על – Oh Gulliver! – Mary Burton's Diary and her Memoir of Gulliver's Travels

מאת ערגה נץ

Tough Poets Press 2023, 279 p.

הספר שלפנינו אמור לפרט את הגיגיה של אשתו של למואל גוליבר בעקבות הדיווחים הסודיים שלחש לה בעלה בשהיותיו באנגליה בין מסעותיו, ולכן, ללא ספק, יש לקטלג את היצירה הזאת כסיפורת, אבל התבנית שהספר הזה מציע – אין לה אח ורע בפרוזה המוכרת: תוכן הספר ופרקיו מפורטים לאורך 6 עמודים, אחר כך יש "מבוא למבוא" ו"מבוא". בסוף הספר יש 147 עמודים של הערות (עמ' 273-126) וכן ביבליוגרפיה (עמ' 276-274). קראתי אלפי ספרי סיפורת – אינני זוכר תבנית כזאת.

וכן, אני סבור שהמחברת כתבה את הספר הזה בעקבות המשתמע מ"חדר משלך" (room of One's Own A ) של וירג'יניה וולף, והוא שאילו ניתנה לג'ודית, אחותו המדומיינת של ויליאם שייקספיר, אותה הזדמנות כמו לו, היא היתה בוודאי צומחת לגאונות כמו אחיה, אלא שלאורך הדורות הגברים חשים עליונים על נשים וגודרים בפניהן את שערי ההשכלה ואת שערי הממון.

כפי שווירג'יניה וולף העניקה נראטיב לג'ודית, כך עושה ערגה נץ לגבי אשתו של גוליבר, הדמות המומצאת על ידי סוויפט. אישה זאת, מרי בורטון-גוליבר, בכתביה מזכירה את העובדה שלמדה לקרוא בסוד מאביה, שהגברים מאמינים שהם עליונים על הנשים, שהם מרשים לעצמם סקס מחוץ לנישואין, אבל אוסרים זאת על נשותיהם. מרי מציגה את עצמה כלוחמת למען זכויות נשים, וטוענת שהיא חזקה מבעלה (עמ' 29), וכי הנשים עצמן מרשות לגברים לחשוב שהם יותר חכמים (עמ' 105), ומאחר שהספר הזה הוא פרי רוחה, היא מכירה בערכה ודורשת מהמו"ל דמי קדימה. היא גם מבקשת שהמו"ל ירשום שהקורא הפוטנציאלי נדרש להמליץ על הספר, אבל בשום אופן לא להשאיל אותו (עמ' 15). מרי נאמנה לאורך כל הסיפור ללמואל בעלה, מרעיפה עליו אהבה גם כאשר הוא מזניח אותה במשך שנים לשם הרפתקאותיו באוקיאנוסים, להוציא הרפתקת אהבים לסבית עם חברתה ונסה. וכן, למואל גוליבר העריץ את אשתו (כך מרי טוענת), וסיפר לה דברים שלא נכללו בספרו.

ערגה נץ מסבירה איך הגיעו אליה הגיגיה של רעייתו של גוליבר: ובכן, חוקרת ספרות בדרגת פרופסור מצאה את כתב היד הישן של מרי מלפני שלוש מאות שנים, כתבה עליו דוקטורט, עדכנה את הכתוב לאנגלית מודרנית, והוסיפה הערות הבהרה, ואת כתב היד הזה ערגה נץ מביאה לידיעת הציבור בספר שלפנינו.

עלילותיו של גוליבר דומות בספרנו לאלו שבספר המקורי, אבל יש כאן שתי הוספות משמעותיות: דברים אינטימיים שגוליבר לחש לאוזני אשתו, ושלא היתה שום אפשרות לפרסם אותם בעודו בחיים, וכן פרטים מרתקים על חייה של מרי עצמה, ושל אחותה סטלה, כולל אינספור לידות של שתיהן, שרק מעטים מתינוקותיהן שרדו.

באשר ללחישות האינטימיות, אני מעיד על עצמי כי למרות שאני רחוק מלהיות פוריטן, כשקראתי את תיאור ההתעלסות של למואל גוליבר עם שש מאהבות גמדות (עמ' 86-84) האדימו לי קצות האוזניים; כנ"ל לגבי תיאור ההתעלסות עם אשת הקיסר של ליליפוט (עמ' 207-205). אגב, נשות ליליפוט, וגם נשות האימפריה האויבת בלפוסקו, מרבות להלך עירומות, ולמצער בחזה חשוף המשמש להן במקום תכשיטים (עמ' 77). יש גם תיאור הומוסקסואלי שבין למואל ובין הגנרל הלילפוטי רדרסאל. מרי מעידה שבלית ברירה בעלה שכב עם מלחים שבספינה, למרות שהוא מעדיף נשים, וכי האהבה שלו נתונה רק לאשתו, וכי בקיסרות ליליפוט מלחשים שגם הקיסר הוא הומו, שאינו מספק את אשתו, ולכן שכר רווק, שימלא את החסר. בכלל, יש בליליפוט הנחיה מגבוה שגבר חייב לספק את אשתו לפחות ארבע פעמים בשבוע, והנשים דורשות שיוסיפו בחוק גם פעם חמישית. הספר מספק מידע על גודלם של אברי המין ואת הקורות אותם ברגעי התייחמות.

הטענה של החוקרת הנ"ל היא שגוליבר עצמו כתב את ספרו, וחתם בשם בדוי ג'ונתן סוויפט (עמ' 7), אלא שלגוליבר המומצא על ידי סוויפט יש אישה וילדים, אבל סוויפט עצמו, הגם שהיו לו קשרים עם נשים – נשאר רווק עד סוף ימיו.

פרשני ספרו של סוויפט מצביעים על הסאטירה המוצנעת בתיאור המאבקים חסרי השחר בפוליטיקה של ליליפוט, ועל העוינות כלפי ממלכת בלפוסקו שמעבר לתעלת מים, תוך רמיזה לפוליטיקה הפנימית של אנגליה, ועוינותה כלפי צרפת במעבר לתעלת לה-מאנש. בעיקר מצביעות שתי הגרסאות על הרישעות שבחרחור מלחמה: האדמירל של ליליפוט, בולגולאם, אויבו של למואל, משתוקק לצאת להילחם בממלכת בלפוסקו, להפוך אותם לעבדים, ואת עצמו למשנה למלך. למואל נוכח לדעת שעם בלפוסקו הוא עם רודף שלום, שאין לו בכלל מלך, וגם לא צריכים מלך, ובסופו של דבר הוא עורק אליהם, כשמעל ראשו יש איום בליליפוט להוציאו להורג בייסורים קשים, ואולי יקבל "הנחה", ורק יעקרו לו את עיניו. כפי שלמואל חמל על עם בלפסוקו, כך גם מרי חומלת על הליליפוטים החטופים בידי הקפטיין בידל, המבקש להעביד אותם בריקודים ושירים בפני קהל, ואם יסכימו – אף במופע סקס (עמ' 148). מרי מצליחה לשחרר את הגמדים מבידל הרשע ולהעניק להם חירות.

מעניין היחס לדת שערגה נץ מייחסת למרי: היא לא עד כדי כך טיפשה להאמין באלוהים (עמ' 133), אבל מתוך ייאוש על נדודיו של בעלה, היא פונה למכשפה שתכשף את למואל שיישאר עימה, מכשפה שנרמז כי היו עימה יחסים אינטימיים (עמ' 32).

הזכרתי לעיל את הרמזים בשתי הגרסאות לפוליטיקה הקטנה של אנגליה, אבל הרי ערגה נץ היא ישראלית בעברה (היא בתו של אמן הצילום, המשורר, הסופר והמתרגם יואל נץ), ואנו פוגשים בגרסה שלה "עקבות יהודיות": שמו הפרטי של גוליבר הוא למואל, שמו של המלך חסר הבינה שאימו מייסרת אותו (משלי ל"א); הליליפוטים החטופים בידי קפטיין בידל מבכים את גלותם במילים דומות לגולי יהודה לבבל (עמ' 146, ראו תהילים קל"ז); לכוהן הגדול של ליליפוט, המחרחר מלחמה (טוב להילחם, כי אחרי שנהרגים חיילים – נולדים הרבה ילדים) קוראים "שומכלום"; משרד המודיעין, שהליליפוטים מעמידים בראשו את למואל, נקרא בקיצור "שין בית" (עמ' 136).

בסיום הספר מבטיחה המחברת כי תביא את זיכרונותיה של מרי גם לגבי שלוש ההרפתקאות האחרות של גוליבר בארץ הענקים, בארץ הסוסים הנבונים וכו' – יש למה לחכות. הספר בהחלט מעניין, והאידיאולוגיה הפמיניסטית מרומזת, ואיננה בוטה כמו של שרי הייאט, סוזן אנתוני, בטי פרידן, מרילין פראנץ', אריקה ג'ונג, אנדריאה דבורקין ורבות אחרות. אני מודה שגם התרשמתי מהתבנית המיוחדת של הספר, שכאמור, אינני זוכר תבנית דומה בסיפורת.

משה גרנות