או
תפוזים במלח
רומאן
נדפס לראשונה בהוצאת ידיעות אחרונות / 1994
על הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון"
מאת אהוד בן עזר
שודר ב"בוקר טוב ישראל", הטלוויזיה הישראלית, 10.4.1994
דניאל פאר: אנחנו נעבור לנושא הבא, אבל גאולה, תישארי איתנו, שמא יתחשק לך להגיד משהו. למה? מפני שאנחנו רוצים להציג לפניכם ספר חדש שיצא, במקרה או שלא במקרה, לקראת יום העצמאות, "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון", מאת אהוד בן עזר, בהוצאת "ידיעות אחרונות". תיאורטית הספר הזה עוסק בפעילות הטירור של אירגוני המחתרות היהודיות בתקופת המנדאט, אבל מדובר ברומאן, רומאן היסטורי, זה לא מיסמך פוליטי, וכניראה לא צריך להסתמך על הכתוב כעל חומר עובדתי. אבל למה לנו להניח השערות כאשר איתנו המחבר, אהוד בן עזר, בוקר טוב.
אהוד בן עזר: בוקר אור.
דניאל פאר: מה מציאות ומה בדייה, שהרי בסוף הספר אתה מציין, או ההוצאה: "כל קשר בין המציאות לבין הדמויות, המעשים והמקומות המתוארים ברומאן – הוא מקרי בהחלט."
אהוד בן עזר: כן. הרומאן מתרחש בלילה אחד בשנת 1947, יש בו יהודים, אנגלים וערבים, ומלחמת השחרור, מלחמת העצמאות – באופק. אבל בעצם, מה שהוא בא להראות, את האווירה שהיתה באותה תקופה – אני חושב שיש כאן גם הרבה השלכות לגבי היום – כשמצד אחד ישנם טרוריסטים יהודים, "הפורשים", הטרוריסטים – כפי שהם נקראו אז, לפני ששנות הליכוד נתנו להם רהביליטאציה, והיום שמים אותם במדרגה אחת עם "ההגנה", עם היישוב המאורגן – כיצד הם מסכְּנים, אז, את המאבק, כיצד הם לא רואים את ההיסטוריה נכונה, כיצד על גביו של היישוב המאורגן נופלת כל העבודה הקשה, כל הדאגה להעפלה, שהיא הביאה...
גאולה אבן: מה, הם הזיקו ליישוב היהודי?
אהוד בן עזר: לדעתי הם הזיקו. אני רוצה לומר שביסודו של הרומאן מונחת חוויית ילדות שלי, שהיא כמובן חווייה פרטית, אבל היא, נידמה לי, מסמלת הרבה – כשלילה אחד אנחנו מתעוררים בפתח-תקווה לקול התפוצצות עזה, ומתברר שהאצ"ל פוצץ את הקאבינט, את חדר-העבודה בביתו של ראש-העיר הציוני-כללי יוסף ספיר, כי הוא לא נתן לאנשי האצ"ל לשדוד את האיכרים למגביות שלהם. וזה רק מראה כיצד היישוב המאורגן אז, ואני חושב שזה די סמלי למצב שהיום משכיחים אותו – שימין ושמאל יחד היו אז ב"הגנה", ואילו הטרוריסטים היהודיים, או מה שנקרא "הפורשים", הם היו מחוץ לגדר. ואני מתאר את המציאות הזאת בתוך רומאן, שהוא לא היסטורי אלא הוא מעין דרמה, שיש לה אופי היסטורי, אבל היא מתרחשת בין דמויות שהן מומצאות, אבל הן על רקע של תקופה שכך היתה.
גאולה אבן: אתה בעצם קורא לגאולה כהן טרוריסטית, או לפחות היא היתה טרוריסטית, אתה אומר.
אהוד בן עזר: אני לא קורא לה, כך קראו להם אז, זה היה הנזק הגדול שהם הביאו...
דניאל פאר: בואו נקרא לנערה ונשאל את פיה...
גאולה כהן: טוב, אז קודם כל, בוודאי מה שהתחלת בו ואמרת, אז כל קשר למציאות הוא מקרי בהחלט, כל קשר למגמה הזאת שכאן מובאת ומוסברת על-ידי הסופר, וההיסטוריה שהיתה, ושתיכתב עוד – כי הספר הזה נכתב, אבל אנחנו כתבנו את המציאות – אז זה מקרי בהחלט. כמובן, מי שרואה באש"ף לוחם חירות ולא טרוריסט רב-מרצחים, אז כמובן מתאר כך את לוחמי החירות שהיו... בן-גוריון, שלפי דעתי היה לו לפחות מה לומר גם באופן היסטורי, אמר – אני מרכין את ראשי בפני אברהם שטרן, יאיר. יגאל אלון עלה על קברם של עולי הגרדום, והניח זרים. הם נלמדים כגיבורים בכל בתי-הספר; אלה שהיום הוא קורא להם גם – טרוריסטים – יילמדו כלוחמי חירות בעתיד הלא-רחוק...
גאולה אבן: הוא אומר שהליכוד אשם בזה שהם הפכו לגיבורים ומלמדים אותם...
גאולה כהן: לא הליכוד אשם. הוא יקרא את בן-גוריון. שיקרא מה שאמר אשכול. שיקרא את יגאל אלון. ובכלל, אנחנו לא חיים מפיהם של מי שאומר כך ואומר אחרת. ההיסטוריה כותבת את הדברים, אנחנו מנסים למחוק דברים או לעוות אותם, אני חושבת שזה עיוות מוחלט, ואפילו חולני, לקרוא ללוחמי החירות אז – טרוריסטים. הם נקראו כך בפי מי? הם נקראו כך אפילו לא בפי היישוב היהודי, אז הם קראו להם – "פורשים", הם חשבו שהם מביאים נזק. טרוריסטים – הם נקראו על-ידי הבריטים.
דניאל פאר: בואי ניתן לאהוד לומר את דבריו.
אהוד בן עזר: אם דיברנו על בן-גוריון, אני חושב שהגדולה של בן-גוריון היתה שהוא פקד להפגיז את אלטלנה, שהוא אסר את אנשי לח"י לאחר רצח ברנאדוט, ושהוא גם פירק את הפלמ"ח. זאת אומרת...
גאולה כהן: זאת הגדולה של בן-גוריון? בזה הוא היה גדול?
אהוד בן עזר: זאת אומרת – אם האצ"ל והלח"י היו מצליחים לצבור כוח ב-1948, היינו כבר אז כמו לבנון, ולא היינו מדינה ממלכתית – והאנאלוגיות הן להיום. צר לי לומר, אבל אש"ף מנהל כיום, או ממלא כיום – תפקיד של היישוב המאורגן של אז, והחמאס – דומה לטרור היהודי. ואצלנו – אנחנו עדיין היישוב המאורגן, הרוב בארץ; ואתם – הקיצונים, ממלאים את התפקיד של הטרור היהודי של אז, וגם עתה. אם הקיצונים בשני הצדדים יצליחו, אז יהיה פה לבנון; ואם אנחנו, היישוב המאורגן, ואם בקרב הפלשתינאים יהיה משהו דומה לכך – נצליח, אז יהיה אולי צל צילו של התחלה של שלום. הרומאן שלי אינו משל. הוא מתאר תקופה שהיתה אז. אבל יש הרבה דמיון בין מה שהיה אז למה שקורה היום, כשאז הבריטים שלטו בארץ, והיום, תודה לאל, אנחנו שולטים.
דניאל פאר: תודה רבה לך, אהוד בן עזר, ותודה רבה לך, גאולה כהן.
המשך יבוא
אהוד בן עזר
הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר