כל הטורים של פרופסור זיווה גרבורג-שמיר על אלתרמן מעניינים ומחכימים, השבוע היה לי עניין מכופל כאשר היא סקרה את החשיבות שאלתרמן ייחס לשמות המשפחה המקוריים כנושאי היסטוריה, תרבות, מורשת של העם היהודי.
"באביב 1954, כתב אלתרמן את הטור "עם הקונגרס הספרדי" ("דבר", מיום י"א באייר תשי"ד; 14 במאי 1954), ובו נכלל שקלא וטריא רעיוני בדבר קליטתן של עדות המזרח בארץ שמייסדיה – חוזיה, מדינאיה, סופריה ועסקניה – היו אז בעיקרם אשכנזים. השיר מביע את סיפוקו של אלתרמן מן השמות של האישים שנשמעו באירוע: "פָּשׁוּט נָעִים לִשְׁמֹעַ / אֶת עֶצֶם שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל הַצִּירִים [...] כָּאן מְהַלֵּךְ צִלְצוּל אָצִיל וָשׁוֹעַ./ כָּאן מוֹלְכוֹ,/ טוֹלֵדָנוֹ / בֶּן-בָּסָת / וְאַלְחָסִיד. / שֵׁמוֹת – אֶחָד אֶחָד. בְּהִכָּתְבָם גַּם יַחַד / דּוֹמֶה לְמִין אַלְהַמְבְּרָה / דַּף הַפְּרוֹטוֹקוֹל." ("חדשות בן עזר", 1767).
בכל זאת מעניין, האם אלתרמן ידע כי בנימין זאב הרצל היה יהודי ספרדי? אביו של תיאודור הרצל, יעקב הרצל היה יליד זמלין (1835), בזמנו עיר נפרדת, היום חלק מבלגרד. הוא היה מצאצאי הרב יוסף טאיטאצאק מסלוניקי שהיה בזמנו ממנהיגי הפזורה היהודית ספרדית ופוסקיה. סבו של הרצל, שמעון לייב הרצל, היה שמש בית הכנסת של הקהילה הספרדית בזמלין בתקופה שכיהן בה הרב יהודה שלמה אלקלעי, ממבשרי הציונות. בניין בית הכנסת עומד עדיין על תילו.
זה מעניין משום שבארץ נחשבים לספרדים רק מתחזים לספרדים כעבדאללה יוסף וכמכלוף דרעי. הרצל לעומתם שהיה ממוצא ספרדי אמיתי ידוע בארץ כאשכנזי.
לגבי הבעיה שעלתה ב-2013 למציאת שמות ספרדיים לשטרות הכסף, לאחר שנבחר אלתרמן, הנה מה שהצעתי בזמנו:
לאור הביקורת על אי הנצחת יהודי-ספרדי על שטרות הכסף, הנה מה שהצעתי בזמנו להנצחת שני יהודים ספרדים הראויים להנצחה:
ברוך שפינוזה (1632-1677) – הפילוסוף הגדול, שהיה היהודי החילוני הראשון, שממנו שאבו ביאליק, טשרניחוסקי, אלתרמן, לאה גולדברג, ורחל בלובשטיין. על רקע תמונת שפינוזה יש לשים את תמונת בית הכנסת הפורטוגזי היפה של אמסטרדם.
והשני י.ל. פרץ (1851-1915) – הסופר החשוב ביידיש ובעברית. על רקע תמונתו יש לשים את תמונת בית הכנסת הספרדי המפואר בזמושץ, פולניה. הנצחתו תהווה גם מחווה לספרות היידיש. יש לזכור כי מיספר היהודים הספרדיים שהגיעו לגרמניה, הולנד, ופולניה, עולה על אלו שהגיעו למרוקו, ובוודאי לעיראק או לתימן.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00839.php

מלחמת 48 לעצמאות כנען
למרות שמלחמת השחרור, (או העצמאות) החלה ב-30 בנובמבר 1947. בבוקר היום שלאחר קבלת תוכנית החלוקה בעצרת האו"ם, והסתיימה ב-20 ביולי 1949, לא הערבים, אלא דווקא "ההיסטוריוגרף" הכנעני, אהרון ליפֶּץ-אמיר, הוא שטבע למלחמת השחרור או העצמאות, את השם "מלחמת 48", "בטענה שזהו השם האובייקטיבי והמדויק ביותר המגדיר את אותה מלחמה", טען אהוד בן עזר (גיליון 1767) כ"היסטוריוגרף" כנעני, ליפֶּץ-אמיר וודאי גם קבע כי "בארץ כנען קם העם הכנעני ובה עוצבה דמותו הרוחנית והדתית ובה יצר נכסי תרבות, ובמלחמת 48 הוא הקים מדינה כנענית בכנען והיא תיקרא מדינת כנען..."
מעניין. סרקתי, ובכל מכלול כתביו של אהרון ליפֶּץ-עמיר לא מצאתי את הביטוי מלחמת 48:
https://benyehuda.org/author/513
ודוק: השבוע ראיתי את סרט התעמולה טנטורה (אתייחס עליו בנפרד) דווקא לאור התעמולה הערבית והשתלטות הנאראטיב התעמולתי הערבי, אני סבור שיש חשיבות רבה לקרא למלחמת השחרור או מלחמת העצמאות, בשמה הזה, ולא מלחמת 48.
אותה חשיבות יש גם בקריאת מלחמת ששת הימים בשמה, ולא מלחמת 67, כך גם בקריאת מלחמת יום הכיפורים בשמה ולא מלחמת 73.

הצבא הצרפתי צועד על קיבתו וגם לעיתים מנצח
"אהוד בן עזר: 'הצבא הצרפתי לא נחל שום ניצחון צבאי מאז ימי נפוליאון שכבש את מוסקבה.'"
לא מדויק. הצבא הצרפתי של נפוליון "הגרנד ארמה" לא ניצח בקרב נגד רוסיה, אלא דווקא הפסיד, אבל לעומת זאת הצבא הצרפתי ניצח וכבש את אלג'יר ב-1830, ניצח וכבש את תוניס ב-1881, ניצח וכבש את הודו-סין ב-1887, ניצח וכבש את מרוקו ב-1912.
במלחמת העולם הראשונה הצבא הצרפתי ניצח את צבא גרמניה בקרב על המארן (הנס על המארן) ומאוחר יותר עצר הצבא הצרפתי בפיקוד המרשל פטן את הגרמנים בוורדן, ומרשל פרדיננד פוש, הגנרליסמו של מעצמות ההסכמה, הוביל את בנות הברית לניצחון הסופי על גרמניה.

נפוטיזם וקומבינות
כיצד מינתה תמר זנדברג את בן זוגה אורי זאכי ליו"ר מרכז הרצל
השרה לאיכות הסביבה ממר"צ, תמר זנדברג, מינתה לתפקיד בכיר במשרדה את מי שהתחייב למנות את בן זוגה אורי צבי זאכי, ליו"ר מרכז הרצל בשכר עתק. (אורי צבי זאכי מתנאה כעסקן מר"צ בטייטל פיקטיבי של ארגון הפיקטיבי "יו"ר החזית להגנת הדמוקרטיה).
לשכתה של זנדברג התערבה כדי לקדם את הבחירה בבן זוגהּ, כשהיא מחזיקה בכוח להדיח מתפקידו את מי שאמור להשלים את המינוי.
(קלמן, ליבסקינד, "כיצד מונה אורי זאכי, בן זוגה של השרה זנדברג לג'וב יוקרתי").
https://news.walla.co.il/item/3519853
(כזכור זנדברג השתטחה בזמנו על קבר ערפאת וחל בה נס ונתעברה מבן זוגה).
הדבר המקומם עוד יותר מהנפוטיזם והקומבינה המושחתת של זנדברג היא העובדה שדווקא מר"צ כמפלגה לא ציונית שהסירה את הציונות ממצעה – היא שבוחרת יו"ר למרכז הרצל.

אי הציונות והגזענות המתנשאת של מר"צ
בתגובה על הביקורת שמר"צ הסירה ממצעה את סעיף הציונות הצהירה המנהיגה הישנה והמיועדת החדשה של מר"צ, גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון: "מר"צ היא מפלגה בלי מבחני נאמנות. היא בית פתוח לציוניות וציונים כמוני, וגם לערבים ישראלים כמו עיסאוי פריג׳ ועלי סלאלחה. ממש כמו בממשלת השינוי. אין בה מקום לטקטיקות שיסוי הסתה מבית היוצר של נתניהו." כלומר מר"צ היא מפלגה יהודית-ערבית.
https://twitter.com/naaman_c/status/1551062036460851201?t=FCmi7vYKim4WSDqEhjJIIw&s=03)
אכן, למר"צ אין מבחן נאמנות לציונות, לכן היא הסירה את הציונות ממצעה. מזל רק שהציונות נתנה לגולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון אפשרות לעלות לארץ, ולהתנחל במלבס ע"ח הערבים (לשיטתם). השאלה שנותרה היא, למה מר"צ, בהתנשאות גזענית – שוללת מהערבים את הגדרתם העצמית (ואת ההגדרה שלה את ערביי ישראל) כ"פלסטינים", ולא מגדירה עצמה מפלגה ישראלית-פלסטינית? האם יתכן שמר"צ שוללת מהערבים את פלסטיניותם, בגלל צרכי בחירות?

מה בצע בשלילת אזרחות ממחבלים ערבים אם הם מקבלים רישיון לישיבת קבע וממשיכים ליהנות מכל הזכויות?
"בג"צ קבע כי בית המשפט לעניינים מנהליים, רשאי, לבקשת שר הפנים, לבטל את אזרחותו הישראלית של מחבל ערבי אם אותו מחבל עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל, ובלבד שעקב ביטול האזרחות הישראלית לא ייוותר אותו אדם חסר כל אזרחות, ואם ייוותר חסר כל אזרחות כאמור – יינתן לו רישיון לישיבה בישראל."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=753004&forum=scoops1
בן דרור ימיני קובע שבניגוד לחוק, בג"צ למעשה אישר להעניק למחבלים תושבות קבע עם כל הזכויות כולל קצבאות.
אדם הפוגע במדינתו לא ראוי להיות אזרח אותה מדינה, אבל הדין הבינלאומי אינו מאפשר שלילת אזרחות למי שאין לו אזרחות נוספת, לכן קבעה הכנסת חוק, מעין פשרה ש"לאחר שלילת אזרחות מהמחבל יינתן לו רישוי לישיבה בישראל כפי שיורה שר הפנים." הגיונו של החוק הוא שלילת זכויות מהמחבל, ואילו הפסיקה של בג"צ קבעה שישיבת הקבע לא תהיה כפי שקבע שר הפנים (היכול לשלול זכויות מהמחבל) אלא ע"פ קביעת בג"ץ עם כל הזכויות. וקובע כי החוק הוא הצהרתי בלבד ולא הרתעתי בשעה שהרתעה היא שעמדה מאחוריו.
https://twitter.com/BDYemini/status/1550374827416080385?t=oixp7zzDXILZTq-1AmfITg&s=03)
ואני רק שאלה. מה הבעייה בהחזרת המחבל הפלסטיני לאזרחותו הקודמת שהיתה לו לפני קבלתו את האזרחות הישראלית? שהרי 138 מדינות מכירות במדינת פלסטין ול-96 מדינות יש יחסים דיפלומטיים עם מדינת פלסטין-הרשות הפלסטינית. אפשרות נוספת היא שיקבלו את האזרחות הירדנית שהרי לכולם היתה פעם אזרחות ירדנית שלפי אותם נימוקים אסור היה לשלול מהם. יוחזרו המחבלים הערבים-פלסטינים לאזרחותם הקודמת!

מזל טוב לסבא בנימין – מה עם מתנה לנכד?
ב'שול' של ברסלב במאה שערים בירושלים נערכה ברית לנכדו החרדי של סבא בנימין.
בבוקר יום שלישי (פעמיים כי טוב), התקיימה שמחת הברית לבנה החמישי של נועה נתניהו- רוט, בתו החרדית של ראש הממשלה לשעבר וראש האופוזיציה כיום בנימין מיליקובסקי-נתניהו.
מי ששימש כסנדק וכמוהל היה הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר מברסלב. בברכות כובד הגאון רבי שמעון שפירא, מגדולי משפיעי ברסלב.
ויקרא שמו של התינוק בישראל נתן – על שם רבי נתן מברסלב זצ"ל, שכידוע בני המשפחה משתייכים לחסידות ברסלב. (למה לא על שם הרב נתן מיליקובסקי הסבא רבא?)
סבא בנימין, רצה להגיע להשתתף בשמחת הברית אך בשל החשש ממהומות עם קנאי מאה שערים הוא לא הגיע, ומוקדם יותר ביקר את בתו והנכד הטרי בבית החלמה ליולדות ברחוב הנביאים בירושלים.
נועה נתניהו-רוט נשואה לאיש העסקים וההייטק דניאל רוט, השניים משתייכים לחסידות ברסלב ומתגוררים בשכונת מאה שערים בירושלים. ילדיהם מתחנכים בתלמוד תורה של 'הפלג הירושלמי'.
לפני כשבוע, כשנולד התינוק הטרי, ‏נתניהו צייץ בטוויטר וכתב: "מזל טוב לנועה בתי ולדני בעלה לרגל הולדת הבן! שתזכו לגדלו לתורה ולמצוות, אושר ובריאות. מאחלים – שרה וביבי, יאיר ואבנר ❤".
https://rotter.net/forum/scoops1/753531.shtml
ודוק: אפילו שרה איחלה מזל טוב. האם סבא בנימין נתן מתנה לנכדו החדש? אם לחברים מותר לתת מתנות, קל וחומר לנכדים.

סרטון הסתה
מופע סיום לימודים הפך להסתה פרועה בבית ספר בענאתא שבמזרח ירושלים. במופע הסיום התחפשו תלמידים, ליהודים ושוטרים ישראלים. בהם אחד התלמידים שהתחפש ליו"ר עוצמה יהודית ח"כ איתמר חאנן-בן גביר. בהצגה נראו התלמידים המחופשים פוגעים במסגד אל אקצא ואז באים שהידים מחבלים, רוצחים את חאנן-בן גביר והשוטרים לקול צהלת הקהל, בהם ההורים והמורים:
https://rotter.net/forum/scoops1/752758.shtml
סרטון ההסתה הוביל למעצרו של המנהל. הוא מצידו הודה שאכן מדובר בהסתה של ממש, אך לדבריו מדובר ב"ניסיון להראות נירמול של כיבוש." מעצרו הוארך ב-5 ימים, ובהמשך צפויים מעצרים נוספים.
https://rotter.net/forum/scoops1/753458.shtml
אני בטוח שיש גורמים יהודים רבים שדווקא היו שמחים לפרסם את סרטון ההסתה נגד חאנן-בן גביר כתעמולת בחירות. כי איך יסתדרו בלעדיו?

"מוסד יד ושם" ותמונת המופתי מוחמד אל חוסייני
מנחם רהט (מה שמו המקורי?) מיחזר פעם נוספת כתבה שכתב על הסרת תמונתו של מוחמד אל-חוסייני במוזיאון החדש של "יד ושם" ("חדשות בן עזר", 1767).
בפעם הקודמת התיאוריה המופרכת שלו היתה שהיעלמות תמונת המופתי עם היטלר מהתצוגה ב"יד ושם" נעשתה ע"י אימּה של האקטיביסטית הפרו-איסלמית דורית נובק, בעקבות דברי האיוולת של בנימין מיליקובסקי-נתניהו כי המופתי הוא הסיבה לשואה. ("חדשות בן עזר", 1348).
הגבתי אז וכתבתי שתמונת המופתי עם היטלר מעולם לא היתה במוזיאון החדש, אלא רק בישן. צירפתי אז מכתב תלונה שכתבתי אחרי ביקורי במוזיאון החדש ליו"ר "יד ושם" דאז, אבנר שלו, בו שאלתי אותו מדוע הוסרה תמונת המופתי במוזיאון החדש לאחר שהיתה במוזיאון הישן?
אבנר שלו ענה לי במכתב תשובה מיום 5.6.2006, בו כתב בין השאר: "הרשה לי להבטיחך שאין אנו מודרכים ע"י מניעים פוליטיים. במוזיאון לתולדות השואה מצויות תמונותיו של המופתי של ירושלים במיקום שנקבע על פי ההקשר ההיסטורי."
(מכיוון שפרסמתי כבר את מכתבו פעמיים, לא אביא אותו פעם נוספת והנה הקישור):
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01349.php
לגופו של עניין, בתצוגה החדשה במוזיאון החדש יש תמונה קטנה של המופתי, אבל לא זו המפורסמת עם היטלר. אין לי מושג מי היה היוזם של הסרת תמונת המופתי עם היטלר, שהיתה בתצוגה הקודמת במוזיאון הישן, (האחריות הכוללת היא ודאי של יו"ר "יד ושם" דאז אבנר שלו) – אבל בימים ההם השתוללה בארץ "אינתיפאדת הקצה" (אל אקצא) לאחר סיום האופוריה של "השלום", וייתכן שזו הסיבה להחלטה של המוסד להסיר מהתצוגה את תמונת המופתי עם היטלר.
אכן אני מסכים עם רהט שיש להשיב את תמונת המופתי עם היטלר לתצוגה.
נעמן כהן

אהוד: מעירים לנו שעיריית תל אביב לא העניקה את פרס אוסישקין לגדעון לוי (דבריך בגיליון 1767) אלא העניקה לו את פרס סוקולוב.