ראש העיר פתח תקווה
[מתוך היומן]
14.12.1988. יום רביעי. אחה"צ נסעתי לפגישת נשים אצל אימא בפתח-תקווה, להרצאה, כפי שהבטחתי. מעניין לשמוע היה ממרים בנאור (ליכטנשטיין, לבית סלור), חוה וולפברג (לבית סלור) ובעיקר מחולדה ספיר (לבית יטקובסקי), כבת 85, שפרשה בפניי את כל פרשת הפיצוץ שעשה האצ"ל בביתם ברחוב פיק"א בשנת 1942 לערך. לדבריה הגיעו תלונות לבעלה, יוסף ספיר, שהיה אז ראש העיר, כי חברי האצ"ל אורבים לאנשים בחדרי-מדרגות, בחוזרם, בלילה, לבתיהם, מפחידים אותם ותובעים מהם כסף עבור ארגונם. ספיר הזמין לפגישה אצלו נציגים של האצ"ל. הם באו בחושך, כשאנשיהם שומרים מבחוץ, נערך דיון ממושך ובסופו לא הגיעו להסכמה, והבטיחו לתת תשובה. ספיר ביקש מהם שלא להפחיד אנשים אלא לעשות את המגבית בצורה תרבותית יותר.
לאחר ימים אחדים זרקו בלילה פצצה מצד דרום, לחדר-המבוא של הבית הדו-קומתי, הרסו פטיפון ותקליטייה שהובאה מארה"ב, ונפגע גם חדר-העבודה של ספיר. חולדה אמרה לו אז: "הנה התשובה שלהם!" בני-המשפחה ישנו בקומה העליונה. כל השמשות נופצו אף הן.
עוד סיפרה כי יוסף בעלה לא אהב את בגין ואת אנשי חירות, וסלד מדיעותיהם הפוליטיות הקיצוניות על שלמות הארץ.
[הייתי אז ילד כבן שש. גרנו ברחוב פיק"א מרחק בתים אחדים למעלה, לכיוון רוטשילד. ואני זוכר היטב את הרעש של הפצצה באותו לילה ואת מראה ה"קבינט" ההרוס של ספיר, למחרת היום, בחלק הדרומי-מזרחי בקומה הראשונה של הבית].

מתוך "חדשות בן עזר" גיליון 122 מיום 9.3.2006
אהוד בן עזר
כיצד הפך פינייה קוזלובסקי מכפר-סבא לפנחס ספיר,
וגם על הפצצה של אצ"ל על בית יוסף ספיר
מספר יעקב ספיר, איש רחובות: קוזלוב בפולנית, תיש. כאשר ביקש פנחס (פינייה) קוזלובסקי, ממנהיגי מפא"י, לעברת את שמו, נראה לו מוזר להיקרא פנחס תיש או פנחס תָּיְשִׁי על משקל ציפורי, זאבי או שועלי.
אמרו לו: "תיש בעברית זה גם צְפִיר, צפיר עיזים, מן התנ"ך."
ובכן, פנחס צְפִיר או צפירי? זה לא כל כך מצלצל ולכן עיברת לצליל דומה – ספיר, אך לבתו הצעירה קרא בשם צפירה.
והיו מבדילים אז: פנחס ספיר, במלרע, ואילו במלעיל – יוסף ספיר, ראש העיר פתח-תקווה ולימים שר בממשלה, וממנהיגי הציונים הכללים. איש מוכשר, מבריק, למדן ואמיץ-לב.
אגב, בראשית שנות ה-40 האצ"ל פוצץ את חדר-עבודתו [ה"קבינט"] של ספיר בווילה הדו-קומתית שלו ברחוב פיק"א, כי הוא לא הרשה להם לשדוד את איכרי המושבה ב"מגביות" שלהם. בייחוד התלונן עליהם האיכר משה דנקנר.
יצחק מודעי, לימים חברו של ספיר לאותה מפלגה, היה בימים ההם איש אצ"ל, ולאחר שנים רבות הזכיר את המאורע בראיון עימו ב"ידיעות אחרונות".
כיום [בשנת 2006] פתח-תקווה מלאה שלטים היסטוריים של אצ"ל וכמעט אין זכר ל"הגנה", שהיתה גדולה ומשותפת לאיכרים ולפועלים [כל מחנה השמאל, בעיקר מפא"י]. האצ"ל היה קומץ, ונחשב מחוץ לגדר, "פורשים". אבל פתח-תקווה מצטיינת בשיכתוב ההיסטוריה שלה, עד כדי גיחוך.
אהוד בן עזר