איך אפשר שלא להתרגש כאשר את הקונצרט הראשון של העונה בסדרת מוצ"ש פותחת כנהוג נגינה חגיגית, חזקה ובוטחת של התקווה, והקהל העצום של היכל התרבות קם ועומד על רגליו, ואת המילים העבריות שרה בקול צלול וברור מקהלה גרמנית נהדרת, מקהלת באך ממינכן?
ולחשוב שלפני 86 שנים, כאשר נולדתי, התזמורת הזו נוסדה על ידי מוסיקאים יהודים מאירופה, מגרמניה, שנמלטו מגזירות הנאצים, ואשר חלקם עדיין למדו לדבר עברית ואולי גם שרו עברית באותיות לטיניות מבלי לדעת את השפה, ממש כמו הגרמנים השרים לנו את ההימנון שלנו הערב!
הקונצרט נפתח בַּמגניפיקט ברה מג'ור, רי"ב 243 של יוהן סבסטיאן באך (1685-1750), בניצוחו של להב שני, המוסיקה הדתית נשמעת קצבית וטרייה כאילו חוברה בראשית המאה שעברה, והמקהלה, בייחוד הנשים, מצליחות להגיע לצליל חד, גבוה ומדהים שמעלה מישאלה לשמוע אותן שרות בעוצמה הזו את האודה לשמחה בתשיעית של בטהובן.
את המילים הלטיניות של המקהלה והזמרים קשה לזהות, אבל לפי התוכנייה, התמליל הוא מהברית בחדשה, לוקס א' 46-55. ובו שרות יחד שתי זמרות הסופרן וזמרת האלט: "תמך בישראל עבדו / לזכור את רחמיו." והמקהלה עונה: "כאשר דיבר אל אבותינו / לאברהם ולזרעו עד עולם." גרמנים וישראלים, נצרות ויהדות, משהו מתחבר יחד. וביצוע המגניפיקט היה מעולה ומלהיב, והקהל הגיב במחיאות כפיים ממושכות שהעלו לבמה גם את מנצח המקהלה פליקס מאייר.
אחרי ההפסקה פתחה התזמורת בסימפוניה הקצרה מס' 1 ברה מג'ור, אופ' 25 (ה"קלאסית") של סרגי פרוקופייב (1891-1953). יצירה מאוד מוכרת ופופולארית וגם סוחפת. קצב משגע. מלודיות שעולות מן הזיכרון ושבות ונטמעות בו. חגיגה לאוזניים, והניצוח של להב שני נהדר.
ואז עלה פסנתר הכנף ממעי הבמה, ומרתה ארגריץ' בת ה-81, עם רעמת השיער הכסוף, צעדה אליו מלווה במנצח להב שני, סידרה את כיסאה והתיישבה, ובמשך כ-27 דקות, במרץ נעורים, בקצב משגע, ניגנה את הקונצ'רטו מס' 3 ברה מג'ור לפסנתר ולתזמורות של פרוקופייב, שנשמע לעיתים גם כהמשך לסימפוניה ה"קלאסית" הקודמת – בסגנונו ובייחוד בקצב המסעיר והחדשני שלו. לא להאמין איזו עוצמה יש בפסנתרנית הקוסמת הקשישה הזו, איך אצבעותיה רצו ריקדו על הקלידים בעוצמה, לעיתים במהירות מטורפת, ובשילוב נהדר עם התזמורת, כאשר התוף הענק מסיים למענה קטעים רבים, בהם קטעי סולו.
היא ללא ספק כיום, עדיין, אחד מגדולי הפסנתרנים של תקופתנו. וזו היתה ממש זכייה של פעם בחיים לשמוע ולראות אותה מנגנת. וכך הרגישו אלפי המאזינים בהיכל, אשר לא הירפו ממנה ובמחיאות כפיים סוערות, בעמידה, הריעו לה ממושכות – עד שנתנה גם קטע הדרן קצר לארבע ידיים, כנראה של באך, יחד עם להב שני בן ה-33, היושב לצידה, שהיה יכול להיות נכדהּ.
מה לומר? רק נפתחה העונה וכבר זכינו לאחד הקונצרטים הגדולים שלה, בעיקר בזכות נגינתה של מרתה ארגריץ'.