על "המקדש השלישי" מאת אברהם ב. יהושע הקיבוץ המאוחד 2022, 64 עמ'

א"ב יהושע מכנה את היצירה הזאת בשם "נובלה דיאלוגית", והעורך מנחם פרי, קיבל כנראה את גזירתו של הסופר. בעיניי זהו מחזה בעל תמונה אחת עם רפליקות של הגיבורים ועם הוראות בימוי, שהרי יהושע היה מומחה בסוגה הזאת – חיבר בעצמו ארבעה מחזות, ורבים מהסיפורים שלו עובדו למחזות ולסרטים.

תמונת המחזה שלפנינו מתרחשת בלשכתו של דיין לנושאי נישואין, גירושין ועגונות ברבנות הראשית בתל-אביב. הדיין הוא הרב ניסים שושני, מוצאו מצפון אפריקה, ומזכירו הוא ר' יחיאל ברקוביץ', אשכנזי חוזר בתשובה, המשלים הכנסה כמוהל אצל בניהם של העובדים הזרים המבקשים שבניהם יוכלו להתקבל בחברה הישראלית ובצה"ל. צריך לציין כבר כאן כי שושני מתואר כדמות חיובית ביותר – סובלני כלפי מזכירו, הגם שהוא מייסר אותו על כך שאיננו מדווח למס הכנסה על הרווחים מבריתות המילה שהוא מקיים. הוא בקיא מאוד בהלכה, אבל שומע בסבלנות על התנהגות האגנוסטים והחילוניים, מדבר בכבוד גדול כלפי אסתר אזולאי הגיורת, ומתפעל מידיעותיה בהלכה. כפי שיסתבר בהמשך, הוא עשוי לצאת נשכר מהעדות כנגד אב בית הדין בפאריס, אך איננו מתלהב לנטוש את משרתו, שבה הוא מטפל בגורלות של פרטים ומשפחות. הוא בעל טוב לרעייתו מוריה, ואב טוב לששת ילדיו.

מסתבר ש"מרן", הלא הוא הרב חלפון (הממונה על הרב שושני), הנמצא בפאריס, שם הוא מחתן זוגות יהודים, מעוניין לתפוס את מקומו של אב בית הדין הרבני בפאריס, הלא הוא הרב מודיאנו, ישראלי ממוצא סלוניקאי שירד לפאריס. כל זה יתאפשר אם הרב שושני יקשיב לגיורת אסתר אזולאי שחייה נהרסו בעטיו של מודיאנו. אימה של אסתר התגיירה אצל הרב מודיאנו כדי שתוכל להתחתן עם בחיר ליבה, דויד אזולאי, יהודי יליד אלג'יר, איש חילוני, אוהב מדינת ישראל המעוניין שבתו תלמד יהדות ועברית. על פי ההלכה הבת, אסתר, יהודייה כשרה, אבל כשזאת מתאהבת בבחור יליד פרס, בעל חנות לשטיחים בפאריס, מודיאנו רוקם תחבולה הלכתית כדי שנישואין אלה לא ייצאו אל הפועל, וכל זאת, לפי הנרמז, משום שהוא עצמו חשק באסתר היפה: הוא קובע שהאם לא גוירה כהלכה, ולכן צריך לגייר את אסתר. ברגע שהיא גיורת, היא איננה רשאית להינשא לדויד משיח שהוא כוהן. השניים ממשיכים לאהוב בסתר, אבל שניהם נשארו עריריים, לא נישאו לאחרים, ולא נולדו להם ילדים.

הרב שושני הוא אדם אמפתי, ומרמז לאסתר שהיה מוצא – נישואין אזרחיים – מוצא שאסתר האדוקה בדתה, והבקיאה מאוד במקורות – לא יכלה להעלות על דעתה. הרב שושני מתקומם כנגד הנכלוליות של מודיאנו (אסור היה לו לפסול את הגיור לאחר שנעשה; וגיורה של אסתר היה חסר שחר לחלוטין, ואמלל אותה לעולמים), ומחליט להעיד נגדו, ועל ידי כך שתיפתח הדרך לרב חלפון להיבחר לאב בית דין בפאריס, ולעצמו העלאה לדרגה שלו עצמו בקומה העליונה של הרבנות.

לאסתר יש "פתרון" לסבך שאליו נקלעה לאסונה: ייבנה בית מקדש שלישי צנוע בין יד אבשלום לגיא בן הינום, מקדש שלא ינקר את עיני המוסלמים והנוצרים, שם לא יקריבו קורבנות, ולא יקיימו טקסים, רק ישוררו שירי הלל, ושם גם יוכלו להינשא כוהן עם גיורת, ושם נכדיהם של כוהן וגיורת יוכלו לשרת בקודש (מודיאנו הזהיר את משפחתו של דויד משיח שבבוא המשיח עם חידוש המקדש השלישי – נכדיהם לא יוכלו לשרת בקודש אם אסתר ודויד יינשאו). ברור ש"הפתרון" הזה לא יתאפשר לעולם, והעיוות שהדת גורמת לבני האדם – אין שום סיכוי שיוכל לתקון.

אסתר מזכירה עוד פתרון, שנשלל מייד על ידי שושני: לכפות על הרבנות להתגמש, כפי שאריק שרון כפה על הרב הצבאי לאשר נישואין בין חייל כרות רגל, כוהן, ובין אהובתו הגיורת.

דווקא משום שיהושע תיאר דמות באמת חיובית של דיין, הלא הוא הרב שושני, בולט כאן העיוות הנורא שמקורו בדת ובהלכה. בחוק האזרחי – אם נעשה עוול, או היתה טעות – ניתן לצאת מהמיצר, ניתן לדון מחדש ולמצוא פתרון, לא כן בהלכה שנשארה קפואה לאורך דורות.

אעיר על כך שאסתר, אשר חונכה אצל אב חילוני, והבקיאה מאוד במקורות, מתקוממת כנגד הברכות המתנשאות על הגויים כמו ברכת "עלינו לשבח", וזה מוטיב חוזר שמצאנו בנובלה הקודמת של יהושע "הבת היחידה" (הקיבוץ המאוחד, 2021).

אין ספק שיהושע הצניע תמונה סמלית לקראת סוף היצירה: אסתר מביאה מפה של המקום בו לדעתה ניתן להקים את בית המקדש השלישי, ואת המפה היא תולה בין שני המסמרים עליהם היו תלויות תמונותיהם של הרב עובדיה יוסף והרב קוק (תמונות אלו מוזכרות בתחילת היצירה בהוראות הרקע באשר לחדר בו מתרחשת העלילה). היא גם מציעה לשושני להסיר מדי פעם את האבק מעל תמונות אלו, שמסמלות אולי אחדות שאין לה סיכוי בעולם המסתגר והקנאי של הדת.

נחזור לרישא של רשימה זאת: יהושע כינה את יצירתו האחרונה, שראתה אור זמן קצר לפני מותו, בשם "נובלה דיאלוגית", מן הסתם משום שאין כאן מאבק גלוי בין שני כוחות כמקובל בדרמה – יש כאן הסכמה מקיר לקיר באשר למעשים הנכלוליים של מודיאנו – שני הכוחות קיימים אמנם, אבל מוצנעים היטב, כמיטב המסורת של כתבי יהושע. לפנינו יהושע במיטבו – מעניין וחכם.

משה גרנות