוצמת האש האדירה של חטיבה מצרית ממוקמת היטב תגרום אבידות... שקלתי אם למלא את הפקודה... והחלטתי להישמע. מי שלא ראה את נסיגת כוחות גבעתי לאור היום, כשהאש הארטילרית רודפת אותם, לא ראה דבר מימיו. חלק מהם חזרו דרך ניצנים... כששמעתי את השידור – נדהמתי... אמרתי לאחימאיר שאני רוצה לומר לניצנים שלחמו כראוי. נבצר מבינתי כיצד לא נאמרה מילה על זה וגם לא על יחסי הכוחות והאסון שבחוסר קשר אלחוטי לניצנים. אמרתי לאחימאיר שקרה כאן מקרה בלעם הפוך – אבל באחריותו, כי אמרתי את הדברים, ואם זה נמחק מהשידור – לא ידי שפכו את הדם...'
הקהל לא נרגע... הם טוענים שאבידן לא בא 35 שנים ארוכות לניצנים לטהר את שמה.
"אבידן: 'בפלמ"ח אימנתי את הצנחנים שיצאו לאירופה הנאצית. ידעתי שאורך חייהם הוא ימים או שעות. שאלתי את יצחק שדה אם מותר לשלוח כך אנשים למוות. הוא ענה – אין מחיר לחירות! פחדתי אז מתופעת דומינו, שהמערכת תתמוטט קובייה אחר קובייה. זה קרה. אחרי ניצנים היתה בריחה, היתה נסיגה, עצרנו את הבורחים בשערי באר טוביה, במכות, בכוח ובאיומים! זו הסיבה שכתבנו את הדף... אפשר לדרוש מכם להבין מה שעבר עלינו אז! נכון שעל יישובים אחרים שהלכו בשבי לא הוציאו דף כזה, כי לא היה שם אבידן.'
מהקהל קוראים: "גם לא היה שם אבא קובנר!" אבידן לוקח על עצמו את האחריות... "לא קובנר, אבידן! אני פניתי לאבא קובנר וביקשתי שיכתוב שחייבים ללחום בכל מקום ובכל מצב..."
"בסוף הערב נותר הרבה פחות מתח מאשר בתחילתו. אבידן נראה מרוצה, אולי משום שפרע חוב ואולי משום שעמד בכבוד בעימות... חברי ניצנים ולוחמי גבעתי התחילו להאמין ששמם יטוהר באמת.
עד למפגש ב-1983, למרות הטיהור של ניצנים בוועדת החקירה הצבאית ב-1949 ובספר החטיבה של גבעתי, הדף של קובנר שלט בתודעה הציבורית וקבע את עמדות השלטון והצבא: נציגי צה"ל, כולל רב צבאי, השתתפו בטקסי הזיכרון השנתיים בכל היישובים שלחמו במלחמת העצמאות. בשיעורי מורשת הקרב למתגייסי צה"ל לדורותיהם שיבחו את גבורתם. אבל אף משלחת צבאית לא באה לטקס הזיכרון השנתי בניצנים, ובשיעורי מורשת הקרב בצה"ל הוקיעו תמיד את כניעת ניצנים ואת ההליכה לשבי.
בטקס הזיכרון הראשון בניצנים אחר המפגש, ביוני 1984, השתתפו לראשונה נציגי צה"ל ורב צבאי, שמגיעים מאז מדי שנה. בשיעורי מורשת הקרב מהללים מאז את גבורת ניצנים, וחטיבת גבעתי המחודשת אימצה את הקיבוץ.
בעקבות הראיון השערורייתי של אחימאיר ולפני המפגש עם אבידן פורסמה ב"חותם", מוסף "על המשמר", פנייה של רוביק רוזנטל, אז כתב ועורך, לקובנר:
"הועלו נגדך האשמות שונות ביחס ל'דף הקרבי'... מה תגובתך?"
קובנר: 'איני סבור ש... 'חותם' הוא המקום ההולם לתגובה... אני רוצה לשמור את התגובה למקום בו תהיה לה אותה תהודה... העובדה שלא נתבקשתי לתגובה באותה תוכנית... היתה חמורה... וכתבתי על כך ליו"ר הרשות (השידור, ע"ל)'."
בניגוד לאבידן, שניסה לתקן עוול רב שנים שנעשה לניצנים, ולאחר שהוכשל בתוכנית של אחימאיר חזר וניסה לעשות זאת במפגש בניצנים, קובנר נחשף ב"חותם" כשחצן בעל אגו נפוח, קטנוני, רודף כבוד ואדיש לסבלם של אחרים. הוא לא מצא אף מילת אהדה ללוחמי ניצנים.
מבחינתו, העוול הזועק לשמיים לא היה סבלם הממושך, אלא העובדה שבטלוויזיה, שומו שמים, לא נתנו לו זכות תגובה, וכמובן, הוא התלונן ליו"ר! קובנר סירב לבוא עם אבידן לניצנים, ועמד בסירובו המתנשא עד מותו ב-25.9.87.
ב-1983 כיכבו, מול קיבוץ ניצנים הנעלב והזועם, הטוב, שמעון אבידן, הרע, יעקב אחימאיר, והמכוער, אבא קובנר. הטוב וניצנים ניצחו.
(עודד ליפשיץ, "המפגש בין שמעון אבידן לאנשי ניצנים. זה מה שקרה שם", אל-ארצ'י, 4.2.22)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.10588939

חיסול המדינה היהודית
התגשמות חלומו של מכחיש העם היהודי שלמה זנד
הגזען האנטישמי והאקטיביסט הפרו-איסלמי, האוסטרי-פולני, אזרח ישראל, מכחיש העם היהודי, שלמה זנד, שאימץ את תורתו מסטלין ערפאת והיטלר מכחישי העם היהודי – קיבל עתה תנא דמסייע לדעותיו. קבוצת יהודים אמריקאים מצטרפים אליו למסקנה שיש לחסל את מדינת היהודים. (בטוחני מאה אחוז שזנד לא יחיה יום אחד תחת כיבוש ערבי-מוסלמי).
איאן לוסטיק, אינטלקטואל יהודי-אמריקאי, הבחין כי "שיח השלום" המרכזי של השמאל הישראלי הלך והתדלדל מבחינה רעיונית יחד עם הירידה הדרסטית בכוחו האלקטורלי. בספרו האחרון, "הפרדיגמה האבודה", טוען לוסטיק, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת פנסילבניה ומייסדה ונשיאה לשעבר של "האגודה ללימודי ישראל", ש"מדינה אחת בין הים לירדן היא המציאות המתממשת מול עינינו באופן בלתי-נמנע. ישראל היא כבר מדינה דו-לאומית בגין השתלבות שתי האוכלוסיות בה ללא אפשרות התרה."
כבר ב-2003. טוני ג'אדט, היסטוריון אנגלו-אמריקאי, שהיה בצעירותו ציוני, עבד בקיבוץ ולמד עברית, פירסם מאמר ב"ניו יורק ריוויו אוף בוקס" שנשא את הכותר "ישראל: האלטרנטיבה". ג'אדט הגיע למסקנה שהמדינה היהודית האתנו-דתית היא יצור פוליטי אנכרוניסטי, כך גם חלומם של כל הליברלים יפי הנפש שמתנגדים לכיבוש ודוגלים בשתי מדינות לשני עמים. מספר המתנחלים הישראלים שגלש וחצה את הקו הירוק רב ומשמעותי מכדי לבקש לעקור אותם. יש להשלים עם כך ולהתחיל לחשוב על אופייה של המדינה הדו-לאומית שהתהוותה בפועל כדי להפכה למסגרת פיוס שוויונית.
גם האוטו-אנטישמי פטרוס ביינרט פרסם בניו יורק טיימס ב-2020. מאמר בו הגיע למסקנה: "איני מאמין יותר במדינה יהודית." האופציה שנותרה לישראל היא לשמר בית יהודי (אולי נוסח אחד העם) שימשיך להתקיים במסגרתה של מדינה דו-לאומית דמוקרטית. (כלומר אוטונומיה במדינה ערבית-מוסלמית).
זנד מסיים בסיפוק את סקירתו: "שני מיתוסי-העל הציוניים (עם-גזע גולה והאדמה הבתולית שציפתה לו) אמנם סייעו רבות להקמת מדינת ישראל, אולם הם גם עלולים למרבה הצער לתרום בטווח ארוך להתפוררותה של עצם הנוכחות הישראלית במזרח התיכון. כן, למרות קיומו של קיר ברזל גרעיני." (שלמה זנד, "מפתרון שתי המדינות למציאות המדינה האחת", מאת איאן לוסטיק, "אל-ארצ'י", 4.2.22)
https://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.10579563
לכל ה"אינטלקטואלים" בעיני עצמם האמריקאים (והישראלים), המטיפים לנו כאילו מבחינה מוסרית לחסל את מדינת היהודים, ושולחים אותנו לחיות תחת כיבוש ערבי-מוסלמי, נאמר – קשטו עצמכם תחילה. לכו חיו אתם תחת כיבוש ערבי-מוסלמי, נראה אתכם. אם תצליחו נלך אחריכם.

שיא גינס חדש
ממשלת השינוי והריפוי הביאה את ישראל לשיא חדש
ממשלת "השינוי והריפוי" הביאה את המדינה לשיא חדש של שינוי וריפוי. מעתה ישראל היא הראשונה בעולם, יחסית לאוכלוסייה, במיספר החולים בקורונה, ובמיספר המתים.
מה רבו מתיך ישראל! הם כמובן לא יוכלו להתגאות בממשלת הריפוי המושלם של בנט, למפל-לפיד, זריצ'נסקי-סער, עבאס, ליברמן, ניצן, וגנץ.

תיקון טעות. (למנחם רהט – "סלע קיומנו?" "חדשות בן עזר", 1719)
האימרה "רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי הארצות." אינה של זלמן אהרונוביץ'-ארן, אלא של יעקב חזן:
https://he.wikiquote.org/wiki/יעקב_חזן
יש גם אימרה דומה של ברל כצנלסון הכהן.

האח הגדול
הידיעות המתפרסמות על שימוש המשטרה בתוכנת הריגול פגסוס (המיועדת רק למאבק באל-בורק ובפושעים) נגד אזרחים תמימים – מעלות חרדה. אם יתגלה שמשפט נתניהו נשען על חדירה של תוכנות ריגול למכשירי סמארטפון של אנשים המעורבים בו – יטיל הדבר צד כבד על המשפט עד לביטולו. בכל מקרה אי אפשר שלא להשתאות על הטרגדיה היוונית של נתניהו.
בנימין מיליקובסקי-נתניהו מינה את מקורבו רונן ["רוני"] אלשייך למפכ"ל (ולפניו את חיים דנינו) ואישר לו להכניס את תוכנת הריגול ולהשתמש בה. והיא הופעלה נגדו.

סוף ליוזמת ג'נבה
משרד החוץ השווייצרי הודיע כי הוא שם קץ ליוזמת ג'נבה. לאחר 20 שנה מאז 2003 השקיעה שוויץ 55 מיליון שקל בניסיון לשכנע את הישראלים לקבל את קווי אושוויץ של 67', לחלק את ירושלים, ולקבל את צאצאי הפליטים, בהבטחה לשלום שוויצרי. הערבים לא קיבלו את התוכנית וגם הישראלים לא. ("ידיעות", מוסף, עמ' 7)
הנפגעים היחידים מהביטול הם עסקני התוכנית שמומנו בכסף השוויצרי.
את היוזמה היו צריכים לקבור מזמן קבורת חמור.

היהודים תמיד אשמים
הערבים נוקמים נקמת דם בערבים
היהודים אשמים
לאחר סקירה נרחבת על מקרים רבים של גאולת דם בחברה הערבית, אותם מתאר כתב אל-ארצ'י, דיאא חאג' יחיה, הוא כותב כך: "דם נפדה בדם. זה שנים שהחברה הערבית נאלצת להתמודד עם גורמים שלוקחים את החוק לידיים – ובחלוף השנים המנגנון רק הופך למורכב ומסועף יותר; מותיר אחריו משפחות הרוסות וחפים מפשע מבועתים, הניצבים במעמקי סכסוך בין אנשים אחרים."
ראש יחידת סיכול הפשיעה באגף, ניצב משנה יגאל עזרא, מסביר כי אכן משהו בשנים האחרונות השתנה: אותה נקמת דם "קלאסית" הולכת ומצטמצמת, ומעליה נפרשת נקמת הדם "העבריינית" גם בקרב קבוצות אחרות בחברה הערבית. "הנקמה הפכה להיות מסיבות רבות ושונות – על כסף, קנאה, סמים, נשק, מעמד ורקע עברייני," מסביר עזרא. "גם המאפיינים של הרצח השתנו בהם, אז היה בסכין אקדח, ורובה, היום במטעני חבלה."
אל חאג' מגיע למסקנה: "גורמים רבים בחברה הערבית טוענים שלמסורת אין תפקיד משמעותי בנקמת הדם – אבל להזנחה ולאוזלת היד של המשטרה (היהודית) דווקא כן.
(דיאא חאג' יחיה, "במנוסה מהמוות, בלי הגנה ובלי כתובת. אלה הקורבנות החיים של נקמות הדם", אל-ארצ'י, 3.2.22) – מגזין חדשות – "הארץ".
https://www.haaretz.co.il/news/magazine/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.10582619
הבנתם? לא התרבות הערבית-מוסלמית, והערבים אחראים לגאולות הדם הרבות בחברה הערבית – אלא כמו תמיד בכןל היהודים אשמים. האשם הוא במשטרה היהודית. עכשיו גם תבינו למה הערבים מתנגדים להתגייס למשטרה.

30 שנה למותו של בגין, מה מורשתו?
מוסף השבת של "ידיעות" 4.2.22, הקדיש עצמו למלאת 30 שנה למותו של מייצ'סלב בגון-מנחם בגין ותוהה מהי מורשתו.
לפי הכתבה, בגון-בגין היום הוא המנהיג הפופולארי ביותר בארץ אחרי בן גוריון מייסד המדינה.
האם יזכרו אותו לפי מורשתו ומעשיו גם בעוד מאה שנה?
אישיות היסטורית או מנהיג זוכרים בדרך כלל בצמוד למאורע היסטורי לרוב מלחמה.
בן גוריון ייזכר כמובן לעד כזה שעמד בראש היישוב במדינה שבדרך, וכמייסד המדינה, והמנהיג במלחמת השחרור.
לוי שקולניק-אשכול ייזכר לעד כמנהיג שעמד במלחמת ששת הימים והביא לשחרור ירושלים מכיבוש זר, בכל "יום ירושלים".
גולדה מאבוביץ'-מאיר תיזכר לעד מעצם היותה אישה, וכמנהיגה בעת מלחמת יום הכיפורים.
יצחק רוביצוב-רבין ייזכר לעד בזכות זה שנרצח. (לא בגלל אוסלו, או השלום עם ירדן).
כל השאר יישכחו.
בזכות מה או איזה מאורע מורשת יכנס בגון-בגין להיסטוריה?
לדברי אברהם שילון, בעל הביוגרפיה של בגין, המורשת העיקרית שהותיר אחריו בגין נוגעת לזהות היהודית. "בן-גוריון רצה ליצור אומה ישראלית חילונית; בגין החזיר אותנו להיות הרבה יותר יהודים." בגין היה ראש הממשלה הראשון שהלך לכותל."
("מורשת בגין", "ידיעות", מוסף שבת, עמ' 14)
האם זה יכניס אותו להיסטוריה? ספק רב אם זה מה שיזכה אותו להיכנס לזיכרון ההיסטורי.
בכתבה מזכירים אבני דרך בחייו ובהנהגתו העשויים להפוך למורשת.
שוק חופשי, שיקום שכונות, השלום עם מצרים, הפצצת הכור האטומי בעיראק, מלחמת לבנון. ההסתה נגד הקיבוצניק המיליונר מקיבוץ מנרה. האם מי מהם יכניסו אותו לזיכרון ההיסטורי? ספק. כנראה שלא.
האם הפרשה שכלל לא הוזכרה בעיתון תכניס אותו לזיכרון ההיסטורי?
מייצ'סלב בגון – מנחם בגין לוקח את הקופה ומפקיר את חברי תנועתו למוות.
בגין כיהן כנציב בית"ר בפולין, מנהיג של כשישים אלף חניכים, כפסע לפני כניסת הנאצים לווארשה נכנס בגין לבנק הדואר, לקח את הקופה – 150 אלף זלוטי, ברח עם אשתו לווילנה, והשאיר את חניכיו למות. מה עשה בכל הכסף לא ידוע. סכום השווה לאלף דולר (של אז) הוא נתן לנוכל פולני שהבטיח לעזור למשפחתו. (אבי שילון, הביוגרפיה של בגין).
אדם פרטי שהצליח לברוח מציפורני הנאצים – ראוי להלל, אבל מנהיג הבורח עם הקופה כדי להציל את עצמו ומשפחתו בלבד, אינו ראוי לתואר מנהיג.
לשם השוואה, מרדכי אנילביץ', חבר השומר הצעיר, אנטק צוקרמן וצביה לובטקין מ"דרור", שברחו גם הם, חזרו מווילנה לווארשה לעמוד בראש חניכיהם, והקימו את הארגון היהודי הלוחם.
הסיפור על בריחתו של בגין פורסם רק ב-1990, בספרו של נתן ילין-מור "שנות בטרם". אילו היה הדבר מפורסם לפני כן, ספק אם היה בגין מצליח להיבחר לתפקיד ציבורי כלשהו. לכן גם מנע בגין את הנצחתם של הבית"רים ובראשם פבל פרנקל לוחמי הגטו.
נראה שלא.
האם ניסיון הפוטש של אלטלנה יכניס אותו לזיכרון ההיסטורי?
מייצ'סלב בגון-מנחם בגין מבצע ניסיון פוטש נגד ממשלה חוקית בעיצומה של מלחמת השחרור.
מיד לאחר הכרזת המדינה הותקפה ישראל ע"י כל צבאות ערב. בעיצומה של מלחמת השחרור כשצבא הכיבוש המצרי נמצא 30 ק"מ מתל אביב פתח בגין בפּוטְשׁ מזוין נגד הממשלה החוקית וצה"ל. בגין הבריח מצרפת אונייה שבה כ-900 איש, ונשק רב, וסירב למסור אותו לצה"ל בנימוק שירושלים אינה חלק ממדינת ישראל.
האונייה – "אלטלנה" עגנה בחוף כפר ויתקין והוחל שם בפריקת הנשק על-ידי אנשי ארגון האצ"ל שלפי ההסכם הצטרף כבר לצה"ל. משם עברה האונייה לחוף תל אביב. בתגובה לדרישה למסור את הנשק לצה"ל נתן בגין הוראה לחיילי צה"ל חברי האצ"ל לשעבר, לערוק מצה"ל ולהילחם עבורו נגד חיילי צה"ל. העריקים גנבו עימם מספר משוריינים והתחילו במלחמה נגד חיילי צה"ל.
בבוקר 22 ביוני הורה בן גוריון לעשות את כל הצעדים הדרושים כדי לסיים את הפוטש ולהביא את האונייה ל"כניעה ללא-תנאי". בעקבות הוראה זו הפעיל צה"ל את כוחותיו, כולל ירי בתותח-שדה על האונייה, שגרם להצתתה ולנטישתה. בעימות בין צה"ל לאצ"ל נפלו 3 שלושה חיילי צה"ל, ו-16 חיילי אצ"ל, חלקם עריקים מצה"ל.
ה"תותח הקדוש" הזה, כפי שבן גוריון כינה אותו, הוא שקיים את הריבונות של ממשלת ישראל החוקית, בעצם ימי המלחמה המרה עם צבאות האוייב, והוא שאיפשר את הניצחון במלחמה.
בכל מדינה בעולם, גם דמוקראטית, כל אדם המבצע פּוטְשׁ מזוין נגד ממשלה חוקית בזמן מלחמה, היה מועמד מיידית אל הקיר. בן גוריון החליט שלא לעשות כך לבגין. בן גוריון מנע מלחמת אזרחים שאותה התחיל בגין. בכושר רטורי-דמגוגי שיכנע בגין את שומעיו שדווקא הוא זה שמנע את מלחמת האזרחים. בן גוריון, ורבין שנקלע באקראי לקרב, ראויים לתהילת עולם על דיכוי הפּוטְשׁ, שאפשר את הקמת המדינה.
נראה שלא.
האם הניסיון להשתלט באלימות על הכנסת יכניס אותו לזיכרון ההיסטורי?
מייצ'סלב בגון -מנחם בגין מנסה להשתלט על הכנסת בעזרת המון מוסת ולמנוע את הסכם השילומים:
ב-7.1.52 אירגן בגין עשרות אלפי מפגינים שהסתערו על הכנסת במטר אבנים וניסו לכבוש אותה כדי למנוע החלטה המאשרת את הסכם השילומים. צריך היה לערב את כוח צה"ל כדי למנוע את השתלטות ההמון המוסת של בגין על הכנסת.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3306796,00.html
https://www.youtube.com/watch?v=oXTGpbzQXsc
ודוק: גם מפ"ם ואחדות העבודה התנגדו להסכם השילומים, אבל לא העלו על הדעת לכבוש את הכנסת.
נראה שלא.
האם ההסתה נגד האשכנזים תכניס אותו לזכרון ההיסטורי?
מייצ'סלב בגון-מנחם בגין מסית נגד הקיבוצים האשכנזים "המיליונרים עם בריכות השחייה":
במערכת הבחירות הסוערות של 1981 בנאום בחירות בקרית שמונה, הסית בגין את תושבי עיירות הפיתוח נגד הקיבוצניק המיליונר מקיבוץ מנרה בעל בריכת השחייה. לדברי הסתתו הגורמים לקיפוח של תושבי עיירות הפיתוח הם "הקיבוצניקים המיליונרים, עם בריכות השחייה."
בגין מסית נגד האשכנזים. נאום הצ'חצ'חים (לאן נעלם המרוקני?)
בנאום בחירות לכנסת העשירית 27.6.81 פתח בגין את נאומו בהסתה נגד אנשי הקיבוצים שהניפו דגלים אדומים, מול אנשי הליכוד המניפים דגלי תכלת לבן. הוא קישר בין תנועת העבודה לבין ברית המועצות, שסיפקה נשק לאויבי ישראל ושלחה עצירים פוליטיים למחנות ריכוז. לאחר מכן טען כלפי הקיבוצים: "הם שונאים קפיטליזם, אבל אוהבים את הקפיטל!" (ובייחוד בריכות שחייה).
לאחר מכן הגיע שיא הנאום. בגין סיפר להמון שבעצרת המערך, עמד על הבמה שחקן צעיר, וכאן הסתכל בגין בדף להיזכר בשם שהוא קרא במיוחד במבטא אשכנזי-פולני במלעיל "דודו טופז", וציטט את דבריו. אחר כך טען שעד היום הוא בכלל לא שמע את המונח "צ'חצ'חים", והפעם הפלא ופלא הוא ביטא את המילה "צ'חצ'חים" בלעג מכוון דווקא במלרע, ולא במלעיל האשכנזי-פולני.
לאחר מכן תיאר בגין כיצד כל תומכי המערך הריעו לדבריו של טופז (במלעיל), ואז פנה לדבר את הקהל שלו: "בני עדות המזרח שלנו היו לוחמים גיבורים גם במחתרת. פיינשטין היה ממוצא אירופאי – איך קוראים לו אשכנזי (במלעיל) משה ברזני היה ספרדי מעיראק הם פתחו בליבותיהם רימון יד: לחצו! אשכנזי, עיראק, יהודים! אחים! לוחמים!"
בגין: נאום "הצ'חצ'חים":
https://www.youtube.com/watch?v=Tx4vdUqOW2o
בדמגוגיה מקיאבליסטית הסית בגון-בגין נגד האשכנזים כדי ללקט קולות.
וכאן נשאלת שאלה. מובן לכל מדוע הסית בגין נגד האשכנזים שזוהו אצלו עם אנשי המערך, אבל לא ברור מדוע זה מנחם בגין הזכיר בנאומו רק אשכנזי ועיראקי, ואינו מזכיר מרוקני? הרי העיראקים תמכו ברובם במפא"י ואחר כך במפלגת העבודה, והמרוקאים הם-הם קהל התומכים הנאמן שלו. נכון אז טרם היו מרוקאים, אבל יכול היה להזכירם.
ההסתה שלו כל כך הצליחה עד שבסדרה "הליכודניקים" הסביר ח"כ לשעבר, יחיאל חזן, ("המצביע הכפול" בעל המוח) שהמרוקנים חשבו אז את בגין למרוקני.
אין ספק שההסתה שלו הביאה ונתנה לגיטימציה וגב לגזענות האנטי-אשכנזית הפורחת בארץ. רק אתמול אמר ח"כ דוד אמסלם: "כל האשכנזים הם גזענים. זה בית גידול כזה."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=730863&forum=scoops1
האם בגון-בגין ייזכר בהיסטוריה בזכות זאת? לא. בעוד מאה שנה יהיה מיזוג גלויות וההסתה לא תתפוס עוד.
האם היותו ראש הממשלה היחיד שסיים את תפקידו בגלל מחלת נפש מאניה דיפרסיה יכניס אותו לזיכרון ההיסטורי? נראה שלא.
האם הגשמת חזונו של ז'בוטינסקי תכניס אותו לזיכרון ההיסטורי? נראה שלא.
מה ליורשיו ולתורת ז'בוטינסקי המשכיל החילוני הליברל?
ז'בוטינסקי: ""אין לנו, היהודים, שום דבר משותף עם מה שמכונה 'המזרח', תודה לאל. עד כמה שיש להמונינו הבלתי משכילים מסורות ומשפטים קדומים רוחניים, המזכירים את 'המזרח', צריך לגמול אותם מהם. ובזה אמנם עוסקים אנו בכל בית ספר הגון, ובזה גם עוסקים בשקידה ובהצלחה מיוחדות החיים עצמם.
"הולכים אנו לארץ-ישראל, ראשית, בשביל נוחיותנו הלאומית, ושנית – כפי שנאמר, 'כדי להרחיב את גבולות אירופה עד הפְּרָת.' במילים אחרות, כדי לטאטא מארץ-ישראל ובאופן יסודי, עד כמה שמדובר על היהדות שבה בהווה ובעתיד, את כל עקבותיה של 'הנשמה המזרחית'. ומה שנוגע לערביים שבארץ-ישראל, הרי זה עניין שלהם; ואולם אם אנו יכולים לעשות להם טובה, הרי זו אך אחת: לעזור גם להם להשתחרר מן ה'מזרח'.
"ועד כמה שאנו, במשך תקופת-מעבר, נצטרך לחיות בארץ-ישראל בתוך סביבה ספוגה ריחות 'המזרח', תהא זו סביבה ערבית או יהודית של שלומי-אמוני-ישראל, אנו ממליצים על אותה תנועה, שכל אחד מאתנו עושה כשהוא עובר במעיל עליון ברחובות ה'מזרחיים' הצרים של איסטנבול, קהיר או ירושלים: לקפל את המעיל כדי שלא יכוסה אבק, ולהתבונן באיזה מקום להציב את הרגל. לא מפני שאנו יהודים; ואפילו לא מפני שאנו מאירופה; אלא בפשטות מפני שאנו בני אדם תרבותיים." ("עקרונות מנחים לבעיות השעה", מכון ז'בוטינסקי, עמ' 91).
ז'בוטינסקי לא היה כלל גזען להיפך. כאן מדובר רק על התחום התרבותי. האם ניתן לומר שמורשת בגין היא הגשמת מורשתו?
אז מה יכניס את בגין לזיכרון ההיסטורי. מה תזכור ההיסטוריה ממנו?
רק בעוד מאה שנים בנינו ונכדינו יידעו את התשובה במה הוא ייזכר.
נעמן כהן

אהוד: אתה טועה בגדול! – את בגין יזכרו בהיסטוריה בזכות השלום עם מצרים, ולא צריך מאה שנים כדי לדעת זאת.