מפרסמת את דעותיה?
לפני כחודש כתבתי תגובה לקביעת מיכל לרנר-סנונית ש"ליבוביץ צדק", ושיש חוק בהיסטוריה לפיו שום כיבוש לא נמשך לעד. בתגובה טענתי שליבוביץ לא צדק (והוכחתי זאת), וכמובן שאין חוקיות בהיסטוריה, ויש כיבוש שנמשך לעד. כתבתי רק לגופו של עניין, ולא לגופו של אדם (לרנר-סנונית).
בתגובה שפירסמה כאן, כתבה עליי לרנר-סנונית שאני "בא לקלל" אותה. (מאין היא הוציאה את זה?) – למותר לציין שהיא לא התייחסה כלל לנושא הנדון. עכשיו היא גם מוסיפה ששלחה לי מכתב בפרטי. אכן. היא שלחה לי מכתב בפרטי בו גערה בי על נימוסיי הגרועים (אין לי מושג למה?) המנוגדים לנימוסים הטובים שקיבלה מאביה הפולני מבלגיה. למרות שלא הבנתי במה מדובר הבעתי בפניה צער והתנצלתי על כך שהתחנכתי בקיבוץ, ולא אצל חנה בבלי, מצד שני כתבתי לה שאם היא כבר רואה עצמה חנה בבלי מוטב לה שתקשוט עצמה תחילה, ותתקן תחילה את נימוסיה שלה ואת שפתה הגסה. (לטובתה אחסוך מכם את הדוגמאות).
השבוע כתבתי תגובה לקריאתה של מיכל לרנר-סנונית להתקוממות עממית נגד החזרת בחינות הבגרות למקצועות ההומניים, והסתמכות רק על עבודה כפי שהיה בעבר ב"מוסד" בקיבוצי השוה"צ. גם הפעם כתבתי רק לגופו של עניין ולא לגופו של אדם (לרנר-סנונית).
והנה גם הפעם כתבה לרנר-סנונית תגובה. למותר לציין שגם הפעם היא לא התייחסה כלל לנושא הנדון "העבודות והבחינות בבתי הספר", אלא במקום זאת מיד לקחה זאת לנושא אישי שהוא: "מיכל לרנר-סנונית".
"במה זכיתי?" היא כותבת בשטיק פולני קלאסי, "שוב נזכר שמי בוויכוח של נעמן כהן איתי ואולי עם עצמו..."
אופס, הפעם בנוסף לחנה בבלי היא גם מתנאה להיות פסיכולוגית BA) MA?) ולפי האנליזה שעשתה, התגובה שלי לדבריה, נכתבה בגלל וויכוח שלי עם... עצמי ולא עם דבריה... ואו.
בקורבניות טיפוסית וכפסיכולוגית (BA MA?) היא אף מייעצת לי: "נעמן, תעבור הלאה. העולם מסתובב. הוא לא שטוח, ולא עומד על מקומו. תמצא איזה קורבן או גיבור (תבחר מי שתבחר) ושנה נושא. אתה מספיק משכיל, ומתמצא ויודע ורב-דעת בשביל לא להסתובב סביב הזנב של עצמך ורוץ קדימה."
אז מיכל לרנר-סנונית, מצטער לאכזב אותך, אני לא "מסתובב סביב הזנב של עצמי" (איפה אגב נעלמו הנימוסים הטובים שלך מאבא הפולני מבלגיה?) וודאי שגם לא מסתובב סביבך. את לא קורבן, וודאי לא גיבור. וגם כלל לא נושא מעניין. מה פירוש דברי הפטרונות שלך: "שנה נושא"? הרי את אינך כלל מהווה נושא לדיון (היית רוצה אולי). הנושאים שאליהם התייחסתי היו ליבוביץ, חוקיות בהיסטוריה, בחינות או עבודות במקצועות ההומניים. כולם נושאים חשובים, לא את. תתפלאי, לא הכול סובב סביבך.
נשאלת רק שאלה אחת, מיכל לרנר-סנונית, אם אינך מסוגלת (או סתם לא רוצה) לעמוד בוויכוח על דעותיך, או אם את חושבת שהנושאים שהעלית אינם חשובים, לשם מה בכלל את מפרסמת אותם אם אינך רוצה שיתייחסו אליהם? מה בצע לך בפרסום?
תעלומה. תיק"ו

[אהוד: אגב, מיכל, מתי הסתיים כיבוש ארה"ב מידי האינדיאנים?]

לא נחריבה ולא נחרימה!
מכיוון שהתחדש כאן הוויכוח הישן על האינטרנציונל סביב השאלה אם כתוב בו נחריבה או נחרימה, הנה מה שכתבתי לפני עשר שנים כאשר ניטש ויכוח דומה:

האינטרנציונל – לא נחריבה ולא נחרימה, אלא נעשה לוח חלק
שני המונחים "נחריבה" ע"פ דוריאל, או "נחרימה" ע"פ הייטנר אינם נכונים. (הוויכוח על מילות "האינטרנציונל" בין הייטנר לדוריאל, חב"ע 749). מקור השיר אינו כדברי הייטנר רוסי, אלא צרפתי. המילים של המנון "האינטרנציונל" נכתבו בצרפתית על ידי אז'ן פוטייה (1816‏-1887) בשנת 1871, והולחנו בידי פייר דֶּגֶייטֵר (1848‏-1932) בשנת 1888. השיר נכתב לכבוד הקומונה הפריזאית שהוקמה בפריז שלאחר המלחמה בפרוסיה.
הנה המקור הצרפתי: (הבית הראשון והפזמון):
L'Internationale
Debout, les damnés de la terre
Debout, les forçats de la faim
La raison tonne en son cratère
C'est l'éruption de la fin
Du passe faisons table rase
Foules, esclaves, debout, debout
Le monde va changer de base
Nous ne sommes rien, soyons tout
C'est la lutte finale
Groupons-nous, et demain (bis)
L'Internationale
Sera le genre humain

הנה התרגום של שלונסקי:

הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל
קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה,
עַם עֲבָדִים וּמְזֵה רָעָב;
אֵשׁ הַנְּקָמוֹת הַלֵּב לִחֵכָה,
לִקְרַאת אוֹיֵב הִכּוֹן לַקְרָב!
עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְסוֹד נַחְרִימָה,
מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעוֹל!
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה:
לֹא כְּלוּם – מִתְּמוֹל. מָחָר – הַכֹּל!
זֶה יְהִי קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנַל יֵעוֹר, יִשְׂגַב אָדָם.

השורה הרלבנטית לוויכוח במקור הצרפתי היא:
Du passe faisons table rase
"מהעבר נעשה לוח חלק." כלומר לא נחריבה ולא נחרימה. הכוונה לבטל את השיעבוד בחברה. המשפט הבא מדגיש זאת: "המונים, עבדים, קומו, קומו, העולם עומד להשתנות מהיסוד."
בניגוד לדברי דוריאל, אין מילות האינטרנציונל יכולות "להתפרש כרצון להחריב את מפעל התקומה של עם ישראל", אבל בכל זאת שלונסקי עמד בפני בעייה איך לתרגם את הסיפא:

C'est la lutte finale
Groupons-nous, et demain
L'Internationale
Sera le genre humain

הנה התרגום המילולי של הפזמון:
זה יהיה מאבק אחרון,
נתלכד ומחר,
האינטרנציונל (הבין לאומיות)
יהיה המין האנושי כולו.

רעיון איחוד המין האנושי וביטול הייחוד הלאומי לא יכול היה להתקבל ע"י נושאי דגל הציונות-הסוציאליסטית שנלחמו מלחמה קשה באידיאולוגיה הקומוניסטית והבונדיסטית ששללה את הציונות. הציונים רצו להקים סוציאליזם במדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל ולא להקים סוציאליזם אינטרנציונליסטי שבו ייעלם העם היהודי. לכן שלונסקי חייב היה לשנות את המקור ובתרגומו מופיעות מילים סתמיות על היחיד במקום הרעיון הקולקטיבי:

זֶה יִהְיֶה קְרַב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנָצְיוֹנַל יַעוֹר, יִשְגָב אָדָם.

אידיאולוגיה דומה של הדגשת הייחוד של "העם הסובייטי" היא, היא שהביאה את סטלין לבטל את ה"אינטרנציונל" כהמנון בריה"מ ב-1944 תוך כדי המלחמה בנאצים (שהרי גם הנאצים קראו לעצמם "סוציאליסטים" – "נציונל-סוציאליזם").
אפלטון ב"פוליטיאה" – ספר המדינה, מסלק ממדינתו הטוטליטארית-אוטופית את המשוררים. המשוררים, טען אפלטון, פועלים על הרגש. הרגש מסכן את השכל ואת שיקול הדעת. השירה היחידה שיש להשאיר במדינה היא ההמנונים: "אין להכניס למדינתנו שום שירה חוץ מהמנונים לאלים ושירי תהילה לאנשי שם."
המנון אמור תמיד לשקף את האידיאולוגיה של מי ששר אותו ולאור זאת שינוי האידיאולוגיה יביא מיידית לשינוי ההמנון. גם תרגום מילות ההמנון הוא פועל יוצא של האידיאולוגיה של המתרגם.

אהוד: מרבית הישראלים כיום, במידה והם יודעים בכלל היסטוריה, (שהרי הרוב הם בורים ועמי-ארצות בה) – אינם יודעים כלל את ההבדל בין קומוניזם, בולשביזם, סוציאליזם, נציונל-סוציאליזם, ציונות סוציאליסטית, תנועת העבודה, שמאל ושמאל חדש.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00750.php
[סוף ציטוט]

לא יהודי – אתאיסט ישראלי (1)
פרופסור יוסף בירנבאום-אגסי זיכרונו לברכה
השבוע הלך לעולמו פרופסור יוסף בירנבאום-אגסי. (1927-2023)
יוסף בירנבאום-אגסי נולד וגדל בירושלים למשפחה חרדית. למד ב"חדר" בגיל 15 התפקר. בשנים 1946-1951 למד פיזיקה, מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1952 קיבל תואר מוסמך בפיזיקה.
בעת לימודיו הכיר את אשתו לעתיד, יהודית, נכדתו של מרטין מרדכי בובר, בת בנו רפאל. באותה תקופה נהפך לקומוניסט-מרקסיסט.
בשנים 1952-1956 קיבל דוקטורט בבית הספר לכלכלה של לונדון בהנחיית הפילוסוף של המדע קרל ריימונד פופר. וגם ערך את המהדורה העברית של ספרו של פופר "החברה הפתוחה ואויביה".
בשנים 1971-1996 כיהן כפרופסור מן המניין לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.
מאז עסק בעיקר בתחומי הלוגיקה, השיטה המדעית והפילוסופיה של המדע, אבל עסק גם בשאלות חברה ולאום.
בשנת 2008 הצטרף יחד עם אשתו לקבוצת אזרחים ישראלים שהגישה עתירה לבית המשפט בדרישה לשנות את רישום הלאום בתעודת הזהות מ"יהודי" ל"ישראלי". בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את העתירה וטען כי הסוגייה "אינה שפיטה". הערעור בפני בית המשפט העליון נדחה גם הוא בפסק דין – עוזיאל הלפרין-אורנן הכנעני נגד משרד הפנים.
בירנבאום-אגסי החל כיהודי דתי הפך לאתאיסט. להגדרתו היה לא יהודי מבחינת הדת וגם לא מבחינת הלאום היהודי. הוא הפריד מלאכותית בין הלאומיות של העם היהודי, ללאומיות של עם ישראל. דבר שהוא סתירה לוגית. העם היהודי הוא עם ישראל. אין עם ישראל שאינו העם היהודי. הנה גם פרופסור ללוגיקה מגיע לסתירה לוגית.
לא למדתי אצלו, אבל אני זוכר לו לטובה הרצאה אחת ששמעתי ממנו. בהרצאה הוא טען שאינו מבין את תורת הפילוסוף הנאצי היידגר. אבן גדולה נגולה מליבי, גם אני לא מבין... וכבר היו לי רגשי נחיתות. לא עוד.

לא יהודי אתאיסט – שוודי (2)
בנימין שליט לא יהודי וגם לא ישראלי-שוודי
בנימין שליט (יליד חיפה, 1935), נולד לקלרה וד"ר איליה שליט, פסיכונליטיקאי שעלה מריגה.
https://www.psychoanalysis.org.il/שליט-דר-איליה/
בגיל 17 נפטר אביו והוא נשלח ללימודים בכרמל קולג' אנגליה, והמשיך כאביו ללמוד פסיכולוגיה, שם פגש את אשתו אן גדס, בת לאב שוודי ונכדתו של סר פטריק גדס, שתכנן תוכניות עיר לתל אביב וירושלים. אימהּ של אן היתה צרפתיה אנארכיסטית אביה סקוטי גדס.
בני הזוג עלו לארץ ב-1960. בנימין שליט עבד כפסיכולוג בחיל הים בדרגת רב סרן.
הבן הבכור אורן נולד ב-1964 שליט לא רצה ברית דתית עם מוהל והזמין רופא. לאחר מכן נולדה הבת גליה, והבן תומר.
בשנת 1968 ביקש שליט לרשום את ילדיו כחסרי דת אבל בעלי לאום יהודי. פקידי משרד הפנים סירבו לעשות זאת, לכן עתר שליט לבג"ץ נגד שר הפנים. רעייתו הצהירה על עצמה שהיא לא מזדהה עם שום דת, דבר שהיה נהוג במשפחתה מזה זמן רב.
שליט נימק את עתירתו בכך שהוא מתכוון לחיות בארץ עם משפחתו ולחנך את ילדיו כיהודים. בנימוקים להכרה בילדים כבני הלאום היהודי הובא גם פועלו של הסב, פטריק גדס, שהביא לתיאורה של אן בידי העותר כ"בת לאב סקוטי, ממשפחה ציונית ותיקה."
בג"ץ (הרבה שנים לפני הרפורמה המשפטית של אהרון ברק) קיבל את העתירה ברוב של חמישה שופטים לעומת ארבעה, ובפסק דין המשתרע על-פני 132 עמודים קבע שעל משרד הפנים לרשום את הילדים כיהודים.
הנימוק לפסיקה היה שאין לתת פרשנות דתית למושג "יהודי" בסעיף הלאום בחוק שהוא במהותו חילוני. מי שמצהיר שהוא יהודי ואינו בן דת אחרת יירשם כיהודי (בתנאי שההצהרה נאמרה בתום לב). כלומר הפרדה בין העם היהודי לדת היהודית.
פסיקת בג"ץ עוררה סערה בקרב הציבור היהודי בישראל, ובעקבותיו הוכנס בשנת 1970 התיקון לחוק השבות, הנותן לראשונה הגדרה אזרחית-חוקית (המבוססת על ההלכה היהודית, אך בהבדלים משמעותיים) למושג מי הוא יהודי: "יהודי – מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת."
בשנת 1972 עתר שליט בשנית לבג"ץ, הפעם בתביעה שירשמו גם את בנו השלישי באופן דומה – כיהודי או כעברי בלאומו. בפעם זו בג"ץ דחה את תביעתו, וזאת לאור השינויים שהוכנסו בחוק השבות בשנת 1970.
בשנת 1975 לאחר שלא קיבל משרה באוניברסיטת באר שבע, עזב שליט את משרתו כפסיכולוג הראשי של חיל הים וירד עם משפחתו לשוודיה, שם עבד כפסיכולוג בצבא השוודי. בשנת 1981 התגרשו בני הזוג ושליט נישא בשוודיה בשנית לאישה שוודית. שליט נפטר ב-1988 וכאתאיסט ביקש לפזר את אפרו בים. אן בת 85 היום, חיה וגרה בקרלשטאט.
בראיון שעשתה אתי אברמוב ב"ידיעות" עם בנו של בנימין שליט, אורן, בן 58, הגר באופסלה ונשוי לשוודית עם ילדים שוודיים, ועם בתו גליה – הם מעלים את הפרשה.
אורן עשה שירות בצבא השוודי, ועקב עסקים שיש לו באיראן ויתר על האזרחות הישראלית. הבן השני תומר בן 51 עזב את הארץ בגיל 4 ואינו דובר עברית. רק הבת גליה, בעקבות אהבה, חיה מחצית השנה בישראל.
אורן מתנאה בכך שהמצב בארץ כל כך רע שרבים מחבריו בארץ חושבים על דרכון גרמני ולרדת לגרמניה. והנה הוא הצליח לצאת קודם, והוא מסכם את הפרשה: "אבא שלנו נלחם לא לטובת הילדים שלו אלא על הכיוון של המדינה. לא אנחנו הפסדנו (אנחנו הרי שוודים) אלא ישראל הפסידה."
(אתי אברמוב, "אבא היה אומר לכם 'אמרתי לכם'", ידיעות 27.1.23)
משום מה אתי אברמוב, נמנעה לשאול אותו את השאלה המסקרנת ביותר, האם הם מרגישים עצמם יהודים (גם אם לא בדת) כפי שביקש אביהם לחנך אותם כפי שנימק בתביעתו המשפטית? כנראה שלא.
מסקנה: לא ניתן להיות יהודי בנפרד מהדת היהודית. ודאי לא בגולה אורן אינו יהודי-שוודי, וכמובן גם לא ישראלי, אלא שוודי.
להישאר יהודי בתודעה, גם אם לא לפי ההלכה, יכולים רק בישראל בה יש מיספר רב של יהודים כאלו. אם היה בנימין שליט נשאר בארץ, (ודוק: הוא עזב בגלל פרנסה לא בגלל נושא תביעתו) – היו בניו נשארים יהודים וישראלים. בגולה זה בלתי אפשרי כי רק יהודי המשלב לאום עם דת יכול להמשיך את קיומו בגולה ככזה.

היטלר צדק כמה כואב
בניגוד לבנימין שליט, כתב "אל-ארצ'י", דיויד סטברו, רואה עצמו עדיין גם יהודי-ישראלי וגם שוודי (יהודי לא גלותי, אלא שוודי).
סטברו מפרסם כתבה על היורדים הישראלים בברלין ומכנה אותם "פליטי תרבות" – "העוסקים במוזיקה, עיתונות, קולינריה ואמנות, וכולם עזבו את הארץ, מי באכזבה מישראל ומי בחיפוש אחר עתיד טוב יותר." (כלומר מה שמניע אותם זה התרבות לא החומר) ובעקבות המצב הוא בטוח שיגיע לדויטשלנד גל של "פליטי תרבות" נוספים. בכתבה מיוחדת הוא מראיין כמה מ"פליטי התרבות":
למשל, יעל נחשון-לוין, מוסיקאית, המספרת ש"כל החוויה היצירתית שלה בברלין היא הניגוד לחוויה שלה כמוזיקאית בישראל. "הבנתי שסבלתי בארץ רק כשהגעתי לכאן. הבנתי שהחוויה של להיות אמן בארץ היא חוויה של עלבון מתמשך. ככל שאני מעמיקה שורשים כאן, ברור לי עד כמה היחס בארץ היה מתעלל. עד שהגעתי לברלין לא ידעתי למה אני מרגישה רע."
למשל, טל אלון, עיתונאית ישראלית שהגיעה לברלין ב-2009, אומרת שיש מילה אחת שמתמצתת מרכיב של החיים בברלין שהוא כנראה אחד מכוחות המשיכה לישראלים המחפשים מקום ליצור בו. "המילה הגרמנית פָיֶרְאֲבֶּנְד (Feierabend) היא הלחם של המילים 'חגיגה' ו'ערב'. זו המילה שמתארת את סוף יום העבודה.
למשל, דקל פרץ, יהודי מערבי-מוגרבי-מרוקאי שרצה להשתאכנז וירד לאשכנז. הוא גדל בבית דתי אורתודוקסי והחיים בברלין התחילו אצלו דווקא כדרך להתרחק. הוא הגיע לעיר ב-2002 בטיול שאחרי הצבא, ישירות מגואה, התחתן עם גרמנייה שהתגיירה והוא אב לילדה. מכיוון שעדיין רצה לחגוג את החגים, התחיל לבקר בבית הכנסת הוותיק בית הכנסת פרנקלאופר, שהוקם ב-1916 ונהרס בחלקו בליל הבדולח ובהפצצות במלחמת העולם השנייה. והפך למנהל התוכניות של עמותת הידידים שלו. אבל אם בהתחלה אלה היו רק אירועים למשפחות, חגיגות מימונה או מסיבות חנוכה, היום מתנהל בו מרכז קהילתי ומרכז תרבות יהודי. סמוך, שפרץ עומד בראשו. פרץ מסכם: Ich bin ein Berliner "אני ברלינאי (אשכנזי). אני בונה מוסדות לבת שלי, לנכדים שלי ולאלו של ידידיי. אני כאן כדי להישאר." (איזו אירוניה חגיגות מימונה באשכנז).
גם דורון מסטיי המכונה צ'רלי, בן למשפחת עולים ממרוקו שלמד בפנימייה בירושלים ושירת בצנחנים, רצה להשתאכנז באשכנז. ב-2019 החליט לרדת לברלין, שאותה הוא מגדיר כבירה של המוזיקה האלקטרונית בעולם, "כמוזיקאי רצינו להגשים את הקריירה שלנו," הוא מספר, "היינו מתוסכלים כי היה קשה לקבל גיגים בתל אביב. הרגשנו שבברלין נהיה נגישים יותר וזה יעשה לנו טוב." – "נוח לי לעבוד כאן כי אני זקוק לשקט ולניתוק כדי ליצור. כאן אני מתפרנס ממה שאני אוהב, מי שנמצא כאן לתקופה ארוכה יודע שאין לאן לחזור. גם מבחינת יוקר המחייה וגם מבחינה פוליטית."
(דיויד סטברו, "יש כאן בברלין פליטי תרבות ישראלים. עכשיו, אחרי הבחירות, בטח יגיע גל חדש", "אל-ארצ'י", 5.1.23)
https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/2023-01-05/ty-article-magazine/.highlight/00000185-724b-d896-aba7-f36fa8d90000
לאחר שבוע פרסם דיוויד סטברו כתבה נוספת: "בסוף השבוע שעבר הופיעה במוסף 'גלריה שישי' כתבה שבמסגרתה ריאיינתי יוצרים ישראלים החיים בברלין. הכתבה עוררה תגובות רבות, חלקן זועמות.
"הישראלים בברלין," מסכם סטברו, "יכולים להוות חלק מהמאמץ למניעת הפיכתה של ישראל למדינה קנאית, סגורה ומנותקת. התגובות לכתבה עליהם ב'גלריה' הראו, שיש מי שמונעים משנאה, זלזול וקנאה, ויש המודאגים מבריחת מוחות, אובדן זהות ושיקולים דמוגרפיים. ואולם, מי שמודאג מדמותה של ישראל יכול לראות בתפוצה הישראלית-הברלינאית לא נטל או כישלון, אלא להיפך, גשר אל העולם. במובן הזה היא כבר איננה חלק מהבעייה, היא חלק מהפתרון."
(דיויד סטברו, "נפולת של נמושות? התפוצה הישראלית בברלין היא גשר אל העולם", "אל-ארצ'י", 17.1.23)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-01-17/ty-article-opinion/.premium/00000185-c02e-d5d8-ab85-c57e02ad0000

ברלין – למה חזרתם לכאן אחרי שרצחנו 6 מיליון יהודים?
הירידה מישראל לברלין, אומר דיוויד סטברו היא חלק מהפתרון של ישראל, אבל השאלה היחידה שהוא לא שאל את "הברלינאים" החדשים, היורדים הישראלים לדויטשלנד, היא למה בכלל הם כופים את עצמם על הגרמנים? למה הם נדחפים לגרמניה? האם אין להם כבוד עצמי? הגרמנים הרי לא רוצים אותם. איזה טיפוס אנושי מכוער כופה עצמו בכוח על אחרים?
תגובת הגרמני מברלין לישראלי היורד "למה חזרתם לכאן אחרי שרצחנו 6 מיליון יהודים?" נהפכה לוויראלית:
אומר הגרמני לישראלי יורד: "בעוד עשר שנים לא תחיה יותר. זאת האדמה שלנו זו לא אדמה שלך. לך חזרה לפלשתינה. אצלכם זה הכול סובב סביב הכסף, כסף... אתם עוד תקבלו את החשבון בעוד חמש או עשר שנים אתה וכל המשפחה שלך. אתה תקבל את החשבון. מה אתם מחפשים כאן אחרי 1945? מה חיפשתם כאן? הרגנו שישה מיליונים מכם מה יש לכם לחפש כאן? מה אתה מחפש כאן? אנחנו לא אוהבים אתכם. מה יש לך לחפש כאן?
הישראלי היורד קורא בעליבות נפש: "פוליציי! פולציי!"
גרמני: "אף אחד לא יגן עליכם, אף אחד. אתם תסיימו בתאי הגזים. כולכם בחזרה לתאי הגז המטומטמים שלכם. אף אחד לא רוצה אתכם כאן. אתה והמסעדה הקטנה שלך כאן."
(ברלין – למה חזרתם לכאן אחרי שרצחנו 6 מיליון יהודים?(
https://www.youtube.com/watch?v=m3HIddl-xZU&feature=emb_title
עצוב מאוד לראות ולהיווכח. כל היורדים הישראלים לגרמניה בכתבה של סטברו מאששים היום (בניגוד לעבר) את תורתו של היטלר שהיהודים הינם רק תאבי הכסף טפילים פרזיטים בגוף הפולק הגרמני. מאוד עצוב לראות שתורת היטלר הוכחה כנכונה על הישראלים היורדים. היטלר צדק. (כמובן באנאליזה לא בפרוגנוזה).

רע"ם מגנה את המבצע של צה"ל בג'נין ותושבי אום אל פחם מפגינים
"המבצע בג'נין הוא טבח מתועב וחושף את הפנים האמיתיות של הכיבוש," כתבו חברי הכנסת מרע"ם שהמעיטו בממשלה הקודמת לצאת בגינויים. במקביל, ערבים-מוסלמים אזרחי ישראל, קיימו שיירת מחאה בוואדי ערה עם דגלי סייקס (המסמלים בצבעי החליפויות המוסלמיות את האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי והגזענות המוסלמית).
והנה הפתעה. ההפגנה עוררה לא אחר מאשר הח"כ לשעבר יועז הנדל (טיבי לא תומך טרור) שכתב: "אום אל-פחם נגד כוחותינו שחיסלו את המחבלים בג'נין. שטח מדינת ישראל. תקראו לעצמכם ימין מלא, ימין ריק. רפיסות וביזיון כזה לא נראו הרבה זמן."
https://www.mako.co.il/news-military/2023_q1/Article-4a905c70723f581027.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
ולחשוב שממשלת ישראל היתה תלויה בהם.

עינת גֶז לא מזהירה מסכנה של נזק כלכלי אלא גורמת אותו בעצמה
עינת גז, מנכ"לית חברת התוכנה פאפאיה גלובל, שמפתחת מערכת מבוססת מחשוב ענן לניהול עובדים ומוערכת בכ-3-4 מיליארד דולר, הודיעה שהחליטה להוציא את כל כספי החברה מישראל עקב הצהרות ראש הממשלה כי הוא "נחוש להעביר רפורמות, שלטענת גז יפגעו בדמוקרטיה ובכלכלה." בנאום שנשאה בהפגנה המרכזית נגד הרפורמה בשבת היא אמרה. "קוראים לי עינת גז, עליתי למדינה בגיל 4, ההורים שלי עזבו את מרוקו ותוניס ועלו לישראל, לנתניה. הם לא שמעו על סטארטאפ, על יוניקורן. הם ידעו דבר אחד: רק במדינת ישראל, היהודית, הדמוקרטית, הבת שלהם תוכל להגשים את החלום."
https://www.bizportal.co.il/capitalmarket/news/article/811492
גֶז מקווה לסחוט באיומים של הוצאת הכספים מהמדינה את הממשלה. גם אם המטרה כשרה האמצעים אינם מצדיקים אותה. ייאמר ברורות עינת גֶז לא מזהירה מסכנה של נזק כלכלי למדינה, אלא גורמת אותו בעצמה. לגֶז המתנאה במוצאה המערבי-מוגרבי לא אכפת מכך שבעקבות מעשיה אנשים מבני עדתה (מה שאבישי בן חיים קורא "ישראל השנייה") יגוועו ברעב, ובלבד שתצליח במעשה הסחיטה.
דובי פרנסס, מהמשקיעים ב"פאפאיה גלובל", מסביר מדוע יצא נגד החלטת המנכ"לית להוציא מישראל את כספי החברה. "תפסיקו להשתגע, לא תהיה בהלה של משקיעים. הכלכלה מדהימה, אי אפשר לסכן אותה מרוב שהיא מדהימה. 'התנהלות נתניהו אחראית' ואני הולך להעצים את ההשקעות בישראל.
"אנחנו, מנהלי הכספים, בסופו של דבר קיבלנו כסף. אנחנו לא בעלי הממון. עינת גז היא לא בעלת הממון. הכסף בחשבון הבנק של 'פאפאיה גלובל' לא שלה –זה הכסף של המשקיעים שלה, חבר'ה כמוני. אגב, זה גם לא הכסף שלנו, זה הכסף של המשקיעים המוסדיים שנתנו לנו כסף. זה גם לא הכסף שלהם, זה כסף של חוסכי הפנסיה."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=779204&forum=scoops1
עמית סגל העיר בסרקזם: "ברוח אמיצה ודיסידנטית זו, אך מתבקש שפפאיה גלובל גם תסגור את סניפיה בפולין (קרמליצ׳קה 27 קראקוב), הונג קונג וסינגפור, שלושה מוקדים בינלאומיים של פוליטיקה סמכותנית ובתי משפט מוחלשים. הרי לא יעלה על הדעת שמדובר בעצם בצעד נגד ביבי וסמוטריץ ולא בדאגה כנה למצבה של מערכת המשפט..."
https://twitter.com/amit_segal/status/1618505473283743745?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email
המעשה של גֶז פסול מעיקרו. היא אינה מזהירה את ישראל מנזק כלכלי עתידי אלא גורמת אותו בעצמה.

בג"צ וחוקי המדינה
"לפי חוק יסוד: הכנסת, החלטת ועדת הבחירות המרכזית לפסול מועמד או רשימה טעונה את אישורו של העליון. ואכן, לאורך השנים זה נהפך לריטואל קבוע מדי סבב בחירות: ועדת הבחירות המרכזית פוסלת מועמד/רשימה ערבי/ת, ובג"ץ הופך את ההחלטה, זה אחד הכוחות המניעים של ה"רפורמה" המשפטית – התחושה שיש פער גדול מדי בין מה שהחוקים אומרים לבין האופן שבו בג"ץ מפרש אותם."
מפתיע, אבל כך כותבת עיתונאית "אל-ארצ'י", האקטיביסטית הפרו-איסלמית, העולה מארגנטינה, קרולינה לנדסמן. והיא ממשיכה: "יו"ר הקואליציה, אופיר כץ (ליכוד), הניח השבוע על שולחן הכנסת הצעה לתיקון חוק יסוד: הכנסת. התיקון המוצע הוא 'הרחבת העילות למניעת השתתפות בבחירות.' עד היום בית המשפט דרש שיציגו לפניו הוכחות משמעותיות ל'תמיכה בטרור' במידה שתצדיק פסילת מועמד או רשימה בידי ועדת הבחירות המרכזית. על פי התיקון המוצע, די יהיה בהצגת התבטאויות אחדות כדי לפסול מועמד או מפלגה ('הבעת גילויי אהדה או תמיכה במאבק מזוין, אף אם לא נעשו באופן מתמשך'). גם תמיכה במפגע יחיד, ולא רק בארגון טרור, תהיה עילה לפסילה. למשל, ביקור של ח"כ בבית משפחה של 'מחבל', או ציוץ אוהד. לדידו של כץ, סעיף 7א' 'פורש על ידי בית המשפט העליון באופן צר.' במובן מסוים ניתן לומר שהתיקון מבקש להתגבר על בג"ץ, או ליתר דיוק על הפרשנות (הצרה) שלו לאורך השנים. בדברי ההסבר להצעה מצוין, ש'כוח רב זה שניתן לבית המשפט העליון מעקר את כוחה של הוועדה והופך את החלטותיה לחסרות משקל וערך ממשי.'
"אבל המוקש האמיתי בחוק אינו בסעיף התמיכה בטרור," מדגישה לנדסמן, "אלא בתנאי הראשון: "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם... במפורש או במשתמע... שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
"אציין שאני (קרולינה לנדסמן) מתנגדת לסעיף זה, כי משמעותו היא שכל מי שדוגל בהפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה (כיבוסית למדינה ערבית-מוסלמית) אל"ף־בי"ת של דמוקרטיה – אמור להיפסל מלרוץ לכנסת. מכיוון שזה מה שאני חושבת, שמחתי כשבכל פעם שוועדת הבחירות המרכזית פסלה את בל"ד – בג"ץ הפך את ההחלטה. אבל בדיוק בגלל זה גם היה לי ברור, שמי שתומך בחוק הקיים רצה לתלוש לעצמו את השערות כשבג"ץ הפך את ההחלטה, למרות שהחוק לא יכול להיות ברור יותר. אני ותומכי החוק זיהינו את אותה 'בעיה': בג"ץ פירש את החוק באופן שעוקף את הכתוב בו.
"אחת הטענות החזקות שנשמעות מפי מתנגדי הרפורמה היא שהיא מכוונת למנוע את הייצוג הערבי בכנסת. זה נכון, אבל התשתית החוקית כבר קיימת ולא זכור לי מאבק נגדה. מתנגדי הרפורמה אולי הסתפקו בהנחה שבג"ץ יטפל בזה, בלי שיהיה צורך לשנות את החוק. אבל מי שרוצה להבטיח את הייצוג הערבי בכנסת לא צריך להשאיר זאת בידיים של בג"ץ, באמצעות פרשנות יצירתית לחוק, אלא להיאבק על ביטול הסעיף הזה בחוק, ואת זה עושים בכנסת.
"השאלה המעניינת היא כמה חברי כנסת ואיזה נפח מהציבור מוכנים לבטל את החוק שלפיו התומכים במדינת כל אזרחיה (כיבוסית למדינה ערבית-מוסלמית) ומתנגדים לישראל כ'יהודית ודמוקרטית' לא יורשו לרוץ לכנסת?"
(קרולינה לנדסמן, "תיאבקו גם כדי להבטיח ייצוג ערבי?" "אל-ארצ'י", 27.1.23)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-01-27/ty-article-opinion/.premium/00000185-f068-def6-a7b5-fd6e8b760000
אז התשובה לקרולינה לנדסמן ברורה: רק מיספר זעום של חברי כנסת יהודים ומהציבור היהודי תומכים בחיסול מדינת היהודים והפיכתה לדיקטטורה ערבית-מוסלמית (כמו שאר הדיקטטורות הפשיסטיות הערביות) בה תומכת לנדסמן. בטוח שגם בארגנטינה מולדתה לא היו רבים היו המסכימים להפוך אותה לדיקטטורה ערבית-מוסלמית. לישראל כדאי לקחת דוגמה מאם הדמוקרטיות אנגליה, שבעת מלחמת העולם השנייה סילקה את חבר הפרלמנט סר אוסוולד מוסלי, שתמך בגרמנים ,מהפרלמנט הבריטי, ושלחה אותו ואת כל חסידיו למאסר. רק דמוקרטיה כזו תוכל לשרוד. לא דמוקרטיה המאפשרת לאויביה לשמש כגייס חמישי בפרלמנט שלה.

למה צונזר בחריש סרט על פרדי הירש?
אלפרד פרדי הירש (1916, אאכן-1944, אושוויץ) היה ספורטאי ואיש חינוך יהודי-גרמני שפעל למען ילדים ובני נוער בגטו טרזין ובבלוק הילדים שהקים בבירקנאו. הוא מוכר כאחד המחנכים הגדולים בתקופת השואה, שנתן לילדים תקווה וערכים בעיקר דרך אימוני הספורט והחינוך הגופני.
הירש היה הומוסקסואל גלוי. ב-1936 הכיר את בן-זוגו, יאן (יֶנדָה) מאוטנר (1914-1951), סטודנט לרפואה מברנו, שלימד גם הוא חינוך גופני ב"מכבי" בעירו. השניים התגוררו יחד בברנו מ-1936 ועד 1939 והיו זוג מוכר בעיר. באפריל 1940 הצטרף מאוטנר לחברו בפראג, ולימד לצידו חינוך גופני ב"הגיבור פראג".
ב-1933 היגרה משפחתו לבוליביה, בעוד הוא נשאר בגרמניה עקב רצונו לעלות לארץ ישראל. הוא עבר לדיסלדורף שם הועמד בראש תנועת הצופים היהודיים.
ב- 1935 היגר לצכוסולבקיה כיון שרדפו אותו עקב היותו הומוסקסואל והיה פעיל בפראג באגודת מכבי פרג. ב-4 בדצמבר 1941 נשלח לטריזנשטט. העובדה שהירש הגיע מגרמניה והתנהל בביטחון עצמי ואסרטיביות הקנתה לו מידה מסוימת של כבוד מצד כמה קציני אס אס במחנה. כך, הוא הצליח להשיג מקום למגרש משחקים, שבו התקיימו במאי 1943 משחקי "מכבי טרזין". הירש זכה גם באפשרות לבחור מועמדים למשלוחים המתוכננים להישלח למזרח, ולעיתים קרובות ניצל זאת להצלת ילדים.
בקיץ 1943 הגיעו לטרזין 1,200 ילדים מגטו ביאליסטוק שהיו מיועדים להישלח לאושוויץ. הם הוחזקו בבידוד משאר היהודים בגטו, ונאסר כל מגע איתם. למרות זאת, הירש ניסה להיכנס אל הצריפים שלהם וליצור קשר עם מטפל הקבוצה. הוא נתפס על ידי הנאצים, וכעונש הוחלט לגרשו במשלוח הבא למחנה אושוויץ-בירקנאו. הוא נשלח לשם ב-6 בספטמבר, יחד עם עוד 5,000 אסירים.
בשונה מטרנספורטים אחרים שנשלחו לאושוויץ, בהם 90% מהמשולחים נשלחו להשמדה בתאי הגזים עם הגיעם, הטרנספר של ספטמבר 1943 מטרזינשטט יועד להקמת מחנה משפחות במחנה בירקנאו, הצמוד למחנה אושוויץ. כתעמולה לצלב האדום.
הודות ליכולתו לשאת ולתת עם המפקדים הנאצים, הירש הצליח לאסוף לאחד ממבני העץ במחנה המשפחות בבירקנאו כ-300 ילדים שגורשו מטרזין והפך לראש בלוק הילדים שניהל את כל פעילויותיהם. הילדים בילו בבלוק 31 את רוב היום וחזרו למשפחותיהם בלילה. שם הם אכלו, כשבנוסף למרק, הושג עבורם גם מזון מחבילות שהגיעו למחנה לאנשים שכבר נספו. אף על פי שהילדים סבלו באופן טבעי מרעב, אף אחד מהם לא מת מרעב או מתזונה לקויה, וההיגיינה נשמרה בקפידה. הילדים היו מוגנים משלטון הטרור של אנשי האס-אס, והירש אף דאג שהמסדרים היומיים יהיו קצרים ויתקיימו בבלוק עצמו, לא כמו מסדרי האסירים המבוגרים, שנמשכו שעות והתקיימו בגשם ובקור.
בבלוק נערכו בחשאי שיעורים מאולתרים, בקבוצות קטנות, על פי הגיל. לא היו כלי-כתיבה, מחברות וספרים. המורים ישבו עם קבוצות הילדים והעבירו את תוכנם של ספרים שהם זכרו בתחומי התמחותם, כמו גאוגרפיה, היסטוריה ויהדות. במסגרות אלה הילדים גם שיחקו במשחקים, למדו ושרו שירים בצוותא, העלו הצגות ועסקו בפעילות ספורטיבית יומיומית לחיזוק הגוף. פעולות משחק אחדות נערכו בהשתתפות אנשי האס-אס, כולל יוזף מנגלה, שהושיב את הילדים על ברכיו ואמר להם לקרוא לו "דוד".
לקראת סוף פברואר 1944, חברי תנועת ההתנגדות במחנה יצרו קשר עם הירש, מאחר שידעו כי כל האסירים הולכים להישלח אל מותם בתאי הגזים וראו בהירש – שנהנה מסמכות טבעית בין האסירים – מנהיג פוטנציאלי למרד המתוכנן. הירש מצא עצמו עומד בפני דילמה קשה: הוא ידע שמרד פירושו סיכוי לבריחה אפשרית של קומץ אסירים, אבל גם מוות בטוח של רוב האסירים, בהם כל הילדים. בראשית מרץ 1944 נדרשו אנשי מחנה המשפחות להתארגן לקראת העברתם למחנה הסגר בשם היידברק. הירש נפרד מחניכיו, בלי לדעת שהם מיועדים להשמדה בימים הבאים. ב-7 במרץ נשלח כל מחנה המשפחות, כולל הילדים, לתאי הגזים באושוויץ. לפני מותם הספיקו לשיר את ההמנון הצ'כי ואת "התקווה". דבר החיסול הזה נודע להירש רק למחרת, מפי איש תנועת ההתנגדות רודולף ורבה. הירש התבקש להחליט האם יעמוד בראש ההתקוממות. הוא פנה להתלבט עם עצמו בחדר צדדי, ושעה לאחר מכן ורבה מצא אותו שם חסר הכרה. רופא קבע שהוא לקח מנת יתר של כדורי הרגעה. באותו ערב נשרפה גופתו של הירש במשרפות בירקנאו, יחד עם עוד 3,792 גופות של אסירי טרזין לשעבר ממחנה המשפחות. ישנן השערות שונות לגבי מה שקרה בדקותיו האחרונות, ולא ברור אם הוא התאבד. על פי אחת הסברות, הרופאים – שנהנו מיחס מועדף במחנה – נתנו לו בכוונה מנת יתר של כדורים כיון שידעו כי מרד יגרום למות כולם, ולכן ניסו למנוע זאת.
https://he.wikipedia.org/wiki/פרדי_הירש
עיריית חריש ביטלה השבוע הקרנה לסרט התיעודי "פרדי היקר", על פרדי הירש. משיחה שהקליט יוצר הסרט רובי גת עם העירייה, עלה כי הסיבה לביטול היא הצגת זהותו המינית של הירש בסרט, כהומו שהיה מחוץ לארון.
הסרט יצא בשנת 2017, ושודר בתאגיד "כאן" מיספר פעמים. האירוע נקבע לפני מיספר חודשים במרכז הקהילתי של חריש, לרגל יום השואה הבינלאומי, ואמור היה לכלול שיחה עם גת. ההקרנה היתה אמורה להיות חלק ממיזם שמפעיל המשרד לשוויון חברתי ברחבי הארץ, לפיתוח וביצוע תוכניות למען קהילות להט"בים ברשויות מקומיות, שאליו הצטרפה גם חריש בתקציב של כמאה אלף שקלים בשנה.
בשיחה שהקליט גת בשבוע שעבר, אמרה לו מנהלת מחלקת הצעירים בעירייה על נסיבות הביטול כי: "לצערנו יש לנו איזה 'פוס' כרגע, יש לנו איזה 'קרייסיס' על התוכנית בכללי. כי אנחנו עיר מעורבת וזו תוכנית חדשה ועיר חדשה..."
גת שאל, "אם כך, זה בגלל להט"בופוביה?"
המנהלת השיבה: "זה קשור לקהילה, כן, אין ספק. הלכנו צעדים אחורה בגלל 'פיצוצים' שהיו. בעוד כמה שנים נוכל להגיד כבר אחרת, כשהכול יהיה יותר חלַק ויותר נכון."
ההקלטה פורסמה בתוכנית "שש עם עודד בן עמי" בערוץ 12.
https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/2023-01-23/ty-article/.premium/00000185-df63-df16-affd-dfe7f69f0001
אם ביטול ההקרנה נבע מלחץ של הגזען ההומופוב אביגדור פישהיימר-מעוז, או גורמים מטעמו. אנחנו נמצאים בבעייה קשה.

משתה
העבר-ירדנים חילקו הלילה ממתקים ליד שגרירות ישראל ברבת עמון – בעקבות הפיגוע בירושלים:
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=779318&forum=scoops1
ומי ספק להם מים לשתייה? ישראל.

לא לחכות לרמאדן
מנהיג הג'יהאד האיסלמי, דאוד שהאב הצהיר: "המערכה הבאה תתרחש עוד לפני הרמדאן והיא תקרא – מסגד הקצה (אל אקצא) ואל-קודס (ירושלים)."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=779360&forum=scoops1
היכונו.
נעמן כהן