אייבּי בנימין, ממובילי מחאת בלפור בשעתה, מסביר את אסטרטגית המחאה שאחרים לא מעיזים לומר בגלוי: "המחאה מתקדמת בכמה צירים: הציר המרכזי הפגנות-מוצ"ש. ציר המשנה ימי שיבוש והפגנות יומיות. הציר השני הוא ריסוק הכלכלה. הציר השלישי הוא ריסוק מערך המילואים. הציר הרביעי וזה שיכריע בנוק-אווט הוא הבידוד הבינלאומי מהמדינות הדמוקרטיות בכלל והאיחוד האירופאי וסנקציות ארה"ב בפרט! ביחד ננצח!"
https://mobile.twitter.com/AybeeBinyamin/status/1632632812858753024
אין ספק, המטרות לפחות בחלקן הושגו.

לכו כולם לכלא בלעדיי
פרופסור דורון בן עטר, אפרו-אמריקאי-מרוקני, המתנאה בהיותו "היסטוריון של ארצות הברית מאוניברסיטת פורדהם שבניו יורק", קורא מאמריקה ללמוד מהמאבק של מרטין לותר קינג ששלח צעירים שייעצרו וימלאו את בתי הכלא, וליישם שיטה זו בארץ. "עלינו," (הוא קורא מאמריקה), "לחסום את התנועה בעורקים החשובים של ישראל, מנתיבי אילון עד נתב"ג והערים הגדולות בישראל, צריך לגייס את אלו שיכולים ומוכנים ללכת לכלא ולהדריך אותם בכללי התנגדות בלתי אלימה, לסגור כבישים, להיאסר, ולמלא את בתי הסוהר עד שלא יוותר בהם מקום לסיכה – ולהמשיך, רק כך נוכל להם." ("ידיעות", 6.3.23)
אז לבן עטר האפרו-אמריקאי-מרוקני נאמר, אחריך! תן דוגמה – עלה לארץ, ומלא את בית הסוהר. אל תשלח אחרים, תן דוגמה. נראה אותך!

רק הקמת מדינה ערבית-מוסלמית תביא את הדמוקרטיה
הפולני-אוסטרי האנטישמי, והאקטיביסט הפרו-איסלמי הוותיק, "מכחיש העם היהודי", שלמה זנד, מנבא: "גם אם ההפיכה המשפטית תיבלם זמנית, פריכותו של הליברליזם בארץ בהשוואה למדינות המערב צריכה להדאיג כל ישראלי."
"כידוע," מסביר זנד, "אלוהים* העניק את א"י לעמו הנבחר לפני כ-3,000 שנה. הוא אמנם נרדם ונעלם למשך כ-2,000 שנה, אך לבסוף הוא התעורר בתרועה גדולה, וצעד אחר צעד מימש את הבטחותיו הנושנות. לא רק החסידים של סמוטריץ' ואיתמר בן גביר מאמינים במסרים פטריוטיים מעין אלה, ולא רק מצביעיו של נתניהו. בגרסאות קצת יותר חילוניות אך לא פחות מיתולוגיות, גם רבים ממתנגדי הימין-מלא-מלא למדו בבתי הספר שהמולדת שלנו משתרעת מהים עד לירדן.
"תפישה זו, יחד עם תחושת העליונות היהודית שמונחלת במערכות החינוך, הן בעוכרי הליברליזם, החילוניות והדמוקרטיה הישראליים, והן, בין היתר, הסיבות לחולשתם. אבל אם לא ניתן לחלק את ארץ המולדת, והפרדה בין ישראלים לפלסטינים נראית פחות ופחות אפשרית, אולי כדאי להתחיל לחשוב על פרספקטיבות חדשות לקיום משותף. לדעתי, לא תהיה תקומה לדמוקרטיה ליברלית יציבה ללא שילוב פעיל ושוויוני של פלסטינים בכל מסגרת מדינית עתידית." (שלמה זנד, "לא תהיה תקומה לדמוקרטיה בלי הפלסטינים", "אל-ארצ'י", 9.3.23)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-03-09/ty-article-opinion/.premium/00000186-c6ab-d069-a3df-c6bb584e0000
הבנתם? לפי האנטישמי הפולני-אוסטרי, זנד, רק חיסול מדינת היהודים והפיכתה למדינה ערבית מוסלמית – הוא שיבטיח את הדמוקרטיה הליברלית הקיימת בכל המדינות הערביות. וזו לדידו מטרת ההפגנות.
* האם זנד הפיליסטיני אינו יודע שגם אללה הבטיח את ארץ ישראל לעם ישראל?

פעם, גם תחת שלטון השמאל לא היה טוב,
יהיה טוב רק עם הפלסטינים והערבים
הנינה של מייסד פתח תקווה יהודה ראב, שרון בן עזר, המכנה עצמה אליוט, משתתפת בתנועה הפרוטסטנטית ומעידה על עצמה: "בלי קשר למי שבשלטון, אני מתעסקת כל החיים עם הנושאים האלה של חירות ושל האפשרות לחיות כמו שאת רואה לנכון. גדלתי בחברה שבה המילים הומו או לסבית לא היו קיימות. לא דיברו על זה, וזה גם לא היה קיים בספרים או בקולנוע. לפחות לא בספרים ובקולנוע שיכולתי להשיג. לכן אני רוצה להזכיר לאלה שמתגעגעים ל'ארץ ישראל הישנה הטובה', שלהרבה אנשים היא לא היתה טובה. היא לא היתה טובה למזרחים, לנשים, להומואים, ללסביות ולטרנסים, ואני לא מתגעגעת לשום דבר. זה לא אומר שבא לי שכנופייה פשיסטית תשתלט על המדינה – אני יוצאת להפגין ואני חלק מהמחאה – אבל אני רוצה לא רק תיקון לעכשיו אלא גם תיקון היסטורי. האווירה בהפגנות היום היא מאוד ברוח דגל ישראל וגנרלים שמדברים על הבמה. אני רוצה חברה שגם האחרים יכולים להשמיע בה קול; הפלסטינים והערבים ומי שלא היה גנרל ומי שלא שירת בצבא. לכל תנועת מחאה יש מיינסטרים, וזה בסדר – אבל יש הרבה קולות ורבים מהם לא נשמעים."
(עפרה רודנר ראיון עם אליוט (שרון בן עזר) "לכל תנועת מחאה יש מיינסטרים, אבל יש הרבה קולות ורבים מהם לא נשמעים" – חמישה ספרים, "אל-ארצ'י", ספרים, 1;.3.23)
https://www.haaretz.co.il/literature/fivebooks/2023-03-01/ty-article-magazine/.premium/00000186-97f1-db75-abaf-f7f76a500000
בנובמבר 1987 הקימה שרון בן עזר, בכינוי אליוט, צמד מוזיקלי עם חברתה ליאורה מוגרבי, לצורך הופעה אחת בלבד. הן קראו להרכב "פוליאנה פרנק", שם המשלב בין הדמות הספרותית פוליאנה לדמותה של אנה פרנק, ושרו את השיר: "גיבור צבא ההגנה" השם ללעג את דמותו של חייל צה"ל, כחימום להופעת הבכורה של "נושאי המגבעת" בתל אביב. עיתון "העיר" קבע לאחר הופעת הבכורה הזאת שהן "תקוות הרוק הישראלי". (שרון בן עזר, "גיבור צבא ההגנה לישראל" 1986).
https://www.youtube.com/watch?v=S3QOZhGg6nE
"המשפחה שלי," מספרת שרון בן עזר בכינוי אליוט, "הם ממייסדי פתח תקווה לפני 150 שנה. סבתא שלי היתה גרה שם. אני נוסעת לפעמים לטקסים שבהם מציבים פסלים של סבאים שלי בכיכרות. בהווייתי אני חלוצה פתח תקוואית, אבל אני גם לונדונית באותה מידה."
https://www.mako.co.il/music-Magazine/articles/Article-edbc56090bbfd11004.htm
אז הפתח תקוואית שרון והלונדונית אליוט מאחלת גם היא מדינה ערבית-מוסלמית ללא דגלי ישראל?
[אהוד: פתח תקווה נוסדה לפני 145 שנים, בשנת 1878].

יהודים וכסף
עמוס שוקן ושותפו ליאוניד בוריסוביץ' נבזלין עושים מיליונים מהמודעות הענקיות בעיתון למען ההפגנות. מסתבר שלפמפומן של הפגנות המחאה יש בהחלט אינטרס כספי.

יהודים וכסף
על גדות נהר השפרה שבברלין, במעונו המפואר של נשיא הרייכסטאג הרמן גרינג, התקבצו להם קומץ מבין אנשי העסקים האמידים והמשפיעים בגרמניה והמתינו לאיש שייכנס לחדר. מקץ 15 דקות הופיע קנצלר גרמניה זה שלושה שבועות, לחץ את ידי המסובים ופתח בנאום בן שעה וחצי, בעל פה וללא עצירות. בעוד שבועיים בדיוק, ב-5 במארס 1933, העם הגרמני יקבע את גורלו כשישתתף בבחירות הארציות – "הבחירות האחרונות," על פי היטלר. אבל בשביל לנצח בבחירות המפלגה הנאצית זקוקה למימון, והחברים המכובדים נדרשים לסייע. הפיהרר נפרד לשלום והג'נטלמנים שלפו פנקסי המחאות והחלו לחתום. אלא שבתמיכתם הכספית הם חתמו גם את הפרק הדמוקרטי בגרמניה, לפחות למשך תריסר שנים, ובמחיר נורא של מיליוני בני אדם ששילמו בחייהם.
"המיליארדרים הנאצים," ספרו של דוויד דה יונג, הוא כתב אישום מקיף נגד המשפחות העשירות בגרמניה, שכספן ותאוות הבצע שלהן היו הדלק שהניע את גלגלי מכונת המלחמה ההיטלראית, בדרכה לכיבוש אירופה כולה. במפעלים שניהלו ייצרו את הפגזים, המטוסים, הטנקים והרובים, שאיפשרו את ההתפשטות הטריטוריאלית ואת הפשעים המחרידים שנעשו בטריטוריות אלה.
ואלה שמות: גינתר קוונדט, יצרן טקסטיל שהיה לאיל הון; פרידריך פליק, טייקון פלדה שנמנה עם "חוג הידידים של הימלר"; אוגוסט פון פינק, איש פיננסים מבוואריה, בעל הון מופלג; ופרדיננד פורשה, מהנדס רכב ומפתח הפולקסוואגן וטנק הטיגר 1. כולם חברי מפלגה וכולם "בעלים של מותגים ידועים, שמוצריהם מציפים את העולם כולו – מהמכוניות שאנחנו נוהגים בהן ועד לקפה ולבירה שאנחנו שותים, הבתים שאנחנו שוכרים, הקרקעות שאנחנו גרים עליהן ובתי המלון שאנחנו מזמינים בהם חדרים בחופשות או בנסיעות עסקים." אבל שמותיהם (מלבד פורשה, ששמו כשם מכונית הספורט) אינם מוכרים לאדם מן היישוב, ולא במקרה. הניסיון של יורשיהם להשתיק את רוחות הרפאים מן העבר נשא פרי והותיר את סיפורם עמום עד כה, לפחות לקורא בעברית. בכך טמונה חשיבותו של ספר זה, שמכוון זרקור לפרק האפל בהיסטוריה של המשפחות העשירות בגרמניה.
הדרך לצמרת של המשפחות עברה באותם הצמתים בדיוק: ייצור נשק, ניצול אכזרי של מיליוני עובדי כפייה, והשתלטות על חברות שהיו בבעלות יהודים (תהליך המכונה אריזציה), תחילה בתחומה של גרמניה ובהמשך במדינות הכבושות שנרמסו תחת המגף הנאצי. דפוסי הפעולה הזהים שזורים כאן אלה באלה, במלאכת שתי וערב.
כך, בספטמבר 1935, עוד לפני החלת חוקי נירנברג, נעצר אדולף רוזנברגר, אחד ממייסדי פורשה, באשמת "חילול הגזע", אחרי שיצא עם בחורה גויה. פרדיננד פורשה וחתנו אנטון פייך קנו את מניותיו בשבריר מערכן. "הם ניצלו את יהדותי כדי להיפטר ממני בזול," טען לימים. ביוני 1937 השתלטה חברת הנשק של גינתר קוונדט על יצרנית כלים מתורינגיה, שהיתה בבעלות פריץ ויוהנה היינה. בני הזוג אולצו למכור את מניותיהם בחברה במחיר נמוך בהרבה משוויין בשוק, ובכך נגזלו מהם לפחות מיליון רייכסמארק וחצי. הם נרצחו בחלמנו בנובמבר 1941.
ארבע שנים קודם לכן החל פרידריך פליק בתהליך רכישת מפעל פלדה בעיר ליבק. בעלת המניות הגדולה ביותר במפעל היתה משפחת האן היהודייה. הממשל איים על בני המשפחה במעצר במחנה ריכוז, והם מכרו את מניותיהם בהפסד של מיליונים, נואשים לכסף כדי לצאת מגרמניה. בטיסתם ללונדון נתקלו בסגנו של פליק, שלעג להם: "תגידו תודה שבכלל הצלחתם לצאת." עם סיפוחה של אוסטריה לשטחי הרייך, במארס 1938, התכונן אוגוסט פון פינק להשתלט על הבנק הפרטי הגדול ביותר בארץ, בבעלות שושלת רוטשילד הנודעת. במהלך האנשלוס נעצר מנהל הבנק, הברון לואיס פון רוטשילד, הבנק עוקל וכל שאר חפצי המשפחה נבזזו. פון פינק קנה את הבנק בסכום של 6.3 מיליון רייכסמארק, כ-42 מיליון מתחת לשוויו המוערך.
דמות מרכזית נוספת שמלווה את הספר לכל אורכו: הגברת הראשונה של הרייך השלישי, מגדה גבלס. כשהיתה רק בת 17, זמן קצר לאחר שסיימה פרשיית אהבים קצרה עם חיים ארלוזורוב, נישאה מגדה לאלמן בעל האמצעים גינתר קוונדט. היא הרתה לו וילדה את בנם היחיד, הארלד. אך החיים במחיצת איל ההון, הטרוד תדיר בענייני עבודה, לא היטיבו עם מי שראתה בעצמה אשת חברה תוססת וצמאה לריגושים. עם גירושיה מקוונדט החלה ההרפתקה של חייה, והיא נשבתה בקסמי היטלר, הפוליטיקאי הכריזמטי העולה. מתוך רצון לשרת את המפלגה הגיעה מגדה למטה האזורי בברלין, שם פגשה ביוזף גבלס בעל הרגל הקלוטה, צולע במעלה גרם המדרגות. שם נטמן זרע הפורענות שינבוט ויהפוך לפאוור קאפל של גרמניה הנאצית. היטלר עצמו ביקש את קרבתה של מגדה, שניהלה תכופות רומנים עם גברים בשורות המפלגה (ביניהם גם קורט לידקה, ורנר נאומן וקרל האנקה, מזכירו האישי של גבלס); דה יונג מספר כי "היטלר היה מיואש כשנאמר לו שלגבלס כבר יש מפתח לדירתה." הדברים לא נעלמו מעינו של גבלס: "היטלר המסכן! אני כמעט מתבייש להיות מאושר כל כך."
יחסיהם הסוערים של הגבלסים הסתיימו בהתאבדותם המשותפת במאי 1945, לא לפני שמגדה הרעילה את ששת ילדיהם בשנתם. "העולם שאחרי הפיהרר והנציונל-סוציאליזם לא יהיה עולם שראוי לחיות בו," כתבה במכתב אחרון לבנה הארלד. כדי לעמוד על יחסים אלה,
העובדה שקוונדט התנה את דמי המזונות ואת המשמורת של מגדה על הארלד בכך שלא תינשא שוב הובילה להתנגשות בין התעשיין העשיר לזוג הצעיר, כשהשניים התחתנו בטקס שהיה כולו "מפגן חסר תקדים של חוסר טעם." שנתיים לאחר מכן, עם עליית הנאצים לשלטון והפיכתו של גבלס לאחד מבכירי המשטר, נאלץ קוונדט להתפשר. חודשיים במעצר סייעו לו בכך.

החטא ללא עונש
מערכת המשפט הגרמנית זיכתה את כולם. גינתר קוונדט חויב בתשלום הוצאות המשפט ובזה הסתכם עונשו. אוגוסט פון פינק חויב לשלם 2,000 מארקים גרמניים לקרן פיצויים כללית. הוא הוכרז כ"נקי מנאציות" ושב לעבודתו. פרדיננד פורשה זוכה בבית משפט צבאי בדיז'ון. השימוש שעשה באלפי עובדי כפייה ושעבוד במתחם פולקסוואגן כלל לא הוזכר במשפט. פרידריך פליק נדון בנירנברג לשבע שנות מאסר, שכללו את שלוש השנים שבהן כבר היה במעצר. עונשו הומתק בשנתיים נוספות בשל התנהגות טובה.
המלחמה הקרה הפכה את גרמניה לזירת התגוששות בין המעצמות. מבחינת ארצות הברית, לחלקה המערבי של גרמניה נועד תפקיד חשוב בהדיפת ברית המועצות ובשיקום היבשת כולה. כדי לעזור לה למלא תפקיד זה מינה הנשיא טרומן את ג'ון ג' מקלוי לנציב העליון בגרמניה הכבושה. בשנים 1950-1951 פיקח מקלוי על סדרה של חנינות והפחית בעונשם של פושעים נאצים מורשעים. צעדים אלה נועדו לפייס את ממשלת מערב גרמניה ולרתום אותה לתת יד לחימושה של ארצות הברית, שהיתה שקועה עד צוואר במלחמת קוריאה.
האינטרסים הפוליטיים הבינלאומיים יצרו קרקע נוחה, שאיפשרה לתעשיינים הגרמנים לתפוס שוב את מקומם בפסגת הכלכלה האירופית. כשכולם כבר "נקיים מנאציות" כדת וכדין, אין שום מניעה לשכור את שירותיהם של קציני אס-אס בכירים לשעבר. כך, למשל, שכרה חברת פורשה כאחראי על יחסי הציבור העולמיים שלה את פריץ הושקה פון הנשטיין, שסייע ל"יישוב מחדש" של יהודים פולנים ברחבי פולין הכבושה, ונהנתה משירותיו הטובים של יואכים פייפר, שלישו של הימלר, שהורשע על חלקו בטבח מלמדי, שבו נרצחו 84 שבויים אמריקאים.
עברו הזמנים שבהם מנחם בגין נאם על המרפסת נגד הסכם השילומים וקרא: "כל גרמני הוא נאצי! כל גרמני הוא רוצח!" חלפו הימים שבהם ישראלים החרימו מוצרים מגרמניה ונשבעו כי כף רגלם לא תדרוך בה. לופטהנזה היא היום אחת מחברות התעופה הפעילות בנתב"ג, ודגמי ב־מ־וו, מרצדס ופולקסוואגן מזדחלים כמו יתר המכוניות בפקקי ארצנו. ספק אם ספרו של דה יונג ישנה זאת, אבל אולי כדאי להתחיל במוזיאון תל אביב לאמנות. לשם, בערב דצמבר חמים, הזדמן דה יונג עם חברתו והבחין כי בגלריית הידידים הגרמנים של המוזיאון, בתחתית הרשימה, מופיע שמה של אינגריד פליק, אשתו השלישית של בנו הצעיר של פרידריך פליק, התעשיין חסר הרחמים שהורשע בנירנברג. סמוך לתחילת הרשימה מופיע שם נוסף: גבריאלה קוונדט, נכדתה של מגדה גבלס.
(יובל מנדלסון,"'המיליארדרים הנאצים': כתב אישום נוקב נגד הטייקונים שהתגייסו למען היטלר" – "אל-ארצ'י", 8.3.23)
https://www.haaretz.co.il/literature/2023-03-08/ty-article-magazine/.premium/00000186-b63b-d171-a59e-bfbf0e970000
נראה שיהודים אוהבים כסף בלי כבוד. האם אני היחיד שלא נסע לגרמניה ולא קונה תוצרת גרמניה?

החטא ועונשו
בפרקליטות ביקשו לגזור על אחמד מאדי, שהצית אש במלון האפנדי ובמסעדת "אורי בורי" 14 שנות מאסר, יחד עם אחיו פואד שסייע בהצתה במלון, אולם דניאל פיש, שופט בית המשפט בחיפה, קבע עונש מקל, 5 שנים. בגזר הדין נקבע כי הם ישלמו קנס של 20 אלף שקל, אף שבמלון שהושחת הוערך הנזק בשני מיליון שקלים.
https://twitter.com/yonibmen/status/1631469831030468609
יאיר האן-מיליקובסקי-נתניהו, הגיב: "מה?!?!?!?! מעניין, אצלי בית המשפט הטיל עונש של 400 אלף שקל, לא על הצתת מלון ממנה נהרג אדם [אבי הר-אבן הי"ד שמת מכוויות לאחר שנשרף במלון האפנדי בעכו. – אב"ע], אלא על שייר [שיוך?] בפייסבוק."
https://twitter.com/YairNetanyahu/status/1631618608097816577?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email
גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום.

בלי יהודים
בניסיון לדמות את ישראל למדינה נאצית מסביר המתרגם חנן אלשטיין מדוע תרגם את הספר "עיר ללא יהודים" שהתפרסם במקור באוסטריה של 1922, וקושר במובהק, באחרית הדבר של הספר, בין מועד יציאתו בעברית ובין ממשלת ישראל הנוכחית. הוא אף מסביר כי לעיתים "חשיבותו המתמשכת של טקסט ספרותי אינה נמדדת בראש ובראשונה בהישגיו האמנותיים" וכי עוצמת הרומן נעוצה בהיותו "נשק פוליטי". זהו, אם כן, לדידו ההקשר שבו יש לקרוא את ספרו של הוגו בטאואר, סאטירה אנטי-אנטישמית הבוחנת מה היה קורה אם עיר גדולה כמו וינה היתה נפטרת מכל יהודיה. "כאן לא מדובר במיני סיסמאות ובפראזות כמו 'אנושיות׳, 'צדק׳ ו׳סובלנות׳, אלא מדובר בעצם קיומנו, בחיים שלנו, בחיי הדורות הבאים," מסביר הקנצלר ומכריז "יהודים החוצה!" בתוך חודשים ספורים מרגע אישור "חוק הגירוש" עוזב את וינה היהודי האחרון. אבל מה שאמור היה להיות התגשמותו של חלום מתגלה כבעייה רצינית שהולכת ומכרסמת בעיר: האבטלה משתוללת, בתי האופנה מתרוקנים מקונים, התיאטראות ובתי האופרה שוממים, בתי קפה וחנויות נסגרים בזה אחר זה, הזונות מובטלות, הבנקים קורסים. או כפי שמסכמת אחת הדמויות בספר, "וינה הולכת קפוט בלי היהודים!" באמצעות מהלך עלילתי מטופש מחזיר בטאואר את הסדר על כנו: חוק הגירוש מתבטל, היהודים שבים הביתה, והעיר חוזרת לגדולתה. שלוש שנים אחרי פרסום הספר, יראה אור בגרמניה "מיין קאמפף" של היטלר.
https://www.haaretz.co.il/literature/2023-03-09/ty-article-magazine/.premium/00000186-c14e-d16e-af87-e9de556f0000
ב- 1924 נעשה גם סרט ע"פ הספר.
https://he.wikipedia.org/wiki/העיר_ללא_יהודים
הסופר הוגו בטאואר הוכיח בעצמו כי ניתן לעיר להיות בלי יהודים כאשר התנצר והפסיק להיות יהודי, (למרות זאת הוא נרצח ע"י אנטישמי) אבל כל התיזה שלו הוכחה כשקרית. וינה רוקנה מיהודים ודבר לא נגרע ממנה. עצוב אבל זו המציאות.
גם ירושלים או תל אביב בלי יהודים לא יגרע מהן דבר, בעיני הערבים.

אקטיביסטים פרו-איסלמיים:
הלל ויגל ז''ל הם ''פעילי טרור''
המחבלים הם ''לוחמי חירות פלסטינים''
גיוס התרומות של יאיר (יאיא) פינק, איש מפלגת העבודה של בן גוריון וברל כצנלסון, לטובת תושבי חווארה, הציף בקרב האקטיביסטים הפרו-איסלמיים קולות הולכים ומתגברים שרואים את פיגוע ביהודים באופן הפוך. מבחינתם, "מחבלים מתועבים" הם לוחמי התנגדות וחירות פלסטינים, שנלחמים נגד כובש אכזר – היהודים.
בקבוצה של פעילי ארגון "גוש שלום" שלח דובר הארגון, האקטיביסט הפרו-איסלמי הוותיק, אדם קלר, אימייל תחת הכותרת הבאה: "שאלה: האם צריך להגיד 'רוצחים מתועבים'?" קלר ציטט באימייל דברים שכתב יא יא פינק שעסק בשבועיים האחרונים בגיוס תרומות לתושבי חווארה ובו תיאר פינק את המחבל שרצח את האחים יניב כ"מחבל נתעב."
על הדברים הללו הביא קלר את דבריה של יהודית הראל, (לא מצאתי את שמה המקורי, עולה מרומניה המתנאה כפסיכולוגית, פעילת הארגון הפרו-איסלמי "מסתכלים לכיבוש (היהודי לא הערבי) בעיניים", שגם קלר פעיל בו, ובו היא זועמת על השימוש במונח "מחבלים מתועבים" כלפי רוצחי האחים מהר ברכה. הראל זעמה בעיקר על אנשים כמו יא יא פינק, שהשתמשו במונח "מתועבים" כלפי מבצעי פיגוע חווארה. "נוסח הפנייה של יאיא פינק והמינוחים המופיעים בו בזויים בעיני," קבעה הראל.
"די. אני כבר לא יכולה יותר לשמוע ולשתוק על 'הרוצחים המתועבים'. הלב כואב על ההרוגים ועל הוריהם השכולים ואחיהם, אבל מי שהרגו אותם אינם 'רוצחים מתועבים', כפי שממהרים לכנותם גם חלק מ'יפי הנפש' שלנו!!!'" כתבה הראל, והוסיפה "אלה הם לוחמי חירות פלסטיניים, שנלחמים בכובש אכזר ורב כוח, שהמתנחלים הם חיל החלוץ שלו, כולל שני האחים החייכנים ששילמו הפעם בחייהם. הכובש הישראלי חומד את ארצם ואת אדמתם של הפלסטינים ובכל מעשיו הוא מראה את כוונתו לדחוק אותם החוצה."
לפי העמדה של פעילת ארגון "מסתכלים לכיבוש (היהודי) בעיניים" – הטרוריסטים האמיתיים הם הלל ויגל יניב ז"ל. ואילו לוחם החופש הוא המחבל מארגון מחמאס, עבד אל-פתח חרושה, הוא "לוחם חירות". (לדידה כנראה רצח כל היהודים במצע החמאס הוא חירות לעולם מיהודים).
אדם קלר, שהעלה את הדברים של הראל לאתר של 'גוש שלום' אומר כי המחבלים שביצעו את הפיגוע בחווארה הם "אינם מחבלים ואינם מתועבים."
דבריה של הראל שותפו בעמוד הפייסבוק שלה ובאתר של ארגון "גוש שלום" וזכו לתמיכה מצד פעילי שמאל אחרים. רמי אלחנן, ממייסדי ארגון "פורום המשפחות השכולות", כתב על הפוסט של הראל: "יהודית, אישה כלבבי." פעילה אחרת, רבקה סום כתבה: "יהודית הראל אמיצה וישרה. כל האמת בפרצופם של מתכחשי הכיבוש." עמית פיצר, מקיבוץ שמיר, שותף של יהודית הראל לארגון 'מסתכלים לכיבוש בעיניים' ופעיל ותיק במחאות נגד נתניהו וממשלת הימין, כתב כי סביר להניח שהלל ויגל יניב, לו היו חיים, היו מצטרפים למהומות בחווארה. "אם ה'צדיקים' היו החברים של ה'קדושים' אין ספק שהצדיקים היו משתתפים בפרעות."
יהודית הראל, העולה מרומניה היא אקטיביסטית פרו-איסלמית וותיקה והיתה ממנהיגות ארגון "שלום עכשיו" משנות ה-80 עד שנת 2000. היא מגיעה ממשפחת ניצולי שואה, ואחיה נרצח באושוויץ. לפני 29 שנה בנה, עודד רבינוביץ בץ ז"ל, נהרג בתאונת דרכים. הוא היה חובש קרבי בצנחנים ובעקבות עייפות מהשירות בלבנון, כך מספרת הראל, אירעה התאונה, לדרישתה נעשתה לו הלוויה צבאית ללא סממנים יהודים. תקדים בצה"ל.
במחאות האחרונות היא וחבריה מפגינים מדי שבוע בקפלן. זו הקבוצה המניפה את דגלי סייקס המסמלים בצבעי החליפויות את האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי, והגזענות המוסלמית במחאות בתל אביב. "בהתחלה," אומרת יהודית, "קיללו אותנו ובזו לנו, אבל היום התמיכה בנו הולכת וגוברת."
(פעילי שמאל: הלל ויגל ז''ל הם ''פעילי טרור'', המחבלים הם ''לוחמי חירות פלסטינים'')
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=785348&forum=scoops1
כשקוראים את ה"מוסר" של גברת יהודית הראל, אי אפשר שלא להיזכר בהתנאותו של היטלר שאמר "אני הומניסט אדיר" – " Ich bin so colossal human" "היהודי לבדו אשם בכול" (פרידלנדר שאול, "שנות ההשמדה 1945-1939" ת"א 2009 עמ' 330-326).

"השמאל התרגל לתקן את הפוליטיקה דרך בג"ץ. זה ממש לא עובד.״
מנחם מאוטנר פרופסור אמריטוס בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב ומופקד הקתדרה למשפט אזרחי השוואתי ולתורת המשפט ע"ש דניאל רובינשטיין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. לשעבר דיקן הפקולטה (2000-2002), אומר: ״השמאל התרגל לתקן את הפוליטיקה דרך בג"ץ. זה ממש לא עובד.״ במשך שנים מתלונן פרופ' מאוטנר כי שופטי העליון מסרבים לשמוע את הצעותיו לרפורמה בבתי המשפט. כעת הוא צופה בתדהמה במערכת שניצבת בסכנת השמדה.
"יש כאן התלכדות של תהליכים היסטוריים, גורם אישי והתנהגות בעייתית של בית המשפט העליון. בשפה משפטית, זה 'אשם תורם'. התהליך ההיסטורי הראשון הוא ירידת ההגמוניה של תנועת העבודה בשנות ה-70. צאצאי האימהות והאבות המייסדים, מי שניתן לכנות ההגמונים לשעבר הליברלים, איבדו הרבה כוח פוליטי, ומצאו עצמם מאותגרים תרבותית על ידי הציונות הדתית, שהחלה לתבוע לעצמה מרכזיות בהובלת המדינה.
"התהליך השני הוא התפרצותה מחדש של מלחמת התרבות שמלווה את העם היהודי מאז המאה ה-18. אופציה אחת במלחמת התרבות היא החילוניות המערבית הליברלית. אופציה שנייה היא היהדות המסורתית וההלכה. במחצית הראשונה של המאה ה-20 היה נראה שהאופציה הראשונה ניצחה ניצחון סוחף. אבל בהיסטוריה אף פעם אין 'מילה אחרונה', ובשנות ה-70 תומכי האופציה השנייה, של היהדות וההלכה, החלו לפעול להדחת החילוניות המערבית ממעמדה."
"ההגמונים לשעבר העתיקו הרבה מהפעילות הפוליטית שלהם לבית המשפט באמצעות הגשת בג"צים. בית המשפט שיתף איתם פעולה ופתח בפניהם את שעריו באופן נרחב. הוא עשה זאת על ידי הרחבה ניכרת של דוקטרינת זכות העמידה, שקובעת מי יוכל להגיש עתירות. הוא עשה זאת על ידי 'הכול שפיט', והוא עשה זאת על ידי פיתוח דוקטרינה אגרסיבית של סבירות לצורך פיקוח על המינהל הציבורי והפוליטיקה. באימוץ פסקת ההתגברות טמון פוטנציאל גם לחיזוק הדמוקרטיה. אני מתנגד ל'הכל שפיט'.
"הבחירה של ההגמונים לשעבר לעשות פוליטיקה בבית המשפט היתה לא פחות מטעות היסטורית וכפולה. ראשית, הפוליטיקה הזאת הוכחה כמאוד לא יעילה. בית משפט הוא מכשיר קהה ומאוד לא משוכלל למי שמעוניין לעשות פוליטיקה בת-קיימא. פוליטיקה עושים בשטח, עם האנשים, לא בפסגות המוארות של המשפט. שנית, המהלך הזה גרם לבית המשפט להיות מזוהה עם קבוצה פוליטית וחברתית מוגדרת. כאן צמח הביטוי 'בית המשפט הוא סניף של מר"צ, שממש שובר את ליבי, ולא בגלל שאני לא תומך במר"צ. בית המשפט איבד כך הרבה לגיטימציה.
"אני מציע נוסחה פשוטה: ככל שמדובר בפגיעה בזכות ליברלית של אזרח, העניין צריך להיחשב שפיט. אבל אם אין מדובר בפגיעה כזו, והתערבות של בית המשפט עשויה לפגוע בלגיטימציה שלו, צריך לאפשר לבית המשפט לומר שהעניין אינו שפיט.
"שני דברים בעייתים בתוכנית לוין רוטמן: האחד הוא ההצעה שהיועצים המשפטיים יהיו נאמני השר הממנה, ולא נאמני הציבור. זו הצעה שצריך להתנגד לה בכל הכוח. אם היא תתקבל, נהפוך להיות מדינה אפריקאית, שבה השלטון עוסק בביזת נכסי המדינה עבור עצמו ועבור מקורביו, והכל בכיסוי של חוות דעת שמונפקות על ידי משפטנים מטעם. יש חשיבות קריטית לכך שהיועצים המשפטיים בשירות הציבור יפתחו זהות עצמית של נאמני הציבור. כל דבר אחר יוביל אותנו להידרדרות שאין למטה ממנה.
"הסכנה השנייה היא הפוליטיזציה המוחלטת של תהליך מינוי השופטים. זה יביא לכך ששופטים יתמנו בדילים בין חברי מרכז הליכוד של גדרה וחברי המרכז של חדרה. הדבר יוביל לפוליטיזציה חריפה של השפיטה ולפיחות חמור ברמה המקצועית והאתית של השופטים. אם זה יקרה, זה יהיה לא פחות מקטסטרופה."
מה כן אפשר לקבל בהצעה של יריב לוין? "אפשר לדבר על פסקת ההתגברות. לוין תובע פסקת התגברות ברוב של 61 ח"כים. זה יהיה שיפור גדול של המצב הנוכחי. כיום הכנסת יכולה לחוקק חוקי יסוד ברוב של 1:0, וברוב הזה היא גם יכולה להפוך פסקי דין של בית המשפט. אבל השאלה היא אחרת: אם הכנסת תרצה להמשיך במפעל של כתיבת חוקי היסוד, איזה רוב יידרש לחקיקת החוקים האלה? התשובה שלי: לא פחות מ-80 חברי כנסת, ורצוי גם שבארבע קריאות במקום השלוש המקובלות. אם זו הדרך שבה אנחנו חושבים על חוקי היסוד, לא ייתכן שרוב קואליציוני רגיל הוא שיקבע את התכנים שלהם. נדרש רוב שיחייב קבלת הסכמה של האופוזיציה.
"'סבירות' היא כותרת לפרקטיקה שבה בית משפט מפעיל עקרונות משפטיים: חופש הביטוי, חופש ההפגנה, חופש החוזים וכו'. אין משפטן אחד בעולם שחושב שבית משפט יכול לפעול בלי עקרונות אלא רק על פי הכללים הכתובים של המשפט. מבחינתי אפשר למחוק מחר את המילה 'סבירות' מהשפה העברית, והדבר לא ישנה במאום את הדרך שבה יפעלו בתי המשפט. אבל מה שמפריע ליריב לוין באמת זה לא הסבירות, אלא האקטיביזם של בית המשפט, שכמעט תמיד הבסיס המשפטי שלו היה דוקטרינת הסבירות. אני חושב שבהקשר הזה נדרשת חשיבה מחדש.
"אין מקום לדעתי להתערבות של בית המשפט, מכוח הסבירות, בדרכים שבהן פועלת הפוליטיקה. למשל, לא היה מקום לפסול את המינוי של השר דרעי וסגן השר פנחסי מכוח עילת הסבירות בספטמבר 1993. גם לא היה מקום לפסול את המינוי של השר דרעי פעם נוספת לפני שבועות אחדים מכוח עילת הסבירות. אני עוקב אחרי ההתנהגות הפושעת של דרעי מאז שנגזרו עליו ב-1999 ארבע שנות מאסר בגין קבלת שוחד, אבל אני חושב שאת הפוליטיקה צריך לתקן בפוליטיקה עצמה, ולא באמצעות בית המשפט. את הסבירות צריך לשמור כדי להגן על זכויות היסוד של אזרחי המדינה מפני פגיעתם הרעה של השלטון והמינהל הציבורי, ובראש ובראשונה הזכויות של האזרחים הפגיעים במיוחד, האזרחים הערבים.
"בית המשפט אמור להגן על זכויות האזרחים מפני הפוליטיקה. זה תפקידו, ולא התפקיד של תיקון הפוליטיקה. השמאל הישראלי התרגל לכך שאת תיקון הפוליטיקה עושים באמצעות הגשת עתירות לבג"ץ. אז זהו, חדשות רעות, מתברר שזה ממש לא עובד. עבודה פוליטית צריך לעשות בפוליטיקה, ועל פי גישתי עשייה פוליטית מחייבת עבודת שטח נרחבת, דבר שלצערי השמאל הישראלי כבר מזמן שכח איך עושים."
הלקח העיקרי מהמשבר: "אין בכוח. רק בטוב. כוח גורר כוח נגדי. אין לפעול בחד-צדדיות, אלא רק בשיתוף פעולה. 'הישגים' כוחניים וחד-צדדיים הם תמיד קצרי מועד כי הם מולידים תגובת נגד. אלו לקחים אוניברסליים. הלוואי שהם ינחו אותנו גם ביחסים שלנו עם הפלסטינים. אבל לפי הרכב הקואליציה הנוכחית נגיע לכך רק אחרי שדם רב יישפך."
(אבי גרפינקל, "השמאל התרגל לתקן את הפוליטיקה דרך בג"ץ. זה ממש לא עובד״, ראיון עם מנחם מאוטנר, "אל-ארצ'י" 3.3.23)
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/2023-03-01/ty-article-magazine/.highlight/00000186-9c7e-d2ea-af96-dcfe50100000
ברוח דבריו אלו של מאוטנר יש חובה להגיע לפשרה ע"פ מתווה הנשיא.

"דמוקרטיה" באמצעות שריפת אסמים וירידה מהארץ?
"שורפי האסמים" עידו גל ואסף פלדמן, בעלי חברת ריסקיפייד, המפתחת טכנולוגיה למניעת הונאות במסחר מקוון, הודיעו באי־מייל לעובדי החברה בנוגע להפיכה המשטרית, שריסקיפייד מוציאה מישראל 500 מיליון דולר ומציעה לעובדים ירידה מיידית לפורטוגל.
ריסקיפייד רשומה כחברה ישראלית. היא הגיעה להכנסות שנתיות של 260 מיליון דולר, ואף ששני מייסדיה גרים בניו יורק, היא מעסיקה בישראל קרוב ל-550 עובדים, שהם כ-70% מהעובדים שלה – רובם לא במחקר ופיתוח. את הקמת מרכז המו"פ בליסבון, בירת פורטוגל, ריסקיפייד התחילה לתכנן כבר לפני חצי שנה, כשהמטרה היתה גיוס כוח אדם זול יותר מבארץ. אבל בסוף 2022 עדיין לא היה לה שם עובד אחד. הצורך בביזור כוח האדם בשל העלויות הגבוהות בישראל עדיין קיים, כעת, המרכז בליסבון מקבל תפקיד נוסף – לסייע לריסקפייד ולעובדים להתמודד עם ההשלכות של ההפיכה המשטרית, אם תצא לפועל.
(עמרי זרחוביץ', "ריסקיפייד היא רק ההתחלה. שנות העבודה בחיזוק ההייטק עלולות לרדת לטמיון", "אל-ארצ'י, 9.3.23)
https://www.themarker.com/technation/2023-03-09/ty-article/.premium/00000186-c242-d16e-af87-ebdedba50000
אחד המשקיעים התומכים בחברה הוא נחמיה פרסקי-פרס, מבעלי חברת ההשקעות חברת פיטנגו. פרסקי-פרס פועל כנראה במטרה להביא למזרח תיכון חדש.
האם הרס הכלכלה הישראלית והרס החברה הישראלית ע"י משיכת כספים, (בשביל כסף לא דמוקרטיה) ועידוד ירידה תביא דמוקרטיה? במקרה הרע תביא לשלטון של דיקטטורה ערבית-מוסלמית, ובמקרה הטוב תביא דיקטטורה לחברה ענייה חלשה ומוקפת אויבים.
שורפי האסמים עידו גל ואסף פלדמן ודומיהם, מאששים שתי תיאוריות: האחת של קארל הלוי-מרקס שאמר שאלוהים של היהודים הוא הממון. בשביל כסף היהודים יעשו הכל, והשנייה של אדולף שיקלגרובר-היטלר שאמר שליהודים אין רגש לאומי הם חיים רק כטפילים על עמים אחרים בגלל הכסף. הפילוסוף הגרמני הגדול עמנואל קאנט, קבע כצו מוסרי, עיקרון אוניברסאלי: האימפרטיב הקטגורי: "עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי." חוק מוסרי אמור להיות חוק כללי.
האם זה המוסר של שורפי האסמים בכסות של דמוקרטיה?
יותר מ-200 רופאים צבאיים במיל': ''אם תימשך החקיקה הדורסנית – לא נוכל להמשיך ולהתגייס כרופאים לשירות המילואים בצה''ל.''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=784998&forum=scoops1
אז נניח (חס ושלום) ש"החקיקה הדורסנית תימשך" האם אותם רופאים יבטלו את שבועת הרופא שלהם ולא יעניקו סיוע רפואי לפצועים?
הפילוסוף הגרמני הגדול עמנואל קאנט, קבע כצו מוסרי, עיקרון אוניברסאלי: האימפרטיב הקטגורי: "עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי." חוק מוסרי אמור להיות חוק כללי.
האם הפקרת החיילים הפצועים זה המוסר של אותם רופאים בכסות של דמוקרטיה?
אנשי הטייסות הזהירו את הרמטכ"ל: "רוב המשרתים לא יטוסו אם הרפורמה תעבור."
https://m.ynet.co.il/articles/rkeznpiyh
הטייסים שמבטלים כרגע את אימוניהם בהתנדבות מורידים מכשירות יכולת הטיסה שלהם. זה עלול להוביל להפלתם בקרב. במקרה הרע זה יוביל לתבוסה צבאית, להרג ילדיהם, בני זוגם והוריהם, וחיים תחת דיקטטורה ערבית-מוסלמית, ובמקרה הטוב של ניצחון דחוק, העמקת דיקטטורה במדינה חלשה ענייה ומוקפת אוייבים.
הפילוסוף הגרמני הגדול עמנואל קאנט, קבע כצו מוסרי, עיקרון אוניברסאלי: האימפרטיב הקטגורי: "עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי." חוק מוסרי אמור להיות חוק כללי.
האם זה המוסר של אותם הטייסיים בכסות של דמוקרטיה?
אליעזר מנדל-שקדי, מפקד חיל האוויר לשעבר, התייחס למכתב הטייסים, והמחאה הציבורית סביב הרפורמה המתוכננת במערכת המשפט: "לא אתן שיציירו את המילואימניקים באופן לא הוגן. אני מרגיש שהחובה הכי גדולה שלנו זה לעשות הכול כדי לשמור על ישראל יהודית חופשית ודמוקרטית. אסור לנו להגיע לחורבן. יש שתי סוגיות מרכזיות: אחד זה שחייבים לעצור את החקיקה ולמצוא פתרון כבר היום. השנייה, זו נקודת הזמן שאנו נמצאים בה אסור לדבר על סרבנות. אין מצב שקוראים לאנשים והם לא מגיעים," הדגיש בפתח הריאיון.
"או שיגיעו להסכמות, או שתהיה חקיקה ובית המשפט יפסול את החקיקה. במקרה של משבר חוקתי האזרחים צריכים לחשוב מה הם עושים. בתור מפקד אין מצב שלא אציית להוראת בית המשפט. אנחנו בעיניים פקוחות גורמים לחורבן.
"אם נגיע לנקודה שהרפורמה תעבור, אני לא יודע מה יהיה פה. מעולם לא נתקלתי במצב כזה. בתקופת ההתנתקות, ההחלטה של הרשות המחוקקת היתה אותה החלטה של המבצעת והשופטת. היום זה לא אותו מצב. לכן יכול להיווצר כאן כאוס. צריך לעשות הכול כדי להגיע לנתיב של פשרה. דבר שני, צריך לעשות הכול שלא יהיו גילויי סרבנות מכל סוג. הנשיא צריך לעשות הכול מול הדרג הצבאי והמדיני. (מפקד חיה"א לשעבר מזהיר: "תהיה פה מהומת אלוהים, אסור להגיע לחורבן", חדשות מעריב)
https://m.maariv.co.il/news/politics/Article-986027
אליעזר מנדל-שקדי טועה ומטעה. גם אם החקיקה (חלילה) תעבור, על חיל האוויר יהיה להישמע תמיד רק לממשלה, לא לבית המשפט, אלא אם כן מדובר בפעולה בלתי חוקית בעליל שכבר בחוק הקיים איננה מותרת. כי אין בית משפט שיכול לקבוע כי פעולה צבאית שאינה "בלתי חוקית בעליל" אינה לגיטימית.
אליעזר מנדל-שקדי הזכיר בראיון בטלוויזיה את דברי אביו משה מנדל ניצול השואה: "את הגרמנים לא עניין אם אתה יהודי דתי חילוני שמאלי או ימני, אם אתה בעד דמוקרטיה או נגדה, אלא רק אם אתה יהודי." החרדה שלו מובנת בהחלט. וזו הסכנה הגדולה שיש להימנע ממנה לא רק הרס הדמוקרטיה בישראל, אלא הקמת דיקטטורה ערבית מוסלמית תחתיה.
כבר לפני עשר שנים, הרבה לפני "ההפיכה המשטרית" קרא סרסור הבורסה, יוסף (ספי) רכלבסקי, אז איש מפלגת העבודה, להפיכה צבאית בה יתפוש הצבא את השלטון במקום מוסדות הדמוקרטיה. הנה מה שכתב אז: "לרמטכ"ל בני גנץ ולהנהגת צה"ל אין 'אפשרות' לא למלא את השחורה שבפקודות – יש להם חובה שלא למלאה... פקודה כזו אסור לבצע." ("המרמה", "הארץ" 7.8.12). כל מי שהדמוקרטיה יקרה לו, חייב לומר: עד כאן! על הצבא תמיד להישמע למוסדות הדמוקרטיים הנבחרים. ברגע שהצבא לא יציית לממשלה הדמוקרטית, יבוא הסוף על הדמוקרטיה. ברגע שהצבא יחליט לקחת את השלטון, לא יוכל יותר גם רכלבסקי ליהנות מחופש הדיבור.
https://archive.ph/Niv7k#selection-2169.3-2199.2
לטייסים, לרגלים, לטנקיסטים, לתותחנים, לסייבריסטים, לרופאים הצבאיים במילואים יש לומר: זכותכם וחובתכם למחות ולהפגין, אך כאזרחים לא כחיילים. הקימו מפלגות ושכנעו בדרככם, אבל לא דרך הצבא. פיצול הצבא לצבאות פוליטיים הוא הדרך הבטוחה לדיקטטורה. מפקד הצבא הגדול יותר ישלוט כדיקטטור. זיכרו: הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות.
מכיוון שלפי המסתמן קבוצות שונות בישראל כלל אינן מעוניינות בפשרה כלשהי ברפורמה המשפטית, אלא במאבק לכאוס שיביא לשלטונן (ולחיסול הדמוקרטיה) דווקא בשל כך יש להגיע לאותה פשרה ע"פ מתווה הנשיא ולו רק במעמד צד אחד בלבד כדי להוציא את עוקץ התעמולה של הרוצים בחיסול המדינה. האם בנימין מיליקובסקי-נתניהו יבין זאת?

מי לא הופיע בעצומה?
בעמוד האחרון של עיתון "אל-ארצ'י", 10.3.23, התפרסמה בעלות גבוהה (רווח גדול לכיסם של שוקן ונבזלין) מודעה של רבי אלופים ואלופים במיל' הנמצאים מחוץ לפוליטיקה הקוראים להימנע מכל שיח או פעולות של סרבנות וקוראים לחיילי המילואים כולם להמשיך ולהתנדב לשירות מילואים להגנת מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית מעל לכל מחלוקת פוליטית.ומי לא הופיע בעצומה? כמובן רב אלוף במיל' אהוד ברוג-ברק. ברוג-ברק, סוחר הקנאביס כיום, הוא הרי סוכן הכאוס ומארגן הכאוס, והכל מתקווה הזויה שהכאוס יוכל להחזירו לשלטון. לעזאזל המדינה! העיקר זה אני! הוא המוטו של ברוג-ברק.

חוצפתה של נעמי די סייני
זמן קצר אחרי שסיים בנימין מיליקובסקי-נתניהו את נאומו בבית הכנסת ברומא, ספג ראש הממשלה ביקורת חריפה מצד נשיאת איגוד הקהילות היהודיות באיטליה, נעמי די סייני, שהתייחסה לרפורמות המשפטיות. תוך קבלת דיווח על הפיגוע בתל אביב. נעמי די סייני אמרה בנאומה: "כיהודי אי אפשר להיות גאה בהתנהגות המסיתים לאלימות כלפי שכנו – חילוני, שמאלני, ערבי ישראלי או פלסטינאי של מי שעושה צדק לעצמו. אי אפשר להיות ישראלי גאה, וגם לא יהודי גאה, אם בשם הזהות הזו, יחידים נוקטים באלימות או ניתנת לגיטימציה מיניסטריאלית לפעולות נקמה, כתגובה לטרור, סבל ואבל. אני חוזרת ומפצירה – הפצת השנאה כתגובה למעשי 'צדק עצמי' אכזרי, אינה דומה בשום אופן לפעולות של הגנה זהירה ומקצועית, והיא מדאיגה אותנו מאוד, כמו כן הבידוד ודעיכת בלגיטימציה של ישראל. אנו מודאגים משינוי של חוקי היסוד, מדחק השעה, מחוסר אחדות במדינה ושמירה על מורשת הערכים שלה," אמרה.
https://www.bhol.co.il/news/1514722
בלי קשר לתוכן הדברים – אין גבול לחוצפתה של נעמי די סייני המתנאה בתואר "נשיאת הקהילות היהודיות באיטליה". סניורה די סייני הינה ילידת הארץ שירדה לאיטליה. אם ברצותה להעביר ביקורת על הממשלה אדרבא שתחזור לארץ תעביר ביקורת ותשתתף בהפגנות ובהצבעה לכנסת, אבל אם בחרה לרדת לאיטליה מן הראוי הוא שתילחם נגד הפשיזם והדיקטטורה במדינה בה בחרה.
נעמן כהן