על הרומן של שולה מודן

"מסיבה לילדות טובות"

מודן 2016, 373 עמ'

"מסיבה לילדות טובות" הוא הרומן הראשון של שולה מודן, ואם אינני טועה, עד לרגע כתיבת רשימה זאת – הוא היחיד, ליוצרת ברוכת כישרון שהעניקה לקוראים סדרת ספרי הבישול רבי המכר שלה ("בישולה"), ספרי ילדים מרנינים, תרגומים, והיא גם עורכת מוערכת ומוציאה לאור.

לפני שאביא בפני הקורא את תמצית סיפור המעשה, אציין מאפיינים מיוחדים לרומן הזה: לאורך כולו משובצים צילומים דהים בשחור לבן, שהקורא משער שהם מתייחסים לגיבורים ולקורותיהם, אבל אין שום הסבר מתחתיהם. לקורא נותר לשער שמדובר בגיבורים המוכרים לסופרת, שהיא ילידת 1944, וסיפור המעשה מתרחש בסוף שנות השלושים, ותחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת. לא יהיה מופרך לשער שהגיבורים הם אבותיה ובני זמנם.

מאפיין אחר הוא ריבוי השירים ששרים זה לזה, ואלה לאלה – הצעירים, המבוגרים, האוהבים, והסופרת דווקא טורחת לציין בהערות שוליים מי חיבר ואיזה זמר או זמרת שרו אותם. מאפיין נוסף הוא היידיש שרוב גיבורי הספר, שעלו מפולין, מדברים בה, או משבצים אותה בדבריהם ובשיריהם.

ועתה אגולל בקיצור את סיפור המעשה: האירועים ברומן סובבים סביב שלוש משפחות בתל-אביב הקטנה בתקופת המנדט ומלחמת העולם השנייה. המשפחה העיקרית היא משפחתה של גברת רחל (במלעיל) ובעלה רב יענקל. הוא בעל מכולת, שמרבה במעשי חסד, ומארח בביתו את באי בית הכנסת, שם הוא משמש כגבאי. בניגוד למזגו הנוח של יענקל, גברת רחל היא אישה קפדנית בכל הקשור לאיך חובה להתנהג, וסיסמת חייה היא המילים היידישאיות "ס'פאסט נישט", שמשמען – לא מתאים: לא מתאים לבן טובים לנעול סנדלים בלי גרביים, לא מתאים לבת טובים לאחר לחזור מבית הספר וכו'. הם ילידי העיר הפולנית לודז', ועלו ארצה מיד אחרי חתונתם. הבן הבכור שלהם הוא מוטל, שמסיר את הכיפה מראשו, ולובש חולצת חאקי בסתר כדי להשתתף בפעולות הצופים. אחותו רבקה היא בת כנועה המקבלת את מרות הוריה בחריקת שיניים, גם כאשר אלה משדכים לה חתן. אחות נוספת היא חיה'לה, מרדנית גדולה, שאיננה מוכנה לחיות את החיים האבודים כמו אלה של אימה, היא רוצה ללמוד באוניברסיטה, ורוצה לבחור בעצמה את בן זוגה.

המשפחה השנייה היא משפחתה של שרה (מלרע!), שמוטל מחזר אחריה ללא הצלחה במשך שנים. היא תלמידה מצטיינת, ואחת הדוברות המרכזיות בקן הצופים. היא שייכת לסיסמה "ס'פאסט נישט", כלומר מתנהגת לפי הספר, אוהבת תרבות, ודבריה הם תמיד נאומים והרצאות, כשהיא מצליפה בלשונה במוטל המחזר אחריה, בשל ליצנותו, והעובדה שזנח את הלימודים כדי לסייע לפרנסת המשפחה. דווקא אימה, פנצ'ה, שהשפה העברית איננה שגורה בפיה, היא הרבה יותר מתירנית, ודווקא מעודדת אותה להתרועע עם מוטל. אביה הקפדן, מאיר ליבשטיין, שמונע משרה ללמוד משחק (ס'פאסט נישט), נמצא די בצל, כמו גם אחיה מיז'ו. המשפחה הזאת עלתה מהעיר טולוסטה בפולין, וגרה במרתף עלוב ברחוב דיזנגוף.

משפחה שלישית, היא משפחתה של אידה ודיסלבסקי, המורה למוסיקה, חברה של רחל מחו"ל, עליה נודע לנו מתיאור הפגישה של חיה'לה עימה, בה היא מספרת את קורות חייה: גם אותה רצו להשיא בגיל צעיר, אבל היא מרדה, למדה באקדמיה למוסיקה, עלתה ארצה כשהיא רווקה בת עשרים ושמונה, ואז חיה "בחטא" עם גבר בקיבוץ עד שנכנסה להריון. דור ההורים של משפחות אלה מתייחסים אל הגולה כאל גן עדן אבוד – אז קראו ספרים קלאסיים בפולנית ורוסית (דוסטוייבסקי, טולסטוי, טורגנייב, פושקין, מיצקביץ', סינקביץ' – ספרים שבארץ מוחבאים בבוידעם כ"מוקצה"), ביקרו באופרה (רחל בכתה על גורלה של טטיאנה באופרה "יבגני אונגין"). גברת רחל שסוטרת לבתה, אשר ניצלה את ההזדמנות שהוריה נסעו לבית הבראה, כדי להתארח בקיבוץ הדרומי אצל הידיד שלה שמוליק, ומכנה אותה זונה! – ובכן היא עצמה גם יוצאת בלילות בלבוש אלגנטי להציץ במלון פלטין, שם מבלים קצינים בריטים בעלי נימוסים תרבותיים, ואף מתרועעת עם סרג'נט בריטי, ורוקדת איתו לצלילי מוסיקה הבוקעת מבית קפה. אחרי מותה מתגלה איגרת שכתב לה אותו סרג'נט, כשנאלץ לחזור למולדתו.

שרה נישאת בסופו של דבר למוטל, ולמרות שהיא מודעת ליופיו ולמזגו הנוח, היא מתנשאת עליו ומשפילה אותו. הוא מוצא פסקה במחברת היומן שלה, בה היא מביעה אכזבה מנישואיה לאיש פשוט וקל דעת כמו מוטל. נולד להם ילד, שמכונה בשם "קטנוני", האוהב את השובבות של אביו, ומסתייג מהקפדנות של אימו ושל הגננת שמכריחה אותו לאכול את הדייסה המאוסה. מוטל מנצל את המשימה שקיבל ממחתרת הלח"י, אליה גויס, כדי לקחת את קטנוני מהגן, ולנסוע עמו למלא את המשימה בחיפה. הוא משאיר לשרה פתק שייעדר עם הילד למיספר ימים כדי שהרעש שהוא מקים במשחקיו עם קטנוני, לא יפריעו לה בעיוניה, כפי שהיא תדיר מתלוננת. שרה חוששת שמוטל מתכוון לעוזבה, והיא מתכוונת לכפר על חטאיה בכותל המערבי, אבל במקום זה היא מצטרפת למנזר רטיסבון, שם מתחנכות יתומות בכללים הרבה יותר נוקשים מאשר אלה שהיא עצמה חיה בהם – על כל חטא קטן יש עונשי גוף קשים, וכשאחת הבנות מרטיבה במיטה, היא מועמדת לעונש של הצלפות.

הספר מתאר בצורה מאוד משכנעת את המאבק שבין הנורמות הדתיות הקפדניות של ההורים, שמשאירות צלקות קשות עליהם ועל צאצאיהם, ובין המרד הצפוי כלפי נורמות אלו. המסר של הרומן מופיע בדבריה של חיה'לה המרדנית: "צריך לצאת מבית הסוהר שבנינו לנו" (עמ' 323); "אני רוצה לחיות את החיים האבודים של אימא" (עמ' 373).

הזכרתי קודם את היידיש העסיסית שבפי הגיבורים, המתורגמת מיד לעברית, שפה שהיתה שגורה בפיהם של מיליוני יהודים באירופה ובשתי האמריקות, שבה חוברו יצירות מופת, ואשר נוצחה בנוק-אאוט על ידי העברית. אזכיר כאן גם את הדרך המעניינת בה תיארה הסופרת את התקופה: רחוב דיזנגוף לא היה סלול, הדליג'נס נוסע ברחוב אלנבי, בקפה "אררט" פוגשים את שלונסקי אלכסנדר פן והצייר ראובן, מוטל ושרה צופים בסרטים "חלף עם הרוח" ו"אנקת גבהים", שמוליק קונה לחיה'לה כרטיסים ל"הדיבוק" בכיכובה של חנה רובינא, טוסקניני מגיע לתל-אביב לנצח על התזמורת הסימפונית הארץ-ישראלית. מוזכר המורה לגיאוגרפיה בגימנסיה בלפור, הגיאוגרף יהויקים פאפוריש ששיבח את המחברות המושקעות של תלמידתו שרה. ד"ר יוסף בורג מוזכר בספר כמנהל בית ספר בו למדה חיה'לה, כשבאמת הוא היה רק מורה בגימנסיה הרצליה. מוזכרים ברקע המאורעות הקשים: הספר הלבן, ליל הבדולח, הפצצת תל-אביב על ידי מטוסי איטליה, ניצחון בריטניה באל-עלמיין ועוד.

יש בספר תיאורים מרתקים, למשל תיאור ליל הכלולות המדכא של רבקה ואלימלך החזן (עמ' 157); תיאור המתרחצות וההווי שלהן שבמקלחת הבנות בקיבוץ (עמ' 247-245), תיאור העונג באכילת ממתק (עמ' 151), תיאורים מעוררי תיאבון של התבשילים היהודיים במזרח אירופה. התיאור המרגש ביותר הוא מעמד הלווייתה של גברת רחל, שאהבה פעם לקרוא לנגן, לבקר באופרות, בימים שלא היתה סמרטוט. בהלוויה ואחריה מתואר והאבל הנוגע ללב של בעלה, רב יענקל.

מדוע נקרא הספר "מסיבה לילדות טובות"? ובכן זה היה שמה של ההתוועדות של רחל, אידה, חמדה בשארי התימנייה השמחה וגברת בורשטיין ליד הגרמופון, כשהן מאזינות כילדות טובות לפרקי חזנות של משפחת מלבסקי, וגם לאריות מאופרות. אני ממליץ בחום על ספר מיוחד זה.

משה גרנות