"על אוכף הזמן – מבחר שירים"

מאת יערה בן-דוד

תרגום לרומנית – מנחם פאלק

עמדה 2022, 143 עמ'

המילים הן הלבנים והמלט של השירה, והמשוררים עומדים נפעמים אל מול סגולותיהן, ולעיתים הם מתמודדים בתסכול אל מול התחמקויותיהן וסודותיהן. עיון בקרביה של המילה הוא נושא שאיננו מרפה ממי שמבקש ללהטט בה, ועל כך נשתברו הרבה קולמוסים והתחברו אינספור שירים ארס-פואטיים, השונים זה מזה, כאילו לא מדובר על אותם ערכים מהמילון.

המשוררת שלנו מדמה את המילה לגדר:

"גדר שנשענים עליה

כמו על מילה שמצמחת ענפים סוררים

מן היש אל האין.

מילה קורעת מעליי אנשים

כעשב שוטה

מוטב לשתוק כמו מים אחרונים."

(גדר, עמ' 16)

המילה מצמיחה ענפים סוררים, עלולה לפגוע באנשים ולהרחיק אותם, לכן מוטב לשתוק. כמו שכתבה רחל בשיר "ניב": "ידעתי מילים אין מיספר – / על כן אשתוק."

השתיקה הרועמת של המשוררת באה לידי ביטוי במילים –

"... ואין לדעת / כמה מילים עוד ייוולדו מן השתיקה."(עדיין – כבר לא, עמ' 96)

כדי להתקרב אל השתיקה המשוררת שלנו כותבת שירים בני שורה אחת, וזאת באמת כתיבה יוצאת דופן – הרי דוגמה:

"מילאתי סדקים במלט יצוק של מילים לפסק זמן נוסף." (פסק זמן, עמ' 46).

האוצר של המשוררים הוא המילים, איתן הם מתחברים ומתעמתים, ומה שמפריע להפרייה ההדדית היא ההמולה הנלווית לחיים:

"משאית עוברת ברעש / עוקרת ממך את שארית המילים" (היא מצביעה על כיוון. עמ' 88).

גם בשיר אהבה מזכירה המשוררת את הבסיס לאמנות השירה – המילה:

"אינו מבין איך זה שהוא

ואני שתי הברות במילה."

(פרמטה, עמ' 112)

"תן לי לחלק אותך להברות

מעבר לכללי הדקדוק."

(גרוויטציה / זמן אמצע, עמ' 112)

בספר שירים זה נמצא היגדים בעלי אמירה ויופי, הרי טעימות:

"מכל היופי הזה עולה טעמו של היעדר

שאין לטעות בו. הטוב בעולמות

...

ומנקודת המדרך של כף הרגל בממשות ובבדיה

אט-אט להרים את העולם." (קיימת, עמ' 10)

ארכימדס נרתם בהרמת העולם אל היופי.

"משליכים מכמורות למצולת הערב הכבה." (זמן אחר, עמ' 12) – תמונה סינאסתזית המעניקה לערב מצולות שניתן להשליך לתוכן מכמורות.

על ספרים שנזרקים לאחרונה למדרכות כותבת המשוררת שלנו:

"ספרים בלאו הכי

חוזרים תמיד בכיוון ההפוך

כמו ממסע לוויה חסרים אחד." (קל וחומר, עמ' 30).

ועוד היגדים סינאסתזיים:

"באוטובוס המלא קועקע בי קולו העיוור

על גלי האתר." (אהבה נכזבת, עמ' 36).

"...בוססתי בבוץ המחשבות שהתקשה." (אבן הפוכה, עמ' 78).

"משדרת העמודים של הזמן הנערם."(דוהרת להקטין מרחקים, עמ' 104).

"מחגיגה לחגיגה אני לומדת את

קיצור תולדות הזמן." (מחגיגה לחגיגה, עמ'40)

סטיבן הוקינג נרתם לסייע לשירה.

יערה בן-דוד היא לא רק משוררת מחוננת – נתיבים לה באמנויות נוספות – היא זמרת קלאסית ואמנית קולאז', ורמזים לכך נמצא גם בספר שירים זה (עמ' 54, 92).

אפשר להרחיב את הדיבור על הארמזים שבקובץ למזמורי תהילים, לשיר השירים ולספרות קאנונית, אפשר לכתוב על השירה המתרשמת (לדוגמה – רשמים משהייה בסלובניה), אבל אני מבקש להעניק קרדיט גם למתרגם, מנחם פאלק, שכן הקובץ הזה, כמצוין בכותרת, מופיע בשתי שפות – עברית ורומנית – עמוד מול עמוד. ובאמת נדמה שאין דומה לו, למנחם פאלק, במחויבות שלו לתרגם יצירות מופת מרומנית לעברית (16 כותרים!), ומעברית לרומנית (10 כותרים!), וכל זאת בנוסף לעשרות ספרי שירה ופרוזה (פרוזה פיוטית, ראו ספרו "הציידים החדשים – עשרה סיפורי פרוזאק" – 2008), וכן גם ארבע אנתולוגיות – תוצרת מקלדתו. על מחויבותו זו לתרגום הוא זכה בפרסים רבים, ואף בהענקת תואר דוקטור לשם כבוד. עברתי על התרגום שלו, ואני מעיד שמדובר בקפדנות הראויה מבחינת הדיוק במילים, ובבחירת היגדים פיוטיים, כמתחייב מהמקור. הוא גם מקפיד להאיר בהערות שוליים היגדים השגורים בפיו של דובר עברית, אך זקוקים לביאור עבור דוברי שפה אחרת, היגדים כמו "צחות דבדיחותא", "מים אחרונים", "של נעליך", "אבן שאין לה הופכין", "סיפורי בדים". "אבן הטועים" ועוד.

נראה לי שהוא טעה בהיגד אחד – "הנה היא המרופדת בתפוחים" (עמ' 66) – זה ארמז לשיר השירים (ב' 5), ולא לתהילים. מכל מקום, מדובר בקובץ יפהפה, מושקע מאוד – חגיגה אינטלקטואלית ואסתטית.

משה גרנות