מאדגר אלן פו לאוסישקין עד ארתור קונן דויל
ראשית התנצלות. עיריית תל אביב אכן העניקה את פרס סוקולוב הציוני (ולא אוסישקין כפי שכתבתי) לאנטי ציוני גדעון לואי (לוי). מתנצל על הטעות. איך אומרים בערבית, פדיחה נוראית. בושה. איך הגעתי להחלפת השמות?
קצת לפני שכתבתי ראיתי בטלוויזיה סרטון קצר על אברהם מנחם מנדל אוסישקין, איש חובבי ציון ולימים מנהל הקק"ל, הנואם ב-1938 טקסט מדהים המנבא את השואה והקורא ליישוב א"י: "בשעה איומה לעמנו אני שולח לכם את דבריי אלו. הגלות בוער ועם ישראל הולך לשריפה, ובארצנו אנו גם כן במלחמה כבירה. ועתידנו שמה. ברגע זה אני אומר לכם אל ייאוש תקוותנו לפנינו ואמונתנו אצלנו. אנחנו צריכים להתפלל לישועה מהשמיים אבל אנחנו בעצמנו צריכים לעשות הכול בשביל העתיד שלנו. לגאול את הקרקע היום זה לא תפקיד יישובי אלא תפקיד מדיני מהדרגה הראשונה. והסיסמה שלנו היום בארצנו – קרקע ואנשים, אנשים וקרקע. והזמן קצר והמלאכה מרובה וקשה. היו בטוחים שסוף התלאות יבוא, אנחנו נינצל עם ישראל יחיה בארצו כעם חופשי בארצו החופשית."
מנחם אוסישקין חזה את השואה, 1938: הגלות בוערת ועם ישראל הולך לשריפה:
https://www.youtube.com/watch?v=n_XhRFh4GuQ
לכן משום שרשרת האסוציאציות המחשבות נתחלף אצלי השם אוסישקין בסוקולוב.

מאוגוסט דוּפֶּן לשרלוק הולמס
אדגר אלן פו (1809-1849) משורר והסופר האמריקאי, נחשב לאבי הספרות הבלשית.
בספרו הנפלא "הבית ברחוב מורג" מופיע הבלש הראשון אוגוסט דוּפֶּן.
אוגוסט דוּפֶּן אינו בלש מקצועי, אלא אדם שבמקרה נתקל בעיתון בידיעה על רצח אכזרי של אם ובתה בדירתן ברחוב מורג בפריס. הוא מגלה בידיעה עניין רב, אבל רק כאשר הוא קורא כי משטרת פריס עצרה חשוד בפרשת הרצח הכפול, פקיד בנק שהכיר, החליט אוגוסט דוּפֶּן לחקור בעצמו את פרשת הרצח.
עוד לפני הרצח יצא אוגוסט דוּפֶּן לשוטט בחברת ידידו ברחבי העיר. לאחר כחמש-עשרה דקות של הליכה שקטה, פנה לפתע אוגוסט דוּפֶּן לידידו ואמר לו: "הוא בן-אדם נמוך מאוד, זה נכון, והוא עשוי להצליח יותר בתיאַטְר דֶה וַריֶטֶה." הידיד הוכה בתדהמה: אוגוסט דוּפֶּן ביטא בדיוק את המחשבה שעלתה בראשו באותו רגע. נדהם הוא שואל את דופן כיצד עשה זאת, ואוגוסט דוּפֶּן הסביר לו שהוא עקב אחרי שרשרת מחשבותיו, מחשבה שהובילה למחשבה. שרשרת אסוציאציות. אז אסוציאציה הביאה אותי לטעות בה החלפתי את סוקולוב באוסישקין, ואותה שרשרת מחשבות הביאה אותי לשרלוק הולמס.

"ייזהר הקורא" – Caveat lector
לתיאוריות הקונספירציות הרווחות בימינו נוספה תורה נוספת, תורת קונספירציה בלשנית- בלשית של הבלשן-בלש העברי, ד"ר עדי אמסטרדם, שחשף את שיטת הכתיבה הנסתרת של הפרובוקטור הערמומי, נעמן כהן.
"לשיטתי," כותב ד"ר עדי אמסטרדם, "בחירתו של כהן באזכור השמות המלאים של מושאי כתיבתו אינה אלא פרובוקציה, כשעמדותיו קרובות לאנשים שהוא כותב עליהם, יש לו נטייה לדלג על אזכור השמות המלאים" ("חדשות בן עזר", 1768). "הטחת ביקורת אד-הומינם באישים הנזכרים. זאת הדרך היחידה שבה ניתן להסביר את מיליקובסקי, קסטנר ובגון כנגד בן-גוריון, אלון ורבין. הראשונים זוכים לקיתונות של ביקורת ולאזכור שמות אבותיהם, שלא כמו האחרונים, שכהן מסכים עם פעולותיהם ועם דרכם. הינה, כשהאידיאולוגיה 'מתאימה', אין צורך להביא לידיעת הקוראים את המידע ההיסטורי והביוגראפי החשוב". ("חדשות בן עזר", 1763)
לכן במשתמע על הקורא את דברי נעמן כהן, לקחת את העיקרון המשפטי הקלאסי: "ייזהר הקורא" – Caveat lector! יידע הקורא את קוד הסתרים. אין עוד צורך לקרא את הכתוב, כשנוסף שם, סימן הוא שזו דמות שלילית. (איזו אירוניה, פעם התקיפו אותי הפוך, על כך שהוספתי רוביצוב לרבין, ולא מיליקובסקי לנתניהו, וזה סימן שאני בעד נתניהו).
למילה בלשן יש דמיון בעברית למילה בלש (למרות המקור השונה – בלשנות ממרדכי הבלשן מעולי בבל, ובלש מהמילה חיפש) והנה הבלשן ד"ר עדי אמסטרדם מעיד על עצמו שהוא בלש, ולא סתם בלש אלא גדול הבלשים. "אין כאן 'פרשנות' אישית שלי," מדגיש ד"ר עדי אמסטרדם, "אלא איסוף נתונים והסקת מסקנות, ממש כמו שרלוק הולמס." ("חדשות בן עזר", 1763)
האמת, תיאוריית "ייזהר הקורא" הזו, מעליבה אותי פחות מהתיאוריה הפסיכולוגית שהועלתה נגדי כבר בעבר באותו נושא, ולפיה אני כותב שמות מלאים מרוע לב, ("חדשות בן עזר", 1460), אבל אולי מעליבה את הקוראים בכך שלא סומכים על הבנתם את הכתוב.
עכשיו מוסיף ד"ר עדי אמסטרדם אשמה חדשה: "כהן, לשיטתי, מייצג את אחד הצדדים הבלתי מתפשרים בסוגייה הזאת. (נוכחות הגלות בחברה הישראלית) כהן מקפיד להזכיר את שמותיהם הקודמים של אלה שהוא אינו מסכים עימם, ומבחינה רטורית הוא מעביר לקוראיו את המסר הבא: 'ראו אותם, הם אינם מכאן. הם באו ממקום אחר, והם מנסים להסוות את מוצאם.' במילים אחרות, מול הציונים האמיתיים, שרק בזכותם נוכל לקיים מדינה ריבונית ראויה ומתפקדת, מולם עומדים אלה הקמים עלינו לכלותנו, כל אחד ממניעיו, והמשותף לכולם הוא שהם רחוקים מהאידיאולוגיה הציונית הבלתי מתפשרת."
ואו. אני לא רק פרובוקאטור ערמומי, אלא גם "אידיאולוג בלתי מתפשר."
למעט קוראי "חדשות בן עזר" שלמרות הוספת השמות שלי, ואזהרת "ייזהר הקורא" עוד ממשיכים לקרוא אותי, אני מצהיר בזה על מנת שלא תטעו, שלמרות שלעיתים אני מדלג על שם משפחתו המקורי של היטלר-שיקלגרובר – בניגוד לתיאוריית "ייזהר הקורא," אין הדבר מראה שאני קרוב לדעותיו, וכאשר אני מציין את שמם המלא של דוד יוסף גרין-בן גוריון, משה טשרטוק-שרת, גולדה מאבוביץ-מאירסון-מאיר, לוי שקולניק-אשכול, אבא-גסיניביץ'-אחימאיר, מייצ'סלב בגון-מנחם בגין, וכיו"ב, איני רואה אותם כדברי ד"ר עדי אמסטרדם "רחוקים מהאידיאולוגיה הציונית הבלתי מתפשרת," או להיפך. * (קראו למטה את הדוגמה).
אלמנטרי מיי דיר שרלוק, שלא יקרה לו חלילה את שקרה למשה רבנו כדברי ריש לקיש (שבת צ"ז, א').
לגבי שמות חיבה של פוליטיקאים, ד"ר עדי אמסטרדם אומר נכון, יש פוליטיקאים הרוצים אהבה ומעדיפים שיקראו להם בשם חיבה. זכותו של ד"ר עדי אמסטרדם כמובן להשתמש בשמות החיבה שפוליטיקאים רוצים שיכנו אותם, (למרות שהוא כותב: "אני מודה שאינני חש בנוח כשמתנגדים משתמשים בכינוי החיבה באופן מלגלג"), זה לגיטימי בהחלט.
זכותי כמובן לא להשתמש בשמות החיבה הילדותיים שלהם בין אם אני תומך בהם או מתנגד להם. אני כותב על כולם בשם הרשמי שניתן להם. "לכל אדם יש שם. 'שלשה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו'." (תנחומא, ויקהל, סימן א').
שיבחר כל אחד באיזה שם לקרוא לו.
לסיכום: כתב לי פעם קורא בפרטי שאתה צריך להיות מרוצה וגאה על כך שמתקיפים אותך רק על השמות, ולא על הדעות, כי זה סימן שמסכימים איתך – השבתי לו שאני מעדיף תמיד דיון על גופו של עניין. די. אני חושב שאת נושא השמות מיצינו. משעמם.

* "נפש יהודי"  – מעניין ביטחוני לפיגוע תרבותי
לאחר חתימת "הסכם אוסלו" בו נתנה מדינת ישראל לערפאת ואנשיו נשק ושלטון, ניסה ראש הממשלה יצחק רוביצוב-רבין לשכנע את הצבור הישראלי בכדאיות המעשה.
בנאום טלוויזיוני ב-1 במרץ 1994 הוא פרש את הנימוק הבא: "המשטרה הפלסטינית תילחם בחמאס בלי בצלם, בלי בג"ץ, ובלי אימהות נגד שתיקה."
רבין סבר שהבאת יאסר ערפאת ליהודה ושומרון תועיל לישראל מפני שהוא יפעיל עינויים, ויהרוג את מתנגדיו, כך שיילחם בטרור טוב יותר מישראל מפני שאין לו ארגונים  כבג"ץ ובצלם, המגבילים את מעשיו.
בתגובה למדיניות הביטחונית של יצחק רוביצוב-רבין לחש בנימין מיליקובסקי-נתניהו לרב כדורי כבד השמיעה: "השמאל שכח מה זה להיות יהודים, הם חושבים שהם יתנו נשק לערבים, והערבים ישמרו עלינו."
אין ספק שאימרתו של רבין שערפאת ילחם בטרור בלי בג"צ ובצלם ראויה להיכנס לספרה של ברברה טוכמן "מצעד האיוולת" בהיסטוריה, אבל הפולמוס ההיסטורי הגדול התעורר דווקא על חצי המשפט של נתניהו ש"השמאל שכח מה זה להיות יהודים." במהלך הפולמוס איבדה האימרה של נתניהו את משמעותה הביטחונית, והפכה לדיון (בקרב מה שקרוי בארץ "שמאל") בשאלה מהו הקשר של השמאל ליהדות. ובעצם מהי "נפש יהודי"?
בהתייחסו לדברים שהטיח ראש הממשלה נתניהו כלפי השמאל ב-97', אמר אברהם גבאי, יו"ר העבודה:  "אנחנו יהודים, חיים במדינה יהודית. אני חושב שאחת הבעיות של חברי מפלגת העבודה, ברצינות, זה שהיא התרחקה מזה. נתניהו אמר ב-97' לרב כדורי והטלוויזיה קלטה את זה. הוא אמר לו 'השמאל שכח מה זה להיות יהודי.' את יודעת מה השמאל עשה כתגובה לזה? שכח מה זה להיות יהודי. כאילו אומרים את זה עלינו, 'אנחנו עכשיו רק ליברלים.' זה לא נכון, אנחנו יהודים ואנחנו כן צריכים לדבר על הערכים היהודיים שלנו.
"הערכים היהודיים שלנו הם הבסיס לכל הדור שקם אחר כך. אנחנו יהודים ואנחנו כן צריכים לדבר על הערכים היהודיים שלנו. אני אומר לך באחריות, הכול מתחיל בתורה שלנו, בהלכות שלנו ובדברים הבסיסיים, אנחנו צריכים להיות גאים בזה. יש כאלה שאומרים 'צריך להיות חילוני קיצוני.' אני מכבד כל דרך."
למרות שבמעשיו (עשיית מיליונים על חשבון הציבור) אברהם גבאי מסמל את הקפיטליזם החזירי, אברהם גבאי צודק לחלוטין. אבות תנועת העבודה דוד גרין-בן גוריון, ברל כצנלסון, מאיר ולד-יערי ודומיהם, היו בראש וראשונה יהודים. כולם היו בעלי "נפש יהודי" ולא "רוסקאיה דושה" (נפש רוסית"). הנפש היהודית היא-היא שהביאה אותם לאידיאולוגיה הסוציאליסטית. אין סתירה בין יהדות לליברליזם, אולי להיפך. היהדות הינה לא רק דת אלא גם תרבות. השפה העברית, ספרות, אמנות, תיאטרון, אבל הבסיס הוא הדת היהודית. אין ספרות עברית חילונית ללא התנ"ך, המשנה והמדרשים. ליהדות פנים רבות אבל ללא בסיסה, ללא "נפש יהודי", אין לתנועת העבודה בסיס קיום. ("חדשות בן עזר", 1296):
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01296.php

מקדיה מולודובסקי ל"רוח הציונית"
בילדותי היה לי את ספר השירים של המשוררת קדיה מולודובסקי "פתחו את השער". שם הספר ניתן לו על שם השיר "פתחו את השער פתחוהו רחב עבור תעבור פה שרשרת זהב" שיר שתורגם ע"י חברת הקיבוץ, המשוררת פניה ברגשטיין. חלק מהשירים ידעתי בעל פה ועד היום אני יודע אותם. מלבד שמה לא ידעתי עליה דבר. מסתבר שקדיה מולודובסקי עלתה לארץ, והעובדה שירדה ממנה לאחר שלוש שנים הביאה למעין חרם תרבותי עליה והיא לא הוזכרה יותר ע"י חוגי הספרות המובילים.
מולודובסקי 1894-1975 נולדה בקרטוז-ברזה שבצפון פולין (כיום בבלארוס). למדה גננות עברית אצל יחיאל היילפרין בוורשה, ולאחר מכן עברה לאודסה, שם פירסמה את שיריה הראשונים ועבדה עם ילדים יהודיים, ניצולי הפרעות בקייב. לאחר מלחמת העולם הראשונה שבה לוורשה ולימדה שם בבתי ספר יהודיים.
ב-1916 עברה בעקבות היילפרין לאודסה, בניסיון לברוח מחזית המלחמה, שם לימדה בגן ילדים ובבית ספר יסודי.
ב-1917, כאשר ניסתה לחזור לעיר הולדתה, נלכדה בקייב, שם נותרה מיספר שנים. בזמן שהותה בקייב, היתה מקורבת לדוד ברגלסון, וב-1920 פירסמה את השירים הראשונים שלה, בכתב העת היידי Eygns.
ב-1921 נישאה לחוקר והעיתונאי שמחה לב, וביחד התגוררו בוורשה. בוורשה פירסמה מולודובסקי את ספר השירים הראשון שלה "חשוונדיקע נעכט" [יידיש: לילות חשוון] בשנת 1927. במהלך שנותיה בוורשה לימדה יידיש בבתי ספר יסודיים ועברית במרכזים קהילתיים.
היא היתה ממקימי ועורכי היומון "פריינד" ("חבר"), שתמך במפלגה הקומוניסטית שהוצאה מחוץ לחוק. משום כך, ב-1935, עקרה לניו יורק, ושלוש שנים אחר כך הצטרף אליה בעלה.
ב-1949, לאחר הקמת המדינה, עלתה קדיה מולודובסקי עם בעלה לארץ והתקבלה יפה. למרות מאבקו של בן גוריון בשפת היידיש נמצאה לה משרה הסתדרותית מכובדת מטעם מועצת הפועלות באחריות בבה אדלסון, והוקם עבורה במיוחד בטאון ביידיש "היים" בית.
ב-1952 הוזמנה המשוררת קדיה מולודובסקי לשאת דברים בטקס האזכרה של ידידה יחיאל היילפרין, שמת עשר שנים קודם לכן. שניהם ניהלו בוורשה סמינר עברי להכשרת גננות עבריות. (חנה רובינא למדה במוסד זה).
מולודובסקי עלתה לדבר ובחרה לספר על המנוח ביידיש, בשל כך היא סולקה בכעס על ידי אשתו ושני בניו, מקים תנועת הכנענים, המשורר אוריאל היילפרין-שלח-יונתן רטוש, והבלשן לימים פרופ' עוזיאל-היילפרין-אורנן (שבדומה לבלשנים הגרמנים שהפכו את הבלשנות לתורת גזע אנטישמית גם הוא הלך בעקבותיהם ונהפך לגזען אנטישמי השולל את קיומו של העם היהודי).
המאבק למען העברית לא יכול היה להכיל באותה עת סובלנות לדוברי שפת היידיש – וקדיה למרות שידעה עברית החליטה לדבוק ביידיש עובדה שהגבילה את הפצת כתביה.
אבל המאבק נגד היידיש לא היה הסיבה העיקרית לירידתה מהארץ. (קרל הלוי-מרקס: ההוויה קובעת את התודעה) בעלה השקיע כספים רבים בהקמת בית דפוס כושל והפסיד שם את כל כספו מה שהביאו להיות תלוי כלכלית באשתו.
נחזור לבן גוריון. דוד יוסף גרין שעיברת את שמו לבן גוריון ודרש מכולם ללכת בדרכיו, נלחם כמהפכן עברי למען העברית. (מפורסמת הערתו לאחר נאומה המזעזע של רוז'קה קורצ'אק המתארת את אימי השואה: "היא מדברת בשפה זרה וצורמנית").
בן גוריון הבין שכדי ליצור עם אחד ואומה אחת מיהודים שבאים משבעים לשונות יש לדבר בשפה אחת – העברית.
תארו לכם באילו גידופים היה נתקל היום בן גוריון מצידם של הגזענים האנטי-אשכנזים לו היה תומך ביידיש כשפת המדינה.
קדיה תישאר בתודעה רק בזכות תירגומי שיריה לעברית, שירים הקיימים רק בזכות הציונות בה היא בגדה. כל כתביה ביידיש ייעלמו לתהום הנשייה.
ואיזו אסוציאציה הביאה אותנו להזכיר דווקא את קדיה מולוובסקי?
השיר הנפלא שלה המאיר את הפוליטיקה העכשווית. "אָלקע מיט דער בלויער פּאַראַסאָלקע".
(הנה השיר מוקרא באידיש ע"י המשוררת):
https://www.youtube.com/watch?v=cFwgN75c2R8
השיר תורגם לעברית נפלאה ע"י אלתרמן, שנולד כמו אלקע בוורשה, אבל בניגוד אליה בדירה גדולה ורחבה.

הַיַּלְדָּה אַיֶּלֶת עִם שִׁמְשִיָּה כְּחַלְחֶלֶת.

בְּוַרְשָׁה, בְּפַרְוָר נִדָּח,
בִּצָּה, חָצֵר וּבַיִת שָׁח.

שָׁם גָּרָה הַיַּלְדָּה אַיֶּלֶת
וְיֵשׁ לָהּ שִׁמְשִיָּה כְּחַלְחֶלֶת.

הָאָב נַפָּח שָׁחוֹר מִפִּיחַ,
הָאֵם יָדֶיהָ לֹאֹ תַּנִּיחַ.

הַגַּג רָעוּעַ וְגוֹחֵן
וּמִתַּחְתָּיו צִפּוֹר בַּקֵּן.

לַבַּיִת אֲרֻבַּת-עָשָׁן.
מִטָּה בַּבַּיִת וְשֻׁלְחָן.

וְצַלָּחוֹת, סִירִים וּמַיִם לִכְבִיסָה
וְגַם תִּינוֹק בָּעֲרִיסָה.

וְהַיַּלְדָּה אַיֶּלֶת
עִם שִׁמְשִׁיָה כְּחַלְחֶלֶת.

כְּבָר בַּחוּרָה בַּת שֵׁשׁ
עִם תַּלְתַּלִּים כָּאֵש.

וּבַחוּץ אוֹר לָרֹב
וְהַחוֹל צָהֹב.

לָלוּשׁ עוּגוֹת בַּחוֹל יוֹצֵאת הִיא.
לְכָל הַחֲבֵרוָת קוֹרֵאת הִיא.

קוֹרְאָה הָאֵם לַבַּת בְּקוֹל-עֲנוּת,
מְצַלְצְלִים הַחַלּוֹנוֹת.

וְגַם הָאָב שָׁחוֹר מִפִּיחַ,
בְּקֻרְנָסוֹ מֵטִיחַ:

– הַבַּיְתָה חִישׁ!
צָרִיךְ שִׁיר-עֶרֶשׂ לְזַמֵּר לָאָח,
צָרִיךְ לִשְׁטֹף סִירִים וּכְלֵי-מִטְבָּח,

צָרִיךְ לִשְׁאֹב דְּלִי מַיִם,
צָרִיךְ לִתְלוֹת כֻּתֹּנֶת וְגַרְבַּיִם.

וּבֻלְבּוּסִים צָרִיךְ לִקְלֹף,
וְהָרִצְפָּה צָרִיךְ לִשְׁטֹף,

לִקְרֹא מְעַט בְּטַעַם,
לִכְתֹב מְעַט בְּטַעַם,
זִכְרִי, כִּי מִן הַבַּיִת אֲגָרְשֵׁךְ הַפַּעַם!

יוֹצֵאת אַיֶּלֶת לְהָבִיא דְלִי מַיִם,
לִתְלוֹת כֻּתֹּנֶת וִגַרְבַּיִם.

רוֹאָה הִיא:
אַוָּזִים הוֹלְכִים.
מָרַת אַוֶּזֶת מְהַלֶּכֶת,
שׁוּרָה שֶׁל אֶפְרוֹחִים נִמְשֶׁכֶת,
כְּנָפַיִם – לֹבֶן צַח,
רַגְלַיִם – אֹדֶם עָז,
וְגַם הַפֶּתִי הָאַוָּז.

פּוֹתַחַת לָהּ אַיֶּלֶת
שִׁמְשִׁיָה כְּחַלְחֶלֶת,
וּבַית לָהּ וָגַג
וְאַוָּזִים לָהּ לְמִשְׂחָק.

רוֹצָה אַיֶּלֶת עִם הָאַוָּזִים לִנְדֹּד,
עַד שֶׁהַיוֹם יַחְשִׁיךְ מְאֹד מְאֹד.

קוֹרְאָה הָאֵם לַבַּת בְקוֹל-עֲנוֹת,
מְצַלְצְלִים הַחַלּוֹנוֹת.

וְגַם הָאָב שָׁחוֹר מְפִּיחַ,
בּקֻרְנָסוֹ מֵטִיחַ:

ושוב נקראת הילדה לשורה של מטלות וכשהיא רואה ציפורים עפות היא מדמיינת את עצמה עפה איתן. בפעם השלישית, בעודה תופרת כפתורים:

פִּתְאֹם פּוֹצְחִים הַכַּפְתֹּרִים בְּשִׁיר
וּמִתְפַּזְּרִים עַל פְּנֵי הָעִיר.

וְכָל כַּפְתֹּר הוּא כְּבָר גַּלְגַּל.
וְגַלְגַּלִים עָפִים בְּמַעֲגָל.

אֶחָד בָּרְחוֹב בִּיעָף דּוֹהֵר.
אַרְגָּז מוֹבִיל הוּא חִישׁ-מַהֵר.

שְׁנֵי גַלְגַּלִּים יָרִיצוּ אוֹפַנַּיִם,
שְׁלֹשָׁה נוֹשְׂאִים חָבִית שֶׁל מַיִם.

וְאַרְבָּעָה, בְּתוֹךְ הַבֶּהָלָה,
רָתְמוּ עַצְמָם בַּעֲגָלָה.

ההורים קוראים לה שוב, אך הפעם הילדה איילת לא רוצה להתנתק מן הקסם:

אֲבָל אַיֶּלֶת לֹא רוֹצָה לִשְׁמֹעַ, לֹא רוֹצָה לָשֵׂאת מִפֹּה רַגְלֶיהָ,
הַגַּלְגַּלִּים מְצַלְצְלִים, קוֹרְאִים בִּשְׁמָהּ, מִשְׁתַּחֲוִים אֵלֶיהָ.

אֶת כָּל הַגַּלְגַּלִּים רוֹתֶמֶת אָז אַיֶּלֶת,
עוֹשָׁה מֵהֶם רַכֶּבֶת מִתְפַּתֶּלֶת.

וּבְקוֹל שׁוֹרֶקֶת הָרַכֶּבֶת, וְאַיֶּלֶת הוֹי נוֹסַעַת
לַמֶרְחַקִּים, לַמֶרְחַקִּים, אֶל אֶרֶץ לֹא-נוֹדַעַת.

תודו שהשורות האחרונות מתאימות בדיוק למסע הפוליטי של איילת בן שאול-בונשטיין-שקד. (הוספתי את שם משפחת אימהּ "בונשטיין", ע"פ המלצתו של ד"ר עדי אמסטרדם שלדבריו צריכים לדעת גם את חצי מוצאה האשכנזי, ואם כבר הזכרנו אותו, הרי לפחות לגביו אזכור שם משפחתו המקורי הביא לכך שהוא גלל בפנינו את ההיסטוריה המעניינת של משפחתו. מה שלא היה קורה לו היה שם משפחתו "תל אביב", ולא היינו מוסיפים את שמו המקורי).
ובכן לאן הולכת לה איילת? למרחקים לארץ לא נודעת. גם שם המפלגה החדשה מאד מתאים לה. "הרוח הציונית", ולא "המעשה הציוני". לעשות סתם רוח ציונית זה קל מאוד. מעשה ציוני קשה יותר.

דמוקרטיה נוסח ארצות ערב בישראל ע"פ יעקב ריכטר
המולטי-מיליונר יעקב ריכטר, מי שעמד מאחורי האיחוד של "כחול לבן", נתן ערבות למפלגת "המחנה הדמוקרטי" עם מר"צ וברוג-ברק, ותורם מהונו לפוליטיקאים משמאל, קבע שהבחירות הקרובות הן לא על ביבי, אלא איך ניצלים "מהרוב היהודי הלאומני." השיטה שלו היא ע"י חיבור למפלגות ערביות אנטישמיות ואנטי-ציוניות, וכמובן אנטי דמוקרטיות:
יעקב ריכטר: "למעשה התמונה מאד ברורה. יש בין המצביעים בישראל 45 אחוז מהם הם יהודים לאומנים. 35 אחוז יהודים דמוקרטים ו 20 אחוז ערבים (לאומניים דתיים, לא דמוקרטים) מסקנה: אם היהודים הדמוקרטים לא יתאחדו עם הערבים (הלא דמוקרטים) לא נהיה רוב."
https://twitter.com/IshayFridman/status/1552560210664984576?t=YR1QA5XdP2BUIIvbzV-1cQ&s=03
לא יאומן איך מחלת הנפש ה"ביביפוביה" מעוותת את המחשבה.

פוליגמיה זה דבר טוב
מכיוון שמפלגת "האחים המוסלמים" דוגלת באפליית נשים ובפוליגמיה, וגם שותפה בקואליציה רל"ב, היה זה אך טבעי לצפות שתוך זמן קצר יופיע מאמר בזכות הפוליגמיה בעיתון "הארץ" (העיתון הערבי בעברית), והנה אכן הופיע.
הכותבת, סוזן אלמטלקי, מתנאה במאמר בכך שהיא אישה שנייה של בעלה, והיא גם סטודנטית לתואר שני בלימודי תרבות – יצירה והפקה, במכללת ספיר. "לפני כמה שבועות," היא כותבת, "סיפר מאמן הכדורגל וכוכב הריאליטי אוהד בוזגלו, שהוא מאוהב בשתי נשים. התגובות לא איחרו לבוא – דעות בעד ונגד פוליגמיה, בדיחות תפלות והרבה שיפוט צדקני. אני חוששת שהמגיבים לא יודעים מה זה לחיות בתוך מערכת יחסים פוליגמית, שיש בה גווני ביניים, ולא רק שחור או לבן. אני יודעת, כי אני אישה שנייה... אני רוצה לכתוב לאחיותיי, הנשים השניות, הנשים האמיצות שבחרו להיות אישה נוספת של אותו גבר ולחלוק אותו עם אחרת.
"כשמזכירים פוליגמיה, רבים חושבים שמותר להתחתן עם עוד ועוד נשים. זו טעות. על פי ההלכה המוסלמית, השריעה, ישנם גברים שרק אישה אחת מותרת להם, ויש כאלו שלא יכולים להתחתן כלל. כל מקרה לגופו. פוליגמיה שמפרקת את המשפחות אינה מותרת, פוליגמיה אינה מותרת, אם מטרתה רק תאווה או סיפוק רצונות גבריים. האיסלאם התיר את הפוליגמיה אבל לא לכל אחד, והגביל את הפוליגמיה כך שמותרים נישואין לארבע נשים ולא יותר. קיים תנאי נוסף לכל נישואין והוא שתהיה לפוליגמיסט יכולת לנהוג באופן שווה בנשים, לכלכל אותן ולהגן עליהן בבתיהן הנפרדים. אם אינו מסוגל, עליו להסתפק באישה אחת." (גבר יכול לקנות בכספו נשים, אישה לא יכולה לקנות בכספה גברים).
סוזן אלמטקלי מסכמת: "השיח' אל-קרדאווי הסביר לגבי הפוליגמיה: 'אנו אוסרים על הניאוף, שבמערב מתירים אותו, זהו ההבדל'."
(השיח' ד"ר יוסוף עבדאללה אל-קרדאווי, (עליו מסתמכת אלמטקלי), יליד מצרים, איש "האחים המוסלמים" המשמש כסמכות הדתית של חמאס, כתב פסקי הלכה הקוראים לרצוח יהודים בכל העולם, ומחייב טרור מתאבדים).
סוזן אלמטקלי כמובן פשוט משקרת. מלבד מוחמד שלטענתו קיבל מאללה אלוהים פרוטקציה לשאת כל מיספר נשים שיחפוץ ביניהן שפחות, שבויות מלחמה יהודיות, ואת אשתו של בנו המאומץ – כל מוסלמי יכול לשאת כמה נשים שירצה בנישואי זנות. פוגשים אישה, מתחתנים מקיימים יחסים ומתגרשים. "הפוליגמיה," מסבירה אלמטקלי, "היא עבירה פלילית בישראל. ואף על פי כן יש בדרום כ-6,800 משפחות פוליגמיות... וזה מה שצריך שתדעי כאישה," מסבירה עוד אלמטקלי, "לא משנה מה המיספר שלך, אם את אישה יחידה, ראשונה, שנייה, שלישית או רביעית. יש לך זכות להחזיק בהשקפת עולמך ולחיות את חייך, בלי לחוות דיכוי או איום על מצבך הכלכלי והחברתי... ולבוזגלו אני מאחלת בהצלחה."
(סוזן אלמטלקי, "אני יודעת, כי אני אישה שנייה", "אל ארצ'" 29.7.22)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2022-07-28/ty-article-opinion/00000182-44d5-daab-abb7-d4d708b20000
הבנתם? הכול לגיטימי, הכול הולך, פוליגמיה כשרה וצודקת, ובלבד שזה משרת את אידיאולוגיית הרל"ב. רק לא ביבי.
שמעתם איזו ביקורת על השותפים, אנשי "האחים המוסלמים" תומכי הפוליגמיה – מצד הנשים הנאורות גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון, ומרב קסטנר-מיכאלי?

הבובה זהבה הפכה למלכה זהבה
לא יאומן. גולדה שניפיצקי-זהבה גלאון, "החוזרת", מכתירה עצמה למלכה.
הנה הכיתוב עם התמונה: שבוע 1: קווין זי – תמונת המלכה זהבה עם רה"מ, יאיר למפל-לפיד.
שבוע 2: קינג עבדאללה – תמונת רה"מ, יאיר למפל-לפיד עם המלך עבדאללה.
https://twitter.com/zehavagalon/status/1552260649366994945?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email
המלכה זהבה מול המלך עבדאללה.
יאיר גולדנר-גולן, סגן שרת הכלכלה, והמומחה לשנות השלושים, המתחרה על מנהיגות מר"צ עם "המלכה זהבה" אומר כי היא מסרבת להגדיר את מר"צ כמפלגה ציונית, ולכן גורמת לניכור עם רוב מוחלט של הציבור. גולדנר-גולן התייחס גם ל"נוהל שכן" שביצע בצה"ל וקבע כי מדובר במעשה "מוסרי ומקצועי" שחסך חיי חיילים ופלסטינים.
https://rotter.net/forum/scoops1/753886.shtml

הכסף בא בצרורות
אומרים שצרות באות בצרורות, מסתבר שגם הכסף.
מיד לאחר שסתיו שפיר "הפרוטסטנטית" הענייה מהמאהל בשדרות רוטשילד הצליחה לתפוס חתן מיליארדר, הבן של איתן סטיבה, היא גם קיבלה תפקיד דירקטור באקי"ם.
[אהוד: אקי"ם או אקו"ם?]
https://rotter.net/forum/scoops1/753858.shtml
עליה נאמר: "בָּתַר עַנְיָא אָזְלָא עֲתִירְתָא" אחרי הענייה בא העושר.
נעמן כהן