ספר עמוס, פרק ה': "המשכיל בעת ההיא ידום, כי עת רעה היא." עת רעה היא לישראל ועת רעה היא לתוכנית הלימודים, אומרת מיכל לרנר סנונית.
(מיכל סנונית, "המשכיל לא יידום", "אל-ארצ'י", 15.1.23)
https://www.haaretz.co.il/opinions/letters/2023-01-14/ty-article-opinion/.premium/00000185-a63d-d0ee-a7df-aefd3f120000
ומה רע עד כדי "עת רעה היא לישראל" מצאה מיכל לרנר-סנונית בתוכנית הלימודים בישראל?
הרע לדידה הוא החזרת בחינות הבגרות למקצועות ההומניסטיים. לדידה לעשות עבודה במקום בחינה, "עת טובה היא לישראל," לעשות בחינה "עת רעה היא לישראל."
"יפה עשתה שרת החינוך לשעבר שאשא ביטון," מסבירה לרנר-סנונית, "שביטלה את בחינות הבגרות בעיקר במקצועות ההומניים, והמירה אותן בעבודות סיום פְּנִים בבתי הספר," והיא מסכמת: "ימים רעים נפלו עלינו במערכת החינוך ובמערכת כולה. אסור להרכין ראש. נפל דבר בישראל ועלינו להתקומם נגדו ככל יכולתנו הלא מעטה." (קום התנערה עם חלכה!)
כדי להוכיח את סיבת התקוממותה נגד הבחינות והיותה בעד עבודה, מביאה לרנר-סנונית הוכחה מניסיון חייה: "בתיכון (נקרא אז מוסד) קיבוצי עין החורש, שבאותם זמנים לא הגיש לבחינות הבגרות. אני, שמאז ומתמיד הייתי קצת 'אחרת', החלטתי בשמינית לגשת לבחינות בגרות חיצוניות על מנת שאוכל להמשיך אחרי הצבא את לימודיי באוניברסיטה. וכך גם עברתי, גם אם לא בהצטיינות, בחינה ועוד בחינה."
לעומת זאת באוניברסיטה היא מתנאה בהצלחתה בעבודות: "בחוסר צניעות אומר שבהן קיבלתי את הציונים הגבוהים ביותר. את מה שלמדתי לבחינות שכחתי."
בתקופתה של לרנר-סנונית לא היו בחינות במוסדות החינוך של "השומר הצעיר". כדי לבצר את שלטונו ב"קיבוץ הארצי" התנגד מאיר ולד-יערי לקבלת תעודת בגרות ב"מוסד" (בית ספר בקיבוץ הארצי) ולהליכת חברי קיבוץ ללימודים אקדמאיים, שמא יעזבו את הקיבוץ. (מה שקרה אכן כפי שחשש עם מיכל לרנר-סנונית).
מטבע הדברים למדו במוסד של השוה"צ ע"פ שיטת הנושאים ועשו עבודות. העבודות נעשו מתוך חומר לימודי מיוחד.
כדי ללמד את תלמידי המוסד, תירגמו ב"שומר הצעיר" ספרי לימוד מרוסית, ספרים שהיו בשימוש במערכת החינוך הסובייטית-סטאליניסטית. לדוגמה שני כרכים מהודרים עם כריכה קשה בליווי ציורים של ההיסטוריה של ימי הביניים שבהם גם הרנסנס. בספרים יש חומר רב אך קיימת בעייה. כבר בתחילה (פרופסור א.ד. אודאלצוב, "היסטוריה של ימי ביניים", נדפס בארץ ישראל 1951 דפוס השומר הצעיר, מרחביה) כתוב: "בעיית התיקוף המרקסיסיטי של ההיסטוריה בכללה." (עמ' 9), ואחר כך "הקורס הקצר" של תולדות המפלגה הבולשביקית מייחד את הדיבור להגדרת אופן היצור הפיאודלי." (עמ' 22).
ובספר השני על הרנסנס (פרופסור ס. סקאזין, "היסטוריה של ימי הביניים". הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר מרחביה, 1952) "עד היכן, אומר אנגלס ערערו הכספים את הפאודליזם יסתבר מהרעבון לזהב שאחז באותה תקופה באירופה המערבית." (עמ' 36)
מרקס: "גילוי מטמוני הזהב והכסף באמריקה והשמדת הילידים הכריעו בהתפתחותה של אירופה. הפיכת אמריקה לשדה ציד כושים זהו שחר העידן הקפיטליסטי של הייצור תהליכים אידיאליים של ההצבר הראשוני." (עמ' 39) כלומר בכל חומר הלימוד למדו אידיאולוגיה.
או למשל בשיעורי ביולוגיה למדו את הספר המרתק – "ביאולוגיה ומארקסיזם – תורת מיצו'רין-ליסנקו", (הוצאת ספרית פועלים, מרחביה, 1951), בו נכתב: "הפתרון המדעי לשאלת מהותה של התפתחות הטבע והחברה נתון בתורתם של מארקס ולנין." )עמ' 17(. ו"מדע הביולוגיה של מיצ'ורין הולך לאור השקפת העולם של המטריאליזם הדיאלקטי הנשענת על תורתם של מארקס, אנגלס, לנין, וסטאלין, בדבר התפתחות הטבע והחברה." (עמ' 19(. והכול כדי להוכיח כי הגנטיקה המבוססת על תורשה היא "מדע סלף בורגני" כי הכול קשור ליחסי ייצור.
(את הספרים הנפלאים האלה שקיבלתי בירושה אני שומר אצלי).
הרוצה להכיר את העולם הלימודי של לרנר-סנונית במוסד, בו לא למדו לבחינות בגרות ולא היו בחינות, אלא עבודות, כדאי לו לקרוא את ספריו הנפלאים של רודולף-ראובן קריץ. סופר וחוקר ספרות (אביו, ד"ר ליאו-אריה קריץ, יליד גליציה, היה רופא-פסיכולוג מחוגו של פרויד), שהיה תלמיד במוסד במשמר העמק ואחר כך מורה.
ספריו "בוקר חדש", ו"חטאות נעורים" על עלילות הילדים במוסד החינוכי ב"משמר העמק". וכן הרומן "פעם בקיבוץ". הוצאה חדשה משנת 2000. רומן ריאליסטי בנוסח הרומאן של המאה ה-19. בנוסח "מלחמה ושלום", בנוסח המבקר המרקסיסטי גיאורג לוקאץ'. אילו היה הספר נדפס בשנות החמישים והשישים היה אולי רב מכר, אבל אז אנשי "ספרית פועלים" בצנזורה של מאיר ולד-יערי ויעקב חזן סירבו להוציאו לאור.
"חטאות נעורים" הוא בעצם רומן אוטוביוגרפי של קריץ שלמד כילד-חוץ בקיבוץ מזרע, ושם סיים את בית הספר התיכון. ובשנים 1951 עד 1956 היה מורה ומחנך במזרע.
בתקציר שעל הכריכה האחורית כתוב כך: "חטאות נעורים הם חוויות ההתבגרות של נערים ונערות אחדים ב'רפובליקה של נעורים' (במוסד החינוכי של קיבוץ השוה"צ משמר העמק) בשנים שקדמו לתקומת המדינה – לבטי אהבות ואכזבות הווי עימותים עם תביעות החברה."
מסתבר שהספר גם רלוונטי לשיח הפוליטי העכשווי: הפרק האחרון מסתיים בחורבן אבו שושא, הכפר הערבי שהיה שכן לקיבוץ משמר העמק ואשר נכבש ותושביו גורשו, ואדמותיו נמסרו לקיבוץ. חבלנים מגיעים לשרידיו ומפוצצים את אחרוני בתיו ובית המוכתר. והנערים אוספים את השלל המעט שנשאר. הסופר מציין את זמן הרומן: "משמר העמק מזרע 1946-1955".
הרלוונטיות קיימת גם בפרק הראשון: הספר מתחיל בשיעור בכיתה על הסגנון הגוטי. "הסגנון הגוטי, אומר ברוך (המורה), ומתהלך לפני הלוח אינו ביטוי מופשט לשאיפה אל על כמו שמפרשים אותו לעיתים, מתוך גישה מוטעית, אנשים הרואים את התפתחות האומנות כתלושה מחייה של החברה בעוד שאנחנו אומרים..." וכך ממשיך השיעור על תפקיד הכנסייה ואדריכליה. וממשיך וממשיך.
איפה יש היום מורים כאלו, ומוסדות לימוד כאלו המלמדים את הנושא הזה? באמת אין. רמת המורים אז היתה גבוהה בהרבה מהממוצע בימינו.
אין ספק ראובן קריץ היה מורה ומחנך כזה. הוא למד במוסד החינוכי של "השומר הצעיר", ולימד וחינך במוסד החינוכי של "השומר הצעיר", שם למדו לפי עקרונות החינוך ובשיטת הנושאים. ושם לימד על הסגנון הגוטי והכנסייה. כן, כמובן שגם לימד וחינך "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים." לימוד הנושא הסגנון הגוטי והכנסייה, מעורר כמיהה לאותו סגנון יותר מאשר לחצרו של קיבוץ, ואכן חניך המוסד החינוכי, והמורה במוסד, ראובן קריץ ירד בשנות התשעים לגרמניה והשתקע בה.
רודולף קריץ נולד כיהודי גלותי, הפך לראובן הארץ-ישראלי, וחזר להיות היהודי הגלותי רודולף, בדויטשלנד.
בינתיים הקיבוץ התפרק, המוסד החינוכי התפוגג ונעלם מהעולם. חניכיו לשעבר, אם לא ירדו מהארץ, מאכלסים את התנועה הפרוטסטנטית בבלפור, אבל הספרות היא שתישאר ותנציח את הקיבוץ ההיסטורי, ובראש וראשונה ספרות הקיבוץ של רודולף-ראובן קריץ.
(במאמר מוסגר, גם אנחנו אמנם למדנו ב"חינוך המשותף" בקיבוץ המאוחד, אבל "המוסד" של "השומר הצעיר" שבו יש ניתוק בין הילדים להורים נראה לנו קצת אקזוטי ומאיים כאילו היה פנימייה אנגלית. בניגוד אליהם אנחנו הלכנו תמיד אחרי בית הספר ל"חדר" של ההורים. אני זוכר גם בדיחה על "המוסד" מאז שסיפרו אצלנו: "במערכת השעות במוסד היה כתוב: שעה 9-10 שיעור הסברה מינית, שעה 11-12 עבודה עצמית...")

ידיעת הידיעה או ידיעת אי הידיעה
בשיטת החינוך הרוסית והצרפתית (בעבר גם בחינוך העברי, בבתי ספר "תרבות" בגולה, וגם בארץ) היה נהוג לימוד בע"פ של קטעים בספרות, ובחינוך העברי גם קטעים מהתנ"ך. ידע שהיה נשאר אצל התלמיד לכל חייו. אין תלמיד רוסי שלא ידע לדקלם את פושקין, אין תלמיד פולני שלא ידע לדקלם את מיצקביץ', וצרפתי את גדולי הספרות הצרפתית.
מאוחר יותר התקבעה בארץ הדעה שלימוד בע"פ הוא מאמץ מיותר. אין צורך בלימוד ושינון, אלא רק בלימוד ההבנה. ללמוד להבין.
אפלטון בדיאלוג כרמידס, מעלה את השאלה האם ניתן לדעת את הידיעה בלי המושא שלה. בעקבותיו יש להבהיר לכל הטוענים שאין צורך בלימוד ושינון מפני שצריך רק ללמוד להבין, כי כדי ללמוד ל"הבין" צריך ללמוד מה להבין. אין הבנה בלי לימוד חומר. נכון לא כל חומר לימוד קל מושך ומעניין, אבל גם בחיים כך. ברור שמעניין ומושך ללמוד על זוכה האח הגדול, ה"כוכב הבא" או "היפה והחנון", או מאסטר שף (בו השתתפה שרת החינוך לשעבר שאשא-ביטון) אבל לא זה האופק הרוחני שאנו רוצים בחברה הישראלית, לכן טוב ששרת החינוך הפופוליסטית שטחית, המשתתפת בתוכנית ריאליטי, שביטלה את החינוך ההומניסטי – הוחלפה באדם ראוי בעל חזון חינוכי ולימודי הולם כיואב קיש, שהחזיר למקצועות ההומניסטיים את כבודם. (וגם את לימוד ההיסטוריה של בית שני ששאשא-ביטון ביטלה).

"כי מציוּן (ציוּנים) תצא תורה" – הצילו את מדעי רוח!
בהקדמת פירושו למשנה עוסק הרמב"ם בפירוש הפסוק "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" ועונה על השאלה מהו עולם הבא?
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/rambam/hakdamat-2.htm
הרמב"ם מביא משל, דרך חינוכו של נער קטן:
נער קטן הביאוהו ללמוד תורה. הנער בגילו הצעיר אינו מבין את מעלת התורה, ולכן המלמד נותן לו ממתקים על מנת שילמד. בשביל הנער המטרה היא הממתקים, והאמצעי הוא הלימוד.
כשגדל הנער מעורר אותו המלמד בכך שאם ילמד הוא יקנה לו נעלים ובגדים יפים. עתה בשביל הנער המטרה היא נעלים ובגדים, והאמצעי הלימוד.
כשגדל הנער מעורר אותו הרב ואומר לו: למד ואתן לך כסף. ובשביל הנער הכסף הוא המטרה והלימוד אמצעי.
כשגדל יותר מציעים לו כבוד. שילמד תורה ויהיה ראש ודיין וכולם יקומו בפניו. ובשבילו המטרה היא הכבוד, והאמצעי הוא הלימוד.
כל זה אומר הרמב"ם – מגונה, "לימוד שלא לשמה." אין להחליף מטרה באמצעי.

גן עדן וגיהינום – סיפור בדים שמטרתו קיום מצוות
בני האדם, קובע הרמב"ם, עושים משהו רק מתוך תקווה לשכר, או מיראה מעונש. לכן התירו חכמים לספר להמונים הנבערים מדעת, שיש גן עדן וגיהינום, כי לולא זאת הם לא היו מקיימים מצוות. (העולם הבא לפי הרמב"ם הוא העולם הזה).
וכאן אנחנו חוזרים לנבואת ישעיהו הנביא פרק ב' "כי מציוּן תצא תורה." אין מה לעשות, התלמידים הצעירים אינם יכולים להכיר במעלת הלימוד לשמה. בשבילם הציוּן הוא המטרה והלימוד הוא האמצעי. לכן ביטול בחינות הבגרות במדעי הרוח, במקצועות ההיסטוריה והספרות והתנ"ך, יביא למחיקת הנושאים הללו. ללא ציוּן הם לא יילמדו.

הטעות הגדולה של מיכל לרנר-סנונית
ונחזור למיכל לרנר-סנונית המתנאה בציונים הגבוהים אותם קיבלה על העבודות שעשתה באוניברסיטה. אכן יש להעריכה כפליים על כך, מהסיבה הפשוטה שבתקופה בה למדה, היה מאוד קשה לכתוב עבודות, צריך היה לכתת רגליים לספרייה ולנבור בספרים רבים. היום המצב שונה לחלוטין.
מיכל לרנר-סנונית מתעלמת לחלוטין מהמציאות הקיימת היום. לפני שנות אלף בקיבוץ, כשלא למדו לבגרות, היה נהוג לעשות עבודת גמר. אז לא היה אינטרנט ולא היה גוגל. הכול נעשה בספרייה. היום שיטת עבודת הגמר כתחליף לבחינות אינה אפשרית יותר. מורה ל-35 תלמידים בכיתה אינו יכול להדריך כתיבה רצינית למיספר תלמידים כה גדול. התוצאה תהיה העתקה המונית של עבודות. יש ברשת אתרים רבים המציעים מכירת עבודות, שיטה שתגדיל את הפער החברתי-כלכלי בין התלמידים.
(הנה דוגמא לאתר אחד מני רבים המוכר עבודות):
https://ianshoof.co.il/כתיבת-עבודות/
ולא רק זה, יש היום פטנט חדש, צ'ט GPT המבוסס על בינה מלאכותית, הכותב עבורך בעצמו עבודה בכל נושא שתרצה.
הנה:
Chat GPT OpenAI – מדריך למתחילים צ'אט בוט בינה מלאכותית:
https://www.chatbot.co.il/chatgpt/
בכתבה בערוץ 13 (דקה 44) בנושא הוכח כי התלמידים שהצ'ט כתב עבורם עבודה זכו בציונים גבוהים יותר מאלו שכתבו עבודה בעצמם.
https://13tv.co.il/item/vod/news/the-main-edition/episodes/wpjru-903399433/?pid=902565633&cid=902566434
אז ברור שהסתמכות על עבודות במקום בחינות אין לה בימינו כל טעם. הכנת עבודות אינה יכולה להחליף בחינות. וללא בחינות דבר לא יילמד.
אז נכון, כדי להשתתף בתוכנית הריאליטי מאסטר שף, בה השתתפה שרת החינוך שאשא-ביטון, אין צורך בלימוד מקצועות הומניסטיים היסטוריה, ספרות, תנ"ך, אבל איך תיראה החברה הישראלית בלי תרבות הומניסטית.
ונחזור ללרנר-סנונית המעידה על עצמה: "את מה שלמדתי לבחינות שכחתי." אז נכון את רוב חומר הבחינה שוכחים, אבל המחקרים מראים שעשרה אחוז נשאר. וזה החשוב. זה הבסיס לתרבות. וככל שלומדים יותר נשאר יותר.
לסיכום עת טובה היא לישראל עם החזרת כבודם של המקצועות ההומניסטיים ע"י החזרתם לבחינות הבגרות, "כי מציוּן תצא תורה."

[אהוד: גונב לאוזניי כי בקרוב תושק תוכנת צ'ט מהפכנית PPP המבוססת על בינה מלאכותית, והיא בודקת ומעניקה ציון לכל עבודה בכל נושא, ומייתרת לא רק את התלמידים אלא גם את עבודת המורים והבוחנים!]

ברוך הבא הרצל
Si vis pacem, para bellum
ברכות למינוי הרמטכ"ל החדש של צה"ל ה-23 במיספר, הרצל גורדין-הלוי.
מיותר ומגוחך לקרוא לו בשם החיבה המתיילד "הרצי". זה רק מוריד מכבודו. אם היו קוראים לחוזה המדינה בנימין זאב הרצי, לא היתה קמה מדינת היהודים.
ומה נאחל לרמטכל החדש הרצל גורדין-הלוי? נאחל לו שיבצע את האימרה של הרומאי ווגטיוס בספרו על המלחמה: Si vis pacem, para bellum" – "הרוצה בשלום ייכון למלחמה".
"הרוצה בשלום, ייכון למלחמה. השואף לניצחון, לא יחסוך כאב מאימון חייליו. והמקווה להצליח, יילחם לפי עקרונות סדורים, לא לפי יד המקרה. איש אינו מעז לאיים או לפגוע בכוח שעליונותו במלחמה ידועה"

היורשת העשירה יורדת מהארץ
היורשת העשירה, יהודית מוזס-ניר-שלום-רוטנברג, הכריזה כי היא יורדת לאמריקה.
https://tmi.maariv.co.il/celebs-news/Article-972917
וכל זאת בעת שאחיה, ארנון מוזס, נאשם במתן שוחד לנתניהו.
אותה הצדקת הידוענית, ג'ודי ניר-מוזס-שלום-רוטנברג, כבר הכריזה שהיא אינה עומדת יותר בצפירות הזיכרון ביום השואה כי לטענתה מתעלמים ממצוקת שורדי השואה.
https://mobile.srugim.co.il/article/668724
יתכן שעכשיו באמריקה היא כן תעמוד. מילא, שלא תעמוד, אבל השאלה היא למה כיורשת עשירה היא אינה תורמת משהו קטן מעושרה למצוקתם של שורדי השואה?
לא מכבר היא הכריזה כי בתגובה למה שקורה בארץ "אני קוראת לכל מי שיכול ומוכן, להפסיק לשלם מיסים."
https://twitter.com/JudyMozes/status/1276772673822097410
בארץ היא לא הפסיקה לשלם מיסים, אבל מן הסתם עכשיו היא תתכנן את הימים הבאים כך שלא תשלם מיסים גם בישראל וגם באמריקה.

מהי סבירות בהגנה על הדמוקרטיה?
פרופ' ברק מדינה, מועמד לשעבר לעליון ותלמידו האדוק של אהרן ברק, (לא אשכנזי לבנבן), מסביר לסטודנטים כי "בג"ץ הציל את הדמוקרטיה בישראל."
כיצד הציל?
השופטים איפשרו לעזמי בשארה לרוץ לכנסת – למרות קריאתו להילחם בישראל, בעצרת בסוריה, אל מול עיני נסראללה.
https://twitter.com/giladzw/status/1615114492785954817?t=YCAblydU20u6JNWrPQmDAw&s=03)
האם זה סביר? וואי שלא. אז איך נתייחס לעילת הסבירות?
הגזען האנטי-אשכנזי, ד"ר אבישי בן חיים, המערבי-מוגרבי-מרוקאי, המומחה העולמי לסוכרת ("המרוקאים מתוקים") תוקף מיד ובצדק את "הסבירות" של בית המשפט העליון בפרשת בשארה: "מתוצאות פילוסופיית 'עילת הסבירות': לעזמי בשארה מותר להיות ח"כ, למרות שלפי החוק כפשוטו אסור לו. לאריה דרעי אסור להיות שר, למרות שלפי החוק כפשוטו מותר לו.
https://twitter.com/AvishayBenHaim/status/1615394461965770754
ד"ר אבישי בן חיים צודק בחצי מדבריו. אכן לא סביר שבשארה יהיה חבר כנסת, אבל באותה מידה לא סביר שעבריין מורשע סדרתי הלוקח שוחד ומעלים מיסים, יהיה שר. קל וחומר שר אוצר. כיהודי מערבי-מוגרבי אפרו-מרוקאי עליו להסביר כיצד 400 אלף יהודים מערביים-מוגרבים אפרו מרוקאים רואים בחוסר היושר הנהוג במשטר במרוקו דוגמה למערכת המשפט בישראל?

בל נהפוך למרוקו
שופטי בג"צ זיהו שתי עילות לפסילת דרעי מלכהן כשר:
1. עילת הסבירות: הרשעתו החוזרת של דרעי בעבירות מס; בפסק הדין, כתבה נשיאת העליון אסתר שובקי-אבני-חיות כי "צבר ההרשעות הזה מוביל לגישתי אל המסקנה כי כהונתו כשר בממשלת ישראל יש בה משום פגיעה חמורה וקשה בתדמיתן ובמעמדן של רשויות השלטון בישראל ובעקרונות היסוד של ניקיון כפיים וטוהר המידות, שלהם מחויבים נבחרי הציבור." לכן, סברה חיות, "אין מדובר עוד במינוי המצוי 'על גבול מתחם הסבירות,' אלא במינוי שחוצה גבול זה באופן ברור."
2. "מניעות משפטית" או "השתק שיפוטי": המניעות נובעת "ממצג השווא שהציג דרעי בהליך הפלילי שתנהל בפני בית משפט השלום, אשר היה בו כדי להקנות לו הטבה פוטנציאלית מבחינת תוצאותיו של המשפט." מצג השווא שלו, כאילו הוא מתכוון להתרחק לעד ממוקדי הכוח, שהוביל את נשיא בית המשפט השלום בירושלים, שמואל הרבסט, לאשר את הסדר הטיעון המקל עימו.
פסק הדין המלא:
https://he.afiklaw.com/caselaw/14551
"מה לשמחה זו עושה"? מיד לאחר פרסום פסיקת בית המשפט העליון האוסרת עליו לשמש שר בממשלה, הכריז אריה מכלוף דרעי: "כששמעתי היום את החלטת בג"צ, לא שהיא היתה בלתי צפויה, היתה לי שמחה. ישפוט העם ויראה." (כמובן שדרעי זייף שמחה בדיוק כפי שזייף בכי עם בצל כשמת מרנו).
לאחר הבעת השמחה הוא התבטא כאחרון העבריינים הפורץ לבתים: "יסגרו את הדלת, נפרוץ דרך החלון, ייסגר גם? נפרוץ דרך התקרה."
https://www.ynet.co.il/news/article/b1kf11ahss
פסק הדין מיד עורר גלים של גזענות אנטי-אשכנזית. אבשלום אוחיון, מערבי-מוגרבי-מרוקאי, פעיל ש"ס המקורב לדרעי, אמר בעקבות פסילת דרעי מלכהן כשר. "עשרה שופטים אשכנזים לבנבנים, אלה שרצחו את אבותינו. אנחנו לא נשתוק. בעזרת השם סוף-סוף יבוא לידי ביטחון רצון העם. מושחתים לבנבנים נמאסתם." אוחיון המשיך לשלהב את הקהל בדברים קשים נגד השופטים, כינה אותם "מנותקים" ואמר כי הם "לא שומעים לקול העם." עוד אמר כי "בית המשפט שאמון על המערכת הדמוקרטית של המדינה הוכיח שהוא אנטי-דמוקרטי, ואמר שאין ממשלה וכנסת בישראל. אנחנו אומרים מכאן לבית המשפט, לא נעצור. באנו למשול. מה יותר נכון מהקלפי? אנחנו רואים הפיכה שלטונית של מנותקים, פטרונים. אשכנזים לבנבנים לוקחים את מנהיגנו. לא ננוח ולא נשתוק."
https://rotter.net/forum/scoops1/778043.shtml
למרות הדברים הגזעניים הללו, שר המשפטים (האשכנזי הלבנבן) יריב לוין, מיד הצהיר: "צר לי מאוד על כך שראשי מערכת המשפט לא מצאו גם הפעם לכבד את הכרעת העם, את שיקול דעתו של ראש הממשלה, ואת החלטת הכנסת שהביעה אמון בממשלה המכהנת. אעשה את כל הדרוש על מנת שהעוול הזועק לשמיים שנעשה לרב אריה דרעי, לתנועת ש״ס ולדמוקרטיה הישראלית – יתוקן במלואו."
https://rotter.net/forum/scoops1/777968.shtml
גם יו"ר הכנסת המערבי-מוגרבי-מרוקאי אמיר אוחנה, בא להזדהות עם מעשי השחיתות של דרעי.
מיד גם החל להישמע הטיעון בקרב היהודים המערביים-מוגרבים מחסידיו של דרעי כי משפטו של דרעי הוא רק משפט פוליטי. לו היה דרעי מצטרף לממשלת יאיר למפל-לפיד מערכת המשפט "השמאלנית" בכלל לא היתה מעמידה אותו לדין...
המעניין הוא שטיעון "המשפט פוליטי" זהה לחלוטין לזה שנטען בעת משפטו הקודם, בעת שאריה מכלוף דרעי היה שר "שמאלן" ו"פושע אוסלו" בממשלת "פושעי אוסלו" השמאלנית של יצחק רוביצוב-רבין.
ייאמר ברורות, היו שרים (אשכנזים לבנבנים) עבריינים גדולים בהרבה מדרעי, למשל אולמרט והירשנזון, אבל מעולם לא היו אשכנזים שטענו שהאשימו אותם במשפט בגין היותם אשכנזים ומעולם לא ראו בהם זכאים כי הזדהו עם מערכת מוסר של שחיתות. מסתבר שאצל המערביים-מוגרבים-מרוקאים המצב שונה.
מתנועת ש"ס נמסר בתגובה על החלטת בג"צ: "ביהמ"ש העליון השליך לפח את קולם של 400 אלף מצביעים."

הדיון שלא נערך בתקשורת האם ראויה השחיתות?
הדיון בתקשורת סביב פסק הדין עסק בעיקר בטענת תומכי דרעי כי נפגעה הזכות הדמוקרטית של 400 אלף מצביעים (רובם מערביים-מוגרבים, מיעוטם מזרחיים-עיראקים, ודרומיים-תימן) שזכותם "הדמוקרטית" היא לבחור עבריין סדרתי מושחת לתפקיד שר. שום כלי תקשורת עיתונאי או שדר טלוויזיה לא עסק בשאלה המהותית יותר, ולא פנה ישירות לתומכי דרעי בשאלה: האם לדעתכם עבריין מורשע (אפילו רק מעלים מיסים המשלם קנס ללא משפט) ראוי לכהן בתפקיד שר ולהיות אחראי על הקופה הציבורית? האם אתם שואפים לבסס את מערכת המשפט של ישראל, ואת המערכת השלטונית – על מערכת משפט בעלת ערבים כשל מרוקו עיראק או תימן?
נכון יש מבין היהודים-המערביים-מוגרבים הכמהים לבסס את המשטר הישראלי על בסיס משטר המונרכיה האבסולוטית של מלך מרוקו, למשל האקטיביסט המערבי-מוגרבי, האנטי-אשכנזי, יליד מרוקו, סמי שלום שטרית, הביע בשירו את שאיפתו להחליף את הדמוקרטיה הישראלית במלך מרוקו:
"תְּנוּ לִי מֶלֶךְ מָרוֹקָאִי אֶחָד, / מָרוֹקָאִי עִם כָּבוֹד, / וּקְחוּ אֶת כָּל הַבֶּנְגּוּרְיוֹנִים, בֵּגִינִים, גּוֹלְדוֹת, / רַבִּינִים, שָׁמִירִים, פֶּרֶסִים, בָּרָקִים וְשָׁרוֹנִים..." – אבל בטוחני שמרבית היהודים המערביים-מוגרבים מעדיפים דמוקרטיה ליברלית הנהוגה במערב אירופה וצפון אמריקה. והם הם החייבים לצאת במאבק נגד דרעי ותומכיו חסידי השחיתות.
המאבק הוא בראש וראשונה מאבק תרבותי למען הדמוקרטיה ונגד השחיתות.
לסיכום: קישור פרשת השחיתות הממשלתית לבעיית הרפורמה ברשות השיפוטית, קשורה אליה מהותית. יש צורך ברפורמה, אבל רק כזו שתתקן אותה ולא תקלקל ותבטל את עצמאות בית המשפט כנהוג במרוקו.
בל נהפוך למרוקו!

זה בדיוק הזמן ל"התקווה"
כתבת "אל-ארצ'י", הדרוזית הפרו-איסלמית, והאנטי-ישראלית, שירין פלאח סעב, מבקרת את המפגינים היהודיים נגד הרפורמה המשפטית. "המפגינים ששרו בכיכר הבימה את ההמנון הלאומי עדיף שישבו בבית," היא כותבת. "רוצים שינוי? תסתכלו מה עשו בכיכר תחריר. ב-2011 עלה המוזיקאי ראמי עסאם על הבמה בכיכר תחריר מול עשרות אלפי מפגינים וניגן בגיטרה מילים ששלף מהמותן: 'כולנו יד אחת, ביקשנו דבר אחד: הסתלק, הסתלק, הסתכל. ייפול, ייפול, חוסני מובארכ.'
"כיכר הבימה בתל אביב לעולם לא תהיה כמו כיכר תחריר בקהיר. הרגע שבו מירי מסיקה שרה את 'התקווה' היה מספיק כדי להבין שגורלה של המחאה הזו למות. הציבור הישראלי לא בשל להתקומם נגד המשטר הישראלי המדכא, גם את הפלסטינים.
"זה לא הזמן לשיר אותו בהפגנה. שירת 'התקווה' משאירה את כולם בתפיסה שמערכת המשפט 'בסכנה' ומונעת מבט ביקורתי לאופן שבו היא בעצמה נכשלה והכשירה את מפעל ההתנחלויות על חשבון אדמות פרטיות של פלסטינים. הציבור הישראלי עדיין לא הפנים שזו לא הפגנה להצלת הדמוקרטיה, כי מעולם לא היתה כאן דמוקרטיה אמיתית. היאחזות בסמלי העליונות היהודית לא יובילו לא שום מקום. ישראלים ששרים את התקווה הם לא אזרחים מדוכאים, ועדיף שישבו בבית.
"שירת 'התקווה' אינה מערערת על דיכוי פלסטינים משני צידי הקו הירוק. זו העת," מסכמת הדרוזית פלאח, "ליצור ולשיר המנון מחאה המבטא את קולם של המדוכאים – שמעולם לא ראו בישראל דמוקרטיה אמיתית ולא הרגישו ש'התקווה' הוא השיר שלהם."
(שירין פלאח סעב, "זה הזמן להמנון מחאה, לא להמנון 'התקווה'." "אל-ארצ'י, 18.1.23)
https://www.haaretz.co.il/gallery/opinion/2023-01-18/ty-article/.premium/00000185-c393-db1b-adc7-eb9f9beb0000
מובן שהדרוזית שירין פלאח סעב, החפצה בחורבן מדינת היהודים והפיכתה למדינה ערבית-מוסלמית – חולמת על מה שקרה בכיכר תחריר (מטעמים מובנים היא אינה מזכירה זאת).
בשעת לילה ב-11 בפברואר 2011, יישמר עוד שנים בזיכרון התקשורתי והפוליטי בכל העולם: מאות אלפים שרים, צועקים, רוקדים, מניפים דגלים וחוגגים את ניצחון המהפכה העממית, בהגיע הידיעה על התפטרותו של הנשיא חוסני מובארכ. אבל ממש בלב החגיגה התנפלו עשרות, אולי מאות ערבים על לארה לוגאן בת 39, כתבת החוץ הבכירה של רשת הטלוויזיה האמריקאית CBS שהיתה שם כדי להכין כתבה למגזין החדשות "60 דקות". ההמון "המהפכני" הסוער צעק: "יהודייה יהודייה!" "המהפכנים" היכו אותה, הפשיטו אותה, ואנסו אותה. לוגאן, נחלצה בנס רק בזכות כמה נשים מצריות וחיילים או שוטרים שהבחינו בתקיפה וחילצוה מהאנסים. לוגאן הועברה לבית-המלון שבו שהתה ולמחרת בבוקר הוטסה במהירות חזרה לארצות-הברית, שם טופלה בבית-החולים. כל ערוצי התקשורת הדגישו שלוגאן, ילידת דרום-אפריקה, אינה יהודייה ולא ברור מדוע זוהתה כך על-ידי תוקפיה... לכולם היה ברור שלו הייתה יהודיה זה היה מגיע לה...
הדרוזית פלאח סעב, רוצה שלא נשיר יותר את ההימנון הלאומי "התקווה", וכך ונאבד את תקוותנו להיות עם חופשי בארצנו, ונחיה תחת שלטון כיבוש של דיקטטורה פשיסטית ערבית-מוסלמית, (כך קרה גם במצרים) – לכן נאמר לה, גברת פלאח, זכותך לשיר כל הימנון ערבי כרצונך, המנון מצרי, סורי, לבנוני, אך אם יש בך מעט יושרה לכי למשרד הפנים וותרי על אזרחותך הישראלית. תמיד תוכלי לחיות בחירות ודמוקרטיה ליברלית מושלמת בקרב אחיך הדרוזים בסוריה או בלבנון.

עידוד טרור
השחקן והבמאי מוחמד בכרי ממשפחת הטרוריסטים בכרי הלך לכבד את המחבל המשוחרר כרים יונס:
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=778159&forum=scoops1
מעניין אם יועז הנדל (הסוחר) לא יגדיר אותו כתומך טרור?

להפסיק עם השקר "מחנה הפליטים בג'נין"
בג'נין אין מחנה, ואין פליטים. יש שכונה של צאצאי פליטים בדיוק כפי שכל ישראל היא מדינת פליטים.
נעמן כהן