מתוך היומן: תל-אביב. 1.12.74. י"ז בכסלו תשל"ה. יום ראשון. ... בינתיים הסתכסכתי עם יונתן רטוש. הוא הבטיח להשתתף בערב על ספרי בצוותא, יחד עם ליבוביץ ו-א.ב. יהושע, והיתנה זאת בכך שדב בר ניר לא יופיע. רושקה צור הצליחה לעבור מכשול זה ובר ניר ביטל השתתפותו כאשר שמע שליבוביץ יופיע. הודעתי זאת לרטוש והוא קיבל את שנטל עליו. אך ביום ראשון שעבר, ה-24.11, עשיתי טעות, מתוך טוב-לב, ובאתי אליו לבקשתו עם הטייפ שלי והשמעתי לו את סרט ההקלטה של הסימפוזיון בגלי צה"ל [על הספר]. כניראה נבהל מפני קולו שלו, ומתוקפנותו של פרופ' ליבוביץ – כי למחרתו צלצל אליי והודיע כי בשום פנים ואופן לא יופיע בצוותא. כל התנהגותו היתה חמקנית, קפריזית ולא ישרה. כמעט טרק בפניי את הטלפון.

כאשר ישבתי אצלו ושמענו את ההקלטה, נכנסה אשתו יוחנה. בחורה פולנייה, בשרנית, שיכלה להיות בתו. ... [רטוש] טמן ראשו כל הזמן במכשיר, לשמוע. כשנסתיימה ההשמעה החלה יוחנה לדבר על ליבו שלא יסכים לבוא לצוותא. "למה לך? כאן ניצחת ויותר טוב להשאיר זאת כך." והוא החל לשחק גם כן את המהסס. הזכרתי לו את הבטחתו ואמרתי שעכשיו כבר אינו יכול להיסוג.

למחרת ביטל את השתתפותו. הקסטה נשארה אצלו. כתבתי לו שאני רואה סוף לידידותנו לאחר כפיות הטובה שלו. ענה במכתב אירוני והחזיר את הקסטה בשלמותה, אך ללא העתק הסטנוגרמה שערכה אשתו. יש לי רושם שהיא חששה מפני הערב בצוותא כי בחלקה ייפול לערוך גם את הסטנוגרמה שלו. הוא מעביד אותה בפרך.

[במבט לאחור ממרחק השנים אני חושב שהוא חשש מאוד מעימות חי עם ליבוביץ הדברן הרהוט ורב המרץ ובעל ההופעה הכובשת והמרשימה – בעוד אשר הוא-עצמו, רטוש, בקושי נשמע, לוחש דבריו ולא מוצלח במופע פומבי].

*

מתוך היומן: תל-אביב. 15.12.74. א' בטבת תשל"ה. יום ראשון. ...היה לי סכסוך עם רטוש, אשר ביטל את השתתפותו בערב הדיון ב"צוותא" ב-10.12 על ספרי "אין שאננים בציון" [הספר האמריקאי]. הוא נבהל מן העימות הפומבי עם ליבוביץ. רושקה [צור] התעקשה לקיים את הערב, ובמקום רטוש הזמינה את בועז עברון [אף הוא מהמרואיינים בספר]. וכך היינו – אני המנחה, פרופ' ישעיהו ליבוביץ, א.ב. יהושע ובועז עברון.

ערב ההופעה ב"צוותא" [10.12] ירד גשם כבד והייתי בטוח שאיש לא יבוא, וחבל על ליבוביץ [מירושלים] ובולי [מחיפה] שיטרחו להגיע לעיר מרחוק. הקדמתי לבוא, והבאתי עימי את הטייפרקורדר. להפתעתי היה האולם מלא עד אפס מקום ואנשים עמדו גם בפתחים. היו למעלה מ-300 איש. והכניסה עלתה 4 לירות. נמכרו גם 4 (!) ספרים בכניסה. וחשוב מכך, שאנשים ראו את הספר. אני לא הברקתי במיוחד בדיון, כי הייתי במתח. היו שלושה סיבובים של צרורות שאלות מצידי ותשובות המשתתפים. ומחוץ לחלק מדברי עברון בסיבוב השלישי – מוקלט כל הדיון בקסטה 54 שלי.

בקהל היו יגאל מוסינזון, יעקב בסר, דן בן-אמוץ, אורי ראפ, מנחם ברינקר, חיים פלג, מיכאל קון, ועוד אנשים מעניינים רבים, וגם הרבה נוער וסטודנטים. שמעו בשקט ובעניין ובמתח רב. שעתיים נמשך הדיון והסתיים בדבריו היפים של בולי, וראיתי שאין טעם להוריד את רמת הערב על ידי שאלות מן הקהל, שהיו מתמשכות עד חצות, וכך סיימתי קרוב לאחת-עשרה בלילה, בדיוק ברגע הנכון.

הערב הוקלט בחלקו ל"קול ישראל", ומכל עבר שמעתי, ועדיין אני שומע, הדים טובים לערב זה. ה"כוכב" היה כמובן פרופ' ליבוביץ, אחריו – א.ב. יהושע. רק בועז עברון היה חיוור במקצת.

אהוד בן עזר