תגובה לעדי אמסטרדם
הבאתי לאחרונה שיר של שמואל הנגיד "וכן כל צבי בוגד", וכמובן שכתבתי את שמו העברי המלא של המשורר, והוספתי גם את שמו הערבי המלא. בעת שכתבתי את השם המלא והארוך חשבתי שיהיו ודאי כאלו שירגזו עליי בגין אזכור שמו המלא, אבל גם על איזו חשיבות היסטורית ותרבותית יש באזכור זה.
נשגב מבינתי מדוע אוזכור שמות מרגיז אנשים, והמוזר הוא שלא מאיזכור שמם, אלא רק מאיזכור שמות של אחרים. התרגזות עליי על הבעת דעה שלי בנושא מסוים היא הגיונית לגיטימית ומובנת, אבל התרגזות משמות? למה זה בכלל מפריע לאנשים למה הם בכלל מתעסקים בזה. האם אנשים סתם משועממים ואין להם מה לעשות מלבד להתרגז משמות?
הבלשן העברי ד"ר עדי אמסטרדם*, מאשים אותי בהאשמה (שכבר הואשמתי בגינה בעבר), והיא שאזיכור השם המלא על ידי אינו תוספת מידע, אלא עשיית פרובוקציה פוליטית לאישים להם אני מתנגד. ("חדשות בן עזר", 1763), ושאני חושב שהמעברת את שמו מתכחש למוצאו. ושאני מסלף מידע כדי להפיץ את משנתי האידיאולוגית. האשמות חמורות.
ובכן להד"ם. כשאני כותב על אדם מסוים כנושא ראשי אני תמיד מזכיר את שמו המלא. כשהוא מופיע כשם משני אז לעיתים לא. אני תמיד מביא את השם המלא ללא כל הטייה פוליטית. אני כותב על דוד יוסף גרין-בן-גוריון בדיוק כמו על מייצ'סלב בגון-מנחם בגין, על גולדה מאבוביץ-מאירסון-מאיר, בדיוק כמו על גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון. על בבה טרטנברג-אדלסון בדיוק כמו על ציפורה** מלכה בז'זוביץ-לבני-שפיצר. אני כותב על יגאל פייקוביץ-אלון, בדיוק כמו על יצחק יזרניצקי-שמיר. על בנימין מיליקובסקי-נתניהו בדיוק כמו על אהוד ברוג-ברק. (אגב במשך השנים כתבתי הרבה יותר נגד מיליקובסקי-נתניהו מאשר בעדו עד שהוקפתי ע"י "ביביפילים" בכינוי הגנאי שלהם "רל"ב"). ונניח, רק נניח (זה לא נכון) שלמי שאני מתנגד, במקום לחרף ולגדף כנהוג בזמננו, אני מציין את שמו המלא, האם זו סיבה להתרגזות? על דעה בהחלט שווה להתרגז, על ציון השם המלא, וודאי שלא.
בניגוד לדברי ד"ר עדי אמסטרדם איני חושב שאדם שעיברת את שמו מתכחש למוצאו, (לעומת אדם המלעיז את שמו העברי) ואין כמובן כל קשר לעובדה אם הוא ישר או לא. ציון השם המקורי אינו מציגו כאדם לא ישר. דבר נוסף, בניגוד לד"ר עדי אמסטרדם איני סבור שבבחירת שם פרטי לועזי והעדפתו על שם עברי יש אמירה פוליטית, אלא רק תרבותית.
ד"ר עדי אמסטרדם מעלה נקודה חשובה: "מדוע איילת שקד נזכרת בשמו של אביה, בן-שאול, ולא בשם אימה, שהשתייכה למשפחת בונשטיין, מאנשי העלייה הראשונה?" – במקרה דנן האיזכור התבקש כי שקד ברוח הזמן התנאתה במסע הבחירות שלה במוצאה העיראקי, והמנהג עד ימינו היה ששם המשפחה ניתן ע"י האב ולא ע"י האם. אבל זה באמת דורש מחשבה מחודשת.
לסיכום. אמנם אני סבור שלאיזכור השם המלא של אדם יש חשיבות היסטורית ותרבותית, אבל הבריאות חשובה יותר. איני משלה את עצמי שמה שאני כותב שווה התרגזות ופגיעה בבריאות עקב כך. ומכיוון שאני רוצה רק בטובת הקוראים אני ממליץ (כפי שעשיתי בעבר) לכל המתרגזים הפוגעים כך בבריאותם פשוט לדלג על דבריי. לעשות דליט.
-----------
* ראו כמה דברים ניתן ללמוד מהשם עדי אמסטרדם. תארו לכם תיאורטית ששמו היה עדי תל אביב. אזכור השם המקורי אמסטרדם מלמד כי מוצא המשפחה קשור היסטורית לאמסטרדם. שם אשכנזי לא פורטוגזי, (יכול להיות גם אמסטרדמר או אמסטרדמסקי). השם הפרטי "עדי" כשם לגבר ניתן ע"י הורים יודעי עברית. היום האופנה לתת שמות של גברים לנשים ולעולם לא להיפך.
** הגיעה העת להפסיק לקרא לפוליטיקאים בשמות חיבה משל היינו חברים בבית-הילדים בקיבוץ, או בתנועה. פוליטיקאי אינו חבר, ומגוחך לקרא לו בשם חיבה. אם ישראל ויסלר (פוצ'ו) בגאוניותו יכול היה להעניק לחבריו הפלמחניקים ב"חבורה שכזאת" את כינויי החיבה יוסקה, יוסלה, יוסי, יוסיניו, וספי, הרי זה פשוט מגוחך לקרא למשל לחבר יוסף סטלין בשם החיבה יוסי סטלין. או לקרא לג'וסף ביידן יוסי ביידן, או ליוסף גסיניביץ'-אחימאיר בשם החיבה יוסי, בדיוק כפי שמגוחך לקרא לאדולף היטלר בשם החיבה אדולפי היטלר. או לקרא למנחם בגין בשם החיבה מני בגין, (או מיצ'סלבוש בגון), באותה מידה זה מגוחך לקרוא למנחם נפתלי בשם החיבה מני נפתלי. לבנימין נתניהו בשם החיבה – ביבי. לציפורה מלכה בז'וז'וביץ-לבני-שפיצר לקרא בשם החיבה המתיילד ציפי, משל היתה חברה מהגן או מהפלמ"ח "ציפ ציפ ציפ ציפ ציפי", או למרים סיבוני-רגב לקרא בשם החיבה מירי, ולבנימין גנץ בשם החיבה בני (כי הוא חמוד בהשוואה לבנימין נתניהו שהוא נקרא תמיד בנימין). וכיו"ב.

ואלה שמות בני ישראל (2)
המלעיזים מעברית
מהשם ישראל לליאוניד
צֶ'בּוּרשקה (ברוסית: Чебурашка) הוא יצור בדיוני. גופו קטן, אוזניו גדולות, והוא בעל פרווה קצרה וחומה. הוא דמות ספרותית בסדרת ספרי ילדים מאת הסופר הרוסי אדוארד אוספנסקי. כמו כן, הוא הגיבור של סדרת אנימציה על שמו שבה דמותו צוירה על ידי לאוניד שוורצמן. הדמות צֶ'בּוּרשקה ידועה פחות לילדי ישראל, אבל היתה פופולארית בכל העולם הרוסי-סובייטי, ובעולם הרחב במיוחד ביפן. בעקבות העלייה הרוסית הוקם ב-2018 בחולון גן סיפור בשם "צ'בורשקה וחבריו" ברחוב משה שרת 27.
https://he.wikipedia.org/wiki/צ'בורשקה
לאחרונה הלך לעולמו המאייר ליאוניד שוורצמן בן 101. שוורצמן נולד במינסק, בתחילת השלטון הסובייטי, למשפחה יהודית מסורתית דוברת יידיש. "אביו, אהרון נחמנוביץ' שוורצמן, ואימו, רחל סולומונובנה, נתנו לו את השם ישראל. אביו לקח אותו לבית הכנסת והוא ניסה להרגיש דבר מה, אבל לא הצליח." הרגע הזה – ילד עומד לצד אביו בבית כנסת, מול ארון הקודש – מתועד גם בסדרת הציורים של שוורצמן המוקדשת למינסק הישנה. בילדותו למד במשך כשנתיים עברית עם "רבי" שהיה מגיע לביתו, אבל התנגד ללימודים אלה בכל מאודו. בסופו של דבר, עזב הרבי את הבית בעצבים, לאחר שלדברי שוורצמן, הלם בראשו של התלמיד העצל באמצעות סידור.
ישראל שוורצמן התייתם מאביו כנער. עזב את מינסק ועבר לגור בלנינגרד אצל אחותו כמה שנים לפני פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות. אימו, אותה הצליח להוציא ממינסק בתחילת המלחמה, גוועה ברעב בלנינגרד הנצורה. את לימודי האמנות הוא התחיל עוד במינסק, המשיך בלנינגרד, ולאחר המלחמה התקבל למכון הכלל־סובייטי לקולנוע, לפקולטה לאנימציה. בכתוביות לסרטים המוקדמים שבהם שימש אמן-מעצב, הוא הופיע בשם "י. שוורצמן", הרי לא יכול היה להופיע בשם ישראל. בעקבות המסע האנטי-ציוני. אחרי מלחמת ששת הימים שינה את שמו הפרטי לליאוניד, שם רוסי כשר למהדרין.
בשנה האחרונה לחייו, אחרי מות אשתו, האנימטורית טטיאנה דומברובסקאיה, התנצר שוורצמן, לדבריו למקרה שבכל זאת יש חיים אחרי המוות – כדי להתאחד עם אשתו הנוצרייה בעולם הבא הנוצרי אצל ישו.
(לינה רוזובסקי, "הכי הרבה דמויות בכדור הארץ": פרידה מלאוניד שוורצמן, האיש שצייר את צ'בורשקה, "אל-ארצ'י", 7.7.22)
https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/2022-07-07/ty-article-magazine/.premium/00000181-d566-dc50-a99f-d5fff1c40000
אז ישראל הפך לליאוניד. גם סבו של ולדימיר איליץ' אוליאנוב-לנין מצד האם נקרא ישראל בלנק, רופא עשיר שהתנצר ושינה את שמו לאלכסנדר בלנק. הס היה מלהזכיר בבריה"מ לשעבר כי לנין הוא נכדו של סבא ישראל...
כאן, אני חייב לומר כי יש צדק מסוים בדברי הביקורת שהטיח בי ד"ר עדי אמסטרדם. אמנם בניגוד לדבריו אינני חושב שהמעברת את שמו מתכחש למוצאו, אבל בהחלט חושב כי המלעיז את שמו העברי ללא ספק מתכחש למוצאו, ואכן אני בז לו. קל וחומר על משומדים שעליהם אמר רבי ישעיהו ליבוביץ שהם חלאת המין האנושי.

ואלה שמות בני ישראל (3)
מיעקב ליאקב ולפרוטוקולים של זקני ציון
ואם כבר הזכרנו את ביקורתו של הבלשן ד"ר עדי אמסטרדם, ואת המשומד ישראל-ליאוניד שוורצמן, אי אפשר שלא להזכיר משומד אחר שהיה גם מומר להכעיס, וגם מומר לתיאבון, וגם אנטישמי גדול שהשפיע על האנטישמיות בכלל, ועל היטלר בפרט.
ד"ר עדי אמסטרדם עשה מפעל חשוב ותרגם את הפרוטוקולים של זקני ציון לעברית:
http://www.hebrewprotocolsofzion.co.il/home/mhm-hprwtwqwlym
אחד הפרקים בספר, שנכתב ע"י האוכרנה המשטרה החשאית של הצאר, חובר ע"י יעקב אלכסנדרוביץ' (‏1824-1879) המוכר בשמו הרוסי יאקוב בראפמן, שהיה יהודי מומר אנטישמי, ממניחי הבסיס התיאורטי למחשבה האנטישמית המודרנית ברוסיה. בראפמן, שהמיר את דתו לנצרות הלותרנית ואחר לפרובוסלבית, כדי להשתחרר מגיוס לצבא הצאר הפך למלשין של האוכרנה. הוא התיישב בפטרבורג, התמנה למשרה ממשלתית בצנזורה והחל לפרסם מאמרים ברוח ספריו בעיתונים הגדולים, בהם האשים את חברת "מרבי השכלה" בהפצת ניהיליזם בקרב הצעירים היהודיים, ואת "כל ישראל חברים" בניהול הקהל היהודי הכלל-עולמי הזומם לפרק את האימפריה הרוסית.
בשנת 1866 הוא הגיש "עדות" לפקידים בכירים באוכרנה על מה שנקרא בפיו "הקהל", (ארגון הקהילה – זה היה בסך הכול ועד שכל קהילה יהודית הורשתה להרכיב כדי לייצגה מול השלטונות, וגם נהנתה ממעט אוטונומיה. כך זה התקיים מאז ימי הביניים עד ל-1844, אז בוטל ארגון הקהילה ברוסיה, ואיתו כל שריד לאוטונומיה ליהודים). הוא גם כתב ספר ב-1869 בשם "הקהל". הספר מבוסס על פנקסים ורשומות רגילים של ארגון הקהילה של מינסק בין השנים 1789 עד 1828 בצירוף חומר דומה מערים אחרות. בראפמן דאג להוסיף דברי פרשנות שבמרכזם הטענה שארגון הקהילה נתן הוראות מדויקות לסוחרים היהודים כיצד לנשל את מתחריהם הנוצרים עד שלבסוף הם יוכלו להשתלט על רכושם. ספרו של בראפמן הופץ בעותקים רבים והיה חומר "הדרכה" חובה לפקידי ממשלה, כדי שידעו כיצד להתמודד עם יהודים. הוא גם הופץ בעולם וגרם למונח "קהל" להפוך למונח נורא ותואר תמיד כ"שם שרק גויים מעטים הורשו אי פעם לשמעו."
בראפמן הוציא ספר נוסף בשנת 1869, שנקרא: "אגדות יהודיות, מקומיות וכלל עולמיות". הספר "גילה" ארגונים יהודיים בינלאומיים ידועים כאילו היו סודיים. בין הארגונים נמנו: כל ישראל חברים, חברת מפיצי השכלה ביהודי רוסיה, החברה לעידוד ההתיישבות בארץ ישראל, האגודה לסיוע לפליטים היהודים בלונדון, וכן חברה להדפסת מהדורות חדשות של כתבי יסוד יהודיים. כל אלה היו ארגונים ללא-מטרות רווח מפורסמים וידועים לציבור. עובדה זו לא הפריעה לבראפמן לטעון בספר שמדובר ברשת יהודית, כלל-עולמית, שנועדה להשתלט על העולם. כל ישראל חברים, על פי בראפמן, היתה מרכז הרשת. זמן קצר אחרי צאת ספריו של בראפמן, על "כל ישראל חברים" נאסר לפעול בתחומי רוסיה, ופעילות המותרת של "חברת מפיצי השכלה בקרב יהודי רוסיה" צומצמה משמעותית.
https://he.wikipedia.org/wiki/יאקוב_בראפמן
על המשומד יאקוב בראפמן האנטישמי, שהשפיע על האנטישמיות הרוסית, על הפרוטוקולים של זקני ציון ועל היטלר (שלא היה מציל אותו מתאי הגזים למרות התנצרותו), מכוונות המילים: "לַמַּלְשִׁינִים וְלַמִּינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל-הַזֵּדִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל-אוֹיְבֶיךָ וְכָל-שׂוֹנְאֶיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ, וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר, וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם וְתַשְׁמִידֵם, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ."
למרבה הצער קמו לו גם בארץ יורשים רבים.

הליטאים – היהודים אשמים באנטישמיות ובשואה
בדומה להיטלר שהאשים את היהודים באחריות למלחמת העולם ולהשמדתם,
https://www.youtube.com/watch?v=93eHO2z_GnM
כך גם עיתון "יתד נאמן" המייצג את הזרם הליטאי אימץ את דבריו של היטלר. מאמר המערכת של "יתד נאמן" מבוהל מהפנייה של הציבור החרדי ימינה, ומזהיר: "יהודים שהתגרו בגויים גרמו לשואה." בגלל "נטילת גורלנו בידנו" ההסבר: "הכול בעקבות החשש מהצבעה חרדית לאיתמר חאנן-בן גביר."
https://twitter.com/kann_news/status/1546887883239333889
במאמר מערכת תחת הכותרת "המלחמה האמיתית באנטישמיות הגואה," נכתב: "יהודי העולם סובלים לא בגלל דתם, אלא בגלל מדינת ישראל ומדיניותה. כל יהודי הפך אשם בגלל החלטות ממשלת ישראל." כך בדומה לקורביין מהלייבור הבריטי מאשים עורך העיתון, הרב ישראל פרידמן, את המדינה כגורם המרכזי לאנטישמיות בעולם. במאמר נכתב, כי "מדינת ישראל שקמה כדי לפתור את בעיית האנטישמיות, הפכה להיות הגורם המרכזי לאנטישמיות". לפי פרידמן, "יהודי העולם סובלים לא בגלל דתם, אלא בגלל מדינת ישראל ומדיניותה. כל יהודי הפך אשם בגלל החלטות ממשלת ישראל ומאבקה בטרור הפלסטיני. בעניין הזה אין נתיבי מילוט." פרידמן מוסיף וכותב כי לומדי התורה הם הפתרון להתבטאויות אנטישמיות. "הם שיסתמו את פיות ראשי הלייבור ויטו לב ראשי מדינות, הם שישמרו שההיסטוריה הנוראה ההיא לא תחזור."
https://ch10.co.il/news/277819/#.Ys2YIr1BzX4
באמת קשה להבין איך יכול יו"ר ועדת הכספים, משה וינראב-גפני, לשבת על ברז התקציבים של מדינת ישראל כשהוא יודע שעל פי האידיאולוגיה של מפלגתו כל צעד וצעד שלו תורם לאנטישמיות.

על דאטפת אטיפוך
הבוגד מבוגד פטור?
וונדטה על וונדטה
הלל הזקן "רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אָמַר (לָהּ), עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן." כפי שהטבעת יטביעוך וסוף מטביעיך יטובעון (מסכת אבות פרק ב' משנה ו'). צבי האוזר ויועז הנדל הצטרפו למפלגת הוונדטה של גדעון משה זריצ'נסקי-סער-צופיוף (אני נענה לבקשת ד"ר עדי אמסטרדם ומזכיר גם את שם משפחת אימו הבוכרית), שנקם בבנימין מיליקובסקי-נתניהו על שלא מינה אותו לשר, והנה בכאילו צדק פואטי בנימין גנץ נקם בהם על שמנעו ממנו בזמנו להיות ראש ממשלה בקולות הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל), ומנע מהם להצטרף לאיחוד עם מפלגתו. איזו אירוניה יש בכך שיועז הנדל (הסוחר) שהתנגד אז לברית עם הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) ובגין זה נשאר בחוץ, הכריז על אחמד טיבי כ"לא מתנגד טרור."
גדעון משה זריצ'נסקי-סער-צופיוף, שהציל את עצמו מירידה מתחת לאחוז החסימה, בגד בהם וזרקם לכלבים, עוד האשים את הנדל באחריות לכך שהוא זרק אותו. כמה מצחיקה היא הפנייה שלו: "מר הנדל..."
https://rotter.net/forum/scoops1/751705.shtml
יותר מגוחכת היא הצהרתו: "מטרת המהלך לאיחוד מפלגות הוא למנוע מנתניהו לחזור לראשות ממשלה. המשותפת לא יכולה להיות שותפה בקואליציה..." (הרי בגין זאת נזרק הנדל...)
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=751724&forum=scoops1
סיבה נוספת לבגידה בהנדל היא עיסוקו בטלפונים הכשרים שהעלה עליו את חמת החרדים, שאיתם מקווים בנימין גנץ וגדעון משה זריצ'נסקי-סער-צופיוף, להקים קואליציה שתחליף את הליכוד. קורבנות הבגידה, האוזר והנדל, מנסים לחבור לאיילת בן שאול-בונשטיין-שקד, אבל נראה שההימור שלקחו הפעם לא יעלה בידם. "מי שהשכיל יותר לעשות כמעשי השועל הצליח יותר" (מקיאבלי הנסיך פרק 15)

היו זמנים
סער הליכודניק "הביביסט" מאשים את גנץ
בתמיכה בהקמת מדינה פלשתינאית:
https://www.youtube.com/watch?v=yN8G_5TGucI

מהו המצע המדיני של כחול לבן-התקווה החדשה?
מהו המצע המדיני של כחול לבן-התקווה החדשה, המפלגה המאוחדת של בנימין גנץ עם גדעון משה זריצ'נסקי-סער-צופיוף? הראשון תומך בהקמת מדינה פלשתינאית עצמאית ביו"ש ומקיים מו"מ עם אבא של מאזן, והשני בעד ישראל השלמה. אז מה יהיה המצע המשותף?
בגיליון "חדשות בן עזר" 1755, הבאתי את דברי השגריר דייוויד פרידמן: "מי סיכל את תוכנית אלון-רבין טראמפ?" שהם בנימין גנץ, יאיר למפל-לפיד, נפתלי בנט, וגדעון משה זריצ'נסקי-סער-צופיוף שייזכרו לדיראון עולם על שמנעו את הפתרון המדיני היחידי האפשרי – מימוש תוכנית אלון-רבין-טראמפ, שמי יודע מתי יתאפשר עוד.
בהינתן שסיפוח כל השטחים (כתביעת סער) עלולה להביא אסון לישראל בגין הפיכתה למדינה שהרוב היהודי בה בסכנה, והקמת מדינה ערבית-מוסלמית ריבונית עצמאית ביו"ש (כתביעת גנץ) מהווה סכנה ביטחונית קיומית למדינת ישראל, הפתרון היחידי הוא פתרון מדיני ברוח תוכנית אלון-רבין-טראמפ, פתרון שגנץ ועושי הוונדטות שחברו לו טרפדו למרבה הצער. הנה כי כן לא יאומן כיצד מחלת הנפש ה"ביביפוביה" וונדטה פרימיטיבית פגעה במוחם של ישראלים רבים וכתוצאה מכך גם ובעתידם. ודוק: בנימין מיליקובסקי-נתניהו הוא היחיד שממשיך את מורשת אלון-רבין ופועל לפתרון מדיני ברוחם.

יש לעשות חשבון (כלכלי לא נפשי)
האם יקום בוכהלטר – רואה חשבון מהימן ואובייקטיבי ויעשה חשבון ובו השוואה מהו שווי המתנות שקיבלו בנימין מיליקובסקי-נתניהו, ואשתו שרה האן-נתניהו (מעשה נלוז לכל הדעות) – ומה היתה עלות בית ראש הממשלה בתקופת מגורם בו, לעומת שווי המתנות שקיבל נשיא המדינה שמעון פרסקי-פרס כולל מתנות יום ההולדת (מעשה חיובי לכל הדעות) ומה היתה עלות בית נשיא המדינה בתקופתו? – סקיני ב"בית התה של ירח אוגוסט" אמר: "פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה," מסתבר שגם "שחיתות" היא עניין של גיאוגרפיה, בין בית ראש הממשלה לבית הנשיא, או יותר נכון של מי שגר בהם.

עיצוב רומני או רומאי?
הדס קליין העוזרת האישית (לא בניקיון) של ארנון מילצ'ן סיפרה כי פאקר רכש לשרה האן-נתניהו צמיד זהב במחיר של 42 אלף דולר, אך היא ביקשה ממנה להחליפו בטענה שבעלה אמר לה שזה "תכשיט רומני".
עלבון לרומנים. למה להעליב את העיצוב הרומני? מוטב היה לזוג מיליקובסקי-האן-נתניהו ללכת למוזיאון העיצוב בחולון וללמוד שם מהו עיצוב רומני:
https://www.dmh.org.il/articles/עיצוב-ברומניה-התוויתו-של-נרטיב/
אבל עודד קאשי, מעצב תכשיטי עילית מכיכר המדינה בתל אביב, שהתייחס לצמיד שקיבלה, לכאורה, שרה נתניהו ונמצא בעין הסערה אמר: "מדובר בתכשיט מבית בוצ'לאטי הנחשב לאחד מבתי העיצוב היוקרתיים בעולם." לדבריו, "זו פירמה יוקרתית ששייכת לתאגיד יוקרה גדול, מוכרת במיספר קטן של נקודות ברחבי העולם נחשב לאחד מבתי העיצוב של תכשיטים היוקרתיים בעולם." "אני מניח שזה לא רומני, אולי רומאי."
https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=IIFIHI&c41t4nzVQ=GJL
כאן ייאמר לזכותה של סוניה גלמן-גל-פרס, שבניגוד לשרה האן-נתניהו, תכשיטי זהב לא עניינו אותה כלל, ובעצם גם לא בעלה כנשיא.

יאיר גולן – "שמאל זה אני"
יאיר גולדנר-גולן, "המומחה לשנות השלושים", שרץ לראשות מרצ, טען כי הביטוי 'שמאלן' מקטין. זה כמו לקרוא לכהה עור "ניגר" בארה''ב".
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=751658
מטעמים היסטוריים "נגרו" – שחור בלטינית, נחשב שם גנאי. "בלק" – שחור באנגלית, נחשב חיובי. אז מה ההבדל בין איש שמאל לשמאלן?
כבר לפני שני דורות נתן על כך דעתו יעקב חזן מראשי "השומר הצעיר" "הקיבוץ הארצי" ומפ"ם שאמר: "מה ההבדל בין איש שמאל לשמאלן? שמאלן הוא אדם האומר שמאל זה אני!"
יעקב חזן בודאי מתהפך עכשיו בקברו כשהוא שומע שיורשת מפ"ם – מר"צ, הסירה את הציונות ממצעה, וגם את הסוציאליזם ומדברת על אחוות עמים במובן של תמיכה כספית במחבלים ערבים ובני משפחתם ותמיכה בחרם הערבי נגד ישראל.

ממשלת המעבר הלא ציונית מחלקת את ירושלים
הסכמת הממשלה הלא ציונית, ממשלת למפל-לפיד, בנט, גנץ, עבאס, לביקורו של נשיא ארה"ב, ז'וסף רובינט ביידן בירושלים המזרחית ללא ליווי של אנשי ביטחון ישראלים, וללא נציגי ממשלת ישראל, הינה הכרה דה פקטו בחלוקת ירושלים. (ארה''ב סירבה לאפשר לנציג ישראלי רשמי להצטרף לביקור ביידן בבית החולים הפלסטיני במזרח ירושלים).
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=751780&forum=scoops1
יש לכך אמנם תקדים בפרובוקציות שעשו בעבר נשיאי צרפת. נשיא צרפת, ז'אק רנה שיראק, צעק בביקורו בירושלים העתיקה על אנשי הביטחון הישראליים כפרובוקציה כדי לשאת חן בעיני דעת הקהל הערבית שהוא החשיב. לאחר התקרית, קטע שיראק את ביקורו במזרח ירושלים וחזר בהפגנתיות למלון, כתנאי להמשך ביקורו בארץ, דרש התנצלות מראש הממשלה נתניהו שכמובן סירב ואמר, "אם הוא רוצה להסתלק, שיילך."
נשיא צרפת, עמנואל ז'אן מישל פרדריק מקרון, צעק על אנשי ביטחון ישראלים שליוו אותו בכנסיית סנטה חנה בעיר העתיקה: "כולם מכירים את הנהלים. אני לא אוהב את מה שאתם עושים, צאו החוצה!"
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5664448,00.html
אבל כאן המקרה שונה כי ארה"ב הכירה בירושלים כבירת ישראל והעבירה את שגרירותה לירושלים, ולכן הדרישה לקיים ביקור בירושלים העתיקה ללא סממני ריבונות ישראלית מהווה פרובוקציה מדינית חמורה שאסור להסכים לה. כמובן שאסור גם לקבל כל דרישה לפתיחת קונסוליה אמריקאית נוספת בירושלים.

המפלגה הדמוקרטית בארה"ב
הופכת לאנטי-ישראלית ואנטי-שמית
מועמדת מטעם הדמוקרטים לקונגרס בניו יורק בבורו פארק, סינית מטאיוואן בשם Yuh-Line Niou הכריזה כי היא תומכת בחרם הערבי נגד ישראל.
https://jewishinsider.com/2022/07/yuh-line-niou-new-york-city-congress-democratic-primary/
נשאלת השאלה איך זה שאמריקאית-סינית מטאיוואן, שבעצמה נתונה לחרם, הופכת לאנטישמית אנטי-ישראלית התומכת בחרם עליה? התשובה פשוטה. עלייה במספר קולות הערבים והמוסלמים, וירידה בקולות היהודים.

תיקון טעות
בציטוט שהבאתי מדברי בן דרור ימיני על תומך החרם הערבי המלין על חרם נגדו, הוא כתב בעילום שם, וחשבתי שמדובר ביצחק לאופר-לאור, אך כנראה שלא. לפי התגובה לדבריו מדובר בניר אבישי כהן.
https://twitter.com/BDYemini/status/1545679427513815042
אבל דבריו מתאימים כאמור גם ללאופר-לאור.

לשלול אזרחות ישראלית מפלסטינים מחבלים
שקיבלו אזרחות ישראלית
המחבל מוניר רג'בי, פלסטיני שקיבל אזרחות ישראלית, והיה שותף לפיגוע הרצחני בקו 37 בחיפה בו נרצחו 17 נערים ונערות, והוגדר על ידי אסתר חיות כ"שונא ישראלים ושונא יהודים" צפוי להשתחרר בקרוב מהכלא בשל עסקת הטיעון שחתמה איתו הפרקליטות.
הורי הנרצחים קוראים לשר הביטחון לדאוג לכך שהמחבל לא יחזור לחיפה. דורשים לשלול את אזרחותו, או לכל הפחות לאסור עליו בצו להתקרב לעיר.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=751672&forum=scoops1
אני תומך בכך בכל לב. רק יד הגורל או נס גרמו לכך שב-5 למרץ 2003 לא עליתי על האוטובוס של קו 37 בחיפה שנוסעיו נרצחו על ידי המחבל המתאבד מוחמד חמדאן קוואסמה. בערב קראתי שאימו לא ביקשה את גופתו, אלא חילקה סוכריות מרוב שמחה.
הנה מה שכתבתי אז:
 
עִיר הָהֲרֵיגָה, חיפה מרץ 2003
 
קוּם לֵךְ לְךָ אֶל הָעִיר חֵיפָה.
קוּם לֵךְ לְךָ אֶל הָעִיר הַיָפָה
וּבְעֵינֶיךָ תִּרְאֶה וּבְיָדֶךָ תְּמַשֵּׁשׁ.
קוּם עָלֶה לְךָ עַל אוֹטוֹבּוּס
וּבָאתָ אֶל הָעִיר, אֶל רוֹמֵמָה, 
אֶל מְרוֹמִי הַכַּרְמֶל הַיָּרֹק. 
אֶל מַקְסִים עַל חוֹף הַיָּם הַתָּכֹל.
 
בְּבֵיִת הָאֶבֶן בְּבֵיתָה בְּחֶבְרוֹן
אֹם שָׁאִדי לֹא לָבְשָׁה אֶת
בִּגְדֵי הָאֲבֵלוּת הַשְּׁחוֹרִים. 
הִיא הִגִּישָׁה קָפֶה מְמֻתָּק. 
קִבְּלָה אֶת פְּנֵי הַמְּבַקְּרִים 
הַמְבָרְכִים  בְּגַאֲוָה: 
"אַל תִתְיַחַסוּ  לָאֵלֶּה אָשֵׁר נֶהֶרְגוּ 
לְמַעַן דָּרְכּוֹ שֶׁל אָלָלה כְּמֵתִים 
אֶלָּא כְּחַיִּים אֵצֶל אָלָלה.
בְּנִי הַשָׁאהִיד, לא מֵת. הוּא 
חַי וְנִיזוֹן מִיְּדֵי אָללָה. 
אֲנִי גֵּאָה בְּמַה שֶׁעָשָׂה בְּנִי, 
עָלֶינוּ לְהִילָּחֵם לְמַעַן הַדָּת שֶׁלָנוּ
וְלֹא לְמַעַן הַמְּדִינָה הַפַלֶסְטִינִית."*
בְּקַו 37 לָאוּנִיבֶרְסִיטָה בּוֹ אֲנִי 
נוֹסֵעַ, מִתְיָשֵׁב אֲנִי לְיָדוֹ שֶׁל הַנָּהָג.
מִלְּפָנִים הַסִיכּוּי לִשׂרוֹד עוֹלֶה.
לְיָד הַדֶלֶת הַקִדְמִית
אֲנִי רוֹאֶה אֶת כָּל הַנִכְנָסִים.
כָּל הַבָּאִים בַּתּוֹר.
 
וְאַתֶּם בְּיָהַב וּבְמִצְנָעַ
כָאֲשֵׁר הִתְחֲנַפְתֵם תִתְחָנֵפוּ,
מַלְּאוּ כְּרֵיסֵיכֶם קֻרְצָא.

---------
* ביום רביעי ה-5 במרץ 2003, פוצץ מחמוד חמדאן קוואסמה חגורת נפץ שחגר על גופו בתוך אוטובוס קו 37 בחיפה. בנרצחים תלמידים וסטודנטים. המחבל המתאבד היה בן 20, סטודנט במכללת הפוליטכניקום בחברון וחבר החמאס. הקטע לקוח מעיתון  ארגון  הג'יהאד האיסלאמי ב-6 במרץ 2003. מתכנני הפיגוע נידונו למאסר עולם ושוחררו בעסקת שליט.
43 יהודים נרצחו "בעיר ההריגה" בקישינב. בחיפה נרצחו: במסעדת מצה – 15. במסעדת מקסים – 21. בקו 37 – 17, בקו 16 – 15.
נעמן כהן