אַת שֶׁמֶּש שקרנית,
קרנייך – אין בָּן תוֹם,
אכן, שולְחות הן אור,
אבל רֵיקות מחוֹם.

אני, שִׁמְשִי שֶלי,
כַּמֵּהָ אל הַלַּהָט,
שֶׁיֵּש בּו הקירבָה
של בקשה לגעת,

שיש בו הצריבה
ולב מתגעגע,
וְשֶפָע החיבּה
של מי אשר שומֵע,

את פִּיכְפּוּכֵי לבי,
המבקש לנוּחַ
בְּחֵיק חמים ורַךְ,
נוֹגֵס מן התפוח,

שְטַּעַמוֹ בְּפִי
מֵאָז, מִגן העֶדן,
בּוֹ שֶׁמֶּש וְנָחָש
פִּילְחוּ חדְרֵי הַבֶּטֶּן.