אברהם גבריאל יהושע (1936-2022) נולד מצד האב דור שלישי למשפחה ספרדית מסלוניקי, ומצד האם ילידת מוגדור מרוקו שעלתה לארץ ב-1932. למרות זאת הוא מעולם לא נטל חלק בפוליטיקת הזהויות ולא הזדהה כ"מערבי-מוגרבי". בסרט עליו באחרית ימיו שאל אותו דניאל בן סימון על הזיקה שלו למרוקו, והוא השיב: "מה לי ולמרוקו?... גם לבן גוריון לא היתה כל זיקה לפלונסק." בנוסף אמר שהוא לא מבין את הבכיינות של המרוקאים, אם היו עולים לארץ בשנות השלושים היו חיים היום בדיזנגוף, וקולטים את האשכנזים.
זכיתי ללמוד אצלו באוניברסיטה בסמינריון בנושא "ספרות ומוסר". עסקנו בעיקר ביצירת המופת של אוריפידס, אלכסטיס.
https://www.schocken.co.il/Book/אלקסטיס.aspx?code=40-10029
אדמטוס, שנגזר עליו למות, יכול לזכות בחיים אם מישהו אחר יסכים למות במקומו. איש לא נעתר לתת לו את המתנה הזאת, זולת אשתו אלקסטיס. במחזה נשאלות השאלות: מהי אהבה ומהם גבולותיה, מהי נתינה ומהי קבלה, ומה קשה יותר – לתת או לקבל. לאחר מכן הוא הוציא את הנושאים שדיבר עליהם בספר. (אברהם גבריאל יהושע, "כוחה הנורא של אשמה קטנה, ההקשר המוסרי של הטקסט הספרותי", ת"א 1998)
https://he.wikiquote.org/wiki/כוחה_הנורא_של_אשמה_קטנה
אברהם גבריאל יהושע היה מורה מרתק ומעניין. אני מדגיש מורה כי הוא לימד.

פוליטיקה ומוסר:
בדומה לעמיתו הצעיר ממנו בשלוש שנים, עמוס קלויזנר-עוז, גם יהושע ראה עצמו בהשפעת הספרות הרוסית הגדולה ודמותו של טולסטוי, מעין נביא, הוגה דעות, מופת מוסרי, או מצפן מוסרי, מה שבעבר נהגו לקרא "הצופה לבית ישראל".
בשורות הבאות אין ברצוני לכתוב על יצירתו הספרותית, יצירה שתיבחן עוד במבחן הזמן, אלא רק על הפרסונה שיצר לעצמו כנביא, הוגה דעות, איש המוסר, ואחד "האדמו"רים" של מה שמכונה היום "שמאל".

תחילת הדרך – הדמיון בין יהושע למחמוד דרוויש
ספרות פוליטית מגויסת נחשבת בדרך כלל לספרות נחותה. אבל שני אנשי הספרות שנולדו בזמן המנדט הבריטי, היהודי הספרדי-יהודי-ערבי (מערבי-מוגרבי), אברהם גבריאל יהושע (יליד 1936) והערבי-מוסלמי-סוני, מחמוד דרוויש (1941-2008) עסקו בפוליטיקה ביצירות הספרותיות, שלהם, וגם זכו להערכה ספרותית. שניהם התחילו את הקריירה הספרותית שלהם בשנת 1963 והיצירות הפוליטיות שכתבו באותה שנה הקנו להם את המוניטין, והם עצמם ראו בהם את גולת הכותרת של מפעלם הספרותי.
ב-1963 פירסם מחמוד דרוויש, (אז תושב חיפה) את שירו המפורסם "תעודת זהות" עם המילים המפורסמות: ""תרשמו אני ערבי" (לא פלישתי")... "אם אהיה רעב בשרו של הכובש (היהודי) יהיה לי למאכל."
ודוק: בשנת 1963 לפני "הכיבוש" היהודי של יו"ש ב-1967, לא היה קיים המושג "פלסטיני". ערביי יו"ש נקראו "ירדנים" גם ע"י דרוויש. עובדה שהוא כותב שהוא ערבי ולא פלישתי. היום היו קוראים לו מכחיש העם הפלסטיני.
(ב-1948 אחרי שעבדאללה מלך "עבר-הירדן" ו"העם העבר-ירדני" כבש את יו"ש – בפיו "הגדה המערבית", הוא שינה את שם מדינתו שהמציאו הבריטים ל"ממלכת ירדן", ואת שם עמו ל"עם הירדני").
לימים, עם המצאת המושג הפוליטי "פלסטינים", יוכתר דרוויש כ"משורר הלאומי הפלסטיני" (למרות שקודם הכחיש את קיומם), וכמשורר ערבי-פלסטיני-איסלמו-נאצי הוא פרסם את השיר "הפוסח על המילים": ‏‏‏"(יהודים) לכו לאן שתרצו, אבל לא בינינו. בשום אופן! הגיע הזמן שתסתלקו. שתמותו היכן שתרצו. אבל לא בינינו צאו מכל דבר. צאו מפצעינו, מאדמתנו. צאו מהיבשה, מהים, מהכול... כי יש לנו בארץ מה שאין לכם, מולדת."
דרוויש התנגד כמובן להסכם אוסלו, ולכל אפשרות של שלום והכרה הדדית, ונאבק לחיסול מדינת היהודים.
בדיוק באותה שנה 1963, פירסם אברהם גבריאל יהושע את סיפורו "מול היערות". בסיפור דוקטורנט יהודי הכותב על הצלבנים (בתפיסה הערבית המוסלמים יביסו את היהודים כפי שהביסו את הצלבנים) יושב אצל שומר היער בכרמל, ומסית ערבי כרות לשון לשרוף את היער המסמל את הכיבוש היהודי, כדי שיתגלה הכפר הערבי שנכבש ונהרס ע"י היהודים.
היהודים בגולה שנאו את היער, לא כן הציונים, אבל יהושע אינו רואה את היער על פי התפיסה הציונות, יער של שחזור צמחיית הארץ שהכובשים הערבים השמו וכרתו, אלא כיער פוליטי זר, יער אירופאי מזויף שתפקידו להסתיר את תוצאות הכיבוש היהודי הפושע.
בסרט התיעודי: "העברים" – "הפרק האחרון של א ב יהושע":
https://www.youtube.com/watch?v=WtfpK9Ex_LY
מעיד יהושע (דקה 28) "הסיפור 'מול היערות' הוא הסיפור הטוב ביותר שכתבתי. והעניין הפוליטי בתוכו הוא מאוד משמעותי. אני רציתי לשרוף את היער כדי לומר – אי אפשר לטשטש את המלחמה, אי אפשר לומר לא היה כפר שמה. אי אפשר להגיד לא היו פלסטינים."
כאן מזייף יהושע ומעוות את ההיסטוריה, כי בכל הסיפור שלו "מול היערות" לא מופיעה המילה "פלסטינים" אפילו פעם אחת, כי בדיוק כמו אצל דרוויש, בשנת 1963 המושג "פלסטינים" לא היה קיים.
לימים נפגש יהושע ברמאללה עם ד"ר זיאד דרוויש (אחיינו של המשורר מחמוד דרוויש) העומד בראש מה שנקרא "הוועדה לאינטראקציה עם ישראל".
יהושע אומר למארחיו שלאור ההתנחלויות הוא אינו מאמין עוד בשתי מדינות, כי אי אפשר לפנות 400 אלף מתנחלים מהשטחים הכבושים.
זיאד דרוויש עונה לו: "אני לא מסכים איתך ניתן לפנות את כל המתנחלים."
יהושע: "תפנה אותם אני אלך אחריך. עשינו עיסקה."
("העברים" – הפרק האחרון של א.ב. יהושע – רמאללה, דקה 33:41)
https://www.youtube.com/watch?v=WtfpK9Ex_LY
הנה כי כן יהושע הזדהה עם שירו המפורסם של דרוויש: "הגיע הזמן שתסתלקו. שתמותו היכן שתרצו. אבל לא בינינו צאו מכל דבר. צאו מפצעינו, מאדמתנו. צאו מהיבשה, מהים, מהכול... כי יש לנו בארץ מה שאין לכם, מולדת."
אם בתחילת פעילותו הפוליטית לא הכיר בכלל יהושע את המונח "פלסטינים", אלא רק "ערבים" או "ירדנים", הרי לקראת סופו, בהשפעת התעמולה הערבית, קרא יהושע לראשי מערכת החינוך בישראל להפסיק לחזק את התודעה היהודית בבתי הספר – ולחזק את התודעה הישראלית. יש להרגיל את הלשון להגיד "ישראלי" במקום "יהודי", ולהגיד "פלסטיני" במקום "ערבי".
https://twitter.com/kann_news/status/1077853310227488768

אברהם גבריאל יהושע
הפרדה בין הדת היהודית ללאומיות היהודית
ובין העם היהודי לישראלי
את הגותו הפוליטית כסופר המחזיק מעצמו איש רוח מעורב הקדיש אברהם גבריאל יהושע לשתי משימות.
1. הפרדה בין הלאומיות היהודית לדת היהודית. "ההיתוך שנוסה בסיני בין הלאומיות היהודית לדת היהודית," טען יהושע, "נכשל. שייכות לאומית לא יכולה להיות מותנית באמונות דעות ורעיונות." ("היתוך או ריתוך", א.ב. יהושע)
https://www.chagim.org.il/post/2018/01/29/היתוך-או-ריתוך-אב-יהושע
2. הפרדה בין מה שהוא כינה העם "הישראלי", לבין העם היהודי שנמצא מחוץ למדינת ישראל (לא לארץ ישראל). מה שהוא כינה "יהודי מלא" מול "יהודי לא מלא". לכן במקום לקרב את יהודי הגולה לישראל הוא תמיד הטיל בהם שיקוצים ועלבון והרחיקם.

"היהודים אשמים"
בדומה להיטלר שהאשים את היהודים באחריות להשמדתם:
https://www.youtube.com/watch?v=93eHO2z_GnM
גם יהושע קבע כי היהודים אשמים בהשמדתם ע"י הגרמנים, וגם בסכנת השמדתם ע"י הערבים-המוסלמים. "הפלסטינים נמצאים כיום במצב טירופי, שמזכיר את זה בו נמצא העם הגרמני בתקופת הנאצים..." כתב יהושע, "זה לא העם הראשון שהכנסנו לטירופים, ראינו כבר מה קרה עם הגרמנים (...) אם אנחנו חושבים שאחרי שהשארנו 6 מיליון חללים במלחמה עם הנצרות, יש לנו הכוח להשאיר עוד איזה 5 מיליון חללים במלחמה עם האיסלם, אוי ואבוי לנו."
(א. ב. יהושע, "טירוף הפלסטינים דומה לטירוף הגרמנים בשואה"):
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1952176,00.html
בתגובה כתב לו פרופסור יהודה באואר: "הדבר שאיני מסכים איתו בדבריו של בולי יהושע הוא שהוא (העם היהודי) כאילו אשם בכישלון השואה. השואה לא היתה כישלון יהודי, אלא אירופי, והיהודים אינם אשמים בו באופן מוחלט. אי אפשר היה לצפות מראש את מה שאירע, וכל מי שטוען שהיו אנשים כאלה טועה – ראו שיש סכנה לעם היהודי, לא ראו את הרצח ההמוני. יש בדבריו של בולי חזרה על המנטרה היהודית הקלאסית של 'מפני חטאינו', שאפשר לעקוב אחריה מאז הנביאים ועד ימינו. אף פעם לא היו אלה האשורים, הבבלים, הרומאים, האינקוויזיציה, או הפוגרומצ'יקים למיניהם, אלא תמיד אנחנו אשמים."
יהושע ניסה קצת לתקן את הרושם שעשו דבריו במכתב תשובה ליהודה באואר:
"יהודה באואר היקר, מעולם לא אמרתי שיש לנו איזו אחריות מוסרית לאסונות שירדו עלינו בגלל מעשינו או בגלל התנהגותנו. האגרסיה שכוּונה נגדנו לא כוּונה בגלל מעשינו אלא רק בגלל טיב הזהות הגלותית, שנשתלה בתוך עמים זרים, כאשר פניה תמיד היו מופנים ציונה."
https://mabatmagazine.com/א-ב-יהושע-השואה-היא-כישלון-של-העם-היהוד/
כלומר בעצם יהושע כן אומר שהיהודים אשמים בהשמדתם כי לדבריו "האגרסיה נגד היהודים" היא "בגלל טיב הזהות הגלותית, שנשתלה בתוך עמים זרים."

"שיישמדו יהודי הגולה"
יהודה באואר, בספרו "העם המחוצף" מעלה את ההישרדות המופלאה של היהודים בהיסטוריה, שהיא מה שהוא מכנה "החוצפה" היהודית, אולם הוא מתעלם לחלוטין מהפן התרבותי היהודי. מן המהות היהודית, ולשם מה בכלל צריך שתישרד. כך פותח באואר את הפרק השלישי בספרו – שואה, אלוהים ודת: "אני מאמין באמונה שלמה – כמו שכל אדם דתי מאמין באמת שלו – שאין אלוהים, משום שאין כל אפשרות שאלוהים יהיה קיים כישות אובייקטיבית, מעבר לדמיונם של בני אדם." (עמ' 62).
באין "אלוהים יהודי", או "אלוהי ישראל", מהו הסוד של ההישרדות היהודית? מדוע יכול היה פרופסור באואר להישרד כיהודי, והאם גם בניו ילכו אחריו ויישארו יהודים? בראיון סוקר באואר את מהלך חייו ומתנאה בשלושת בניו (בני אשתו המאומצים) שכולם הם פרי החינוך של "השומר הצעיר": האחד ירד לאוסטרליה, השניים האחרים התבדהו (נהפכו לבודהיסטים), האחד ירד לאמריקה, והשני נזיר בודהיסטי בירושלים. אם כך תימשך "החוצפה היהודית" שלהם, האם תוכל להימשך ההישרדות היהודית?
ברצנזיה על ספרו של באואר, התבטא יהושע ברוע לב, ובשנאה חולנית וחשוכה ליהדות. כאשר הוא התייחס להישרדות היהודית הוא כותב כך: "אם ישראל תושמד חס וחלילה בנשק גרעיני, גלוי או טרוריסטי, ולאחר חיסולה ימשיכו לפזז בשמחת תורה יהודים 'שורדים' בבית כנסת בברוקלין או באנטוורפן, לא רק שהישרדותם לא תעניק נחמה, אלא היא דווקא תעמיק את הזעם על הישרדות כזאת."
(א.ב. יהושע, "יהודה באואר והמיסתורין של הישרדות העם היהודי", "אל-ארצ'", מוסף ספרים, 20.2.13)
https://www.haaretz.co.il/literature/study/2013-02-20/ty-article/0000017f-dc3f-df62-a9ff-dcff5ba70000
לדידו של יהושע, אם יישמדו יהודי א"י, מוטב שיישמדו כל יהודי העולם. אברהם גבריאל יהושע שוכח שאת קיומו שלו בא"י היום הוא חייב לאותם יהודים שגם לאחר חורבן הארץ המשיכו לשרוד באמונתם בבתי הכנסת בגולה בסלוניקי ובמרוקו.

בין אלברט איינשטיין לאברהם גבריאל יהושע
היהודי האמריקאי (מקודם הגרמני), אלברט איינשטיין, הוזמן במארס 1920 על ידי "האיגוד המרכזי של אזרחי גרמניה בני האמונה היהודית" (זה היה שמו של ארגון הקהילה היהודית בברלין) לדיון על דרכים מתאימות להשפיע על הקהילה האקדמית באוניברסיטאות בגרמניה, אשר נהפכו למוקדי אנטישמיות בוטה. איינשטיין בתשובתו מתח ביקורת על ההנחה שאפשר להתמודד עם אנטישמיות על ידי הסברה והשפעה על אחרים, וליגלג על שמו של הגוף המזמין. מי שמשתייך לגוף ששמו "בני האמונה היהודית" מצהיר שאיננו רוצה להיחשב כבן עמו, אלא כחבר בקהילה דתית בלבד. על עצמו העיד: "אין בי שום דבר שאפשר לתאר כאמונה יהודית. עם זאת, אני יהודי ושמח להשתייך לעם היהודי."
במאמר "כיצד נהייתי ציוני?" שפירסם ב-1921, אמר כי בעבורו הלאומיות היהודית היתה לא רק הכרח אלא גם עובדה שאינה מוטלת בספק, שכל יהודי מוכרח להתייחס אליה: "הנני יהודי לאומי במובן זה שאני דורש את שימור הלאומיות היהודית כמו זו של כל עם אחר. עבורי הלאומיות היהודית הינה עובדה קיימת, ואני חושב שעל כל יהודי להגיע למסקנות ברורות בנושאים יהודיים על בסיס זה... זה היה המניע העיקרי להצטרפותי לתנועה הציונית."
בדומה לאיינשטיין גם יהושע שולל את הדת היהודית, אבל בניגוד לו הוא גם שולל את הלאומיות היהודית המשותפת ביניהם.
במסגרת דיון על עתיד העם היהודי, שנערך בוושינגטון במסגרת הועידה לציון מאה שנה להקמת "הועד היהודי האמריקני". אמר אברהם גבריאל יהושע: "הזהות שלי היא ישראלית, הטריטוריה והשפה זה מה שבונה את הזהות שלי כישראלי. הדת היהודית לא משחקת תפקיד. הזהות נקבעת לפי הטריטוריה שהיהודי חי בה. יהודי ישראלי זה לא כמו יהודי צרפתי והוא שונה מיהודי אמריקני. לכל יהודי יש זהות לפי הטריטוריה שבו הוא חי," הצליף יהושע והוסיף: "מי שיושב במדינת ישראל ועוסק באופן יומיומי בעשרות החלטות גורליות הרלוונטיות להמשך קיומו של העם, הוא זה הדואג להמשכיות."
ליאון ויזלטיר, העורך הספרותי של "ניו רפבליק", הגיב על הדברים: "אתה (יהושע) לוקח את המושג יהודי ומצמצם אותו לישראלי. המושג יהודי היה קיים הרבה לפני שקמה מדינת ישראל. יש דת יהודית, יש תרבות יהודית, יש ספרות יהודית, יש טקסטים יהודים שהולכים אתנו 3,000 שנה. למה אתה מתעקש לצמצם את זה לישראליות?"
השדר טד קופל, לא נותר שווה נפש והוכיח את יהושע: "אתה לא יכול לבטל את התרומה של יהדות העולם להמשכיות של העם היהודי כאומה. יש משהו מאוד מאוד מיוחד, אוניברסלי וניתן בקלות לזיהוי בקרב כל היהודים. זה מעבר לטריטוריה. יש משהו משותף לכולנו."
דבריו של יהושע גרמו לתחושה קשה ואי נוחות בקרוב הנוכחים.
(יצחק בן-חורין, "וושינגטון", 02.05.06)
https://m.ynet.co.il/Articles/3246458 

"יהודי מלא" – "יהודי חלקי"
הטעות של אברהם גבריאל יהושע
עם ישראל הוא העם היהודי=העם היהודי הוא עם ישראל
יהודי מלא או חלקי קיים גם בישראל וגם בגולה
בראיון יחצ"ני לרגל צאת ספרו החדש "הבת היחידה", המספר על נערה איטלקייה בת לאב יהודי, ולאם איטלקייה קתולית, והמגולל את בעיית הזהות היהודית שלה,
https://www.steimatzky.co.il/catalog/product/view/id/242053/
חזר אברהם גבריאל יהושע על תורתו אותה מטיף שנים, כי "ההבדל בין 'ישראלי' לבין 'יהודי' הוא שיהודי זה דבר חלקי, וישראלי הוא דבר מלא... העם נקרא 'עם ישראל', והארץ נקראת 'ארץ ישראל', ובכל התנ"ך אין את המילה יהודי במובנה היום. משה רבנו היה ישראלי, ודוד המלך היה ישראלי."
(קרן דותן, "א.ב. יהושע בראיון מיוחד יהודי זה דבר חלקי, ישראלי, זה דבר מלא", "ישראל היום", 27.3.21)
https://www.israelhayom.co.il/article/864395
הקביעה של יהושע שבתנ"ך אין את המילה יהודי תמוהה בלשון המעטה. האם אינו מכיר את מרדכי היהודי? בכל מקרה מאז בית שני עד לימינו יש זהות מוחלטת בין שני המושגים "עם ישראל" ו"העם היהודי". העם היהודי הוא עם ישראל, עם ישראל הוא העם היהודי. ודוק: העם היהודי הוא עם ישראל, משלב לאום עם דת.
ונחזור לקביעתו של יהושע. נכון יהודי החי בישראל וזו לאומיותו היחידה, הוא יהודי מלא יותר מ"גרמני בן דת משה", או מ"צרפתי בן דת משה", וכו', מצד שני אנחנו עדים לקיומו של ישראלי יהודי החי בישראל (ללא לאומיות אחרת) שהוא חסר לחלוטין "נפש יהודי" (במונח נפש אני מכליל לא רק דת, אלא תרבות והזדהות) והוא ללא ספק יהודי פחות מלא מיהודי אורתודוקסי החי בגרמניה, צרפת, או אמריקה. עובדה. היורדים מישראל הם המהירים ביותר בהתבוללות.
כאן וכאן יש יהודים מלאים, ויהודים פחות מלאים. כמובן יהושע צודק בדבריו שהיהודי המלא בישראל הוא הוא היהודי המלא יותר, (בתנאי כמובן שאינו הולך בעקבות יהושע ומנתק את עצמו מהעם היהודי בגולה ומהדת היהודית), אבל ברור שהשינוי בתפיסתו של יהושע המוותר לאחרונה על הריבונות היהודית, ומחזיר את היהודים בארץ ישראל לחיות תחת שלטון זר ערבי-מוסלמי, הופך אותם בהכרח להיות יהודים פחות מלאים. הרי ללא מדינת ישראל אין "ישראלים".
ודוק: מעבר לעובדה ההיסטורית שהעם היהודי הוא הוא עם ישראל בלי קשר לאזרחות (עם יכול להתקיים גם ללא מדינה) הגישה של אלו המכניסים את הערבים-המוסלמים בסד ההגדרה של "אומה הישראלית" בשעה שהם אינם קוראים לעצמם ישראלים, אלא ערבים-פלישתים. (ערפאת הגדיר עצמו פעם יבוסי, וסאאב עריקאת תמיד התגאה שהוא כנעני מיריחו צאצא רחב הזונה) – היא רק התנשאות פתטית גזענית. לעזאזל המציאות, העיקר התיאוריה.

יהדות וישראליות חד הם
"עם ישראל" (הכולל כהן ולוי משבט לוי) הוא מושג זהה לחלוטין למושג "עם יהודי" (אנשי שבט יהודה). "עם ישראל", או "העם היהודי", הוא מושג הכולל בתוכו את הדת היהודית. "דת ישראל" וה"דת היהודית" הם מושגים זהים.
הרמב"ם למשל נקרא במקורות הערביים: מוסא בן מימון, בן עבדאללה, אל-קרטבי אל-אסראא'ילי (איש קורדובה הישראלי). כלומר "ישראלי" זהה ל"יהודי".
כל יהודי בגולה היה אומר: "שמע ישראל" ולא שמע יהודה.
גם בצרפתית למשל המונח israélite זהה למונח יהודי. למשל ארגון התרבות "כל ישראל חברים" - L’Alliance israélite universelle
המונח העברי "אומה" (ממנו נלקח גם המונח "אומה" הערבי-מוסלמי) הוא במקור עם שיש לו דת. רבי סעדיה גאון, בן מצרים, גאון בבל ((882- 942 לספירה) כתב בספרו "אמונות ודעות": "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" (בכתב ובע"פ).
ודוק: יהודי או ישראלי במובן של אדם השייך לעם ישראל (או העם היהודי) ולאומה הישראלית (או לאומה היהודית) אינו חייב להיות יהודי דתי, כי דת היא מושג שפירושו מנהג. יהודי וישראלי הוא אדם השייך לעם היהודי ולתרבות היהודית על כל מגווניה, בין אם הוא דתי אורתודוכסי, רפורמי, ואף אתאיסט. (כמובן מבחינה זו המונח יהודי-נוצרי או יהודי-מוסלמי הוא אוקסימורון).
בהינתן ש"עם" זו תופעה מדומיינת, ואין הגדרה אמפירית ואובייקטיבית לעם אלא רק הגדרה טאוטולוגית שעם זו קבוצת אנשים הרואה את עצמה כעם. ובהינתן שאותה קבוצה רואה את המושגים עם יהודי ועם ישראל, ודת יהודית ודת ישראל, ואומה יהודית ואומה ישראלית, כמושגים זהים, מן הראוי היה שבית המשפט העליון לא יסרב לרשום את אותם היהודים הרוצים להירשם כישראלים, מפני שאלו אותם מושגים בדיוק.
לא יכולה להיות "ישראליות" בלי יהדות. כל היצירה העברית המפוארת שקמה בארץ ישראל בדורות האחרונים הנקראת ישראליות אינה מנותקת מן היהדות, ולא יכולה להתנתק ממנה. לכן חסרת שחר היא ואף מסוכנת התביעה של יהושע להפסיק ללמד תודעה יהודית וללמד "תודעה ישראלית" בלבד. כי ללא יהדות אין ישראליות.

הגזענות של אברהם גבריאל יהושע
אברהם גבריאל יהושע קרא לראשי מערכת החינוך בישראל להפסיק לחזק את התודעה היהודית בבתי הספר – ולחזק את התודעה הישראלית. בנאום בכנס למדיניות בחינוך באוניברסיטה הפתוחה ברעננה, אמר יהושע כי יש להרגיל את הלשון להגיד ישראלי במקום יהודי, ולהגיד פלסטיני במקום ערבי.
http://rotter.net/forum/scoops1/522416.shtml#12
מעבר לעובדה שאין תודעה "ישראלית" ללא תודעה יהודית ודברי יהושע הם פשוט הבל, הרי יש בדבריו גם התנשאות גזענית כלפי הערבים. בעוד שערביי א"י מגדירים עצמם היום "ערבים-פלישתים" (בערבית פליסטיניון), מדיר אותם יהושע מערביותם. לדידו הם לא ערבים, אלא רק פלישתים, מוצאם לא מערב, הם לא מדברים בשפה הערבית, והם אינם נושאים פניהם בתפילה לכיוון ערב שעל שמה הם קרויים. אלא הם מדברים בפלישתית, הם מאמינים באל הפלישתי דגון ולא באל הערבי-מוסלמי אללה. ולכן גם אין עליהם להפנות את פניהם חמש פעמים ביום לערב מולדתם, בתפילה בשפה הערבית שבה הם מחרפים את היהודים.
חזון ערביי ישראל (2006): "אנו הערבים הפלסטינים החיים בישראל, ילידי הארץ ואזרחי המדינה, חלק מהעם הפלסטיני והאומה הערבית ומן המרחב התרבותי הערבי, האסלאמי." "הגדרתה של המדינה כמדינה יהודית שנעשה בדמוקרטיה לשירות יהדותה מציב אותנו בעימות עם טבעה ומהותה של המדינה."
על חורבות מדינת היהודים – ישראל, שאותה ממליץ יהושע לבטל, יכולה אולי לקום מדינה פלישתית אבל לא "פלישתיות" חדשה. בניגוד לפרופוגנדה אין תרבות פלישתית. ערביי פלשת (פלסטין) מדברים בשפה הערבית ולא בפלישתית. ספרותם היא ערבית, ולא פלישתית (חסרי התרבות הכתובה) ודתם היא ערבית-מוסלמית. הם מאמינים באל הערבי אללה, ולא באל הפלישתי דגון, הם מתפללים בערבית לכיוון ערב חמש פעמים ביום (ומחרפים ומגדפים את היהודים והנוצרים).
אז מה תהיה התרבות "הישראלית" של יהושע ללא התרבות היהודית, וללא מדינת ישראל?
כאן כבר אי אפשר שלא להזכיר את האבחנה החשובה שעשה דיאודורוס קריבליס, פטריארך הכנסייה היוונית אורתודוכסית שהגיב על דברי יצחק רוביצוב-רבין שאמר לאחר אוסלו: "ציונות זה לא נדל"ן." "על מה רבין מדבר? האם אינו מבין כלל מהי ציונות? הציונות זה יהדות פלוס נדל"ן! בלי נדל"ן אין ציונות!" – לדידו של אברהם גבריאל יהושע הציונות היא לא יהדות ולא נדל"ן.

גרשם שלום – הצבר החילוני של יהושע לא יחזיק מעמד מול הערבים
בין אפריל ליוני 1980 קרא גרשם גרהארד שלום את ספר המסות של אברהם גבריאל יהושע "בזכות הנורמליות", ורשם הערות בשולי הספר, אותן קיבץ, ושלח לו במכתב.
אברהם גבריאל יהושע תיאר בספרו את הגולה כהפרעה נפשית ואת הצבריות החילונית וההינתקות מהגולה כתנאי להבראה.
שלום תמה על התעלמותו של יהושע מהגורם המשיחי.
במכתבו שלום מעיד על עצמו: "אינני 'דתי' ר"ל אורתודוכסי, ואינני 'חילוני' במובן המוגדר בספרך... אינני שותף לעמידתך החילונית הברורה והקיצונית. אינני מקווה ל'עקירה' של כל אותם המושגים שאתה מצפה לה כתנאי להבראתנו. אם תצליח בעקירה זו, תבוא סתימת הגולל על מדינתנו במשך שני דורות. בכך נפרדות דרכינו. 'הצבר' החילוני שלך לא יחזיק מעמד מול הערבי מסביב. אתה כותב," ממשיך שלום, "כי 'בדור האחרון נוצר טיפוס חדש של יהודי, זהו היהודי הבתר-גלותי.' ואני מודה ומתוודה שלא ראיתי יהודי כזה. ראיתי כנענים לא מעטים; יהודי בתר-גלותי לא ראיתי."
(דוד אוחנה, "מכתב גנוז, הצבר החילוני שלך לא יחזיק מעמד", "הארץ", 20.3.21)
https://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.9623050?utm_source=App_Share&utm_medium=Android_Native&utm_campaign=Share
ואכן באמת הצבר החילוני ללא המסורת היהודית, והקשר לגולה לא יחזיק כדברי שלום מעמד נגד הערבים, מהסיבה הפשוטה שאין לו טעם להחזיק מעמד ולהילחם בערבים, עדיף לו לרדת מהארץ כפי שירדו, יורדים, ויירדו, רבים.

אברהם גבריאל יהושע
קהות מוסרית והצדקת רצח – זכות הערבים להרוג
הפדופיל והאקטיביסט הפרו-איסלמי, הלוחם למען הכיבוש ערבי-מוסלמי, עזרא יצחק נאווי, התנאה בתוכנית התחקירים "עובדה" בכך שהוא מוסר ערבים שמוכרים קרקעות ליהודים למנגנוני הביטחון של אש"פ שהורגים אותם ועושים להם: "זובור" ו"גזנגה".*
* (ה'זובור', הוא רצח, וה"גזנגה" קשירת כפות רגליו של הנידון למוות לרכב וגרירתו ברחוב הראשי כאשר גולגולתו מתפצחת על הכביש).
"גזנגה" בעירק:
https://en.wikipedia.org/wiki/14_July_Revolution#/media/File:14_July_revolution_-_mutilated_corpse.jpg
בתגובה גיבה אותו יהושע המתנאה בעצמו כסופר במסורת הרוסית בהיותו מצפון ה"שמאל" (מעין טולסטוי הישראלי), והצדיק את "המוסריות" במעשה של נאווי, קרי הסגרת ערבים ל"זובור" ו"גזנגה". זכותה של הרשות לרצוח. "זו כבר בעייה שלהם (של הרשות) את מי הם מענים ואת מי לא מענים."
http://rotter.net/forum/scoops1/279075.shtml

אברהם גבריאל יהושע וקבר "השהיד הקדוש" ערפאת
אברהם גבריאל יהושע המתנאה בכך שהוא יהודי מלא מלא לעומת יהודי הגולה, עלה לרגל לרמאללה לקבר השהיד הקדוש יאסר עבד א-רחמן עבד א-ראוף ערפאת אל-קודווה אל-חוסייני.
https://twitter.com/galberger/status/1379767924215455750?s=20
ציניקנים מרושעים טענו שמטרת ההשתטחות של אברהם גבריאל יהושע על קבר הקדוש היתה שא;יפתו לזכייה בפרס נובל לספרות לאחר שעמוס קלויזנר-עוז לא זכה בו למרות חברותו עם הג'יהאדיסט הרוצח הסדרתי, מרואן ברגותי, מייסד ארגון הג'יהאד של אש"פ, אבל עצם ההשתטחות של יהושע על קבר ערפאת אומרת הרבה עליו. מה היו אומרים לו עלה יהושע להשתטח על קברו של הטרוריסט היהודי הרוצח ברוך גולדשטיין, שבכל ספירה רצח פחות מערפאת?

אברהם גבריאל יהושע תומך בכניעה לטרור המוסלמי
בראיון לגל"צ 26.1.15, תמך אברהם גבריאל יהושע בהחלטת רשת הספרים סטימצקי לבטל את אירוע המכירה ולהפיץ את עותקי המגזין "שארלי הבדו" באינטרנט בלבד.
יהושע אמר: "אני רוצה לראות את העורכים של 'שארלי הבדו' מציירים קריקטורה של ישו דוחף יהודים ערומים לתאי גזים? למה הם נטפלים למוחמד? מוחמד הרי יצר ציוויליזציה גדולה, חשובה, שבמשך מאות שנים היתה המובילה בעולם, עם כל כך הרבה דברים שאנחנו עדיין נהנים מהם! אז מוחמד אחראי לרציחות? מה שקורה בעולם הערבי כיום הוא טרגי, בעיקר ערבים הורגים ערבים... בשביל מה סטימצקי היתה צריכה את זה, בשביל 300 עותקים? הרבה אפשר למכור הכול באינטרנט. אני לחלוטין תומך בהחלטה של סטימצקי, אנחנו חיים באזור שיש בו חומר נפץ ולא צריך להוסיף אש."
דומה שיהושע קצת התבלבל. בעוד שישו מעולם לא דרש לרצוח יהודים, מוחמד דרש לרצוח את היהודים הקופים והחזירים (ביניהם את הסופר עצמו). האם דרישה זו לרצח יהודים מוגדרת אצל אברהם גבריאל יהושע "ציוויליזציה גדולה"?

אברהם גבריאל יהושע
חזון "המדינה האחת" – חיסול מדינת היהודים
בשני מאמרים ארוכים הציג הסופר אברהם גבריאל יהושע תוכנית להסדר מדיני בין ישראל לערבים המוסלמים-סונים שאותם הוא מכנה "פלישתינאים". (ערבים עזתים, עבר-ירדנים, תושבי יו"ש, הגליל, והנגב).
חלק ראשון מוסף "הארץ" 13.4.16 הגיע העת להיפרד מרעיון שתי המדינות:
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-MAGAZINE-1.5992832
חלק שני מוסף "הארץ" 20.4.18 התוכנית לבלימת האפרטהייד:
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-MAGAZINE-1.6008586
אברהם גבריאל יהושע שהציג את עצמו כתומך בהקמת מדינה ערבית-פלישתינאית ביהודה ושומרון ועזה כבר מהיום השלישי של מלחמת ששת הימים, (פתרון שתי מדינות לשני עמים) נסוג בסוף ימיו מרעיון זה.
את הנסיגה שלו הוא עשה בהדרגה. בהתחלה באזכרה ליוסף שניידר-שריד הוא הציע להעניק תושבות למאה אלף הפלישתינאים החיים בשטח סי, הכולל כ-60% מיהודה ושומרון, (בעצם הגשמת תוכנית אלון-רבין-טראמפ), ואחר כך חזר בו והציע לספח את כל ערביי יהודה ושומרון, ולתת להם אזרחות ישראלית תוך ביטול המדינה היהודית. הניתוח ההיסטורי שעשה אברהם גבריאל יהושע במאמריו, יש בו עיוותים וטעויות רבות, אבל אתייחס רק לשני אלמנטים מהותיים הנעדרים כליל מסקירתו ובלעדיהם אין הבנה של הקונפליקט היהודי-ערבי:

1. המרכיב הדתי של הסכסוך. אצל אברהם גבריאל יהושע הסכסוך הוא רק טריטוריאלי, ולא הוא. הסכסוך במהותו הוא דתי. הסכסוך החל כסכסוך דתי שהונהג ע"י מוחמד אל-חוסייני המופתי של ירושלים, והוגדר על ידיו כג'יהאד נגד היהודים. מוחמד אל-חוסייני (לימים חברו של היטלר שקיבל דרגה בס. ס. והשתתף באופן פעיל ברצח היהודים בשואה). התנגד בכלל למושג "לאום פלשתינאי" שראה אותו כשייך ליהודים. לארגונו הוא קרא "הוועד הערבי העליון", ולא הוועד הפלישתי העליון. והארגון הצבאי שהקים היה ארגון ג'יהאד איסלמי פרופר שקיבל את השם: "צבא הג'יהאד הקדוש", או "צבא מלחמת הקודש" (בערבית: جيش الجهاد المقدس, בתעתיק מדויק: "ג'יש אל-ג'יהאד אל-מוקאדס). שמפקדה הבולט ביותר היה קרובו, עבד אל-קאדר אל-חוסייני.
https://he.m.wikipedia.org/wiki/צבא_הג'יהאד_הקדוש
הסכסוך החל כסכסוך דתי כג'יהאד נגד היהודים, והוא ממשיך כסכסוך דתי.
מסגד הקצה "אל-אקצא" נקרא במקור "בית אלמוקדס" (ע"ש בית המקדש) לכן ארגון "הג'יהאד האיסלמי" של היום אינו משתמש במונח "אל-מוקאדס" המזכיר את בית המקדש.
אחת הבעיות הגדולות של יהושע (ודומיו) היא העובדה שבפיליסטיניות גמורה הם מתעלמים לחלוטין מהעובדה הברורה החותכת שהסכסוך הוא במהותו דתי, מתוך דמיון הזוי של מושגים מערביים של העולם הסוציאליסטי הישן. יש לזכור שהיהודים נתפסים ע"י האיסלם כבעלי דת מושפלת בלבד, ובעקבות זאת ע"פ האמנה הפלישתינאית (החילונית לכאורה) אין כלל עם יהודי יש רק דת יהודית, ולכן אין ליהודים זכות למדינה, ולפי אמנת החמאס (סעיף 7) על המוסלמים לפי דברי מוחמד יש חובה להרוג את כל היהודים כתנאי לגאולה. בעקבות זאת ההיסטוריון והתיאולוג המוסלמי, ד"ר אבא של מאזן, חוזר ואומר שמעולם לא יכיר בקיום העם היהודי, ובזכותו למדינה. היהודים כבעלי דת, הוא קבע, הם "טמאים ומטמאים".
מוחמד חוסיין המופתי של אש"פ, מינוי אישי של אבא של מאזן קורא לרצוח בהתאם לדברי מוחמד את כל היהודים הקופים והחזירים:
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8

2. חלוקת ארץ ישראל פלשתינה-פלסטין נעשתה כבר. הבריטים הקימו בשטח של למעלה משני שליש של ארץ ישראל-פלשתינה-פלסטין, מדינה ערבית-מוסלמית-סונית שהם כינו אותה "איזור עבר הירדן" ואחר כך "אמירות עבר הירדן". ולאחר כיבוש שטחי יהודה ושומרון שנקראו "הגדה המערבית", החליטו "העבר ירדנים" לשנות את שם מדינתם ל"ירדן" ואת שם עמם ל"עם הירדני".
במדינת "עבר הירדן" זכו המוסלמים-סונים שכונו ע"י הבריטים קודם "פלישתינאים" לריבונות לאומית. (לערבים-המוסלמים ככלל יש ריבונות לאומית על 13 מיליון קמ"ר של שטחים כבושים על ידיהם).
ככל חזון משיחי גם חזונו של אברהם גבריאל יהושע עשוי לקסום לרבים, אבל גם הוא מודע לכך שהוא הזוי לחלוטין. למשל הסעיפים הבאים של יהושע: "כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית, שאיתם קיים עכשיו שיתוף פעולה סביר, יתאחדו עם הכוחות הישראליים במשטרה משותפת." אם צה"ל הוא הריבון, הרי אין כל משמעות לסעיף הזה.
"המקומות הקדושים בעיר העתיקה של ירושלים (כקילומטר רבוע) ינוהלו על ידי שלוש הדתות הגדולות." דתות אינן מנהלות כלום בני אדם מדתות שונות מנהלים. ומי ינהל?
בניגוד לדבריו שהוא נסוג מפתרון שתי המדינות לשני העמים, פתרון השולל קיום מדינה יהודית, "חזון השלום" של אברהם גבריאל יהושע בכל זאת משאיר שתי מדינות ערביות-מוסלמיות ריבוניות מדינת "עזה" ומדינת "עבר הירדן". מדינת החמאס בעזה שהיא מדינה ערבית-מוסלמית-סונית-פלישתינאית, בעלת צבא וריבונות, תמשיך את קיומה העצמאי. אותה, אין הוא מוכן לספח לישראל. וכמובן קיימת גם מדינת עבר-הירדן שם גם זוכים הערבים מוסלמים-סונים-פלישתינאים לריבונות.
לסיכום: בחזון של אברהם גבריאל יהושע אין שלום (הוא מודה בכך כשהוא מגדיר "שותפות לא שלום") אלא בסיס לקונפליקט מתמשך אין סופי.
סיפוח כל ערביי יהודה ושומרון לישראל וביטולה כמדינה יהודית יהווה סכנה לקיומה של היהודים באותה מדינה מדומיינת, ולכן יש לשלול אותו הסף מבחינה מעשית ומוסרית. לעומת זאת הצעתו הראשונה של אברהם גבריאל יהושע אותה הציג באזכרה ליוסף שניידר-שריד, העולה בקנה אחד את תוכנית אלון-רבין-טראמפ, ראוי לשקול בחיוב.
מובן שלאור תמיכתו של אברהם גבריאל יהושע בביטול מדינת היהודים, "לורד האו האו הישראלי" גדעון לואי (לוי) מגדיר את יהושע "חוזה המדינה האחת."
(גדעון לוי, "חוזה המדינה האחת", "אל-ארצ'י, 16.2.22)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2022-06-16/ty-article-opinion/.premium/00000181-671c-dcd6-a99d-e73da8bf0000
ואין תימה שמערכת "אל-ארצ'" – מיד הכריזה כי "לא במקרה הושמטה אבן היסוד הזו (חוזה המדינה האחת) בשלל ההספדים על א.ב. יהושע":
https://twitter.com/Haaretz/status/1537270518855786497?t=-eeoKVEFwqxIUdVjpiXdxw&s=03)

לסיכום:
אם בתחילת דרכו היה אברהם גבריאל יהושע, "בן גוריוניסט" השייך לזרם המרכזי ביישוב של הציונות-הסוציאליסטית, (בן גוריון עצמו חזר במידה מסוימת ליהדות בסוף חייו והתוודה: "אני בטוח שיש אלוהים יותר מאשר אני בטוח בכל דבר אחר") –
https://www.youtube.com/watch?v=XpGC9xdTWeg (דקה 0.28)
– הרי בסוף דרכו הזדהה יהושע יותר עם תורתו של אדולף גורביץ' שיצא מהרוויזיוניזם הז'בוטינסקאי, מה שאברהם שלונסקי כינה בלעג "כנענים", כלומר ניתוק מהעם היהודי, וניתוק מהדת היהודית, אבל בניגוד ל"כנענים" שדיברו על עם "עברי" חדש שיכלול את הערבים וישלוט בהם, יהושע נסוג מהציונות, וקורא לביטול המדינה היהודית, והחזרת מה הוא הגדיר "ישראלי" לחיות למעשה כמיעוט תחת שלטון כיבוש ערבי-מוסלמי (גם אם לא השתמש בדיוק במילים אלו). הוגי הציונות ראו תמיד ביהודי החי בארץ ישראל בריבונות יהודית יהודי מלא יותר מיהודי עם בעיית זהות החי תחת שלטון זר ושפה זרה, אבל אצל יהושע לא מדובר על יהודי מלא יותר, אלא להיפך על יהודי חסר יותר. חסר יותר ביהדות.
כבר ביוני 1970, בשיחה עם אהוד בן עזר בכותרת "סכנת הבגידה בציונות" (בספר "אין שאננים בציון", ת"א 1986) אמר יהושע: "לדעתי ציונות פירושה הקמת מקלט בטוח לעם היהודי. ולאו דווקא שיבה למולדת הישנה." (אוגנדה למשל). כעת מחמת הסכנה "המדינה היהודית" ששמה ישראל איננה עוד לדעתו מקלט בטוח, ולכן הוא מחזיר את היהודים לחיות תחת שלטון זר, ערבי-מוסלמי. אז מה בעצם יוותר מ"הישראלי" שלו הכאילו "מלא יותר", שיחיה תחת שלטון ערבי-מוסלמי בשעה שהוא מנותק מהעם היהודי ומהדת היהודית.
לאחר מותו של עמוס קלויזנר-עוז כתבתי על "הנביא עמוס" בו הבאתי את התבטאויותיו ומעשיו וסיכמתי כך: "לסיכום נוכל לקבוע בבירור שהדימוי של עוז כנביא, מופת מוסרי, מצפן מוסרי, 'הצופה לבית ישראל' – אין לו קיימות. מי שמצדיק את הלגיטימיות של ראיית ישראל כהתגלמות השטן אינו יכול להיחשב כנביא אמת יהודי, ולהיות מצפן מוסרי לעם ישראל, אולי רק אדמו"ר של השמאל האנטישמי, האנטי-ציוני." הנה הטקסט המלא:
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01408.php
אותו דבר ניתן לומר גם על אברהם גבריאל יהושע. המטיף לניתוק הישראלים מהעם היהודי ומהדת היהודית, והמוותר על ריבונות לאומית יהודית וקורא לביטול מדינת היהודים, ולחיים תחת שלטון ערבי-מוסלמי – אינו יכול להיחשב כנביא אמת יהודי, ולהיות מצפן מוסרי לעם ישראל, הוא יכול אולי להיחשב כ"הצופה לבית ישמעאל", אדמו"ר השמאל האנטישמי, האנטי-ציוני. אבוי לציונות-הסוציאליסטית שהקימה וייסדה את היישוב והמדינה שאלו היום נביאיה. ברל ודאי מתהפך היום בקברו.

אשרינו ואושרם – קלריס חרבון ירדה למרוקו
בדוגמאות שהבאתי ב"שיח הזהויות של יהודי ערב – מגזענות אנטי-אשכנזית לאנטישמיות קלסית ולאנטי-ציונות" הבאתי את הקטע הבא:
זהות הציונות עם האשכנזיות הביאה אחדים מחברי התנועה האנטי-אשכנזית להסיק מסקנה אישית ולרדת מהארץ.
קלריס חרבון המתנאה בזהותה ה"מזרחית" היא בת למשפחה "מערבית" (מוגרבית) מרוקאית המגדירה את עצמה גם כן באמצעות המהות העצמית האנטי-אשכנזית:
קלריס חרבון או "כוס אימא שלכם, חפשו חום בערבות הכפור של האימא הפולנייה שלכם לי אין חום בשבילכם"
פשעתם, אחיי בני עדות אשכנז
בני המערב, ערש האור
הרס השחור שלי
חמסתם, גנבתם, אנסתם את תומתם של הוריי
גנבתם לי את הגאווה
פדינו בה תלושי מזון
שילמנו בה את שכר הדירה הציבורית שבה כלאתם אותנו
קנינו בה קמח למופליטה
כדי שנוכל לארח אתכם במימונה
כדי שתוכלו לומר עלינו שאנחנו חמים ויודעים לארח
במקומה קיבלנו בושה, נחיתות, קיפוח
אלה המעות אותן נוריש הלאה
שם בכלא באר-שבע
במרכזי היום למכורים ובמעונות הנעולים לילדים העבריינים שלנו
הילדים הלא נורמטיביים שלנו
כוס אמא שלכם, חפשו חום בערבות הכפור של האימא הפולנייה שלכם
לי אין חום בשבילכם
אבל אני זוכרת
אני לא שוכחת
אני מוכנה לשלם את המחיר של להיזרק מכל מוסד
של להיות "מיליטנטית" ורדיקאלית
אתם מתים מפחד, משקשקים
שניקח לכם את מה שגנבתם לאור היום
את מה שגזלתם ממני, את העבר, ההווה והעתיד שלי
את השפה שלי, את כיבוד אם ואב
הזהות שלי, אני
אני לא סולחת לכם
עדיין לא
תביטו במראה ותגלו כמה אתם מכוערים
חמדנים שכמותכם, איך הובלתם אותנו כצאן לטבח
לגזזת, לעוני, לסמים, לתלות, לפינוי מהבתים שלנו
לשואה שלנו היהודים-הערבים
גרמתם לנו לעזוב את מרוקו שלנו
ואני רוצה לצעוק: "מלך מרוקו, אולי עכשיו תיקח אותנו בחזרה"
הצל אותנו
לקחתם לנו את הבית היחיד שבו יכולנו להרגיש שייכים
הלעטתם אותנו בציונות, בכיבוש
ומבלי שנתנגד
עטפתם אותנו בארעיות קבועה של כלום
ניצחיות של קיבעון וחידלון
תפסיקו כבר מכחישי שואה שכמותכם
(השיר [של קלריס חרבון] "כוס אימא שלכם", מופיע באתר הגזעני האנטי-אשכנזי "המאבק המזרחי, הציונות האשכנזית אם לזונות ולתועבות הארץ", של שאול סלע.)
בניגוד להכרזתה הפואטית בה ביקשה חרבון ממלך מרוקו שייקח אותה בחזרה למרוקו, לא שעתה חרבון לקריאתו של מלך מרוקו ליהודים לשוב לארצו. במקום לחזור למרוקו מקום התרבות המופלאה, הדמוקרטיה והפמיניזם, וללמוד באוניברסיטה המתקדמת של פס, והיא בחרה לעזוב לארה"ב בעלת התרבות המערבית "הפושעת".
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/00918001.pdf
מסתבר שיש חדש. קלריס חרבון, (המוגדרת ע"י אברהם גבריאל יהושע כיהודייה מלאה מלאה) החליטה בכל זאת לרדת למרוקו מולדתה. "מרוקו קראה לי." כאם יחידנית לבן שתוקי * שעשתה מתרומת זרע בקנדה (במרוקו זה לא אפשרי) הגיעה חרבון למרוקו.
הוריה "הגיעו" לדבריה לארץ ממרקש ב-1963. הם לא עלו או היגרו, אלא "הובאו" בכפייה (ע"י האשכנזים הרשעים) חרבון נולדה באשדוד, עשתה תואר ראשון במשפטים בניוקאסל שבאנגליה ושני תארים שניים במשפטים, האחד באוניברסיטת תל אביב והשני באוניברסיטת ייל שבארה"ב. אחר כך עברה למונטריאול ועשתה דוקטורט באוניברסיטת מקגיל, וגרה שם במשך עשר שנים. לפני שנתיים קיבלה משרת מרצה במחלקה ללימודי מגדר של אוניברסיטת אל אחווין בעיירה איפראן במרוקו, ומאז היא שם, מלמדת, מנהלת את מרכז הילרי קלינטון להעצמת נשים ומגדלת כהורה יחידה את בנה משה. בישראל, היא אומרת, הרגישה לא שייכת, ואילו במרוקו מצאה בית.
הראיון עימה נעשה כיח"צנות להוצאת ספר שלה שאת ערב ההשקה שלו בחרה חרבון לערוך באשדוד, מלבד משפחה נכחו שם לא מפתיע, אקטיביסטים אנטי-אשכנזים כסמי שלום שטרית (שחלם על מלך מרוקו ובסוף לא ירד אליו), הפנתר השחור ראובן אברג'יל, פעילות חברתיות כמו כרמן אלמקייס־עמוס והיוצר הדוקומנטרי רון מוסא-כחלילי.
כגזענית אנטי-אשכנזית אומרת חרבון כי "בישראל אין שמאל וימין, יש רק מזרחים (מערביים-מוגרבים) ואשכנזים. זה מה שחותך את ישראל."
"מרוקו בחרה בי. היא ביקשה שאבוא הביתה. כשהבן שלי פנה לסבא במרוקאית, השתנקתי. עבורי זו היתה שפה להתבייש בה, עבורו השפה הזאת היא הישג." (הבן משה יתגייס גם וודאי לצבא המרוקאי כשיגדל ויביא לחרבון תהילה). "יש לי אתוס יהודי מאוד עמוק ואני אישה מאמינה," מעידה חרבון על עצמה (מה עם התורה של א.ב. יהושע על היהודייה המלאה?) "אבל ישראל זה לא מקום שקל להיות בו אישה שנלחמת למען הכרה, צדק, ניראות ושלום... במרוקו אני מרגישה שאני יכולה לגדל את בני משה בשקט. זה מקום מכיל ואוהב ומחבק, ומרגיש כמו החלמה. אני מרגישה שמצאתי את הבית שלי במרוקו."
(שני ליטמן, "אני לא גולה פוליטית, אני פרחה פוליטית", "אל-ארצ', 24.6.22)
https://www.haaretz.co.il/magazine/2022-06-22/ty-article-magazine/.premium/00000181-8c14-dd06-ab95-ae16098a0000
הירידה של הגזענית האנטי-אשכנזית, חרבון – למרוקו, היא בשורה טובה הן לישראל והן למרוקו. מרוקו התברכה עכשיו באישה לוחמת אמיצה, שתיאבק נגד הדיקטטורה הרצחנית של מלך מרוקו ותביא למהפכה (כמו בצרפת) שתחסל את המונרכיה האבסולוטית שם ותביא דמוקרטיה למרוקאים.
כלוחמת פמיניסטית אמיצה היא תילחם במרוקו למען נשות מרוקו שתוכלנה לקיים כמוה יחסי מין חופשיים ללא כפיית נישואין, ותוכלנה להביא לעולם כאימהות-יחידות ילדים שתוקיים מתרומת זרע. כלוחמת ללא חת היא גם תילחם וודאי למען עניי מרוקו שיעזבו את שכונות העוני ויקבלו בתים מפוארים מהמלך. (היא ודאי לא תנצל אותם בביתה כמשרתים זולים), והחשוב ביותר כלוחמת חופש המושפעת לדבריה ממלקולם איקס ואנג'לה דייויויס – תוכל גברת חרבון להילחם נגד הכיבוש המרוקאי של סהרה המערבית, ונגד הכיבוש הערבי של הבֶּרְבֶּרִים, הרוב הילידי של מרוקו. אין ספק גברת חרבון תהווה אוצר רב ערך למרוקו מולדתה.

-----------
* מי שמכיר את אימו, ואינו מכיר את אביו – שידוע מי אימו, ואין ידוע מי אביו – נקרא "שתוקי", משום שכשהוא שואל את אימו על אביו, היא משתיקה אותו.
דינו של שתוקי כספק ממזר, בשל החשש שמא נתעברה אימו מממזר, או מאדם שהיא אסורה עליו משום ערווה. מכיוון שכך, יכול שתוקי להתחתן רק בגרים ובעבדים משוחררים, אבל לא בכשרים, בממזרים, בנתינים (=הגבעונים שנתגיירו בימי יהושע), באסופים ובשתוקים (שהרי ייתכן שהשתוקי כשר והשתוקית פסולה, וייתכן להפך, ולכן אסורים זה בזה).
https://daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=602
 
סוף לממשלה הלא ציונית
נפילתה של הממשלה הלא ציונית הראשונה בתולדות ישראל מהווה מקור לתקווה. הנזק שגרמה הממשלה הלא ציונית הזו, ממשלת בנט, לפיד, עבאס – במתן הכרה ולגיטימציה למפלגה גזענית ואנטישמית כ"אחים המוסלמים" עוד תהיה לנו חרב פיפיות כאשר זו תוכר ע"י מדינות דמוקרטיות בעולם. פתטי לראות יהודים שהיו מזועזעים בזמנו מהצטרפות "מפלגת החירות האוסטרית" בראשות הלאומן, בן הנאצים, הגיי, ירג היידר, לקואליציה – שבעטייה ניתקה ישראל את היחסים הדיפלומטים עם אוסטריה, מטיפים לקואליציה עם מפלגה גזענית ואנטישמית הרבה יותר (גם אנטי-להט"בית, ונגד זכויות נשים) כ"אחים המוסלמים", מפלגה שהיא אפילו גזענית ואנטישמית הרבה יותר מאשר מפלגתו האנטישמית "הנוצרית-סוציאלית" של קרל לואגר בוינה, ממנו שאב היטלר את האנטישמיות, והרצל את חזון המדינה היהודית.
הן לא תבעו במצען את רצח היהודים. "האחים המוסלמים" תובעים זאת בריש גלי.

סכנה – "חוק הנאשם" של ממשלת יאיר למפל-לפיד
הוא סכנה לדמוקרטיה
אם תצליח ממשלת לפיד גנץ עבאס להעביר את חוק הנאשם תהיה זו סכנה ממשית לדמוקרטיה הישראלית. כל יועץ משפטי לממשלה שנבחר ע"י מפלגה מסוימת יוכל לחסל כל מועמד לבחירות ע"י פיברוק אשמה משפטית. הנה ראו את הנימוקים הנכונים נגד החוק כפי שהסביר בזמנו טומיסלב-למפל-לפיד אביו של יאיר. "חוק הנאשם" עלול לפגוע אנושות בדמוקרטיה:
https://twitter.com/YairNetanyahu/status/1540059409128325120?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email

מיהם כוחות האופל לפי יאיר למפל-לפיד?
במהלך הצהרתו ביום שני על התפזרות הכנסת והליכה לבחירות, אמר החליף המיועד יאיר למפל-לפיד: "מה שקרה בימים האחרונים, מה שקורה כאן הערב, היא הוכחה נוספת לזה שהמערכת הישראלית צריכה שינוי עמוק ותיקון גדול. לפני שנה התחלנו את התיקון הזה, אנחנו ממשיכים בו עכשיו, וממשיכים יחד. מה שאנחנו צריכים לעשות גם היום. לחזור לרעיון של אחדות ישראלית. לא לתת ל'כוחות האופל' לפרק אותנו מבפנים. להזכיר לעצמנו שאנחנו אוהבים אחד את השני, אוהבים את המדינה שלנו, ורק ביחד ננצח."
לאחר ביקורת שקיבל הוא ניסה להבהיר את דבריו: "אני מבין שהיו אנשים, כולל ראש האופוזיציה, שנזקקו לתרגום של דברי על 'כוחות האופל', אז בשמחה: התכוונתי לכל מי שמנסה למנוע מעם ישראל להתאחד ולהתחבר – המורשע בתמיכה בטרור איתמר בן גביר וחבורתו וכל אלה שמפעילים את מכונת הרעל של הפייק-ניוז במימון אוליגרכים זרים."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=749598&forum=scoops1

למי התכוון למפל-לפיד
ב"אלו המנסים למנוע מעם ישראל להתאחד ולהתחבר?"
למי התכוון יאיר למפל לפיד בהגדירו את "כוחות האופל" כאלו שמונעים מעם ישראל להתאחד ולהתחבר? הוא התכוון בראש והראשונה לגדעון משה זריצ'נסקי סער.
האם יוכל גדעון משה זריצ'נסקי-סער להתבגר ולהתגבר על תאוות הנקמה הילדותית שלו בנתניהו ולהצטרף לממשלת נתניהו כשר משפטים תוך וויתור על התנאי להיות חליף? ובכך יציל את ישראל. עדיף לו מאשר לגרור את כולנו למערכת בחירות וללכת עם מפלגתו לפח האשפה של ההיסטוריה. הוא כבר עשה מספיק נזקים. הרי אין שום הבדל פוליטי בינו לבין הליכוד זולת רצון הנקמה הילדותי-פרימיטיבי שלו בנתניהו.
אה כן, ולמפל-לפיד התכוון כמובן גם לשאר המונעים מעם ישראל להתאחד: בנט, הוא עצמו, ליברמן, וגנץ. כל אלו מונעים מעם ישראל להתאחד ע"י איחוד שלהם עם "האחים המוסלמים".

יאיר למפל-לפיד לוחם בשחיתות?
הפער בין התדמית למעשים מעולם לא היה גדול יותר
יאיר למפל-לפיד, מנהיג מפלגת "יש עתיד", שחרטה על דגלה את המאבק בשחיתות, לרבות סביב מעשיו של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, מתנגד לחוק שיביא לפרסום הצהרות ההון של ראש הממשלה, השרים, סגני השרים וראשי המפלגות. למפל-לפיד הסביר את התנגדותו בחוסר רצונו בכך שילדיו יידעו כמה כסף יש לו. "זו לא שקיפות אמר זו חטטנות."
ד"ר דורון נבות: "על הציבור לדעת אם הוא בדמוקרטיה או באוליגרכיה אלקטורלית. אם נתניהו, לפיד ואחרים הם מיליונרים, הבחירה היא רק באילו אוליגרכים לבחור." לפיד מונע זאת מהציבור.
(איתן אבריאל, "יאיר לפיד לחוק לשקיפות ההון של הפוליטיקאים 'זו לא שקיפות זו חטטנות'," "אל-ארצ'" 18.6.22)
https://www.themarker.com/podcasts/2022-06-19/ty-article-podcast/.premium/00000181-7be7-d5d7-abc9-fbe794690000
אלו השרים שהפילו את הצעת החוק לשקיפות בהצהרות ההון: קארין אלהרר, איילת שקד, יפעת שאשא ביטון, זאב אלקין.
תמר זנדברג וגדעון משה זריצ'נסקי-סער הצביעו בעד.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=749041&forum=scoops1

ברכות – סתיו שפיר השיגה דירה
סתיו שפיר (מישהו יודע את שם משפחתה המקורי?) עשתה קריירה שלמה כחסרת דיור בהפגנת חסרי הדיור, שוכני האוהלים בשדרות רוטשילד, במחאה של 2011. היא נבחרה לכנסת כחסרת דיור ויצאה מהכנסת. עתה מסתבר היא הגשימה את חלומה להיות לא רק בעלת דירה, אלא גם בעלת ארמון. היא התארסה עם בן זוגה עמית סטיבה בנו של המולטי-מיליארדר איתן סטיבה.
https://pplus.ynet.co.il/articles/0,7340,L-6148381,00.html#autoplay
ואולי השידוכין יעזרו לה גם להחזיר את חוב, חוב שפעם רצינו לפתוח יום סרט עבורה –חדשות בן עזר 683: יום סרט לאהוד ברוג-ברק ולסתיו שפיר
חשב הכנסת דורש מאהוד ברוג-ברק, וסתיו שפיר 8 מיליון שקל בעקבות התפרקות מפלגתם "המחנה הדמוקרטי". על "התנועה הירוקה" של שפיר, ו"ממפלגת העצמאות" של ברוג-ברק לכסות חובות בהיקף של כ-4 מיליון שקל כל אחת.
https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3791230,00.html
אז אולי לסתיו שפיר הצעירה יש לאשר פשיטת רגל, אבל מה הבעייה לסוחר הקנביס העשיר המולטי מיליונר, ברוג-ברק – לשלם את חובו? נעבאך, האם שניהם רוצים שאזרחי המדינה יארגנו לטובתם יום סרט לכיסוי חובם?
בינתיים מוטב לשניהם שישבו בשקט מבושה, ויסתמו את הפה.
מי יודע אולי עכשיו סתיו שפיר בעושרה החדש תכסה גם את חובו של אהוד ברוג-ברק.
נעמן כהן