ראשת ממשלת פינלנד, סאנה מרין בת ה-36 ספגה ביקורת: סרטון שלה רוקדת במסיבה ביתית דלף לרשת. מבקריה טוענים כי היא מבלה יותר מדי, להגנתה אמרה שהמסיבה היתה עם אלכוהול, אבל למיטב ידיעתה ללא סמים:
https://www.ynet.co.il/news/article/r1d9y3s09
מסתבר שלא רק בפינלנד מנהיגות יודעות להרים, גם בארץ (ללא אלכוהול וסמים) הפליאה גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון בת ה-66 בריקודה:
https://twitter.com/zehavagalon/status/1560350080342818816?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email
יודעי דבר בתחום המחול אומרים שאלמלי היגרה גולדה זלטה שניפיצקי באופן בלתי חוקי מווילנה לארץ והתנחלה באופן בלתי חוקי במלבס ע"ח הערבים (להגדרתם) – היתה זוכה בקריירה שאינה נופלת מזו של הרקדנית היהודייה-ליטאית המפורסמת, מיה מיכאלובנה פליסצקיה שהיתה "פרימה בלרינה אסולוטה" של הבולשוי. זכתה בפרס לנין, בתואר "אמן העם" (1959) וכן בתואר "גיבור העמל הסוציאליסטי".
איזה בזבוז של כישרון, איזה פספוס של קריירה מופלאה.

בית אבי ואימי
מעניין לקרא על ה"קינדער שטובע" של איימן עאדל עודה האחמדי, ראש הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל). עאדל ופאטמה עודה, תושבי חיפה, הם הוריו של יו"ר המשותפת (בשנאת ישראל), מהח"כים החשובים והמשפיעים היום. והם כותבים את משנתם הפוליטית האנטי-ישראלית הקיצונית ברשתות.
שני ההורים מעריצים את נאצר, כמו עודה עצמו. והאם, פאטמה, מפרסמת דברי תמיכה במחבלים ורוצחי יהודים. פאטמה עודה מהללת ומשבחת מחבלים פלסטינים פעם אחר פעם. למשל הטקסטים שכתבה לדלאל מוגרבי, מי שעלה בידה לרצוח 35 ישראלים בפיגוע הטרור בכביש החוף, דברים המלאים הערצה למחבלת. "שלא תשכח מלבנו," כותבת אימו של עודה.
מחבל נוסף שעודה מקדישה לו דברי הערצה של ממש הוא אחמד ג'ראר, המחבל שרצח את הרב רזיאל שבח ז"ל. מהטקסט שכתבה על הרוצח משתמע שהוא שאהיד שמסר את נפשו למען החיים.
יחיא עייאש, המהנדס שפירק את רחובות ישראל בשנות ה-90 בפיגועי תופת. עודה מבקשת לציין את יום מותו. "כל הארץ יחיא עייאש," מכריזה התמונה שפרסמה.
סדקי אלמקת. המרגל הסורי, שישב בכלא עשרות שנים על פעילות טרור, בגידה וריגול למען סוריה. שחרורו מהכלא מרגש את פאטמה עודה. "גיבור הגולן," כותבת עודה על מי שפעל כסוכן סורי של בשאר אסד.
כאן צוהלת גברת עודה על שוטרי מג"ב שותתי דם לאחר שהוכו בהפגנה בחיפה:
https://twitter.com/IshayFridman/status/1559581380799086599
הדבר המדהים הוא שהעדה האחמדית עליה נמנה עודה נחשבת לכופרת באיסלם שאינה זכאית אפילו לחוקי ההשפלה של "בני החסות" להם זכאים היהודים הנוצרים והשומרונים, ולכן קיומה אינו לגיטימי. בכל השטחים הכבושים ע"י הערבים (היום 13 מיליון קמ"ר) גם לא בעזה וביו"ש, בכל ארצות ערב. לא תמצא מסגד אחמדי, אלא רק תחת "הכיבוש היהודי" בחיפה.
https://twitter.com/naaman_c/status/1559893078634283008

התערבות פלשתינאית בבחירות בישראל
ראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פרג', מקורבו של אבא של מאזן, נפגש עם ראשי הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) עודה, טיבי ואבו שחאדה בחשאי ברמאללה בניסיון להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל. המטרה העיקרית של הרשות היא למנוע מנתניהו 61 מנדטים.
https://twitter.com/mmagadli/status/1560677681557307392?t=EQY36CFln2BeTgw9KQSrug&s=03)
הנציג הפלסטיני הציע לאיימן עודה, אחמד טיבי וסאמי אבו שחאדה לצרף מחדש את רע"ם למשותפת כדי למנוע מנתניהו 61 מנדטים. פרג' (האיש החזק של אבא של מאזן) נפגש עם ראשי המשותפת בשתי פגישות נפרדות: הראשונה עם איימן עודה ואחמד טיבי והשנייה עם עודה וסאמי אבו שחאדה. פרג' הציע לראשי המשותפת לצרף מחדש את רע"ם למשותפת כדי להעלות את אחוז ההצבעה בחברה הערבית ולמנוע מנתניהו 61 מנדטים להקמת ממשלה בראשותו. הוא אף הציע את שירותיו לתיווך עם רע"ם במידת הצורך. בליכוד מסרו בתגובה: "הפרסום על התערבות אפשרית של הרשות הפלסטינית בבחירות בישראל כדי למנוע מראש הממשלה לשעבר נתניהו להיבחר – היא פיגוע מדיני לכל דבר עם היבטים פליליים. הליכוד מתכוון לפנות לשירות הביטחון הכללי ולמשטרת ישראל ולדרוש מהם בדיקה מקיפה על התפתחות חמורה זאת ועל המעורבים בה."
https://www.mako.co.il/news-politics/2022_q3/Article-e09e15b6717b281026.htm?sCh=31750a2610f26110&pId=173113802?utm_source=Twitter&utm_medium=NewsChannelPost&partne=rNewsChannelTwitter
כלומר, אם יצליח יאיר למפל-לפיד להיבחר לראשות הממשלה עליו לדעת למי עליו לשמור את נאמנותו.

חבר הקואליציה, יו''ר רע''מ, ח''כ עבאס – משבח את יאסר ערפאת ואחמד יאסין, על מאבקם נגד ''האויב הציוני''
בכנס שנערך ברמאללה בשנת 2016, שמטרתו אחדות בין כל חלקי העם הפלסטיני (חמאסניקים, פתחאוים, קומוניסטים וכו') – נגד היהודים, קרא ראש "האחים המוסלמים" –חמאס", רע"ם, מחמוד עבאס – ל"אחדות העם הפלסטיני" ושיבח את יאסר ערפאת, ואת אחמד איסמאיל חסן יאסין, מנהיג חמאס, במאבק נגד "האויב הציוני".
https://twitter.com/Ahikam20/status/1560399422244151298?t=zResPUHLAIQxzYYMxg4amQ&s=19
דומה שרק בישראל יכול פוליטיקאי מהקואליציה להזדהות עם אויבי המדינה. מכירים עוד דוגמה היסטורית כזו? אנא ספרו.

התקבל לפסטיבל טורונטו: סרט שמחליף את דגל ישראל
בדגל סייקס (פלסטין)
היווני-נוצרי שהסתערב בכפייה עקב הכיבוש הערבי, פיראס חורי (כומר בערבית), יליד עילבון שזכה ב"פרויקט Y" ב-2003, ירד מהארץ לתוניסיה בעקבות דוגמת המופת של עזמי בשארה. בתוניסיה הוא בשם "הדגל" עובד על סרט שעלילתו מלווה חמישה תלמידי תיכון ערבים-ישראלים שמתכננים מבצע להחלפת דגל ישראל בדגל סייקס (פלסטין) כביטוי למורשתם הלאומית.
(הדגל שעוצב ע"י מרק סייקס מסמל בצבעי החליפויות המוסלמיות את האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי, והגזענות המוסלמית, כאשר יש לזכור כי כל השטחים הכבושים ע"י הערבים היום 13 מיליון קמ"ר היו נוצריים, וכיום לא נותרו בהם כמעט נוצרים – בני עדתו של פיראס חורי).
הסרט, שמוגדר כדרמת התבגרות, יוצג בהקרנת בכורה בפסטיבל טורונטו הקרוב על פי תיאור העלילה באתר הרשמי של הפסטיבל הקנדי, "הדגל" עוסק בקשיי הזהות של חמישה בני נוער פלסטינים בתוך מדינת ישראל. גיבור הסרט תאמר, מעדיף להתרחק מפעילות פוליטית אך מתקשה להשלים עם זכר דודו שנכלא על ידי שירותי הביטחון. כשתלמידה חדשה בשם מאיסה מגיעה לבית הספר, הוא נמשך אליה ומבקש לרצות אותה ואת תשוקתה למחאה פוליטית ומפתח תודעה לאומית משלו. כשהיא מגבשת את "מבצע דגל", הוא מצטרף אליה ביחד עם חבריו. מטרת המבצע המיועד ליום העצמאות היא החלפת דגל ישראל המתנופף בחצר בית הספר בדגל סייקס (פלסטין). צעד שנועד לבטא את טראומת הנכבה שלהם ומשפחותיהם.
הסרט "הדגל" נוצר כאמור על ידי חורי מחוץ לגבולות ישראל והמימון לו מגיע ממקורות חיצוניים בעולם הערבי. לפסטיבל טורונטו הוא מגיע כהפקה פלסטינית המשותפת לתוניסיה, ערב הסעודית, קטאר וצרפת. בדרמה שדוברת ערבית ועברית מככבים מחמוד בכרי, סאלח בכרי, (ממשפחת המחבלים מבענה), סירין חאס, ומוחמד קרקי, והפיקו אותו מרי פייר מסייה וקלייר גדיאה הצרפתים.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=756613&forum=scoops1
נאחל לפיראס חורי (הכומר) שישמש דוגמה ומופת לירידה מהארץ של כל היוונים-נוצרים הדומים לו, אלו שהסתערבו בכפייה עקב הכיבוש הערבי ועדיין נאבקים עבורו. בקרוב לא יישארו כמותם בכל השטחים הכבושים ע"י הערבים. תוניסיה ארצו החדשה של חורי כבר ריקה לחלוטין מערבים-נוצרים.

שלום ולא להתראות לכל אורזי המזוודות המאיימים
מגיש הטלוויזיה לשעבר, גיא מרוז, צייץ בחשבון הטוויטר שלו כי אם יו"ר עוצמה יהודית, איתמר חאנן-בן-גביר, יכהן כשר בממשלה, הבאה הוא יעזוב את הארץ. הנה ההודעה: אם בן גביר יהיה שר במדינת ישראל אני לא אחיה בה יותר, יום טוב," כתב מרוז.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=756387&forum=scoops1
אז שבענו מאורזי מזוודות המאיימים שיעזבו את הארץ. מלאה שלוסברג-רבין ז"ל, דרך שרה האן-נתניהו, ועד גיא מרוז. לכל המאיימים לכו! שלום שלום ולא להתראות.
נ.ב. מעניין לאן יירד מרוז? ואם גם שם ימשיך ויטיף נגד חיסוני קורונה?

מהו הפשע הנתעב ביותר בהיסטוריה המודרנית?
במהלך מסיבת עיתונאים בברלין לצידו של אולף שולץ קנצלר גרמניה, נשאל ההיסטוריון ד"ר מחמוד עבאס-אבא של מאזן על ידי עיתונאי גרמני אם הוא מוכן להתנצל על טבח י"א הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972, שבוצע על ידי ארגון "ספטמבר השחור" הפלשתיני?
ההיסטוריון, ד"ר מחמוד עבאס-אבא של מאזן, סירב להתנצל ואמר שישראל עשתה 50 שואות לערבים. אולף שולץ אפילו לא ענה לו.
https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/europe/article/12943582
לאור הביקורת שספג אמר למחרת אבא של מאזן: "השואה הוא הפשע הנתעב ביותר בהיסטוריה המודרנית".

משיעור היסטוריה לשיעור חשבון
בבתי הספר הערביים ברשות הפלישתית
תרגילי החשבון המקובלים בבתי הספר הערביים ברשות הפלישתית עוסקים בחישוב מספר השהידים רוצחי היהודים.
https://www.ynet.co.il/news/article/bjtm2wznc
והנה תרגיל חישוב בשיעור מתמטיקה ערבית: אם ההיסטוריון ד"ר אבא של מאזן טוען שהשואה היא הפשע הנתעב ביותר בהיסטוריה המודרנית, ומה שעשו היהודים לערבים הוא 50 שואות, בכמה גדולים 50 השואות לערבים מהשואה היחידה ליהודים?

שאפּו לעיתונאים הגרמנים
הבוז לעיתונאים הישראליים
שאפו לעיתונאים הגרמנים שהעזו ושאלו את אבא של מאזן את השאלה המתבקשת האם הוא מתנצל על טבח הספורטאים הישראלים במינכן, שאלה שאף עיתונאי ישראלי חנפן לא העז לשאול אותו בעשרות הראיונות החנפניים שערכו איתו. נראה האם יקום עיתונאי ישראלי אמיץ שישאל את אבא של מאזן את השאלות הבאות:
1. האם אתה רואה בדברי מוחמד המובאים ע"י מחמוד חוסיין המופתי של אש"פ, שמונה אישית על ידיך, לפיהם יש לחסל את ישראל ולרצוח את כל היהודים גזענות שאתה מגנה, או מופת מוסרי?
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
2. האם אתה חוזר בך מהגדרתך הגזענית שהיהודים "טמאים" ו"מטמאים"?
3. האם אתה מכיר בקיומו של העם היהודי, בזכות קיומו, ובזכותו למדינה?
האם יקום עיתונאי ישראלי אמיץ כזה?

אבא של מאזן מפיץ רעל ואירופה מממנת
הצביעות בשיאים חדשים. זה בהחלט יפה שהקנצלר הגרמני כועס על דבריו המתועבים של אבו מאזן, אבל גרמניה של הקנצלר, והאיחוד האירופי, מממנים לימודי תועבה של הרשות הפלסטינית. האתוס שמגמד את השואה מנפח את הנכבה ומטפח את שנאת היהודים – הוא פועל-יוצא של החינוך הפלסטיני, ומי מממן? בעיקר האיחוד האירופי עם סכומי עתק וגם גרמניה עם שלושים מיליון דולר בשנה שעברה.
https://twitter.com/BDYemini/status/1560149094752043008?t=aqjij3EATWGRCbx1lmyvNA&s=03)

היסטוריונים נגד אבא של מאזן:
גם השוואה של צה"ל לנאצים היא הכחשת שואה
חוקרים ישראלים: למרות שאבא של מאזן לא ניסה לערער על עצם התרחשות השואה – דבריו נחשבים ל"הכחשה רכה." "זה הרבה יותר מסוכן ומוביל לעוד אנטישמיות."
פרופ׳ דינה קוסטרינסקי-קיטרון-פורת, מרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, ויועצת אקדמית של "יד ושם", הסבירה כי אמנם הכחשת שואה זה ניסיון לומר שהשואה לא היתה ולא נבראה, אך לעיקרון הבסיסי הזה "יש פנים רבות," כלשונה. אבא של מאזן למעשה לא הכחיש את התרחשות השואה, אלא השווה אותה למעשיו של צה"ל כלפי הפלסטינים.
"אבא של מאזן יודע שהיתה שואה ומכיר בה, אבל הוא טוען שצה"ל עושה פעולות כמו בשואה – וזו השוואה שנכנסת תחת ההגדרה של הכחשת שואה רכה. זו אנטישמיות להשוות את צה"ל לנאצים."
לדבריה הכחשת שואה רכה היא מסוכנת יותר מזו הגסה: "הכחשת שואה גסה היתה מנת חלקם של קומץ אנשים שהיו להם הרבה מאוד נספחים ואוהדים. אך בהכחשת שואה רכה אנחנו מדברים על קהלים נרחבים ועל תחושה כללית שנתנו יותר מדי מקום ליהודים ולשואה שלהם. זה הלך רוח כללי, וזה הרבה יותר מסוכן כי זה מוביל לעוד אנטישמיות. זה מצייר אותנו בתור תאבי בצע שכל הזמן רוצים פיצויים וכמובן גורם לפקפוק בהצדקת המדינה היהודית."
פרופסור אוריה שביט, ראש המרכז לחקר יהדות אירופה באוניברסיטת תל אביב, אמר כי ישנם שני סוגים של מכחישי שואה: "סוג אחד זה לטעון שהשואה לא היתה בכלל, או שהיתה הרבה פחות משמעותית מאיך שהיהודים מתארים אותה, וסוג שני זה לטעון שהיתה שואה ומי שאחראים לה זה הציונים שיזמו אותה או היו שותפים לה כדי לשרת את המפעל הציוני.
"במקרה של אבו מאזן, זה כמו להשוות תאונת דרכים לשואה. הוא משתמש ברלטיביזציה, כלומר להפוך את השואה למשהו יחסי. הוא לא מכחיש את השואה, אבל הוא מבטל את המשמעות והייחודיות ההיסטורית. זה דרגה אחרת וסוג אחר של הכחשת שואה."
שביט הדגיש כי "אבא של מאזן לא אמר שגרמנים לא רצחו יהודים, אבל בפועל, האם מישהו שפוי טוען שישראל רצחה במודע פלסטינים והיתה לה תוכנית להשמיד את האומה הפלסטינית? אין אחד שפוי שיגיד את זה. במשמעות המסר של אבו מאזן, זוהי הכחשת שואה."
https://www.ynet.co.il/news/article/bkr8yu50c#autoplay
זו הטעות הישראלית הגדולה. עם הערבים צריכים לדבר לא על שואת יהודי אירופה אלא על שואת יהודי ערב, חיסול הישוב היהודי בערב ע"י מוחמד, ועל הניסיון שלהם לממש אותה מחדש.

עדית זילברטל-זרטל מכחישה שואה
בדומה לד"ר אבא של מאזן, גם האקטיביסטית הפרו-איסלמית הוותיקה, ד"ר עידית זילברטל-זרטל עורכת השוואה בין חיילי צה"ל שביצעו את הטבח בפר קאסם לבין החיילים הנאצים שביצעו את השמדת היהודים.
(עדית זילברטל-זרטל, "פשעי ציות ופשעי סירוב, שם וכאן", "אל-ארצ'י", 18.8.22)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2022-08-18/ty-article-opinion/.premium/00000182-b0fc-d8c0-a79f-f1ff966c0000
בלי להתייחס לתוכן ההשוואה, עצם ההשוואה שעושה זילברטל-זרטל בין השניים היא כבר בגדר של הכחשת שואה.

הייתי כלבתו של שולץ
הסטאלאג המפורסם והנורא ביותר שיצא במדינת ישראל נקרא בשם: "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" מאת מוניק קורנו.
הספר יצא לאור בשנת 1962, והוביל למשפט פלילי נגד המוציא לאור. המשטרה פשטה על בית הדפוס וכל עותקי הספר הוחרמו והושמדו, למעט 4 עותקים בלבד שנמצאים כיום בידי אספנים.
https://staleg.co.il/shultz1/
https://www.e-mago.co.il/Editor/literature-2110.htm
כשם שהעלימו את הספר הזה כך גם יש להעלים את דברי אבא של מאזן לשולץ.

האם אבא של מאזן שולט בחמאס ובג'יהאד האיסלמי?
אמירותיו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבא של מאזן, אשר טען כי "ישראל ביצעה בפלסטינים 50 שואות" בזמן שנאם לצידו של הקנצלר הגרמני אולף שולץ, הובילה ביקורת על שר הביטחון בנימין גנץ אשר הזמין אותו בעבר לביקור בביתו בראש העין. "מכחיש שואה ברלין שותה קפה בראש העין."
התשובה של גנץ למבקרים: "מי שלא שולח חיילים לקרב, ומי שאין לו אחריות לחיי אזרחי ישראל ולחיילי צה"ל – טוב יעשה אם לא יטיף על פגישות שמנעו ומונעות את המלחמה הבאה ומביאות ליציבות בשטח ולחופש פעולה מדיני".
https://m.maariv.co.il/news/politics/Article-939470
זה קצת מוזר. האם הפגישה עם אבא של מאזן מונעת מלחמה? הרי חיילי צה"ל האמיצים מגינים על חייו של אבא של מאזן, בלעדי צה"ל הוא היה נזרק מהגגות של רמאללה, ועוד לא הזכרנו שגנץ מממן אותו בהלוואה נדיבה.

מי צריך לממן את הפיצוי למשפחות חללי טבח הספורטאים במינכן?
איום משפחות הספורטאים הישראלים שנרצחו במינכן להחרים את טקס הזיכרון ל-50 שנה לטבח, במידה וממשלת גרמניה לא תגדיל להן את הפיצוי הכספי, מעוררת אי נוחות וסכנה ליפול במלכודת האנטישמית של יהודים תאבי בצע סחטנים.
נכון, לגרמניה יש חלק במחדל שהביא לטבח, ממשלת גרמניה שיחררה את המחבלים שנתפסו ועוד שילמה להם 9 מיליון שקל[?], אבל בכל זאת הגרמנים נלחמו (גם אם ללא הצלחה) במחבלים הערבים, ושוטר גרמני אף שילם בחייו למען הישראלים החטופים. לכן מן הראוי להפעיל את הלחץ לתשלום הפיצויים אל האחראים הממשיים לטבח, ארגון הטרור אש"פ, ולאיש שמימן את הטבח, העומד כיום בראש הרשות הפלישתית, אבא של מאזן.
על אבא של מאזן כמממן הטבח לשלם את הפיצויים, יחד עם הכספים שהוחרמו מקדאפי שהיה לו גם חלק בטבח. על ממשלת ישראל לגבות את תשלום הפיצויים מאש"פ, ולפצות בהם את המשפחות השכולות. למרבה הצער ממשלת ישראל במקום לעשות זאת עוד מלווה כסף לאש"פ למיכה במשפחות המחבלים.

הומוסקסואליות אינה "חרפה" או "דיבה"
לא ברור למה, אבל למעלה מעשור אחרי שנחלץ אהוד בן עזר ל"טהר" את "כבודו" של ברנר מאשמת "הומוסקסואליות" ר"ל "לא עלינו":
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00689.php
הוא עושה זאת שנית, ומפרסם שנית את מאמרו בנושא ("חדשות בן עזר", גיליון 1774).
למרות שתגובתי אז הוגדרה על ידו "טיפשות לא קטנה", אני מביא אותה בשנית:
בשולי המאמר המרתק על ברנר, אהוד בן עזר יוצא לגולל את החרפה שטופלים לדעתו חיים באר, אניטה שפירא, ואחרים, המוצאים ביצירתו ובחייו של הסופר חיים יוסף ברנר נטיות הומוסקסואליות ר"ל. ברצונו להגן על דמותו של ברנר (ממי בדיוק?) קובע בן עזר ש"לואידור לא היה, אפוא, האהוב הנעלם של אסתר ראב. וברנר לא היה הומוסקסואל. קשים וקצרים היו ימי חייו והוא בער בתאווה לנשים, לרוב לשווא, ולכן אין דיבה קשה מזו עליו". ("חדשות בן עזר", 689).
בעשור השני של המאה ה-21 כדאי לזכור כי הומוסקסואליות איננה פשע, חרפה, או קלון שיש להגן מפניו. הומוסקסואליות איננה בגדר "דיבה". בעשור השני של המאה ה-21 שקלול חייו של ברנר נשמע קצת מגוחך. אם ברנר היה מחזר אחרי אסתר ראב זה היה לגיטימי ואף מכובד, אך אם היה מחזר אחרי לואידור שומו שמיים! זה מוקצה! זכותו של ברנר היתה להתאהב בלואידור וזה לא פוגע כהוא זה בדמותו, או ביצירתו הספרותית.
למזלו של חצב מן – נינו של ברנר, השתנו העיתים והנה הוא – הנין של ברנר, זכה ב-2004 בתואר גבר השנה של מגזין הקהילה הגאה "הזמן הוורוד" וזמן קצר לאחר מכן היה בצמד המנצח של תוכנית הריאליטי "סוף הדרך". נינו של ברנר זכה לחיות בעידן בו הומוסקסואליות אינה חרפה או דיבה, ואדם אינו חייב עוד לחיות בשקר ורשאי לחיות על פי נטייתו.
http://www.tlvstreets.com/165695/ברנר-יוסף-חיים
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2881831,00.html

[אהוד: איני חוזר בי מאף מילה במאמר הנזכר. כאשר תולים בברנר נטיות שלא היו בו, אפשר גם פדופיליה (הנערה ב"עצבים") כמו גם חיבתו המזוכיסטית להירצח בידי ערבים המובעת בכתביו – זה מוכיח על שטחיות ועל אי הבנת האווירה של התקופה, שבה סופרים צעירים מתייחסים לסופר הבכיר כמו חסידים שמעריצים את רבם (לא הרב מוטי אלון). לכן גם דבריך, המסיקים ממה שקורה היום, ומנינו של ברנר – על מה שהיה לפני יותר ממאה שנים, הם במחילה מכבודך טיפשות לא קטנה].
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe00693.php

נעמן: ועל זה אני מוסיף היום תוספת קטנה. נכון בתקופתו של יוסף חיים ברנר הומוסקסואליות נחשבה כתופעה שלילית, מחלת נפש. ד"ר יעקב ישראל דה האן (1881-1924) שהתפרסם כבר בהולנד מולדתו כסופר הומוסקסואל המתאר את חיי ההומוסקסואלים בספרו "צינורות" שיצא לאור ב- 1904. כתב בארץ ישראל מרובעים:

כל נדרי
אני חוזר מן המחזור,
מחמוד הסייס מחלל בחליל,
דמי גועש, עד בוש אחיל,
אני מחלל ליל העשור!

ספק
השנה מתגנבת בבירת אל
סמוך לכותל המערבי
הערב מה אני מייחל?
קְדוש ישראל או קָדֵש ערבי?

ברצון להכרה שלח דה האן את השירים שלו לחיים נחמן ביאליק. וכתב לו:

"חיים נחמן ביאליק ירושלים י סיוון תרפ"ד. מתנת זיכרון,
הנני מתכבד לשלוח לכבודו את ספרי החדש המכיל מרובעים שרובם כתבתי בארץ ישראל. בדף 30 למטה ימצא אדוני מרובע אחד תחת השם "ביאליק" שכתבתי בקראי יחד עם מר ז'בוטינסקי אחדים משירי אדוני:
"למקרא דבריך נאדרי השגב והאון
אשר קשים הם לפרקים אך גם רבים
פעם לבי ולב עמי אתי בעוז
גאה הייתי אז משורר יהודי אף אני."

ביאליק לא ענה אבל כתב עליו: "דה האן היה בלי ספק אדם בעל כישרונות גדולים. ההולנדים חשבוהו אפילו למשורר גדול, והיו כועסים על בני ארץ ישראל שגזלו מהם את גדול משורריהם. ואולם ארץ ישראל היתה מחזירה להולנדיה ברצון את המתנה הזאת משום שאדם זה שונא שנאה עזה עד כדי שיגעון את ארץ ישראל החדשה, ועושה כל מה שלאל ידו להזיק לציונות. אומרים שדה האן לא אדם נורמאלי מן הבחינה המינית, ובארץ מתהלכות שמועות לא טובות על חיי המין שלו. אפשר שאלו היו רק השערות שאין להן יסוד, ואולם אין ספק בדבר שדה האן הוא אדם גרוי במובן המיני, וגירוי זה נהפך בקרבו לציין רשעות מרה שהתבטאה בצורת מלחמה תאוותנית בארץ ישראל החדשה."
שמואל יוסף צ'צ'קס-עגנון העיר שהוא אישית "מכיר את החבר הערבי של דה האן, ימח שמו, היינו אשתו, פוי שטן..."
דה האן הוצא להורג ע"י ההגנה בירושלים בהוראת יצחק שמשלביץ-בן צבי והמתנקש היה אברהם זילברג-תהומי לימים מייסד האצ"ל שירד מהארץ. דה האן לא נרצח בגין ההומוסקסואליות שלו, אלא כנציג החרדים שהפך לאויב הציונות ומשת"פ עם הערבים.
והנה למרות יחסו השלילי של ביאליק להומוסקסואליות, בדומה לברנר מצאו פרשנים גם עדות להומוסקסואליות של ביאליק עצמו. המבקר אריאל הירשפלד בהמשך למיכאל גלוזמן, מציע לקרוא ב"מישור התשוקה ההומוסקסואלית" את שירו המפורסם של ביאליק "ביום קיץ, יום חום", תוך קביעה נחרצת שהשיר כולו איננו אלא "אתר של ארוס", כזה "האוצר בתוכו את האח הנעים' ואת הדובר יחדיו, ועימם את הסוד ואת הריגשה הגואה." הירשפלד, רואה את השורות: "לי יש גן, ובגן / תחת אוג כבד צל / - - - שם ניחבא, ננוח, אח נעים" כשורות ארוטיות מובהקות, הנשענות על "גן נעול, אחותי כלה," כששיאו הארוטי-הומואי של השיר בעיניו הוא במילים המתארות את "האינטימיות והעוררות המינית ההולכות וגוברות עד שהן מגיעות לשיאן בהופעת ה'רז' - - - "שיופיע לשנינו מקרן הפז", ואילו "המחבא הלז" באותו רצף חרוזים איננו אלא "הצבעה אל האיזור המוצנע, השתוק, של המיניות. זהו התמרור המורה על חדירה אל אזור הטאבו." בטח תמרור בצורת פאלוס.
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/47/ART2/230/441.html
("שב עליי והתחמם – הדיאלוג ההומוארוטי בין ברנר לגנסין: מיקרו־ביוגרפיה", מאת מנחם פרי, הספרייה החדשה, 2017)
https://www.haaretz.co.il/literature/study/2017-01-26/ty-article/.premium/0000017f-db17-db5a-a57f-db7f2f3c0000
הגדיל לעשות גל אוחובסקי בפרשנות לשיר הנדנדה של ביאליק. בניגוד לשמואל ליכטמאכר-אבנרי שרואה בשיר הנדנדה של ביאליק "פזמון מלחמה בהדתה":
https://www.haaretz.co.il/literature/poetry/2018-12-18/ty-article/0000017f-f2e6-df98-a5ff-f3efaa940000
גל אוחובסקי פירש את שיר הנדנדה כשיר הומו-ארוטי המסמל יחסי מין הומוסקסואליים:
נַד, נֵד, נַד, נֵד
רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד!
מַה לְמַעְלָה?
מַה לְמָטָּה? –
רַק אֲנִי,
אֲנִי וָאָתָּה;
שערי הפירוש לא ננעלו.
ודוק: אני לא בא לקבוע כאן אם ברנר לואידור, או ביאליק היו המוסקסואלים במעשה, או לטנטיים במחשבה בלבד, אין לי מושג, אני רק אומר שבמאה העשרים ואחת זה לא משנה ולא פוגע כלל בגדולתם או ביצירתם. לכן זה פתטי לנסות להציל את "כבודם" מדימויים שכאלה.
נעמן כהן

אהוד: בדבריך אתה מחזק את מי שהחליטו, מטעמי סנסציה ספרותית ומחקרית – שברנר לא אהב נשים. הביקורת שלי כלל אינה על נטייה כזו, ובוודאי שלא מזווית הראייה של תקופתנו, יותר ממאה שנים מאוחר יותר – אלא על הניסיון הנואל להדביק לברנר דברים שכלל לא היו קשורים בחייו ובאישיותו – המצאות של הטופלים עליו מהרהורי ליבם התאב פרסומת, כאילו ברנר וגנסין הם גיבורי הסיפור "ינטל בחור ישיבה".
אגב, אורי ברנר, בנו, היה בדיוק בדעתי בנושא. זאת אמר לי בשיחה עימו.
לכן דבריך עדיין הם "טיפשות לא קטנה" – כאילו אני מנסה "לטהר" את שמו של ברנר. לא. אני פשוט לא סובל שטופלים עליו שקרים. למשל, תאר לך שאיזה שוטה מדופלם יגלה לנו שברנר היה גנב או בועל קטינות או רועה זונות או רופא חולים – ויסביר מחדש את אישיותו לאור ה"מימצאים" האלה! ואתה תשתוק על כך לא מפני שכל אלה הם שקרים והזויות על ברנר – אלא מפני שהיום, הם כשלעצמם, כבר לא בושה גדולה?!
וא-פרופו חזרות, שאתה טוען נגדי – מתי תחדל אתה לחזור על כך שאתה מחפש ערבי שאינו רואה בדברי מוחמד על היהודים גזענות? לא נמאס?