לודוויג ואן בטהובן, וולפגנג אמדאוס מוצרט

כריסטוף אשנבך ו-מאו פוג'יטה –

הפסנתרן היפני המדהים בן ה-23

היכל התרבות, ת"א, מוצ"ש 12.2.22.

הקונצרט החל בפתיחה ל"יצורי פרומתאוס" של בטהובן משנת 1801 כאשר כריסטוף אשנבך בן ה-82 מנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית. הקהל ורוב הנגנים חבשו מסיכות, למעט כמובן הנגנים של כלי הנשיפה.

אחרי הפתיחה המרשימה בת חמש הדקות עלה לנגן בפסנתר מאו פוג'יטה היפני בן ה-23, קטן, דק גזרה ושחור שיער הנראה, כפי שאומרים באידיש, "א פערטל עוף". לאחר הפתיחה של התזמורת, החלו נשמעים צלילי הפסנתר של פוג'יטה ועד מהרה הקהל היה ממש מהופנט. איזו רמה של ביצוע, ניקיון, צלילות, זריזות ושמחת חיים. המוסיקה של מוצרט, הקונצ'רטו מס' 24 בדו-מג'ור לפסנתר ולתזמורת, ק' 467 משנת 1875, לפני 237 שנים – כמו נוצרה לא רק למען מוצרט עצמו, שניגן אותה אז לראשונה באותה שנה בווינה כפסנתרן – אלא במיוחד למען מאו פוג'יטה – שיכול היה להיות נכדו, ואולי אפילו נינו של המנצח אשנבך!

הרמוניה נהדרת שררה בין התזמורת לפסנתר, קטעי הסולו היו עוצרי נשימה, וכל 30 הדקות של הקונצרט היו מפליאות ביופיין, מסוג הרגעים שבא לך לומר בהם את פסוקו של גתה מ"פאוסט" לרגע החולף – "התמהמה נא יפית כל כך!" (בתרגומו של יעקב כהן. למדתי את "פאוסט" אצל טוני הלה בתיכון חדש לפני 68 שנים).

הקהל יצא מכליו בתשואות ובקריאות עם סיום הנגינה, קרא כמה וכמה פעמים אל הבנה את פוג'יטה הצנוע, שגם נראה בחור טוב לב, לא הפסיק להשתחוות ולהודות וגם ניגן בפסנתר הדרן שקט וצלול. זו לו הופעתו הראשונה בישראל.

הקונצרט התקיים ללא הפסקה, אולי בגלל תקופת הקורונה וגם משום שלא היה ארוך ביותר. בחלקו האחרון ניגנה התזמורת בניצוחו של אשנבך את הסימפוניה מס' 1 בדו מג'ור אופ' 21 של בטהובן, משנת 1800 (רק לפני 222 שנה). שני הפרקים הראשונים עדיין איטייים ולא מבשרים את ההתפרצות המדהימה של שני הפרקים האחרונים, שהיו חגיגה לאוזניים, מלאים עוצמה ושמחת חיים. הקהל הגיב בתשואות ממושכות שקראו שוב ושוב את אשנבך לקדמת הבמה.

זה היה קונצרט נהדר.

אהוד בן עזר