את הביטוי המאוד לא מוצלח "לא תחסום שור בדישו" השמיע לוי אשכול כלפי מבקר הסוכנות שמורק בעקבות גילויו של האחרון כי אשכול השתמש בחומרי בנייה של הסוכנות לבנייה בביתו הפרטי ברחוב כ"ט בנובמבר בירושלים.
שמואל אייל
לנעמן כהן,
מה דעתך?
יש לי הרגשה שהדברים לא נכונים.
אהוד
אהוד שלום.
אני שולח לך מקורות מיספר על האימרה של אשכול "לא תחסום שור בדישו." בשום מקום לא מוזכר שהוא אישית גנב חומרי בנייה לביתו הפרטי. לא מצאתי תיאור מדויק מה נגנב.
נעמן
בשנת 1951 פורסם דו"ח פנימי חריף שמתח ביקורת על שחיתויות שהתגלו בסוכנות היהודית. מעט מאוחר יותר דוד בן-גוריון, ראש הממשלה של ישראל דאז, ביקש למנות את לוי אשכול לשר החקלאות והפיתוח.
עורך עיתון מעריב באותה תקופה, עזריאל קרליבך, יצא כנגד המינוי בטענה כי אשכול, אז גזבר הסוכנות, התיר חריגות מהמינהל התקין. תגובתו של אשכול היתה "לא תחסום שור בדישו," והוא נימק זאת בכך שבפרדסי פתח תקווה התירו הפרדסנים לפועליהם לקחת עימם פרי הביתה. דבריו של אשכול, שלכאורה הכשירו מעשי שחיתות, זכו לביקורת נוקבת.
ויקיפדיה
https://he.m.wikipedia.org/wiki/לא_תחסום_שור_בדישו
מתוך צבי צמרת, "לוי אשכול המנהיג שאהב קפיטליסטים והוביל לניצחון", "מידה" 27.2.15
https://mida.org.il/2015/02/27/המנהיג-הפושר-שאהב-קפיטליסטים-והוביל-ל/
היה היה איש ושמו ד"ר אמיל שמורק. הוא היה המבקר הפנימי של הסוכנות היהודית ובשנת 1951 פירסם דו"ח חמור מאוד על התנהגות כמה מפקידיה. כל כך קשים היו ממצאיו שחיים כהן, היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים, הורה למשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד בעלי התפקידים שלהם ייחס שמורק מעשי שחיתות. עד שקם לוי אשכול, גזבר הסוכנות באותה תקופה, ופסק: "לא תחסום שור בדישו." רצה לומר, אין מונעים ממשרתי ציבור לעשות קצת לביתם אגב מלאכתם הקדושה. בתוקף הקביעה הזאת התפתחה אווירה ציבורית עוינת לשמורק, הוא נאלץ להתפטר וההליכים הפליליים נגד החשודים – בוטלו.
במקור, הצו "לא תחסום שור בדישו" מופיע בספר דברים והגיונו ההלכתי והמוסרי הוא – אל תמנע מבעלי חיים המשרתים אותך ללקט גם לעצמם מפירות מלאכתם. לוי אשכול החיל את הכלל הנאור הזה על החצר האחורית של החיים הציבוריים והכשיר בכך התנהגות מושחתת. אמירתו נחקקה לדיראון בדברי ימיו של המינהל הציבורי הישראלי והיא נחשבת עד היום לסמן פסול וראוי להוקעה.
אשכול עצמו לא נמנה עם עובדי הסוכנות שנגדם יצא שמורק בביקורתו, אך הוא היה הממונה עליהם. מטבע הלשון שבו בחר להתגונן מפני הביקורת שיקף את התפישה שרווחה באותם ימים בהנהגת המדינה, שהיתה כולה בידי תנועת העבודה: אלוהים לשלטון בחרנו ואנחנו יודעים מה ראוי ומה בלתי ראוי לעשות; כולנו חברים באגודה של כלי קודש המוסרים את נפשם למען העם, ואם, פה ושם, מישהו מושך לעצמו טובת הנאה על חשבון הכלל, מעשהו בטל בשישים לעומת המשימה הלאומית המוטלת על כולנו. בכל מקרה, אין להחמיר עם הפקיד שמעד אלא להשאיר לנו, המנהיגים, להחליט כיצד להחזירו למסלול, ובעיקר – לא להסיח את הדעת מהעיקר: קידום ענייניו של הציבור.
56 שנה לאחר מכן, מנסה ההנהגה הנוכחית של המדינה להשיב לחיים פעילים את העיקרון "לא תחסום שור בדישו." היא יוצאת נגד חטטנותו של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, נגד הוראותיו הנוקשות של החשב הכללי ירון זליכה, נגד התערבויותיו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, נגד החקירות שמנהלת נגדה המשטרה ונגד הלחץ הציבורי שאילץ אותה לכונן את ועדות זיילר ווינוגרד.
עוזי בנזימן, "לחסום שור בדישו", הארץ, 24.2.07 –
https://www.haaretz.co.il/opinions/2007-02-24/ty-article/0000017f-e918-da9b-a1ff-ed7f16f40000
"העולם הזה" –
https://olam.eu-central-1.linodeobjects.com/pages/764/f-6.png
נעמן כהן