ב- 2013 הצהיר יאיר למפל-לפיד כי הוא "לא יצטרף לגוש עם הזועביז"
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4336345,00.html
למפל-לפיד לא התכוון אז לכל "הזועביז", חמולת זועבי, אלא ראה אז את ח"כ חנין זועבי כמסמלת את מפלגתה "הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל)", וכינה זועביז את כל חבריה.
הזועביז, חמולת זועבי, שלפי מסורתם הם מצאצאי מוחמד, מקורה בעיראק והגיעה לארץ ישראל מעבר הירדן. בני החמולה פזורים בעיר נצרת ובכפרי הגליל התחתון המזרחי: כפר מצר, טייבה, דחי, נין, סולם, טמרה, נאעורה. הכפרים טמרה וטייבה מכונים טמרה-זועביה וטייבה-זועביה כדי להבדילם מיישובים בעלי שם זהה.
בראשית תקופת המנדט הם פעלו בשיתוף משפחת חוסייני ובתיווכו של המלך עבדאללה הראשון מול נציגי הממשל, אבל שמרו גם על קשרים קרובים עם היישוב היהודי, ובעקבות המרד הערבי במשפחת חוסייני, ראו בהם בוגדים. כנופיות מטעם המופתי מוחמד אל-חוסייני ערכו פשיטות על כפרי המשפחה, ובתגובה הקימו בני משפחת זועבי כוח הגנה פרטי נושא מדים וכלי נשק. בשנות ה-30 וה-40 תיווכו ראשי החמולה במכירת חלק מאדמות הכפרים לקרן הקיימת לישראל. לאחר החלטת החלוקה לא נטלו אנשי הכפרים חלק בלחימה ביישוב היהודי. באפריל 1948 נפגש מוכתר הכפר נין עם נציג ההגנה והבטיח למנוע את כניסת הכנופיות לכפרים. דבר ההסכם נודע כנראה לאנשי צבא ההצלה ובהוראת אנשיו פונו ב-20 במאי 1948 כפרי החמולה מחשש שיסייעו לכוחות היהודים. מאוחר יותר חזרו רוב הכפריים לביתם וקיבלו על עצמם את שלטון ישראל. כמה מבני החמולה סייעו בפעולות מודיעיניות שונות בעיר נצרת.
https://he.wikipedia.org/wiki/משפחת_זועבי
עתה כדי להציל את משרתו המובטחת לו כחליף מיועד, מחַלֶה למפל-יאיר את פניה של ריידא רינואיי זועבי, ומעתיר עליה את כל טוב הארץ. דרישותיה כוללות שוחד כלכלי והבטחה לבנות יישוב ערבי חדש על אדמות איקרית ובירעם. רינאויי זועבי הגישה אף הצעת חוק בשמה להחזרת תושבי איקרית ובירעם לכפריהם.
הנה סיכום דרישות ריידא רינאויי זועבי:
https://twitter.com/amit_segal/status/1534946634433540097?t=QrpHuV0xH2qr2s_pZHlkjg&s=03)
רינאויי זועבי טוענת כי לפיד הבטיח לה להחזיר את מגורשי בירעם ואיקרית.
https://news.walla.co.il/item/3511329
למפל-לפיד מכחיש אמנם את המו"מ על איקרית ובירעם, ואת הבטחתו לרינאויי זועבי, אך העיתונאי מוחמד מג׳אדלה מגלה כי הקמת היישוב הערבי החדש באיקרית וברעם קודמה על ידי מספר חברי קואליציה, ולא רק על ידיו:
https://twitter.com/mmagadli/status/1535175478612529154?s=21&t=koAH5JtmGXMj4oOSbqw0Gw
לאיזה פוליטיקאים אתם מאמינים? בלי קשר, כל הפרשה הינה הדוגמה הטובה ביותר לסכנה הגדולה למדינה שהביא רגש הנקמה הפרימיטיבי ילדותי של גדעון משה זריצ'נסקי-סער – ממשלה התלויה באנטי-ציונים החותרים להשמידה.

פליטת הפה הפרוידיאנית של יאיר למפל-לפיד
לראשונה יש לנו ממשלה ערבית
יאיר למפל-לפיד החליף העתידי אמר: ״במשך 74 שנה לא היתה כאן בממשלה ממשלה ערבית, ואנחנו את זה עכשיו משנים.״
https://twitter.com/Likud_Party/status/1534091800683724800?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email

איימן עודה – החוק הישראלי ומערכת המשפט הישראלית החולה
ח"כ איימן עאדל עודה אמר בשדולה למען הכיבוש הערבי: "אני קורא לצעירים הערבים והיהודים לסרב פקודה ולא לשרת בצבא הכיבוש (היהודי). צריך לעשות הכול כדי להפיל את הממשלה ואל תאיימו עלינו עם האלטרנטיבה. הצבענו לכמה אנשים שהרגו פלסטינים רק כדי להחליף את נתניהו."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=747248&forum=scoops1
חוק העונשין הישראלי:
הסתה להשתמטות [ד/19]
109. (א) מי שהסית או שידל אדם החייב בשירות בכוח מזוין שלא ישרת בו או שלא יתייצב לפעולה צבאית, דינו – מאסר חמש שנים.
(תיקון מס' 125) תשע"ו-2016
(ב) מי שהסית או שידל אדם המשרת בכוח מזוין לערוק משירותו או מפעולה צבאית, או סייע לו בעריקה, דינו – מאסר שבע שנים; לעניין זה, "משרת בכוח מזוין" – לרבות מי שמשרת לאחר שהתנדב לצבא הגנה לישראל לפי הוראות סעיף 17 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986.
(ג) מי שנתן לאדם החייב בשירות כאמור בסעיף קטן (א) מקלט או סייע להחביאו, כשהיה לו יסוד להניח שהוא עריק, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ד) מי שעבר עבירה לפי סעיף זה בתקופה שבה מתנהלות פעולות איבה צבאיות של ישראל או נגדה, דינו – מאסר חמש-עשרה שנים.
(ה) בסעיף זה, "עריקה" – העדר מן השירות בכוח מזויין מתוך כוונה שלא לחזור.
הסתה לאי ציות [ד/20]
110. מי שהסית או שידל אדם המשרת בכוח מזוין לאי ציות לפקודה חוקית, דינו – מאסר שנה; התכוון בכך לפגוע בביטחון המדינה, דינו – מאסר חמש שנים; נעברה העבירה בתקופה שבה מתנהלות פעולות איבה צבאיות של ישראל או נגדה, דינו – מאסר שבע שנים.
https://www.nevo.co.il/law_html/law01/073_002.htm#Seif121
ההסתה של איימן עאדל עודה לצעירים שלא לשרת בצה"ל הינה רק דוגמה אחת להפרת החוק הישראלי על ידיו, הפרות שכבר לפני שנים היו אמורות למנוע ממנו לשמש חבר כנסת, אבל מערכת המשפט הישראלי כל כך רקובה עד שפעם אחר פעם היא מחלצת את עודה וחבריו מידי החוק.
[אהוד: מה הפלא? המערכת עסוקה במשפטי נתניהו].

עשה פלוץ
במלחמת העולם הראשונה בחזית המערב ישב יהודי בחפירה בקו החזית, ופתאום קפץ וצעק: "התקפת גזים!" – ובאמת היתה. שאלו אותו: "איך בדיוק, דווקא אתה היהודי, ידעת שתהיה התקפת גזים?" – "זה פשוט," הוא ענה, "קיבלתי טלגרמה שכתוב בה: 'קטאסטרוף,' – ואני רגיל לקרוא מימין, לכן קראתי: 'פורצאטאק'..."
מסתבר שגם האיראנים קוראים עברית באותיות לועזיות.
האיראנים פירסמו כי חיסלו "מפקד יחידת חיסולים ציוני בשם אילאכ רון," ובחור בעל חוש הומור העיר להם ששמו האמיתי של "המפקד הציוני" הוא Asa Flots או בעברית "עשה פלוץ."
מסתבר שזה תפס ושמו של איש המוסד שלכאורה חוסל, "עשה פלוץ", פורסם בכל כלי התקשורת של "ציר ההתנגדות" האיראני.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=747437&forum=scoops1
אני חושד שהישראלי בעל חוש ההומור ממציא השם הוא הסופר אהוד בן עזר שהיה עד בזמנו לפלוץ אדיר של בן גוריון, ומכאן ההשראה.
[אהוד: הפעם, לא אני!]

החמאס מעוּדד מדברי בנט ומעוֹדד את הטרור
ד"ר פאיז אבו שמאלה, איש אקדמיה, סופר ואסיר ביטחוני לשעבר, שואב עידוד מהמסר הפסימי למדינת ישראל המבוטאת באיגרתו של נפתלי בנט לציבור הציוני אשר פורסמה ערב חג השבועות. במאמר דעה בעיתון הרשמי של תנועת חמאס "פלסטין" – הנושא את הכותרת "הישראלים וסופו של חלום המדינה" מציין אבו שמאלה, כי "הישראלים אינם מפסיקים לדבר על קץ מדינתם. אמרו זאת ראשי מנגנוני הביטחון לשעבר, סופרים, הוגי דיעות והיסטוריונים, וגם גנרלים בצבא הביעו את חששם שגורלה של המדינה יהיה אבדון."
אבו שמאלה הזכיר, כי בשיחה ל"ידיעות אחרונות" לפני מספר שנים הביעו שישה ראשי מוסד לשעבר ביטאו את חששם לעתידה של ישראל בעשור השמיני לקיומה. עוד ציין אבו שמאלה, כי ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק אמר דברים דומים וגם ראש הממשלה הנוכחי באיגרתו ערב חג השבועות קישר בין חורבן המדינה היהודית בעבר לבין הסכנות האורבות היום. בהקשר זה ציטט אבו שמאלה מדברי רה"מ בנט באיגרתו: "פעם הראשונה היא התקיימה 80 שנים ואז התפצלה לשניים בגלל סכסוך פנימי. בפעם השנייה היא התקיימה כ-77 שנים ואז איבדה את ריבונותה לרומאים בגלל סכסוך פנימי. מדינת ישראל היא ההזדמנות השלישית." בנט הוסיף: "כעת המדינה בשנתה ה-75. כולנו עומדים למבחן האם נשכיל לצלוח את העשור השמיני כמדינה ריבונית ומאוחדת, או שניכשל שוב בגלל סכסוכים פנימיים." אבו שמאלה ציין, כי הפחד לקיומה של המדינה אצל מנהיגיה מתקיים ומתחזק למרות כל ההישגים המדיניים, הכלכליים והביטחוניים, וזאת משום שהם מודעים לאיומים, ובהם האיום הדמוגרפי, הטילים ברצועת עזה ובלבנון והיכולת הגרעינית האיראנית. אשר על כן, קורא אבו שמאלה לעם הפלסטיני להסלים את פעולות המאבק כדי לחזק את הפחד אצל הישראלים בנוגע לעצם קיומה של מדינתם.
https://rotter.net/forum/scoops1/746796.shtml
הנה שנה לממשלת בנט-לפיד עבאס, תוצאתה היא עידוד הטרור החמאסי מאיגרתו של נפתלי בנט. "העיקר הליבתי" בשבילו, הרי אינה המדינה, אלא רק הוא עצמו.

הכשרות החדשה של "התנועה האיסלמית"-חמאס-רע"ם
החסידים השוטים והמשתטים של "ממשלת השינוי והריפוי" תלו בעבר את תמיכתם בממשלה הנשענת על מפלגת "האחים המוסלמים"-החמאס-רע"ם בכך שמיליקובסקי-נתניהו תמך בהם, (בנימוק "אבל גם ביבי"). עתה הם מנהלים מערכת כשרות חדשה לרע"ם והפעם אפילו גלאט כשר. מעתה הם לא אומרים רע"ם, אלא מנצור עבאס, מהסיבה הפשוטה שהוא, בניגוד לחברי מפלגתו, נזהר בלשונו ואינו תומך בטרור במילים ברורות. הניסיון הפתטי שלהם להראות שרע"ם אינה מעוניינת בצד הפוליטי, אלא רק בצד האזרחי של ערביי הארץ, קרס לעיניהם, אבל מחלת הנפש – ה"ביביפוביה" – מונעת מהם להכיר במציאות שרע"ם-"האחים המוסלמים"-החמאס, קיצונית יותר מהרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל), בטענה של הביביפובים שרע"ם בניגוד לתנועה האיסלמית הצפונית אינה חלק מ"האחים המוסלמים", הם כמובן משקרים מרצון רק לעצמם.
הנה המכתב ששלחתי למנצור עבאס. (גיליון 1709. משום מה אינו באינטרנט)

mabas@knesset.gov.il
סגן יו"ר הכנסת, ח"כ מנצור עבאס, שלום רב.
28.12.21
ברכות על הכרזתך כי "מדינת ישראל נולדה כמדינה יהודית, זאת החלטתו של העם היהודי שהוא מקים מדינה יהודית נקודה. וכך תישאר."
https://www.youtube.com/watch?v=TNcFIFzh9c4
מכיוון שעמיתיך במפלגתך רע"ם טוענים כי אינך סותר את מטרות התנועה כי כוונתך רק להכרה בעובדת קיום מדינת ישראל ולא בזכות קיומה, כלומר שמטרת מפלגתך היא חיסולה כמדינה יהודית והפיכתה לחליפות מוסלמית, נודה לך אם תבהיר לציבור הישראלי את דבריך.
בהינתן שמפלגתך רע"ם היא חלק מהתנועה האיסלמית "האחים המוסלמים" מייסודו של חסן אל בנא, הנה דבריו המופיעים באמנת החמאס, (גם היא תנועת בת של "האחים המוסלמים)":
"ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה," [דברי] האימאם החלל הקדוש [במקור שהיד] חסן אלבנא (מייסד האחים המוסלמים), רחמי אללה עליו.
תנועת ההתנגדות האסלאמית היא אפוא חולייה אחת מהחוליות של מלחמת הקודש [ג'יהאד] בעימות עם הפלישה הציונית. [התנועה] קשורה בקשר אמיץ להופעת החלל הקדוש [שהיד] עז אלדין אלקסאם ואחיו לוחמי הג'האד [מג'אהדין] מ[קרב] אנשי האחים המוסלמים בשנת 1936. משם היא קשורה קשר הדוק לחולייה נוספת הכוללת מלחמת קודש [ג'יהאד] של הפלסטינים, וכן למאמצים ולמלחמת הקודש [ג'יהאד] של האחים המוסלמים במלחמת 1948 ולפעולות הג'יהאד של האחים המוסלמים בשנת 1968 ולאחריה.
למרות שהחוליות רחוקות זו מזו [מבחינת פערי הזמן שביניהן], ולמרות שהמכשולים שהערימו הנוהים אחר הציונות בפני לוחמי מלחמת הקודש [מג'אהדין] עצרו את המשך הג'יהאד, [חרף זאת] תנועת ההתנגדות האסלאמית נושאת עיניה להגשים את הבטחת אללה, ככל שיארך הדבר, שהרי השליח [מחמד], תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: 'הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו.'" ([חדית'] אשר מופיע אצל אל-בח'ארי ומסלם). (אמנת החמאס תקציר: 18.8.88)
לאור הדברים, האם אתה מנצור עבאס מתנתק מדבריו של מייסד תנועתך חסן אל בנא?
האם אתה מכיר בקיומו של העם היהודי, בזכות קיומו, ובזכותו למדינה, ומכיר בישראל כמדינה יהודית לעד?
האם אתה מנצור עבאס רואה בדברי מוחמד (המובאים בפי חסן אל בנא) לפיהם יש לחסל את מדינת היהודים ולרצוח את כל היהודים כתנאי לגאולה, גזענות ולא מופת מוסרי?
למען כל הציבור הישראלי נודה לך על תשובה ברורה ונוקבת.
נעמן כהן

למותר לציין שמנצור עבאס לא ענה לשאלתי. "שתיקא כהודאה דמיא."
אבל נציג רע"מ בכנסת לשעבר, טאלב א-סאנע הסביר ברורות: "במקור – חמאס ומנסור עבאס הם אותו דבר, עבאס משחק את המשחק הפוליטי."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=747415&forum=scoops1

"ישות תיאולוגית וגזענית":
מסמכים מסווגים מגלים
עד כמה התנגדו בוושינגטון להקמת מדינת ישראל
מחקר מקיף שערך ההיסטוריון ג'פרי הרף, שמתבסס על מאות מזכרים, גלויות, הערכות מצב, פרוטוקולים סודיים ותכתובות אישיות, חושף עד כמה עמוקה היתה התנגדות הממשל האמריקאי להקמת מדינת היהודים.
"אם היהודים היו מחכים לארצות הברית או לאו"ם הם כבר מזמן היו נכחדים," כך הטיח ראש הממשלה דוד בן-גוריון בשגריר האמריקאי ג'יימס מקדונלד בפגישה שנערכה ביניהם בסוף חודש מאי 1948, כשבועיים לאחר הכרזת העצמאות ההיסטורית.
"בספרו החדש Israel's Moment חוזר ג'פרי הרף, פרופסור בכיר במחלקת להיסטוריה של אוניברסיטת מרילנד, אל המסמכים והתעודות מאותה התקופה, ומראה שההתנגדות בממשל האמריקאי להקמת מדינת ישראל היתה עמוקה יותר משנוטים לחשוב, ולא רק מאינטרסים של תמיכה בנפט הערבי, ובראיית הקומוניסטים והשפעתם על המדינה היהודית, כסכנה לאמריקה.
"מאחורי אמברגו הנשק שהטילה אז ארה"ב על המדינה הצעירה, עמדה התנגדות עמוקה בממשל האמריקאי למפעל הציוני כולו, לעיתים אף כזו שנגועה באנטישמיות. מאות מזכרים, גלויות, הערכות מצב פרוטוקולים סודיים של ישיבות ותכתובות אישיות שמשקפות עמדה מתנגדת בחריפות לכל מה שיכול היה לקדם את הקמת המדינה היהודית.
"הדוגמה המובהקת היא האיגרת ששלח וויליאם אדי, עוזר מיוחד למזכיר המדינה ג'ורג' מרשל, שבועיים לאחר פרסום המלצות האו"ם שכללו את סיום המנדט וחלוקת הארץ לשתי מדינות. באיגרת ביקש אדי להביע את עמדתו בנוגע לשאלה 'אם צריכה לקום ישות תיאולוגית, גזענית (Racial) ציונית.' כבר ניסוח השאלה מבליט את ההסתייגות החריפה, ובהמשך כותב אדי כי אימוץ מסקנות ועדת האו"ם יעמוד בסתירה למודל האמריקאי של מדינה 'לא דתית, דמוקרטית, ללא דעות קדומות בנוגע לגזע ולאמונה דתית.' תמיכה בתוכנית החלוקה של האו"ם, כותב אדי בהמשך, כמוה כתמיכה במה שהוא מתאר כ'ישות עצמאית תיאוקרטית שמייצגת חזרה לתקופות חשוכות.'
"לוי הנדרסון, ראש אגף המזרח הקרוב ואפריקה במחלקת המדינה האמריקאית, ניסח מזכר ובו כתב כי מחובתו לנסות להסביר 'מדוע הרוב המוחלט של אמריקאים לא יהודים שמכירים מקרוב את המצב במזרח התיכון, מאמינים שזה יהיה בניגוד לאינטרס הלאומי של ארצות הברית לתמוך בכל תוכנית חלוקה שתקדם הקמה של מדינה יהודית בפלסטין. תמיכה בהקמת מדינת ישראל,' כתב הנדרסון, 'כמוה כהכרה בזכות הקיום של "מדינת גזע תיאולוגית המפלה אנשים על בסיס של דת מוצא.' מדינה כזו תעמוד, לפי אותו מסמך, בניגוד לערכיה של ארצות הברית, מדינה שמתייחסת לכל אזרחיה באופן שווה ו'ללא כל קשר לשאלת הגזע או הדת שלהם.'
"'מבחינתו של מזכיר המדינה ג'ורג' מרשל, הדבר החשוב ביותר באותה תקופה היה לבלום את התפשטות הסובייטים,' אומר הרף. 'מבחינתו הדרך לעשות זאת היתה באמצעות חיזוק הברית עם בריטניה. היהודים היו, אפוא, סוג של מטרד. אפשר לראות את זה בדברים שהוא אמר למשה שרת באביב של 1948, כשניסה להפציר בו לא להכריז על הקמת מדינה: 'אם אתם עושים את זה ויש מלחמה אל תרוצו אלינו אחר כך בבקשה לעזרה.'
"'בעיניי,' אומר הרף, 'זה דבר מדהים לומר כמה שנים בלבד לאחר השואה.'
"ג'ורג' קנאן, אחד מבכירי שירות החוץ האמריקאי באותה תקופה וראש האגף לתכנון מדיניות במשרד החוץ. לקח את הרעיונות של אדי ושל הנדרסון והכניס אותם לקונסנזוס. הוא טען בנוסף כי 'תמיכת יהודי ארצות הברית בפרויקט הציוני תגביר את ביטויי האנטישמיות בארצות הברית.'
"האדישות של האמריקאים לגורלו של המפעל הציוני ושל מאות אלפי יהודים מפתיעה במיוחד, כפי שכותב הרף בספרו, לאור הסמיכות הגדולה לאירועי מלחמת העולם השנייה. 'העובדה שהדברים הללו לא השפיעו על ארצות הברית, מפתיעה במיוחד לאור העובדה שמזכיר המדינה, ג'ורג' מרשל, היה מפקד הצבא האמריקאי בזמן המלחמה ואילו ג'ורג' קנאן שירת אז כשגריר ארצות הברית במוסקבה,' כותב הרף בספרו. 'אף-על-פי שכל ראשי הצבא ומשרד ההגנה באותן שנים שירתו בצבא בזמן מלחמת העולם השנייה, היתה לכך השפעה מזערית על עמדתם לגבי הפרויקט הציוני.'
"כשפרופ' הרף מתבקש להסביר את ההתנערות האמריקאית מכל מה שהדיף כמו ריח של צדק היסטורי, של תיקון עוולה מוסרית, הוא משיב כי מבחינתם של מרשל, קנאן ואחרים, מחנות ההשמדה ותאי הגזים כלל לא היו אז חלק ממערך השיקולים הלאומי. 'כל היחס האמריקאי למלחמת העולם השנייה מתחיל עם המתקפה על פרל הארבור ומסתיים עם הפלישה לנורמנדי,' מסביר הרף. 'שואת העם היהודי לא שקעה עדיין באותן שנים בזיכרון האמריקאי. צריך לזכור שבמחלקת המדינה ובפנטגון לא רצו להצטרף למלחמת העולם השנייה כדי להגן על היהודים, כי הם חששו שהדבר יעורר התנגדות בארצות הברית. ההתנגדות לפרויקט הציוני ולמדינת ישראל היה המשכה הישיר של אותה מדיניות בזמן המלחמה.'
"ממדי השואה לא הטרידו אותם, הם היו גאים בניצחון במלחמה, בכך שארצות הברית עשתה כל מה שהיא יכולה כדי לגבור על הנאצים.
"מתי הפכה ישראל מבעיה אסטרטגית לנכס אסטרטגי? 'במלחמת ששת הימים ישראל הוכיחה בפעם הראשונה שהיא לא מדינה חלשה שהולכת ליפול כנטל על ארצות הברית,' אומר הרף. 'שלוש שנים לאחר מכן, בספטמבר השחור, אנחנו כבר רואים דיאלוג אסטרטגי שמתקיים בין שתי המדינות בנוגע למשבר בירדן. גם במלחמת יום הכיפורים הפגינה ישראל יכולת הישרדות מרשימה ובסופה היא אף מנצחת במלחמה, בין השאר הודות לסיוע הצבאי מסיבי מצדה של ארצות הברית.
"'אחד הדברים המדהימים מבחינתי היה לגלות עד כמה שואת העם היהודי לא השפיעה כלל על הממשל האמריקאי,' אומר הרף. 'במקום לגלות הבנה להגירת היהודים לישראל, הם חיברו עוד ועוד דוחות חשדניים בנוגע לזיקה שבין הממשל הקומוניסטי לפליטים היהודים.'
"ועדיין, כפי שהוא מדגיש, גם באותן שנים של אחרי המלחמה נאלצה ישראל להילחם בכוח עבור כל אספקת נשק אמריקאי, עד עלייתו של רונלד רייגן ב-1980, אז מתחיל מה שהוא מכנה 'מיסוד הקשר בין שתי המדינות.'
"הביקור הרשמי הראשון של ראש ממשלה ישראלי בארצות הברית היה ב-1964, כשהנשיא ג'ונסון הזמין לבית הלבן את לוי אשכול.
"לדברי הרף, ההתנגדות העזה של הבכירים האמריקאים להקמתה של מדינת ישראל מלמדת על גדולתו של הנשיא טרומן: 'הוא היה היחיד בצמרת הממשל שהיה גם פרו-ציוני וגם איש של המלחמה הקרה. האחרים התחלקו בין אלה שתמכו בהקמת מדינת ישראל לבין אלה שתמכו במדיניות הבלימה של ברית המועצות. מהבחינה הזאת הוא פעל נגד כל הממסד הביטחוני כשהוא טען שאתה יכול גם לתמוך בציונות וגם להילחם במלחמה הקרה ולבלום את הקומוניזם,"
(צח יוקד, "יישות תיאולוגית גזענית – עד כמה התנגדו בוושינגטון להקמת ישראל", "אל-ארצ', 9.6.22)
https://www.haaretz.co.il/magazine/2022-06-09/ty-article-magazine/.premium/00000181-44a4-df72-a5cb-c6ff76d00000
בימים אלו כשבקרב הדמוקרטים, מפלגתו של טרומן, עולים מחדש קבוצות גזעניות השוללות בגלוי את זכותה של ישראל להתקיים ותומכים בהפיכת מדינת היהודים למדינה ערבית-מוסלמית גזענית, מפני שאינם מכירים בזכותו של העם היהודי לריבונות – כדאי להיזכר באותם גורמים אמריקאים אז שטענו את אותם טיעונים. והחשוב ביותר הוא לדעת שארה"ב תתמוך בנו רק אם נהיה חזקים. במידה ונהיה חלשים היא תזרוק את כולנו מתחת לגלגלי האוטובוס.

האם תיתכן ספרות ישראלית באנגלית באמריקה?
פאבל שאול פרידלנדר, יליד פראג (1932) ברח עם הוריו לצרפת ב-1939 עם תחילת השמדת יהודי צרפת, הוא הושם במנזר צרפתי על ידי הוריו, קודם שנשלחו למחנות השמדה. גדל כקתולי, והוכשר לכמורה. לאחר המלחמה החל בהדרגה לחזור ליהדותו. ברצותו להצטרף לכוח המגן של היישוב, הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1948 על סיפונה של האוניה "אלטלנה".
פרידלנדר הוא היסטוריון, מומחה לחקר ההיסטוריה של השואה. חתן פרס ישראל לשנת 1983.
(ממליץ לכולם לקרא את ספרו המרתק, "גרמניה הנאצית והיהודים – שנות ההשמדה 1939-1945")
https://www.am-oved.co.il/שנות-ההשמדה-19451939
בנו הוא פרופסור אלי פרידלנדר, ראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב לשעבר.
נכדו עומר פרידלנדר ירד לאמריקה.
עומר פרידלנדר, בן ה-27, הסופר האמריקאי ממוצא ישראלי, מעיד כי בעייתו כסופר היתה "איך מסבירים לאמריקאי מאלבמה, וירג'יניה, אוהיו, או אפילו יהודי מניו-יורק, מה זה בדיוק אלטע זאכן? זאת היתה באמת החלטה לא פשוטה שדיברתי עליה לא מעט עם העורכת של הספר The man who sold air in the holy land שיצא בהוצאת פינגווין רנדום האוס."
בספר 11 סיפורים שעוצרים בכל התחנות המרכזיות של החברה הישראלית המודרנית, נוגעים בעצבים הכי חשופים שיכולים להיות. מאותו אלטע זאכן יהודי צעיר בצפת, דרך סיפורי מחסומים בגדה המערבית, משפחה של מגדלי תפוזים ביפו, יום השואה בבית ספר יסודי ואבא שיוצא למבצע בעזה וחוזר אדם אחר. "האיש שמכר אוויר בעיר הקודש."
כיאה לנכד של היסטוריון שואה, גם הוא עוסק בשואה. באחד הסיפורים שלו "הניצול הספרדי", שני תלמידי בית ספר יסודי ממוצא ספרדי מתקנאים בחבריהם האשכנזים עם סיפורי השואה המשפחתיים שהם חולקים עם התלמידים בכל יום השואה. "אחי זוהר ואני היינו ספרדים. ההורים שלנו באו ממצרים ומלוב, ההורים שלהם באו מסוריה וממרוקו ואיפשהו בדרך המשפחה שלנו גורשה מספרד. הלוואי והיו לנו סיפורי שואה במשפחה שיכולנו להתגאות בהם, אבל לא היו לנו, אז תמיד חיפשנו ניצולים שנוכל לאמץ." מה שמוביל אותם, שבוע לפני יום השואה, לאמץ את יהודה, ניצול שואה מבוגר שמסתובב מבולבל בחנות סופרזול מקומית. "החלטנו לקחת אותו לבית שלנו ולשכנע אותו להעמיד פנים שהוא סבא שלנו בטקס יום השואה בבית הספר," הוא כותב בספר מפי האחים. אלא שיהודה, למרבה אכזבתם, לא קורץ מהחומרים שהם התרגלו לראות בסרטים. בסופו של דבר התוכנית משתבשת אחרי שיהודה, למרות ההפצרות והחזרות, מקבל רגליים קרות, ועוזב את הכיתה רגע לפני שמגיע תורו לחלוק את הסיפור שהאחים תפרו לו. אם זה לא מספיק אז הוא גם מחליט לאמץ לעצמו מוצא חדש – "הוא היה אשכנזי ביום וספרדי בלילה."
כמובן שכסופר אמריקאי הרוצה למכור ספרים באמריקה פרידלנדר אינו יכול שלא ללכת בעקבות העוינות לישראל באקדמיה האמריקאית, וכדי לשאת חן בעיני שונאי ישראל, לומר ש"השואה" מנוצלת (בישראל) בצורה מאד צינית. "אין ספק שהפוליטיקאים הישראלים עושים בזיכרון השואה שימוש מניפולטיבי. ברגע שלוקחים פחד קיומי ומלבישים עליו טראומות מהעבר זה משפיע על אנשים וגורם להם רק לפחד עוד יותר. גם בבית ספר זה הפך לסוג של סטטוס, למי יש קרוב שהוא ניצול שואה.
"גדלתי לתוך מציאות שלא היתה בה שום תקווה," אומר פרידלנדר, "כשהתחושה היא של מציאות שנעה במעגלים, שדברים רק הולכים ומידרדרים, שהכול נהיה יותר קיצוני ויותר משיחי בארץ. כל השפה של הפוליטיקאים זאת מכבסת מילים של הסכסוך שרק יוצרת ניכור ותחושה שזה המצב וככה זה גם יישאר."
(צח יוקד, "המצרך הלוהט של הרגע בעולם הוא החוויה הישראלית", "אל-ארצ', 6.6.22)
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/2022-06-06/ty-article-magazine/.premium/00000181-382b-dc60-a7cb-7d2b9e120000
השאלה העולה היא האם בכלל יש קיום לספרות ישראלית באנגלית באמריקה? האם יש לזה המשך, או שעומר פרידלנדר יתבולל באמריקה כפי שסבו פאבל פרידלנדר התבולל בזמנו באוכלוסייה הגרמנית בפראג לפני השואה, וממילא לא תהיה יותר ספרות ישראלית באנגלית באמריקה.

מי סיכל את תוכנית אלון-רבין-טראמפ?
שגריר ארה"ב לשעבר דיוויד פרידמן, חושף בספרו כיצד ליברמן ובנט חברו לגנץ בתקיעת מקלות בגלגלי 'תוכנית המאה', (שהוא הפתרון המדיני היחידי האפשרי-תוכנית אלון-רבין-טראמפ) בניסיון למנוע מנתניהו הישג אלקטוראלי.
חודש מרץ 2019. במקביל להכנת 'תוכנית המאה' על ידי יועציו הקרובים של טראמפ, שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן הצליח לשכנע את הנשיא להכיר בריבונות ישראל ברמת הגולן. פרידמן ראה בכך הכנה להצגת חזון השלום המלא בקיץ המתקרב, אך המכשול היחידי היו הבחירות שהיו אמורות להיערך בעוד מספר שבועות. התקווה בממשל טראמפ היתה שנתניהו ימשיך לכהן וממשלת ימין בראשותו תוכל לבצע את התוכנית. כשנה קודם לכן השגרירות האמריקנית עברה לירושלים, וידיד ישראל מייק פומפאו מונה למזכיר המדינה. יועציו הקרובים של טראמפ החלו לראות הזדמנות לרתום את מדינות ערב למהלך מדיני משמעותי, תוך סיוע כלכלי לפלסטינים. בבוקר לאחר שאזרחי ישראל הלכו לקלפיות, הם ראו כיצד התקווה מתגשמת עם 65 מנדטים צפויים לגוש הימין. אלא שאז דברים החלו להשתבש. עריקתו של אביגדור ליברמן מהגוש העצימה את חוסר היציבות הפוליטי ועיכבה את פרסום תוכנית השלום. בעוד ישראל נקלעת לסחרור פוליטי ומערכות בחירות עוקבות, ניסה פרידמן לנצל את הזמן. ביוני 2019 התכנסה בבחריין ועידה כלכלית בו דובר על השקעות בשטחי יו"ש במסגרת 'תוכנית המאה'. זו היתה סוכריה לפלסטינים, אותה הם אמנם דחו, אבל המהלך סיפק אליבי למדינות ערב המתונות לתמוך בהמשך בתוכנית.
בנובמבר 2019 הצליח פרידמן לשכנע את פומפאו לבטל את הגדרת ההתיישבות ביו"ש כבלתי-חוקית. זה היה צעד לא-פשוט מבחינה משפטית אך פרידמן כופף את הממסד של מחלקת המדינה בשילוב עם עבודת שכנוע של נתניהו מול ידידי ישראל בקונגרס, ולמרות התנגדות השמאל בישראל וידידיהם בארה"ב (J-Street ואחרים).
בינואר 2020 הגיעו האמריקנים למסקנה שאם התוכנית המלאה לא תוצג כעת, קמפיין הבחירות המתקרב לנשיאות בסוף אותה שנה יגרום למסמוס ההזדמנות. התוכנית היתה מוכנה וכללה הישגים מרשימים עבור ישראל, בין היתר החלת ריבונות ובנייה ללא הגבלה בכ-30% משטח יו"ש, כולל בקעת הירדן ושטח השיפוט של ההתנחלויות.
במידה שהפלסטינים לא היו מקבלים את התנאים המקדמיים להכרה במדינה, היתה ניתנת האפשרות להחיל ריבונות גם ביתר שטחי C נוספים – שלושים אחוז. ה"מדינה" הפלסטינית בסיום המשא ומתן היתה אמורה להיות בעצם אוטונומיה: מפורזת, בשליטה ביטחונית ישראלית, ללא בריתות עם גורמים עוינים וכאשר ישראל שולטת בגבולותיה.
בנימין גנץ מסכל, יאיר למפל-לפיד מתנגד:
מכיוון שבחירות נוספות בישראל במרץ 2020 עמדו מעבר לפינה, פרידמן רצה לוודא שהתוכנית תצא לדרך גם אם בנימין גנץ ייבחר, ובכל מקרה לממשל היה חשוב שגם האופוזיציה תשתף פעולה. ב-23 בינואר ביקר סגן הנשיא מייק פנס בירושלים, ובמסיבת עיתונאים אמר בתמימות שנתניהו המליץ שגנץ יוזמן גם הוא לטקס. גנץ נעלב שהוא מוזמן מטעם נתניהו ולא על ידי טראמפ, למרות שבעבר הסכים בשיחות עם פרידמן לתוכנית, כעת סירב לשתף פעולה. הפתרון היה להזמין אותו יום לפני הטקס לפגישה אישית עם טראמפ. נתניהו לא אהב את הרעיון אבל התרצה לאחר שכנוע מצד פרידמן.
ב-27 בינואר גנץ נפגש עם טראמפ לפגישה שהוגדרה כטובה. גנץ אמר לטראמפ שהוא מקבל את התוכנית אך זרק את הפצצה: הוא ביקש מהנשיא לא לאפשר לנתניהו להחיל את הריבונות לפני הבחירות. הסיבה כמובן היתה למנוע מנתניהו רווח פוליטי מהחלת הריבונות, ולצורך כך היה גנץ מוכן לפגוע במתיישבי יש"ע ובמדינת ישראל. "ישראל לפני הכול," היא סיסמא יפה אך במציאות היא הושמה בצד למען רווח פוליטי צר.
ביום למחרת התקיים הטקס החגיגי בבית הלבן. פרידמן ונתניהו נלחמו להכריז מיידית על ריבונות בבקעת הירדן, אזור שלא דרש מיפוי מפורט כפי שנדרש ביתר יו"ש. אלא שקושנר, במצוות טראמפ, לא היה מוכן לשמוע. פרידמן ראה את הצדק בשני הצדדים וניסה לתווך אך לחץ הבחירות המתקרבות בישראל סיבך את התמונה. הפתרון נמצא בהקמת ועדת המיפוי בנוהל מהיר, ופרידמן אף התנדב לעמוד בראשה ולהאיץ את התהליך. נתניהו הרגיש נפגע, ובצדק, לדעת פרידמן. הוא לא הונה את הציבור הישראלי. היתה כאן אי-הבנה, ובקשתו של גנץ מטראמפ לעכב את הריבונות כנראה חיסלה את הסיכוי שעוד נותר.
מאמצי החבלה של גנץ לא הסתיימו כאן. ממשלת האחדות הוקמה ב-17 במאי, ובמהלך השיחות גנץ דרש וטו על החלת הריבונות. פרידמן ניסה להוריד אותו מהדרישה ולבסוף הוחלט, בעקבות הלחץ של גנץ, שריבונות לא תוכרז לפני ה-1 ביולי. לאחר הקמת הממשלה פרידמן ניסה, ללא הצלחה, לשכנע את גנץ להסכים להחלת ריבונות בשלבים אך לטענת השגריר, גנץ מנע את הריבונות כדי למנוע מנתניהו את הרווח האלקטוראלי.
באחת השיחות פרידמן אמר לגנץ ולאשכנזי: "באיזה אחוז מהשטח אתם מוכנים שתוחל ריבונות בשלב הראשון?" תגובתו של גנץ היתה: "אני אתן לך תשובה כאשר אקבל מנתניהו ערבויות שהוא יקיים את העסקה בינינו (הסכם הרוטציה)." שוב, פוליטיקה לפני הכול.
ייתכן מאוד כי גנץ הושפע גם מהתבטאויותיו של שותפו לשעבר, יאיר למפל-לפיד, שנלחם על אותו אלקטורט. באותו הזמן ממש לפיד הכריז בגלוי, עם חזרתו לתפקידי יו"ר האופוזיציה, כי יתנגד להחלת הריבונות ביהודה ושומרון. הוא האשים את נתניהו בכך שהוא עוסק רבות בענייני הריבונות כ"הסחת דעת". התנגדות האופוזיציה הגיעה גם לנשיא טראמפ וציננה את התלהבותו.
זיכרו זאת כאשר לפיד, כדרכו בקודש, ינסה בקרוב להצטייר כמגינם של מתיישבי יו"ש, ויתקוף את נתניהו שלא סיפק להם את הריבונות.
בין כל האירועים הפוליטיים הבלתי-פוסקים, נדהם פרידמן לגלות כי שני ראשי מועצות מיו"ש, יוסי דגן ודוד אלחייני, טוענים בתקיפות נגד התוכנית פורצת-הדרך עליה עמל כה קשה, וטענו כי תיצור מדינת טרור פלסטינית. ההדלפות לעיתונות היו מלאות שקרים ועיוותים. בפועל כאמור, שום מדינה פלסטינית לא היתה מוקמת לפני שהפלסטינים היו מקבלים ומבצעים שורת תנאים מחמירים, וגם אז היו מקבלים לא יותר מאוטונומיה.
חלק מראשי יו"ש אף הרחיקו לכת ופנו לבסיס הכוח של הנשיא טראמפ בקרב הנוצרים האוונגליסטים, על מנת שיפנו לנשיא ויודיעו על התנגדותם. כאשר פרידמן פנה לדבר עם ראשי ציבור ביש"ע הוא נדהם לגלות כי שניים מהם, שכלל לא ידעו אנגלית, הודו בפניו שאפילו לא קראו את התוכנית ואין להם תרגום שלה. פרידמן התפוצץ: "אתם מדליפים לתקשורת שקרים בוטים על התוכנית, מטעים את הציבור, מפזרים האשמות ארסיות על הידיד הטוב ביותר שהיה לכם בבית הלבן, ומעולם לא קראתם את התוכנית?!? מה לעזאזל נסגר אתכם?!?"
פרידמן מסכם בספרו כי ההאשמות הלא-מוצדקות שנשמעו מצד חלקים בימין הישראלי והפנייה לבסיס האוונגליסטי זרעו מבוכה בבית הלבן, דבר שדווח לו על ידי ראש הסגל של טראמפ מייק מדוז. הדבר עיכב את מימוש התוכנית, במצב שבו ממילא היתה תשומת לב פחותה למזרח התיכון עקב התפשטות מגפת הקורונה.
אשמתו של ליברמן בסיכול הריבונות הולכת כאמור הרחק אחורה, לבחירות אפריל 2019, לאחריהן סירב להצטרף לממשלת ימין בתירוץ של סירוב לשבת עם החרדים. פרידמן מספר כיצד הגיע בעצמו לליברמן לנסות לשכנע אותו. הוא הסביר לו שארה"ב עומדת לפרסם את החזון לשלום, חזון שמתאים מאוד לדעותיו, אך לצורך כך נדרשת ממשלה יציבה. לליברמן לא היה אכפת. הוא רצה רק לסלק את נתניהו. במבטא רוסי כבד הוא אמר לשגריר שזו "משימה בלתי אפשרית" –Mission Impossible . פרידמן מסכם כי הנטייה של ליברמן נגד נתניהו הכשילה את הצגת התוכנית כבר אז, בקיץ 2019, כאשר היה עוד זמן רב למימושה.
גם התגובות מצד שאר הפוליטיקאים "מימין לימין" איכזבו. שר הביטחון נפתלי בנט הגדיר את 'תוכנית המאה' כ"אסון". רק כאשר פרידמן שוחח איתו הוא הסכים למתן את תגובותיו, אך ממילא חדל במהרה להתעניין בתוכנית ובריבונות והפך להיות מומחה למגפות. גם שותפתו איילת בן-שאול-שקד נהגה באיוולת פוליטית בכך שהצהירה שהיא מוכנה לקבל רק את החלק מהתוכנית שאהבה – הריבונות. את גדעון משה זריצ'נסקי-סער פרידמן לא טורח להזכיר בספרו אבל זכורות גם אמירות מפיו מאותה עת בסגנון של "לא ניתן לקבל את התוכנית כמו שהיא." וליברמן? האיש שאולי יותר מכול פגע בריבונות, בהפוך על הפוך העז להאשים את נתניהו כי "הריבונות לא מעניינת אותו וכל מה שמעניין אותו זו החסינות."
הממשל האמריקני לא היה מוכן לאצבע בעין שקיבל מהימין הטהרני בישראל. סער, שקד ובנט דיברו גבוהה גבוהה על החלת ריבונות אך לא הבינו כי טראמפ לא נותן לישראל שטר פתוח. הנשיא היה מוכן להחלת ריבונות רק במסגרת עסקת חבילה שבה ישראל תקבל גם את יתר רכיבי התוכנית, שבניהול נכון לא היו פוגעים בה כלל. במבט לאחור, ההתנגדות הזו נבעה, יותר מכול, מכך שאותם פוליטיקאים ראו בתוכנית דבר שיעניק לנתניהו הישג משמעותי בדעת הקהל. הם היו מוכנים לפגוע במדינת ישראל ועתידה ובלבד שנתניהו ייבלם והם יוכלו לרשת אותו, מה שלבסוף אכן קרה.
במבט לאחור, לולא כל מכשילי התוכנית, ישראל היתה יכולה להיות היום במצב מדיני אחר לגמרי, עם ריבונות על 30% מיו"ש, כולל בקעת הירדן וכל היישובים, בעוד הפלסטינים היו ממשיכים להתבצר בסרבנותם ולהידחק עוד יותר מהזירה העולמית. ממשלת הימין בראשות נתניהו יחד עם הממשל האוהד ביותר לישראל יצרו תוכנית טובה, אך כפי שדיוויד פרידמן מתאר בפירוט בספרו, זו הוכשלה בידי גורמים חסרי מעוף ומונחי אינטרסים אישיים.
(מושיק קוברסקי, "מי סיכל את הריבונות", מידה, 7.6.22)
https://mida.org.il/2022/06/07/גרסת-פרידמן-מי-באמת-סיכל-את-הריבונות/?s=09
בנימין גנץ, יאיר למפל-לפיד, נפתלי בנט, וגדעון משה זריצ'נסקי-סער ייזכרו לדיראון עולם על שמנעו את הפתרון המדיני היחידי האפשרי – מימוש תוכנית אלון-רבין-טראמפ, שמי יודע מתי יתאפשר עוד.
הנה כי כן לא יאומן כיצד מחלת הנפש ה"ביביפוביה" פגעה במוחם של הישראלים ובעתידם.

המימד החמישי – הסתרה
‏מעניין שכלי התקשורת הגדולים בישראל (תומכי ממשלת השינוי והריפוי והמתנגדים לשחיתות) נמנעים מפרסום דבר החקירה הפדראלית המתנהלת בארה״ב באחד הספיחים החשובים והמרתקים ביותר בפרשת המימד החמישי – שבמרכזה בישראל מסובכים שר הביטחון בנימין גנץ, והמפכ״ל לשעבר רונן אלשיך.
מדוע? מצנזרים שוב מידע חשוב העלול לחייב העמקת החקירה בישראל גם נגד גנץ ואלשיך.
https://twitter.com/YoavNews1/status/1535295803446673408?t=4k5-bDjDtdmfL1_wqrFDfQ&s=03)

נקמת השען היהודי
96 שנה לנקמת שלום שמואל שוורצברד, (המכונה גם הנוקם או בעל החלומות "בעל חלוימס") השען, המשורר והסופר היהודי שחיסל את הצורר האוקראיני פטליורה.
שוורצברד יליד בסרביה (1886) היגר לצרפת והתגייס ללגיון הזרים ונפצע במלחמת העולם הראשונה, וקיבל את עיטור המלחמה. חזר לאוקראינה והשתתף בארגון הגנה ליהודים וחזר לפריס. ב- 25 במאי 1926 הרג הצעיר היהודי בפאריס את סימון פטליורה, מי שהיה ראש ממשלת הרפובליקה העממית של אוקראינה – ונקם בכך את דמם של יותר ממאה אלף היהודים שנטבחו כמה שנים קודם באוקראינה.
כשיצא באותו יום המנהיג האוקראיני הגולה מהמסעדה הפריזאית "שארטייה" ניגש אליו לפתע צעיר בעל בלורית חומה ועיניים כחולות ושאל אותו באוקראינית: "אתה פאן פטליורה?"
כשלא ניתנה תשובה שאל אותו שוב ופטליורה רק ניסה לגרשו במקל ההליכה שלו.
"תגן על עצמך, נבל!" קרא הצעיר שהוציא אקדח, ירה בו חמש יריות וליווה כל יריה בקריאות: "זה בשביל ברדיצ'ב! הרי לך כתגמול על אומן! זה בשביל פרוסקורוב!"
המוני האנשים ברחוב התנפלו על היורה בקריאות "רוצח" וניסו לעשות בו לינץ' ורק המשטרה הצליחה לחלצו לאחר שנפצע פצעים קלים.
על סיבת מעשהו אמר שלום שוורצברד בבית־המשפט: "זה שלש מאות שנה נשפך דמו של העם העברי בארץ ארורה זו ששמה אוקראינה. בשנת 1648 הופיע על הבמה הרוצח בוגדן חמלניצקי והציף את רוסיה בדם יהודי. במשך שש שנים טבח פורע זה, והוא וכנופיותיו, חצי מיליון יהודים, גברים, נשים וטף. מאה ועשרים שנה לאחר מכן שוב חודש גל הרציחות הפראיות על ידי האוקראינים. אך מה שעשו ההיידמאקים בראשותו של פטליורה עולה באכזריותו על כל שאירע קודם לכן. השנים 1918-1920 הן מן האיומות ביותר בתולדות העם העברי. במו עיני ראיתי מעשי אלימות אשר לא ייאמן, כי ישנם יצורי-אנוש בעולם המסוגלים לעשותם. הדמיון החולני ביותר אין בכוחו להמציא עינויים כאלה. תארו לעצמכם, רבותי השופטים, כנופיה פראית מזוינת מתנפלת על תושבי עיירה שקטה השקועה בשנתה. הפורעים מתפרצים אל בתי היהודים, מוציאים את הישנים ממיטותיהם, אונסים את הנשים לעיני בעליהן וטפן, את הנערות לעיני הוריהן ואחיהן, ואחרי כן חונקים או שוחטים את כולם, שודדים את הרכוש, מעלים באש ושורפים את אשר נבצר מהם לקהת והופכים את הישובים לתל-חרבות."
שוורצבארד יוצג על ידי הסנגור היהודי-צרפתי אנרי טורס. המשפט נערך במשך שמונה ימים בפני חבר מושבעים. אחת מעדות ההגנה המרשימות היתה חיה גרינברג, שתיארה את זוועות הפוגרום בפרוסקורוב, שם צעקו הפורעים "תחי אוקראינה!" ו"יחי אבינו פטליורה!"
עם תום עדויות התביעה, שנסתרו על ידי הסנגור תוך עשיית רושם רב על המושבעים באשר למניעי הרצח, החליט הסנגור לוותר על מרבית עדי ההגנה. לאחר דיון של חצי שעה פסקו המושבעים כי שוורצבארד זכאי, אך שילם פיצויים סמליים למשפחת פטליורה.
בזיכרון ההיסטורי היהודי חקוק פטליורה כצורר שחייליו ביצעו פוגרומים ("פרעות פטליורה") שבהם נרצחו עשרות אלפי יהודים (לפחות 50,000 על-פי האומדנים המינימליסטיים), ושלום שוורצבארד זכור כנוקם דמם (ראו למשל הכיתוב בשלט הרחוב על שם שוורצבארד). משה רוזנבלט, הרב הממונה על יהודי אוקראינה, כתב אז בעיתון שבידיו תיעוד והוכחות לגבי מעורבותו של פטליורה בתכנון הטבח וביצועו. הוא נקב במספר 200,000 הרוגים, וטען שהקהילה היהודית כולה, כולל השורדים, נפגעו נפשית וסבלו מהלם בעקבות המראות. אוהדיו של פטליורה, ובפרט לאומנים אוקראינים, הרואים בפטליורה לוחם חופש, מנסים להמעיט מאחריותו לפוגרומים שנערכו בתקופת שלטונו; הם טוענים שפטליורה לא היה אנטישמי, ומביאים כראיה את העובדה שבממשלתו היו שרים יהודים. את הפוגרומים הם מייחסים לאובדן שליטה של פטליורה בצבאו ובהמוני העם האוקראינים. את שוורצבארד הם מתארים כסוכן סובייטי.
שוורצבארד ניסה לעלות לארץ ישראל, אך נתקל בסירוב של שלטונות המנדט. הוא עבד בצרפת כסוכן ביטוח של פניקס, וינה, שהיה לה הסכם עם הקרן הקיימת וחיכה לשעת כושר לעלות לארץ ישראל. ב-1937 נסע לדרום אפריקה, כדי לגייס כספים להוצאת אנציקלופדיה יהודית כללית ביידיש. ב-3 במרץ 1938 (א' באדר תרצ"ח) נפטר בקייפטאון, ונקבר בה. הוא ביקש שעצמותיו יועלו לארץ ישראל, ובסוף 1967 מולאה בקשתו, ארונו הועלה ארצה והוא נטמן בבית העלמין במושב אביחיל בלוויה רבת משתתפים במעמד השר מנחם בגין.
קברו של שוורצבארד נמצא במקום נפרד מהקברים, סמוך לחלקה הצבאית. ליד הקבר יש שלט בעברית ואנגלית המספר על שוורצבארד ועל ההתנקשות בפטליורה.
על שמו של שוורצבארד נקראו רחובות במספר ערים בישראל, ביניהן נתניה, ירושלים, ובאר שבע (שם קרוי הרחוב על שם כינויו, "הנוקם").
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=745458&forum=scoops1
האם היום מקבלים האוקראינים את גמולם על רצח היהודים? מכל מקום כאשר נשמעת היום הקריאה "תחי אוקראינה! – סלבה אוקראינה!" אי אפשר שלא להיזכר באותה קריאה בעבר, עת רצחו יהודים לקול אותה קריאה.

שיטת המקלחות
"מדינת כל אזרחיה" היא הגדרה שמקורה במרגל החיזבאללה הנוצרי עזמי בישארה שאומצה גם ע"י שוטים יהודים. הכוונה במושג "מדינת כל אזרחיה" היא ב"מדינה ערבית-מוסלמית". שיטת בשארה היא העתק של השיטה הנאצית של הגדרת תאי הגז כמקלחות. אל תטעו!
נעמן כהן