עמנואל בן סבו מתנאה בעצמו שהוא "מחנך, וסופר ספרי ילדים מעצבי זהות בנושא השואה," ומחזיק מעצמו גם מומחה לשנאה. הוא מספר שנסע לגרמניה, נעמד ברחוב חבוש כיפה מול אנטישמי גרמני-נאצי שהסתכל עליו בשנאה, והוא לא השפיל מבט, אלא חייך עד שהגרמני הסתלק. איזו גבורה יהודית! ועתה הוא מגדיר את מה שאני כותב: "ארס קטלני" – "ספוג שנאה קיצונית ובריונות מילולית." (ועוד ביטוי גס ומעליב שאהוד בן עזר בטובו צינזר) ("חדשות בן עזר", 1761). למרבה הצער בן סבו אינו מביא דוגמא להוכחת דבריו, אלא רק מכליל.
אינני מבין מהו "עיצוב זהות בנושא השואה לילדים" שהוא כותב, אבל כן מבין את ביטויי השנאה שלו כאן. כחובש כיפה הוא עובר על העבירה הקשה של הלבנת פנים ברבים שעליה נאמר: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים" וגם "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים". (סוטה (דף י' ע"ב).
מכיוון שברצוני לתקן את דרכיי, וחלילה לי לכתוב "ארס קטלני" – "ספוג שנאה קיצונית ובריונות מילולית." (ועוד ביטוי גס ומעליב שאהוד בן עזר בטובו צינזר), הרי אני מעלה אתגר לעמנואל בן סבו: תן דוגמה אחת למשפט אחד כזה שכתבתי, וניווכח אם הוא תואם את דברי הבלע שלך. אם תמצא משפט כזה אתנצל. מבטיח לתקן את דרכיי.

ואלה שמות בני ישראל
תודה לזיווה שמיר על דבריה המחכימים על שאלתי בדבר הלועזית של נתן אלתרמן.
כמיטב המסורת היהודית היפה, וכיהודייה טובה, על שאלה היא מחזירה לי מיד שאלה: "מהי בדיוק המוטיבציה שלך, נעמן כהן, כשאתה מחזיר לכותבי חב"ע את שמם הגלותי שניתן למשפחתם בדורות עברו? לעניות דעתי ראוי לעשות כן רק כשהשם הלועזי, מורשת הגלות, מצביע על איזו מגילת יוחסין ראויה לשמה." ("חדשות בן עזר", 1761).
אז ראשית אינני עושה זאת לכותבי חב"ע דווקא, אלא לכל אדם שאני כותב עליו. חלקם הגדול מטבע הדברים דמויות יהודיות היסטוריות מן העבר, למשל קרל הלוי-מרקס (צאצא רש"י ומהר"ל) או ליאון דוידוביץ' ברונשטיין-טרוצקי מייסד הצבא האדום, או יצחק בֶּלִישָה הור, שר המלחמה הבריטי בתחילת מלחמת העולם השנייה יהודי ממוצא מרוקאי, ועוד ועוד.
סוקרטס טען כי שמו של האדם מעיד על טבעו. בארץ בכלל נוהגים לכנות אנשים מכובדים בכינויים מתיילדים מגן הילדים, לפעמים אף מגוחכים, ציפי במקום ציפורה, בוג'י, במקום יצחק, בוגי, במקום משה, מני, במקום מנחם (מני נפתלי, אף פעם לא מני בגין), בני, במקום בנימין (בני גנץ, אף פעם לא בני נתניהו) וכו'.
השם המלא נותן מידע ביוגראפי-היסטורי רב על אותו אדם עליו כותבים, ובכך אני מוסיף מידע חשוב לקוראים.
אזכיר רק תגובה אחת שכתבתי בעבר שתבהיר את עמדתי. (רק הגבתי למכתב שכתבה נגדי לא כתבתי עליה קודם לכן):
"חדשות בן עזר", 1227 –
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01227.php

עצה לבריאות טובה
תקוה-נדיה-כהן-וינשטוק-לוריא מתלוננת על הנוהג שלי להביא את שמו המלא של אדם כאשר אני כותב עליו, וטוענת בחוסר סבלנות: "נמאס לשמוע את פירוט השמות המיותר שלו." ("חדשות בן עזר", 1226)
אז יש לי עצה טובה. תקוה-נדיה-כהן-וינשטוק-לוריא, את לא חייבת לשמוע (התכוונת וודאי למילה לקרוא). את לא חייבת להתרגז. זה לא בריא. פשוט עברי הלאה. אל תקראי, עשי דליט.
למה לך לסבול אם נמאס לך? העיקר הבריאות!
ולהקורא המתעניין. כמה דל ומשעמם למשל השם "תקוה וינשטוק" וכמה מלא עניין ביוגרפיה והיסטוריה השם המלא – "תקוה-נדיה-כהן-וינשטוק-לוריא".
https://he.wikipedia.org/wiki/תקוה_וינשטוק
פעמים רבות קיבלתי ביקורת על הזכרת השמות המלאים. משום מה זה מרגיז אנשים, לא מובן לי למה, מפני שתמיד כתבו לי אנשים שהם גאים בשם המקורי שלהם, מעולם לא כתב לי מישהו שהוא נעלב או נפגע מהזכרת שמו המקורי. כמובן אם הייתי יודע שמישהו נעלב בעודו בחיים הייתי מיד משמיט את שמו המקורי. (חוץ מ"שיקלגרובר" השם המקורי של היטלר...)
הנה ראי, זיוה שמיר, כמה דברים מעניינים למדנו משם המשפחה המקורי שלך: "אני, אישית דווקא גאה גם בשמי הלועזי (גרבורג-הרבורג) שמבית-אבא, שממנו צמחו אישים רבים בדורות האחרונים, כפי שיכול לראות בנקל כל מי שמשוטט באינטרנט. כך גם לגבי השם 'קליר', שם משפחתה של סבתי מצד אבי, 'גרנט-רימון', שם משפחתו של סבי מצד אימי, ו'שטרסברג', שם משפחתה של סבתי מצד אימי (השם האחרון מעיד שמשפחת סבתי מצד אימי עברה בדרך נדודיה בעיר Strasbourg בסמוך לגבול צרפת-גרמניה, שבה ישבו יהודים עוד בימי-הביניים)." באמת פיסת היסטוריה מרתקת.
מוזרה לי מאוד ההתנגדות לאזכור השם המקורי. לפני שנים כתב אחד (מפאת כבודו לא אזכירו בשמו) כי הוא מקבל בחילה מאזכור השמות, המלצתי לו על תרופה טובה נגד בחילות והמלצתי לו פשוט לשמור על הבריאות ולא לקרוא, לדלג. זה בסדר גמור. מכיוון שלא רציתי חלילה להזיק ולהביא מחלות לקוראיי, אלא רק תועלת, תקופה מסוימת אף כתבתי אזהרה בפתיחה: "בקטע הבא יש שמות מלאים."
כאמור השם המלא נותן את הסיפור המלא. למשל כשאת כותבת: "זוהר ארגוב הוא האריק איינשטין של המזרחיים." למי שלא מכיר, לא ברור האם כמו איינשטיין גם ארגוב הוא זמר אשכנזי-רוסי, הרי כזה הוא לפי השם? לכן יש חובה להוסיף את שמו המקורי עורקבי. זוהר עורקבי-ארגוב, ואז ברור שהוא ממוצא תימני ולא רוסי. הוא הדין בזמר איל ביטון-גולן.
להבדיל אלף הבדלות, התקשורת הישראלית מעלימה משום מה את שמו המקורי של המתחזה לרב שהעליל עלילות דם נוראיות על האשכנזים, ששמו המקורי הוא עוזי אזולאי (שם משפחה מרוקאי ע"ש אזור במרוקו) לכן תמיד אני מציין את שמו המקורי לטובת הציבור. או אזכור שמו המקורי של הגזען האנטי-אשכנזי רון מוסא-כחלילי. אותה חשיבות יש גם בציון שמו המקורי של איתמר חאנן-בן-גביר. (חאנן בערבית עיראקית גביר), או באזכור השם המקורי מייצ'סלב בגון (בגון ברוסית רץ) של מנחם בגין. ותקצר היריעה מדוגמאות של אישים מהארץ ומהעולם שאזכור שמם המלא, אותו אני מביא, נותן מידע חשוב.
אפילו מבחינה פרקטית ידיעת השם המקורי הכרחית. כדאי היה למשל לנשים המנוצלות ע"י נוכל הטינדר – סיימון לבייב, לדעת ששמו המקורי הוא שמעון חיות.
בנימין גנץ היה וודאי זהיר יותר בבחירת עובד משק בית בביתו אם היה יודע את שמו המקורי של עומרי גורן, המרגל לטובת איראן ששכר לעבודת הבית – סרגיי גורוחובסקי. מוסר שכל: הקפידו תמיד לדעת את השמות המלאים.
בניגוד לדעתך איני סבור שהחשיבות לציין את השם המקורי של אדם הינה רק אם הוא בעל שושלת יוחסין חשובה, החשיבות היא לכל אדם גם אם בא מעמך. כאמור בשמות יש מידע היסטורי תרבותי עצום.
את כותבת על ישראלים יורדים החוזרים לשם משפחתם הקודם, אבל אני סבור שדווקא מרתקת התופעה התרבותית של ישראלים שאינם יורדים, החיים בארץ, הנותנים לבניהם שמות לועזיים. למשל יהודים ממוצא מרוקאי המלינים על קיפוח מצד האשכנזים ואינם נותנים לבניהם שמות עבריים, אלא דווקא שמות של אשכנזים גויים, (לא מרוקאים). למשל קוראים לבת: חג מולד ("נטלי"), או נותנים לבן את השם הגאלי-אירי ליוחנן העברי, או יוחנא הערבי– שון. או ליאם, הצורה הגאלית-אירית לווילהלם. רק לאחרונה שמעתי על נינה של זוג יהודים פולנים ניצולי שואה שהיו במחנות, דור שלישי בקיבוץ, שהוריה נתנו לה את השם היילי. (מזל שניצולי השואה כבר נפטרו כי השם היה מזכיר להם וודאי "הייל היטלר").

ואלה שמות בני ישראל
מסורת! מסורת! מסורת! (ושמות גרמניים)
אברהם ג'ג'טי-בניהו, לשעבר דובר צה"ל והיום יחצ"ן, מתמוגג מנחת. הוא הוזמן ל"גן שקד" בקיבוץ להבות חביבה, לטקס "קבלת שבת" של נכדתו האהובה.
"שרנו שירי שבת,", מספר אברהם ג'ג'טי-בניהו, "והנכדה קרנה מאושר וחילקה עוגות וחלות שאפו בגן, ואז הדלקנו נרות, והילדים, עם הגננות ליאת ובלי, שיננו את הברכה 'ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת.' ככה ממש, לראשונה בלב הקיבוץ של 'השומר הצעיר'. ולא בנוסח הקיבוצי, אלא היהודי. ואני, שגדלתי בבית מסורתי שהיה כה חסר לי עבור ילדיי שגדלו בקיבוץ ושמעו שופר ביום הכיפורים לראשונה רק לפני חמש שנים, קיבלתי את זה אצל נכדתי וחבריה לגן 'שקד', שמשלב חילוניות עם יהדות בסיסית, ואני מאושר." ("מעריב", 1.7.22).
נהדר. מסורת! מסורת! מסורת! – דא עקא, שמה של הנכדה הצברית דור שלישי בארץ הוא השם הגרמני אֶלְמָה שהוא בגרמנית – הקטנה של השם וילהלמינה.
אז מה אומר שם הנכדה הגרמני בקיבוץ על מסורת יהודי סוריה "לדורותיהם", או על המסורת של "הקיבוץ הארצי" של "השומר הצעיר"?

הוונדטות הילדותיות שתוקעות את המדינה
כל הטרלול הפוליטי של המדינה בשנים האחרונות ובזבוז המיליארדים על בחירות חוזרות ונשנות מקורם בשתי וונדטות ילדותיות ופרימיטיביות המסכנות את המדינה.
1. איווט אביגדור לובוביץ' ליברמן, עושה ונדטה נגד נתניהו מפני שלדבריו נתניהו היה אחראי לחקירת המשטרה נגדו. למותר לציין שהדבר האחרון שמעניין את ליברמן זה נושא השחיתות. מסכנה פאינה קירשנבוים הרועדת מפחד ומוכנה לשבת עשר שנים בכלא בגלל ההיעלמות המסתורית של כל העדים נגד ליברמן.
2. גדעון משה זריצ'נסקי-סער עושה ונדטה נגד נתניהו בגלל שלא קיבל ג'וב של שר. למותר לציין שהדבר האחרון שמעניין אותו זה נושא השחיתות כפי שהראתה תמיכתו בנתניהו עד שלא קיבל את הג'וב לו ייחל.
מוטב היה שהחסידים השוטים והמשתטים שלו, הצועקים נגד השפעת סמוטריץ ובן גביר, יצטרפו לממשלה בראשות נתניהו הצטרפות שתנטרל את השפעתם. עצם הוונדטה הילדותית רק מעצימה אותם. האם הם יתעלו על עצמם ויראו את טובת המדינה מעל רגש הנקמה הילדותי פרימיטיבי שלהם?

המנון התקווה באוניברסיטת חיפה
בטקס סיום לימודי התואר ראשון שהתקיים באוניברסיטת חיפה, התבקש הקהל לקום לשירת ההמנון הלאומי "התקווה". סטודנטים ערבים רבים וחלק מהערבים בקהל שתקו ולא שרו את ההמנון, ואף בחרו, כאמור, להמשיך לשבת במופגן.
https://rotter.net/forum/scoops1/750867.shtml
אי הכבוד לשירת ההמנון "התקווה" מלמד על חוסר התקווה מהערבים. אך יש לציין לשבח את אוניברסיטת חיפה שלמרות שרוב תלמידיה ערבים היא ממשיכה בטקס הסיום במסורת של שירת ההמנון. באוניברסיטת תל אביב ביטלו לחלוטין את שירת ההמנון.

טרור ערבי-מוסלמי נגד מטיילים יהודים
חסימת סירות, זריקת אבנים, מוזיקה רועשת וקללות הן רק חלק מהאלימות שחווים לאחרונה מטיילים יהודים בנחלי הצפון מצד ערבים-מוסלמים החוסמים סירות מטיילים יהודים שרק רוצים ליהנות. שוטרים הוצבו על גדות הנהר במטרה למנוע את מעשי האלימות, בזמן שמשפחות מתלוננות: "שיט מהגיהנום".
https://rotter.net/forum/scoops1/751006.shtml
לכל סוגי הטרור הערבי-מוסלמי נגד היהודים נוסף סוג חדש של טרור נגד טיילים ונופשים יהודים. ודוק: זה לא "טרור מטיילים" (כמו שאין "טרור חקלאי") אלא טרור נגד מטיילים יהודים. את כל סוגי הטרור הערבי-מוסלמי נגד היהודים יש לחסל. למרבה הצער כל זמן שהממשלה תלויה ב"אחים המוסלמים" וברשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) זה לא ניתן.

מילים מילים מילים
התחייבויות התחייבויות התחייבויות
המילים הריקות של יאיר למפל-לפיד
בדומה ל"בינוט" של בנט (ההתחייבויות עליהן חתם) הנה תזכורת ממה שהתחייב חליפו יאיר למפל-לפיד לפני הבחירות: "אם ננצח אני מתחייב, נבטל את חוק המרכולים, נבטל את חוק הג'ובים, נבטל את חוק ההמלצות, נבטל את השר ללא תיק, נחזיר את לימודי הליבה, נחזיר את מתווה הכותל, נתקן את חוק הלאום, נתקן את חוק החינוך המיוחד, נתקן את חוק הפונדקאות, נעביר את חוק הקלון, נעביר ברית זוגיות ותחבורה בשבת. ובחודש הראשון של המושב הראשון הדבר הראשון שנעשה, נגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות."
https://twitter.com/GadiTaub1/status/1542732704030117889?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email
בדומה להתחייבויות של בנט גם כאן מילים ריקות ונבובות. הוא לא עשה דבר ולא קיים דבר. דבר אחד נכון. הוא הצביע נגד חוק הלאום, אך למזל העם היהודי ומדינת ישראל הוא לא תוקן.

כיצד מרקדין לפני הכלה? – מרקדין "מה יפית"!
שר התחבורה, מרב קסטנר-מיכאלי הגיעה לרקוד לפני הכלה – נכדתו של ח"כ משה רפאל וינראב-גפני. הרקדן מרב קסטנר-מיכאלי הגיע לעזרת הנשים, והפלא ופלא היה היחיד שרקד במכנסיים.
https://www.israelhayom.co.il/news/politics/article/12021969
והנה עובדה מטרידה. בשום כלי תקשורת לא צוין שמה של הכלה. כמובן לא על ידי רקדנית ה"מה יפית". מה זה אומר על מעמד הנשים?
נ.ב. מבקש סליחה. בכל פעם שאני כותב על מרב קסטנר-מיכאלי, אני מתבלבל בדקדוק העברי.
נעמן כהן