על חשיבותו של הספורט חלוקות הדעות עד כדי קוטביות: יש הרואים בספורט את חזות הכול, ויש, אף שאינם רבים, המבטלים את ערכו, ואף עוינים אותו ממש. לקוטב הזה, האחרון, השתייך מי שנחשב להוגה הדעות היהודי החשוב ביותר של זמננו, הלא הוא ישעיהו ליבוביץ' – הוא חזר וטען כי מי שבריא – איננו צריך ספורט, ומי שחולה – הספורט אסור עליו. בעיניו קבוצת כדורגל איננה אלא הרכב של אחד-עשר חוליגנים (!) הרצים אחרי כדור (מוסף "הארץ" 29.7.1994). אלה המבטלים את ערכו של הספורט נתלים באילן גבוה זה, לאמור: אם ישעיהו ליבוביץ', שהיה איש מדע, לא עסק בספורט, ואף שלל אותו, ולמרות זאת הגיע לשיבה טובה, כשהוא מפגין חיוניות וערנות מדהימות – מן הסתם אין לספורט חשיבות כל כך גדולה.

ובכן, דעתי בנדון היא כדעתה של גרטה ליבוביץ', רעייתו של ישעיהו ליבוביץ, ומדענית בזכות עצמה, שהיתה ספורטאית נלהבת, והצליחה להדביק בהתלהבותה גם את נכדיה שיקבעו עיתים לשחייה (שם, שם). מאמרי זה מבקש לאשש את העמדה בדבר החשיבות האדירה שיש לספורט בכלל, ולחינוך הגופני בבית הספר בפרט:

היוונים הקדמונים לא האמינו שניתן להשיג הישג כלשהו בתרבות הרוח – בשפתם – "המוסיקה" (שכללה קריאה, כתיבה, חשבון, יצירות המשוררים הקלאסיים, נגינה בקתרוס) ללא גימנסטיקה, הלא היא תרבות הגוף (שכללה ריצה, זריקת דיסקוס, הטלת כידון והיאבקות). העם העתיק והמופלא הזה, שתרם לעולם את שני מושגי היסוד של התרבות והחברה – הפילוסופיה והדמוקרטיה שהעניק לעולם את מכמני הרוח האדירים ששום עם לא הצליח להתחרות בהם לאורכם של דורות רבים – ובכן עם זה לא האמין שייתכנו חיי תרבות הרוח ללא טיפוח תרבות הגוף. הם הבינו בחוש שהאדם במהותו הוא בעל חיים, והטבע ברא אותו כך שעליו להשקיע מאמצים פיזיים כדי לשרוד – להשיג מזון, להתרבות. האדם יכול להשיג את כל אלה כמעט ללא מאמץ, וככל שהטכנולוגיה מתקדמת – ההכרח להפעיל את הגוף הולך ומצטמצם. בלא פעילות גופנית נחרץ גורלו של האדם להתנוון. החסידה, לדוגמה, איננה זקוקה לחינוך גופני כי היא מטבעה ברואה לנדוד אלפי קילומטרים במאמץ גופני אדיר כדי להגיע אל מקום הקינון. גם דג הסלמון פטור משיעורי חינוך גופני, שכן טבעו מאלץ אותו לשחות כנגד הזרם השוצף של נהר כדי להשריץ. הברדלס רודף אחרי האנטילופה, ושניהם משקיעים אנרגיה אדירה במרוצתם. הגנו והפיל נודדים אחרי מזונם כל ימי חייהם, והנמלה נושאת במלתעותיה משא הכבד מכובד גופה, ואילו האדם יכול לקבל מזון, מידע, בידור מבלי להתרומם מהכורסה.

זאת ועוד, קוף צריך לכרסם לפת ענקית כדי לספוג לגופו חצי כפית סוכר, ואילו האדם מציף את גופו בכמויות בלתי ניתנות להטמעה של סוכר מזוקק כל פעם שהוא מפנק את עצמו בקפה ובעוגה. התוצאה הבולטת לעין היא שרק האדם ובעלי החיים המבויתים והשבויים סובלים מעודף משקל, על כל הרעות החולות הקשורות בכך.

אך לא רק בביולוגיה עסקינן, אלא אף באסתטיקה: על הספורט משוך קו של חן, שרוח האדם נזקקת לו, ממש משוועת אליו, כמו למוסיקה, לציור, לשירה. התרוממות רוח שורה על מי שצופה בשריריו המתוחים של קארל לואיס על מסלול המירוץ, בנפלאות תנועותיה של נדיה קומנצ'י האגדית, או של לינוי אשרם המדהימה שלנו, בהבקעת הגולים של ליאו מסי וקריסטיאנו רונלדו, בסל מידיו של לברון ג'יימס המדהים. ההחלקה על הקרח, הקפיצה האמנותית לבריכה, התעמלות הקורה והקרקע – כל אלו מפעימים את הלב כמו מיטב יצירות הרוח של האדם. אף מי שמסתייג מספורט יודה כי שפעת רגשות ממלאת את ליבו בחזותו את נפלאות האולימפיאדה. מדובר, כמובן, בספורט פאסיבי שמהלך קסם על כל מי שניחן בלב רגש ובחך אנין.

זאת אף זאת: כל מי שמתנסה בפעילות ספורטיבית קבועה, מודע לסגולותיה לשפר את איכות החיים. גוף הנדרש לפעילות אינטנסיבית (ריצה, הליכה מהירה, שחייה) מפריש מתוכו אנדורפינים, המשככים כאבים. כל מי ששוחה בבריכה, או רץ, או מתאמן בחדר כושר, ואחר כך מתרענן במקלחת – תשרה עליו אופטימיות פתאומית, שתסייע לו להתמודד עם לחצים ששורשם בעבודה, במשפחה, בחברה. העוסקים בקביעות בפעולה גופנית, פחות נוטים להרעיל את הגוף בניקוטין או במזון מזיק.

איכות החיים של העוסקים בפעילות גופנית משתפרת גם במובן אחר, שכן הם יכולים ליהנות מטיולים בנופיו הקסומים של עולמנו, נופים השרויים בתבניתם הבראשיתית, אך הם מחוץ להישג גלגליו של אוטובוס התיירים הממוזג.

את האולימפיאדה ירשה האנושות מתרבות יוון העתיקה, והיא מבטאה את האחווה שבין כל בני האדם בעולם. אפילו השטן עצמו, אדולף היטלר, לא הצליח לאיין את רוח האחווה הנפלאה הזאת, והוא נאלץ למגינת ליבו לארח ב-1936 את ספורטאי כל האומות וכל הגזעים, וכן נאלץ לחזות במו עיניו כיצד ג'סי אוואנס, האצן שחור העור, גובר על אלה שנחשבו בעיניו לבני הגזע העליון.

הספורט הוא המצאה אנושית שבאה למלא חסר שנוצר בעולם המודרני, יתר על כן, הספורט איננו נרכש מעצמו "באופן טבעי", אלא ניתן להטמיע את ערכיו באמצעים חינוכיים. אבל מומלץ כי אלה המופקדים על טיפוח החינוך הגופני יהיו אמונים על כך שהספורט איננו חזות הכול, כשם שהאמנות והמתמטיקה אינן חזות הכול, אלא חלק ממכלול תרבותי. אסור להבטיח את מה שהספורט אינו יכול לקיים, אסור להבטיח בשם הספורט אפס מחלות, אסור להטיף להתמכר לספורט או להטיל אותו כחובה גורפת. צריך להפגין רגישות כלפי לקויות פיזיות ונפשיות, צריך להטמיע באדם הצעיר את המודעות שאמנם פעילות גופנית איננה עושה פלאים, אבל היא בהחלט משפרת את איכות החיים, מנתבת אגרסיביות לאפיקים חיוביים, ומשפרת את מצב הרוח ומרחיבה אופקים.

המאמר נכתב בסיועו של אריה נווה, המפקח לחינוך גופני, בגמלאות.

משה גרנות

אהוד: ההמלצה שלי – ההתעמלות הכי טובה היא המנוחה.