משה גרדינגר פנה אל ישראל רוקח, מראשי היישוב, ובקשו למצוא לו אדם מתאים שינהל את האחוזה. רוקח המליץ על ברוך בן עזר (ראב), בנו של יהודה ראב ממקימי פתח תקווה. ברוך בן עזר שהיה תלמידו של אהרן אהרנסון ומנהל עבודה בתחנת הניסיונות של אהרונסון הגיש תוכנית סדורה להקמת החווה ולניהולה על פי תורתו של אהרונסון. בתוך שנתיים נטעו מטעים, הוקמה בריכת מים המתמלאת ממי באר שנחפרה במקום, הוקמו מבנים המשמשים כבית מכונות, רפת ובניין מגורים בין שתי קומות. כן הוקמו מטבח וחדר אוכל כדי למלא את צורכיהם של הפועלים. היה זה המשק החקלאי הגדול והמצליח ביותר בארץ במחצית הראשונה של המאה ה-20.
ההכנסות העיקריות של החווה, באמצע שנות השלושים, היו בעיקר ממשק החלב, וזאת בשל הקושי לשווק את ההדרים בגלל המרד הערבי בשנות 1936-1939. כעשר שנים נוהל המשק בידי ברוך ובהמשך, משנת 1944 ועד מכירתו נוהל על ידי בנימין ראב, אחיו של ברוך. במשק זה נערכו ניסויים חקלאיים אשר קידמו את פיתוח הענף בארץ ישראל, ובכך היווה מרכז מחקר ופיתוח חקלאי באותה העת, ואף שימש כמרכז לימודי חקלאות ליהודי הארץ, ובהם תלמידי מקווה ישראל. החל משנות ה-30 פעלה במקום מפקדה של פלוגות השדה של תנועת ההגנה, אשר עליהם פיקד יצחק שדה.
עד כאן מוויקיפדיה, ערך שבהמשכו יש שגיאות לא מעטות, גם בתאריכים, ואינו מתאר את מלוא היקפה של אחוזת קלמניה על הפרדס ובית האריזה הגדול, הכרם, הפלחה, ועוד ועוד. למשל, לא אל ישראל רוקח פנה גרידינגר אלא אל אחיו יצחק רוקח שהיה מראשי ענף הפרדסנות בארץ והכיר היטב את משפחת ראב בן עזר.
משה גרידינגר נולד ברומניה ובגיל צעיר היגר לאנגליה והחל לעבוד כעוזר בבית-מסחר, התמחה בעסקי מסחר, וכשגדל עסק ביבוא מצרכי מזון ובמסחר בביצים היה אחד הגדולים באנגליה.
משה גרידינגר הזמין את דודי ברוך ראב בן עזר מפתח תקווה לאנגליה כדי למסור לידיו את עבודת ההקמה של קלמניה. ברוך הציב תנאי – שלא תהיה שום התערבות בתכנון שלו. גרידינגר התנגד והם נפרדו ללא הסכם. לאחר שגרידינגר לא מצא בארץ ישראל אדם אחר בעל שיעור קומה ובקיאות חקלאית כדודי ברוך, הוא נעתר לתנאיו ומינה אותו להקים את האחוזה על פי תיכנונו. לכן למשל לא היה לול עופות בקלמניה, ענף שדודי לא הסכים לו, למרות שהוא תיכנן ובנה את האחוזה בכספו של גרידנגר העשיר שהיה "מלך הביצים" באנגליה, וכאן – אף לא תרנגולת אחת! – מה שלא הפריע בבוא היום לצאצאיו של גרידינגר למחוק לגמרי את חלקו של ברוך ראב בן עזר מלוח זיכרון שהוצב במקום, החצר והמיבנים הקיימים עד היום.
אנחנו הגענו לקלמניה מפתח-תקווה בשנת 1944, כאשר אבי בנימין התמנה למנהל האחוזה, וגרנו שם עד שלהי 1947, כאשר בעקבות המצב הביטחוני והמלחמה הקרבה – חזרנו לפתח-תקווה. משה גרידינגר כבר לא היה אז בחיים, והאחוזה נמכרה ואני כילד הייתי עד להנחת אבן הפינה על חלקתה המזרחית למוסד הקרוי מאז בית ברל, מזרחית לפרדס הגדול.
למשפחת גרידינגר היתה דירה מרווחת בקומה השנייה של הבניין הדרומי-מזרחי של האחוזה, מעל למחלבה, עם מדרגות חיצוניות. החדרים הגדולים היו מרוהטים בסגנון אנגלי, והיתה אווירה של עושר אריסטוקרטי. המרפסת הסגורה הגדולה צפתה על פני מרבית החלק הדרומי-מזרחי של האחוזה, בעיקר הפרדס הגדול.
למשפחת גרידינגר היה גם בית גדול ומפואר ברחוב בלפור 38 בתל אביב, שבו שכן לימים בית ספר פיטמן. משה גרידינגר, אותו הכרתי בילדותי, היה גם אספן בולים, ובשעתו נתן לי מתנה מיבחר של בולים לאלבום הקטן שלי. בעיניי היה מזכיר תמיד את צ'רצ'יל, עם מקל ההליכה ואולי גם הסיגר.
אחוזת קלמניה בראשיתה. הבריכה בלב החצר מוקפת הבניינים והחומה.
ברוך ראב בן עזר שני מימין.
את האווירה בשנות ה-40 סביב קלמניה, שדה ורבורג וצופית תיארתי בכמה וכמה סיפורים וספרים שלי, בהם "הפרי האסור", "לשוט בקליפת אבטיח", "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון", ו"ספר הגעגועים", וכמובן הכול במסגרת בידיונית. בכמה מהם איחדתי את קלמניה וכפר סבא עם פתח תקווה ועם אחוזת ופרדס רייספלד במערב המושבה, הבית הגדול של יהודה רייספלד היה קודם לכן ביתה ופרדסה של משפחת סגל, הוריה של צילה סגל, אימו של בנימין נתניהו, וכמה מבנות-משפחתי הבוגרות, כמו מרים גיסין בת-כיתתה [בתו של דודי ברוך ראב בן עזר] – היו בשעתן ידידות שלה, אך לכך אין כל קשר לתקופות המתוארות בסיפורים שלי.
למשה גרידינגר היו שתי בנות ובן. לבן קראו קֶנִי, במקור קלמן, על שם סבו, קלמן גרידינגר, אביו של משה מייסד קלמניה. קני קרא לבנו משה, או בקיצור מוקי, על שם אביו משה, הוא מוקי גרידינגר, בעלה של אימפריית בתי הקולנוע בארץ ובעולם, אשר לפי התמונות בעיתונים דומה קצת לאביו ולסבו. (ראו את הכתבה הגדולה עליו ב"דה מארקר" של "הארץ" מיום 14.10.2022).
אהוד בן עזר