"יום שישי, ה-22.3.73, נסעתי לפני-הצהריים לירושלים. בצהריים הגעתי לביתו של הינריך שטרנבך בדרך יריחו 2, מול כנסיית גת שמנים, יד אבשלום והחלק המזרחי-דרומי של חומת העיר העתיקה. ביליתי אצלו מאחת וחצי עד חמש. אכלנו צהריים באולם גדול כשמשרת ערבי, מוסה מחמוד עוביידאללה, מגיש לנו ועומד עלינו לשמשנו. עד היום תמוה בעיני מפני מה הזמין אותי." ("חדשות בן עזר", 1776)
זהו התחלה מרתקת של סיפור שעשוי להתפתח לסיפור מתח. חבל שהמחבר החסיר פרטים. איך הגיע לדרך יריחו 2 במונית, בפרייבט, בתחבורה ציבורית? גם חצי שנה לפני מלחמת יום הכיפורים צריך היה להיות בעל תעוזה רבה לא רק לגור שם, אלא גם לבקר שם. היום זה בכלל אינו אפשרי. מה בדיוק הגיש לארוחה המשרת הערבי? אילו מנות? האם בעלת הבית האמריקאית העשירה בת' דרקסלר הסוכנת הספרותית מחברת הספר על הפסטה האיטלקית השתתפה בשיחה? והבת הקטנה היחידה של הזוג שנקראה דנאי ע"ש אימו של פרסאוס במיתולוגיה, שלה הביא האורח במתנה את ספרו "לילה בגינת הירקות הנרדמים", היתה גם היא בארוחה?
("לבתו הבאתי את הספר 'לילה בגינת הירקות הנרדמים'."):
https://yaelisrael.wordpress.com/2007/05/01/סלט-מבני-אדם-קטנים/
היינריך שטרנבך יליד וינה 1926 עלה לארץ ב-1933. בגיל 18 שינה שמו לעמוס אילון. בשנת 1954 החל לעבוד כעיתונאי בעיתון "הארץ", כיֶקֶה היה בן טיפוחיו של בעל העיתון גוסטב-גרשום שוקן, הוא כתב סדרה בת שמונה כתבות על יהדות מרוקו, עליה נכתב כי "הוא תיאר אותם בתיעוב, ללא שום אקזוטיקה וללא שום חמלה. שטרנבך-אילון כתב תיאורים דוחים על חוסר היגיינה, דלות ועבודה ירודה." הכתבות עוררו סערה בישראל, והדיה הגיעו עד מרוקו ותוניסיה.
לאחר שאשתו האמריקאית העשירה, בת' דרקסלר הסוכנת הספרותית, קנתה לה וילה מפוארת בטוסקנה הוא החליט לרדת מהארץ, וכמובן כדי לשאת חן בעיני האיטלקים (הרי לעולם לא יהיה איטלקי) הוא תירץ זאת כרבים אחרים הדומים לו בצדקנות במונחים של מוסר ולא של כסף ורווחה כלכלית.
"הייתי 'קול קורא במדבר', הסביר 'הצדיק'," וישראל היא מדינה "פשיסטואידית וצרת אופקים," (כיֶקֶה בעל תפיסה הגזענית א-לה חנה ארנדט על הקהל במשפט אייכמן) הוא הוסיף: "אני לא מתפלא על האוכלוסייה. אנחנו יודעים מנין היא באה. או מארצות ערב או ממזרח אירופה..." ובכלל הוא בעד התבוללות והיעלמות העם היהודי.
(ארי שביט, "געגועים לגן העדן היקה", "אל-ארצ'י", 22.12.2004)
https://www.haaretz.co.il/misc/2004-12-22/ty-article/0000017f-f956-d2d5-a9ff-f9de0f720000
הבת דנאי (הקרויה ע"ש אימו של פרסאוס), לא ירדה עם הוריה לאיטליה, אלא ירדה לארה"ב. למזלנו עם אובדן הפרנסה בגין ירידת בעלי הבית, ירד יחד עימה לאמריקה גם המשרת הערבי מוסה חחמוד עובידאללה עם חמשת בניו. דנאי ניסתה להתפרסם בעשיית סרט העוקב אחרי חייו של המשרת הערבי של משפחתה, יליד אחד הכפרים סביב ירושלים ששירתה כל השנים כילדה ובעת היותה בצבא אף גיהץ את מדיה, שירד לארה"ב. והנה הסתבר לה שהוא וכל בני משפחתו, ילדי המשרת, הסתדרו היטב בניו ג'רסי כבעלי בית מרקחת.
https://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=4&Area=1&EventId=8259
ניסיון לפרסום נוסף עשתה דנאי עם בעלה הצרפתי ביצירת הסרט "פה ולא שם".
היינריך שטרנבך-עמוס אילון, אביהּ הניא אותה כל השנים מלחזור לארץ, וכדי לא להכאיב לו היא שמעה בקולו. שנה לאחר מותו ב-2010 הגיעה דנאי עם בעלה הצרפתי ושני ילדיהם כאילו בניסיון לגור בירושלים, ולמעשה כפי שהיה ברור וצפוי מראש כדי להוכיח את גזענות היהודים ולעשות מזה כסף ופרסום בעולם. בסרט שעשתה הציגה דנאי את יחסה לירושלים ולישראל.
היא כמובן השתתפה בהפגנות פרו-איסלמיות, ושלחה את בניה לבית הספר הדו-לשוני יהודי-ערבי כדי להצילם מיהדות.
כאישה "מוסרנית" צדקנית קבעה דנאי "שאלה של מוסר": "אני חושבת שאי אפשר להיות בעת ובעונה אחת גם מוסרי וגם ישראלי," קבעה "הצדקת" ה"מוסרית" דנאי. "המדינה שהיתה אמורה לתת מענה לרדיפה ולחוסר האונים של העם היהודי הפכה בעצמה לגורם של רדיפת האחר, ובכך נוצר מעגל שחוזר על עצמו." (היהודים כמובן חייבים לדעתה להיות מוסריים ולמות, לה הרי יש דרכון המריקאי).
בן זוגה הצרפתי נאלץ להתמודד בנוסף לכל אלה גם עם תחושת זרות ועם קושי למצוא עבודה, וילדיה שהתרגלו לחיים נינוחים בניו יורק מוצאים עצמם פתאום בעיר שבה המטען ההיסטורי, הלאומי והצבאי אופף אותם מכל עבר.
כצפוי, לאחר איסוף החומרים לסרט, החליטו דנאי שטרנבך-אילון ובן זוגה הצרפתי לעזוב את העיר "המקוללת" ירושלים ולהגר למונטריאל קנדה שם היא ערכה את סרטהּ, ושם יהפכו ילדיה ללאומנים קוויבקים נאמנים. בקנדה הרי אין קונפליקט לאומי...
"אבי (היינריך שטרנבך) אמר לי פעם," מספרת דנאי, 'אנחנו מהמקום הזה ואנחנו מקוללים', ואני התחלתי לחשוב אם אני רוצה שגם ילדי יהיו כאלה, האם אני רוצה להעביר את התחושה הזאת הלאה, אליהם," היא אומרת, אז דנאי הצילה את עצמה ואת ילדיה. הם כבר לא יהיו יהודים מקוללים, הם ניצלו מהיהדות ומהישראליות המקוללות, הם יהיו קנדים קוויבקים מבורכים.
(דנאי אילון, "אנחנו מהמקום הזה ואנחנו מקוללים" דנאי אילון חזרה לירושלים והבינה שהיא לא יכולה לחיות בה, "אל-ארצ'י", 7.6.2015)
https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/2015-06-07/ty-article/.premium/0000017f-ef5c-d0f7-a9ff-efdd5f9e0000
P.S. Jerusalem – A film by Danae Elon – Official Trailer
https://www.youtube.com/watch?v=LfgWCkPdlCc

הווינאים
גם הסופר הווינאי רודלוף-ראובן קריץ, יליד 1928 ירד בערוב ימיו לדויטשלנד, אבל בכל זאת החינוך שקיבל בקיבוץ מזרע לא הפך אותו שם לשונא ישראל.
הווינאי שנשאר בארץ עד סוף ימיו הוא גרהרד מנדל-גרשון שקד יליד 1926 שנפטר ב-2006.

הקשקוש הלא ברור של בן גוריון
והבגידה ביהדות של קורצוויל
בנדיקט-ברוך קורצוויל לא היה אמנם וינאי, אבל גם הוא (יליד מוראביה 1907, היום צ'כיה) בא מארצו של הקיר"ה ויֶקֶה דובר גרמנית היה. קורצוויל למד לרבנות בפרקנפורט בישיבה של הרב שלמה ברויאר ובניו, ביניהם יצחק ברויאר. במקביל עשה דוקטורט על פאוסט.
(במאמר מוסגר גם המורה שלי לתלמוד, אויגן הירשלר-מאיר איילי, יליד 1913 אייזנשטדט למד בפרנקפורט בישיבתו של ד"ר יוסף ברויאר שהיה נכדו של ר' שמשון רפאל הירש, בעל הסיסמה: "תורה עם דרך ארץ." ולמד באוניברסיטה שם. ובלימודים תמיד נע בין היהדות לפאוסט).

"השבוע מלאו חמישים שנה למותו של סבי ברוך קורצווייל," כותב נכדו של קורצוויל ברי דנינו. "קורצווייל, שהקים בשנת 1956 את המחלקה לספרות עברית וספרות משווה באוניברסיטת בר אילן ועמד בראשה עד מותו, כתב מאמרים, מסות וספרי מחקר וביקורת על הספרות העברית והכללית, ובנוסף עסק בהגות יהודית בדורות האחרונים, קיים חליפת מכתבים בינו לבין דוד בן גוריון שפורסמה לאחר מותו של קורצווייל, בשנת 1976, כנספח בספר 'לנוכח המבוכה הרוחנית של דורנו', שכינס מאמרים בתחום ההגות היהודית, עיונים בשאלות חינוך ותרבות וניתוח המצב הרוחני של היהדות בדורו, בעריכת משה שוורץ, בהוצאת בר אילן. חליפת המכתבים החלה לאחר דברים שנשא קורצווייל בשנת 1961 בקונגרס היהודי העולמי בירושלים תחת הכותרת 'הלאומיות היהודית בזמננו'.
"ראש הממשלה, דוד יוסף גרין-בן גוריון, פנה אליו וכתב לו: 'תתפלא אולי על פנייתי אליך ועל תוכן פנייתי. וזה הדבר. אחד המשתתפים בסימפוזיון על 'הלאומיות היהודית בזמננו' המציא לי בימים אלה החוברת שבה נתפרסמו דברי המתווכים, ובתוכם דבריך. ומכיוון שאין אני גורס 'לאומיות' יהודית — אלא יהדות, ואין אני ציוני ואיני לאומי, אלא יהודי, ואך ורק יהודי (ומובן מאליו בן־אדם, כי יהודי הוא בן-אדם) — הריני שולל רוב דברי המרצים והמתווכים. כיהודי אני יודע גם שאין בעברית בנמצא כלל המושג מדינה במובן של state, אלא עם, גוי, או אומה (וזה הבדל גדול מהותי ואופייני)... והריני רוצה להבין את תפיסתך אתה על יהדות או על היות האדם יהודי, באשר אני שותף לשלילותיך, ואיני בטוח אם אני משותף לחיוביך. ואומר תחילה במה איני מסכים לדבריך. איני מקבל את דבריו של פרנץ רוזנצווייג שהיהדות היא מטה-היסטורית או מטה-זמנית. כל חגינו הם היסטוריים, ואין בעולם עם שיש לו זיכרון היסטורי כעם היהודי, ואנו חוגגים למעלה משלושת אלפים שנה חג הפסח, חג חירותנו, חג יציאת מצרים. גם אינני מבין את משמעות ההגדרה של 'מעל הזמן'. ייחודו ההיסטורי של העם היהודי הוא בכך, לדעתי, שאינו נכנע לכוח פיסי ולאונס מן החוץ, אם כוח ואונס זה מתנגד להכרתו האמונתית.
"אמרתי שאיני לאומי ואיני ציוני – כי יהדותי מקורה בתולדות העם היהודי, במורשתו ובמקור מחשבתו; ואברהם אבינו ומשה רבנו והושע ומיכה וישעיהו וירמיהו והלל ורבי עקיבא ורבי יהודה הלוי, לא היו 'לאומיים' ולא היו 'ציוניים', המילים האלה היו זרות להם, לא אמרו להם כלום, ואינן אומרות כלום גם לי. ואין לי צורך בהן. המושג יהודי אומר לי הכול; הוא מקשר אותי עם כל הדורות שקדמו, ועם כל הדורות שיבואו (ואני מקווה שיהיו יהודים גם בעתיד, ויהיו המשטרים והיחסים בעולם מה שיהיו)...
"אתה אומר: הסובסטנאץ של היהדות הוא דתי לפי מהותו במובן היהודי הספציפי. והייתי אסיר תודה אילו היית מפרש לי מובן דבריך אלה, כשאתה אומר דתי אתה כנראה משתמש במילה זו לא במשמעותה המקורית; דת אינה אלא חוק ('דתי המלך אינם עושים'), ולא אמונה. אתה כך אני מניח מתכוון במילה דת לרליגיה, לאמונה היהודית.
"ואתה מוסיף: אם אני משתמש בביטוי זה ('סובסטנץ דתי') אין אני מתכוון לאיזו דתיות של מוסד זה או אחר או של מפלגה — דת כזו אינה מעניינת אותי. אותי מעניינת אך ורק התביעה הדתית ההיסטורית בחינת המהות הרוחנית וממילא גם המוסרית של היהדות.
"המושג יהודי אומר לי הכול; הוא מקשר אותי עם כל הדורות שקדמו, ועם כל הדורות שיבואו, ומכיוון שגם אני הייתי יכול כמעט להשתמש בהגדרה זו. מהי המהות הרוחנית וגם המוסרית של היהדות לפי הבנתך? מדבריך הקודמים ('דת כזו אינה מעניינת אותי') אפשר להבין שהיהדות אינה דווקא תרי"ג מצוות, זאת אומרת אינה יהדות ההלכה, כפי שנקבעה בשולחן ערוך; אין ספק שאתה מתכוון קודם כל לאמונה באלוהים. ובזאת אני מסכים איתך. אבל גם המוסלמים מאמינים באלוהים, ובאל אחד ויחיד, בורא שמיים וארץ. מהי אפוא 'המהות הרוחנית וממילא גם המוסרית של היהדות'?
"מהי ההכרעה הטהורה, הרעיונית והמוסרית שאתה תובע? אין בשאלתי הכוונה לשלילת 'הכרעה רעיונית ומוסרית' (גם אני רואה ביהדות 'ייעוד רעיוני ומוסרי' — ויותר מזה), אבל אם 'ההכרעה' אין פירושה תרי"ג מצוות ושלטון רבני (ואם איני טועה – אין אתה מתכוון לכך) – מה תוכנה של 'ההכרעה הרעיונית והמוסרית' שאתה דורש? וזהי לא קושיה – אלא שאלה, ושאלה של יהודי שאינו מסכים לכל מה שאתה כותב — אבל מעריך ומוקיר אותך, ורוצה לדעת מה תפיסתך היהודית.
"בכבוד רב,
"דוד בן גוריון"

בחלוף כשלושה חודשים השיב קורצווייל לבן גוריון:
"באותו סימפוזיון ניסיתי להתריס בעיקר נגד הניסיון לגרוס 'לאומיות יהודית' חילונית לחלוטין, שבסופו של דבר מטשטשת את האופי הספציפי של עמנו ודרכו בהיסטוריה. סבורני – ומאוד משמח אותי לשמוע מכב' שגם דעתו דומה – שאנו, עם ישראל, לא נוכל להעלות בחינת ערך עליון ואחרון את המדינה במובן המילה 'סטייט'. הרי אנו עדים לאן הובילה ההחלטה הזו של המדינה. היהדות ומהותה אינן זהות עם האינטרפרטציה הפשטנית של הלאומיות החילונית המודרנית, שנהפכה לדאבוני, לנשמתה של הציונות הוולגרית... המשמעות של: 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך': הציווי האלוהי הוא הכופה על אבי האומה את השוני, את 'הבלתי טבעי' — העקירה המשולשת מההקשרים הטבעיים (מארצך, ממולדתך, ומבית אביך) ואותו ציווי הופך את השוני 'והבלתי טבעי' לנתונים המכריעים של ההיסטוריה היהודית. – הרי זו היא המשמעות של סיפורי האבות, של יציאת מצרים וכו'. כאילו שוב ושוב באו כתבי הקודש להבליט את השוני 'והבלתי טבעי' בחינת המימד ההיסטורי הבלעדי של העם הנבחר.
"ברור: ראות זו של ההיסטוריה היא דתית סקראלית. אפשר לקבלה ואפשר לדחותה, ברם דבר אחד לא ייתכן: אי אפשר לקרוא טקסטים סקראליים רציונליסטית חילונית מבלי לשנות את משמעותן המקורית מהקצה אל הקצה. כבודו צודק 'כל חגינו הם היסטוריים' אבל למילה 'היסטוריים' משמעויות שונות. החגים הם היסטוריים במובן ההיסטוריה הסקראלית. משום שלא יעלה על דעת מחברי כתבי הקודש שהיסטוריה יהודית יכולה להיות מה שהוא אחר מהיסטוריה אלוהית, היסטוריה של הישע. בתוך מעגל היסטוריה כזה אין מקום לאדם אוטונומי ואין אדם בו אדון להיסטוריה. 'הכרתו האמונתית' של האדם מניחה האמונה באלוהי ישראל, שהוא אלוהי אברהם יצחק ויעקב. אלוהי ישראל – הוא בלבד העליון המעיין והמכוון של ההיסטוריה. בין תפיסה זו של ההיסטוריה להבין היסטוריוסופיות מודרניות למיניהן מפרידה תהום...
"יכול להיות שההבדל בין גישתי לבין זו של כבודו טמון בעובדה שאין אני רואה שום אפשרות לגרוס את השוני ואת המיוחד של ההיסטוריה היהודית מחוץ לספירה האמונתית דתית.
"יכול להיות שההבדל בין גישתי לבין זו של כבודו טמון בעובדה שאין אני רואה שום אפשרות לגרוס את השוני ואת המיוחד של ההיסטוריה היהודית מחוץ לספירה האמונתית דתית. ברגע שאמונה זו חדלה להתקיים אין מקום לדיבורים על ייחודו של עם ישראל, על בחירתו וכו', משום שעם אובדן האמונה הדתית הופכת ההיסטוריוסופיה היהודית העתיקה למיתוס שאבד עליו הכלח. ובאין אמונה מסוכן ביותר הוא להתמסר לנהיה לא תמימה אחרי חלום מיתי. וכמו שלא ייתכן להכריח בני אדם לאמונה דתית לא ייתכן גם להתמסר למיתוסים ללא אמונה בריאליות האלוהית והמוחלטת שלהם.
"אם אני מדבר על דת אני מתכוון באמת לרליגיה, לאמונה היהודית באלוהים. אין אני מתכוון לדת במובן מפלגתי ואין אני גם רשאי לדרוש מכל יהודי דתי שישמור כל המצוות. משום שברור לי שבמצבנו היום קשה ובלתי מעשי הוא לתבוע דבר כזה מכל יהודי. מאידך בשום אופן אין אני יכול לזהות כל פירוש אישי שרירותי, אקטואלי של היהדות, עם תביעותיה המוחלטות. אין אני יכול לראות בכל תביעות של המדינה החילונית את ההגשמה של הציוויים הדתיים. במילים פשוטות: אין המדינה יכולה להיות הערך והמוחלט, אלא האל בלבד.
"אבל אני יודע גם כן מה קשה הוא הדבר להגשים ולחיות, ולא רק בחלקו, את הצווי המוחלט הזה בתוך המסגרת של מדינה חילונית שאינה יכולה להיות תיאוקרטית. זו היא הנקודה הכאובה ביותר ומשום כך יש ונדמה לי שאין למציאותנו פתרון הגון אחר אלא ההפרדה העקרונית בין תביעות המדינה החילונית לבין תביעות הדת.
"לצערי אין לאל ידי להציע איזה שהוא פתרון קל. כולנו נבוכים ורחוק ממני להתיימר להיות מורה נבוכים. הדבר היחיד שאני רוצה שתהיה הבחנה והפרדה ברורה בין התחומים של הסקראלי והחילוני ושלא ישתמשו במושגי קדושה כדי לקשט את החילוני."
(ברי דנינו, "ברוך קורצוויל ומלחמתו נגד הפיכת היהדות לקישוט ישראלי", "אל-ארצ'י" 24.8.2022)
https://www.haaretz.co.il/literature/2022-08-24/ty-article/.premium/00000182-cee6-dfe5-adbb-dfe725af0000
הדיון בין בן גוריון לקורצוויל מזכיר מאד דיון דומה שהיה בין ישעיהו ליבוביץ (אמנם "אוסט יודה" שלהם לעגו ארנדט ושטרנבך-אילון) לבין בן גוריון. רק שליבוביץ היה לו את הבהירות הרעיונית לתת את ההגדרות המדויקות והברורות לשיח.
מוזרה מאד קביעתו של בן גוריון: "איני לאומי ואיני ציוני – כי יהדותי מקורה בתולדות העם היהודי, במורשתו ובמקור מחשבתו; ואברהם אבינו ומשה רבנו והושע ומיכה וישעיהו וירמיהו והלל ורבי עקיבא ורבי יהודה הלוי, לא היו 'לאומיים' ולא היו 'ציוניים', ומכיוון שאין אני גורס 'לאומיות' יהודית – אלא יהדות, ואין אני ציוני ואיני לאומי, אלא יהודי, כיהודי אני יודע גם שאין בעברית בנמצא כלל המושג מדינה במובן של state, אלא עם, גוי, או אומה (וזה הבדל גדול מהותי ואופייני)..."
מוזר וקשה להסבר. האם בן גוריון אינו מבדיל בין יהודי לציוני? הרי הוא עצמו מזכיר את רוזנצוויג כיהודי שהוא אנטי-ציוני. ואחרי הרצל שקבע "עם אחד היינו עם אחד נהיה," וייסד את הציונות כתנועת שחרור לאומית של העם היהודי משלטון הגויים, איזו משמעות יש לדבריו: "איני לאומי ואיני ציוני," האם בן גוריון מתנגד למדינה היהודית?
ישעינו ליבוביץ הבחין והסביר היטב את המושגים עם, ארץ, מדינה:
http://leibowitz.co.il/bookdetails.asp?id=4
בניגוד לקורצוויל ולבן גוריון, ליבוביץ ראה במדינה רק אינסטרומנט, אמצעי, ללא ערך דתי (רק בפשיזם המדינה היא ערך עליון) לכן גם ראה במוסדות הדת "פרוסטיטוציה של המדינה," ונאבק להפרדת הדת מהמדינה כדי להשליט את הדת, כי לתפיסתו כל עוד בן גוריון שולט בממסד הדתי הוא ישרת אותו ואת המדינה החילונית.
דווקא בנדיקט-ברוך קורצוויל, שהתנאה בהיותו דתי-אורתודוכסי וכמבקר ספרות ראה בנטישת האמונה והמסורת היהודית את השאלה הרוחנית המרכזית של סופרי דורו, ולאורה בחן את הישגיהם הספרותיים, ובהתאם לכך לעג ובז לספרות העברית המודרנית המנותקת מהבנת הבעייתיות האמיתית של העם היהודי בדורנו, לכן גם יצירה ספרותית מעולה, אם אינה עוסקת בבעיית היהדות, היתה בשבילו רפורטז'ה, כפי שכתב על ספרו של אהוד בן עזר – דווקא הוא הוכיח במותו כי היהדות אינה ערך בשבילו. בניגוד ליהדות הוא התאבד.
לפני 50 שנה ב-1.8.72 בגיל 65 מת מבקר הספרות בנדיקט-ברוך קורצוויל. העיתונים לא סיפרו את האמת על מותו, מלבד הלמוט אויסטרמן-אורי אבנרי, שהביא ב"העולם הזה" את הפרטים המדוייקים.
בנדיקט-ברוך קורצוויל התאבד בתלייה בדירתו בשיכון הפרופסורים באוניברסיטת בר אילן ערב חתונתה של בתו היחידה רות. לפי "העולם הזה" נישואיה ליהושע דנינו היתה אחת הסיבות להתאבדותו, ובעקבות ההתאבדות נדחתה החתונה. (לפי ויקיפדיה הסיבה להתאבדות היא דווקא הכישלון החרוץ שנחל עם פרסום קובץ סיפורים משלו "הנסיעה וסיפורים אחרים").
למרות התאבדותו לא נקבר קורצוויל בבית הקברות קריית שאול מחוץ לגדר כנהוג ע"פ היהדות בגלל הפסיקה שראתה בהתאבדותו מחלה.
("העולם הזה")
https://olam.eu-central-1.linodeobjects.com/pages/1826/f-19.png

בנדטה (המבורכת) גולדה זלטה
‏מוחמד אל מדני, יו"ר האינטראקציה עם החברה הישראלית של אש"פ, שלח מכתב ברכה ליו"ר מרצ, זהבה גלאון, על היבחרה ליו"ר מרצ: "לכבוד החברה היקרה גברת זהבה גלאון בשמי ובשם ההנהגה הפלסטינית אני שולח לך את ברכותינו הלבביות להצלחתכם בבחירות. ריגשת את כולנו בנאום הניצחון."
אותו אל מדני העניק אות הוקרה ל"אום חמיד" סמל לאם הפלסטינית. 6 מילדיה הפכו למחבלים כבדים. רצחו ישראלים, פיגועי התאבדות, רצחו חיילים ישראלים, הלינץ' ברמאללה ועוד. יופי של אינטראקציה.
https://twitter.com/IshayFridman/status/1562683595197906946?t=lu0C-uZJuB5o6G86gFk3vQ&s=03)
בנדטה (המבורכת) גולדה זלטה נמצאת בחברה טובה.
אם היו המברכים נוצרים היתה הבנדטה המבורכת הופכת לקדושה. לרוע מזלה של שניפיצקי-גלאון הם מוסלמים.

בזכות מפת הקו הירוק
ראש העיר תל אביב, רון אובז'נסקי-חולדאי, הדפיס ע"ח העירייה, וחילק לבתי הספר בתל אביב את מפת ישראל המסומנת בקו הירוק, קו הגבול עם ממלכת ירדן לפני 1967. (הקו הירוק של הרכבת הקלה יהיה מוכן רק לאחר זמנו) והדבר עורר מחלוקת פוליטית.
אז ככה. נאמר יישר כוח לרון אובז'נסקי חולדאי. על תלמידי ישראל להכיר את הקו הירוק כדי להבין את הסכנה הקיומית בחזרה אליו, מה שאבא אבן המנוח כינה "גבולות אושוויץ" קו שנסיגה אליו תהפוך את כל ערי ישראל לעוטף עזה. על תלמידי ישראל להכיר את הקו הירוק היכן הוא עובר ואת הסכנה הטמונה בחזרה אליו.
(מפת הקו הירוק:)
https://twitter.com/a51LetvgkZzmWCw/status/1562103373393960963?t=VUCavmkjOSfBrV607_FXZg&s=03)

מחבל מפקד כלא?
אני מודה ומתוודה, מעולם לא הייתי בכלא. כל הידע שלי על כלא מבוסס על סרטים. לכן לא ברור לי לחלוטין הסיפור על אונס סוהרות בכלא.
(החשוד באונס סוהרת בכלא גלבוע היה "מפקד הכלא בפועל")
https://www.haaretz.co.il/news/law/2022-08-23/ty-article/.premium/00000182-8649-d5f9-a5e2-f6cd4a6f0000
איך בכלל הדבר ייתכן? הרי המחבל העצור שפוט למאסר עולם האם הוא אינו מהווה סכנה לתפיסת סוהר או סוהרת כבני ערובה (כמו בסרטים) כדי לתבוע שחרור שלו או של מחבלים אחרים? ונניח שהוא משת"פ המוסר מידע על האסירים האחרים, האם אין סכנה שייתפס על ידם וייאולץ לחטוף סוהר או סוהרת כדי שיזוכה ע"י האסירים? הרי היו דברים מעולם. כל הסיפור מאד מוזר בעיני, אבל כאמור אין לי ידע מעולם לא ראיתי כלא במציאות, אלא רק בסרטים.

ערבים – נהרו לקלפיות!
שר הביטחון בנימין גנץ פנה בקריאה לערבים: הערבים צריכים לנהור לקלפיות, אשמח שהרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) תמליץ עליי.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=757338&forum=scoops1
ינהרו לקלפיות כדי להמליץ עליו להעמדה לדין בהאג על פשעי מלחמה?

שותפות
ראש הממשלה יאיר למפל-לפיד אמר בישיבת הסיעה: לא נשב עם נתניהו. המשותפת לא תהיה בממשלה כי היא לא רוצה להיות בממשלה.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=757548&forum=scoops1
כלומר אם הם כן ירצו נשב איתם...
ראש הממשלה יאיר למפל-לפיד לח"כים ביש עתיד: "אם יהיה צורך בכך נישען על הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל)."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=757599&forum=scoops1

מלך מרוקו וישראל
מלך מרוקו מוחמד השישי, מאשים את ישראל באי הכרה בכיבוש המרוקאי של סהרה המערבית. פנייתו של המלך לירושלים אינה זוכה להתייחסות המקווה.
‏בנאום לאומה שאותו נשא מוחמד השישי והפנה אותו לשתי ידידות של מרוקו, בלי לנקוב בשמן. "המסורתית" וה"חדשה". לכל ברור למי התכוון: המסורתית היא ‎צרפת, החדשה ישראל. הוא אמר: "אלה מדינות שאימצו עמדות בלתי ברורות בנוגע לריבונות מרוקו על ‎סהרה המערבית. אנו מצפים מהן להבהיר את עמדותיהן ולשקול מחדש את תוכן דבריהן, באופן שאינו משתמע לשתי פנים."
כמעט שנתיים מאז חידוש היחסים, מרוקו עדיין לא העלתה את דרג היחסים הרשמי עם ישראל לשגרירויות. נציגה בארץ, עבד אלרחמן ביוד, מכונה "ראש משרד הקישור", אף שהוא אישיות בכירה בדרג שגריר ומעלה. כמו כן, מתעלם המלך מציפייה ישראלית לבקר בירושלים. את הסיבה לכל זה אמר בנאומו השבוע. שרת הפנים אילת בן שאול-שקד אמנם הביעה תמיכה מפורשת בכיבוש המרוקאי של סהרה המערבית, בביקורה שם לפני חודשיים; גם סגן ראש הממשלה גדעון משה זריצ'נסקי-סער ‎בביקורו שם לפני חודש, תמך בעמדת הארמון – אבל המרוקאים מצפים להכרזה רשמית וברורה מן הדרג הגבוה ביותר בירושלים, וזו טרם התקבלה.
ישראל אמנם מכירה בכיבוש הערבי של מרוקו (מיעוט ערבי שולט על הרוב הבֶּרְבֶּרִי הכבוש), אבל נמנעת מהכרזה ברורה על הכרה בכיבוש סהרה המערבית, וזאת למרות שארה"ב כבר הכירה בכיבוש הזה בתקופת טראמפ, הכרה שאמורה היתה להביא להקמת יחסים דיפלומטיים עם מרוקו. גורמים מדיניים הצביעו על התבטאות עקיפה בנדון של רה"מ יאיר למפל-לפיד ‎מחודש מרץ השנה, כאשר כיהן כשר החוץ. ספרד הביעה אז תמיכה רשמית בעמדת מרוקו, ולפיד אמר על הצהרת מדריד: "זו התפתחות חיובית." לכך התכוון המלך באמרו "עמדות בלתי ברורות."
https://rotter.net/forum/scoops1/757203.shtml
בינתיים מלך, מוחמד החמישי, מעורר סערה בעולם הערבי כאשר הוא מהלך שיכור בפריס:
https://rotter.net/forum/scoops1/757481.shtml
בכל מקרה יש גם בארץ ילידי מרוקו המעריצים את המלך האבסולוטי של מרוקו:

סמי שלום שטרית – תנו לי מלך מרוקאי
תנו לי מלך מרוקאי אחד, מרוקאי עם כבוד,
וקחו את כל הבנגוריונים, בגינים, גולדות, רבינים, שמירים, פֶרֶסִים, ושרונים,
ולכו תחגגו לכם קוממיות ועצמאות.
אסתפק במלך מרוקאי שלשונו לשון אימי –
ארכין ראשי ואנשק את ידו ואשבע לו אמונים
"אללה יברכ פי-מולאי סידי."

מפלגת גימלאים חדשה
אברהם מנדל שקד, "המיליונר הסוציאליסט" שהתמודד ללא הצלחה מול מרב קסטנר-מיכאלי, הקים מפלגה חדשה למען ותיקי ישראל שתרוץ בבחירות הבאות. בין המטרות הגדלת קצבת הזיקנה ל-10,000 שקל לחודש, פטור מתשלום על תרופות לגילאי 67 ומעלה, והכללת מלוא הטיפולים הסיעודיים בסל התרופות. שקד, הגר בסביון ובעל חברת ההימורים 888 מתעתד להיות שר האוצר כנציג מפלגת הגימלאים החדשה. ("מעריב סוף שבוע", 26.8.22)
אופציה לכל הגימלאים שלא יודעים במי לבחור. האם יזכה אברהם מנדל-שקד בהישג העבר של רפאל הנטמן-איתן?
נעמן כהן