רשידה טאליב, חברת הקונגרס הפלישתית מטעם המפלגה הדמוקרטית, הכריזה: "אתה לא יכול להיות פרוגרסיבי אם אתה תומך בישראל."
הבנתם? כלומר אם אתה פרוגרסיבי אתה חייב לתמוך באימפריאליזם ובקולוניאליזם הערבי ובגזענות המוסלמית של אל קעאדה, דעא"ש, חמאס, והג'יהאד האיסלמי. למרבה הצער בארה"ב אחוז המוסלמים עולה ואיתו עולה הכוח הפוליטי שלהם, ואילו ואחוז היהודים יורד, יחד עם עלייה באחוז היהודים "הפרוגרסיבים" בנוסח ראשידה טאליב.
שנה טובה
לראשונה מזה שנים אחוז היהודים במדינה עולה באחוז אחד.
בישראל ערב ראש השנה תשפ"ג יש 7.069 מיליון יהודים – 74 אחוז מהאוכלוסייה, עלייה באחוז משנה שעברה. 2.026 מיליון ערבים – 21 אחוז, ו-498 אלף אחרים – 5 אחוז.
https://news.walla.co.il/item/3531391
עליה באחוז היא קטנה אבל מבשרת טובות לעתיד.
נגד תרבות הביטול
"בזמנו היה מישהו בשם משה אידל שניסה לגמד ולערער את מפעלו המחקרי של גרשם שלום. איפה הוא אידל היום ואיפה העניין הבלתי פוסק שמעוררים ספריו ומחקריו של גרשם שלום גם כיום?" ("חדשות בן עזר", 1784). לא זכיתי ללמוד קבלה אצל גרהארד גרשם שולם, אבל למדתי קורס של ד"ר משה אידל, אמנם לא על קבלה, אלא על רס"ג – רב סעדיה בן יוסף אל פיומי גאון. (בעקבותיו גם ביקרתי בפיום במצרים). עומדת לו זכותו של גרהארד גרשם שולם כמייסד תחום המחקר המדעי של הקבלה, אבל אין זה מוריד מההערכה לפרופסור משה אידל שהוא חוקר מוערך בקבלה. ולהמתעניין איפה הוא היום ועל מחקריו:
https://he.wikipedia.org/wiki/רב_סעדיה_גאון
אל לנו לאמץ את תרבות הביטול האמריקאית.
[אהוד: אמור זאת למורה שלך – שניסה לבטל את מפעלו האדיר של גרשם שלום!]
שאלה תיאולוגית מדינית
אהוד בן עזר שואל: האם צעיר פלסטיני שרוצח זקנה יהודייה ומתאבד זכאי להיחשב "שאהיד" ולזכות בחמישים הבתולות הממוחזרות בגן העדן המוסלמי? ("חדשות בן עזר", 1784)
אכן, זו שאלה תיאולוגית מעניינת, אבל לא פחות מעניינת השאלה האם משפחתו של הרוצח תזכה מעתה לתגמולים חודשיים מאבא של מאזן במימון ההלוואה שנתן לו בנימין גנץ?
פתרון שתי המדינות – איזו שתי מדינות?
מדברים רבות על "פתרון שתי המדינות". אפילו יאיר למפל-לפיד בנאומו באו"ם קרא לפתרון שתי מדינות לשני עמים ולהקמת מדינה ערבית-פלישתית בתנאי שהם יניחו את נשקם. (ודוק: לא יוותרו עליו. כלומר בניגוד לרבין ונתניהו לא מדינה מפורזת). בנאומו אמר למפל-לפיד כי רוב העם תומך במדינה פלישתית. מסתבר שלא. במשאל הביעו רוב של 49 אחוז התנגדות לפתרון שתי המדינות והקמת מדינה ערבית-פלישתית, רק 28 אחוז תמכו בה.
https://twitter.com/GadiTaub1/status/1573196949079326721?t=N5_bRG0qNbm2SUxjNEOeJg&s=03
אבל גם המשאל הזה של ערוץ 12 הוא פייק מוחלט מפני שלא מגדירים בשאלה למה בדיוק מתכוונים בפתרון שתי מדינות לשני עמים, ומהי בדיוק הגדרת המדינה הערבית-פלישתית שתוקם. מבחינה אמפירית קיימות כרגע שתי מדינות ערביות-פלישתיות עצמאיות.
1. מדינת עבר הירדן. 2. מדינת עזה בשלטון החמאס.
כלומר אלו המדברים על הקמת מדינה ערבית-פלישתית מתכוונים להקמת מדינה ערבית-פלישתית נוספת (שלישית במספר) בשטחי יו"ש בהנהגת אש"פ.
ודוק: אפילו גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון אינה תובעת שצה"ל יכבוש את עזה וימסור אותה לשלטון אבא של מאזן. (ממילא שברגע שצה"ל יצא מעזה ישתלט עליה בחזרה החמאס).
אבא של מאזן העומד בראש הרשות הפלישתית רק מכוחו של צה"ל. (ודוק: ללא צה"ל מזמן היה נרצח ע"י החמאס והג'יהאד האיסלמי) מדבר אמנם גם הוא על בפתרון שתי המדינות, אבל לא לשני עמים. אבא של מאזן הצהיר שלעולם לא יכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, כי לפי תפיסתו הגזענית הוא אינו מכיר בקיומו של העם היהודי, בזכות קיומו, ובזכותו למדינה עצמאית. בנאומו באו"ם אמר בתשובה ללמפל-לפיד שקרא להקים מדינה ערבית-פלישתית, שיש לחזור ולהקים אותה בגבולות תוכנית החלוקה מ-1947 (אותה דחו אז הערבים)
https://www.ynet.co.il/news/article/bkkk11vs11j#autoplay
אז השאלה העומדת היום על הפרק היא שאלה שאותה יש להגדיר ברורות. למה מתכוונים במושג "מדינה פלישתית". בנימין מיליקובסקי-נתניהו העומד עתה בראש גוש השינוי והריפוי, (ודוק: יאיר למפל-לפיד ושותפיו לממשלה מתנגדים לשינוי) מתכוון למדינה מפורזת (נתניהו פחות ממדינה) שהיא לכל היותר בשטחי A כלומר מדינה פלישתית שלישית ברוח תכונית אלון-רבין-טראמפ. פתרון שלמרבה הצער שוללים מפלגת יאיר למפל-לפיד, מפלגת בנימין גנץ, העבודה בראשות מרב קסטנר מיכאלי (הרואה עצמה יורשת רבין אך בוגדת במורשתו), גולדה מרצ בראשות זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון, וכל המפלגות הערביות.
בטוחני שאם תוצג במשאל דעת קהל מדינה כזו המכילה גבולות בטחון עם מינימום ערבים-פלישתים היא ללא ספק תזכה ברוב מוחלט של הנשאלים. גם של הרלבי"ם.
מיכל שירשטאק-שיר-סגמן
הסגידה למנהיג מפלגת "הפיהרר-פרינציפ" – יאיר למפל-לפיד
מיכל שירשטאק-שיר-סגמן, עברה מהליכוד ל"תקווה חדשה" של גדעון משה זריצ'נסקי-סער, וממנו פרשה למפלגת "יש עתיד" של יאיר למפל-לפיד. מובן שבחנופה הנדרשת (וההכרחית) מכל חבר מפלגה היא מיד הכריזה לאחר נאומו באו"ם: "נאום חכם, מרגש וישיר של ראש הממשלה יאיר לפיד! גאווה לאומית." הליצנית הזו היתה ועודנה חברה בשדולת ארץ ישראל שעל דגלה מלחמה ברעיון המדינה הפלסטינית. אלכס גולדפרב בגירסה הפארודית. (עמית סגל):
https://twitter.com/amit_segal/status/1573033619886866432?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email
בעצם היא מזכירה יותר את נפתלי בנט. "איתם לא נשב." זה מה שמיכל שיר חשבה בעבר הלא רחוק על לפיד שאליו עברה מתקווה חדשה:
https://www.israelhayom.co.il/news/politics/article/12587394
מזמן כבר הבנו שאין כבר כל ערך למילים.
רדיפת הבצע של נפתלי בנט
ארגונים יהודיים בעולם הופתעו לגלות שהזמנה שלהם ללשכת ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט, לבקשה להרצאות, הועברו לסוכן אמריקאי שהחל לשלוח הצעות מחיר מטעמו, בעוד הוא עדיין מוגדר בתפקיד רשמי . המחיר להרצאה? 100,000 דולר.
https://twitter.com/ZvikaKlein/status/1573039392633020420?t=Wvtr0d3RC-Vja_XA3NgeBQ&s=03)
מדהים כמה האינפלציה הרימה ראש במשך השנים. בחשבון הפרטי של לאה שלוסברג-רבין היו כעשרים אלף דולר אותם הרוויח בזמנו רבין מהרצאות.
https://he.wikipedia.org/wiki/פרשת_חשבון_הדולרים
האם בנימין מיליקובסקי-נתניהו
שוב מעדיף את טובתו האישית על טובת המדינה?
לראשונה לא הוגשה השנה ע"י הליכוד בקשה לפסילת בל"ד. המטרה כמובן בזבוז קולות שלמצביעים ערבים עבור מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה – התורם לליכוד במרוץ לחזור לשלטון. הריטואל הבלתי פוסק של בקשות פסילה ואישור בית המשפט העליון את הריצה של בל"ד הביא לחוסר אמון הולך וגובר כלפי בית המשפט העליון, מפני שהוכיח פעם אחר פעם כי החוק אינו עומד בראש מעייניו של בית המשפט העליון.
בחוק יסוד: הכנסת נאמר: רשימה או מועמד לא ישתתפו בבחירות, אם יש במעשיהם או במטרותיהם משום "שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית." אפשר להתווכח על סוגיות הנוגעות לבל"ד, אך על דבר אחד קשה להתווכח ברצינות: העובדה שהמפלגה שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אצל אנשי בל"ד, ייאמר לזכותם, אין כפל לשון או תשובות מעומעמות. הם לא נחמדים. כל האמת נאמרת בפרצוף, או בלשונו של אבו-שחאדה: "אנחנו מציגים את המצע בראש מורם." כשהמצע תורגם ב–2018 להצעת חוק שכללה את ביטול חוק השבות והחלפת סמלי המדינה, גם נשיאת העליון, אסתר חיות, פסקה, שההצעה "מבטאת שלילה של המאפיינים הגרעיניים ולו המינימליים של ישראל כמדינה יהודית." את המאפיינים האלה הגדיר בזמנו אהרן ברק: הזכות של כל יהודי לעלות ארצה, העברית כשפה המרכזית, סמלים יהודיים, ועוד. ברק כתב, שרשימה או מועמד ייפסלו, אם יוכח שפעלו נמרצות לביטול המאפיינים הללו. באותה נשימה פסק, שלא הוכח שעזמי בשארה, מנהיג בל"ד אז, עשה זאת, וקבע שמעשיו אף "עולים בקנה אחד עם ההגדרה הגרעינית... של ישראל כמדינה יהודית." קשה שלא לדמיין את בשארה מתגלגל מצחוק.
לחיות היו נימוקים יצירתיים אחרים נגד פסילה: בל"ד לא רצה עצמאית, ומגישי הצעת החוק לא הוצבו במקומות ריאליים. הנימוקים, שהיו חלשים כבר אז, חסרי תוקף כיום: בל"ד רצה עצמאית, וראש הרשימה תומך ברעיונות שהועלו בהצעת החוק. מדינה יהודית ודמוקרטית היא לשיטתו "פיקציה" ו"אוקסימורון", ומטרות מפלגתו לבטל את חוק השבות, את הדגל, את ההמנון ואף את השם "ישראל". נותר רק להמר כיצד היו שופטי העליון מתפתלים בנסותם להסביר מדוע גם במטרות אלה אין משום "שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
יש לשים סוף לישראבלוף הזה. לא בדרך המסוכנת והמדירה שמציע הימין – פסילת המפלגות הערביות – אלא בשינוי חוק יסוד: הכנסת. החוק הוא בפועל דרישה מהערבים להישבע אמונים לישראל כמדינה יהודית, כתנאי למימוש זכותם להיבחר לכנסת. זה מטופש כמו הציפיות שישירו בדבקות את "התקווה". הטענה, שמדינה אינה יכולה להיות גם יהודית וגם דמוקרטית היא לגיטימית, ואינה אמורה למנוע את הזכות הבסיסית להיבחר.
המטרה המקורית והמוצדקת של פגיעה בזכות זו היתה לגונן על הדמוקרטיה במקרי קיצון מפני הפועלים לחסלה. אנשי בל"ד אינם עושים זאת. הם כן מבקשים לחולל שינוי רדיקלי, מהפכני למעשה, באופי ובהגדרת המדינה. רוב הציבור אינו רוצה בכך, ויש לו סיבות טובות, אך החוק צריך לאפשר להם את הזכות לנסות לשכנע אותו.
(איתי רום, "טוב שבל"ד תרוץ בבחירות", "אל-ארצ'י", 22.2.9.22)
הפוך גוטה בדיוק הפוך. אנשי בל"ד נאבקים בריש גלי לחיסול הדמוקרטיה הישראלית ולהקמת מדינה ערבית דיקטטורית כשאר המדינות הערביות למשל כגון זו של בשאר אל אסאד.
אין שום ציפייה מהערבים שישירו בדבקות את התקווה, אבל יש ציפייה מהם שיכירו בהתקווה היהודית של המדינה היהודית. שינוי החוק כך שיתיר למפלגות ערביות המכריזות על חיסול ישראל, וממילא על חיסול הדמוקרטיה הישראלית לרוץ לכנסת, ונתינת לגיטימציה להן, רק תביא לערעור הדמוקרטיה הישראלית, ולעלייה חלילה של כוחות פשיסטיים יהודיים בתגובה. ועוד לא אמרנו מילה על משילות. שום מדינה דמוקרטית בעולם לא היתה נותנת לגיטימציה למפלגות החותרות לחסלה. האנגלים למשל הכניסו את אוסוולד מוסלי לכלא, ומפלגתו "האיחוד של הפשיסטים הבריטים" פורקה, וחברי מפלגה נשלחו למחנות מעצר. בנוסף, המשך הזלזול של בית המשפט העליון בחוק הישראלי הוא מתכון בטוח לערעור סמכות בית המשפט העליון. אשר על כן הוויתור הציני של בנימין מיליקובסקי-נתניהו על בקשת פסילת בל"ד פוגעת אנושות בעתיד מדינת היהודים, וגם בלגיטימיות הציבורית שהיא מקור כוחו של בית המשפט העליון.
רק בישראל
בעקבות הפיצול במשותפת, מועמד חד''ש, גאלב סייף, תומך בשאר אסד, התקדם למקום השביעי. מחאסן קייס תומך טרור בבל''ד. הנה ראו בעצמכם את כל תומכי הטרור:
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=760298&forum=scoops1
נרי לבנה והזהות הגרמנית
"אחד הדברים שקורים לי בכל פעם שאני נוסעת לחו"ל (ברוב המקרים בשנים האחרונות חו"ל משמעותו ברלין) הוא בירור מחדש של תחושת הזהות שלי," מכריזה על עצמה כתבת "אל-ארצ'י", נרי לבנה. (נרי לבנה, "כשאני בחו"ל אני הופכת לאדם אחר", "אל-ארצ'י", 23.9.22)
מוזר מאוד שעדיין נרי לבנה, המתנאה בבניה שירדו לברלין בירת הרייך, ונעשו לדבריהם פולקיסטים גרמניים תוך שהם מברכים על כך שהשתחררו מהיהדות והישראליות – טרם החליפה את שמה לשם גרמני ארי מובהק למשל קלרה פלצל כדי שהנכדים הפולקיסטים הגרמנים שלה בברלין לא יתביישו בשמה העברי-יהודי, ולפחות להם לא תהיה כבר בעיית זהות.
סליחות
בשנים האחרונות מקובל מאוד לצאת בלילה למופע של סליחות בימים הנוראים. במופעים משתתפים זמרים בעלי שם, אבל דומה שמופע הסליחות הטוב ביותר בשוק השנה היה מופע הסליחות של איילת בן שאול-שקד.
https://www.ynet.co.il/news/election2022/article/syeht00dbo#autoplay
ועכשיו רק נותר לראות אם מופע הסליחות שלה יועיל לה יותר מאשר הועיל בזמנו מופע הסליחות המגוחך של אהוד ברוג-ברק (אז מטעם מפלגת העבודה) שבו ביקש סליחה מיהודי ארצות ערב על שהאשכנזים הקימו ישוב ומדינה וקלטו אותם.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=112390
סרטנית פלישתית מחיפה – על חוסר יושר וצביעות
הסרטנית מהא חאג' יצרה סרט בשם "קדחת ים תיכונית". על אף שעלילת הסרט מתרחשת בחיפה, והסרט צולם והופק בעיר, היא בחרה בו כמייצג הרשות הפלישתית באוסקר.
הדבר מתאפשר לה חוקית מכיוון שהוא הופק ללא מימון של כספי ציבור ישראלים, ומומן על ידי גרמניה, צרפת, וקפריסין. "החלטתי לא לקחת כסף מקרן הקולנוע הישראלית על אף שזו זכותי," אמרה חאג' בריאיון לתקשורת הזרה במאי. "רציתי לעשות סרט ללא כסף ישראלי משום ששאפתי להציגו לעולם כסרט פלסטיני." את הקרנת הבכורה בקאן השנה, היא הקדישה לעיתונאית שירין אבו-עקלה: "עיתונאית נהדרת ובת אהובה של פלסטין נרצחה. היא נורתה בראשה בגלל שפשוט עשתה את עבודתה במחנה הפליטים בג'נין בסיקור של עוד סיפור נורא של הכיבוש." המתיחות הביטחונית, עוולות הכיבוש (של חיפה) אומנם נוכחים כל הזמן – בספרי הגיאוגרפיה של בנו ובטפסים שיש למלא במרפאה – אבל הנטיות האובדניות של וואליד (עמר חלחל) נובעות מבפנים. הוא נפתח מהחלון של השכן החדש שלו ג'לאל (אשרף פראח), גבר פוטנטי שחי את החיים על ספת ביתו עם כוס ערק או במיטת המאהבת. החשדנות בין השניים הופכת לקרבה ידידותית, לא כנה במיוחד, כשהם מגבשים עסקת חבילה נואשת.
מופיעים בסרט: יוסף אבו ורדה, שאדן קנבורה, סאמר קופטי, סמיר אליאס, ענת חדיד, סלאם חוסארי וסינתיה סאלים. בהודעת משרד התרבות הפילסטיני נכתב כי הבחירה נעשתה על ידי צוות של קולנוענים מקומיים. "הסרט עוסק בסיטואציות והאכזבות של אדם פלסטיני בתוך המציאות של הכיבוש בשטחי 48' וספציפית בחיפה, המשקף ישירות ובאופן בלתי ישיר על הלך הרוח של המקום והאישיות שלו."
בהודעה מזכירים כי זהו הסרט ה-15 שהרשות הפלסטינית שולחת לאוסקר הזר. שני סרטיו של הבמאי האני אבו-אסעד "גן עדן עכשיו" ו"עומאר" אף נמנו על חמשת המועמדים הסופיים לפסלון ב-2006 ו-2013. בשנה שעברה הנציג הפלסטיני לאוסקר היה הדרמה "הזר" של הבמאי יליד מג'דל שאמס אמיר פאחר אל-דין, שעלילתו מתרחשת בקהילה דרוזית ברמת הגולן.
https://www.ynet.co.il/entertainment/article/rkminbwwo#autoplay
אנחנו קוראים לסרטנית מהא חאג' להראות את יושרה, ולהפסיק את צביעותה. זכותה כמובן להגדיר עצמה כרצונה פלישתית או יבוסית, אבל אם היא ישרה שתלך מחר למשרד הפנים בחיפה, ותבקש לוותר על אזרחותה הישראלית, ראוי לה שתלך בדרכי דמויות המופת שקדמו לה מחמוד דרוויש, ועזמי בשארה. גם לשאת אזרחות ישראלית וגם לייצג מדינה פלישתית היא צביעות שאין שנייה לה.
נעמן כהן