היכרתי אותו כאשר היה עורך הרבעון "קשת", שהיה אז, בראשית שנות ה-60, כתב-העת המרכזי והחשוב של הפרוזה העברית הצעירה, לצד "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ" בעריכת ד"ר יעקב הורוביץ, ו"משא" בעריכת אהרון מגד בעיתון "למרחב". המערכת שכנה בקומת הקרקע בבניין ברחוב ביאליק בתל-אביב, יחד עם הוצאת "עם הספר" של אביו דב ליפץ, הוצאה שעבורה תירגם אהרון אמיר כרכים רבים, ביניהם של כתבי צ'רצ'יל.

אהרון אמיר לא העריך את הסיפורים שכתבתי באותה תקופה ולא פירסם אותם, אבל פירסם ממני שירים, מאמרים כמו "פורצים ונצורים" בקיץ 1968, וכן ביקורות ספרים בחתימות קצרות שלא בשם מלא. יהושע קנז חברי, שהיה במערכת יחד עם בועז עברון וא"ב יהושע, העביר מדי פעם דברים שלי לפרסום ב"קשת", כמו גם הפרקים על ברנר. כאשר סיימתי את כתיבת "המחצבה" בסתיו 1961 היה אמיר העורך הראשון שהעברתי לו לקריאה את כתב-היד. הוא אמר שהרומאן לא מתאים להוצאה שלו (ושל אביו) "עם הספר" אבל היפנה אותי לסידרה "ספריה לעם" של "עם עובד" וכך אכן היה, בתחילת 1962 בישר לי מזכיר המערכת ירוחם לוריא כי ספרי התקבל לפרסום ויפתח את הסידרה בשנת 1963.

בשנות ה-60 קיים אהרון אמיר את "המועדון למחשבה עברית" בפגישות-ערב בעלות אופי "כנעני" של סופרים וחוקרים כמו עדיה חורון, במשרד של הוצאת הספרים ברחוב ביאליק. חיים באר מספר אף הוא בזיכרונותיו על אותו "מועדון". אני הייתי אז כבר סטודנט אצל גרשם שלום וגם היכרתי את השקפתו על ההיסטוריה היהודית, שלעומתה נראתה ה"כנעניות" כבדיחה. אני זוכר שכאשר שאלתי את אהרון אם הם חושבים ב"מועדון" להתייחס גם למשנתו של גרשם שלום, הוא ענה לי בביטחון, "בוודאי שנתעניין. גברים מתעניינים בנשים, לא?"

עם אהרון ואשתו השנייה בטין היו למסתורית ולי קשרים חברתיים ולא פעם היינו מוזמנים אליהם. פעם אחרונה פגשנו אותם בקפטריה של מוזיאון תל-אביב לאמנות, והוא כבר נראה חולה מאוד ובקושי התנהל.