האם משוררים יכולים להיות נביאים? פרופסור זיווה שמיר רואה במשוררים הגדולים כביאליק וכאלתרמן נביאים החוזים את העתיד. ("חדשות בן עזר", 1768): "לא זו בלבד ששיערו את הרעה שעתידה לבוא על עַמם, אלא גם קראו לא אחת לשואה בשמה המפורש, שנים לפני שנשתגר ברבים המוּשֹג 'שואה' כציוּן להשמדתו ההמונית של עַם ישראל בשנות מלחמת העולם השנייה. משורר מרחיק-ראוּת כביאליק ידע אפילו לתאר מה יהא סופהּ ומה יעלה בגורלו של היטלר לאחר ש'יעשן' את היהודים כמו בָּצִילִים'."
אז נכון, ביאליק הזכיר את המילה "שואה", אבל לא במובן של השמדה פיסית של יהודים כפי שהיא נתפסת היום.
ב-17.7.33 הוא כותב כך: "אני מעיז לחשוב, שהסוציאליות בצורתה הטובה והעליונה היא פרי הרוח היהודית ופרי השקפת העולם של הנביאים. הם היו הסוציליסטים הראשונים שהטיפו לחופש, לדרור, לשוויון ולהכרת ערך האדם. 'אב אחד לכולנו, אל אחד בראנו...' והנה הם עכשיו עורכים מלחמה נגדנו, לא בארצנו, אלא בעולם הגדול, בשעה שהם מוצאים אותנו בפזורנו, והם רוצים 'לעשן' ולהבריח אותנו מתוך כל הסדקים והחורים שנחבאנו שם, הם רוצים להמית אותנו מיתת בצילים ולהוציא אותנו מכל הקנים במזימת כליה גמורה.
"וההיסטוריה, או איזה חוש מוקדם, או איזו רוח נבואה (זו לא פסקה לגמרי מישראל עד היום) הקדימה רפואה למכה, והתחיל פרוצס מהופך. כבר לפני 40-50 שנה היו אנשים שהקדימו להרגיש את המתחולל לבוא עלינו.
"תקראו את דברי פינסקר, תמצאו שם את החזון הגדול ביותר שנכתב על ישראל ברוח הנבואה הקדמונית במשך חמישים השנים האחרונות. השם "אבטואמנסיפציה", שחרור עצמי, אומר הרבה. הוא הקדים כבר לראות את כל העתיד לבוא ולא הוכה בסנוורים כאחינו היהודים הגרמנים, שעוד במבצר האחרון שלהם חיו מתוך ביטחון של קיום נצחי בארץ מגוריהם. הם האמינו, שזכויות האמנסיפציה שניתנו להם אינן עשויות כלל להינטל מהם לעולם. הציונים כבר הציגו את הפרוגנוזה הנבואית הזאת לפני ארבעים שנה. ולצערי איני יודע, אם גם כיום היהודים הגרמנים ויתר חלקי היהדות הנתונים במצב דומה להם ילמדו לקח מן המאורעות. אמנם נזדעזע בליבם משהו. השואה באה לפתע פתאום כל כך! אבל בשבילנו אין זו הפתעה. ידענו זאת מראש. והיהדות החליטה, שאם יגרשו אותנו מכל מקומות ההשפעה, אם יעקרו את המוח שלנו ואת ההשפעה שלנו מן העולם בפזורנו, אין לנו ברירה אחרת אלא ללכת בדרך הפוכה, לשוב מן העולם הגדול לפינה הזאת, לארצנו, ולהתרכז בה."
https://benyehuda.org/read/4648
חיים נחמן ביאליק מדבר על שתי סכנות. סכנת הקומוניזם וסכנת הנאציזם. את המושג שואה הוא מכוון כאן לאובדן האמנציפציה בגרמניה, ולא להשמדה פיסית כללית של היהודים במובנה היום. ביאליק בעצם מהדהד כאן את התורה הציונית הקלאסית, העם היהודי עומד בפני סכנה, ולכן הפתרון הציוני הוא היחיד. השבוע הבאתי את נאומו של אוסישקין על הסכנה ועל הפתרון הציוני. מנחם מנדל אוסישקין: 1938: הגלות בוערת ועם ישראל הולך לשריפה והפתרון היחיד הוא הציונות:
https://www.youtube.com/watch?v=n_XhRFh4GuQ
הוויכוח הציוני שניבא אסון ליהודים היה כמובן עם המתנגדים העיקריים לציונות, בראש ובראשונה המפלגה היהודית הגדולה במזרח אירופה "הבונד" שדיברה על "כאניות", או ביידיש – דאָ כאן, "דויקיזם", חיים כאן באירופה, ובזה היה מאבקם בתנועה הציונית. וכמו כן גם היהודים האורתודוכסים האדוקים שהתנגדו לציונות.
ואם כבר נביא חוזה, לביאליק היה גם ביטוי אחר לנבואת שואה.
ביאליק שחי בארץ רק כעשר שנים מ-1924 עד מותו ב-1934, לא הכיר כלל את האידיאולוגיה האיסלמו-נאצית-ג'יהדיסטית. ספק אם שמע על חסן אל-בנא מייסד תנועת "האחים המוסלמים" ב-1928, שדבריו על חיסול ישראל ורצח היהודים, (לפי דברי מוחמד), מהווים היום את מצע החמאס. הוא גם לא שמע על הג'יהאדיסט הסורי, עז א דין אל קסאם שהחל ברצח יהודים בזמנו, אך שמו נודע רק לאחר מותו.
ביאליק נפטר שנה אחרי עלייתו של היטלר לשלטון, אבל לפני הצטרפותו של המופתי מוחמד אמין אל חוסייני אליו בברלין. למרות זאת בחושו המפותח, או באינטואיציה של משורר זיהה את הסכנה האורבת ליישוב היהודי, (אולי גם עקב רצח ברנר ודבריו על הערבים) והוא ראה בהעסקת ערבים במשק היהודי סכנת שואה ליהודים בארץ.
בנאומו האחרון הוא הזהיר מפני העסקת ערבים. מעשה שעשוי להביא לידי שואה. מעניין כמה אקטואלי המצב הפוליטי לפי ניתוחו של ביאליק אז, למצב הפוליטי היום.

ביאליק דברים אחרונים:
בשבת, י"ט סיון, 1934, נפרד ביאליק לפני צאתו לחו"ל, מבאי "עונג שבת" ב"אוהל שם". הוא אמר:
"הנני יוצא חוצה לארץ מפאת מחלה. הנני מרגיש כי גם תל אביב שלנו והישוב בכלל חולים בשעה זו. סימני המחלה נתגלו בזמן האחרון, קודם כל ביחס לאחינו פליטי החרב, האסון מגרמניה ומארצות אחרות. במקום לדאוג להם להכין פינה וצל, קורה של דירה בכלל, ולוא יהא בצריפים, נצלנו את אסונם למען בצע כסף. 'מלחמה לה' בעמלק מדור דור', 'אשר קרך בדרך' ואומות שלמות נפסלו לבוא בקהל על 'אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים בדרך בצאתכם ממצרים.' כיצד קבלנו אנחנו את אחינו פליטי החרב? העלינו את שכר הדירות וגזלנו מהם את פרוטותיהם האחרונות.
הסימן השני למחלה הוא – הספסרות הבזויה האוכלת אותנו כעש. ברק השטן של הזהב סמא את עינינו. אנו מתפארים בגאות ופריחה, במקום שיש רק מהומה ריקה של ספסרות. דונם אחד עובר עשר פעמים מיד ליד וכל פעם עולה מחירו, ואנו חושבים שזוהי עליה וגיאות. אין ערך לקרקע מלבד מה שהיא יכולה ליתן לבני אדם למזונותיהם בשעת חרום וסכנה. אנו עושים בקרקע מה שהספסרות בשעת המלחמה והמהפכות היתה עושה בלחם. שק הקמח היה עובר עשרות פעמים מיד ליד ויש היה מגיע שוב ושוב לאותה היד, ומחירו היה עולה ומגיע לסכומים מבהילים. אבל, סוף סוף לא היה זה אלא שק קמח. ה'מיליונים' המרמים התנדפו כעשן.
סימן שלישי למחלתנו הוא – הבריחה מן הכפר אל העיר. חסד גדול עשה לנו הגורל, שנתברכנו בפועל העברי, שיצא אל הכפר לחדש את יסודות חיינו, לקשרנו אל האדמה. והנה עכשיו, עם מהומת השקר של הגאות בעיר, עוזב הפועל העברי את הכפר, מפקיד את העמדות הלאומיות שלנו ועובר לחיים הקלים שבעיר.
ומכאן, גם תקלה אחרת. סימן רביעי למחלת השעה – העבודה הזרה, הכיבוש הגדול של עשרות שנים, המבצר הלאומי הגדול, העבודה העברית, הולך ונחרב לעינינו ואין אנו שואלים את עצמנו, מה נעשה מחר, ביום פקודה וסכנה, כשפועלים נכרים ימלאו את מושבותינו, מי יעמוד לנו, מי יגן עלינו ביום סערה ושואה...*
והנה הסימן העיקרי למחלת השעה – ההתפוררות הפנימית האיומה, ריבות המפלגות, שנאת אחים, האוכלת בנו בכל פה, מעשי ההרס והחורבן הפנימי של המפלגות הקיצוניות, כפי שהם מתגלים מסביב למשפט הידוע. חולה הוא הישוב, וחולה תל אביב שלנו ואני מברך אתכם ואותי שאזכה לראות בשובי אל הארץ סימנים של הבראה."
http://www.benyehuda.org/bialik/lastwords.html

* תולדות המושג שואה
ביאליק כתב את הדברים כשנה אחרי עלייתו של היטלר לשלטון. המושג המודרני של "שואה" טרם נקבע בתודעה, אבל ביאליק ראה בהעסקת ערבים במשק היהודי סכנת שואה ליהודים.
המילה "שואה" משמעותה הרס, חורבן, כיליון. במשלי (ג', כ"ה), למשל, נאמר: "אַל-תִּירָא, מִפַּחַד פִּתְאֹם; וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים, כִּי תָבֹא." בתהילים ל"ה, ח' מופיעה שואה במובן של צרה וחורבן: "תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה, לֹא-יֵדָע וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר-טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה, יִפָּל-בָּה:" (תהילים ל"ה, ח').
המילה "שואה" שימשה לתיאור אסונות עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. כך כונו למשל הפרעות בחברון ב-1929, והפרעות בבגדד.
המונח "שואה" לגבי גורל יהודי אירופה החל זמן רב לפני תחילת ההשמדה. ב-17 בספטמבר 1939, שבועיים וחצי לאחר פרוץ המלחמה נכתב במאמר המערכת של "דבר": "שואת פולין עוד לא נתגלתה לעינינו בכל מוראותיה," ובהמשך: "שואה מחרידה ירדה על מיליונים של יהודי פולין, שואה העולה בהיקפה ובמוראותיה על כל הניסיונות אשר נתנסינו בהם בשנים האחרונות."
המונח הלועזי לשואה – "הולוקוסט" מיוחס לאלי ויזל. "הולוקוסט" בתרגום השבעים של התנ"ך הוא קורבן עולה – ביוונית שרוף כליל. המונח הדתי-נוצרי "הולוקוסט" יש בו טעם לפגם, ומאז סרטו של קלוד לנצמן "שואה" מחליף המושג "שואה" את המונח "הולוקוסט", וטוב שכך.
בטיול שערכתי בירוואן במוזיאון השואה הארמנית בין המוצגים והתצלומים המספרים את סיפורי הטבח – 1896, 1909, 1914, 1915, פרעות, מאסר, גירוש, רצח, תצלומי ניצולים, שלדי אדם, מובלט ספר:
Turkish atrocities – The young Turks and the truth about the Holocaust at Adana  in Asia minor during April 1909
כלומר, כבר בשנת 1909 השתמשו הארמנים במושג "הולוקוסט".
המונח "ג'נוסייד" (genocide) רצח עם, נטבע ע"י רפאל למקין, יהודי פולני שהיגר לארה"ב בשנת 1944, וב-9 בדצמבר 1948 אישרה העצרת הכללית של האו"ם את האמנה למניעת פשע של רצח עם ולהענשת מבצעיו. אמנה זו נכנסה לתוקף בינואר 1951.

אי תחזית השואה של ז'בוטינסקי
מעת לעת ממחזר יוסף גייסינוביץ-אחימאיר, את התעמולה הרוויזיוניסטית הישנה והכוזבת שלפיה ולדימיר זאב יבגניביץ' ז'בוטינסקי חזה את השואה, ואני כמובן ממחזר ומתקן את דבריו.
מה שאיפיין את ז'בוטינסקי הוא דווקא העיוורון המדהים (שלא לומר האיוולת) שלו שבניגוד לתעמולת חסידיו המציגים אותו כנביא שניבא את השואה, לא רק שהוא לא ניבא כלל את השואה, אלא מתוך כחש עצמי ראה את המציאות כפי שרצה שתהיה ולא כפי שהיא, ולכן גם לקה בעיוורון מוחלט לסכנתה.
ז'בוטינסקי חזר והדגיש במאמריו שאין שום סיכוי למלחמת עם גרמניה כי גרמניה חלשה ופולניה חזקה. לכן ז'בוטינסקי לא העלה על הדעת שהגרמנים יבצעו שואה ליהודים, במובן של השמדה טוטלית. הלמוט אויסטרמן-(אורי אבנרי) כתב באוטוביוגרפיה שלו שכנער הוא העריץ עד מאד את ז'בוטינסקי כנביא וקרא בשקיקה את מאמריו, עד שפרצה מלחמת העולם השנייה שז'בוטינסקי חזר וניבא שהיא לא יכולה לפרוץ, מאז סר חינו של ז'בוטינסקי כפרשן וכמדינאי בעיניו. (אורי אבנרי, "אופטימי", עמ' 103) הנה מאמר המסכם את העיוורון הפוליטי המדהים של ז'בוטינסקי:
http://humanities.tau.ac.il/segel/yshavit/files/2012/05/מי_קרא_זאב.pdf
ודוק: דיבורים על סכנת האנטישמיות ליהודי אירופה היו רווחים אצל כל מנהיגי הציונות, אבל רק כמעין חשש עמום על רקע הפוגרומים הקודמים שיבואו מהאנטישמיות של עמי מזרח אירופה. רק הרצל חזה את השואה במובן רצח יהודים שתבוא מגרמניה ואוסטריה והזהיר מפניה. מלבדו אין מנהיג יהודי שחזה כך את השואה, ודאי שלא ולדימיר זאב יבגנביץ' ז'בוטינסקי.

הרצל "הנאום אל הרוטשילדים"
האם יגרשונו? האם ירצחונו? אני משער את כל הצורות האלה יחד ועוד אחרות. באחת הארצות, קרוב לוודאי בצרפת, תפרוץ המהפכה החברתית, שקורבנותיה הראשונים יהיו בהכרח גדולי הבנקים והיהודים. מי שחי כמוני כמה שנים בארץ זו, כמשקיף בודד מן הצד אינו מטיל כלל ספק בדבר.
ברוסיה יחרימו פשוט מלמעלה. בגרמניה יחוקקו חוקים מיוחדים, כאשר הקיסר לא יוכל עוד לעבוד עם הרייכסטאג. באוסטריה יירתעו מפני האספסוף הווינאי ויסגירו את היהודים.
נמצא שמן מדינות אלו יגרשונו ובמדינות אחרות אשר אליהן נמלט – ירצחונו, האין הצלה?
יש, רבותיי, יש אחת אשר כבר היתה לפנים. יש לחזור על הצלה ישנה מאוד, מהוללת מאוד, בדוקה ומנוסה מאוד. רק הצורות הן אחרות, חדשות ועדינות יותר. בכל החידושים של ההווה יש להשתמש בשביל התוכנית הפשוטה והמובנת הזאת. העניין הישן והפשוט הוא יציאת מצרים."
http://loyesuman.blogspot.com/2014/05/blog-post.html
וגם הרצל לא חזה במדויק את השואה כפי שהתבצעה בפועל במובן של השמדה טוטלית תעשייתית של היהודים.

תחזית שריפת האנשים של היינריך היינה
ידועה אמירתו הכמו-נבואית של המשורר המומר היינריך היינה במחזהו "אלמנסור" (1821), אשר הִטרימה בכ-110 שנה את שריפת הספרים בכיכר האופרה של ברלין במאי 1933 וב-120 שנה את אירועי השואה: "זוהי רק הקדמה; בְּמָקום שבּוֹ שורפים ספרים ישרפו לבסוף גם בני אדם." (פרופסור זיווה שמיר ב"חדשות בן עזר", 1768)
האם באמת חיים-הארי-כריסטיאן-יוהאן-היינריך היינה, חזה את העתיד?
בניגוד לקרל הלוי-מרקס, שהשתמד לנצרות הפרוטסטנטית ע"י אביו, היינה התנצר כאדם עצמאי בגיל 28 לאחר שקיבל דוקטורט במשפטים, אך יחד עם זאת, בניגוד למרקס, הוא שמר על רגש יהודי, והמחזה "אלמנסור" שנכתב על ערבים נכתב כהסוואה לגורל היהודים.
המחזה מתרחש בגרנדה בשנת 1492, לאחר נפילת המעוז המוסלמי האחרון בספרד בידי הנוצרים בראשותם של פרננדו ואיזבלה (שחתמו על גירוש יהודי ספרד), ומגולל את סיפור אהבתם הטרגית של צעיר מוסלמי, אלמנסוּר, ואהובתו, סוליימה, שהתנצרה ושמה עתה דונה קלרה. אלמנסור, שברח מגרנדה למרוקו, חוזר לעירו לאחר זמן מה לחפש את אהובתו. הוא נפגש עם שרידי המוסלמים ושומע מהם על מעשי הטבח שביצעו הנוצרים במוסלמים. הניצולים המוסלמים, מספרים לאלמנסור כיצד התנצרו בכפייה כדי להציל את נפשם וכיצד רבים הלכו בעקבותיהם ("השמיים החדשים קרצו לחוטאים רבים"), כולל עלי, ידידו הטוב משכבר הימים. הם מבכים את המפלה וההשפלה, ואז אומר אלמנסור: "שמעתי – ותדבק לשוני לחיכי – כי חימֶנֶס (האינקוויזיטור) השליך את הקוראן למדורה והעלה אותו באש בכיכר העיר."
על כך משיב ידידו חסן: "במקום שבו שורפים ספרים, בסוף ישרפו גם בני אדם."
אבל זו הרי לא נבואה, אין צורך לקפוץ לתקופה הנאצית. זו היתה המציאות אז בספרד ובשאר אירופה. בספרד שרפו ספרים, ובה בעת שרפו העלו על המוקד בני אדם. אנוסים (יהודים שהתנצרו) וגויים באשמת כפירה.
שריפת התלמוד בידי אנשי כמורה נוצריים, לרוב בטקס פומבי תוך שלהוב ההמונים, היה מחזה שכיח באירופה. שרפת התלמוד הגדולה הראשונה אירעה בפריז ב-1242. רבי הלל בן שמואל מוורונה מציין כי מיספר הספרים שנשרפו היה "אלף ומאתים ספרי תלמוד ואגדה."
באיטליה, בוונציה, נשרפו ספרים ב-1553-1554. ברומא, בכיכר קמפו די פיורי. ביום ראשון של ראש השנה שחל בשבת, א' בתשרי ה'שי"ד, הועלו הספרים שנאספו מהיהודים באש; תאריך זה נבחר כדי שהיהודים יחושו צער כפול ומכופל. חמשה ימים לפני השרפה הועלה על המוקד באותו מקום גר בשם קורנילייו ממולטאלצינו. שריפות דומות היו בבולוניה באנקונה בפררה רוונה ומנטובה, בכרתים וקורפו.
מיספר שנים אחר כך, בשנת 1559, הצליח האפיפיור פאולוס הרביעי להחיל את גזירת שריפת התלמוד גם בקרמונה, שם נשרפו 12,000 ספרים עבריים.
היינה כתב על העבר. הכנסייה שרפה ספרים ואנשים. הרבה לפני "הנבואה" לעתיד שלו.

מדוע אי אפשר לחזות את העתיד
מדוע אף אחד לא חזה את השואה? מדוע לא ניתן לחזות את העתיד, את ההיסטוריה?
הסיבה פשוטה.
לאורך ההיסטוריה נעשו מאמצים אינטלקטואליים כבירים למצוא חוקיות בהיסטוריה. מאריסטוטלס (אריסטו שם חיבה עברי) ועד קרל הלוי-מרקס (שחשב שמצא ונכשל). אם היו מצליחים למצוא זה היה נפלא. זו היתה יכולה להיות התגלית המדעית הגדולה מכולן, אם היתה חוקיות בהיסטוריה ניתן היה לחזות את העתיד. מה יקרה למשל אם יוצאים למלחמה, או עושים שלום, למרבה הצער כולם נכשלו. אין חוקיות בהיסטוריה.
כבר אריסטו קבע בספרו "הפואטיקה" שההיסטוריה אינה מדע ואין בה חוקיות, ההיסטוריה מספרת רק על המקרים הפרטיים, לכן ההיסטוריון כותב רק על מה שהיה, (הספרות, קבע אריסטו, נעלה מן ההיסטוריה כי היא מדעית ויש בה חוקיות. הספרות לא עוסקת במה שהיה אלא במה שעלול היה להיות מתוך ההסתברות ומתוך ההכרח).
אם אין חוקיות בהיסטוריה לא ניתן לחזות את העתיד.

נביא אינו חוזה
הערה אחרונה. גם אם אומרים כי משורר הוא נביא, יש לזכור כי נביא אינו חוזה-מגיד עתידות.
חולדה הנביאה ניבאה למשל ליאשיהו כי ייאסף אל קברו בשלום, אבל הוא נהרג ע"י פרעה (מ"ב כ"ב 14-20, כ"ג 29)
ירמיהו ניבא ליהויקים בן יאשיהו שייקבר קבורת חמור "סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים (ירמיהו כ"ב 13-19) אבל באמת הוא נפטר בשלום ונקבר בכבוד ("שכב עם אבותיו" מ"ב כ"ד 6)
חז"ל שלא יכלו להכחיש את העובדות קבעו: "אין הנביא מתנבא אלא במה שראוי להיות." (יבמות, נ' ע"א תדע שהרי נביא עומד).
כלומר אין הנביא מתנבא על העתיד, אלא על הראוי להיות בעתיד. גם משורר יותר משצריך לחזות את העתיד עליו לעסוק במה שראוי להיות.

הספרייה באלכסנדריה והגזענות הערבית-מוסלמית
פרופסור אהוד נוימרקט-מנסדורף-קופרפיש-מנור, הביא גאולה לעולם כאשר הביא את דברי הדסה בן-עתו בספרה על הפרוטוקולים של זקני ציון:
"בשנת 2003, נפתחה מחדש לציבור הרחב ספריית אלכסנדריה המפורסמת, ששופצה למהדרין במימון של אונסקו [...] בארון הזכוכית שהוצב במוזיאון [...] והוקדש לשלוש הדתות המונותיאיסטיות, הוצגו זה ליד זה הקוראן, הברית החדשה וספר תורה. ליד ספר התורה הוצב תרגום המקורי הראשון של הפרוטוקולים של זקני ציון, שעל עטיפתו מתנוסס מגן דוד מוקף על ידי נחש. מנהל המוזיאון, ד"ר יוסף זאידן, כשנשאל על כך הסביר שליהודים ולציונים הפרוטוקולים עולים בחשיבותם על ספר התורה, שכן הם מייצגים את החוקה האמיתית שלהם, את דרך חייהם. רק בהתערבות של אונסקו [...] הוסר ספר הפרוטוקולים מארון הזכוכית, מעשה שזכה לביקורת קשה בעיתונות המצרית כמעשה בלתי פטריוטי וככניעה לציונים." ("חדשות בן עזר", 1769).
ראוי לזכור כי בספריה העתיקה באלכסנדריה (המוזיאון) שהקים תלמי הראשון היה בין שאר הספרים ספר התנ"ך תרגום השבעים.
לפי הסיפור שמופיע באיגרת אַרִיסְטֵיאַס (אחד הספרים החיצוניים, ספרים שנכתבו אבל נשארו מחוץ לתנ"ך) אחד מאנשי הספרייה הסב את תשומת לבו של תלמי לכך שבספרייה חסר ספר אחד – התורה של היהודים. המלך פנה לכהן הגדול בירושלים וזה שלח לו 72 זקנים שתירגמו לו את התורה ליוונית. תרגום זה נודע בשם תרגום ה-70 (ביוונית סֵפְטוֹאַגִינְטָה). לפי הסיפור נשלחו מהארץ 6 זקנים מכל שבט, והאגדה מוסיפה ואומרת שכל אחד מ-72 הזקנים תרגם תרגום זהה!
לעומת זאת בספרייה העתיקה באלכסנדריה לא היה אפילו ספר ערבי אחד, מהסיבה הפשוטה שבאותה עת הערבים טרם ידעו קרא וכתוב. הערבים למדו קרא וכתוב רק במאה הרביעית לספירה.
שר התרבות של מצרים אז, הפיליסטיני (חסר תרבות) פארוק חוסני, התנגד להכנסת ספרים עבריים ישראליים לספרייה החדשה של אלכסנדריה, והוא הכריז פומבית כי הוא מוכן לשרוף באופן אישי כל ספר ישראלי שיוכנס לספריות מצרים. גזענות זו היא שמנעה ממנו מאוחר יותר להיבחר למנכ"ל אונסקו, בעקבות הלחץ הכבד שהפעילה ישראל. היום מן הסתם היה נבחר.
והנה תפנית מעניינת. דווקא ד"ר יוסף זידאן, שהביא לתצוגה את הפרוטוקולים, הפתיע כשהכריז מאוחר יותר שמה שהמוסלמים מכנים "מסגד הקצה" אל-אקצה בירושלים, הוא בית המקדש היהודי השייך ליהודים. "בית המקדש זה ביטוי עברי," אמר ד"ר זידאן, "ולכן לדעתי, מסגד אל–אקצא - זה לא זה. אל–קודס, המקדש, היא מילה עברית עתיקה, ומאז החלו המוסלמים להשתמש בה, היהודים מסתכלים עלינו ואומרים – איזה נודניקים". וכאן הוא פנה לאחיו המוסלמים: "אתם מנכסים את העיר, ומנכסים את המילה, ואומרים שהיא קדושה לכם. מהיכן בדיוק? אתה יכול להגיד לַיהודי שירושלים אינה שלו?"
https://www.maariv.co.il/news/world/Article-518569
בנוסף הוא חולל במצרים שערורייה דומה כאשר טען שסאלח א-דין המצביא הכורדי-מוסלמי, שידוע כמי ששחרר את ירושלים מידי הצלבנים, "היה אחת הדמויות הבזויות בהיסטוריה."
https://www.maariv.co.il/news/world/Article-585159

תורות הקונספירציות
במאמר קצר ומבריק הצליח פרופסור אהוד מנור לתת תמונת-על מקיפה לעמידות תורות הקונספירציה תוך השוואה ביניהן, והסבר על הסיבות לאפשרות קיומן: "הפרוטוקולים של זקני ציון", עלילת הדם של עוזי אזולאי על חטיפת ילדי תימן בידי האשכנזים, "שליטת גברים בנשים", "תוכנית ד', הנכבה, וכל מה שבא לפני (טענת 'הנישול' או עצם הנכונות של הצד היהודי לקבל את 'החלוקה' – שהרי זו נועדה על מנת לתת צידוק ל'טיהור האתני') ואחרי ('אקיבוש' של 67')", "הכחשת השואה ואושוויץ", "מזימת היהודים לשלוט בארגנטינה". ("חדשות בן עזר", 1769).
כזכור כל הדיון כאן ב"פרוטוקולים" החל בעקבות שמו המלא שהבאתי של היהודי המשומד (שר"י) שחיבר פרק מהם. מכיוון שאני חסר כל חשיבות היסטורית (וגם כל חשיבות עכשווית) אני מקווה שתורת הקונספירציה על "נתינת השמות המלאים" של "הפרובוקאטור הערמומי נעמן כהן" תיעלם כבר. אין בה כל צורך, לכן גם בניגוד לתורות קונספירציות אחרות היא בטוח תיעלם.

ההבדל בין הטבח בכפר קאסם לטבח אל-מדינה
על האקטיביסט הפרו-איסלמי, אדם רז (מישהו יודע את שם משפחתו המקורי?) וארגון "עקבות" "ארכיוני הכיבוש" שמטרתם למצוא כל "עקבה" שתשחיר את ישראל ותעשה לה דה לגיטימציה במטרה להפכה למדינה ערבית-מוסלמית כבר כתבתי:
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe01651.php
והנה פסטיבל גדול – הוא הצליח לחשוף פרוטוקולים מהמשפט שמיד הפכו לחגיגה ב"אל-ארצ'", העיתון הערבי בעברית בכותרת הראשית.
(עופר אדרת, "נחשפו פרוטוקולים ממשפט הטבח בכפר קאסם, המפקד אמר שרצוי שיניו מספר הרוגים", "אל-ארצ', 29.7.22)
https://www.haaretz.co.il/news/politics/2022-07-29/ty-article/.premium/00000182-4952-d5a9-a1cb-d956863d0000
על מעשה הטבח הנורא שנעשה בכפר קאסם ב-1956 בו נהרגו 50 ערבים, אין כלל מחלוקת בין החוקרים. העובדות ידועות זה כבר. על המעשה יש גם קונצנזוס שהוא פשע מלחמה שלא ייעשה. במשפט המעורבים קבע השופט בנימין הלוי שפקודת הטבח היא "פקודה בלתי חוקית בעליל," שעל החייל לסרב לציית לה כאשר היא ניתנת לו: "סימן היכרה של פקודה בלתי חוקית בעליל – מן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה, ככתובת אזהרה האומרת: 'אסור!'"
שלושה מנשיאי ישראל ביקרו בכפר והביעו התנצלות וצער על המעשה הנפשע שעשתה ישראל. בדצמבר 2007 אמר נשיא מדינת ישראל שמעון פרס בעת ביקור בכפר, כי "קרה כאן בעבר אירוע קשה ביותר, שאנחנו מצטערים עליו מאוד." ב-2014 השתתף לראשונה נשיא המדינה, רובי ריבלין, בטקס לציון הטבח בכפר קאסם. ב-29 באוקטובר 2021 השתתף נשיא המדינה, יצחק הרצוג, בטקס לזכר ההרוגים, במלאת 65 שנים לטבח, וביקש סליחה בשם מדינת ישראל.
לעומת זאת, בכל הפגנה של ערביי ישראל הם מכריזים על רצונם לשחזר את הטבח שעשה מוחמד ביהודי ערב (טבח בו נרצחו כמה מונים יותר מבכפר קאסם) והם צועקים: "חייבר חייבר יא יהוד צבא מוחמד עוד ישוב!" – לקריאה הזו יש קונצנזוס נרחב ברחוב הערבי. למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען שרואה בדברי מוחמד המופיעים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ לפיהם יש לרצוח את היהודים הקופים וחזירים גזענות ולא מופת מוסרי:
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
(אם אתם מכירים ערבי-מוסלמי כזה אנא הציגוהו).
למרות קביעתו של יועז הנדל (הסוחר) שטיבי לא תומך טרור, אחמד כמאל אחמד א-טיבי היא אחד האחראים לטרור הערבי-מוסלמי מכיוון שהוא (כמו דעא"ש) רואה בדברי מוחמד שיש לרצוח את היהודים הקופים וחזירים מופת מוסרי ולא גזענות, ומזדהה עם אמנת החמאס לחיסול ישראל ולרצח היהודים:
https://www.youtube.com/watch?v=tF8G-kl143E
ובנאום מסית הוא משלהב את ההמונים במסגד "הקצה" נגד היהודים והקהל המוסת עונה לו: "חייבר חייבר יא יהוד – צבא מוחמד עוד ישוב!":
https://www.youtube.com/watch?v=1I4ktRkOuA4
הנה ההבדל בין יחס היהודים לטבח בכפר קאסם, לעומת יחס הערבים לטבח אל-מדינה וחייבר.

קצבאות למחבלים
ב- 31 ביולי, 2002, נשמע פיצוץ בקפיטריית ''פרנק סינטרה'' בקמפוס הר הצופים. מטען חבלה שטמנה חוליית מחבלים התפוצץ בשעת ארוחת הצהריים, בעת שסעדו במקום עשרות סטודנטים, מרצים, סגל מנהלי ואורחים. תשעה אנשים נרצחו בפיגוע.
והנה לרגל 20 שנה לטבח, "הרשות "הפלסטינית" הגדילה את התשלומים החודשיים שלה למחבלים האחראים לפיגוע הקטלני באוניברסיטה העברית ב-2002.
העלייה של 14.29% בשכרם של ארבעה מחבלים חלה במקביל לציון 20 שנה לפיגוע שאירע ביום ראשון. במהלך 20 השנים האחרונות שילמה הרשות למחבלים וואל קאסם, ואסים עבאסי, אלא אלדין עבאסי ומוחמד עודה מעל 8 מיליון שקל (מעל 2.5 מיליון דולר). התשלומים החודשיים שלהם אמורים לעלות מ-7,000 שקל (2,251 דולר) לחודש ל-8,000 שקל (2,572 דולר); הם גם מקבלים תוספת של 300 שקל (96 דולר) מדי חודש בגלל היותם תושבי ירושלים.
ארבעה מחבלים נוספים שהורשעו בהשתתפות בפיגוע מקבלים שכר גם כן מהרשות.
https://rotter.net/forum/scoops1/754181.shtml
ואיך מימן אבא של מאזן את התשלום למחבלים? התשלום ממומן מהלוואה שנתן לו שר הביטחון בנימין גנץ. איפה ברברה טוכמן שתכתוב על זה?

השותף של מרב קסטנר-מיכאלי וגולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון בעד הפוליגמיה
ח''כ מנסור עבאס מ"אחים המוסלמים", השותף הפוליטי של שתי הפמיניסטיות העומדות בראש העבודה ומר"צ, תובע הכשר לפוליגמיה: "המדינה, הוא אומר, 'לא צריכה לאכוף את החוק האוסר על ריבוי נשים לגבר אחד (פוליגמיה)'."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=754154&forum=scoops1
ועכשיו נשאלה השאלה – האם משנאת נתניהו ומרצון לשלטון, הנשים הצדקניות האלה תתמוכנה בו?

מי יביא יותר קולות ציוני, או לא ציונית?
סגן שרת הכלכלה, יאיר גולדנר-גולן, הנאבק על משרת יו"ר מרצ, יצא נגד המתחרה שלו גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון, באשמה שהיא מסרבת להגדיר את מרצ כמפלגה ציונית וע"כ גורמת לניכור מול רוב מוחלט של הציבור בישראל.
https://rotter.net/forum/scoops1/753886.shtml
הסקרים מראים שהלא ציונית מושכת יותר קולות.

מי יקים מחדש את "אחדות העבודה פועלי ציון"?
בראיון עם אלוף במילואים גרשון הכהן-וינגרטן, הוא מספר שבבית הוריו, הרב ידעיה הכהן-וינגרטן, מייסד ישיבת הר עציון, ודינה הכהן, שהיתה ראשת מדרשת אמונה לבנות. נוסד "גוש אמונים". בינתיים הוא הספיק להוריד את הכיפה, היה פעיל ב"שלום עכשיו", ועכשיו הוא נמנה עם נאמני בית המקדש בשאיפה להקימו.
עם חזון המקדש הוא מצהיר שהחזון הפוליטי שלו זה מפא"י, ליתר דיוק "אחדות העבודה": "פעם אמרתי בטלוויזיה שהייתי רוצה להקים מחדש את אחדות העבודה. למחרת היה מפגש של אלופים זקנים עם הרמטכ"ל. ניגשו אליי שלושה פלמ"חניקים, אמרו לי, שמענו אותך אתמול בטלוויזיה, רק שיש לך בעייה, לך תבדוק – רק אנחנו מבינים על מה דיברת. שאלתי סרן צעירה אם היא יודעת מה זה 'אחדות העבודה', היא אמרה לי לא. שאלתי אם היא יודעת מה זה מפא"י, היא אמרה, זה שייך לעבר, לא מעניין אותי."
(שני ליטמן, "לגרשון הכהן יש בשורות לא פשוטות עבור כל מי שרוצה פשוט לחיות כאן בשקט", "אל-ארצ'" 21.7.22)
https://www.haaretz.co.il/magazine/2022-07-21/ty-article-magazine/.highlight/00000182-1ae7-d991-a992-3fef42630000
ובאמת למדינת ישראל יש צורך גדול בהקמתה מחדש של "אחדות העבודה פועלי ציון". האם מישהו ייקח לעצמו את האתגר להקימה מחדש?
נעמן כהן