רון אבוז'נסקי-חולדאי לא שומר על מורשת ביאליק
אחד העם לא היה ציוני אלא אנטי-ציוני
אני מצטרף לכל המברכים את פרופסור זיוה גרבורג-שמיר על קבלת פרס ביאליק לחוכמת ישראל. אין עוד כמוה הראויה לקבלת פרס ביאליק, דומה שהיא חוקרת הספרות היחידה (או בין היחידים) שעדיין שומרת על רוחו של ביאליק ולא גולשת למחוזות זרים ועוינים וד"ל.
המשיכי בפעולתך הברוכה והאירי את עינינו במחקריך.
ברשותך, יש לי שתי הערות קטנות לנאומך במעמד קבלת הפרס. ("חדשות בן עזר", 1798)
פרופסור זיווה שמיר כותבת: "הרשו לי להודות לראש העיר, מר רון חולדאי, ששומר על מורשתו של ביאליק."
דא עקא ראש עיר כרון אובז'נסקי-חולדאי, המעניק את פרס סוקולוב הציוני לגדעון לואי (לוי) האנטי-ציוני הפועל לחיסול מדינת היהודים והפיכתה למדינה ערבית-מוסלמית, אינו יכול להיחשב כמי ש"שומר על מורשתו של ביאליק."
פרופסור זיווה שמיר כותבת: "אחד-העם האריסטוקרט סלד מפרסום ומיחסי ציבור. הוא האמין בעבודה קשה ובכוונות כנות, וחשב שסוף כבודו לבוא. לא ייפלא שהוא הפסיד במרוץ על הנהגת התנועה הציונית. כן, לפעמים מנהיג זקוק לאור הזרקורים."
דא עקא שאחד העם (אשר צבי הירש גינצבורג) לא יכול היה להפסיד במרוץ על הנהגת התנועה הציונית מהסיבה הפשוטה – הוא כלל לא היה ציוני. אחד העם לא שקל את השקל הציוני, ולא היה חבר ההסתדרות הציונית, אלא רק התנגד לה. אחד העם היה אנטי-ציוני, ומקס נורדאו הגדיר זאת יפה באומרו שאי אפשר להיות "אחד העמיסט" וציוני גם יחד. הנה קראו את דברי מקס נורדאו על אחד העם:
מקס נורדאו: "אחד-העם הוא אחד מרבני-המחאה, אבל חולוני. אין לנו כלום נגד זה. אין אנו יכולים לאסור עליו את ההתנגדות לציונות, כמו שאין אנו יכולים לאסור את הדבר על רבני-המחאה. אך זכאים וחייבים אנו להתנגד לכך, שיטול לעצמו את השם 'ציוני'. אין הוא ציוני. הוא ההפך מציוני. זוהי תחבולת-עורמה כשהוא מדבר על הציונות ה'מדינית', כדי לשדל אותנו להאמין, שקיימת עוד ציונות מיסתורית, משוללת כל הסבר – ציונותו שלו. המושג 'מדיני' כלול במושג 'ציונות'. ציונות שאינה מדינית, כלומר, שאינה שואפת להקמת מולדת בשביל אותו חלק של עם-ישראל, שאינו רוצה או אינו יכול להסתגל לחיי-גולה, אינה ציונות כלל: ומי משתמש במלה זו במשמעות אחרת מכפי שהוגדרה בתוכנית הברזילאית אינו אלא מאחז את העיניים. את הדברים הללו מוכרחים היינו להגיד לאחינו, יהודי-רוסיה, שהם ציונים טובים או שלכל הפחות הם רוצים להיות כאלה, ואינם מתמצאים בכל צרכם במשחקו של אחד-העם."
(מתוך: מאקס נורדאו, "אחד העם על אלטנוילאנד". בתוך: כתבים ציוניים, ספר ב', "נאומים ומאמרים 1904-1901", תורגם ע"י י. ייבין וח' גולדברג, ירושלים: הספריה הציונית, תש"ך).
https://tarbutil.cet.ac.il/anthology/על-אחד-העם-על-%D7%90%D7%9C%D7%98%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%90%D7%A0%D7%93-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%A7%D7%A1-%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%90%D7%95/

"הפרזיטים"
הגזענות משיקלגרובר לשמעון גרובר
ב-1939, ערב מלחמת העולם השנייה, הגדיר אדולף שיקלגרובר-היטלר את היהודים כטפילים פרזיטים והצהיר כך בנאומו המפורסם בפני הרייכסטג: "יהיה עלינו לפתור את בעיית היהודים. יש להרפות מהדעה שאלוהים בחר בעם היהודי ולפיכך זכותו להיות טפיל הניזון מגופם של עמים אחרים פרודוקטיביים. היהודים חייבים להתאים עצמם לעבודה ממשית ויצרנית כמו עמים אחרים שאם לא כן יעמדו במוקדם או במאוחר בפני משבר שממדיו לא ישוערו. אם יהדות הממון הבינלאומית תצליח באירופה או מחוצה לה לגרור שוב את העמים למלחמת עולם נוספת תהיה אז התוצאה לא ניצחון היהדות אלא השמדת הגזע היהודי באירופה."
https://www.youtube.com/watch?v=93eHO2z_GnM
בדומה לשיקלגרובר-היטלר, ב-2022 מגדיר שמעון גרובר את היהודים הדתיים כפרזיטים טפילים ומציע את המצע הבא:

המשתמטים והטפילים מסכנים את עתיד במדינה
המשתמטים משירות צבאי או משירות אזרחי לאומי, והטפילים ש"תורתם אומנותם" – הולכים ומתרבים מיום ליום. ככל שהם מתרבים כוחם האלקטורלי הולך וגדל, ונציגיהם בכנסת יחוקקו חוקים שינציחו את השתמטותם ואת טפילותם. בשנת 2050 מימון קיומם של המשתמטים ושל הטפילים על ידי אוצר המדינה יגיע לממדים שיחייבו להקטין את תקציבי הביטחון, החינוך והבריאות, ומדינת ישראל תקרוס.
אז מה ניתן לעשות?
1. להפוך את המשתמטים ואת הטפילים לאזרחים סוג ב'.
2. אזרחים מסוג ב' לא יהיו זכאים לבחור ולהיבחר לכנסת, ובכך לא יוכלו להגדיל את סחטנותם, ובנוסף, הרוב החילוני יחוקק חוקים שימנעו את מימון המוסדות הדתיים מתקציב המדינה, וימנעו את מימון תקציב ילדיהם, שמאפשר את קיומם של המשתמטים ושל הטפילים.
3. אזרחים מסוג ב' לא יתקבלו לעבודה במוסדות ממשלתיים, ובכל מוסד שממומן מתקציב המדינה.
4. אזרחים מסוג ב' לא יתקבלו לפקולטות לרפואה ולהנדסה לפני גיל 21, על מנת שלא יתפסו את מקומם של אזרחים מסוג א', שמשתחררים משירות צבאי ומשירות אזרחי-לאומי בגיל 21. ("חדשות בן עזר", 1799)

ייאמר ברורות, הגדרת בני אדם כטפילים והפיכתם לאזרחים סוג ב'. הינה גזענות שיש לגנותה מכל וכול. גזענות שיש בה את הסכנה של התדרדרות במדרון החלקלק עד כדי השמדה כפי שהוכיחה ההיסטוריה. (בין אם מדובר במשתמטים מהצבא ו"טפילים" דתיים, או שמאלנים).
ודוק: בכל האמור לעיל אין מדובר בשלילת הביקורת על הנושא המדובר, אלא רק על תוכן הביקורת.

בין מומר להכעיס למומר לתיאבון
מוּמָר לְהַכְעִיס :מְשֻׁמָּד, מִי שֶׁהֵמִיר אֶת דָּתוֹ כְּדֵי לְהַרְגִּיז אֶת בְּנֵי עֲדָתוֹ. כִּנּוּי לְרָשָׁע הָעוֹבֵר עֲבֵרוֹת בְּכַוָּנַת זָדוֹן.
מוּמָר לְתֵאָבוֹן: כִּנּוּי לְמִי שֶׁכּוֹפֵר בֶּאֱמוּנָתוֹ אוֹ שֶׁהֵמִיר אֶת דָּתוֹ מִתּוֹךְ רְדִיפָה אַחֲרֵי תּוֹעֶלֶת פְּרָטִית וּכְדֵי לְמַלֵּא אֶת תַּאֲוָתוֹ, לְהַבְדִּיל מִן מוּמָר לְהַכְעִיס הַכּוֹפֵר מִתּוֹךְ רִשְׁעוּת וְנַקְמָנוּת וּכְדֵי לְהַכְעִיס אֶת בְּנֵי עֲדָתוֹ.

1. ניקולס דונין (צרפתית: Nicholas Donin) נולד בלה רושל שבצרפת לפני 1263. היה תלמידו של רבי יחיאל מפריז. עקב כפירתו בתורה שבעל פה נודה על ידי רבי יחיאל מפריז בשנת 1225.
בשנת 1235 המיר את דתו לנצרות. פעולתו הפומבית הראשונה כמומר היתה לעודד את הצלבנים במסגרת מסע צלב שנעשה באותה העת כנגד יהודים באנז'ו ובברטאן. במסע זה נרצחו כשלושת אלפים יהודים וכחמש מאות בחרו להמיר את דתם. בשנת 1236 כתב חיבור נגד התלמוד. בשנת 1239-1238 הצטרף למסדר הפרנציסקני. באותה העת החל להפציר באפיפיור גרגוריוס התשיעי לאסור על היהודים ללמוד את התלמוד. הוא עמד בראש צוות של מומרים שניסח שלושים וחמש האשמות נגד התלמוד. האשמות אלו הובילו למשפט פריז בשנת 1240 ובעקבותיו לשריפת התלמוד בשנת 1242. המשפט ושרפת התלמוד שבעקבותיו היו צעד משמעותי בהיסטוריית רדיפת היהודים במערב אירופה במאות האחרונות של ימי הביניים, והביאו לתסיסה אנטישמית קשה.
https://he.wikipedia.org/wiki/ניקולס_דונין

2. פבלו כריסטיאני (Pablo Christiani או בפי הרמב"ן: פראי פול) היה יהודי בן המאה ה-13 בשם שאול, שהמיר את דתו לנצרות והפך לנזיר דומיניקני.
כריסטיאני קיבל חינוך יהודי הלכתי, כמקובל, ונשא לו אישה יהודייה, שממנה נולדו לו מיספר ילדים. בהמשך, כאשר החליט להמיר את דתו לנצרות, לקח את ילדיו מאשתו והמיר גם את דתם. הוא הצטרף למסדר הדומיניקני, והיה מתומכיו של היהודי המומר ניקולס דונין במלחמתו נגד התלמוד.
ב-1263 ייצג את העמדה הנוצרית בוויכוח ברצלונה – ויכוח שארגן המלך חיימה הראשון, מלך אראגון, אשר נועד "לקבוע את האמונה האמיתית" ובכך לגרום לכל יהודי הממלכה להמיר את דתם.
יריבו בוויכוח היה הרמב"ן.
למרות שנכשל בוויכוח מפורסם זה, לא פסק כריסטיאני מלפעול למען המרת דתם של היהודים. הוא נעזר במכתבי הגנה מאת המלך, ויצא למסעות מיסיונריים, תוך כדי אילוץ היהודים להקשיב לנאומיו ולשלם עבור מסעותיו. הוא פנה אל האפיפיור קלמנס הרביעי, בטענה כי התלמוד היהודי מכיל כינויי גנאי על ישו ומריה. בשל כך קרא האפיפיור לבישוף טרגונה בדרישה להחרים את כל ספרי התלמוד לשם בדיקה מדוקדקת של הדומיניקנים הפרנציסקנים. כריסטיאני היה חבר בקבוצה זו שדאגה לצנזר את התלמוד, והם ביצעו מחיקה של כל הקטעים שלתפיסתם ביטאו יחס עוין כלפי הנצרות.
בשנת 1269 פעל עם לואי ה-9 מלך צרפת וקיבל את הסמכות להוציא לפועל את אכיפת הצו המחייב את כל היהודים לענוד אות קלון.
https://he.wikipedia.org/wiki/פבלו_כריסטיאני

3. ירון (המסתיר את שם משפחתו המקורי), שבחר לו את הכינוי "ידען", נולד בטבריה 1961. בשנת 1994, בגיל 33, התפקר עם אשתו וילדיו וגזז את פאותיהם של ילדיו הקטנים נגד רצונם ועל-אף צעקותיהם ומחאתם. לדבריו הציל את עצמו ואת הילדים שלו מחיים של בורות ושיעבוד." כשנתיים לאחר מכן התגרש מאשתו, ולאחר מכן נישא בשנית. לפרנסתו עבד כסוכן ביטוח. בשנת 1998 הקים את ארגון "דעת אמת", אותו הוא מתאר כ"מיסיונרים של ההשכלה והנאורות." מאז הוא מנהל מסע צלב נגד היהדות.
https://he.wikipedia.org/wiki/ירון_ידען
סיכום תורתו של "ידען" עם "התוספות" בכותרת: "הצד האפל של היהדות" ע"י ד"ר משה גרנות ("חדשות בן עזר", גיליון 1799) יכול לשמש מאז ימי הביניים נשק בידי האנטישמים והסבר מדוע רק עם אחרון היהודים תיעלם "היהדות האפלה" הלא מוסרית המופיעה בתיאורו.
חצי אמת גרועה משקר. הציטוטים בחלקם נכונים, אבל יש לזכור את הכלל "שבעים פנים לתורה". לדברי התורה יש פירושים רבים וכל אחד בוחר את פרשנותו הוא בהתאם לעצמו.
"רַבִּי מֵאִיר, רִמּוֹן מָצָא, תּוֹכוֹ אָכַל קְלִפָּתוֹ זָרַק" (בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ו, עמ' ב').
רבי מאיר המשיך ללמוד תורה אצל התנא אלישע בן אבויה לאחר שיצא לתרבות רעה, מבלי ללכת בדרכיו. לא בכדי השתמש רבה בר שילא ברימון כמשל לתאור יכולתו של רבי מאיר להפריד בין דברים ראויים ללא ראויים: "רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק!" קליפת הרימון העבה והקשה איננה ראויה למאכל גם בשעת הדחק בניגוד לקליפת שאר הפירות.
ביהדות יש את הכול מכל כל. ניתן לקחת ממנה את הטוב בלי להציגה כאפלה המחייבת את השמדת המאמינים בה.

לתלות יהודי בתפילין
שדרן הרדיו נתן גולדוויץ-זהבי אמר כי הוא "מתפלל שכמה ממניחי התפילין יקשרו עצמם עם התפילן בגרון ויתלו את עצמם."
https://b.walla.co.il/item/3540262

בחזרה לגולה – שקוצים עושים פוגרום ביהודי
והנה גולדוויץ-זהבי מדבר, ואחרים עושים. מסתבר שכאילו לא היתה המהפכה הציונית. במדינת ישראל הריבונית ממשיכים השקוצים להתעלל ביהודים כמו בגולה.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=768698&forum=scoops1
אבוי לנו אם רק איתמר חאנן-בן-גביר היחיד שיבוא לעזרה.

הלווית המדינה?
או בת הוליד (לא גידל) והיא פשעה בו?
בתגובה על "השואה ניצחה בבחירות", מאת רוגל אלפר ("הארץ", 7.11) כתבה בתו של אבא גייסינוביץ-אחימאיר: "כאחת מאלה שזכו להיות נוכחים בשנת 1948 בהיוולדה של מדינת ישראל, נאלצתי להיות נוכחת בהלווייתה של המדינה ב-2022, עם פירסומן של תוצאות הבחירות. לא לישראל כזאת פיללו בוניה ובניה, שהקדישו את חייהם למען הקמתה. זאבה אחימאיר-זבידוב, ירושלים."
https://www.haaretz.co.il/opinions/letters/2022-11-10/ty-article-opinion/.premium/00000184-60af-df08-a1d6-f0af5a190000
מעניין מה היה אומר עליה אביהּ?

שתיקת הכבשים
אחרי מאבק עיקש מחודש מרץ 2021, אילה חסון שברה את קשר השתיקה ארוך השנים בתקשורת ואמרה נחרצות, שר המשפטים המכהן גדעון סער קיים יחסי מין תוך יחסי מרות וצריך להיחקר במשטרת ישראל. האם גם זה יעבור בשתיקה?
https://twitter.com/Yoav_Frank/status/1591482568158871556?t=8jZQFL_W3oorLbiBQUD44g&s=03)
כן. זה עובר בשתיקה. התקשורת משתיקה. לגדעון משה זריצ'נסקי-סער יש קשרים חזקים כל כך שבשום עיתון או ערוץ תקשורת אחר לא מוזכר אף ברמז קיום יחסי המין שלו במרות.

עיוותים וטעויות בסדרה "המנדט"
כל הערותיו של שמואל אייל על הטעויות בסדרה "המנדט" נכונות וצודקות לחלוטין ("חדשות בן עזר", גיליון 1799), אבל הטעות הגדולה של הסדרה היא בתזה ההיסטורית שלה.
לפי יוצרי הסדרה הסכסוך הישראלי ערבי על ארץ ישראל הוא תולדה בלעדית של מדיניות הבריטים. הבריטים כמעצמה אימפריאליסטית (בא"י לא קולוניאלית) נקטו בעיקרון הרומאי העתיק של "הפרד ומשול" לסכסך בין היהודים לערבים כדי לשלוט עליהם, ולכן בריטניה היא האחראית הבלעדית לסכסוך הערבי-יהודי.
זוהי כמובן שטות היסטורית. הסכסוך היהודי-ערבי הוא סכסוך לאומי-דתי בין שני עמים הנאבקים ביניהם על השלטון בא"י-פלסטין. לכל היותר ניתן לומר שהבריטים איפשרו בעצם הקמת המנדט את התבססות היישוב היהודי בא"י, התבססות שאיפשרה ליהודים את עצם ההתמודדות מול העולם הערבי-מוסלמי, אבל מהות הסכסוך אינה נעוצה בהם.
בדיוק כפי שאי אפשר לומר שהסכסוך הלאומי-דתי בו סילקו הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, המלטזים, האיטלקים, היוונים, הגיאורגים, והארמנים – את הכיבוש הערבי סיבתו נעוצה בגורם חיצוני.
נעמן כהן