את ההגדרה היפה ביותר לדמוקרטיה שמעתי מפרופסור ישעיהו ליבוביץ'. "דמוקרטיה," הוא אמר, היא "משטר המגן על האדם מפני מדינתו." הגדרה נפלאה.
הבעיה שהוא ייחל למלחמת אזרחים בה ייכפו חוקי ההלכה.

אל תהיו חמורם של משה רפאל ווינטרופ-גפני
יו"ר ועדת הכספים מיהדות התורה, חבר הכנסת משה רפאל ווינטרופ-גפני, אמר בוועידת "יתד נאמן" כי "34 שנים אני מחכה שנוריד את הכוח של בג"ץ, מאז שנבחרתי לכנסת. 34 שנים אני מחכה לזה, והיום העברנו את פסקת ההתגברות – ומיד אחרי זה את חוק החמץ ואת חוק הבוררות על פי דין תורה."
גפני ציין כי לפני 24 שנים בדיוק היתה "הפגנת החצי מיליון" של החרדים נגד בית המשפט העליון, וכעת סמלי שהחוקים הללו עברו דווקא היום במליאת הכנסת. "אין נושא שקשור לחיים שלנו, החיים היהודיים התורניים בארץ ישראל, שבג"ץ לא התערב," תקף. "אנשים שואלים למה אנחנו מתערבים בעניין הזה. אבל אנחנו שמחים, הצרות הכי גדולות שלנו הגיעו מבג"ץ. אין תחום שהוא לא פגע בנו."
htps://m.ynet.co.il/articles/b1mxj11eas
ווינטרוב-גפני אמנם מתנאה להיות חרדי, אבל עובר על הדיבר התשיעי האוסר על שקר. על שקריו של גפני ועזרת בג"צ לחרדים ראו ב"מהצד השני" 26.2.23 של גיא זוהר:
https://www.kan.org.il/program/?catid=1416
דקה 4.04
המאבק של החרדים בבית המשפט העליון ארוך וממושך ומטרתו ביטול כוחו של בג"צ כפוסק בעניין שיוויון, כך שניתן יהיה למשל לבטל את חובת גיוס החרדים לצבא, ויתיר את הדרת הנשים. למותר לציין שהפיכה משטרית למען מטרות אלו, אינה מקובלת אפילו על ההארד קור של הביביסטים היהודים-הערבים הנאבקים להפיכה משטרית, אך לא למען החרדים, אלא למען ביבי. ודאי שהן אינן מקובלות על העורך אהוד בן עזר, ובטוחני שגם לא על יוסף גסינביץ'-אחימאיר. אם כי נראה שהוא ביחד עם יריב לוין מוכנים להרוס הכל כמו הסיקריים (הסיכנאים) מימי הבית השני (שאביו אימץ את שמם ב"ברית הבריונים") ובלבד שינקמו במקימי הדמוקרטיה הישראלית שהצילו אותה מניסיון הפוטש של אלטלנה שעשה סנדקו של יריב לוין מייצ'סלב בגון-מנחם בגין, ומפקד האוניה לנקין (דודו מדרגה שנייה) כשצבא הכיבוש המצרי נמצא 30 ק"מ מתל אביב.
כיום שהסכנה הביטחונית עדיין עומדת יש להיזהר היטב לא להיות חמורם של משה רפאל ווינטרופ-גפני. לסיכום: רפורמה משפטית כן. ובהסכמה רחבה. הפיכה משטרית בהחלט לא.

יאיר שטרן נגד ההפיכה המשטרית
יאיר שטרן, בנו של מייסד הלח"י אברהם שטרן (יאיר), יצא במילים יוצאות דופן בחריפותן נגד ההפיכה המשטרית. לכן אני חושב שכדאי להביא אותן במלואן ללא קיצור:
"למרבה הבושה, על הכנסת השתלטה חבורת פוליטיקאים יס-מנים וקיצוניים, שהצביעה פה אחד ומפוחד בעד הרס המדינה. ביבי, ראש הממשלה, עומד לא אומר מילה, למרות האזהרות. הוא רואה את האנשים שיודעים שגונבים להם את הבית לטובת מדינת הלכה דיקטטורית. אז כל שנותר לעשות הוא להפעיל כוח כלכלי מסיבי ולשתק את המשק.
"עד היום נהגתי לכתוב הערות ותגובות קצרות בפייסבוק או בווטסאפ לגבי כתבות או פוסטים בנושא הפוליטי. אבל היום 48 שעות אחרי שחבורה של פוליטיקאים יס-מנים הצביעה פה אחד ומפוחד בעד הרס המדינה שלי, החלטתי לשבת ולכתוב. לא מאמר ארוך, אני חסיד הקיצור. אני פשוט משתגע מהחוצפה של הרבה ח"כים חדשים שזה מקרוב באו והם או חסרי תרבות שלטונית, או חסרי השכלה אוניברסלית, או חסרי השכלה בכלל – מעזים לתקוף במילים בוטות וגם בקללות ונאצות את מערכת המשפט המפוארת (אם כי לא נקייה משגיאות) שנבנתה כאן, את האליטה החיובית שנותנת לישראל את מקומה המכובד בקרב אומות העולם וגם פוליטיקאים מכובדים מהאופוזיציה שעשו הרבה למען המדינה. אלה שקוראים לבנימין בגין, או לגדעון סער שמאלן או בוגד, אלה שחושבים שרמטכ"לים כמו בוגי יעלון או אייזנקוט הם אפסים ואנרכיסטים –הם הבושה שלי.
"אני מתבייש בכך שהכנסת התמלאה בטיפוסים קיצוניים כמו בן גביר ושמחה רוטמן, ב-6-7 חיילים אלמונים בש"ס שסרים כעיוורים לגחמות של אריה דרעי, ב-30 שפנים בסיעת הליכוד הממלאים פיהם מים ומפחדים להוציא מילה נגד ביבי נתניהו או נגד ההורס של מערכת המשפט, יריב לוין. הוא המסוכן ביותר. מבייש את משפחתו – דודו אליהו לנקין, עליו השלום, היה מפקד אלטלנה. הסנדק שלו היה מנחם בגין, המתהפך היום בסאלטות בקברו. יריב לוין שואף לרשת את ביבי ומתעלם מכל תמרורי האזהרה מסביב.
"והעיקר ביבי. אפשר להגיד עליו כל דבר, אבל טיפש הוא לא. והוא רואה איך הכול נהרס מסביב ולא אומר מילה. הוא שומע את בכירי הכלכלנים בעולם מזהירים, את חברות ההשקעה הגדולות, מנהלי הבנקים הגדולים, נגיד בנק ישראל. כולם אומרים לו שתהיה פגיעה בכלכלה. כבר רואים את זה. חברות הייטק ומשקיעים מוציאים כספים מהארץ, השקל נחלש מאוד, הבורסות אדומות – והוא ממשיך את המנטרה שהכלכלה חזקה. נשיא ארצות הברית מזהיר אותו, מנהיגי אירופה מזהירים אותו, מפקדי צה"ל אומרים שצה"ל עלול להיפגע והוא בשלו. שבוי בידי יריב לוין ובידי בני משפחתו, מפחד לעצור רגע, לקחת נשימה עמוקה ולהגיד, רגע חושבים. הוא הרי לא אידיוט – הוא רואה מאות אלפי ישראלים מפגינים ברחובות, עולים לירושלים עם דגל ישראל בידם, אנשים שיודעים שגונבים להם את המדינה וזו לא גחמה של השמאל. אלה אנשים מכל העדות ומכל הזרמים ומכל היישובים שחרדים לגורל הבית, שרואים שהולכת לקום פה דיקטטורה או מדינת הלכה בנוסח איראן, או שתיהן ביחד.
"זה פשוט לא ייאמן. כ-24,000 איש ואישה נפלו והקריבו את חייהם מאז מלחמת השחרור: במלחמות, במבצעים, בתאונות אימונים בפיגועי טרור, במחתרות הלוחמות לקראת מלחמת העצמאות, כולל אבי אברהם שטרן – 'יאיר'. אלה שנותרו בחיים בנו כאן מדינה מפוארת עם צה"ל חזק ואדיר, עם מערכת רפואה מהמתקדמות בעולם, תעשייה רגילה ותעשיית הייטק בחוד העולמי, מערכת חקלאות מצטיינת, מערכת חינוך נהדרת – בקיצור מערכות מופלאות כמעט בכל תחום, בזמן קצר יחסית ותוך כדי משטר דמוקרטי-ליברלי (שאינו חף משגיאות), אבל הסך הכול הוא נפלא ובבחינת נס. הנופלים היו בטוחים שהקריבו את חייהם הצעירים למען מטרות נעלות אלה.
"והנה באה חבורת אפסים, רק כך אפשר לכנות את חבורת הדגים השותקים והשפנים הפחדנים, ומצביעה בעד חוקים שהם הרס הדמוקרטיה ומשום כך הרס המדינה. לצערי הרב, מנהיגי האופוזיציה, ובעיקר שני המובילים אותה, לפיד וגנץ, חסרים את הכריזמה לסחוף אחריהם המונים או להפעיל תרגילים פרלמנטריים שיעצרו את החקיקה.
"לפיכך כל שנותר הוא הפעלת כוח. לא ירי, פצצות או אלימות. כוח במובן שקבוצות בעלות כוח כלכלי ישבשו את המשק. שביתות, סגירת בנקים, הפסקת שירותים חיוניים כמו תחבורה, רפואה, מים, חשמל ועוד. רק אלה יביאו את הממשלה ועושי דברה להתחנן להידברות ולמשא מתן שיאפשר הכנסת כמה תיקונים סבירים במערכת המשפט – אבל לא יהרסו את המדינה."
(יאיר שטרן, כלכליסט 22.2.23)
https://m.calcalist.co.il/Article.aspx?guid=hjvcxp7ai
טבעי הוא לכן שמיד קפץ מולו יוסף גסינביץ'-אחימאיר שבא לשמור על אחדות מחנה בני הפורשים לשעבר. הוא קובל על כך שבדומה ליאיר שרקי שיצא מהארון מינית, כך גם יאיר שטרן הבן יצא מהארון פוליטית: "קצת אכזרי לומר 'יצא מהארון', מטאפורית, כשמדובר ביאיר שטרן," מעיר באירוניה אכזרית גסינביץ'-אחימאיר, "ב-1942 הוצא אביו מהארון בדירה שבה הסתתר, וכדורי המרצח האכזרי מורטון פילחו את עורפו," ממשיך גסינביץ'-אחימאיר. "מחולל לח"י האלמותי הותיר אחריו שירת חירות רבת השראה, ובראש הרשימה כמובן – 'חיילים אלמונים'. באיזו התלהבות שר הקהל את ההמנון הזה ליד קברו בנחלת יצחק. והנה בנו יחידו, שאותו לא זכה לראות, נוטל את צמד המילים הכה משמעותי הזה, ומכתים אותו כשהוא קובע כי 'שישה-שבעה חיילים אלמונים בש"ס סרים כעיוורים לגחמות דרעי.' הנה מי שאולי מתהפך בקברו, כמה צר לי לומר – 'החייל האלמוני' אברהם שטרן הי"ד, שמשורה שחרר אותו רק המוות, ולבטח לא היה רוצה לראות את הקרע המסכן את שלמות 'המולדת המקודשת'."
(יוסי אחימאיר, "לא על התייצבותו של יאיר שטרן נגד הרפורמה אנו מתפלאים", "מעריב", 27.2.23).
https://m.maariv.co.il/journalists/Article-983877
יוסף גסינביץ'-אחימאיר צודק כמובן בהשערתו שאביו של יאיר שטרן הבן, אברהם שטרן "מתהפך בקברו." אברהם שטרן התנגד ובז לדמוקרטיה. הוא לא קיבל את מרות מוסדות היישוב הדמוקרטיים ופרש לארגון האצ"ל, וגם לא קיבל את מרותו ופרש ממנו והקים את ארגונו הלח"י תוך לקיחת המנון האצ"ל שהפכו להמנון הלח"י.
הוא ניסה לקיים מו"מ עם גרמניה הנאצית כאשר פינטז בעיוורון מוחלט על ברית פוליטית עם היטלר לפיה הוא ייתן יד להקמת מדינה יהודית בארץ, ויעדיף אותה על השלטון הבריטי. ועל המופתי חברו.
הנה האפולוגטיקה עליו באתר חסידי שטרן:
https://lehi.org.il/he/פרשת-ניסיונות-קשרי-חוץ-מתקופת-מלחמת-הע/
לגבי השפעת אבא שאול גסינביץ'-אחימאיר ו"מצבי הרוח הפשיסטיים" שלו, על אברהם שטרן איני רוצה לייגע את הקוראים ולמחזר את מה שכבר כתבתי עליו. אך שטרן חשף ב"עיקרי התחייה" שלו את תוכניתו הפוליטית האנטי דמוקרטית. (בלח"י גם רווחו הלכי רוח נגדיים של דיקטטורה קומוניסטית בולשביקית).
את הטירוף האנטי דמוקרטי אברהם שטרן הביע כפשיסט מטורף שמקורותיו באידיאולוגיה הפשיסטית, השפעת דאנונצ'ו במילות ההימנון שכתב לאצ"ל וגנב אותו מעת שפרש ממנו ללח"י, "חיילים אלמונים", בו כתב בטירוף פשיסטי: "חלומנו למות בעד עמנו," חלום המוות הפשיסטי המנוגד בתכלית לדברי טרומפלדור. אין ספק שלאור דבריו הנוקבים של הבן יאיר שטרן בזכות הדמוקרטיה הליברלית מתהפך אביו בקברו.

כשלון החינוך – מיאנוש קורצ'אק ושמואל גולן לפורץ ושודד
בידוע הוא שחינוך ואפילו חינוך טוב לא תמיד עובד. לעתים המחנך "וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים."
שמואל מילק גולדשטיין-גולן (1901-1960) היה איש חינוך, מתרגם ופסיכואנליטיקאי, ממנהיגי תנועת "השומר הצעיר", ממייסדי קיבוץ בית אלפא, תאורטיקן של "החינוך המשותף" ומאבותיו, ממייסדי ומכונני מפעל החינוך בקיבוץ הארצי השומר הצעיר.
גולדשיין-גולן, נולד בעיירה פודוולוצ'יסקה ליד טרנופול שבגליציה המזרחית, אוסטריה (כיום במערב אוקראינה). בילדותו קיבל חינוך מסורתי וכללי. היה ממנהיגי השומר הצעיר בגליציה, ראש קן בלבוב שבפולין, חבר "ההנהגה הראשית" של השומר הצעיר, וראש קבוצה בקן בווינה. ביוני 1920 עלה לארץ ישראל. היה חבר בקבוצת החלוצים חניכי השומר הצעיר שעבדה בביתניה עילית, ויחד עם חבריו הקים את קיבוץ בית אלפא ב-1923. גולן עבד כמורה ומחנך בחברת הילדים הראשונה בין השנים 1924-1928, וכן פעל בוועדת החינוך המשותף של הקיבוץ הארצי והיה ממייסדי מפעל "החינוך המשותף".
בשנת 1929 נשלח לברלין ללמוד את תורת הפסיכואנליזה על פי זיגמונד פרויד בפוליקליניקה הפסיכואנליטית של מקס אייטינגון, מתלמידי פרויד. עם הקמת המוסד החינוכי "שומריה" בקיבוץ, הצטרף למשמר העמק.
"המוסד החינוכי" של "הקיבוץ הארצי" "השומר הצעיר" נבנה ע"פ הדגם הסובייטי של "הפואמה הפדגוגית" של מקרנקו בתוספת פסיכואנליזה ומטרתו היתה לחנך ברוח "הקולקטיביות הרעיונית" של "השומר הצעיר" לחיי קיבוץ ו"לציונות סוציאליזם לאחוות עמים."
ארנה פרידמן-דילר הייתה אשת חינוך שעבדה כעוזרת בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק בוורשה, והנציחה את זכרו.
https://www.daat.ac.il/daat/chinuch/dmuto-2.htm
לאחר עלייתה לישראל, פירסמה מאמרים חינוכיים רבים בכתבי העת של התקופה, כגון "אורים להורים". ב-1939 נולד לה ובעלה צבי דילר, חברי קיבוץ עין המפרץ, בן וייקרא שמו נעמן ע"ש נחל הנעמן שעבר בסביבה.
בהיותו בן שנה, עברה אימו לקיבוץ עין החורש, וכעבור שלוש שנים הצטרפו אליה בעלה ובנה. נעמן דילר למד במוסד החינוכי של עין החורש (קיבוצו של אבא קובנר) התחנך באותה קבוצת הגיל עם המשורר והסופר אלישע יוסלביץ'-חייטוביץ'-פורת ז"ל, ומיכל לרנר-סנונית תבדל"א. וזכה ל"חינוך המשותף" הטוב ביותר שבנה בעמל רב שמואל מילק גולדשטיין גולן, חינוך לחיי קיבוץ "וציונות סוציאליזם ואחוות עמים".

המנון עין החורש
מילים: אבא קובנר. לחן: משה וילנסקי
לא לריק יצא מיטב שנותינו,
לא רדפנו רוח בחלום,
אין חלום יפה כמעשינו,
אם בנכדינו הגענו עד הלום.
כי סוף כל סוף מה זאת מולדת?
אחרי ככלות הכול מהו החזון?
אם מכתפיך יכול אחד כזה לרדת
ובעברית צלולה לומר:
אבא, אתה לא אחרון!

למרבה הצער בידוע הוא שהחינוך לא משיג תמיד את מטרתו. למרות אימו הפדגוגית, והחינוך שקיבל בהשראת מאיר ולד-יערי ב"מוסד החינוכי", לעיתים הרצון לעושר וקפיטליזם גובר גם אם לא בדרך כשרה על החינוך. תמיד יש חריגים.
ב-1956 התגייס נעמן דילר לצה"ל והתקבל לגאוות הקיבוץ לקורס טיס. במהלך הקורס, ערך תצוגת אקרובטיקה מעל קיבוצו, ובעקבות זאת הודח מהקורס ונידון למאסר צבאי. בשנת 1959 נלכד גונב מבתי החברים בקיבוץ בזמן שהתקיימה בו הלוויה, וגורש מהקיבוץ.
משנת 1960 גר אצל דודתו בתל אביב ועבד כפקיד בבנק ובחברות ביטוח. ב-1964 החל לגנוב מכוניות ולפרוץ לחנויות. באוקטובר 1967 ביצע דילר פריצה לבנק להלוואה וחיסכון בתל אביב, ששכן אז ברחוב דיזנגוף פינת שדרות בן-גוריון.
דילר נודע בעיתונות בכינויים כמו "הקיבוצניק הפורץ" ו"הפורץ הגאון". בתקופה זו שינה דילר את שם משפחתו ל"לידור". השופטים התחשבו בבריאותו, והוא נשלח לארבע שנות מאסר. לאחר שנתיים, בפברואר 1971, שוחרר.
בחצי השנה שעברה מאז ששוחרר מהכלא, ביצע דילר עוד 23 גניבות ופריצות, בהן גניבת 12 ציורים ורכוש מביתו של הצייר ראובן רובין. כחודש לאחר מכן נעצר והורשע בעשרות פריצות, שבהן נגנב רכוש בשווי 430 אלף לירות, שלא כולו אותר. ההערכה הפסיכיאטרית במשפטו קבעה כי הוא בעל אישיות סכיזואידית ונרקיסיסטית, והוא נידון לשבע שנות מאסר עם טיפול נפשי.
דילר שוחרר ב-1976, לאחר ריצוי שני שלישים מעונשו, ולאחר זמן נסע להולנד ללמוד רפואה טבעונית. דילר השיג דרכון גרמני, זייף את התמונה וגר באמסטרדם. בנובמבר 1977, לאחר שפרץ לחנות תכשיטים באמסטרדם, עצרה אותו המשטרה כשמרכבו התפתלו חוטים לעבר החנות ובידו שק תכשיטים ששוויים נאמד בלמעלה מחצי מיליון לירות. הוא קושר לפריצות נוספות, ונידון לשלוש שנות מאסר. כששוחרר, ניסה ללמוד רפואה טבעונית בשוודיה, אך חזר להולנד בגלל קשיי שפה. הוא נתפס ונפצע כשגנב מכונית, וגורש ב-1980 חזרה לישראל.
לאחר ניסיון פריצה לסניף מרמורק של בנק לאומי, הוא נתפס ונפצע במאבק עם השוטרים, ושהה כשנה בכלא.
בשנת 1983 פרץ דילר לבדו למוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים וגנב 106 שעונים נדירים בשווי עשרות מיליוני דולרים. במהלך השנים, איחסן דילר את השעונים במקומות שונים בישראל ומחוצה לה, וניסה בנסיעותיו למכור אותם לסוחרי אמנות. במשך 25 שנה, לא פוענח מקרה שוד זה, ורק בשנת 2008, ארבע שנים לאחר מותו, נחשף סיפור הפרשה.
בשנת 2003, כשנה לפני מותו, נישא דילר לנילי שמרת, שהיתה חברתו בשנות ה-60 ושמרה איתו על קשר לסירוגין, לאחר שירדה לארצות הברית ונולדו לה שני ילדים. הבן הבכור נעשה באמריקה מומחה לשעונים עתיקים.
בריאותו של דילר התרופפה עם השנים, והוא סירב להקרנות לטיפול בסרטן העור שהתפשט אצלו. ב-2004 אושפז בתל השומר ושם מת. מכיוון שלא היו לו ילדים הוא הוריש בצוואתו את רכושו לרעייתו, ומיספר שנים היו תהיות לגבי מקורו.
אימו, ארנה פרידמן-דילר, עבדה כיועצת חינוכית של עיריית כפר סבא, ושימשה בתפקיד זה במשך שנים רבות. היא זכתה לאריכות ימים והובאה למנוחות בעין החורש במאי 2012, בת 103 במותה. נטמנה ליד בעלה ובנה.
בשנות השבעים, כעשור לפני שוד השעונים. במסיבה של חברים בסלון תל-אביבי, פגשה נילי שמרת, צעירה בת 25, בחור נאה וכריזמטי בשם נעמן דילר. כשהיא שואלת חברה טובה על אודות הבחור, זו מספרת לה כי מדובר בקיבוצניק מעין החורש, שאך לפני חודש שוחרר מהכלא לאחר שהורשע בשוד בנק. כך גם זכה לכינוי "הקיבוצניק הפורץ".
ובכל זאת (ואולי בשל כך?), התפתח בין השניים סיפור אהבה גדול, שמתפרש על פני שלושה עשורים ושלוש יבשות, ומסתיים בחתונה, שנערכת זמן לא רב לפני שנעמן הולך לעולמו.
ב-2006 ניסתה שמרת, באמצעות עורך דין, להעריך את שוויים של ארבעים שעונים עתיקים מזהב ויהלומים שירשה מדילר, וכך נקשר שמו לפריצה המתוחכמת שאירעה ב-1983 במוזיאון לאמנות האסלאם, פריצה שלא פוענחה עד אז. וכך התגלה הקשר לשוד השעונים. היא החזיקה אותם בתאי דואר ברחבי העולם ושילמה עליהם.
המוזיאון בחר לשלם לה 150 אלף שקלים עבור השעונים שהחזירה למוזיאון ב-2008. אלמנתו של דילר הועמדה לדין בארצות הברית על החזקת רכוש גנוב, ונידונה לחמש שנות מאסר על תנאי ול-300 שעות עבודות שירות, ופוטרה מעבודתה כמורה לעברית.
והנה ברוח הזמן נהפכו השניים, נעמן דילר הפורץ והשודד, ושותפתו נילי (ר"ת נצח ישראל לא ישקר) שמרת, אהובתו של שודד השעונים, לגיבורי תרבות בישראל בסרטה של נילי טל, סרט דוקו "אהובתו של שודד השעונים" My Lover, the Clock Thief
https://www.youtube.com/watch?v=DcH9rgbgCKs

הצלחת החינוך
הזכרתי בדבריי את המשורר והסופר אלישע יוסלביץ'-חייטוביץ'-פורת ז"ל.
לא הכרתיו אישית. לפני שנים היו לנו כאן ב"חדשות בן עזר" כמה התכתשויות מילוליות קטנות (ויכוח פוליטי ורק לגופו של עניין), והוא כתב לי שהוא נעשה סופר בזכות אחי ישעיהו כהן ז"ל, שעוד מעט ימלאו 50 שנה לנפילתו במלחמת יום הכיפורים, ושלח לי את הסיפור שכתב על המעשה ושיר לזכרו. וגם פירסם זאת באינטרנט:

השאלה של שעיה
הייתי עם גדודי בחושנייה כשהגיעה אלינו השמועה הנוראה על ותיקי העמק מגדוד הסיור האוגדתי, שנהרגו ליד הזלדה שלהם בפריצה למובלעת הסורית. שעיה כהן מקיבוץ גבת היה ביניהם. אותו שעיה ששאלתו הנוקבת בשק"ם של אל-עריש, כמה שנים קודם לכן, שינתה את חיי. לזכרו:
שעיה כהן ואני – זה סיפור ארוך ומורכב. אנסה לתמצת. ישעיהו (שעיה) כהן, בן גילי מקיבוץ גבת, נפל בפריצה למובלעת הסורית, במלחמת יום הכיפורים. היכרנו לראשונה ביחידת הסיור של גולני, בשירות הסדיר. התיידדנו. הוא היה לגמרי שונה ממני: מעשן, מישקיסט, פולמוסן, מהיר להיפגע ועוד.
לימים הסתכסכתי עם מפקד פלוגת הסיור והוא גירש אותי בחרפה מהיחידה, במסדר "פנפילוב" לילי, באתר הנופש בעכו, ממש באמצע הלילה. אירוע טראומטי לכל דבר. רוב החברים הפנו לי עורף, נבהלו, אין לי טענות. הם היו בסך הכול ילדים מבוהלים. גם אני הייתי בהלם, ילד עם פה גדול. וכשמגיע הרגע לשלם עבור הפה הגדול, זה לא פשוט.
שעיה כהן לא הפנה לי עורף. הוא היה בין הבודדים שניגשו אליי וניסו לעזור. וגם כשהועברתי לגדודו של זוניק שחם, המג"ד האגדי של גדוד 13 – מדובר על ספטמבר 1958 – שעיה המשיך להתעניין איך היחידה החדשה, ואיך החיים בגדוד. נפגשנו מעט, במסגרות חטיבתיות, אבל הקשר נמשך.
חלפו להן עשר שנים בקירוב, של דרישות שלום וכיוצא-באלה גיחות של זיכרון טוב. פה ושם נפגשנו באיזו חתונה, מעט מאוד. ואז, בקיץ 1968, עברה החטיבה – חטיבה 9 מילואים – הסבה לחרמ"ש. בוקר חם אחד, בשק"ם הענק של אל-עריש, הוא קרא לי לפתע אל שולחנו. מסביב לשולחן ישבו כמה מחבריו. הם היו חברים טובים ומוכרים לי, חלקם מקיבוצי העמק. "נו? כמה ספרים כבר כתבת?" – פילחה שאלתו את לבי בכאב מנסר, שלא שכחתי עד היום. נערים היינו בגולני, ודיברנו בחלומות הכמוסים, וסיפרתי לו פעם על החלום הנסתר שלי לכתוב. הוא לא שכח. אני נאלמתי מחמת פתיעה מהשאלה הנוקבת הזו, והוא המשיך: תכירו, אלישע מעין-החורש, הייתי בטוח שכבר פירסמת את ספרך העשירי!...
במבט לאחור אל זיכרונותיי – לרגע ההוא בשק"ם של אל-עריש, מול שפמו המאפיר של שעיה כהן וענן העשן שריחף מעליו, יש חשיבות גדולה בחיי. לפתע הבנתי שאני בעצם מבזבז את חיי על הצדדי, על הלא-נכון, על המזדמן. בן שלושים הייתי וטרם כתבתי שורה אחת!
הכאב שעוררה השאלה היה עצום. ממש חליתי באותו הרגע. נדרתי לעצמי שזהו, נסתיימה תקופת הסתר-הפנים שלי. תמו שנות ההתחמקות מהייעוד. איך היה כל-כך ברור לו, לשעיה כהן זה, שכבר צריך הייתי לעמוד בספרי העשירי?!
חודש המילואים ההוא, על כל תהפוכותיו, התאונות, מות המג"ד זאביק איילון ז"ל מקיבוץ החותרים, שאתה רואה את האנדרטה שלו על כביש החוף מול החותרים – כל אלה נשכחו. התולעת המכרסמת ההיא, ששעיה שתל בתוכי באותו הרגע, שינתה את חיי. לימים כתבתי סיפור לזכרו, "פריעת חוב" שמו, וכינסתיו בספרי "מחיקת עוונות" (הוצאת זמורה ביתן 1991).
כמובן שבחיים תהליכים כאלה נמשכים זמן רב. חזרתי הביתה ושקעתי שוב, לכמה שנים, במשולש התובעני משק-חשק-נשק, כלומר: עבודה ללא גבול במטעי הקיבוץ, הקמת המשפחה וגידול הילדים, והתנדבות לשירות מילואים ארוך וקשה. ואפשר והייתי צולל שם לנצח, אלמלא מלחמת יום הכיפורים הארורה.
הייתי עם גדודי בחושנייה, ואני, כרגיל, מש"ק סיור זוטר – כשהגיעה אלינו השמועה הנוראה על ותיקי העמק מגדוד הסיור האוגדתי שנהרגו ליד הזלדה שלהם בפריצה למובלעת הסורית. שעיה כהן היה ביניהם. הם עצרו רק לרגע, להשתין ולפתוח קופסת שימורים. נכון, הם טעו, אבל כמה יממות אפשר להילחם ללא הפסקה? פגז שהתנפץ בסמוך לא הותיר להם סיכוי עם רסיסי הבזלת הנוראים. כמו מתכת הפוגעת במתכת. מאז אני לא מוכן לסלוח לדוח אגרנט, שאפילו תכריכי נייר לא יכול היה לתת לחבורת הידידים הללו ליד הזלדה שלהם. שהרי הדוח חסוי, ואין בו מספיק דפים.
עשרים שנה חלפו, עד סתיו 1993, עד שיכולתי לכתוב את השיר "תכריכי נייר". חייב לו המון, לשעיה. אלמלא שאלתו הנוקבת בשק"ם של אל-עריש לא היו נולדים שיריי – וזה, המוקדש לו, ביניהם.
לימים תווכה ביני לבין אלמנתו – שנישאה מחדש – חברה משותפת. שלחתי להם, אל גבת, את השיר ואת קיצור המעשה. היתה שם התרגשות גדולה. ביקשו את רשותי להביאו בעלון גבת ולקוראו ביום הזיכרון. עפר אני תחת רגליו, רציתי להשיבם, איזו רשות אתם צריכים? כולו שלכם. "איך יכולת לשתוק כל-כך הרבה זמן," שאלה אותי האישה, "ולמה לא התקשרת, אתה יודע כמה הדברים היו חשובים לנו, בעיקר בשנים הראשונות." לא ידעתי מה להשיב לה. ואם אדבר על דרכי הסתר הנסתרות של "הסתר הפנים", מה זה יגיד לה?
הנה הסיפור בקצרה. הוא עדיין מחלחל בתוכי בכל פעם שדוח אגרנט, סמל אוזלת-היד והיתמות של חיינו, עולה לדיון ציבורי.

תכריכי נייר
לזכר שעיה כהן
עשרים שנה חלפו
מליל המארב ההוא
שלא נפל לתוך השכחה.
במדרון הקדמי של התל
נחת ערפל של מוות
שנסוג לאטו עם אור ראשון.
הם ירדו מהזחל"ם רק לרגע:
להשתין;
ולפתוח קופסת שימורים.
נכון, הם טעו, אבל
יותר מדי שעות הם לחמו
ורגליהם רותכו לרצפת הפלדה.
אחרי עשרים שנה
אני רוכן עליהם
ועוטף אותם בדפים
הרחומים וחנונים,
שאני עוקר ותולש
מדוח אגרנט החסוי.
https://m.news1.co.il/Archive/003-D-67019-00.html?AfterBan=1
אלישע פורת נפטר ב-2013. יהיו הדברים הללו לזכרם.

הצלחת החינוך במוסד – עדית זרטל
עדית זילברטל-זרטל בת קיבוץ עין שמר, בתו של משה-מְיֶיטֶק זילברטל-זרטל, ממנהיגי "השומר הצעיר" בוורשה ובארץ ישראל, מבקר ספרות, עיתונאי ועורך, זכתה אף היא בחינוך זהה לדילר אבל במוסד החינוכי של "השומר הצעיר" בעין שמר. "המוסד" בעין שמר הוציא דמות מופת כאורי אילן ("לא בגדתי"), ודמות בוגדים כאהוד אדיב המרגל לטובת הפשיזם הסורי, ואסף אדיב חבר ארגון הטרור של נאיף חוותמה.
במאמר ארוך בן כ-3000 מילים כמעט על עמוד שלם של עיתון "אל-ארצ'י" כתבה זילברטל-זרטל את סיפור עליית הנאצים לשלטון.
(עדית זרטל, "הלילה שבו עלה הפרלמנט בלהבות", "אל-ארצ'י"
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-02-23/ty-article-opinion/.premium/00000186-7e2f-d35a-adbf-fe2f68190000
לשם מה זה היה נחוץ? למה הביאה את הסיפור, הרי יש ספרי היסטוריה טובים בהרבה על התקופה?
זילברטל-זרטל לא הוסיפה פירוש משלה על המאורעות ההיסטוריים, כוונתה בפרסום היתה רק שאנחנו הקוראים נחשוב על היטלר כשאנחנו חושבים על נתניהו. זה פשוט מגוחך. זו לא היסטוריה אלא מערכון קומי בסגנון "היטלר רוקד על הקרח בסרט של מל ברוקס ההיסטוריה המטורפת של העולם."
https://www.youtube.com/watch?v=ybuKQf9p5jg
אז תשאלו מה בכל זאת ההוכחה להצלחת החינוך של המוסד החינוכי של השוה"צ על זילברטל-זרטל? ההוכחה היא שזילבטל-זרטל אינה מביאה כלל דוגמה מהשלטון הטוטליטרי הבולשביקי בראשות סטלין שלאורו התחנכה במוסד. וכמובן גם לא מהדיקטטורות הפשיסטיות הערביות. עדית זילברטל-זרטל הינה דוגמה מוצלחת לחינוך של המוסד.
אחיה אדם זילברטל-זרטל למשל הינו דוגמה הפוכה. הוא מצא ליד שכם את עקבות בני ישראל ולא את עקבות הערבים (אז לא קראו להם בשוה"צ פלישתים).

מאמינים בכיבוש
למרות שיגל ז״ל טרם התגייס לצה״ל, משפחתו פנתה באמצעות ראש מוא״ז שומרון יוסי דגן לשר הביטחון יואב גלנט בבקשה חריגה שיאפשר את קבורת האחים זה לצד זה בחלקה צבאית, האישור התקבל ע"י שר הביטחון גלנט: האחים הלל ויגל יניב ית״ד ייטמנו זה לצד זה בחלקה הצבאית בהר הרצל.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=783681&forum=scoops1
עצם הבקשה של המשפחה לקבור אותם בירושלים ולא בתפוח, מראה שבסתר ליבם הם מאמינים בכיבוש ערבי של תפוח וכל יו"ש.

עונש מוות כבדיחה
ביוני 2022 העלה איתמר חאנן-בן גביר, אז באופוזיציה טרלול מיותר.
הצעת חוק לעונש מוות למחבלים. ההצעה נפלה ברוב קולות, וטוב שכך. מעניין לראות את פירוט מצביעי הבעד והנגד. (תוצאות ההצבעה על עונש מוות למחבלים):
https://rotter.net/forum/scoops1/746446.shtml
החוק מיותר לחלוטין ראשית כי עונש מוות אינו ראוי ואינו יעיל, שנית כי בחוק הקיים כבר קיימת אפשרות לפסוק עונש מוות במקרים הקיצוניים בהם הוא אולי ראוי. סתם טרלול תקשורתי מיותר. השבוע עבר החוק בקריאה ראשונה. טרלול נוסף שלא יתקבל ולא יפתור שום בעייה, אלא רק יחמיר את בעיית הטרור.
היועמשי"ת גלי בהרב-מיארה, דורשת לכנס את הקבינט: "משמעות העונש היא בלתי-הפיכה." בממשלה זועמים: כינוס הקבינט אינו עניין של הייעוץ המשפטי.
חוות דעת של הייעוץ המשפטי לממשלה קובעת כי יש להתנגד לחוק עונש מוות למחבלים. "עמדת היועצת המשפטית לממשלה היא כי הצעת החוק אינה עומדת במבחנים החוקתיים," נכתב בה. "עמדתנו המקצועית היא שאין לקבוע עונש מוות לעבירת הרצח. עונש המוות אינו מרתיע וקיים חשש מפני העונש שמשמעותו היא בלתי-הפיכה."
עוד נכתב בחוות הדעת: "הצעת החוק גם מעוררת קשיים משמעותיים בהיבטי דיני זכויות האדם במשפט הבין-לאומי. ההצעה אינה צולחת את מבחני פסקת ההגבלה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ועל כן היא בלתי חוקתית."
לדברי הייעוץ המשפטי, "ככל שהממשלה שוקלת לתמוך בהצעת חוק זו, לעמדתנו יש מקום להביא תחילה את הנושא לדיון בקבינט, במהלכו יוצגו גם עמדות עדכניות של גורמי הביטחון, על מנת שיישקלו מלוא ההשלכות האפשריות ועצם קיומן של הצדקות לקידום הצעת החוק."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=783439&forum=scoops1
והבדיחה הטובה ביותר. משרד החוץ ה'פלסטיני' תוקף בחריפות את אישור עונש המוות בממשלה בישראל וקורא לפעולה בינ''ל נגדה. וזאת בשעה שקיים ברש"פ עונש מוות. שלא לדבר על החמאס.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=783726&forum=scoops1

מה גרוע יותר?
אלמוג כהן משווה ערבים לכבשים
מוחמד משווה יהודים לחזירים ולקופים וקורא להורגם
סולימן מסוודה, כתב ערוץ 11, תושב ירושלים המזרחית כתב בצדק: "לפעמים צריך להגיד את המובן מאליו: המופע של ח״כ אלמוג כהן במליאה הוא מבזה ולא ראוי למקום שבו אמורים להיות נבחרי ציבור. וזה לא משנה אם דברים האלה הופנו לח״כים ערבים או אחרים."
אז אלו הן מילים רכות מדי לדברי הגזענות הבוטה והגסה של אלמוג כהן, אבל הצביעות של סולימן מסוודה, בולטת כאן. סולימן מסוודה אינו יכול לגנות את אלמוג כהן על שקרא לערבים כבשים (גזענות) ובה בעת לא לגנות את דברי מוחמד המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ לפיהם יש לרצוח את היהודים הקופים והחזירים, ולראות בהם מופת מוסרי.
https://twitter.com/SuleimanMas1/status/1628055187582509058?t=ztpkarbbc3ItyutV-TAyTA&s=03)
אז דברי מי גרועים יותר?
חסיד גור, האקטיביסט הפרו-איסלמי, ישראל פריי, מהלל הצעת חוק חדשה, וכך הוא כותב:
"הטרלה נפלאה: אחמד טיבי, נעמה לזימי ועופר כסיף מכינים חוק לפיו 'חבר כנסת לא ינבח ולא יפעה במליאה ובוועדות.' במידה והעובר על החוק חבר קואליציה (הי אלמוג כהן) הוא יקודם לתפקיד סגן שר תוך 30 יום כדי 'לעגן את השמעת קולות בעלי חיים כקריטריון קידום למינוי רשמי בממשלה.'"
https://twitter.com/Ahmad_tibi/status/1628724599134232577?t=vCTisRptVhNIGnfuSWwZRA&s=03)
אז יוזמתו של ח"כ אחמד כמאל אחמד א טיבי מובנת הרי גם הוא רואה בדברי מוחמד לפיהם היהודים הם קופים וחזירים שיש לרוצחם מופת מוסרי, ולכן הוא רוצה לסתום ליהודים הקופים והחזירים את הפה, אבל מה עושה בחברתו נציגת מפלגת העבודה נעמה לזימי?
בעצם זה גם לא מפתיע, הרי היא חסידת תורתו הגזענית ועלילת הדם של עוזי אזולאי. לא לחינם הלכה הזרזירה אצל העורב מפני שהיא בת מינו.

רעידת אדמה
שיסביר לנו ד"ר אבישי בן חיים, מה היא האובססיה של רבני מרוקו (ה"סובלניים" ו"המתוקים" לדבריו), נגד הקהילה הלהט"בית?
התחיל בזה האסיר המשוחרר הרב בניזרי שהסביר את רעידות האדמה בהומוסקסואליות, וכעת ממשיך הרב הראשי של ירושלים, שלמה משה עמאר, שהתייחס בשיעורו השבועי בסוף השבוע לרעידות האדמה שהורגשו לאחרונה בישראל ותלה את ההתרחשויות "בעוון משכב זכר." בדברים שאמר: "זה לא אני מפרש, זה לשון הגמרא," וציטט מהתלמוד שבו נכתב כי "אמר הקב"ה אתה זעזעת אבריך על דבר שלא שלך חייך שאני מזעזע את עולמי."
הרב עמאר, לשעבר הרב הראשי לישראל, שידוע בהתבטאויותיו הפומביות נגד הקהילה הגאה, המשיך ואמר: "היום לצערנו נלחמים להשוות את האנשים האלה ולהקל בנישואיהם, בעוון משכב זכר מגיעים הזוועות האלה, אני קורא לממשלה ולשופטים לא לאשר דבר כזה. הרי כל המומחים אומרים שעל פי הטבע צריך להיות פה רעידת אדמה, השם הראה לנו מה הוא עושה בכמה שניות, איך אפשר להיות אדישים, איפה האחריות כלפי העם?"
לאחר מכן התייחס הרב עמאר, שכיהן גם כרב הראשי לישראל, למהפכה המשפטית שמקדמת הקואליציה בימים אלה מזווית אחרת. "אני מרגיש שיש חילול השם. לצערנו כשרומסים דברי תורה אין מי שיפתח פה. תורת אלוקים חיים, רומסים אותה, על זה אין הפגנות ואין שביתות," אמר. "דנים על חמץ בפסח, על דברים חמורים שהופכים אותם לגאווה, על זה הכול בסדר? על חוקים של בני אדם נהיה כאן מלחמה. כואב לי למה על התורה אין מי שיצעק? כשפוגעים בתורה, למה לשבת עם אנשים שעושים כאלה דברים?"
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=783745&forum=scoops1
הנה עוד הוכחה שיש לחייב את רבני מרוקו המתוקים (וגם את רבני אשכנז החריפים) אם לא בלימוד מדע לפחות בלימודי ליבה.

כמו במרוקו?
בפעם הבאה שישאלו למה יש לש״ס תדמית של מפלגה רקובה ומושחתת: בגלל סיפורים כאלו: מנהל בעיתון המפלגתי "הדרך", יצחק קקון, מבקש את רשימת העובדות של עיתון "הדרך" שבמקרה גם עובדות ברשת מעין החינוך התורני, כדי להוסיף להן שעות פיקטיביות דרך רשת החינוך של ש"ס וכך המדינה תממן את שכר עובדי העיתון המפלגתי של ש"ס:
https://twitter.com/akivanovick/status/1628874637156270082?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email

פרוטסט מבית הבירה במינכן
אין דבר פתטי יותר ופחות משכנע מישראלים יורדים המפגינים נגד ההפיכה המשטרית, קל וחומר יורדים לגרמניה.
רועי באר, ובן זוגו מתן אטד, ירדו לדויטשלנד לפני חמש שנים והתיישבו במינכן. מבית הבירה במינכן הם ביררו אישורים, פנו לאנשים, ויצאו להפגנה. אולם פנייתם נפלה לרוב על אוזניים ערלות. את הסיבה לכך מוצא באר בעובדה שהם גרים בגרמניה: "הפוליטיקה כאן מאוד רגישה כלפי ישראל," הוא מסביר, "כל המחנות הפוליטיים, מימין ומשמאל, לא מעזים להתבטא נגד ממשלת ישראל, ובהתאם גם הציבור הגרמני. על הקהילה היהודית בכלל אין מה לדבר, הם פשוט התעלמו מהפניות שלנו."
בני הזוג הֶר רועי באר, והֶר מתן אטד, גם התלבטו היכן לקיים את ההפגנות. הם חששו שהמיקום המתבקש, מול הקונסוליה הישראלית במינכן, יוביל לביקורת מצד הקהילה הישראלית והיהודית בעיר כיוון שהיא מוקפת בבניינים שידועים ככאלה ששירתו את השלטון הנאצי. ובכל זאת, ההפגנות יצאו לדרך מול הקונסוליה. לראשונה הגיעו 15 אנשים, אחד מהם היה הֶר רותם כנעני, שעבד בקונסוליה עד לאחרונה. לשמחתו, הוא עזב את תפקידו לפני שהחלו מהלכי הממשלה. אחרת, הוא מצהיר, היה מתפטר. "לא יכולתי לייצג ממשלה שלמעשה מפנה אצבע ישירה נגדי כאזרח," הוא מסביר. אבל עבורו, לא די בכך. "יצאתי להפגין כי אני לא מוכן להתנתק מהמדינה שלי ולחיות פה בשקט," הוא מוסיף, "אנחנו אמנם לא גרים שם, אבל דמותה של הארץ הזאת היא באמת בדמנו."
באחת ההפגנות האחרונות, הצליחו מתן אטד ורועי באר להשיג הגברה שתאפשר גם לשאת נאומים. אך רק באיחור הם הבינו שאין מי שינאם. "רותם נידב אותי, כאילו אני צ'רצ'יל, אבל נאמתי," צוחק באר. מול מפגינים בודדים, הוא סיפר על אביו שמת לפני שנה: "אבא שלי הוא יליד לוב שגדל בפריפריה, שנתן את גופו ואת נשמתו במלחמות ישראל. היום, בכאב גדול, אני אומר לעצמי – כמה טוב שהוא לא בחיים בשביל לראות את כל מה שקורה."
("'אני נלחם על האפשרות שנחזור': הישראלים שעזבו לחו"ל ומפגינים נגד ההפיכה המשטרית", "אל-ארצ'י, 23.2.23)
https://www.haaretz.co.il/news/politi/2023-02-23/ty-article-magazine/.highlight/00000186-78f0-dfeb-a7e7-7ff7b1b20000
אז אין פתטי מזה. הֶר רועי באר, והֶר מתן אטד, ירדתם לדויטשלנד, אתם עכשיו פטריוטים גרמנים השייכים לנציון (לא לפולק) הגרמני, אז הפגינו במולדתכם החדשה דויטשלנד מול הניאו-נאצים בני עמכם החדש בעד הדמוקרטיה הגרמנית. נראה אתכם. אה כן, מן הראוי גם שהֶר באר, המתנאה בלוביותו – יפגין בלוב בעד הדמוקרטיה! נראה אותו.
לגבי המאבק בארץ – הפגנת יורדים יכולה רק להזיק. חזרה לארץ יכולה להועיל. והרי בינינו הירידה לדויטשלנד של היהודים הקוסמופוליטיים וההידבקות לפולק הגרמני לא נובעת מטעמי דמוקרטיה, אלא רק ממניעים כלכליים כמו שאפיין למרבה הצער היטלר בזמנו.
(למה חזרתם לכאן אחרי שרצחנו 6 מיליון יהודים?(
https://www.youtube.com/watch?v=m3HIddl-xZU&feature=emb_title

שיא הגועל
יותר מגעיל מהיורדים לדויטשלנד היא אמרתו של ארי שמאי שהלך בעקבות הרב עבדאללה יוסף שטען שהיהודים שנרצחו בשואה הם גלגול של נשמות חוטאות, והוא קבע שהאנשים המתנגדים להפיכה המשטרית הם צאצאים של אנשי גטו ורשה שסירבו להילחם בנאצים. (גילוי נאות סבתא שלי מתה בגטו ורשה אבל לא סירבה להילחם בנאצים פשוט לא יכלה להילחם בהם).
לא פחות מגעילה הערת הסיכום של ערוץ 14: "לא מצאנו שום בסיס עובדתי לאמירתו של ארי שמאי כאילו אנשים המתנגדים לרפורמה המשפטית הם צאצאים של אנשי גטו ורשה שסירבו להילחם נגד הנאצים."
https://twitter.com/bodkim2022/status/1628137252495757332?t=Ci2ivGWPKXhy6_G1YkQE7Q&s=03)

הנה מה טוב שבת אחים גם יחד
אני לא אח לו – הוא אח לי
ניצב המשטרה בדימוס, אריה אקסמיט-עמית, הכריז על הדתיים: "לא אחים אנחנו."
אביגדור שרון (אבא של אלרעי (רועי) שרון) שתרם כליה לאשתו של אקסמיט-עמית, מספר שכשהיה בבית החולים, שאל אריה-אקסמיט-עמית את אשתו (בלי שידע שהיא אשתו של התורם): "מי זה האידיוט שתורם כליה לאדם זר?" אשתי שאלה אותו: "למה אתה לא תורם לאשתך?" ותשובתו היתה: "שהדתיים יתרמו..."
אביגדור הוסיף: "גם אם אתה לא רואה אותי אח, אני רואה אותך אח."
https://www.youtube.com/watch?v=lHcw4fevIQo
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=783690&forum=scoops1
ועכשיו רק נותר לתהות מדוע אריה אקסמיט בחר לעצמו את השם עמית?
נעמן כהן