בּוֹא וְנִישׁכָּח אֶת כֹּל הַמְּרִיבוֹת, הַפִיוּסִים,
בּוֹא וְנַתְחִיל הַכֹּל מִבַּתְחִילָה,
הֲרֵי, עַכְשָיו, אֲנַחְנוּ חֲכָמִים וּמְנוּסִּים –
וְלֹא נִטְּעֶה, שׁוּב, כֹּל טָעוּת קַלָּה;
כְּמוֹ בְּסִיפּוּר הָאַגָּדוֹת – הַסּוֹף תָּמִיד הוּא טוֹב,

בּוֹא וְנַתְחִיל הַכֹּל מִבְּרֵאשִית,
בּוֹא לֹא נִזְכּוֹר, כְּלָל, כִּי הָיוּ שָׁעוֹת גַּם שֶׁל מַכְאוֹב,
בּוּא נְנַסֶּה לִבְנוֹת הַכֹּל שֵׁנִית.
בוא שוב, כְּמוֹ אָז, תֹאמַר: "אנִי מַכִיר אוֹתָך יַלְדָּה,
רַק לֹא אֶזְכּוֹר מְאַיִן, זֶה מוּזָר,"
אֲנִי אֶצְחַק, כּמוֹ אָז אֵדַע כִּי זֶה תַּכְסִיס יָשָׁן,
אֲבָל אָשִׁיב: "גַּם לִי אַתָּה מֻכָּר."
כְּמוֹ בְּסִיפּוּר הָאַגָּדוֹת – הַסּוֹף תָּמִיד הוּא טוֹב...
מִן הָאָבִיב שֶׁל בְּרֵאשִׁית יָמֵינוּ בִּמְשׁוּתָּף
אֵיך, כֹּה מַהֵר נָשַׁרְנוּ אֶל הַסְּתָו?
אֵיך הַגַּלִּים שֶׁל סְעָרַת תְּשׁוּקָה לִהְיוֹת יַחְדֶּיו
הָפְכוּ, עַכְשָׁיו, לְוָואדִיוֹת אַכְזָב?
כְּמוֹ בְּסִיפּוּר הָאַגָדוֹת הַסּוֹף תָּמִיד הוּא טוֹב...
אֲנִי יוֹדַעַת, אֵין אַּתָּה מֵבִיא זֵרֵי פְּרָחִים,
אַמַרְתָ לִי – "זֶה נוֹהַג פּוֹלָנִי,"
אָז בּוֹא אֵלַי, צַלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן וּכְשֶׁאֶפְתַח –
פָּשׁוּט אֶמוֹר: "שָׁלוֹם, הִנֵּה אֲנִי!"
כְּמוֹ בְּסִיפּוּר הָאַגָדוֹת – הַסּוֹף תָמִיד הוּא טוֹב,
בוֹא וְנַתְחִיל הַכֹּל מִבְרֵאשִׁית,
בּוֹא לֹא נִזְכּוֹר, כְּלָל, כִּי הָיוּ שָׁעוֹת גַּם שֶׁל מַכְאוֹב,
בוֹא נְנַסֶּה לִבְנוֹת הַכֹּל שֵׁנִית.
עקיבא נוף