חבל שהחיטה צומחת שוב
ציון לא צריכה להיות מדינה ריבונית
מאיר גלפנד היה ציוני שהחליט לשנות את שם משפחתו ל"צמרת" ראשי תיבות "ציון מדינה ריבונית תהיה." הוא נפטר בארצות הברית. בנו שמריה צמרת, עלה לארץ והיה ממייסדי קיבוץ בית השיטה, ופעיל בהגנה ובעלייה ב'.
כך נכתב עליו באתר קיבוץ בית השיטה:
https://web.archive.org/web/20131013091711/http://beithashita.org.il/apage/13959.php
במלחמת יום הכיפורים נפלו 11 מבני משק בית השיטה: אלון אילת, מיכה גולדמן, יוחי גלעד, גרשון דוד, דני פלד, אלי רחמים, יחיאל שונרי, משה שחורי, בנימין שצ'ופקביץ, נמרוד שרון ויוסף שריג. ז"ל (ית"ד) אסון נורא שנגע לכל משפחה בקיבוץ.
"למרות העצב הנורא," סיפרה דורית צמרת (ציון מדינה ריבונית תהיה) בת הקיבוץ, שכתבה את השיר "החיטה צומחת שוב" (לחן חיים-הניק פוקשיבה-ברקני) שמסמל יותר מכל את מלחמת יום כיפור, "בכל זאת זרעו את השדות, ובכל זאת הגשם ירד, ובאביב היו פרחים כל כך צבעוניים, והחיטה היתה כל כך גבוהה, ואנחנו לא יכולנו להבין איך הכול פורח ומאיר אחרי אסון כזה. מהמקום הזה נולד 'החיטה צומחת שוב'."
https://www.homee.co.il/חינוך/אסון-בית-השיטה
במשך השנים עבר קיבוץ בית השיטה הפרטה, מתה האידיאולוגיה הקיבוצית, ודורית צמרת-ארנברג נהפכה לאקטיביסטית פרו-איסלמית הפעילה ב"לוחמים לשלום","ארבע אימהות" ו"שוברים שתיקה".
https://www.facebook.com/politicallycorret/photos/a.591747104219676.1073741828.591727857554934/763143447080040/
כתוצאה מכך היא הביעה צער על כתיבת השיר ובכלל על צמיחת החיטה. מצידה שתקמל: וכך היא כתבה: "אז נכון שהחיטה צומחת, והשנה היא אפילו גבוהה מתמיד. כשהשיר הזה נכתב, היה בו, מלבד כאב האובדן, גם סוג של תקווה ומבט לעתיד אחר. אבל מחיטה אפשר לעשות רק לחם ופיתות, לא שלום. החיטה הרי תמיד תצמח מצוין, עם צוות חקלאים טובים פלוס גשם. ויופיים של שדות החיטה אינו מסתיר את הייאוש מכך שכבר שנים לא קיימת כאן חתירה עקשנית, מאומצת ובלתי מתפשרת לשינוי מוחלט של הכיוון. לכן, כנראה, היום כבר לא הייתי כותבת את השיר הזה."
(דורית צמרת, "אז מה אם החיטה צומחת שוב", "אל-ארצ'י", 12.5.19)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2019-05-12/ty-article-opinion/.premium/0000017f-f78b-ddde-abff-ffef064b0000
ב- 5.1.23 דורית צמרת-ארנברג התאבדה. ההתאבדות, שילוב הטנטוס האידיאולוגי הלאומי עם הגורל האישי – הביא מיד כצפוי את עיתון "הארץ" להסביר את הסמליות שבהתאבדותה: "צמרת, אישה בעלת תודעה פוליטית שמאלית עמוקה, הסתלקה מהעולם בימי הקמת ממשלת הימין על מלא, בלילה של נאום שר המשפטים החדש שהתריס נגד מערכת המשפט. והרי היא כבר אמרה: "זה לא אותו הבית." (דורון קורן, "אל-ארצ'י", 7.1.23)
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/2023-01-07/ty-article/.premium/00000185-8cd4-d94b-ad8d-bef73c3e0000
התאבדותה של צמרת תהיה ציון דרך לתקווה שציון לא תהיה יותר מדינה ריבונית.
השיר היפה הזה יישאר אתנו לנצח.

האיסלם הוא הפתרון
כשחנופה וכסף באים במקום האמת
על ד"ר, אוריאל סימונסון, המתנאה להיות "ראש חממת חיפה לחקר דתות באוניברסיטת חיפה", ששיבח את השייח' המצרי תומך רצח היהודים, יווסף אל-קרדאוי, כבר כתבתי (כשחנופה וכסף באים במקום האמת, "חדשות בן עזר", 1788). והנה מסתבר שאכן באוניברסיטת חיפה באמת החנופה והכסף באים במקום האמת.
אוניברסיטת חיפה ערכה כנס אקדמי בו הושק התרגום העברי לספר "האסלאם הוא הפתרון" שכתב הטרוריסט לשעבר עבדאללה נימר דרוויש, מייסד התנועה האיסלאמית בישראל.
את האירוע ארגנה אוניברסיטת חיפה יחד עם "המרכז היהודי-ערבי" ו"חממת חיפה לחקר דתות". במהלך הכנס נאם יו"ר מפלגת רע"מ ח"כ מנסור עבאס, בנושא "האסלאם כפתרון וכדרך".
דרוויש נחשב ככזה שפרש מדרך הטרור בה נקט בעבר, כשהקים בשנת 1979 את ארגון הטרור "אוסרת אל-ג'יהאד", בו היו חברים כשבעים ערבים שצברו נשק וקיימו פעילות שמטרתה גרימת נזק כלכלי למדינה. הספר "האסלאם הוא הפתרון" מאגד מבחר מדרשותיו של דרוויש מראשית שנות ה-90, תקופת השיא של פעילותו כראש התנועה האסלאמית בישראל.
חלק מהמרצים הרלוונטיים באוניברסיטה לא חייבו את הסטודנטים להגיע לכנס, אך חלקם דווקא כן. כך למשל המרצה ד"ר מוחמד חלאילה, שכתב לתלמידיו: "אציין כי אני בשונה מהרצאות קודמות אגיע עם רשימת נוכחות ורק מי שיש לו סיבה מוצדקת יכול להיעדר ולא להגיע, רוצה לראות שאנחנו ככיתה ממלאים את האולם וגם שואלים שאלות ומנסים לתרום לדיון שיהיה כי זה נושא חשוב במיוחד."
אחד הסטודנטים מאוניברסיטת חיפה זעם על ההחלטה של חלאילה לחייב נוכחות בכנס. בשיחה עם ערוץ 7 אמר הסטודנט (בעילום שם. פחדן מסיבה מוצדקת): "המרצה מוחמד חלאילה, שהתראיין מיספר פעמים בערוץ 12, כדרך קבע תומך בצד הפלסטיני ובמאבק פלסטיני מזויין נגד ישראל. הוא מרבה במהלך השיעורים לקרוא למלחמת השחרור כמלחמת 48', ולפרעות בערים המעורבות בזמן שומר החומות כ'אירועי מאי' ומהדהד את הנכבה ואת המסר השיקרי והמופרך שישראל איננה דמוקרטית."
לדבריו, "הוא מרצה בשיעור שנקרא 'יחסי רוב-מיעוט בישראל' אך בפועל המיעוט היחידי שלומדים עליו הוא הפלסטינים והערבים בישראל ומעולם לא דיברנו על אף מיעוט אחר או יחס למיעוט שהוא לא ערבי. היום אנחנו מוכרחים עם רשימת נוכחות להגיע להרצאה לרגל הוצאת הספר של נימר דרוויש גם להקדים את שעת תחילת הקורס בחצי שעה וגם להקשיב לדברי הסתה נגד ישראל והצגת האיסלם כפיתרון האולטימטיבי."
מאוניברסיטת חיפה נמסר: "מדובר בכנס אקדמי שעוסק באופן ישיר בחומרים הנלמדים בחוג ללימודי איסלאם והמזרח התיכון. כנס אקדמי הוא פעילות אקדמית לכל דבר ועניין, כמו שיעורים או חומרי קריאה."
https://rotter.net/forum/scoops1/776473.shtml
מעניין מהי מסקנת הכנס, מה באיסלם הוא הפתרון? האם רצח היהודים בני הקופים והחזירים כדברי מוחמד?
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
מעניין גם מדוע לקורס של מוחמד חלאילה לא הוזמן האחמדי איימן עאדל עודה שיכול היה לספר שהאחמדים כמיעוט לגיטימיים רק בישראל ולא בכל השטחים הכבושים ע"י הערבים.

המחבל הרוצח כרים יונס מוותר על האזרחות הישראלית.
האם בג"ץ יתערב?
"המחבל הרוצח כרים יונס, שהשתחרר מהכלא לאחר שהחנף שמעון פרסקי-פרס קצב את עונשו, הכריז בחגיגות השחרור שנערכו לו בכפרו עארה כי הוא: 'בז לאזרחות הישראלית שלו: 'האזרחות הישראלית והדרכון הישראלי הוא הדרכון השנוא ביותר בעולם... היא אזרחות גזענית... אנו פלסטינים לפני הכול. תעודת הזהות הישראלית והדרכון הישראלי ניתנו לנו בכפייה. אף אחד לא מצטער על (אובדן) הדרכון שיעשו את מה שהם רוצים.'"
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=776476&forum=scoops1
עכשיו לאחר שהמחבל הרוצח ויתר על האזרחות הישראלית יש לשלול מיידית את אזרחותו הישראלית ולהעבירו לעזה בתקווה שבג"ץ לא ימנע זאת.
מי שיצטער על כך יהיה האקטיביסט הפרו-איסלמי, גדעון לואי (לוי) שהכריז על המחבל שחטף ורצח חייל צה''ל: ''אהלן וסהלן, כרים יונס. כל כך שמחתי בשחרורך.''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=776463&forum=scoops1

תערוכה לכבוד המחבלים באום אל פאחם
באום אל פחם(אם הפחם) הוצגה תערוכה לכבוד מחבלים שרצחו יהודים, באירוע עם ס. ראש העיר, ח"כים לשעבר, נכבדים בציבור הערבי ואישים דרוזים קיצוניים.
בין גיבורי התערוכה: עודאי תמימי שרצח את החיילת נעה לזר, בהא עליאן שרצח 3 יהודים בקו 78 ופאדי עלון שביצע פיגוע דקירה.
התערוכה הוצגה בשבת לרגל "יום השאהיד הפלסטיני" ואורגנה בידי תנועת חיראק אל פחמאווי שעמדה מאחורי חלק מפרעות תשפ"א, יחד עם "הוועדה להנצחת השאהידים באום אל פחם ולג'ון", ו"ועדת העם".
באירוע נאם מוחמד ברכה – יו"ר ועדת המעקב שאמר כי "השאהידים נתנו את הדבר היקר ביותר שהוא החיים שלהם למען המולדת," וציין כי חובה על כל המפלגות להקים בכל היישובים הערביים אנדרטות לשאהידים שפעלו למען המולדת וכן לפעול למען האסירים הנמקים בבתי הכלא בישראל. סגן ראש העיר וג'די ג'בארין אמר כי "אנחנו פועלים תמיד להנציח את השאהידים שהם חיים בתוכנו."
בנוסף לציורים המפארים מחבלים רבים בתערוכה, הוצגה רשימה של ה"שאהידים מאום אל פחם" ובהם שלושת המחבלים שביצעו את הפיגוע בהר הבית ביולי 2017 ורצחו שני שוטרים דרוזים, לצידם של 40 "שאהידים" מהמרד הערבי הגדול וממלחמת השחרור, בהם אנשי כנופייתו של עז א-דין אל קסאם.
לצד מאות מתושבי אום אל פחם – גם מוחמד אגבאריה, ראש ועדת העם באום אל פאחם וחברו של השופט נאסר אבו טהה, הח"כים לשעבר היווני-נוצרי סמי אבו שחאדה מבל"ד, ויוסף ג'אברין מחד"ש, יוסף טאטור מזכ"ל בל"ד, מוחמד ברכה יו"ר ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, ומספר אישים דרוזים קיצונים – בלטו בקהל.
https://rotter.net/forum/scoops1/776426.shtml
בינתיים לא נראה שאיתמר חאנן-בן-גביר עושה משהו לאסור את תומכי הטרור הללו. מסתבר כי לדבר קל יותר.

חֲבֵרָה נעמה לזימי
מהעבודה לפ.ק.פ.
ח"כ מהעבודה, נעמה לזימי, שהוכרזה כ"התקווה המרוקאית של מפלגת העבודה," זו שתמשוך את היהודים המערביים-מוגרבים למפלגת העבודה, עובדת קשה. לאחר שאימצה את התורה הגזענית האנטי-אשכנזית של עוזי אזולאי ואת עלילת הדם שלו, היא מאמצת גזענים נוספים.
דומה שהחברה לזימי "חטפה" את מפלגת העבודה. ״בגוש שלנו," הכריזה לזימי, "יש מי שנדמה להם שצריך לדבר עם החוטף (נתניהו), עם מי שמחזיק מדינה שלמה בת ערובה, שהחליט לרסק את כולנו בשם המשפט שלו. עם החוטף בנימין נתניהו וחבורתו אסור לדבר, צריך להתגבר עליהם."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=776351&forum=scoops1
מובן שכפרוטסטנטית רבולוציונרית לוחמת, יצאה החברה לזימי להפגנה נגד "החוטף".
הפגנת המחאה בתל אביב נגד הממשלה התחלקה לשתי קבוצות.
עמוס שוקן וליאוניד נבזלין מיד שיבחו במאמר מערכת בעיתיונם את החברה לזימי על בחירתה בקבוצה הנכונה וכמובן התלוננו על הקבוצה השנייה. וכך הם פרסמו במאמר המערכת בעיתונם:
"במקום לצעוד ביחד לרחבת המוזיאון לעצרת שתוכננה שם התפצלו המפגינים לשתי צעדות-מחאה: אחת של 'עומדים ביחד', בהובלת חברי הכנסת איימן עודה, נעמה לזימי, עופר כסיף וח"כ לשעבר משה מזרחי-רז, 'האגודה לזכויות האזרח', 'שוברים שתיקה', ו'ועדת ההיגוי העליונה של ערביי הנגב'. הצעדה השנייה היתה צעדת לפידים בהובלת אנשי ארגוני המחאה נגד בנימין נתניהו.
"הרעיון להדיר מהמחאה את הערבים, או את הדגל הפלסטיני – סמל המאבק לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל – שגוי מיסודו. אין דמוקרטיה עם כיבוש נצחי ובלי שוויון, אין מחאה בלי שמאל, ואין שמאל בלי ערבים." (מאמר מערכת, "אל-ארצ'י" 9.1.23)
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/2023-01-09/ty-article-opinion/.premium/00000185-9242-de70-af87-966700ea0000
החברה לזימי שהצטרפה לאיימן עאדל עודה, ועופר כסיף. הכריזה תוך חיבוק לעודה: "במאבק שלנו על פני המדינה, יש מקום לכולם! לערבים, להט״בים, נשים, מיעוטים וכל אוכלוסייה. אני מחזקת את חברי איימן עודה. לנוכח האלימות שחווה הערב מאדם שנכח בהפגנה. רק יחד ננצח."
(תמונת לזימי ועודה:)
https://twitter.com/naamalazimi/status/1611808158250569728
קצת מגוחך. האם החברה לזימי "התקווה המרוקאית של מפלגת העבודה" חושבת שהגזען האחמדי איימן עודה, תומך הפשיזם הסורי של הקצב מדמשק – הוא תומך שוויון זכויות ללהטב"ים?
האם החברה לזימי רואה בדגל סייקס שלצידו צעדה, המסמל בצבעי החליפויות המוסלמיות את האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי והגזענות המוסלמית – גם את דגלה?
חברה לזימי, קצת התבלבלת. הפסיקי להרוס את תנועת העבודה ההיסטורית ולהפוך אותה לפ.ק.פ. (אם אינך יודעת מהי – גלי ולימדי).
בטוחני שכל מנהיגי העבודה לדורותיהם שהוצגו בהפגנה כדיקטטורים פשיסטיים ואויבי הדמוקרטיה בגלל שניהלו את היישוב והמדינה לפני הרפורמה המשפטית של אהרון בריק-ברק – נעים באי נוחות בקבר כשנודע להם מיהי המחליפה שלהם.

תמונת יריב לוין עם סמל ה-SS הנאצי בהפגנה בת''א
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=776352&forum=scoops1
ח"כ יריב לוין אינו כמובן איש ס.ס. אבל אין ספק שהוא מהווה סכנה לדמוקרטיה הישראלית ולאו דווקא בגין האובססיה המשיחית שלו לרפורמה משפטית. (יאמר ברורות רפורמה צריכה להיעשות אבל בגבול מה שכתוב היה במקדש אפולו בדלפי "שום דבר לא יותר מדי." (ביוונית  Meden agan בלטינית .(Nihil nimis
אליהו לנקין חבר האצ"ל, מפקד הספינה אלטלנה, היה דודה של אימו. סנדקו בברית המילה היה מייצ'סלב בגון-מנחם בגין, והוא מתכנן שנים רבות להעלות את אלטלנה ממצולות הים ולהציבה בחוף תל אביב כדי לסמל את הפוטש שניסה לעשות מייצ'סלב בגון-מנחם בגין נגד הממשלה בעיצומה של מלחמת השחרור כשצבא הכיבוש המצרי היה כ-30 ק"מ מתל אביב.
אין סכנה גדולה לדמוקרטיה מהנצחת ניסיון הפוטש הזה בייחוד שלאורו מצדיקים את רצח רבין כפי שניסח זאת יוסף גסיניביץ'-אחימאיר בהשפעת "מצבי הרוח הפשיסטיים" שקיבל בבית אבא: "מורשת רבין היא רצח אנשי אלטלנה."

טיפוס רוכב אופניים
היחס למשרתת (1)
לאחר מלחמת העולם השנייה נפוץ היה תיאור נאצי כטיפוס רוכב אופניים. כמו רוכב אופניים הוא מוריד את הראש מלמעלה, ולוחץ על הדוושה מלמטה. מסתבר שהתיאור יכול להיות אוניברסאלי.
אדליין וירג'יניה סטיבן-וולף (‏ 1882-1941) היתה סופרת, מבקרת ספרות ופמיניסטית אנגלייה. נחשבת לאחת הסופרות המודרניות החשובות של המאה ה-20, ולחלוצת זרם התודעה בספרות. ב-1904. לאחר מות אביה עברה וולף לגור יחד עם שני אחיה בבית אחותה ואנסה בל בבלומסברי. בשנת 1907 הצטרפה אל קבוצת בלומסברי שפעלה עד שנות ה-30 של המאה ה-20 והשפיעה רבות על האמנות והספרות באירופה.
את שם המשפחה וולף קיבלה ב-1912 כשנישאה לתאורטיקן הפוליטי היהודי ליאונרד וולף.
הספר הפמיניסטי המפורסם ביותר שכתבה היה "חדר משלך" (A Room of One's Own, 1929) בו עסקה במכשולים ובדעות הקדומות המופנות כלפי נשים סופרות, ובצורך של נשים בהון עצמי ובחדר משלהן כדי שתוכלנה לעסוק באמנות. ב-28 במרץ 1941 התאבדה וירג'יניה וולף כאשר מילאה כיסיה באבנים והטביעה עצמה בנהר אוס ליד ביתה בסאסקס.
וירג'יניה וולף נחשבת לאישה פורצת דרך ואייקון פמיניסטי, אבל היחסים עם המשרתת שלה נלי בוקסול התאפיינו בהתנשאות מעמדית ובהתעמרות. הסופרת הספרדייה אליסיה חימנס ברטלט, כתבה על זה ספר בשם "חדר לא שלך".
"נלי בוקסול, המשרתת והמבשלת, קנתה אווז בשוק של לונדון. בעלת הבית, וירג'יניה וולף, זעמה. אווז היה הוצאה יקרה ובוקסול לא טרחה לשאול אותה. אחרי כמה דקות של חילופי דברים לא נעימים ניסתה נלי בוקסול לשים סוף לעניין, ואומרת לה 'גבירתי, בואי נפסיק, אני אלך לחדרי,' והיא עולה במעלה המדרגות לחדר המשרתות, וירג'יניה וולף רצה אחריה, צועקת לה, 'את מבזבזת את כספי, קנית אווז ללא רשותי.' נלי רצה, וכשהיא פותחת את הדלת לחדרה היא פונה לוולף ומבקשת ממנה 'גבירתי, עצרי, אל תיכנסי לחדרי.' וירג'יניה משיבה לה 'זהו לא חדרך, דבר בבית הזה לא שלך!"
"יום אחד," כתבה וירג'יניה וולף ביומנה, היא יושבת בביתה וקוראת בשלווה, ונלי נוקשת בעוצמה על הדלת נרגשת. "היא קוראת לוולף 'גבירתי גבירתי, יש לנו זכויות! הפרלמנט אישר את זכות ההצבעה שלנו!' וולף עונה לה 'את לא נשואה, אין לך רכוש, אין לך השכלה, מה פתאום שתהיה לך זכות להצביע?' ומגרשת אותה".
השנה היא 1929 ווולף מזועזעת מכך שהיא והמשרתת שלה תומכות שתיהן בניצחונה של מפלגת הלייבור. "זה יהיה אסון אם לוטי (שמה של המשרתת השנייה בביתם של וירג'יניה ולאונרד וולף), ונלי ימשלו בנו," כותבת וולף. "הזדעזעתי מהמחשבה ששתינו מעוניינות בניצחונה של מפלגת הלייבור."
וולף היתה פמיניסטית אבל במקביל התעמרה במשרתת עד לפיטוריה של נלי והעברתה כמו חפץ לבית אחר. למשרתת היו אז מעט מאוד זכויות וגם שנים ארוכות בשירות משפחה לא הבטיחו לה דבר – לא חיבה, לא מסירות, אפילו לא ביטחון שלא תמצא את עצמה ללא הודעה מוקדמת מחוסרת עבודה. כך קרה גם לבוקסול, שפוטרה על ידי וולף אחרי כ-20 שנים בשירותה.
(גילי איצקוביץ, "אין לך השכלה ורכוש," אמרה וירג'יניה וולף למשרתת שלה. "מה פתאום שתהיה לך זכות להצביע?" 15.12.22) שום הוצאה לאור אנגלית לא הסכימה לתרגם את הספר.
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/2022-12-15/ty-article-magazine/.premium/00000185-1022-d26d-a1b7-d8b74a280000

טיפוס רוכב אופניים
היחס למשרתת (2)
קרל הלוי-מרקס, דגל בשיוויון. "פועלי כל העולם התאחדו, לפועלים אין מה להפסיד מלבד כבליהם, יש להם עולם ומלואו לזכות בו," כתב במניפסט הקומוניסטי.
כך גם ראה את היחס לאישה. "ביחס אל האישה, בחינת היותה מעשה האונסין ושפחתה החרופה של התאווה החברתית, באה לידי ביטוי ההשחתה האינסופית שבה מצוי האדם לעצמו: שכן יחס זה מוצא את ביטויו החד משמעי ההחלטי הגלוי ביחסו של הגבר אל האישה ובאופן שבו נתפסים יחסי המין הבלתי אמצעים והטבעיים של הגבר אל האישה." (קרל מרכס, כתבי שחרות, הפרק על "קניין פרטי וקומוניזם", עמ' 143).
אידיאולוגיה לחוד ומציאות לחוד. קרל הלוי-מרקס עצמו שמר על המשפחה הבורגנית.
המשרתת בביתו, הֶלֶן "לֶנְכֶן", נוצלה על ידו גם כלכלית וגם מינית. כשהיא נמצאה הרה. מרקס לא הכיר באבהותו. הילד נשלח למשפחה אומנת, ורק לעיתים היה מתיר לו לראות את אימו, ובמטבח בלבד.

אהבת האנושות – שנאת האדם
פרנץ רוזנצוויג כתב בספרו כוכב הגאולה: "כל העריצים של מלכות שמיים יותר ממה שהם דוחקים את הקץ הם דוחים אותו משום שהם נטולי אהבה לקרוב להם ומושיטים יד לשלאחריו."
רוזנצוויג התכוון ליחסו האכזרי של קרל מרקס אל הקרובים אליו, שנאת הבריות מתוך רצון לגאול אותם. מרקס התייחס באכזריות אף לתלמידו ותומכו אנגלס. ויותר מכל למשרתת הענייה שעבדה בביתו שהכניסה להריון ולא הסכים להכיר בילדו ממנה כבנו. לעתים היה רק רואה אותו בחדר המשרתים.
נעמן כהן