* פגיעה בביטחון הלאומי – מדיווחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אנו עדים עד כמה האיראנים קרובים לפצצת אטום. כנראה שלא יהיה מנוס מפעולה צבאית ישראלית להשמדת תכנית הגרעין האיראנית. פעולה, שעלולה לגבות מחיר כבד, של מתקפות רקטות חסרות תקדים מאיראן, סוריה, לבנון ועזה.
זאת, שעה שגל הטרור הולך וגואה וגובה מאתנו מחיר דמים כבד. זאת, שעה שחוּדָשׁ משטר ה"טיפטופים" מרצועת עזה, שכנראה יחייב אותנו למבצע נוסח "חומת מגן" גם ברצועת עזה, באיחור אופנתי של 21 שנים.
כל אלה מחייבים לכידות לאומית, שהיא תנאי לחוסן לאומי, שהוא תנאי לביטחון לאומי. ללא אמון הציבור, ללא אחדות לאומית, איך אפשר להוציא עם למערכה כבדה כל כך?
הטחו עיניו של נתניהו לראות מה מעוללת ממשלתו לעם הזה במהפכה המשטרית הקורעת את העם לגזרים? הרף! עצור! אל תתעלל בעם הזה!
יש לעצור את מרוץ הדי-9 ולשבת מיד לגיבוש רפורמה קונסטרוקטיבית בהסכמה לאומית רחבה על בסיס מתווה הנשיא, ולחזור לעסוק בסוגיות הכבדות שבפנינו, ולגייס את העם לנוכח האתגרים הביטחוניים הניצבים בפתחנו.
[אהוד: האם טחו עיניך לראות מה אתה וחבריך מעוללים לעם הזה, מעוללים לחוסנה הלאומי והביטחוני של ישראל – בשקרים שאתם מפיצים בתקשורת, ובתמיכה ש"הפגנות המחאה" הפרועות שלכם, המתריעות על קץ הדמוקרטיה כביכול בישראל – מעניקות לטרור הפלסטיני?]

* ממשלת אחריות לאומית – בתוך שמונה שבועות, הממשלה הרעה הזאת דרדרה את מצבה של ישראל בכל התחומים. על לפיד וגנץ לגלות אחריות ולהציע לנתניהו הקמת ממשלת אחריות לאומית, בלי עוצמה כהניסטית, הקיצוניות הדתית והמפלגה ההומופובית. ממשלה שתתמודד עם האתגרים הביטחוניים והכלכליים, תבטל את המהפכה המשטרית ותוביל רפורמה קונסטרוקטיבית במערכת המשפט, בהסכמה לאומית רחבה, על בסיס יוזמת הנשיא. איני יודע מה הסיכויים שההצעה תתקבל, אך חייבים להציע אותה. מה האינטרס של נתניהו להסכים לכך? מקומו בהיסטוריה חשוב לו. הוא לא רוצה שכל הישגיו ירדו לטמיון.

* מתפוררים – התפטרות אבי מעוז – הלבנה הראשונה.

* אסון כפול – בתוך שבועיים, בשני פיגועים שונים, נרצחו שני אחים. איזה אסון כפול למשפחות. נורא! כאב גדול לעם ישראל כולו.

* פוגרום – הצתת עשרות בתים ומכוניות של ערבים, כביכול כנקמה על רצח האחים, הוא מעשה נבלה חמור ביותר. הוא חמור בפני עצמו והוא חמור כי הוא יעלה גם בדם יהודי. נערי הזוועות חשים שיש להם כעת נציג בממשלה והם יכולים להתפרע ככל העולה על רוחם. צה"ל וכוחות הביטחון צריכים לדכא את הפוגרום באפס סובלנות.

* לא את החוק הם לקחו לידיים – טוב עשה נתניהו, שמיהר להוציא סרטון שבו קרא לשים קץ לפרעות הנקם ביו"ש. אולם ההגדרה "לקחת את החוק בידיים" היא אומללה. כאילו מי שצריך לעשות את הפוגרום זה צה"ל ולא אזרחים. המעשה כשלעצמו מגונה וראוי לכל לשון של הוקעה.
בצדק ציין נתניהו שצה"ל וכוחות הביטחון חיסלו עשרות מחבלים וסיכלו עשרות פיגועים. זה תפקידם. והם עושים זאת היטב. ולמרבה הצער אינם מצליחים להגיע לכל מחבל ולסכל כל פיגוע. הפעילות של צה"ל, הממוקדת במחבלים עצמם, היא הדרך הנכונה להילחם בטרור. פוגרום נגד אזרחים שלווים, הוא מעשה לא אנושי, לא יהודי, ראוי להוקעה בכל לשון של גינוי.
ולחשוב על כך שיש היום לפורעים נציג בממשלה...

* עלילת דם – מי שמדבר על אלימות "המתנחלים", בה"א הידיעה, מעליל עלילת דם על חצי מיליון אזרחים ישראלים, ציונים פטריוטים, שומרי חוק, משרתים בצה"ל בסדיר ובמילואים, משלמים מיסים ורובם המוחלט סולד מהפוגרומצ'יקים, בגלל קבוצה איומה ונוראה אך קטנה של מחבלים ממוצא יהודי.
אם רוצים להכליל על קולקטיב גדול את המעשה הנואל של הפוגרומצ'יקים, למה להיעצר בתושבי יש"ע? אפשר לומר ש"הישראלים" או "היהודים" ביצעו את הפוגרום בחווארה. זה יהיה נכון באותה מידה. מי שטוענים שבלי ההתנחלויות זה לא היה קורה – כמוהם כמי שטוענים שאלמלא היו יהודים בישראל זה לא היה קורה.
מי שטוען שכדי שפוגרומים כאלה לא יקרו צריך לעקור את ההתיישבות ביו"ש, הוא תמונת ראי של הסיסמה הכהניסטית "בלי ערבים אין פיגועים." כדי להילחם בפוגרומצ'יקים ובמחבלים שנולדו לאימהות יהודיות, יש לבודד אותם ולהבחין בינם לבין הציבור הרחב. מי שמכליל, כדי לגזור איזה קופון פוליטי מעלילת הדם, הוא משת"פ של הפוגרומצ'יקים.
המלחמה בפוגרומצ'יקים צריכה להיות ממוקדת ונחושה. וקודם כל לבעוט במנהיג שלהם, השר ל"ביטחון" לאומני, אל מחוץ לממשלה.

* הם גם בוגדים – הפוגרומצ'יקים המנוולים, הם גם בוגדים - גיס חמישי שנלחם בצה"ל. מחבל יהודי ניסה לבצע פיגוע דריסה נגד חיילים. מחבלים אחרים יידו אבנים בחיילי צה"ל. אבן היא נשק קטלני. מי שלוחם בצה"ל הוא אוייב. יש להילחם באויב ולמגר אותו. הבעייה היא שהמנהיג שלהם הוא שר בכיר בממשלה.

* לירות במפגע – החיילים שלא ירו במחבל (שנולד לאם יהודייה) שניסה לדרוס אותם – על מנת להרוג אותו, כפי שצריך לעשות בפיגוע דריסה, נהגו בחוסר מקצועיות. אין צורך לשנות את הוראות הפתיחה באש. יש צורך לפעול על פיהן. יש לחדד את הנהלים בכל הדרגים.

* דין אחד – דינו של מחבל יהודי שהצית בית של ערבי, כדינו של מחבל ערבי שהצית בית של יהודי. כולל רפורמת הפיתות.

* תומכי טרור – ממשלה עם בן גביר – ממשלה של תומכי טרור.

* מי מדבר על אנרכיה – בן גביר מדבר על אנרכיה. בן גביר!!! בן גביר מדבר על... חוק וסדר. הרי מדובר באדם שמשחר נעוריו כל חייו אנרכיה והפרת החוק והסדר. כל חייו עימותים פיזיים עם השוטרים. שעה שבני גילו חרפו את נפשם על הגנת המולדת והגנה על חיי אזרחי ישראל, הוא התפרע והפריע לכוחות הביטחון במילוי תפקידם. שעה שבני גילו נלחמו בטרור הוא הפך דוכנים בשוק, של ירקנים ערבים חפים מפשע. הוא מדבר על חוק וסדר? הוא?! ראש כנופיית הכהנא-יוגנד? זה שנופף בסמל שנתלש מרכבו של ראש הממשלה והבטיח ש"בפעם הבאה נגיע אליו." והם הגיעו. הם הגיעו. בתוך חודש הם הגיעו. הוא? המעריץ של המחבל רוצח ההמונים ברוך גולדשטיין שר"י, שהעלה קבוצות לרגל אל קברו המשוקץ כדי לקבל השראה ממי שהגשים יותר מכל אחד אחר את תורת הגזע הכהניסטית. מי שהציע לאשתו נישואין ליד קברו של הרוצח השפל. מי שתמונתו של המחבל הרוצח היתה תלויה על קיר ביתו 25 שנה, עד שהסיר אותה, בקריצה, על פי דרישת רבני הציונות הדתית כדי שיאפשרו לו לרוץ אתם, כחלק מן ה"תאקיה" שלו. הוא, החוליגן, הביריון, הפרחח, הכהניסט הפשיסט הגזען – הוא מדבר על אנרכיה? הוא?!?!
בן גביר מדבר על אנרכיסטים?! אין יותר אנרכיה מהפוגרום שעשו חייליו, בעידודו של הח"כהניסט צביקה פוגל. מי המופקר שהפקיר בידי פרא האדם הזה את ביטחון הפנים של אזרחי ישראל?

[אהוד: המופקר הוא המגלומן יאיר לפיד – שאינו מוכן לשבת בממשלה בראשותו של "נאשם בפלילים" שיהיה כבן 98 כאשר תסתיים מסכת של כ-300 העדויות שנרקחו נגדו במשפטיו!]

* הממודר – בן גביר מתלונן שנתניהו ממדר אותו מישיבות ביטחוניות. אני מקווה מאוד שזו אינה האשמת שווא.

* הקדימון של בן גביר – ההיעדרות של עוצמה כהניסטית מהדיון וההצבעה בכנסת היא קדימון לקמפיין של בן גביר בבחירות הבאות: יכולתי לחסל את הטרור אבל נתניהו השמאלן הבוגד סיכל זאת.

* פרס לטרור – אין מי שיודע יותר מנתניהו, שאין פרס גדול יותר לטרור מעונש מוות למחבלים, שיעודד ויסלים את הטרור ויגרום לשפיכות דמים של אזרחים ישראלים רבים ולבידוד מדיני. אבל במו"מ על הקמת הקואליציה, ניתן היה להחתים אותו על הכול, כי המטרה מקדשת את כל האמצעים. והוא חשב לעצמו, שאין בעייה שהוא חותם על הסכמים, הרי בלאו הכי הוא יפר אותם, כהרגלו. והנה מתברר לו שכללי המשחק השתנו. לא עוד פראיירים כמו גנץ ומופז. סמוטריץ' התעקש על מימוש ההבטחה לפרק את משרד הביטחון והוא נכנע. ובן גביר מתעקש על החוק הפופוליסטי המזיק של עונש מוות.
ממשלת הפקרות.

* סכין בגב – הח"כהניסטית שמעלילה על השוטרים פגיעה מינית, טוענת שהיא משמשת קול לנשים רבות. האמת היא שהיא תוקעת סכין בגבן של מותקפות אמיתיות בתלונת הסרק שלה.

* ממשלת מלא מלא מקפיאה את הבנייה – תארו לעצמכם איזו רעידת אדמה הייתה מתחוללת כאן, אילו ממשלת בנט הייתה מחליטה, בהסכם עם הרש"פ וירדן, לא לדון על בנייה חדשה במשך ארבעה חודשים. טוב, זה כמובן היפותטי לחלוטין, כי אין מצב שבנט היה נותן לכך את ידו. אבל בממשלת מלא מלא מלא הכל מותר. טוב, נתניהו רגיל להקפאות בנייה.

* הכל דיבורים – בנאומו בכנסת קרא נתניהו להידבר. אילו היה רציני, היה מודיע על הקפאת המהפכה המשטרית וקורא להידברות על רפורמה בהסכמה רחבה. אחרת אלה דיבורים בעלמא.

* ביקורת הפגנות – במוצ"ש האחרון הפגנתי בסלון ביתי, כלומר צפיתי בדיווחים בכלי התקשורת. ארבע הערות על ההפגנות:
הנואם הראשי בבאר שבע היה עמרי שרון. האם עבריין מושחת, אסיר משוחרר שריצה מאסר בפועל על שחיתות שלטונית, הוא הדמות הראויה לקבל במה במאבק על מדינת החוק?
הנואם הראשי בקפלן היה אהוד ברק. מנאומו משתמע שהיריב הקשה אינו לוין ולא נתניהו אלא הרצוג. והאיום הגדול אינו המהפכה המשטרית אלא ההידברות. דומני שאם ברק יצטרך לבחור בין המהפכה המשטרית לבין רפורמה בהסכמה רחבה שתנטרל את האיום על עצמאות הרשות השופטת, הוא יעדיף את המהפכה. כי מה שעושה לו טוב הוא עצם המחאה, שדרכה הוא מנסה לשקם את מעמדו כמנהיג לאומי. אך יש סתירה מובהקת בין האינטרס האישי שלו לאינטרס הלאומי.
הנואם הראשי בירושלים היה המשנה לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס אליקים רובינשטיין. רובינשטיין הוא, בעבורי, התגלמות המקף שבין הדתי והלאומי. משרת ציבור נאמן לאורך עשרות שנים בתפקידים רבים ואח"כ בבית המשפט העליון. ציוני, יהודי ודמוקרט בלב ובנפש. חכם מאוד, ידען, ישר והגון. רובינשטיין הוא אדם המאמין באחדות העם וחותר לכך בכל מאודו. אנו מכירים מחברות משותפת בפורום "עמק השווה", שזו מטרתו. הוא אינו מרבה להשתתף במחאות. אני בספק האם השתתף אי פעם בהפגנה. אם הוא נזעק לנאום בהפגנה, אות הוא כי באמת הגיעו מים עד נפש והוא חש באיום ממשי על הדמוקרטיה הישראלית.
הוא ההיפך ממי שמעוניינים במאבק למען מאבק. הוא קרא להידברות. לא הידברות לשם הידברות, אלא כדי לגבש הסכמה לאומית רחבה. "הידברות תמיד רצויה לשם אחדות העם ולמניעת קרע נורא, אך בתנאי שאינה 'קוסמטית', אלא תוך פסק זמן ודיון אמיתי בכל הנושאים. לא בכוח המקבת המונפת שהייתה עד כה."
חסימת נתיבי איילון וההתפרעויות אחרי ההפגנה בקפלן רק גורעות מעוצמת המחאה והן מתנה לנתניהו, לוין, בן גביר ושות'. מה שמפחיד אותם באמת אלה המיספרים העצומים של מאות אלפי המפגינים וההתמדה שלהם. מראות של אלימות, הצתות וכו' הם המראות שלהם הם מצפים. לא בכדי נתניהו וחבר מרעיו מנסים בכל דרך להציג את המחאה כאנרכיסטית ואלימה. מי האידיוטים השימושיים המספקים להם תחמושת?

* בין ברק לרובינשטיין – בפסקת קמפ-דיוויד בשנת 2000 הציע ברק לרב המרצחים ערפאת את הצעתו המופקרת, שריסקה את הקונצנזוס הלאומי בכך שחצתה את כל הקווים האדומים שהיוו את ההסכמה הלאומית. רב המרצחים דחה את ההצעה בדם ואש ותימרות עשן, במתקפת הטרור הקשה ביותר בתולדות המדינה. במקום להבהיר: ההצעה בטלה ומבוטלת, לא שרירה ולא קיימת, שב והכריז ברק ללא הרף ש"זה המתווה ואין בלתו." אחרי שממשלתו נפלה, כראש ממשלת מעבר, ימים ספורים לפני הבחירות, הוא שלח משלחת לעזה (שם ישב ערפאת) למו"מ תחת אש וטרור, בניסיון לחלץ איזה נייר לפני הבחירות. ב-26 בדצמבר 2000 שלח היועמ"ש אליקים רובינשטיין תזכיר לראש הממשלה, ולאחר מכן הציג את חוות דעתו בפני הממשלה ופירסם אותה לציבור. בתזכיר הוא הבהיר שאין לברק סמכות חוקית להוביל מהלך כה מרחיק לכת ימים ספורים לפני הבחירות.
ברק צפצף על פסיקת היועמ"ש ואף איים לפטר אותו. איזו התנהלות דורסנית, כוחנית, יהירה. מזכירה כל כך את ההתנהלות של יריב לוין ורוטמן היום. בסופו של דבר, המהלך של ברק כשל כי הפלשתינאים שוב דחו אותו. ברק נחל תבוסה משפילה בבחירות.
היום ברק ורובינשטיין שותפים לאותה מחאה. שעה שברק נאם בת"א רובינשטיין נאם בירושלים. ואיזה הבדל בין הנאומים. ברק נשאר אותו ברק – דורסני, כוחני, יהיר. רובינשטיין נשאר אותו רובינשטיין – ענו, ענייני, מקצועי, דבק באמת, חותר לאחדות לאומית. בעוד רובינשטיין חותר להידברות שתוביל להסכמה לאומית רחבה, ובלבד שהממשלה תעצור את המהלך כדי לגשת להידברות בידיים נקיות, ברק הציב את ההידברות כאיום הגדול ביותר ואת הרצוג, החותר לאחדות, כמעט כאוייב. בעוד רובינשטיין מצטרף בדחילו ורחימו למאבק, מתוך כאב עצום ותחושה קשה של איום אמיתי על הדמוקרטיה הישראלית, ברק רוכב על הגל כדי להיבנות ממנו ולכן הוא מנסה להכשיל כל פשרה שעלולה להפסיק את המאבק ממנה הוא רוצה להיבנות.

* זה לא צבא של נתניהו – השימוש בשם יחידות המילואים של צה"ל לצורך המחאה, פסול ופוגע בצה"ל כצבא העם. אך אם על עצם השימוש עוד אפשר לסלוח, לא כן על האיומים בסרבנות, בסרבנות אפורה, באי התייצבות וכד'. מדובר בתופעה מסוכנת מאוד. כאשר רק אחוז אחד מתנדב למילואים, קצת קשה לבוא בטענות לאחוז הזה. ובכל זאת, מרגע שבחרתם בדרך החיים הזאת – היא מחייבת. אני כותב זאת כמי ששירת למעלה מעשרים שנה בשירות מילואים קרבי (ואז היה מדובר ביותר מחודש בשנה) וכאבא ללוחם במילואים. דומה שהדיבר הראשון בפולחן האישיות של נתניהו – "המדינה זה ביבי," חלחל גם למתנגדיו, עד שהם מתייחסים לשירות המילואים להגנת המדינה, כשירות למען נתניהו. אינכם משרתים את נתניהו. אתם משרתים אותי, כאזרח המדינה ואת כל אזרחי המדינה שצה"ל מגן עליהם. אתם מגינים על ילדי ישראל, מפני אויבינו חורשי הרע.
התופעה הזאת מסוכנת מאוד. מן הראוי שמנהיגים אחראיים, כמו בני גנץ, איזנקוט ויועז הנדל, יירתמו לשיחות עם אנשי המילואים כדי לחזק אותם ולשכנע אותם להפריד בין המאבק הצודק שלהם כאזרחים על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית, לבין שירותם במילואים להגנה על עצם קיומה של המדינה ועל חיי אזרחיה. יש לעשות זאת בדחיפות. ועם כל הביקורת על אותם מילואימניקים – על הממשלה להתעשת ולראות לאן היא גוררת את עם ישראל בריצת האמוק המטורפת והדורסנית של המהפכה המשטרית. עליה לעצור את המהלך ההרסני ולגשת להידברות על רפורמה קונסטרוקטיבית, אחרת לגמרי מהמהפכה, בהסכמה לאומית רחבה, על בסיס מתווה הנשיא.

* תרבות השקר הביביסטית – כחלק מתקציב המדינה, אישרה הממשלה פה אחד את כל סעיפי התקציב להשקעות בחברה הערבית... על פי החלטות ממשלת בנט, בלי להוסיף או להחסיר אגורה. חבורת שקרנים עלובה. במשך שנה וחצי הסיתו נגד בנט תוך הפצת שקרים נתעבים, עם סכומים דמיוניים וטענות בזויות כאילו זה כסף העובר למחבלים ולכן יש טרור. זה הביביזם – תרבות של שקר. תרבות של הסתה. תרבות של שנאה. ממשלה מצוינת נפלה על תעמולה שכל כולה שקר וכזב. השקרנים ידעו שהם משקרים, אבל ההמון האמין לשקרנים. אין חלקה טובה בחברה הישראלית שחבורת השקרנים הזאת אינה הורסת. מומחים לשפת גוף מצאו את השיטה להבחין מתי נתניהו משקר: כשהפה שלו פתוח וכשהפה שלו סגור.

* חדר כושר – מלאכת הגיזום, שבה אני עסוק כעת בעבודתי במטע, היא עבודה פיזית קשה, המפעילה שרירים רבים בגוף. ונשאלת השאלה – האם עבודה כזאת מתאימה לבן שישים? תשובתי היא, שרבים מחבריי ובני גילי משלמים הון תועפות על שעתיים חדר כושר בשבוע. אני זוכה לשישה ימי חדר כושר בשבוע, 8 שעות ביום (ביום שישי 6 שעות) ועוד משלמים לי על זה.
לא עסקה טובה?

* ביד הלשון: יישובי יחדיו – החלוצים הציונים ראו בחזונם את חזון הנביאים מתגשם, בהפרחת השממה. "אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם, וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם. אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז, שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן. אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ, תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו" (ישעיהו מ"א). אולם בעוד הנביא דיבר על הפרחת השממה כנס אלוהי, "כִּי יַד יְהוָה עָשְׂתָה זֹּאת וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּרָאָהּ," החלוצים הבינו שקדוש ישראל הוא המוטיבציה הציונית שבליבם, ולכן היד שתיטע עץ וניר במדבר, היא עמל כפיהם.
בְּרוֹשׁ, תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר, היו לשלושה יישובים בנגב, שהפריחו את השממה: שלושה מושבי עולים בצפון מערב הנגב, בין נתיבות לאופקים, שעלו על הקרקע ב-1953. שלושת היישובים הללו נקראים גוש יַחְדָּו.
אורי הייטנר