א

לעולם, לעולם אל תודה, לא בפומבי ולא בשיחה-בשניים, כי רצית שספרך ייעשה לרב-מכר. הרי זה מעשה שלא יסולח. מוטב שתאמר כי סבור היית שכאבך הפרטי לא יעניין יותר מקומץ תמהונים, ואין מופתע ממך על כך שספרך זוכה להצלחה כללית.

ב

והיה אם כאבך הפרטי אכן עניין לא יותר מקומץ תמהונים, או אם ספריך משעממים, ואין להם קוראים, ולמרות כל זאת הביקורת הספרותית מהללת אותך כאחד מגאוני-הדור – שא בגאון ראשך, בוז לספרים הקריאים ורבי-המכר, וקטוף את הפרסים והמלגות הציבוריים כל עוד הם ניתנים לך בזכות רום-מעלתך וחשיבותך האזוטרית.

ג

דע, ספר גרוע שכתב סופר חשוב – חשוב יותר מספר מעולה שכתב סופר בלתי-חשוב. לכן חשוב מאוד הוא להיות חשוב, ופחות חשוב הוא לדעת לכתוב ספר טוב. ודע – מידת חשיבותך נמדדת על פי מידת כשרונך להציג עצמך כסופר חשוב כבר מראשית הופעתך.

ד

יוצא מכך, אל לך להתאמץ יתר-על-המידה בכתיבה. שכן אם אתה סופר חשוב, לא חשוב מה שאתה כותב, כי כל מה שאתה כותב הוא חשוב. ואם אינך סופר חשוב, על אחת כמה וכמה – מה טעם להתאמץ? ממילא אין חשיבות למה שאתה כותב.

ה

לעולם, לעולם אל תכתוב ספר שקל לקרוא אותו ולהבינו. רוב המבקרים הם כה חסרי-ערך בעיני עצמם, שהם בזים לכל ספר שהם מבינים אותו, בעשותם את ההקש ההגיוני הבא: אני הלא חסר-ערך. אני הבנתי את הספר ואפילו נהניתי ממנו במקצת. משמע – הספר חסר-ערך.

ו

לעולם, לעולם, כתוב ספר שקשה, לפחות במקצת, לקוראו אותו ולהבינו עד תומו. רוב המבקרים הם כה חסרי-ערך בעיני עצמם, שהם מעריצים כמעט כל ספר שאינם מבינים אותו, בעשותם את ההקש ההגיוני הבא: אני הלא חסר-ערך. אני לא הבנתי היטב את הספר וכמעט לא נהניתי ממנו (או, לחלופין, כל כמה שאכתוב על אודותיו לא אצליח לרדת לעומקו או להקיף את גדולתו). משמע – הספר הוא בעל-ערך.

ז

אם תחכה בצנעה להכרה, לכבוד, לתגמולים ולתמלוגים – תימק בציפייתך, ולשווא. לכן אל תהסס לחטוף כפי יכולתך כל עוד כוחך עימך. הכול עסוקים בענייניהם, ואיש לא יעניק לך משהו בחינם רק בזכות היותך סופר.

ח

אך עשה מעשיך כך שאיש לא ירגיש שאתה נדחק לחטוף, אלא יחשבו שקהל רב דוחף אותך מאחור קדימה, קדימה אל ראש התור; וראוי לעשות זאת בחיוך מבוייש ומלא הכרת ערך עצמך, וכמו על כורחך.

ט

אם אינך בריון מטבעך, השתדל להעמיד עצמך מראש בעמדה אפרוחית נוגעת-ללב של מי שרבים רוצים לגלותו, לעזור לו ולטפחו עד זיקנה ושיבה טובה (הדבר תקף במיוחד לגבי נשים וילדים, וסופרים המשתייכים למיעוט מקופח זה או אחר, כגון ג'ינג'ים או פדראסטים).

י

ולבסוף, אל תשמיץ את עמיתיך, אפילו כל דבריך אמת, עלול להיווצר רושם שאתה מקנא, ממורמר, חסר-כישרון או חסר-חשיבות. מוטב לך לומר דבר טוב אחד, אבל רק אחד, על כל אחד מיריביך. וזכור, רק קדושים (או נוכלים) מסוגלים לגדלות-נפש שכזו.

אהוד בן עזר

מתוך הספר: "סדנת הפרוזה", אסטרולוג, 2000, וכן הציטוט הבא:

בשביס-זינגר על כתיבה לילדים

הסופר יצחק בשביס-זינגר אמר פעם כי הוא אוהב לכתוב סיפורים לילדים, ויש לו מאה סיבות לכך. הוא לא מנה את כולן, אבל עשר מהן הוא פירט:

ראשית

מפני שילדים קוראים ספרים ולא ביקורת.

שנית

מפני שאם משהו מוצא חן בעיניהם, הם מצפצפים על מה שכותבים המבקרים.

שלישית

מפני שאינם מחפשים בספרות את זהותם האבודה.

רביעית

מפני שהקריאה אינה משמשת להם אמצעי להשתחרר מרגשי אשמה, או להתגבר על ניכור.

חמישית

מפני שהילדים אינם אוהבים פסיכולוגיה.

שישית

מפני שהם אינם מנסים להבין את פראנץ קאפקא ואת ג'יימס ג'ויס.

שביעית

מפני שהילדים עוד מאמינים באלוהים, במשפחה, בשדים וברוחות, בסימני-פיסוק

ובכיוצא-באלה דברים שיצאו מהאופנה.

שמינית

מפני שהם אינם מחפשים בספרים אפאראט מדעי עם הערות שוליים ומראי-מקומות.

תשיעית

מפני שהילדים יסגרו ספר המשעמם אותם, מבלי שיתביישו מפני מישהו.

ועשירית

מפני שהם אינם מצפים כי הסופר האהוב עליהם ידבר רעות על המין האנושי.

בשביס-זינגר