פרופסור זיווה שמיר עומדת על דעתה "שביאליק ניבא את שואת יהודי אירופה." להוכחה היא מביאה ציטטה ממנו: "היהדות שבכל הגולה, ולא רק זו שבגרמניה, עומדת על סף הכְּלָיָה. היהדות שבארץ-ישראל, כלומר הקומץ הקטן, שארית הפלֵטה – עומדת על סף התחייה וההתחדשות. המסקנה מובנה מאליה [...] המציאוּת היהודית בגולה של עכשיו – היא אָבדן וכלָיה. ומי עיוור ולא יראה זאת – יימק בעיוורונו." (איגרות ביאליק, כרך ה, עמ' ש"ו).
(זיווה שמיר, עוד על כושר הניבוי של ביאליק ("חדשות בן עזר", 1771).
העניין הוא שבטקסט הזה ביאליק לא ניבא את השואה, כלומר את השמדת היהודים, הוא מבטא חרדה מכליית היהדות. ביאליק משחר נעוריו יותר משעסק בצרת היהודים, הוא עסק בצרת היהדות. איך לשמר יהדות בעולם חילוני. יהדות שהולכת ומתפוררת מהדת ומכל נכסיה התרבותיים. איך להפוך דת יהודית ללאומיות יהודית ולתרבות יהודית. ביאליק הלך בעקבות מורו אותו העריץ, אשר צבי הירש גינצברג, הידוע בכינויו "אחד העם", שהתנגד לציונות ההרצליאנית. ועסק במה שכונה "ציונות רוחנית". הוא טבע את הסיסמה "לא רק בצרת היהודים יש לעסוק, כי אם גם בצרתה של היהדות." ולתפיסתו כדי להציל את היהדות יש להקים מרכז רוחני (לא מדיני) בארץ ישראל, שיקרין את רוח היהדות לגולה.
ביאליק, שהעריץ אותו כותב לו ברגש ליובלו השבעים: כ"איש, שהעמיד את דבר הגאולה במרכז רעיונותיה של האומה, השואף לריכוזה של מחשבת האומה, ולא מתוך רדיפות חיצוניות, פורעניות וגזירות רעות, אלא פשוט, מפני שאינו יכול לצייר לעצמו בגולה קיום של כבוד של צלם אלוהים. הנה נמצא איש, ראשון ליצירת השקפת עולם לאומית בתור צומת-הגידים לכל יתר רעיונותינו, אם תרצו לומר: הגלגול השני של רעיון 'גלות השכינה', ההכרה, שאין תקומה בלי תחיית השכינה, הרוח, הנשמה, – קראו לה באיזה שם שתרצו – ואין דאגה אחרת כמו הדאגה לתקומה זו. בכאוב אבר אחד לאדם הרי כל גופו מצטמצם באותו אבר, וכך צריכות כל מחשבות האומה והווייתה להצטמצם ולהתכנס בתוך הרעיון המרכזי הזה: חינוך, דת, ספרות, תרבות וכיוצא... כל הירושה הלאומית שלנו, שלמראית עין היא דלה וצנומה, עברה מתחומה המצומצם של הדת לרשות הלאומיות, וממילא – לרשות האנושיות בצורה לאומית. קניינינו הלאומיים נעשו לקניינים אנושיים וגם הם מחכים ומצפים לגאולה ותקומה. בעלי ההשכלה ראו את העבר שלנו כראות גל של הבלים, ויש מהם שאמרו כי היהדות כולה אינה אלא אשפות מפוזרות במקומות רבים, הנה הוא, אחה"ע, עשה אותו לגל-עד, לאבן-השתייה, והוא הוא אשר החדיר בקרבנו את ההכרה, שהמקורות אשר ינקו וספגו אל קרבם את עסיס כל הדורות, כל החיים, אותם עלינו לעבד לתקומתה של כל האומה."
(ביאליק על אחד העם ביובל השבעים של אחד העם בלונדון, אב תרפ"ו)
https://benyehuda.org/read/5407
כאמור ביאליק חרד לאובדן היהדות ולכן גם ראה את פתרונה בארץ ישראל ולא באמריקה. (אגב אלמלא הדפו הבריטים את הגרמנים מאל עלמיין, גם הישוב היהודי בארץ היה מושמד). אם היה חוזה את השואה כלומר את השמדת היהודים היה ביאליק ממליץ לכל היהודים לברוח לאמריקה.

שמואל אבנרי (מה שמו המקורי?) שלף מהמחשב אוטומטית טקסטים האמורים להראות שביאליק ניבא את השואה, עשה העתק-הדבק, אך למרבה המבוכה הוא הביא את אותו הטקסט שהבאתי מנאומו האחרון של ביאליק, שם הוא מנבא שואה ליהודים דווקא מהערבים אם ימשיכו היהודים להעסיק ערבים, ותוך השמטה מכוונת של נבואת ביאליק לשואה מהערבים, הוא מביא את אותו הקטע דווקא כהוכחה שביאליק ניבא את השואה לא מהערבים, אלא מהגרמנים.
זו לא הפעם הראשונה. לפני שש שנים ב-2016 כתבתי כאן על טקס היארצייט של ביאליק:
שמואל אבנרי, חוקר ביאליק ומנהל הארכיון של בית ביאליק, הרצה על הנושא: '"מדוע זכה ביאליק בכתר מלכות?" הוא בעיקר הדגיש שביאליק חזה בעיני רוחו את השואה, כשהוא התעכב על המונח "שואה" אצל ביאליק.
לאחר הסיום שאלתי את שמואל אבנרי מדוע הוא לא הזכיר שביאליק חזה סכנת "שואה" בהעסקת ערבים. הוא ענה לי שהוא לא מכיר את זה. לאחר ששלחתי לו את הקישור:
http://benyehuda.org/bialik/lastwords.html
הוא ענה לי: "הטקסט הזה כמובן מוכר לי היטב. אני מצטט ממנו בכמה ממאמריי, וגם בחרתי להציג אותו בהבלטה בתצוגת הקבע של מוזיאון בית ביאליק שאותה כתבתי וערכתי. ולא זו בלבד אלא שגם מצאתי לנכון להקריא אותו במסגרת ערוץ היוטיוב של פרויקט בן-יהודה. אבל בטקסט הזה המילה 'שואה' מובאת כתיאור ציורי מליצי ותו לא, בתקבולת ליום פקודה וסערה."
הבנתי. זה לא "פוליטקלי קורקט" לומר דברים כאלו ביארצייט הציבורי של ביאליק..."
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01165.php

לסיכום: ביאליק גדול המשוררים העבריים. זוהרו כאור הרקיע כשכינה עצמה, ואין צורך להוסיף לו את נבואת השואה, (נבואה שאיש לא ניבא כי כאמור בהיסטוריה אין חוקיות). ביאליק גדול ממנה. שירת ביאליק גדולה מכל נבואה ספציפית.

גם אצ"ג לא ניבא את השואה
במסגרת "הנביאים" שניבאו את השואה מוזכר תמיד גם המשורר אורי צבי גרינברג-טור מלכא. בני משפחתו, אלמנתו עליזה טור מלכא, ובנו דוד י. גרינברג, מלינים על התעלמות המוסדות והתקשורת בארץ מהמשורר. ("אצ"ג והדממה המעיקה של ההתעלמות ממנו", "הארץ", 13.5.16)
http://www.haaretz.co.il/literature/poetry/.premium-1.2942548
ובייחוד חורה להם ההתעלמות מצד מוסד "יד ושם" מהמשורר, שניבא לדבריהם את השואה ובשנת 1923 (בכתב העת "אלבטראס", בפואמה "במלכות הצלב") כתב: "אך אני אגידכם נבואה, – הנבואה השחורה – כשהגז המרעיל כבר יחדור אל תוך היכלות..." וכן: "עשרה ייוותרו, יהודים של פצעים, שריד הפליטה של דמים, כדי להראות: שהיתה כאן אומה על ארץ הדווי של הנוצרים." – לא מוזכר ע"י "יד ושם" בגלל מה שהם קוראים "יד מכוונת" של "שכל רופס".
"פעם," הם כותבים, "פנתה אלינו בכירה ממוסד 'יד ושם' לצטט בטקס שיר משיריו מתוך 'רחובות הנהר'. העברנו להם את השיר והנה חזרה אלינו אותה בכירה ב'בקשה קטנה', לקרוא את השיר בהשמטת שורות מסוימות. כי הנוסח תקיף מדי לדעת חברי הוועדה המחליטה. השורות עלולות לפגוע במי מחברי הסגל הדיפלומטי הזרים שאמורים לכבד בנוכחותם את הטקס. מדובר היה ב'שיר העוגבר', והשורה שביקשו לקצץ היתה: 'שני מיני אדם בעולם: נימולים – ערלים'."
כדי להבין עד כמה נמוכה היא גישת "יד ושם" הם מביאים כדוגמא (לטובה) את התייחסותו של ראש הממשלה המנוח אריאל שיינרמן-שרון בעניין. לפני צאתו לטקס על אדמת פולין ביקש שיעבירו אליו שיר שהוא אמור לקרוא בטקס בנוכחות נשיא פולין וראשי השלטון הפולני, "חריף ככל שיהיה." והנה עמד שרון ראש הממשלה של מדינת ישראל על אדמת פולין המקוללת וקרא בקול את שירו של המשורר אורי צבי גרינברג. ולמילים החדות הקשיבו נשיא פולין וראשי השלטון (עם אוזניות ובתרגום סימולטני). קרא ולא הוסיף דבר.
המדהים הוא שהפנים היחידות שהראו בהלה, חוסר נעימות כביכול, היו פניהם של אנשי משרד החוץ שחששו מתקרית דיפלומטית.

העיירה בוערת
גם השיר "העיירה בוערת" (באידיש: אונדזער שטעטל ברענט! – 'עיירתנו בוערת!'), הידוע גם במילותיו הראשונות: שרפה, אחים, שרפה! (ביידיש: ס'ברענט! 'שרפה!'), שחיבר מרדכי מרקוס ברטיג-געבּירטיג, איש קרקוב, בשנת 1938 נחשב לשיר נבואי לשואה. למעשה הוא נכתב בתגובה לאנטישמיות הגוברת בפולין לאחר מות פּילסוּדסקי, שכללה בין היתר פוגרומים, ובעיקר הפוגרום בפּשִיטִיק, שאירע במרץ 1936.
(העיירה בוערת מילים ולחן מרדכי גבירטיג)
https://www.youtube.com/watch?v=ZpLY_6uFePg
https://www.youtube.com/watch?v=9H1HZHWW_Zg
כאמור, התייחסות לאסון שיבוא על היהודים באירופה התבטאה באין ספור יצירות ספרותיות ובנאומים. זה היה נוסח מקובל שרבים השתמשו בו, מכאן ועד לתחזית השואה רבה הדרך.

מהפך – רון מוסא-כחלילי
מגזענות אנטי-אשכנזית לסוציאליזם
האקטיביסט האנטי-אשכנזי, רון מוסא-כחלילי, נותן הגדרות חדשות למשנתו. בתגובה לציוץ של איתמר חאנן-בן גביר הוא כותב: "תגידו," צייץ איתמר בן־גביר בתגובה למאמרי ("מה למזרחים ולאיתמר בן-גביר?", "הארץ", 18.6), "העוכר ישראל הזה (כרגיל, מעיתון 'הארץ') לא יודע שאני מזרחי? מילא שמאלן, אבל גם מטומטם?" לך תסביר לו עכשיו שמזרחיות היא לא מוצא, אלא סדר יום"... איתמר בן-גביר אינו מזרחי. כלומר, הוא מזרחי במוצא, הורי הוריו נולדו בעיראק וכורדיסטאן — אבל לא בסדר היום שלו. ומזרחיות, לטעמי, היא בראש ובראשונה סדר יום, סולם עדיפויות. כפי שלא כל אישה היא בהכרח פמיניסטית, כך לא כל מי שסבתא שלו נולדה בעיראק, בתימן או במרוקו, הוא "מזרחי". כולנו מכירים לא מעט מזרחים – בפוליטיקה, בתרבות, בתקשורת, באקדמיה – שהמאבק המזרחי לשוויון הוא לצנינים בעיניהם."
"עמיר פרץ, אבי גבאי, דוד לוי, משה קצב, תויגו כמזרחיים אבל הם לא," מסביר מוסא-כחלילי. "אין מהלך גזעני יותר מלתפוש את המזרחיות כמוצא. להצהיר באיזו יהירות אינטרסנטית שקופה – אני מזרחי – רק מפני שסבא וסבתא שלך נולדו בקהיר או בבגדד."
"אם מזרחיות איננה מוצא אלא סדר יום," ממשיך ומסביר מוסא-כחלילי, "אז יש לא מעט אשכנזים שאפשר להגדירם כמזרחים. למשל, שלי יחימוביץ'. נכון, היא אשכנזייה, בת לניצולי שואה, חילונית ותל אביבית. אבל ברגע שהיא העלתה על ראש שמחתה את זכויות העובדים והעניים והמוחלשים, שברור לכולנו מה מוצאם, היא נהפכה למזרחית בעיניי."
(רון כחלילי, "בן גביר אינו מזרחי ולא מסורתי", "אל-ארצ', 7.8.22)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2022-08-06/ty-article-opinion/.premium/00000182-6917-d2f5-a3e6-ed1f3cac0000
מסתבר שהאקטיביסט האנטי-אשכנזי (ואנטי-ציוני) מוסא-כחלילי שינה את פוליטיקת הזהויות הגזענית הישנה שלו לאידיאולוגיה חברתית, כלומר סוציאליזם. דאגה לחלשים היא לדידו מזרחיות, קפיטליזם ורמיסת החלשים היא אשכנזיות.
אופס, הנה לפי תורתו החדשה של מוסא-כחלילי החדש, גולדה מאבוביץ'-מאירסון-מאיר, היא "מזרחית" בגלל שהיא כשרת העבודה תרמה לחוקים סוציאליים ולביטוח הלאומי הרבה יותר משלי יחימוביץ האשכנזית-"המזרחית החדשה" לפי כחלילי. גם אם לכאורה נראה שמוסא-כחלילי נטש את הסטטוס השיוכי, למען אידיאולוגיה סוציאליסטית, אני מהמר שהוא ימשיך בדיוק באותה תורה גזענית אנטי-אשכנזית (ואנטי-ציונית) כבימים עברו. נחכה ונראה.

שנים עשר ג'יהאדיסטים הרוגים
בזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי מעדכנים על שנים עשר הרוגים במהלך המבצע, כולל מנסור וג'עברי.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=755438&forum=scoops1
מסתבר שג'יהאדיסט אחד הרוג כסמל לכל אחד משבטי ישראל.
אצלם אגב היחס, יהודי אחד שווה 1100 ערבים.

1200 רקטות על ישראל
הג'יהאד האיסלמי ירה 1200 רקטות על ישראל, כלומר במבחן הכוונה הם הצליחו לרצוח בממוצע 6000 גברים נשים וילדים. רקטה אחת נפלה בעזה והרגה 5 ילדים, דובר צה"ל פירסם תמונה בה רואים את הרקטה הנופלת. כל כלי התקשורת בעולם לא התייחסו כלל לשאר הרקטות שהצליחו והגיעו במטרה לזרוע הרג בישראל.

"ההזמנה" של ערביי יפו
ערבים ביפו מחאו כפיים וקראו "אללה אכבר" בעת האזעקות בתל אביב:
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=755338&forum=scoops1
מיד לאחר "הזמנת הרקטות" הם מזמינים לאכול במסעדותיהם.

החגיגה המוקדמת של אחמד טיבי
חבר הכנסת, אחמד כמאל אחמד א-טיבי, מהרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) פרץ בחגיגת שמחה עת נודע לו שנהרגו ארבעה ילדים ערבים בעזה. ומיד פרסם את תמונת הגופות בהנאה רבה תוך שהוא כמובן מאשים את היהודים במותם, ולא את הג'יהאדיסטים הערבים-מוסלמים בהם הוא תומך.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=755089&forum=scoops1
כמובן, כשנודעה הטעות שהילדים נהרגו ע"י הג'יהאדיסטים המוסלמים – הוא לא התנצל על טעותו. בעצם אי אפשר להאשימו על כך, שהרי כבר שר התקשורת, יועז הנדל (הסוחר) הכריז שטיבי לא תומך טרור...

ח"כ ווליד טהא מהקואליציה בעד הג'יהאד האיסלמי
בעוד ראש הממשלה יאיר למפל-לפיד, ושר הביטחון בנימין גנץ מנהלים מערכה נגד הג'יהאד האיסלאמי בעזה, חבר הקואליציה, ווליד טהא, מ"האחים המוסלמים" רע"ם, שבזכותו הם התמנו לתפקידם, מצהיר על תמיכתו באויביהם הג'יהאד האיסלמי, ונשבע להילחם תמיד נגדם בגלל מדיניותם הארורה, והיותם "צורר לג'יהאדיסטים."
https://rotter.net/forum/scoops1/755038.shtml
אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

מועמדת בל"ד (המשותפת) מעניקה מגן-הוקרה לאימם של מחבלים ערבים ישראלים שלקחו חלק בפיגוע התאבדות (9 נרצחים)
מיספר 3 בבל"ד, הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל), שנבחרה זה עתה, דועאא חוש, מעניקה מגן הוקרה לאם של שני המחבלים, איבראהים ויאסין בכרי, ערבים ישראלים תושבי בענה, השפוטים למאסרי עולם לאחר שלקחו חלק בפיגוע ההתאבדות באוטובוס קו 361 בצומת מירון בו נרצחו 9 ישראלים.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=755202&forum=scoops1
לפי החוק הישראלי מפלגה או מועמד לכנסת התומכים בטרור אינם יכולים להיבחר לכנסת. לפי בית המשפט הישראלי הכול לגיטימי אם זה לא קשור לנתניהו. אין ספק שבית המשפט יאשר את בחירתה.

הפסיכולוג החדש רם בערק-בן-ברק
ח"כ רם בערק-בן-ברק, התגלה לאחרונה כפסיכולוג כאשר איבחן את בנימין מיליקובסקי-נתניהו כבעל בעיות נפשיות.
https://m.maariv.co.il/news/politics/Article-937178
מעניין אם גם כאן הוא למד פסיכולוגיה מגברת אבו הזאז, היועצת החצרונית הערבייה-מוסלמית שלו שטענה שהקורס שעברה במסגד הקצה לפני קבלת התפקיד יועצת, לגיטימי שכן שבעים אחוז מהקורס הועבר בידי ד"ר אבו שמסיה. שבטקס פתיחת הקורס הבהיר "שהתיישבות היהודים בירושלים היא כמו סרטן ומטרת הקורס היא לתת כלים 'לרפא' את הסרטן."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=720217
הנה כי כן רם בערק-בן-ברק מבין גם באונקולוגיה וגם בפסיכולוגיה.

הגזענות של חבר הכנסת והרב הרפורמי גלעד קרבינסקי-קריב
ח"כ מטעם העבודה, הרב גלעד קרבינסקי-קריב, המתנאה להיות רב רפורמי הדוגל בדמוקרטיה שוויון, והלוחם נגד הגזענות – נתפס באמירה גזענית אנטי-ערבית. הרב הרפורמי קרבינסקי-קריב, שהתנגד לעליית יהודים להר הבית בתשעה באב, הצהיר כי "בעל הבית בהר הבית הוא הקדוש ברוך הוא."
https://www.ynet.co.il/news/article/byagd2h6q#autoplay
כבוד הרב, קרבינסקי-קריב, הקדוש ברוך הוא – אלוהי ישראל הוא בעל הבית בהר הבית? ולא אללה אלוהי הערבים-מוסלמים בעל הבית בחראם אל שריף? אם זו לא גזענות מהי גזענות?

דן סרדני-תיכון יו"ר הכנסת לשעבר סמל השחיתות
יו"ר הכנסת לשעבר מהליכוד, דן סרדני-תיכון ואשתו לודמילה, מצהירים שהם כ"ליכודניקים" משתתפים בפריימריז של הליכוד, אבל לא מצביעים לליכוד.
https://m.maariv.co.il/news/politics/Article-937249
דומה שמעולם עוד לא היה פוליטיקאי ישראלי שבגילוי לב מודה בחוסר יושרו ובשחיתותו כמו סרדני-תיכון. אתם יכולים לתאר את יוסף שפרינצק או קדיש לוז מצהירים שיצביעו למפלגה אחרת? דומה שאפילו יו"ר הכנסת הנתעב מכולם, אברהם בורג, לא היה צבוע עד כדי כך.
נעמן כהן