בנשימה אחת סיימתי את "הספר האדום" (רמז לספר האדום של מאו) של אסף בורשטיין-ענברי. מרגע ההתחלה ועד סופו לא יכולתי לעוזבו.
על הכריכה האחורית כתוב: "זהו סיפורם של שלושת אדמו"רי השמאל הישראלי – יצחק טבנקין, מאיר יערי, ומשה סנה. פועלם ונפשם השסועה והמתייסרת בין חלומותיהם המשיחיים על גאולת האדם לבין ההתפכחות המרה והכואבת מהקומוניזם הסובייטי. בין מסירות לרעיונות נאצלים לבין קנאות חשוכה ולעתים אף רודנות בחיי הים יום."
לא מדויק. אם אמנם אפשר להגיד על טבנקין ויערי שהם אדמו"רים, משה קליינבוים-סנה מעולם לא היה אדמו"ר לא בציונים כלוּלים, ולא במפלגה הקומוניסטית. ושנית המאבק העיקרי של שלושתם היה המאבק הציוני.
כבר מהתחלת הספר האקספוזיציה מרתקת: "מנהיג הקיבוץ המאוחד, יצחק טבנקין, שכב על מיטת שדה מתקפלת במרפסת הסגורה. הוא שמע את אווה מתהלכת בסלון והתעורר בבהלה: בחלומו, הצעדים היו צעדי השוטרים של הצאר שבאו לקחת אותו ואת אביו." (עמ' 11).
הדמויות בספר נבנות דרך חייהם הפרטיים, דרך החולשות האנושיות תוך שילוב ההיסטוריה. שילוב ההיסטוריה הממשית עם מה שנקרא אז בקיבוץ "רעכילעס" – רכילות.
ענברי מספר לנו על אירועים מכוננים מהילדות, ככוח מניע מרכזי בחיי הגיבורים, לא רק האידיאולוגיה. כך למשל הוא מתאר את שנות ילדותו הטראומטיות של מאיר ואלד, לימים יערי: "הוא שנא את אחיו הבכור, ומעולם לא סלח להוריו, שהתמוגגו מכל מה שמשה אחיו הבכור עשה או אמר. הזיכרון הראשון של מאיר, מגיל שנתיים: הוא שוכב בעריסה, ואיתו בחדר רק משה, שאולי נשלח על ידי הוריו לנענע את עריסת אחיו הקטן עד שיירדם, ואולי נכנס לחדר ביוזמתו שלו. הוא נענע את העריסה בכל הכוח, עשרות פעמים, ומאיר נזרק בתוכה וכמעט נזרק מתוכה." (עמ' 31). היד האלימה של האח מובילה את מאיר הקטן, ששב כקצין מחפירות מלחמת העולם הראשונה, לגנוב מאחיו הבכור את מה שברבות השנים יהיה לסיסמת השומר הצעיר והאִמרה המפורסמת ביותר של יערי, הקשורה גם היא בידיים: "בראש ובראשונה ידיים! הבו לנו ידיים." לאחר מכן, משלקח ממנו את הידיים, מאיר הצעיר גנב מאחיו את הבכורה כולה והיה למנהיג פוליטי רב-כוח בעוד אחיו הבכור היה לעסקן ונעלם במסדרונות הבירוקרטיה והפקידות של עיריית תל אביב."
כך למשל, לאחר פירוק מפ"ם מפרסם משה סנה, מראשי מק"י (שהחל דרכו במפלגת "הציונים כלוליים", שתיעבה את הקומוניזם), את המניפסט "סיכומים בשאלה הלאומית לאור המרקסיזם-לניניזם". יציאתו לאור של החיבור שסנה הגדיר בו את הציונות כ"אידאולוגיה בורגנית, ריאקציונרית שיסודה בטענה השקרית שהיהודים הם עם" היתה רגע של שיא עבורו. כפי שמציין ענברי "הספר תורגם מיד, ביוזמתה של מק"י, לשלל שפות אחרות... עיתונאים, אינטלקטואלים ופוליטיקאים קומוניסטים בכל העולם הסתמכו עליו וציטטו אותו" (עמ' 240). את רגע השיא הזה ענברי מעמת מיד עם רגע משפחתי הנוגע לבתו של סנה: "תמר היתה בת עשרים, חיילת משוחררת שרצתה להיות רופאה כמו הוריה, אבל נכשלה בבחינות הכניסה לבית הספר לרפואה. היא עדיין לא מצאה את הכיוון שלה בחיים, גם בן-זוג עדיין לא היה לה, אבל בגיל עשרים זה די נורמלי." (עמ' 241). האב הגדול, ההוגה, שכתביו האנטי-ציוניים נקראו בכל מקום ובשפות רבות עומד בחולשתו אל מול משפחתו. הבת, למרות עמדתו האידיאולוגית החד-משמעית של האב, שירתה בצבא, וכך יעשה גם אחיה הצעיר אפרים, ששירת בצבא שנים רבות, ולאחר מכן לא מצאה את דרכה וירדה בשיגעון לוורשה עיר הולדתה. המחיר על פעילותו הפוליטית הענפה היא הזנחת ילדיו.
אריסטו הפריד בספרו "הפואטיקה" בין ספרות להיסטוריה. ההיסטוריה טען אינה מדע ואין בה חוקיות, ההיסטוריה מספרת רק על המקרים הפרטיים. ההיסטוריון כותב רק על מה שהיה. הספרות, קבע אריסטו, נעלה מן ההיסטוריה כי היא מדעית ויש בה חוקיות. הספרות לא עוסקת במה שהיה, אלא במה שעלול היה להיות מתוך ההסתברות ומתוך ההכרח.
ענברי משלב את השניים, את הספרות עם ההיסטוריה.
בשל זאת קטל מבקר הספרות האמריקאי ממוצא ישראלי, דן מיזוטש-מירון, את הספר בסדרה של מאמרים. "זהו ביוב ספרותי," הוא טען, "טבנקין, יערי וסנה הם כבר לא מתים היסטוריים, אנשים שמילאו תפקיד בחיינו הציבוריים ונפטרו לעולמם, אלא הם כבר יצירי דמיון ספרותי, בדיון או מיבדה אמנותי. שום בר-דעת לא יסכים עם הפרדה חדה כזאת הנוגדת את השכל הישר," כותב מיזוטש-מירון, "רומן משרתות."
הוא ממשיך: "הטקסט העוסק בדמויות של מנהיגים שהיו שותפים בכירים בהקמת מפעל היסטורי גדול (וכך הם מתוארים בספר עצמו תוך הסתמכות על הידע של הקורא) ומנהיגותם התקבלה על ליבם וגייסה את נאמנותם של רבבות אנשים נבונים, ישרים וביקורתיים, ענברי מתאר אותם כחדלי אישים, בעלי יושרה מפוקפקת, אנוכיות בלתי מוגבלת, אנשים קטנים ופגומים עד לאין תקנה.
"למשל, המספר שאינו יודע היכן ובדיוק מתי איבד עצמו לדעת חיים יערי (בנו של מאיר יערי) ומה היו מחשבותיו ורגשותיו לפני ובשעת המעשה הפטלי, קונה את אמונו של הקורא כמי שמספר רק את מה שהוא יכול לדעת ולכן עדותו מהימנת. אבל עמודים ספורים לאחר הדיווח על מותו של האיש הצעיר לפתע פתאום יודע המספר מה היו חלומותיה המצמררים של אימו שאיש לא סיפר לו עליהם, בוודאי לא האם החולמת, ואז מופרת הברית בינו לבין הקורא. את תוכן חלומותיה של אנדה יערי יכול לדעת רק מספר יודע-כל. את הסיפור על מותו של חיים יערי מדווח מספר בעל ידיעה מוגבלת, מי שחייב להסתייע במה שסיפר מי שנתקל בגופה או במכתב שכתב הנפטר."
"'הספר האדום' מלא תעתועים רטוריים כאלה, לכן הוא אכן בידיון ספרותי, אבל בידיון גרוע."
(דן מירון, "הבדיון הספרותי כעוגת קצפת", "אל-ארצ'י", 11.11.22)
https://www.haaretz.co.il/literature/2022-11-09/ty-article/.premium/00000184-5679-de18-a79e-de7fb79b0000
כאן מיזוטש-מירון טועה לחלוטין אפילו בעובדות. הרי החלום של אנדה קארפ-יערי הופיע ביומן שכתבה. כלומר כאן גם אין בדיון ספרותי.
https://kibbutz.mynet.co.il/local_news/article/m_420539
יש גם בספר כמה אי דיוקים היסטוריים שוליים. אין טעם לעמוד עליהם, אבל אזכיר רק אי דיוק קטנטן שיש לי אליו נגיעה אישית.
טבנקין ויערי ביקרו לאחר המלחמה בוורשה בבונקר בו התבצרו מורדי הגטו. (לימים יהיה מאבק על הזיכרון בין הקיבוץ המאוחד לשומר הצעיר), בדרך חזרה באונייה יערי שיתף את טבנקין ב"א געדאנק" רעיון שלו, שסנה הצליח להימלט ממחנה שבויים סובייטי וניצל מרצח הקצינים בקאטין מפני היותו סוכן מרגל סובייטי. (עמ' 109).
"הנהגים שלהם חיכו להם בנמל חיפה. יערי הוסע הביתה, למרחביה, במכונית הצמודה שלו, שכבר עוררה תרעומת ברחבי הקיבוץ הארצי, בשל העובדה שמנהיג השמאל הפרו-סובייטי, האנטי קפיטליסטי והאנטי אמריקאי נוסע בקרייזלר. המכונית של טבנקין היתה פחות מנקרת עיניים, ועם הרבה יותר קילומטראז'. כל יום שהתחיל אצלו במקום אחד נגמר במקום אחר – בדירת הקיבוץ בתל אביב, אצל אווה בעין חרוד, אצל חומה ביגור או אצל גלילי בנען." (עמ' 110). אז האמת היא שגם לטבנקין היתה מכונית זהה לזו של יערי.

טבנקין ואני
בילדותי ב"קיבוץ המאוחד" נחשב יצחק טבנקין למעין נביא, מורה דרך, אדמו"ר. הוא השפיע רבות על חברי הקיבוץ עוד מהיותם חברי "החלוץ" בפולניה, למשל על המשוררת פניה ברגשטיין. אמרו עליו, על טבנקין שהוא לא יודע לכתוב, אבל נואם סוחף. פעם אחת גם יצא לי לשמוע אותו נואם ב"בית הרשל". לא הבנתי מה הוא אומר. הוא רק חזר עוד ועוד על המשפט "יש חשבון" "יש חשבון" – לא הבנתי איזה חשבון, אבל הייתי ילד.
כיאה למעמדו היתה לטבנקין מכונית אמריקאית צמודה. אז זה נחשב אחד מפלאי עולם בייחוד בקיבוץ. אחי הגדול אלישע גויס לשנת שירות כנהג הפרטי של יצחק טבנקין. הוא קיבל את המכונית האמריקאית הגדולה והיה נוסע עם טבנקין ממקום למקום בכל הארץ. בסוף היום היה מתאר בשפע סיפורים את מעללי טבנקין באותו היום. כולם היו מרותקים לסיפורים. זה היה מצחיק. (באחד הסיפורים טבנקין נכנס לבית קפה הגישו לו כוס עם כפית, הוא הפך את הכפית ובחש).
יום אחד כשטבנקין נעדר הוא לקח אותנו במכונית המפוארת שלו לטיול בגליל. בצילום שיש לי אני בן חמש, מטפס ועולה על גג המכונית (מישהו מהמומחים מזהה מהתמונה למעלה את הדגם?) – הגענו למנרה, מצודת כ"ח בנבי יושע, ולמטולה, שם נטרקה לי דלת המכונית על האצבע. את הכאב מהמכונית של טבנקין אני זוכר עד היום.
("חדשות בן עזר", 1653) לגיליון מצורפת תמונת המכונית של טבנקין כשאני על גג המכונית.
(שאלה לאהוד בן עזר: אני עדיין לא מבין למה חלק מגיליונות "חדשות בן עזר" נמצא באינטרנט וחלק לא?).

[אהוד: את השאלה יש להפנות לפרופ' יוסי גלרון, באוהיו סטייט יוניברסיטי, המעלה לאינטרנט את גיליונות המכתב העיתי "חדשות בן עזר"].

חסרונות:
אסף ענברי כתב את הספר מתוך העיניים המוטות של מפאי"ניק מקיבוץ אפיקים. כאילו מתוך עיניו של בן גוריון והפולמוס שלו עם שלושת גיבורי הספר.
ב-1953 נאבק דוד יוסף גרין-בן גוריון, ראש הממשלה הראשון, באופוזיציה משמאל, והוא חיבר ספר פולמוסי בשם "על הקומוניסם והציונות של השומר הצעיר" מכיוון שלא רצה להיות מואשם בהסתה נגד ברית המועצות הוא פרסם את הספר הזה בשם "סבא של יריב".
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013030040205171/NLI
יריב גלמובוצקי-בן אליעזר יליד 1940 היה נכדו הבכור מבתו גאולה. בן גוריון רצה לחקות את מנהג הערבים להיקרא "אבו" אבא של (לדוגמה אבא של מאזן) ובחר להיקרא "סבא של".
בתגובת נגד לעגו לו ב"שומר הצעיר" וחיברו את השיר:
סַבָּא שֶׁל יָרִיב שַׁק לָנוּ בַּתַּחַת סַבָּא שֶׁל יָרִיב פּוֹלָה מִתְנַפַּחַת בּוּם טָה לָה לָה לָה לָהּ!
הדמות החסרה בספר היא דמותו של בן גוריון. כמובן מתוך אותו סגנון ספרותי של דגש על האישי הפסיכולוגי. עם בן גוריון היה הספר הרבה יותר שלם. וכמובן יחד עם תיאורם של אווה סטאשבסקי-טבנקין, חומה חיות-טבנקין-המאהבת, אנדה קארפ-יערי, וחנה וינברג-סנה, היה לא פחות מעניין לקרא גם על פאולינה-פולה מונבז, אשתו של בן גוריון ויחסה אליו. למשל הקלפטומניה שיוחסה לה.
לסיכום: ספר מרתק, אל תשעו לביקורת, קראו ותיהנו.

זהירות פשיזם
ענת קם – מריגול להפיכה צבאית
לפני עשר שנים קרא ספי רכלבסקי, אז איש מפלגת העבודה, להפיכה צבאית בה יתפוש הצבא את השלטון במקום מוסדות הדמוקרטיה. הנה מה שכתבתי אז:

הקריאה הפשיסטית של ספי רכלבסקי
לחיסול הדמוקרטיה הישראלית
"בדומה להיטלר ומוסוליני בשעתו, קורא סרסור הבורסה ספי רכלבסקי, למפקדי צה"ל שלא לציית לממשלת ישראל הדמוקרטית: "לרמטכ"ל בני גנץ ולהנהגת צה"ל אין 'אפשרות' לא למלא את השחורה שבפקודות – יש להם חובה שלא למלאה... פקודה כזו אסור לבצע." ("המרמה", "הארץ" 7.8.12)
כל מי שהדמוקרטיה יקרה לו, חייב לומר: עד כאן! על הצבא תמיד להישמע למוסדות הדמוקרטיים הנבחרים. ברגע שהצבא לא יציית לממשלה הדמוקרטית, יבוא הסוף על הדמוקרטיה. ברגע שהצבא יחליט לקחת את השלטון, לא יוכל יותר גם רכלבסקי ליהנות מחופש הדיבור.
https://archive.ph/Niv7k#selection-2169.3-2199.2
והנה בדיוק על אותו רעיון חוזרת עתה המרגלת, כתבת הארץ, ענת קם. בדיוק כפי שהצבא אז התנגד להחלטת ראש הממשלה בנימין מיליקובסקי-נתניהו ושר הביטחון אהוד ברוג-ברק לתקיפה באיראן כך על הצבא לנהוג כיום.
"ראשי מערכת הביטחון יצטרכו להתייצב, וכגנרלים ממדינת עולם שלישי להציל את ישראל מהדיקטטורים שמעוניינים להחריבה."
(ענת קם, "הגנרלים יצטרכו להציל את ישראל מעצמה", "אל-ארצ'י", 9.11.22)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2022-11-09/ty-article-opinion/.premium/00000184-581f-dd19-aff4-fdbfc5510000
מאשימים את הממשלה המסתמנת עכשיו בפשיזם ומסתבר שסכנת הפשיזם באמצעות פוטש צבאי אורבת בעיקר מהכיוון השני. איפה יאיר גולדנר-גולן, האם אינו רואה את הסימנים?
אני חוזר במדויק על מה שכתבתי לפני עשר שנים: כל מי שהדמוקרטיה יקרה לו, חייב לומר: עד כאן! על הצבא תמיד להישמע למוסדות הדמוקרטיים הנבחרים. ברגע שהצבא לא יציית לממשלה הדמוקרטית, יבוא הסוף על הדמוקרטיה. ברגע שהצבא יחליט לקחת את השלטון, לא יוכלו יותר גם רכלבסקי וגם המרגלת קם ליהנות מחופש הדיבור.

אסור להשתמש בביטוי "אבל לפיד"
מסתמן כי הממשלה החדשה תקום ע"פ כל התקדימים של ממשלת בנט, לפיד, עבאס – מיספר עצום של שרים ללא צורך, מספר עצום של חברי כנסת נורווגים ללא צורך וכדומה. ודוק: מן הראוי להחזיר לחוק את מיספר השרים שקבע נתניהו בממשלתו הראשונה 18 בלבד.
והחשוב ביותר אסור שכל ביקורת על הממשלה החדשה תיענה בתגובה "אבל אצל לפיד" "אצל לפיד היה ככה..."

הגעגועים של אחמד טיבי
אחמד כמאל אחמד א-טיבי העלה לדף ספר הפנים תמונה שלו עם מוחמד יאסר ערפאת וכתב ''בלילה החשוך הירח מתגעגע...''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=768552&forum=scoops1
מוזר. "הירח מתגעגע" האם הוא חולה ירח? ובכלל איך זה יכול להיות שטיבי מתגעגע לארכי הטרוריסט ערפאת לאחר שיועז הנדל (הסוחר) הכריז שטיבי לא תומך טרור? תעלומה.

דויטשלנד והכחשת השואה
ביום השנה לפוגרום ״ ליל הבדולח״ שביצעו הנאצים ביהודי גרמניה תוכנן במכון גתה בתל אביב, ביוזמת קרן ״רוזה לוקסמבורג״ של המפלגה הגרמנית ״די לינקה״, אירוע תחת הכותרת ״השואה, הנכבה ותרבות הזיכרון הגרמנית.״
משרד החוץ הביע זעזוע ושאט נפש לנוכח זילות השואה הבוטה והכוונה הצינית והמניפולטיבית ליצור זיקה שכל מטרתה הכפשת ישראל. משרד החוץ קורא לכל הגורמים המעורבים לבטל את האירוע המקומם.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=768015&forum=scoops1
האירוע אכן בוטל זמנית.
"כבר שנים שהממסד הגרמני מנסה לייצר באופן מלאכותי וחסר כל בסיס היסטורי 'אחריות גרמנית כפולה': לקורבנות השואה ולקורבנות קורבנות השואה, קרי 'הפלשתינים״'. לכן, גם חשוב לממסד הגרמני לקשר בין השואה לנכבה. הקישור המחריד הזה לא מייצר רק זילות מזעזעת של השואה, מנקה את מצפונם של הגרמנים לנוכח 'הזוועות והשואה שעושים היהודים בישראל,' אלא גם מעניק לגרמנים את הזכות לדרוש יכולת להתערב בענייניה הפנימיים והביטחוניים של ישראל ולממן ארגונים ופעילויות שחותרים תחת קיומה של מדינה יהודית.
"ההקשר ההיסטורי היחיד בין ה'נכבה' לשואה הוא שנאצים לחמו לצידם של 'הפלשתינים' והערבים שביקשו להשלים את ההשמדה בה החלו הגרמנים. זהו פרק היסטורי שנעלם לחלוטין מ'תרבות הזיכרון' הגרמנית, ולא בכדי. הוא מצביע על ההמשכיות ההשמדתית שקיימת בין התנועה הלאומית 'הפלשתינית' לגרמניה. כל עוד הקשר הזה נמשך, בעיקר באמצעות מימון גרמניה לפעילויות וארגונים שנלחמים בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, אין כל סיבה להתייחס לגרמניה כאל מדינה ידידותית. היא לא. צריך לאתחל מחדש את יחסי שתי המדינות על בסיס בריא, סופסוף."
https://twitter.com/eldadbeck/status/1590649145978925056?t=uaxAC8nRxwkLYzzslg3_Yw&s=03)
אני מזדהה לחלוטין עם כל דבריו אלו של אלדד בק. אגב, בניגוד אליו אין לי אזרחות אוסטרית ומעולם לא ביקרתי בגרמניה.

החלטת האו"ם
הוועדה המיוחדת של האו"ם לפוליטיקה ולדה-קולוניזציה אישרה הערב ברוב קולות הצעה פלסטינית, הקוראת לחוות דעת דחופה של בית הדין הבינלאומי לצדק של האו"ם בהאג לגבי "המשמעות המשפטית של הכיבוש הישראלי המתמשך." למעשה, משמעות ההחלטה היא שבית הדין הבינלאומי ישפוט את ישראל.
98 מדינות הצביעו בעד, 17 התנגדו, 52 נמנעו.
על פי נוסח ההחלטה, הפלסטינים מבקשים מבית הדין לקבוע כי הכיבוש הישראלי אינו זמני כפי שנקבע בהחלטה 242 של מועצת הביטחון, כלומר כזה שאמור להסתיים באמצעות משא ומתן על בסיס נוסחת שטחים תמורת שלום, אלא מצב קבוע – סיפוח הלכה למעשה. בית הדין גם עלול להמליץ לאו"ם כיצד לנהוג כלפי ישראל, בין אם בצעדים אופרטיביים, הטלת סנקציות, חרם וכדומה. החשש המרכזי בירושלים הוא ההענקה האפשרית של לגיטימציה ובמה מרכזית לתנועת ה-BDS וליוזמות החרם של מדינות שונות בעולם.
רק 16 מדינות הצביעו לצד ישראל ונגד ההחלטה. מלבד ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה מדובר בשבע מדינות אירופיות (גרמניה, אסטוניה, הונגריה, צ'כיה, איטליה, ליטא ואסטוניה), אחת מאפריקה (ליבריה), אחת ממרכז אמריקה (גוואטמלה) וארבע מדינות איים זעירות – איי מרשל, מיקרונזיה, נאורו ופלאו.
רובן הגדול של 98 המדינות שתמכו בהחלטה לפיה בית הדין הבינלאומי ישפוט את ישראל הן מאפריקה, אסיה ודרום אמריקה. עם זאת, פרט לרוסיה ואוקראינה, גם מדינות אירופיות אחרות הצביעו בעד – בלגיה, אירלנד, לוקסמבורג, מלטה, פולין וטורקיה. מעצמת העל סין תמכה אף היא בהחלטה, וכך גם שתי המדינות החשובות בדרום אמריקה – ארגנטינה וברזיל.
לדברי שגריר ישראל באו"ם ארדן, ה"חוצפה" של ההחלטה חורגת גם מנושא תהליך השלום: "החלטות אלה מתייחסות לאתר הקדוש ביותר ביהדות, הר הבית – 'חראם אל-שריף' רק בשמו המוסלמי. זה לא בורות או טעות, אלא ניסיון נוסף לעוות את ההיסטוריה ולמחוק את הקשר בין העם היהודי לבין ירושלים. לעולם לא נאפשר לזה לקרות. הפלסטינים רק מוכיחים שהם מסרבים לקיים את חופש הפולחן."
משרד החוץ של צ'כיה הודיע עוד לפני ההצבעה כי יתנגד לבקשה הפלסטינית: "לעולם לא נקבל הכחשה של הקשר היהודי אל הר הבית. אנחנו מעדיפים דיאלוג בין הצדדים על פני התערבות חד-צדדית של בית הדין הבינלאומי בתהליך השלום במזרח התיכון."
ההחלטה הפלסטינית צריכה לעבור אישור נוסף של עצרת האו"ם בחודש דצמבר – שם ייהנו הפלסטינים מרוב אוטומטי מובהק.
https://m.ynet.co.il/articles/rjdvxkhho
ויוה איטליה: עידן חדש ביחסי ישראל-איטליה של ג'ורג'ה מלוני: בעיתון לה רפובליקה האיטלקי פורסם כי בדיון שנערך באו"ם, איטליה התייצבה לצידה של ירושלים. בהצבעה רומא זנחה את הקו המסורתי שלה ולהימנע והצביעה יחד עם ארה"ב, גרמניה וישראל נגד ההחלטה להעביר את סוגיית הכיבוש הישראלי המתמשך לבית הדין להאג
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=768598&forum=scoops1
שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי הגיב בטוויטר: "התמיכה האוקראינית בהחלטה ששוללת את הקשר היהודי להר הבית וקוראת לגיבוש חוות דעת של בית הדין הבינלאומי מאכזבת מאוד. תמיכה ביוזמות אנטי-ישראליות באו"ם לא עוזרת לבנות אמון בין ישראל לאוקראינה."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=768595&forum=scoops1
אחרי ההצבעה איך יש בכלל לאוקראינה חוצפה לבקש סיוע ישראלי?

האם אפשר לרצוח אנשים ואי אפשר לרצוח רעיונות?
על השאלה הקשה הזו מנסה לענות ראש הממשלה החלול יאיר למפל-לפיד. הנה הקשיבו לתשובתו:
https://twitter.com/YinonMagal/status/1589321635131424769?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email

"יהדות הממון הבינלאומית"
ראש מפלגת בל"ד, היווני-נוצרי האנטישמי שהסתערב בגין הכיבוש הערבי סאמי אבו שחאדה מלין על יהדות הממון הבינלאומית שתרמה כספים לעודה ולטיבי ולהעלאת אחוז החסימה. "למה יהודי אמריקאי שבכלל לא מכיר אותנו ולא יודע איפה אנחנו חיים ובכלל אנחנו לא מעניינים אותו מתערב ושם מיליוני דולרים, מה האינטרס שלו?" שואל שחאדה.
https://twitter.com/AyalaHasson/status/1588957821558820864?t=GFzgwj1-H_OvKkMfh58M6A&s=03)
זו הפעם היחידה שאני מזדהה עם דבריו ועם הביקורת שלו על אותם יהודים.

כך הוזרמו מיליוני שקלים מחו''ל לעידוד הצבעה במגזר הערבי
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=767900&forum=scoops1

עזמי בשארה על בן גביר
"מי זה איתמר בן גביר? היו אחרים אני חושב שאלו שהיו גנרלים ממפלגת העבדה הציונית שהעם הפלסטיני הכיר בעבר היו רציניים יותר מאיתמר בן גביר אני עדיין חושב שאנשים כמו גנץ שמנהלים מלחמות וכמו אייזנקוט רציניים יותר מבן גביר. בן גביר פרחח רחוב פרובוקטור."
https://twitter.com/mmagadli/status/1589619467176509440?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email
המגוחך הוא אינה העובדה שבשארה רואה את בן גביר כגרוע פחות לערבים מגנץ ואייזנקוט אלא שפתאום, לאחר שקבע שאין עם פלסטיני, פתאום הוא מדבר על עם פלסטיני.

"סטארט אפ ניישן לכל אזרחיה"
מסתבר שלאחר הפילוסוף ומדען המדינה, מרגל החיזבאללה, עזמי בשארה, שהגדיר את הפיכת ישראל למדינה ערבית "מדינת כל אזרחיה" קמה הוגה מדינית חדשה.
"הדרך היחידה לאחד את כל השבטים היא לחפש סיפור חדש. חלק ציונים, חלק דתיים, חלק הם כאלה וחלק הם כאלה. חייבים לבוא עם סיפור ישראלי חדש שמכניס את כולם. מה שמחבר זה סטארט אפ ניישן לכל אזרחיה," קובעת ההוגה המדינית דנה וייס. מדינת עמק הסיליקון.
https://twitter.com/hananamiur/status/1588980247168708609?t=YE75U3iIC9lBQeS2Jhmvyw&s=03)
אין ספק, הכינוי "יאכנע" שנתן לה אהוד יערי הולם אותה מאוד.

אפרטהייד באוניברסיטת חיפה
סטודנטית ערבייה מגדירה את מהות האפרטהייד במדינת ישראל: "זו מדינת אפרטהייד כמו בדרום אפריקה." האם יש קווי אוטובוס נפרדים בחיפה בין יהודים לערבים? לא. אז בתוך ישראל תני לי דוגמה לאפרטהייד? "אמממ אמ אמ אממ אמ..."
https://twitter.com/Onetruth011/status/1590292524333436928?t=rXWT8s5FfcRURNngONE_Ug&s=03)
"אמממ אמ אמ אממ אמך..." שקרנית.

בין רצח כלבים לרצח יהודים
"כל מי שיהרוג כלב, אנחנו מוכנים לפצות אותו ב-20 שקלים," נכתב בהודעה מטעם תייסיר אבו סנינה, ראש עירית חברון, לתושבי עירו, ותושבי העיר תלו כלבים וירו בהם. לאחר ביקורת נגדו, הוא חזר בו מדבריו וטען שהובן באופן שגוי.
"תנו לחיות לחיות," הכריזו מיד: "מקרה מזעזע שצריך לעצור באופן מיידי."
https://www.israelhayom.co.il/animals/article/13262338
תייסיר אבו סנינה נולד ב-1954 הצטרף בצעירותו ל"אחים המוסלמים", וב-1973 הצטרף לארגון הפת"ח וקיבל הכשרה צבאית בסוריה, וביצע פעולות חבלניות ביהודה ושומרון כמו העברת מסרים וחומרי נפץ. הוא אף לקח חלק בלחימה במהלך מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1975. בפת"ח הורו לאבו סנינה לחזור לחברון ולהכין את הקרקע לפיגועים נגד ישראל. הוא ומיספר מחבלים חדרו ליהודה ושומרון דרך ירדן והסתתרו במערה באזור חברון. אבו סנינה תצפת על בית הדסה בלב היישוב היהודי בחברון והסתיר אמצעי לחימה. במאי 1980, החולייה הוציאה לפועל את הפיגוע בבית הדסה בו נרצחו 6 אזרחים.
בפיגוע הטרור הפלסטיני בבית הדסה ב-2 במאי 1980, סמוך לבית הדסה בחברון. בפיגוע נרצחו 3 אזרחים ישראלים, 2 אזרחים אמריקאים, ואזרח קנדי, ונפצעו 20 אזרחים ישראלים ואמריקנים. רב"ט גרשון קליין מבני ברק, יעקב צימרמן מבני ברק, שמואל מרמלשטיין ממונטריאול, צבי גלאט מניו יורק, אלי הזאב, טוראי חנן קרויטהיימר מבני ברק ית"ד (ישראל תיקום דמם).
אבו סנינה נתפס על ידי כוחות הביטחון הישראליים ונידון למאסר עולם. לאחר ריצוי מאסר של כשלוש שנים, שוחררו בנובמבר 1983 בעסקת ג'יבריל. אבו סנינה גורש לאלג'יריה, היגר לירדן ועבד בוועדה המארגנת של תנועת הפת"ח. עם חתימת הסכמי אוסלו והקמת הרשות הפלסטינית ב-1993, אבו סנינה חזר ב-1998 ליהודה ושומרון.
https://he.m.wikipedia.org/wiki/תייסיר_אבו_סנינה
אז תגידו אתם – מה מזעזע יותר הריגת כלבים או רצח יהודים?

תומאס לורן פרידמן: ישראל שהכרנו איננה עוד
העיתונאי האמריקאי-יהודי תומאס לורן פרידמן פירסם מאמר בעיתון ניו יורק טיימס: "כששמעתי שיש כעת 'ישראל מסוג שונה לגמרי' הבנתי שאנחנו נכנסים לתוך מנהרה אפלה באמת. שאלוהים יעזור לנו אם זה מבשר את מה שעומד להגיע גם אלינו.
"בעוד שמציאות שבעבר לא ניתן היה להעלות על הדעת קורמת עור וגידים, יתחבטו בתי כנסת בארה"ב ובעולם כולו בשאלה: 'האם נתמוך או לא בישראל שכזו?'
"השאלה תרדוף סטודנטים פרו-ישראלים בקמפוסים. היא תקשה על הדיפלומטים האמריקאים שהגנו באופן רפלקסיבי על ישראל כעל דמוקרטיה יהודית השותפה לערכי ארה"ב, ותגרום לידידי ישראל בקונגרס להתחמק מכל כתב שישאל אם ארה"ב צריכה להמשיך להעביר סיוע של מיליארדי דולרים לממשלה המושתתת על דתיים וקיצונים.
"הדבר ישפיע עמוקות על יחסי ארה"ב-ישראל. ב-1 באוקטובר פרסם אתר Axios כתבה ובה ציטוט מפיהם של מקורות הנוגע לדברים שאמר לנתניהו הסנאטור הדמוקרטי בוב מננדז, יו"ר ועדת החוץ של הסנאט, שביקר בישראל בספטמבר. הסנאטור התריע בפניו, אמר אחד המקורות, שאם יקים ממשלה הכוללת קיצונים מהימין, עשוי הדבר 'לכרסם באופן רציני בתמיכה הדו-מפלגתית בוושינגטון.' זה עומד לקרות כעת."
וממי יודע תומאס לורן פרידמן שישראל השתנתה? הוא מגלה:
"דיווחתי בעיתון זה מישראל כמעט 40 שנה. לעיתים קרובות סיירתי בארץ עם ידידי היקר נחום ברנע, אחד העיתונאים המוערכים, המפוכחים, המאוזנים והזהירים במדינה. כששמעתי מפיו בטלפון, לפני דקות ספורות בלבד, ש'יש לנו כעת ישראל מסוג שונה לגמרי,' הבנתי שאנחנו אכן נכנסים לתוך מנהרה אפלה באמת."
(תומס פרידמן, "ישראל שהיכרנו איננה עוד", "אל-ארצ'י, 5.11.22)
https://www.haaretz.co.il/news/elections/2022-11-05/ty-article/.highlight/00000184-4852-d4f8-a384-fc77dd620000
אז מסתבר שעם עיתונאים כנחום בורשטיין-ברנע, ויהודי כתומאס לורן פרידמן אין עוד צורך באויבים. אסור לזלזל בכך. אנחנו נמצאים במתקפת תעמולה של דה לגיטימציה מסוכנת.

הפגנה בחיפה לתמיכה במחבלי גוב האריות משכם
במהלך עצרת הזדהות תמיכה בטרור בחיפה נשמעו קריאות בשבח פלג הטרור השכמי "ערין אלאסוד"
https://rotter.net/forum/scoops1/764142.shtml
מן הסתם תומאס לורן פרידמן תומך בדמוקרטיה הישראלית היחידה בעולם המתירה חופש דיבור לאויביה.
נעמן כהן